עיקרי הד"ט יורה דעה נה

והר"ן שכתבו דאין האדון נאמן אפילו שניהן מודין ושם ידבר בדין טבילת שפחה בפני בת גברתה דלא מהניא (וע"ל אות ב') (אהלי יעקב סימן י"א):

ב עלה בהסכמת הרב אחיו מהר"ם דעבד קטן שמלו רבו אך לא טבלו מכל וכל יכול למכרו לישראל אחר דוקא אך בתחלה צריך לטבול לשם עבדות ואז יש לו דין עבד והקונהו יקנה לשם עבד ישראל ולא לשם עבד עובד כוכבים (פני אהרן סימן כ'):

הד"ט מ"ש הרב למכור דוקא לישראל נראה פשוט דטעמו שלא להפקיעו ממצות וכמ"ש מרן סימן רס"ו ס"ב אמנם מ"ש שחייב להטבילו קודם וטעמא טעים משום שאסור לקיימו כשהוא ערל וכיון שלא הטביל הו"ל כאילו לא מלו לא זכיתי לע"ד להבינו דהא עסקי' ברוצה למכרו ולא לקיימו ושפיר מהדר מני"ר אטעמא אחרינא כדי שהיה גופו קנוי לו כמ"ש שם מרן סעיף ט' ומ"ש הרב אחיו דהקונה יקנהו לשם עבד ישראל וכו' משמע דהיינו לומר דלא יחוייב הקונה לחזור ולהטבילו כקונה עבד עובד כוכבים א"נ דיהיה לו דין עבד ישראל דאין גופו קנוי לו רק למעשי ידיו ואם קדם וטבל לשם בן חורין יצא לחירות א"נ אמר מר דיקנהו לשם עבד ישראל דחייב במצות כיון שכבר הטבילו וכולהו איתנייהו ביה כיון דאין לו עוד דין עבד עובד כוכבים ועיין להרב נחלה ליהושע סימן י"א בדין שפחת אלמנה כבת ט' שנים שהלכה בבית גברתה לבית הטבילה וטבלה בפניה ובפני יהודית אחרת ומשם והלאה נהגה מנהג ישראלית ופסק הרב ז"ל דעדיין יכולין ממזרין ליטהר בה עד שתתני לה גט שחרור ע"ש וע"ל אות א':

ג שפחת ב' אחין וא' נפטר והניח אחריו בת ולא היה באפשרות ליתן זל"ז במתנה או במכירה יען שכבר טבלה לשם שחרור ואין המתנה ומכירה מועלת להן כיון שבטבילה פקע מינה השעבוד שהיה לה ולא פס גבייהו רק איסורא ועיין להרב פ"מ ח"א סימן כ' ולכן גמר אומר שישחרורה האדונים וכמ"ש הכה"ג סימן רס"ז הגה"ט אות ל"ו ודחה תשו' הרב דרכי נועם חי"ד ס"ט והסכימו עמו רבני עירו וע"ל אות ד' (דבר משה ח"א סימן נ"ו והנמשך):

ד שפחת ג' אחים שמת אחד מהן ובין אין לו וירשו אחיו חלקו ומתו גם שניהן ולהם בנים וירשו בשותפות ואחר ימים טבלו בת השפחה הנז' לשם גירות ונשאת לישראל ושוב שאלוה אם ניתן לה גט שחרור ותאמר לא וא' מהשותפין היה אז כבן ט' שנים וגם עתה נשאר ממנו יתום קטן בן ט' שנים ימכרו ב"ד חלק היתום לשותפין אחרים והם יתנו הגט שחרור ואין צריך הבחנה וטבילה רק כשתטבול לנדתה יתן לה בעלה קידושין בלא ברכה מפני עשרה ב"ב והחזן ובסימן שלאחריו ביאר הרב סדר טבילת גרים בב"ד של ג' וסדר גט שחרור (שם סימן נ"ז ונמשכים):

הד"ט גם הרב בארות המים בחאה"ע סימן כ"ה הביא כל הצורך לטבילת גרים ונוסח גט שחרור ועיין גם כן להרב תורת חסד סימן מ"ח שהביא נוסח גט שחרור מרבינו ירוחם סוף חלק א"ו ואף שלא הגיע שטר שחרור לידה הו"ל תפוסה מעצמה ומשעת חתימה זכתה לגופה עיין שם וגם הרב דב"ש סימן שס"ט הביא נוסח גט שחרור של הריר"ו הנז' ע"ש ה נטה דעתו להחמיר מדין תורה להשיא ישראל גר רומיי ואיטלקי לפני ג' דורות (שאלת יעב"ץ ח"א סימן מ"ו):

ו הניח בצ"ע קושיא עצומה מיניה וביה ביבמות דמ"ו ע"ב דחזי' דרבי יוסי ס"ל דמילת גר אינה מילה כלל ובפ' אין מעמידין דכ"ז ע"א שמעינן ליה בהדיא איפכא (שם סימן קס"ד):

הד"ט ולע"ד דק וקליש מקורי עכביש מצינא למפשט ספיקא דגברא רבה כוותיה בכללא דכייל הרב המופלא מהרש"א בגופי הלכות אות תק"ז וז"ל רבי יוסי סתם הוא ר"י בן חלפתא ואפ"ה מצינו חידוש דפעמים מקשי הש"ס דרי"ו ארי"ו ומשני דאע"ג דחד ברייתא תני רי"ו סתמא אינו ריב"ח אלא ר"י ברבי יהודה וזה אינו כשהוזכר ר"י אצל ר"מ שאז אינו ריב"ח משום דבר פלוגתיה דר"מ אינו אלא ר"י סתם דהיינו ריב"ח יבמות ד"ה ע"א ד"ה וסבר רי"ו עכ"ל ועפ"י הדיבור כיון דבב' מקומות הנז' תניא רי"ו בסתם ולא הוזכר אצלו בשום חד מינייהו ר"מ רק רבי יהודה א"כ אפשר דחד מינייהו ריב"ח וחד מינייהו ריבר"י ומצו פליגי הדדי ודוק:

ז העלה דאין איסור עבד ושפחה מדאורייתא רק דרך חתנות ומדרבנן אסור אף בזנות ושם דרש וחקר בדין פילגש אי שרי להדיוט או דוקא למלך שדברו בו הרמב"ם והראב"ד בריש הל' אישות ובפרט על מ"ש הרב המגיד והרא"ם על רש"י ורדב"ז סימן קפ"ח ורשד"ם סימן קצ"ו עוד נכנס בדין ברירה אם הוא דאורייתא או דרבנן ונשא ונתן עוד בתשו' הרב פני משה ריש ח"ג וראנ"ח סימן צ"ב עוד נכנס בדין ברירה אי מדאורייתא או דרבנן והביא מ"ש המ"מ בפ"ח מהל' גירושין שהעתיק תשו' הר"ם מועתקת מל' ערבי ע"ש באורך (זרע אברהם ח"א סימן כ"ז):

הד"ט גם אני בעניותי כתבתי שתי שורות בדין הפילגש בשותא דינוקא סימן קמ"ב בענין קידושי על תנאי ממי שיש לו אח חרש והבאתי מ"ש הרמב"ם והראב"ד ומפרשיו שם ובפ"ב מהל' נערה בתולה והר"ן תשו' ס"ח וריר"ו נתיב כ"א והרמב"ן והרא"ם ויקהל משה פ' חיי שרה ורד"ך בית ט' ומעיל צדקה סימן כ' והר"ם מפאדובה סימן י"ט ועצמות יוסף בפתיחתו למס' קידושין וריב"ש סס"ו ורדב"ז סימן רכ"ה ועד אחרון הרב יעב"ץ סימן י"ד וסימן ט"ו שתמה מאד על הרדב"ז האוסר ושלדעתו מצוה רבה לפרסם ההיתר והבאתי ג"כ מ"ש הרב נודע ביהודה סימן נ"ד והנמשכים ומ"ש הרב שיח השדה סימן י"ג בשם הרב אריה המכונה ליב ודברי הרב גור אריה ממנטובה והגאון מהר"י מילי הגאון מהר"א ברודא עיין שם וכן עשיתי מעשה פה פירינצי בשנת תקנ"ד ועשינו מעשה הקידושין על תנאי בלי שום הקפדה לאיסור הפילגש כמ"ש שם. ועיין להרב יד אליהו שנשא ונתן בדין ע"ע פנוי אם מותר לרבו למסור לו שפחה כנענית ואף אם יש לו אשה אי מצי כייף לעבד לישא שפחה או לא וביאר מ"ש הרמב"ם בפ"ג דהל' עבדים דין ד' וז' ופלפל בדברי הרב דברי דוד פרשה משפטים ודעתו ז"ל לאסור אם הוא פנוי והשיג על הרט"ז והרר"י שכתבו בהיפך ועיין ג"כ להרב מים ראשונים די"ב ע"ג ולהרב שביתת י"ט מ"ש על מה שהניח בצ"ע הרב תנא במ"ל על הר"ם שם בהל' עבדים ע"ש בדף ק"ט ע"א:

ח הוכיח במישור מההיא דיבמות דמ"ב דגר שנתגייר באשתו מעוברת א"צ להמתין ימי הבחנה כשם שהי"ל להמתין אם לא היתה מעוברת כמ"ש מרן בי"ד סימן רס"ט ס"ט ובאה"ע סימן י"ג ס"ה דשאני הכא שכבר מעוברת ואין לחוש לשמא תחזור ותתעבר דקי"ל לרבנן דאין מעוברת חוזרת ומתעברת ועיין ג"כ לתוס' ביבמות דף י"ב ד"ה שמא תעשה וכו' ובנדה דף כ"ה ע"ב ד"ה קמ"ל וכו' וסיים דשוב ראה במ"ל פי"א מהל' גירושין דין כ"א שכתב הרב המגיה, מהר"א רוזאניס שמעשה בא לידם בגר וגיורת מעוברת ונסתפקו בדבר וקצת מחברייא הצריכום להמתין ולדידיה חזי ליה בלתי צריכה (וע"ל אות י"ז) (עדות ביהוסף (להר"י ן' סאמון) סימן מ"ג):

ט על מנהג אשכנז לגלח כל בעל תשובה אי שפיר עבדו לגלח גם הפאות הביא מ"ש מהר"י נאגר על רבינו בחיי פ' בהעלותך ע"פ והעבירו תער אבל לא על הפאות ונשא ונתן בדין הלוים ומצורע אם גם הפאות בכלל ומ"ש הראב"ע על והעבירו תער בשם בעלי הקבלה דלא היו מגלחים פאתם ושוב הביא מ"ש הרב שבות יעקב ח"ג סימן צ' דהשיב לאיסור והרב המחבר יגע ומצא איזה טעם על המנהג שלהם אך לדידן דאזלינן בתר מרן לא נהגי' הכי וכמ"ש בב"י א"ח סימן תקל"ה על תשובת הרב תה"ד (יוסף אומץ סימן מ"ה):

אנוסים שנולדו להן בנים עודם אנוסים ובאו לדת ישראל ומלין מ"מ א"צ מדינא טבילה רק משום שיוצא מטומאת עבודת כוכבים לטהרת ישראל דלא גרע מבעל תשובה דכתבו בשם רבינו שמחה דצריכים טבילה (הרדב"ז ח"ג ד"ב סימן תט"ו):

הד"ט ועיין ג"כ להרב כתונת יוסף סימן ב' בהסכמת מהר"ד פירידו שמומר לעבודת כוכבים שחזר בתשובה אף על פי שלא טבל אין מגעו אוסר היין בשתייה עיין שם ולהרב כרם שלמה סימן כ"ז יא גר שמל וחלה ושהה ימים ולא טבל יש להתיר סתם יינו ומגעו ולדעתו עדיף טפי מל ולא טבל מגר תושב שלא קיבל עליו שום מצוה ממצות ישראל וזה קבל עליו קלות וחמורות ודחה דעת הר"ן דס"ל שאינו מקבל אלא לאחר טבילה אך לאצטרופי לדבר שבקדושה ולחוש לקדושיו פשיטא שאינו כישראל לשום דבר (שם סימן ת"פ). יב אין ע"ע עובד לב"ב של רבו וכן אין בן הבן מייעד לאמה העבריה עיין לרש"י פ"ק דקידושין עלה דע"ע עובד את הבן (בעי חיי חי"ד סימן רכ"ז):

יג שפחת ראובן שמכר לשמעון למקום אחר ושלחה דרך ים ונשבית ובני העיר א' פדאוה ונתגיירה שם בפני ב"ד הרי היא בת חורין ואין הב"ד שגיירוה חייבין לשלם עיין רשד"ם חי"ד סימן ק"צ צ"ה וצ"ו והר"ם מטראני ח"ב סימן קכ"ט שחלקו על הריב"ל והר"ש חיון מגמגם בסברת ריב"ל ומהר"י בס' עצמות יוסף פ' האומר וזולתם והכלל העולה ששפחה הנז' בת חורין היא ומותרת לישראל ואין הב"ד חייבים לשלם לאדוניה ששפחתם שחררו וגיירו דבדינא דמלכותא נשבית (שם סימן כ"ט):

הד"ט ועיין להרב תורת חסד סימן מ"ד ומ"ה בדין ב"ד אם רשאים להוציא עבדים לחירות בזה"ז וע"ש בדין שפחה שהטבילה סתם בפני רבה ואם מת רבה והניח בן קטן מה לעשות בה ועיין רשד"ם סימן קצ"ה ראנ"ח סימן צ"ב ורש"ח סימן ל"ו ורש"ך ח"ב סימן צ"ב:

יד הרבה להשיב בדין אשה נשואה שנפלה לה מבית אביה שפחה א' ואמרה שלא מדעת בעלה בפני עדים הוו עלי ע"נ איך מדעתי אני משחררת שפחתי זאת לפניכם וא"ל הרי את ב"ח ותהא רשאה בנפשיכי ומשוחררת ממני וקנו העדים מידה ק"ג פסק הרב ז"ל דלא הועילו מעשיה דשטר שחרור בעינן ועוד שמנכסי מלוג היא ואינה משתחררת אלא על ידי איש ואשתו וכמ"ש הרכה"ג סימן ע"ז אות ל"ו וראיות אחרות (משאת משה ח"א סימן כ"א):

הד"ט ועיין להרב תורת משה (בן הרח"ש סימן ה') בדין ש"מ שאמר הוו עלי עדים שזאת השפחה שרה ל"א פאג"ו פור"ה העלה דמהני האי לישנא להוציאה לחירות וכופין היורשין לכתוב לה גט ואם הן קטנים יעמידו להן אפוטרופוס והן יכתבו גט שחרור טו שפחה שהטבילוה בנהר שמימיו רודפין וכמעט היתה בסכנה א"צ לחזור ולטבול ואם השפחה אינה בפני האדון איך ישחררוה הביא ב' תקנות לדבר עיין להרכה"ג ס"ס רס"ט הגב"י אות ס"ב (בארות המים סימן י"ב וס"ה):

טז שפחה שקבלה עליה לטבול בפני ג' אנשים והודיעוה מקצת מצות ואח"כ טבלה בפני ג' נשים אינה ניתרת לכתחלה לינשא לישראל עד שיודיעוה ג' דיינים המצות ותטבול בפניהן עיין למרן סימן רס"ח והרי"ף ורמב"ם ורשב"א שאין להקל ואם תחזור לברך שנית ואם צריכה להמתין ימי הבחנה אם לא היתה נשואה במחלוקת שנויה (וע"ל אות ט') עיין בנחלת צבי סי"ג סק"י ולהרב הלק"ט דף ס"ז וראוי להחמיר (נאמן שמואל סי' ל"ג):

יז נשא ונתן באמונת עטו בדין גר (תושב והעלה ג' חילוקין אם קבל עליו בפני ג' חברים ז' מצות ב"נ מצווים להחיותו ופשיטא שיינו מותר בהנאה ואם לא קבל כאמור דינו כשאר עובדי כוכבים אם אין אנו יודעין שאינו עובד עבודת כוכבים אסור אפילו בהנאה ועיין לרב"י סימן קכ"ב ס"ז ואף שקבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים לא סגי עד שיקבל עליו כל ז' מצות ב"נ ובעינן לידע שאינו עובד עבודת כוכבים ואי ידעי' שאינו עובד עבודת כוכבים דינו כגר תושב שיינו מותר בהנאה אבל אינו מצוה להחיותו (ועיין בהר"ן ריש מסכת ע"ז) ובירר גם כן הרב המחבר שב"נ מצווה על השיתוף וששוב שמע שגם הרב שער אפרים סימן כ"ד הסכים בפרט זה אך בשאר פרטים לא הושוו דלהרב ש"א אסור להשביעו אם נשבע בשם עבודת כוכבים ממש בשיתוף ולדידיה בכה"ג נמי שרי שאינן מוזהרין לישבע בשם עבודת כוכבים (ושב הכהן סימן ל"ז ול"ח). יח הציל את האר"י הרעט"ז מהשגת הרש"ך ס"ס רס"ג על מ"ש באיסור למול עובד כוכבים אפילו בחול שלא לשם גירות ושדברי הרעט"ז בנויים עמ"ש בזוהר שחטא יוסף שהחתים אות ברית קודש במצרים אף שהיתה כוונתו לשמים ונענש עליו (מעיל צדקה סימן ט"ו):

יט שפחה אחת שהוציא מתחת ידה גט שחרור כדת והלכה ואמרה שמסר לה האדון בפני עדי חתימה והעדים מכחישין ואומרים שלא ראו המסירה אך כל מ"ש בגט אמת ושכתב ידם הוא והאריך הרב בכל הפקפוקין וצדד לכאן ולכאן ודעתו נוטה יותר לזכות השפחה אם יסכימו עמו אחרים (תורת משה (בן הרח"ש) סימן ה'). סימן ל דיני ספר תורה (ועג"כ בח"א סימן ז'):

אות א ספר תורה שנמצא בפרשה פנחס בפיסקא דלא תהיה עדת ה' פ' פתוחה דלרמב"ם אין כאן פיסקא כלל יש לסמוך בשעת הדחק לתיקון סופרים שיש בה פ' וביאר דעת הטור בדין פ' סדורה (פנים מאירות ח"א סימן י"ג):

הד"ט ועיין להרב שדה הארץ סימן טו"ב דפסל טעות סופר בפ' ויחי שעשה סתומה עפ"י מ"ש ז"ל למה פרשה זו סתומה ואם לא הניח שיעור פ' יש להקל וכ"פ הרב חיים שאל סימן ע"ד אות ה' וכרמב"ם ושאין הראיות שראה למי שפוסל מכריחות ובענין מקום חלק שלא במקום פ' נשאלתי זה ימים לבאר לע"ד הק"ו של הראב"ד הביאו רדב"ז ח"א סימן ק"ך נלע"ד שכך כוונתו מקום שאויר פוסל היינו ג"ט בסוכה וסכך פסול בד"ט וכל שפחות מכן לא מיקרי אויר פסול ולא סכך פסול ואם כן הק"ו מיפרך מעצמו דאם מיעט אויר ג"ט בדבר פסול ואף שמילא הכל מסכך פסול כשר הוא כיון שפחות מד' משא"כ הכא דמילא בפיסול מה שהיה כשר אם לא היה במקום פנוי שיעור פ' ומאידך גיסא אם יש אויר ה"ט ומיעט בפסול משך ד"ט דניצול מאויר ה"ט ונלכד בסכך פסול של ד"ט ועוד אם הדמיון שוה סתו"ם לדין סוכה אנן נמי נדרוש סמוכין של ק"ו להכשיר אם לא הניח מקום חלק במקום פ' ונימא ומה אם במקום שהאויר פוסל אם מיעטו בפסול וכ"ש בכשר כשר במקום שאין האויר פוסל לא כ"ש שכשר כשמיעטו בפסול וכ"ש בכשר וא"כ כשלא הניח שיעור פ' במקום פ' שכתב כסדר או תיבות מוטעות או כפולות כפי המונח הנז' יהיה כשר והא ודאי לא נתנה להאמר ואפילו ליחשב שאין הדמיונות שוות ולע"ד מעולם לא נתכוון הראב"ד לומר כן רק לחידוד בעלמא ועיין להרב משאת משה סימן כ"ב דהכשיר כשהניח מקום פנוי במקום שאין בו פ' והרב כסא רחמים דחה דבריו ודברי הר"ד קורינאלדי וכמ"ש בשיורי ברכה שלו ועיין גם כן להרב מעיל שמואל סימן א' ולהרב נחלה ליהושע הזכרתיו בח"א סימן ב' אות פ"א ועיין להרב שבות יעקב סימן צ' שחלק על הרפ"מ הנז' ולהרב שב יעקב סימן נ"ח בנמצא סתומה קודם לא תחמוד אשת וכו' דיש לסמוך על סברת האור תורה להכשיר ועג"כ להרב נודע ביהודה סימן נ"ט והון רב סימן ב' ועיין במעיל צדקה סימן כ"ט בדין שורה הכתובה בכ"ח שיטות והר"ץ סימן כ"ה וכסא רחמים דף ח"י ובעי חיי סימן רל"ד ומרן סימן ל"ב בשם הר"י חסאן:

ב אותיות ה"א וי"ו של שם הדבוקות באמצע וכן ירך שמאלי של ה"א הנוגעת ואינה נוגעת יגרר הדיבוק שבין האותיות ועי"כ נפרד גם הכרעא מהגג ונסתפקו אם הדיבוק היה מדיו ומתוך שעיקר הסופר סכינו ועוקץ הסכין היה קצת רחב נפרדו כאחת יש להקל כיון שנסתפקו ג"כ אם היתה נראית כחי"ת או לא (שם ח"ג סימן ח"י):

הד"ט ועיין להרב יעב"ץ ח"ב סימן כ"ז וכח דהחמיר כהרמ"ע ועיין להרב שמש צדקה סימן נ"ב ותורת נתנאל סימן ל"א וזרע אמת סימן קכ"ב וקכ"ו ולהשיב ר"א ושיח השדה סימן ו' ושב יעקב סימן כ"ד בדין קדירה ותליה ביני שיטי ושבות יעקב ח"ב סימן פ"ט ואור ישראל סימן ס"א בענין קילוף וקדירה ומחיקה הי מינייהו עדיף וכנסת יחזקאל סימן ל"ו ובארות המים סימן י"ז ורלנ"ח סימן י"ב וכנה"ג סימן ער"ה הגה"ט והגב"י שם אות יו"ד וס"ו שהחמיר הרבה בקליפת השם או קדירת תיבות אפילו של חול ולטלות שם גויל לכתוב עליו החסר שיש לחוש שמא במשך הזמן יפול הגויל וישאר הס"ת פסול ולא ירגישו עד הגיעם למקום החסרון וביני ביני יברכו עליו ועיין בשו"ת נחלה