עיקרי הד"ט יורה דעה נו

ליהושע סימן ל"ג ומעיל צדקה כ"ט ונ"ה ותורת חסד נ"א ויד אליהו סימן ל"א ומ"ו פ"ח ופ"ט ותורת נתנאל ל"ב וחוט השני פ"ו וזכרון יוסף ט"ו ט"ז וע"ה והר"ם מלובלין סימן קי"ב ונודע ביהודה כ"ה והר"י הלוי פ"א ובית יהודה ח"ב סימן י"ט ומשאת משה ח"ב סימן יו"ד ושב יעקב סימן נ"ד ושדה הארץ ח"ג סימן ט"ז והון רב קל"ב:

יש לסמוך על מנהג הסופרים שלא לסלק ג' יריעות בנמצא איזה פיסול שהדין נותן להחליף (שם):

הד"ט ועיין להרב בית יהודה ח"ב סימן כ"ה ופ"ט דבצריך לסלק כל היריעה יש לסלק כולה אם לא שהיא בת ו' עמודים ועיין בשבות יעקב סימן פ' דבדיעבד די בסילוק דף א' ולא לכתחלה ואני בעניי הוריתי זה ימים להתיר להחליף דף א' בלבד (להיות שעת הדחק) ביריעה בת ה' עמודים והיה ראוי לסלק עמוד הה' מהיריעה הסמוכה לה היתה בת ג' או ד' והיה קשה בעיני הסופר בעל הספר לסלק כל היריעה של ה' עמודים בהיותו מטופל מאוד בצרכי ביתו וכמה שנים נתעכב מלתקנו ואם כן אין לך שעה דחוקה מזו דהוי כדיעבד (ע"ל סימן ח"י אות ד') וכשמוע הסופר מומחה כן שמח לדברי ולא השכין עוד באהלו עולה ועיין ג"כ להר"ץ סימן כ"ט ושב יעקב סימן ג"ן ושבות יעקב ח"ב סימן פ"ט ולסברתו הסכים הרב כסא רחמים ועיין בחוט השני ואור ישראל סימן ס"ב ופרח מ"א ומהרי"ט ח"ב סימן ל"א ונקה"כ ס"ס פ"ר ואמונת שמואל נ"ו והר"י טיטאצק והר"ם אלשקר וכרם שלמה סימן כ"ו ודבר משה סימן ס"א:

וזה לי רבות בשנים שנשאלתי למעשה בענין קרע והוריתי לע"ד לתקנו על ידי טלאי מבחוץ ולמחוק אם יצטרך ולתקן באופן שיעבור הקרע בין אות לאות או בין תיבה לתיבה אף שבמה שנשאלת היה קרוע יותר מה' שיטין ואם כבר נתקן ע"י טלאי יש על מה לסמוך אף שהקרע יפסוק איזה אותיות ועיין להרב דברי יוסף סימן י"ג ולהרב שמש צדקה ולהרב בנו סימן נ"ד ובהשמטות שם שלאחר ח"מ והסכים אתי עמי הרמ"ע מפאדובה רב ומ"ץ בעת ההיא פה פירינצי ככתב אצלי בשותא דינוקא סימן ז"ל ועיין בא"ח סימן ז' אות י"ב מה שכתבתי שם ואמת יהגה חכי שמעולם חששתי מחטאת להביא לידי גניזה יריעה א' ואף דף א' משום פיסול אות או תיבה או דבר מהדברים שאין פיסולו בגוף כל היריעה או דף גם הרב בארות המים סימן ט"ו חשש לגנוז יריעה דאיכא כמה שמות כתובים בה ודן הדין בניד"ד לקלוף השם ועיין להרב אור נעלם סימן כ':

ד על דבר הקלף שאחר העבוד מושחין בצבע לבן ועי"כ הקלף מזהיר יותר בלבנינותו והכתב מיושב הבל יפצה פה המוציא לעז משום חציצה וש"ס ערוך בידו דלמצוה תחשב משום זה אלי ואנוהו (שם):

הד"ט ועיין בחא"ח סימן ב' אות מ' מה שכתבתי שם ולהר"י מינצי סימן ט"ו דפשיט להתירא (מגפ"ת דפ' הבונה והמביא תניין) בס"ת על הגויל שהוצרך למחוק איזה דבר והעביר צבע הגויל על מקום המחיקה ע"ש ולהרב זקן אהרן סימן ל"א וברגע יצא מתחת המכבש אור תורתו של מר גיסי במדבר מתנה שלו וראיתי שם בדף ל"ח תשובה מאהבה מהרב מהרי"ך נר"ו במה שנהגו הסופרים לטוח בבייאק"א מקום המחק דאין לפסול מטעם חציצה ע"ש ובדין קלף שלקחו מעובד כוכבים וכתבו בהן ס"ת עיין להרב פני אריה י"ב ונ"ב דפסל ודלא מיקרי דיעבד ועיין להרב פרח מ"א סימן ק"א ולהרב זרע אמת סימן קי"ח ובחבורי הקצר הלז באורח חיים סימן ל"ו אות י"ד ובדף אחרון של הרב בעי חיי דנראה דס"ל לאסור אף שחסר תשלום תשובתו במה שלפני ולא ידעתי ספורות ראיותיו:

ועיין עוד שם סימן י"ד דעבוד העורות לא סגי במחשבה וצריך גם כן דבור וכקידוש האזכרות ועיין ג"כ להרז"א הנז' סימן קכ"ז וקכ"ח ובא"ח מחיבורי הקטן סימן ז' אות ד' וכן המגיה ספר תורה ואינו הסופר הראשון שכתבו אם יצטרך לכתוב איזה דבר אין ספק שיש להוציא בשפתיו שכותב לשם קדושת ספר תורה וכ"כ הרב זקן אהרן סימן נ"ז והרב בית יהודה ח"א סימן ג' וקרוב אצלי לע"ד דלאו דוקא סופר אחר דה"ה אם הסופר הראשון השלים כבר מלאכתו ומסרו לקרוא בו מסתמא לא נתכוין בתחלה רק עד גמרה של תורה וע"ל סימן ל"א אות ו' ועיין להרב בעי חיי סימן רל"א דס"ת שנכתב כתיקונו ושוב נטשטשו איזה אותיות ותיבות אם רשומן ניכר יכול להעביר עליהן קולמוס ואפילו באזכרות וא"צ לקדשן מחדש עיין שם ואם אין רשומן ניכר נלע"ד בפשיטות שצריך לקדש מחדש בין האזכרות בין תיבה אחרת וכנז' ולא אכחד תחת לשוני דמעולם נסתפקתי באם רשומן ניכר אי שרי העברת הקולמוס על השמות דבאנו לענין כתב עליון אי מבטל תחתון וכמ"ש בשותא דינוקא סימן י"ח ופ"א וקל"ז ורמזתיו בא"ח סימן ז' אות ה' ואכמ"ל ובדין כתיבת כוונת האזכרות לשמן או כוון לשם קדושה תיבה של חול עיין להרב אור ישראל סימן ס"ג וס"ד והרב כסא רחמים דף כ"ח וכ"ט שהביא דעת רשב"ץ שכתב דבנתכוין לקדש מה שאינו כמו עד האלהים יבא או הארצות האל הו"ל כמתפיס ב"מ למזבח דלא מקדשי עיין למרן בב"ה ומור"ם סימן רע"ו ס"ב וכתב הרכ"ר הנז' דכי היכי דלא תיקשי לרשב"ץ ממסכת סופרים פ"ב דין ה' דאם טעה וקידש יסגירהו אל אל עויל דיקדור האחרון מיירי שקידש בטעות ורשב"ץ מיירי במזיד דאז לא מהניא כוונתו לאסרו ודהיינו דהרכה"ג הביא דעת רשב"ץ באות ט"ז ודעת ש"ג באות כ"ט עיין שם ולי אני עבדו א"א לחלק כן דדרשינן טעמא דטעים דהו"ל כמתפיס ב"מ ובמתפיס לא חילקנו בין שוגג למזיד ויותר היה נלע"ד לומר דרשב"ץ מיירי בדוקא אם נתכוין לקדש שם שבמקום אחר היה ראוי להתקדש כגון עד האלהים הארצות האל בציר"ה אך אל עויל שהיא בסגו"ל דבשום מקום הוא שם אין דמיון להתפסת ב"מ ולעולם דל"ש בין שוגג למזיד ועיין להרב יד אליהו סימן פ"ט והגם דמעתה דברי רשב"ץ והש"ג סתראי נינהו אין בזה השגה בעצם להרכה"ג דמייתי תרוייהו בסתם כי כן ארחות בעלי אסופות לקבוץ יד על יד לגילוי מלתא בעלמא ומי כהחכם הוא הרב כ"ר הנז' גופיה שכן העיד על עצמו שם בדף י"ז ע"א ע"ש לשונו לשון הזהב ועג"כ להרב הון רב סימן קל"ב ה ראש הלמ"ד הנכנס תוך חלל הה"א או ח' פסול ועיין בתורת חסד סימן נ"א עוד לו שם כ"ף פשוטה שהגג משוך ודומה לרי"ש אם יש שינוי ניכר ביניהן כשר וה"ה אותיות ארוכות שגגן יוצא מרגל שמאל כתי"ו וקו"ף כלפי חוץ (מעיל שמואל סימן א'). הד"ט ועיין ג"כ בצורות האותיות למהרי"ו סימן קי"ז ומשאת בנימן סימן נ"ו וזכרון יוסף סימן ח"י ונודע ביהודה ע"ד ובית יהודה ח"א סימן נ"א ושדה הארץ סימן ח"י ובארות המים ע"ח ובמור וקציעה ח"א ולאמת ליעקב ולדוד אמת שם ועיין במגיד מראשית סימן א' תשובת הר"ם בן חביב שמיקל בחטוטרות חיתי"ן ויודי"ן מובלעות תוך הנו"ן ועיין בצורת אות וי"ו של בריתי שלום להרב פחד יצחק אות ס' כ"י ערך ס"ת ודין וכו' שהביא ערעור אחד חכם מחכמי רוויגו על שנמצאת שלימה ולא קטועה דהוה ס"ל שהיה צריך תיקון וחביריו חלקו עליו שלא ליגע בו יד כיון שמעשרים ס"ת שבקק"י אין בהם רק ב' בוי"ו קטיעה וח"י בהם שלימה ורבני ויניציאה בשנת תקי"ג הדפיסו פסקם לזכות טובי העיר ותקנו בגזירת נח"ש בקהלותיהן שלא יעלה הכורת על השלימות ושלחו פסקם לחכמי פירארא והחזיקו על ידי הרב המחבר ומהר"י צהלון בראיות ושבדקו יותר מק"ס ס"ת שבעירם ולא מצאו רק אחד בהן בוי"ו קצרה וא' חתוכה ושלדעתן לא מיבעיא דאין לכרות השלימות אלא דגם אין להורות לסופר לכתוב לכתחלה כרותה או קטנה רק להניחו לעשות כדרכו וכ"ש שאין לפסול או להגיה ושעל כיוצא בזה נאמר לא תגע בו יד וכו' ע"ש וכבר רמזתי בא"ח סימן ז' סוף אות כ"ה ועיין להרב בתי כהונה ח"ב סימן כ' וכ"א ולהרב בית דין ש"ש דמסיק כהרדב"ז דפסק כריטב"א לתקן השלמות ולקטען ולא קטועה לגמרי רק לחבר חתיכות הוי"ו כחוט השערה ועיין ג"כ להרב מכתם לדוד סימן ט"ל ומ' שנשא ונתן בתשובות הרב דבר משה ח"ג סימן ח' והרב נאות יעקב בראש ספרו (שרמז הוא עצמו באמת ליעקב שלו משפט תמונת האותיות באות וי"ו שאם לא עשאה קטיעא אינו פוסל בדיעבד ע"ש) ועל דברי הרב בתי כהונה הנז' ע"ש ולהרב שב יעקב ס"ס נ"ו וכמ"ש הרב ש"א סימן פ"ב ושכן מצא בפי' להרדב"ז המורם מדבריהם שאם הוציאו ס"ת שאינה קטועה אין להוציא אחר ועג"כ לאחרון הוא הראש אישי כ"ג בזרע אמת שלו ח"א דף נ"ב בחידושים ודלסברת הר"י אלגאזי ורבני ויניציאה ופירארא אין לתקנה אם מצאוה שלימה וע"ע לו שם בהשמטות החידושין שכתב שכוון לענין דינא לדעת הרב שושנים לדוד רפ"ח דתרומות (דדעתו כרבני ויניציאה) ושגם הרב אמת ליעקב כתב שעשה פסק לרבני ויניציאה עש"ד ואין ידיעתי הקטנה שבקטנות מכרעת להבין תורת אמת של הרז"א נר"ו הנז' במה שסיים שלא זכה לראות פסק מהרי"א הנז' ושלכאורה נכון גם כן לתקנה דאיך יצוייר שיצא לישע רבני ויניציאה ופסק דלא יעלה הכורת עליה דאותה היו מבקשים רבני ויניציאה ושהחרימו על זה ויהיה אח"כ פסקו של מהרי"א גופיה להורות דמ"מ נכון לתקנו א"ו דלהקת סומכי ידי רבני ויניציאה יודו ויאמרו אמת דאין לתקן וזאת אומרת דמ"ש הרב מכתם לדוד בתשו' הנז' וחזר ושנה בשושנים לדוד נראה דכוונתו רצויה דבדיעבד מה שעשה עשוי והרז"א נר"ו כתב דלא נהנה מאור תשובתו של הרב אמת ליעקב דהיינו בספר נאות יעקב ואין ספק אצלנו דאילו עינו עין כל ראתה תשובתו של הרב מכתם לדוד היה משגיח בעינא פקיחא דיליה שציין איזה מקום כבודו דהיינו בס' נאות יעקב ועיין להרב לדוד אמת סימן י"ג בצורת הוי"ו אות ג' דלדעתו נקטינן לתקן אמנם אם הוציאה אין להוריד ועיין להרב בית יהודה ח"ב סימן קט"ו דהעלה דהכל תלוי במנהג הסופר ועיין ג"כ להרב אגורה באהלך ריש חי"ד שכתב שמצא בכתבי הקודש של מהר"י איסקאפה שתמה על מ"ש לו בשם הר"ם לונזאנו שתהיה חתיכה בינתים ונשתדל לתקן דבריו ושדעתו לומר דאינו ר"ל כרותה הוי"ו באמצעה דוקא רק כרותה בינתים בין אותיות למ"ד ומ"ם של שלום וכתיב שלם. וכתב עוד שמצא שהמ"ם שלה לא היתה סתומה כשאר ממי"ן רק כקו"ף הפוכה ופתוחה אצל הוי"ו והוי"ו סמוכה אצל הפיתוח ולפי שהוי"ו סותמת אות מ"ם לכן אמרו וי"ו קטיעא דקרי ביה שלם ולבסוף מסיק דיש לבדוק רוב הספרים ולעשות כמותן וכעין מ"ש מרן סי' ער"ה בשם רשב"א בענין כלת משה ע"ש אם חסר תגין בס"ת מחלוקת הפוסקים הוא (יוסף אומץ סימן מ"א):

הד"ט וכבר הזכרתיו בא"ח סימן ז' הגהת אות ח"י לסיוע של ממש על מעשה שבא לידו וכנז' שם וכן ראיתי אח"כ בפאר הדור סימן ס"ח דפסק דדוקא למצוה מהמובחר צריך לתייג ע"ש ועיין ג"כ מה שכתבתי שם באם גגי אותיות אינן מחזיקין ג' תגין ופעמים נוגעים זה בזה או יוצא מהגג שורש א' ומהבד יוצאים ב' ענפים ע"ש. ובדין נקודות באותיות עיין בצרור הכסף סימן י"ט דדינו כס"ת שיש בו טעמים דפסק מרן בסימן רע"ד בשם ריר"ו ושכן מצא בפי' מהר"ש הלוי בגליון הטור להחמיר והרב מקור ברוך סימן ל"ו מכשיר אחר הסרתן (וע"ש להרב המגיה בשם שכה"ג הגב"י שם אות ו' דיש לחוש אם כל הספר מנוקד) והרב המניח הכשיר בין רשמו בצפורן בין בדיו ושלזה הסכים הב"ד סימן קל"ו ועיין להרדב"ז ח"ג ד"פ סימן תרמ"ג דטעמא טעים למה אין כותבין בס"ת טעמים ונקודות ועג"כ מה שכתבתי בא"ח סימן ו' אות מ"ט ועיין להרב זרע אמת סימן קי"ט בנקוד על אות ו' שבתיבת רחוקה שבפ' נצבים דאין לפסול משום ספר מנוקד או משום יתר כנטול או משום יו"ד יתירה ע"ש ועיין מה שכתבתי בא"ח סימן ז' אות ח' דלפי מ"ש בשם התוספות שבס' דעת זקנים מוכח דהנקוד על אות או תיבה הו"ל כאילו לא נכתב אות המנוקד דהא מביאין משם ראיה על הכותבים בלי שרטוט שנוקדים על תיבות הקודמות מדקאמר עזרא לכך נקדתי והוי כאלו לא כתבתי וברור הוא דלגירסת תוספת במנחות שהביא רט"ז הנז' אם יאמר משה למה נקדת אשיב והלא לא מחקתי משמע איפכא דלא הוי כאלו לא כתב דאין הנקוד עושה ישנו כאינו ודון מינה ומינה דמ"ש פסקי תוספות מסייע לסברת הרב ז"א נר"ו הנז' אמנם דברי התוספות דבדעת זקנים הורסים ומקעקעים וסודות הוראתו בקדושה ואם אמר יאמר האב"ד הוא הרא"ש נר"ו הנז' דנקט נפשיה בכשיר"י בתנאי שיסיר הניקוד ולפרש דברי התוספות דקאמר והרי לא מחקתי דהכוונה היא דע"י הסרת הנקודה יחזיר העטרה לישנה ותחזור ותעור הארת האותיות ותיבות ועי"כ יהיו דברי התוספות דבדעת זקנים ומנחות שפכי הדדי הלא לאמונה כל כי האי הו"ל להרב לפרש נר"ו ולא לסתום דמסתימת דבריו משמע דאף קודם הסרת הניקוד אין מקום ליפסל. ודרך אגב קאמינא דנוסחת פסקי תוס' דפוסים חדשים ושל אמשטרדם הישנים לא דמו הדדי ויש הפרש ביניהן כאשר יראה הרואה:

ובענין הכתיבה בלי שרטוט עיין בבעי חיי סימן רל"א ובכנסת יחזקאל סימן ל"א וביוסף אומץ סימן צ"א ובכסא רחמים דף יו"ד ע"א שמביא בשם הרב אדמת קדש והר"א אמיגו ושכוונת קיצורי הרא"ש במגילה פ"ב היינו לומר דכותב שורה עליונה ומכוין ביושר ומ"מ בתפלין וכיוצא לא סגי בהכי רק באגרות שלומים אם כתב ביושר דברים בעלמא בשורה ראשונה ובשיטות הבאות כותב תיבות פסוק אין צריך לשרטט וזוהי כוונת הרא"ש וקיצור פסקיו וע"ע שם מ"ש על תשובת רדב"ז ח"ג סימן תרמ"ח:

ז חזר ושנה מ"ש בשמו בשו"ת בני אברהם והוסיף מדיליה בדין סופר מומחה שהיה מצריך להגיה הס"ת שכתוב בו תיבות וחרה אף או וחרה אפי בתרי שיטי וה"ה גבי תפלין והעלה דכיון דב' תיבות נינהו אם כן אף לנוהגין לכתבן בחדא שיטה אם כתבן בתריש"ד וכן הסכים הרב חיים יעקב המון והאריכו על מסכת סופרים דין שמות הנחלקין (שביתת י"ט סימן ט' ונמשכים):

הד"ט ועיין ג"כ להרב אור ישראל סימן ס"ג וס"ד ושב יעקב נ"ו ונ"ז ויד אליהו סימן צ"ב וכסא רחמים דכ"ח סוף ע"א בשם הרשב"ץ ח"א סימן ע"ז דפסק דתיבת צורי שדי וכיוצא שרי למחוק דשמות בני אדם הן ועג"כ להרב זרע אמת סימן קכ"ט שקרא תגר על שנדפס באיזה העתקות ע"פ אלהים קרובים אליו שהוא חול דטעות הוא ושאין לסמוך על העתקות ע"ש וכל אמת תפסיה ורוב הטעיות שבהעתקו באות מצד המסדר אותיות ולא מהמחבר צא ולמד מחבור נפלא של הרב מנחת שי דכ"ע ידעי כמה נפיש חיליה ומ"מ הימנותא דבלא יגיעה וחפוש מצאתי במזדמן בעלמא א"ך טעיות באורייתא בלבד כמ"ש אצלי וכגון בדף ו' ע"ב הוא העיר דיש לכתוב הוא בוי"ו ובדכ"ב סוף ע"ב צ"ל ויוספו חסר יו"ד בתרא וזולתן וכולן מצד הדפוס ובנין אב לכולן בדף נ' ע"ב דנדפס מעשה רוקח מלא וי"ו והרב המחבר גופיה כתב שם דחסר וממנו תקיש על השאר:

ועיין ג"כ בדין קירוב וריחוק אותיות באמת ליעקב משפט השני ולדוד אמת סימן י"ב ובהון רב דף ג' ע"א ועיין ג"כ לתורת נתנאל סימן י"ב הבאתיו בחא"ח סימן ז' אות כ' דמי שכתב אות א' של אזכרה ושוב ראה שלא הרחיק כדי אות א' מתיבה שלפניה מותר למחקו כיון דאינו שם בפ"ע דאפילו ב' אותיות הדין כן כדאיתא בפ' שבועת העדות ועיין להרב כסא רחמים דף כ"ח ול"ג יישוב תמיהת הרב ד"מ סימן רכ"ו על ר"ח שפסק דא"ד מאדנות אינו נמחק ויישב גם כן תמיהת הרב דינא דחיי על הטור שהשמיט דין אותיות הנטפלות לפניהן או לאחריהן ומ"ש הרב פני אריה חדש סימן מ"ו אם איסור מחיקת הנטפלות מדאורייתא או דרבנן וכשהן שם בפ"ע פשיטא שיניחם כך דהרחקת תיבה מתיבה אינה רק לכתחלה עיין בריב"ל ורב"ח סימן רע"ד וברש"ך שם סק"ד ורט"ז סק"ב ובית דוד הל' תפלין סימן כ"ב ומ"מ נראה ברור דבאפשר בנקל למחוק איזה אות מלפנים ולחזור וככתוב עד שתתרחק תיבה מתיבה כשיעור כ"ש דעדיף לצאת מידי מאן דס"ל דקירוב וריחוק פוסל:

ומה דין סופר שיאמר שתיקן כמה פעמים אותיות שנדבקו בגרירת מקום הדבוק שלא ידע דין חק תוכות עיין להרב תורת נתנאל סימן ז' וראיתי בשו"ת מהר"י טראבוט סימן ו' בדין אות ה' של אזכרה דבוקה רגל שמאלי בגגה דתפס בפשיטות להפריד הדיבוק לבד וכן באותיות שיש לחברן והן נפרדות לדבקן בלבד ושעשה מעשה בפני גדולי הדור בפיימונטי מקום משכן כבודו של הגאון דודו מהרוק"ו (כמ"ש בתשובותיו ובפני הגאון מר אביו וכן במנטובא בפני הגאון חמיו ולא שמע מעולם מי שפקפק בדבר או לחלק בין אותיות השם לשאר תיבות והיו מפרידין בסכין כל הדיבוקים בלי לגרר מהדיבוק ולמטה וכן היו מדבקין הנפרדות בדיו ולא היו גוררים האות ולא היה פוצה פה ומצפצף והמחמיר לגרור מהדיבוק ולמטה כהרשב"א הזכירו מהריק"ו הנז' (וכפסק מרן בא"ח סימן ל"ב סי"א) תבא עליו ברכה וע"ל אות ב':

ח טפת שעוה שנפלה על אזכרה אחד החמיר מהר"ש מלוקיו לסלק היריעה