עיקרי הד"ט יורה דעה נז

דלא דמי לדיו שנשפך ושגם הרב מניח פרובינצאלי פסק כן ול"ד למה שהתיר הרמ"ע באות ה"א שהיתה כחי"ת והרב המחבר השיב על כל דבריו ושגם הרב שבות יעקב ח"ב סימן ד' התיר להסיר השעוה ושגם הר"ש מורפורגו כ"כ ושכבר הרב חאגיש בתשובות ר"ס צ"ט כתב דכסוי שעוה לא שמיה כסוי ואין צריך להסירה (פחד יצחק במהדורא בתרא כ"י אות ס' ערך ס"ת שנפלה):

הד"ט כבר רמזתיו בחא"ח סימן ז' אות ג' מאמר של מעלה וע"ש מ"ש בשם פוסקים אחרים ועיין להרש"ם הנזכר בשמש צדקה שלו סימן נ"ט והרב דבר משה סימן ט' פסק דבשבת וי"ט שא"א לסלקו מוציאים אחר אף שנראה הכתב ולע"ד הקצרה חומרא יתירה היא דכדומה לי שרבו המקילים כשנראה הגם הרב פרח שושן כלל ב' דמחמיר אינו אלא כשאין הכתב נראה ועיין להר"פ בן הרב יששכר בער בתשובותיו שנדפסו אצל לקוטי הפרדס דף כ"ח ע"ד דס"ל דאף בשבת אין להוציא אחר אף שיקרא בע"פ משום כבוד הצבור עיין שם ובשאלה הקודמת:

ט שמיעא ליה וס"ל כמאן דפסל ס"ת שמנין שיטות היריעה אחרונה היה שוה לשיטות שאר היריעות אלא שהיו מצומצמות כ"כ עד שהחלק וגליון שלמטה היה עודף על שאר היריעות שיעור ד' שיטין ואחד מהן משורטטות ואותיות ב' דפין האחרונים ששורותיהן קצרות רחבות יותר מדאי עד שתיבה בת ב' אותיות ממלאת כל השיטה והוכיח בשבט פיו לאחד חכם אורח שכתב פס"ד ומסרו לבעל הס"ת להורות שהס"ת כשר שלא נהג מנהג ד"א לבא לרדותם תוך ביתם לסתור דבריהם ופתח בראשונים ברש"ל שורש ג' מס' משבית מלחמות וסיים באחרון הכי נכבד הגאון הר"ץ אשכנזי סימן נ"ג וכל שכן בניד"ד דטעות בידו להכשיר ושהמיקל מהמתמיהים ועיין שם להרב בנו שגם הוא העלה לפסול (שמש צדקה סימן נ"ג):

הד"ט על מה שנוגע לחובת גברא אכסנאי כבר כתבתי דברות שתים בסימן כ"ו אות ה' גם הרב דבר משה סימן ב' כתב דאין ראוי לכתוב פסק אא"כ תבא השאלה מב' כיתות או ב"ד של העיר ואם א"א משום ריחוק מקום ישוב על פי השאלה דוקא לב"ד שלהם עיין שם ואפריון נמטיה להרב המפורסם מהר"י אירגאש הובאו דבריו בשו"ת מים רבים בחי"ד סימן ל"ה שכתב בכיוצא לזה דברים הראוים אליו ועיין גם כן להרב פחד יצחק אות ד' ע' דיין חכם ובתשובות מהרי"ו ופסקים וכתבים סימן ס"ב ובענין דינו של ס"ת הנז' עיין מה שכתבתי בחא"ח סימן ז' אות א' וגם ראיתי להר"ם פרובינצאלי בתשובות כ"י סימן ל"ב שבשנת הש"ך לפ"ג השיב למהר"ם מפאדובה בדין מי שהשמיט שיטה א' בראש עמוד או בסוף שאם יכתבנה בראש או בסוף הרי בעמוד שלפניו יהיה בו חלק שיטה א' שהוא צורת פ' ואף בב' יריעות לא מצא מקום תיקון לעשות קמטים על ידי תפירה מחדש ולמשכו עד שלא ישאר רק חצי שיטה יתירה שאין זה כבוד לס"ת ועיין ג"כ להרב ד"מ הנז' בח"א סימן ס' ולהרב אורח לצדיק סימן נ' והנמשכים מ"ש על נידון הרב מים רבים בס"ת שדפיו בלתי שוים הדף אחרון באמצע הדף ועיין בשו"ת אהל יעקב סימן ה' ו' ובכסא רחמים דף ט"ז ע"ב דדחה ראיות המשאת משה ח"א סימן ס"ב:

י ספר תורה שקראו בו ולא הרגישו עד אחר שאמרו ההפטרה שהיה בו טעות יש לחזור ולקרוא אותו פסוק וב' עמו בברכה וה"ה אם דילג תיבה א' כמ"ש הרב א"ר בסימן קל"ז סק"ד ונשא ונתן במחלוקת הר"ם והמנהג שכתב הטור סימן קמ"ב והעלה דע"כ ל"פ רק בטעות שאינו משתנה הענין שאם משתנה לכ"ע חוזר וביאר דברי מור"ם שם ס"א ויישב דברי מרן מס"א לס"ב ומ"ש הבית יעקב סימן ע"ו ומטה יהודה ס"ס קמ"א (זרע אמת ח"ב סימן קכ"ט):

יא ספר תורה שיש בו שריטה באמצע האות בגוף הקלף ואינה עוברת מעבר לעבר אם יש להכשיר אם אין האות חלוקה לשתים ומ"מ טוב להחזיק הבדק סביב בדבק דנראה דגם מהריק"ו שורש קכ"ב האוסר ה"ד כשנקרע מעבר לעבר (שם סימן קל"א):

הד"ט גם הרב אמת ליעקב במשפט הד' בפיסול וכו' אות ו' כתב דגם הרב מטה יוסף ח"ב ס"ס א' נחלק עם הר"א זאבי בדין הכשר תינוק לצרף מ"מ הסכימו להכשיר כשאין הסדק עובר ותמיהני קצת על הרב הרז"א דכל רז לא אניס ליה שלא הזכירו ועיין ג"כ באורים גדולים מראש עד סוף לימוד ח"י הזכירו הרב לדוד אמת ועג"כ בקונטרס עוללות הכרם הנדפס בסוף ח"ג של שו"ת הרח"ש שהאריך בכיוצא לזה שהסכים להקל כסברת הר"ח בן יהודה נגד סברת הר"ש פלורינטין שהחמיר ע"ש מסימן א' עד ה':

יב מי ששכח לקדש אות של שם ושוב נזכר וקידש וגמר הכתיבה לא מצא מקום להכשיר ודחה סברת המים רבים והלק"ט דכיון דבעינן לשמן מדאורייתא אף בספק אם מקצת השם ככולו יש להחמיר (עדות ביהוסף (בן סאמון) סימן ל"ב):

הד"ט נקטינן מיהא פלגא בידן דבאזכרות שאינן הויות גם הוא יהיה משלנו להקל דס"ס איכא אי מקצת כהכל ואת"ל דמקצת כהכל ספק אם כל השמות בכלל זה או לא עיין להרב המחבר גופיה שם סימן כ"ח דמסיק דאין לדבר הכרע אם דין אזכרות שאינן הויות שוה לשל הויות וכבר הזכרתי בא"ח סימן ז' אות ד' דמעשה בא לידינו שעליו באו האותיות הנזכרות שלו ושל הרז"א נר"ו ע"ש:

יג אמר מר ועל העמוד שבאותו ס"ת שנמחק כולו לא נודעה היאך וחזר הסופר וכתב עליו אינו נראה לפסול דמסתמא לא היה בו א' משמות שאינן נמחקים דלא אחזקינן אינשי ברשיעי וכשחזר לכתוב רשאי לכתוב אפילו אזכרה על הגרר או מחק או תולין (שו"ת הרב עזריאל דאיינה כ"י סימן ג'):

הד"ט ואם באנו לדייק לישנא דנמחק אפשר דר"ל ממילא וכן הלשון אומרת במרן סימן ל"ב סכ"ז אותיות ותיבות שנמחקו קצת דהיינו נפילת הדיו אכן ממ"ש דרשאי לכתוב אפילו הזכרה על הגרר וכו' משמע שעינו עין כל ראתה שלא אירע כן מנפילת הדיו דלא הוה שייך אז גרר וכו' ומ"ש דלא מחזקינן אינשי ברשיעי עיין בכיוצא לזה בא"ח סימן ז' אות ל"א מה שהבאתי שם:

יד יש להכשיר בדיעבד בנמצאת תיבה בת ה' אותיות שג' מהן יוצאות חוץ לשיטה דדוקא לכתחלה אין כותבין כדעת הד"מ סימן רע"ג וב"ה שם ומ"מ אם אפשר לתקנו יפה מה טוב ותירץ קושית הרש"ך שם סק"ד והמג"א סימן ל"ג בא"ח על מרן שפסק כרמב"ם דכל שנשאר רוב התיבה מותר ואלו בא"ח פסק לאסור כהרא"ש אפילו בתיבה גדולה והוא ז"ל הכריע דתיבה בת ו' או ז' שרשיות כגון שבעתים ודאי תלינן ברוב וחציה תוך וחציה חוץ מותר אבל תיבה שאות הראשונה שמושית כגון לבהמתך לטוטפות יש לפקפק כהרא"ש ולכן בס"ת שיש בה כמה תיבות של ו' אותיות כשר בנשאר חציה בפנים משא"כ בתפלין שא"א למצוא תיבה בת ו' בלי פעולה רק והיבוסי והוציאנו לאבותינו ואלו התיבות אינן באות בסוף שיטה עיין בלבוש סימן ל"ה לכן בהלכות תפילין פסק כהרא"ש ובי"ד כרמב"ם (כנסת יחזקאל סימן מ'):

הד"ט ואני בעניי איני יכול לכוון שמועתו נאה ליישב הקושיא הנז' דאטו מנהג הסופרים בראשי שיטות וסופן של תו"מ תורה היא לעיכובא ומי יאמר שאינו ברשות כל אדם לעשות כרצונו אפילו לכתחלה ותו דלפי המונח שלו דאין אותיות שמושיות שבראש תיבה עולות למנין האותיות שבתוך שיטה כן יהיה ראוי להורות ביוצאות חוץ וכיון שכן תיבת לאבותינו שאין הלמ"ד נמנית להיותה שמושית כן היה בדין שלא למנות אותיות הנטפלות אחריה היינו אותיות ותינו שכולן שמושיות הן ואם כן אם כתב נמי מיעוט תיבת לאבותינו דהיינו לאב בתוך הדף הרי כל אותיות השורש לפנים ועיין להרב בארות המים סימן י"ד שעמד על דברי הרמב"ם ומרן סימן רע"ג ומים רבים סימן נ"ו ומשאת משה ח"ב סימן יו"ד ופחד יצחק אות ס' ערך ס"ת שמצאתי וכו' דיש להתיישב בדבר וכעת אין לי שעת הכושר להשתעשע באמרותיו הטהורות:

טו ביאר דברי הרב ס' החסידים בדין קנה לכתוב ס"ת דאינו מעכב ומותר גם כן בעצם ותמה על המפרש שם שכתב שיש טומאה בעצם דליתא דהא פשוטי כלי עץ עצם שוים וכן טעה במ"ש שבעוף שייך טומאת נבלות רק כוונת החסיד דהא דאמרינן מפני מה זכה קנה וכו' אינו לעכב כבי"ד סי' ער"א (שאלת יעב"ץ ח"א סי' ק"ה וח"ב ע"א):

הד"ט ובדין קומוס וקנקנתום לדיו של ספר תורה תמה הרב כסא רחמים דף י"ג ע"ב על רט"ז א"ח סימן תרצ"א ועל הרפ"ח ושכה"ג והביא גם כן מ"ש הרב מרכבת המשנה ח"ב פ"ב דמגילה:

ובדין כתיבה בפה דהרמ"ע סימן ל"ח פסל דאם אמרו בפ' הבונה אין דרך כתיבה בשמאל כ"ש בפה (ועיין ג"כ להרב בארות המים סימן י"ג דכתב דבא הרמז ברעיא מהימנא במש"ה וכתוב בספר ובדיו דהיינו אותיות ובידו ודבעי' כתיבה ביד ממש לאפוקי הדפוס ע"ש ודון מינה דה"ה בפה) והרב מור וקציעה בא"ח סימן ל"ב חלק עליו ודעכ"פ אם לא ימצאו אחרים יניחם אפילו בברכה ואם יכתוב ברגל הויא נמי כתיבה מעליא וכמו שנראה בימיו גידם אחד מתולדתו שהיה עושה כל מלאכתו ע"י אצבעות רגליו תופר ומתקן קולמוס וכותב ומפליא לעשות ונראה שכתיבתו כשרה בשעת הדחק מיהא בפרט אם הוא בימין עיין שם וגם פה פירינצי בשנה זו התקס"ז ליצירה עבר עלינו נער קטן בן ט' שנים בקירוב גידם מעיר וירונ"א שהיה עושה כל מלאכותיו ברגלו ומתקן קולמוס וכותב וכנז' ואין כל חדש כתיב:

טז ביאר היטב שכתב אשורית שלנו היה בלוחות ופירוש יפה בזה ההיא דפ' כ"ג דמר עוקבא אמר בתחלה ניתנה תורה וכו' והביא מ"ש בשבת מ"ם וסמ"ך שבלוחות וכו' (רדב"ז ח"ג ד"פ סימן תמ"ב):

הד"ט וע"ע לו שם סימן תקצ"ד ענין מקרא סופרים וקריין ולא כתיבן וכדומה שהכל הל"מ רק שהסופרים דקדקו זה היה ראוי להיות כך אף בלא הל"מ ולא משום ספק שהיה ח"ו בדבר או שהיה משובש הגיהו כן דא"כ יהיה מקום למקטרג בכל דבר ודבר לומר אין זה מסיני רק מתיקון סופרים עש"ד:

יז ספר תורה שבקצת מקומות צורת החי"ת משונה מחברותיה שהיא כעין ב' דלתי"ן וחטוטרת ע"ג וקראו בו כמה שנים ושוב קראו עליו ערעור ומעלת השואל מהר"ם באקי מקאזלי ודעימיה עלו בהסכמה שאין מקום להחמיר והרב המחבר השיב דצריך תיקון כיון דלר"ח וסייעתו צורתה היא ב' זייני"ן וחטוטרת ונשא ונתן בדין הקו"ף שבחזק יד שהרכה"ג בסימן ל"ב הביא בשם רדב"ז ומ"ש בהגה"ט אות ה' ומסיק דיש כאן שינוי אות לגמרי ושאין להקל מתשוב' הרב דרכי נועם סימן א' דכל ראיותיו בעשיית צורת זייני"ן לא כב' דלתי"ן כני"ד והשיב גם כן עמ"ש מהר"ש הלוי מוירונא והמג"ד שכתב אדרבה צדק הסופר בכתיבתו שכן מסורת מרבנן דעיילו ונפקי ברזי דאורייתא דתמונת החי"ת כך היא בב' דלתי"ן וע"ז כתב שאין לו עסק בנסתרות ומהנגלות מוכח דפסול וכן הסכים מעלת השואל הנז' וחד דעמיה מהר"י סגרי והצריכו למעשה תקנת הסופר (משאת משה סימן כ"ג):

הד"ט ועיין בזכרון יוסף סימן ח"י שנאמר בו כי טוב להזכיר לסופרים מכאן ולהבא ועל הראשונים אין לפסול דאפשר שיש להם על מה לסמוך ועיין ג"כ בנודע ביהודה סימן ע"ד דס"ל דבשבת אם מצאו חיתי"ן בין בתמונת ב' ווי"ן או דלי"ת וי"ו אין להוציא אחר כל שאין האות משתנית באחרת וכמ"ש בגמרא חיתי"ן ההי"ן טיתי"ן כפי"ן אפילו דיעבד אך בשביל שאר תמונה אין להוציא אחר בשבת ובחול יתקן ועיין במור וקציעה תמונת כל האותיות מספרד גם כן ובאמת ליעקב ולדוד אמת ולהרדב"ז בחיבורו הנפלא מגן דוד ועל דבר נוני"ן הפוכין נטה מדרך הרש"ל להחמיר וכן בפיסול נו"ן יתירה בין הפרשיות לא מצא סמוכות כל שאינה קרובה לתיבה א' ומייתי להכשר מק"ו של הראב"ד שהביא הרמג"א סימן ל"ב סקל"ג רמזתיו לעיל אות א' ואין ראיה מפיסול ניקוד בדיו דשאני התם שיש אם למקרא ולמסורת וה"ה בפיסוק טעמים מטעם עצמו של ניקוד לא כן אות יתירה רחוקה כתיבה אחרת ועיין לר' זלמן בשער תפלת שלו פ' וישלח ובמגיד מראשית סימן א' שכתב דהר"ם ן' חביב מיקל בחטוטרת חיתי"ן ויודי"ן מובלעות תוך הנו"ן ופלפל בדבריו והניחן בעיון ועיין ג"כ בדין אותיות מובלעות במשפט נגיעת אות וכו' שם סימן ג' ועיין מה שכתבתי בא"ח סימן ז' אות ח':

יח סתו"ם שכתבן אשה פסולים לכ"ע מדאורייתא וטומטום ואנדרוגינוס פסולין מספק ויגנזו דטומטום אפשר שימצא זכר ואנדרוגינוס דקיי"ל כרי"ו דברייתא דס"ל דלא הכריעו אם הוא זכר או נקבה כדאיתא בפ' הערל דפ"ג אם כן הוי ספק דאורייתא ואף שחייב בכל מ"ע שהז"ג היינו משום ספק ולכן אינו מברך למ"ד נשים אין מברכות אמ"ע שהז"ג וכ"פ מרן סי' י"ז וע"ש בלבוש ובסי' קצ"ט (דברי יוסף סימן י"ב):

הד"ט ואם נכתב ע"י גר תושב עיין בכסא רחמים דף י"ח שתמה על פרי מגדים באשל אברהם סימן ט"ל והחליט דמותר לכתוב סתו"ם ע"ש:

יט סופר שנפסל מלכתוב סתו"ם אם יש להתיר להגיהן על ידי סופר כשר ולהעביר קולמוס על האזכרות אף דאפשר דמהטור ומרן שפסקו דלא מהני ה"ד כשבודאי לא קדשו אבל בספק מהני מ"מ פסק דבכה"ג נמי לא מהני משום דמחזי כמנומר להעשיר קולמוס על כל האזכרות (שב יעקב סימן ס'):

הד"ט ולחסרון הכוונה הצריכה בתחלת הכתיבה לא קפדינן אאת"ל שלא כוון דלא הוי מדברים הפוסלין כמבואר בי"ד סימן רע"ד:

כ ספר תורה שנמצא לעיני כל ישראל בחלק ב' מדף האחרון עד שנשארו עשר תיבות עד תשלום הדף דלרמב"ם פסול אין תקנה למחוק פסוק א' או ב' ולכתוב מחדש בהרחבת האותיות באופן שיבא לעיני כל ישראל באמצע שיטה אחרונה (ועיין בבאר שבע דף קי"ב ויכין ובועז ח"א ססכ"ד. הד"ט (שם סימן קצ"ב). כא ספר תורה שנפל עליו מים ויצאו צורת האותיות אחורי הדפוס ונראות קצת אותיות ותיבות ובכללן שמות הקדוש ואחד חכם העלה להתיר מחיקתן והוא דחה ראיותיו ואסר ועלה על דעתו להכשיר משום דלא הוי רק הדפסה והביא דעת הגט פשוט סימן קכ"ה סקט"ו ומשאת בנימין ושאח"כ שמע בשם מהר"י קובו שאסר לסתור בנין שהיה כתוב בכתב אשורית אתה אחד וכיוצא דבקליפת טיט הכותל יומחקו אותיות הקודש (וכמ"ש מרן בא"ח סימן ל"ו) רק יטלו כל החתיכה שנכתב בה אתה אחד וכיוצא ויגנז ואם יפסדו האותיות ממילא יפסדו ושכן נוהג העולם במטבעות שיש בהן שם הוי"ה או שדי לחתוך סביב השם ולגנזו (וכן עשיתי מעשה פה פירינצי כשהוצרכו להפיל חומה אחד מבה"כ ספרדי והיו על הפתח איזה תיבות בכתב אשורית וצויתים לחתוך סביב סביב כדי להסיר החתיכה שלימה ולגנזה וכן עשו. עוד חיזק הוראתו לאסור ושמ"מ באותיות השם אין להקל (בארות המים סימן י"ג):

הד"ט ועיין גכ"ל סימן כ"ו אות כ"ד ובחא"ח סימן ח' אות י"ב וסימן ל"ו אות ג"ן ועיין בסם חיי דף פ"ח ובזרע אמת ח"ב סימן קי"ז ובהשמטות ועוד לו נר"ו בסימן קל"ג ולהר"פ בתשו' הנדפסות אחר ספר ליקוטי הפרדס דף כ"ה כב חוכך להחמיר לכתוב סתו"ם על עור בהמה הנרבעת דמצינו בה חומר יותר מעבודת כוכבים דאלו עבודת כוכבים יש לה ביטול והכא אין הביטול מועיל (וע"ל סימן א' אות טו"ב הד"ט) וע"ע לו שם בדין דיו מיי"נ או סת"י (שרמזתי בא"ח סימן ב' אות ט"ל) דהביא מ"ש הרב"י בסימן קכ"ג ע"ש (יד אליהו סימן ל"ה):

הד"ט ועיין עוד בכמה דברים השייכים לדיני ס"ת בחא"ח בדיני ספר תורה:

סימן לא דיני מזוזה:

א יישב קצת ספיקות של הלק"ט ח"ב סימן צ"ח בשוכר בית ח"ל דפטור ממזוזה ל' יום אם רשאי לברך אם ירצה לעשותה דלכאורה משמע דרשאי ומ"מ אין לסמוך להקל למעשה (בית יהודה סימן י"ט):

הד"ט גם הרב תורת חסד סימן ג"ן פסק שלא לברך גם בשו"ת פרי ע"ח ח"ג סימן כ"ד פסק כן אף שדעתו לקובע דירתו יותר מ"מ פטור תוך ל'. ועיין להרב אגורה באהלך בדף ל"ה דפשט ספיקו של הלק"ט הנז' ודיכול לברך ודל"ד לטלית בת ד' כנפות שאם הטיל ציצית רביעי יש בו משום תולמ"ה דשאני התם דמחוסר מעשה