עיקרי הד"ט יורה דעה נד

לא פירש כרש"י ולדידהו גם קרבן עולה מעשרת אף דשכיח אבל האמת הוא דהכל דרך דרש ובכל מדינות פולין אין מדקדקין בזה ובכמה קק"י הרב הקבוע סנדק תמיד ועל מ"ש השואל לסברת ר"פ דא"כ מה חילוק יש אם הוא אצל אדם א' או ב' ולשיטתו מי שהיה סנדק פ"א לא יהיה פ"ב אפילו לאחר כל ימי חייו דומיא דקטורת והשיב לו דבאמת יש לתמוה על דמיון ר"פ הסנדק לקטורת דהקטורת עבודה היא המסורה לכל בני אהרן וכולם שותפין בדבר ולכן לא הניחו להיות א' זוכה בה אבל מצות סנדק אף שמעשרת מ"מ המצוה מסורה לאבי הבן ולמה לא יהיה רשאי להעשיר משלו מי שירצה אפילו כמה פעמים ונראה דר"פ דימה דבר זה למ"ש בעירובין דס"ג הנותן מתנותיו לכהן א' מביא רעב לעולם נמצא דגם בשלו ראוי שלא ליתן הכל לא' וכל זה באדם א' אבל כמה אבות הבנים רשאין ליתן כל בניהם לאדם א' ומאי איכפת לאבי הבן א' לתת מצות סנדק לא' לפי שכבר נתן לו מצוה זו אבי הבן אחר והכל דרך רמז בעלמא בלי שורש בש"ס ע"ש ולענ"ד אין הדמיון שוה דבשלמא מצות קטורת כל הכהנים שותפין בה וכן בנותן מתנותיו לכהן א' כל הכהנים שוין ושותפין וחייב הבעה"ב ליתן לכהנים משא"כ מצות מילה דהויא דאב ואי בעי להיות סנדק לבנו אין מי שיערער עליו דאין לאחר חלק בו למה לא יהיה רשאי ג"כ לתת כל בניו לסנדק א' והדרן לקדמייתא דהכל דרך רמז ואסמכתא בעלמא. ועג"כ להרב בית דוד י"ד סימן קכ"ב ולהרב פתח עינים ביומא דף ס"ז שהסכים לסברת רש"ך סימן רס"ח סקכ"ב ומעשים בכל יום יוכיחו דכשאינם מאדם א' משנין ומשלשין אפילו בכל יום אעפ"י שראיתי מקפידים שלא לשנות אפילו לב' תינוקות של ב' בני אדם בשנה א' דוקא גם בברכ"י שלו סימן רס"ו אות ה' מוביל ומייתי הא דהרב"ד והוסיף מדיליה דדוקא בשאלוניקי מקפידים כזה אך במקומות אחרים לא חיישי כלל לזה ע"ש:

טו תמה מאוד על מהר"י איסקאפה באשה שילדה בן זכר ביש"ק וחזרה וילדה בן ב' ביום א' והורה גבר לברך על הנימול בשבת להכניסם וכו' ויפטר בזה מלברך ביום א' על הב' והפריז על המדה דאם בירך ביש"ק להכניסו ובירך ג"כ ביום א' על הב' ברכה לבטלה דליתא ויפלא בעיניו מאוד מאין לו זה ושאם תלה הוראתו בדין מילת תאומים קנה רצוץ הוא דהתם איירינן במילת שניהם ביום א' לא בב' ימים כניד"ד ואין לומר שלא אמרו הפוסקים שלא להפסיק ה"ד בברכת המילה אבל להכניסו אין לחוש אם יש הפסק בינה. למילה ויביא ראיה לדבר ממ"ש התוספות בפ"ק דפסחים והרא"ש פר"א דמילה הביאו מרן בסימן רס"ה דהא נמי בורכא היא דאף לר"ת אין הדברים אמורין רק בשכבר הוצרכה לברכה דמילה שעושה אז לא הוי הפסק אבל למילה של יום אחר שלא הגיע זמנה ודאי דלר"ת נמי הפסק הוא (בעי חיי סימן רכ"ג):

טז השיב כהלכה על הוראת הרב יחזקאל מהאמבורג שהורה במעשה זר בילד א' שנולד שנמצא הגיד שלו בתולדתו היה שסע לארכו מגבו וחרוצי מיחרץ פחות מחצי עביו ולמטה היה שלם כמרזב וצנור למימי השתן המקלחין מגופו דרך נקב קטן במקום נקבות ויוצאין מהגוף כבאשה ובראש הבשר הארוך הנז' המדמה לגיד נראה בראשו כמין עטרה מגולה בגבהה וכאילו הערלה נקלפת מעל גבה ונשארה דבוקה ודחוקה למטה בראש הגויה אמנם שם הוא גוף אטום בלי נקב דומה לזכרות בחיצונה רק ששוסע שסע מלמעלה ותחתיו עגול סביב בשלמות דומה למזחילה ולח תמיד ממי רגלים המטפטפים בו תמיד כאמור והר"י הנז' הורה למהלו ולברך שאף שכתבו בטעם המילה שהוא להתיש כח התאוה וזה אינו ראוי להוליד מ"מ אין הלכה כר"ש דדריש טעמא דקרא (וע"ל אות י"ג) ואף לאנדרוגינוס יש לברך וגם למי שאין לו ביצים שאינו מוליד מוהלין ומברכין וגם פן יתרפא שיתדבקו החתיכות ויהיה ראוי להוליד אמנם הרב המחבר חלק עליו וס"ל דנקבה גמורה הוי ולא אנדרוגינוס שיש לו זכרות ונקבות שכאן האבר סתום ואת"ל דיש למולו מ"מ אין לברך על מילתו וכפסק מרן על טומטום ואנדרוגינוס והזהיר מאד שלא יכשלו בהוראה זו בכמה תקלות גדולות כי הוא צוה למולו בבה"כ לפרסומי מילה ויאמרו שהוא זכר וילבשוהו בגדי זכר והרי היא נקבה ועוברת על לא תלבש וכו' ויבואו לטהרו באודם כאיש ולהתייחד עם אנשים ולכי גדל ליתו לנסובי אתתא והא ודאי נישאת ואינה נושא שדינה לכל דבר כנקבה גמורה (שאלת יעב"ץ ח"א סימן רע"א):

הד"ט ועג"כ בסוף השמטותיו תקלות אחרות הנמשכות מהוראת הר"י הנזכר שיכשירוהו לעדות להוציא ממון על פיו או יקום לשבועה ויהיה זוקק ליבום ולעגן בחנם ויפטור יבמה במקום אחין ושלכן הכרח גדול הוא להודיע ולפרסם שמו בשמו וכן עשה הרב המחבר והזכירו בשמו ופרסמו בדפוס להסיר מכשול מדרך רבים ע"ש:

יז עמד השואל אחד חכם מהר"ד פינטו בדין תינוקות הבאים למול ביום א' היינו קטן חולה שנתרפא שלא נימול בזמנו ועבד יליד בית הנימול לח' ורבו רוצה שימולנו ואין שם רק מוהל אחד ומעלת השואל ס"ל דיליד בית קודם להיותה מילה בזמנה ואחריו תינוק שהבריא ובא רעהו בן הרב המחבר ואמר מר אם אפשר למולם בו ביום יליד בית קודם ואם צריך לדחות למחרת הישראל קודם והרב המחבר הכריע ומסיק דכיון דכולהו בהדי הדדי קאתו תינוק ישראל קודם ואחריו היליד בית אמנם אם לא באו שניהם יחד יש בזה משום מעבירים ולבא ראשון יש למול והא דבן ישראל קודם ה"ד כשלא נימול בזמנו מחמת חליו או אונס אחר בלי פשיעת אביו (מכתם לדוד סימן מ"ד ה' ו'):

הד"ט ועיין להרב יד אליהו בדין ב' תינוקות הבאים לימול שאחד מהם בזמנו והב' שלא בזמנו דצידד קצת למול תחלה איזה מהם שירצה ומסיק להקדים מי שזמנו קבוע והביא ענין דתדיר ומקודש והעלה דתינוק שזמנו קבוע מקודש טפי דהא דוחה השבת משא"כ שלא בזמנו ושכן נראה פשוט אבל אם הביאו למול את שלא בזמנו נראה שאין להמתין להביא לבה"כ מי שזמנו קבוע ונשא ונתן באמונה בההיא דשהויי מצוה לא משהינן עיין שם בסימן מ"א ומ"ב ועג"כ על פרט דאחרון הזה מ"ש בח"א סימן ה' אות ל"ח וסימן ו' אות ט' וסימן ל"ד אות א' וסימן ל"ה אות ט"ז ועיין להרב פרי הארץ ח"ב דגם במילה דחויה יש לעשות סעודה ע"ש סימן ח' ועע"ש שכתב דמילה דחויה בט"ב דחוי ישלים אף במקומות שנהגו כמרן להשלים בט"ב דחוי ומילה בזמנה עש"ד:

יח למד מהר"י שניאור סניגורא על א' מאנוסי הזמן שעדיין לא מל שיוכל להזדווג במצות פתיחת שערים ולאחוז בס"ת כי לא מלבו זמן נקוט למול עצמו לכוונה נפסדת ח"ו כיון שבכל שאר מצות התעסק כמונו בלב שלם ותמים ולכן דיינינן ליה כישראל גמור אף שעדיין לא מל ועיין להרב הלבושים בסימן קכ"ד ס"ט וברשב"ץ כמ"ש מרן בשמו ולרמב"ם הל' ס"ת שכתב כל הטמאין ואפילו כותים מותרים לאחוז בס"ת וכו' ולא כ"ש באנוסי הזמן דלא גרע ודאי מנדה וכותי והסכימו רבני ליורנו לדעת מהרי"ש הנז' אבל הרב המחבר פסק דלענין מעשה ראוי להחמיר כמו שהחמירו בנדה (מים רבים סי' נ"א ב' וג'):

הד"ט ועיין להרב בית יעקב סימן ק"ד באיש ואשתו שנשבו וילדה אשתו שם בן ונתגדל ויצא משביה ודר בין ישראלים ונוהג כדת ישראל אבל לא נימול מיראת הסכנה למול יכול ורשאי למול אחרים דלא מיקרי מומר לערלות ותמה על מרן ומור"ם בסימן רס"ד דמ"ש ממ"ש בא"ח סימן ט"ל ע"ש:

יט מי שהרג את הנפש וקבל עליו התשובה שנתנו לו חכמי עירו ומתמיד בתשובתו והיה מוהל ונזדמן לו תינוק למול יעשה מצותו כראשונה (דבר משה ח"א סימן נ"ה) כ להסיר הערלה בי"ט לקטן שמת ולא מלוהו אם נולד מת ואפילו אם יודעים שלא כלו לו חדשיו אין לקברו אפי' ביט"ב ע"י עובד כוכבים אפילו בחיתוך דבר אחר עמו אך אי לא ידעינן אם כלו לו חדשיו מותר לקברו בי"ט ב' אפילו ע"י ישראל ולהסיר ערלתו כיון שנולד חי וגמרו שערו וצפרניו והביא בשם הרב אי"ש ג"ר (היינו הרב אברהם ידידיה שלמה גראציאנו) והר"ן טרבוטו וגדולים אחרים שקיימו מנהג קבורת הנפלים בחול ולא בי"ט אפילו ע"י עובד כוכבים וכ"ש לחתוך ערלתו והשיג על הרמג"א סימן תקכ"ו סק"ב וסתר דעת הרב ב"ד בא"ח סימן ש' דמתיר לקבור נפל בי"ט ועל הרב א"ר והביא תנא דמסייע להרב חות יאיר סי' ס"א (ועיין בחא"ח מספרי הקצר הלז סימן כ"ג אות א' ובחלק זה סימן ל"ה אות כ"ט) (זרע אמת סימן קל"ו ול"ח ובהשמטות) כא מתיר לאב שהוא מוהל לתת בנו למוהל אחר כשם שמותר לכהן לתת קרבנו לאחר להקריב והשיג על הרש"ך בח"מ סימן של"ב דאוסר ושמ"ש בשם הרא"ש אדרבה נראה בהפך גם מ"ש הרש"ך דבין החיתוך בין הפריעה חייב האב לעשות בעצמו דהמל ולא פרע לא קיים המצוה לא ראה נזהרין וכדמות ראיה הביא מתנחומא פ' שלח שהב"ה עשה לבניו ישראל מה שהאב חייב לעשות לבנו וחשב מילה אף שמל אותם ע"י יהושע גם הביא ראיה משבת דף קל"ג בענין דבר שאינו מתכוין באופן דסברת הרש"ך אינה מחוורת ואם האב ימול את בנו רשאי לפרוע ע"י אחר דמילה ופריעה רשאין לעשות ע"י ב' א' מל וא' פורע ואפילו בשבת וראיה נצחת ממ"ר פ' נשא פי"א וסוף פ' בא דאמר יהושע מוהל ואהרן פורע ומשה משקה ושם בי"ט היה (יד אליהו סימן נ"ב):

הד"ט ואם פדיון הבכור מותר על ידי שליח ע"ל סימן כ"א אות י"ד ואם א' מל וא' פורע בשבת עיין בחבורי הקצר זה בא"ח סימן י"ד אות נ"ג דיש צדדין לאסור ולהתיר ע"ש ועג"כ להרב ערך השלחן סימן של"א אות ד' בשם תשובת הרמ"א סימן ע"ו שהאריך להתיר ע"ש כב תמה על תשוב' רדב"ז בחדשות סימן רע"ח דפסק במי שאמר לחבירו שיהיה סנדק מבנו דאם הבטיחו קודם שנולד פשיטא שיכול לחזור בו דלא עדיף מקנין על דשב"ל דאין אדם מקנה ואם אחר שנולד כבר נהגו כל ישראל להקנות את המצוה אף על ידי דבור בעלמא והמנהג דבר גדול דאמרינן במציעא סיטומתא קניא אבל דבר שאין קנין מועיל בו כגון דשב"ל לא מצינו שיועיל המנהג עכ"ל רדב"ז ותמה עליו שהרי הרא"ש בכלל י"ב סימן ב' הביא תשובה זו עצמה על מי שנדר לחבירו לעשותו סנדק אף דהוי דבר שלא בא לעולם יש לילך אחר המנהג וראייתו מסיטומתא וכך כתב עוד בכלל ג' סימן כ"א (שביתת י"ט דף קכ"ה ע"ד):

הד"ט ועיין מחבורי הקצר הלז בח"א דלמדתי מפסקי הריב"ש דיש לחלק בין דבר שאין קנין מועיל בו לדבר שהקנין מועיל רק לא קנו דבחלוקה ראשונה אינו מועיל המנהג אבל כשהקנין יועיל ולא קני המנהג עיקר וכיון שכן יש לאדונינו דוד סמוכות מריב"ש ואם הרא"ש פליגי עליה גברא אגברא לא רמינן רק יש לתמוה קצת על איש כמוהו שלא הזכיר תשובת הרא"ש:

כג אחד מבני מקרא שנולד לו בן בש"ק ויען שדרך בני מקרא שעה"ק ודמשק למול את ביניהם ע"י ישראל דוקא ובא אצל מוהל להזמינו לילך למול לבנו והמוהל דחהו וא"ל הלא אין אתם מודים בפריעה א"כ אשים המלקחים עד מקום החתך ואתה תכרות הערלה בידך והשיב לו שאביו הורה שהפריעה יפה ומתוקנת ושבשביל כן בחרו לעולם במילת ישראל והביא הרב הוראת הרב זקן אהרן סימן כ"ט דמסיק להיתר למול בני הצדוקים אפילו בשבת והביא ג"כ תשובת הרא"ם ח"א סימן ז"ן ושכתב בשם רב האי גאון דמעולם לא נמנעו רבותינו מלמול בני קראין בשבת וסוף דינא כתחלת דינא שכן הורה הרב חמיו להתיר וכן עשה הרב המחבר מעשה בעצמו ומל אותו בשבת והסכים עמו הרב י"ט אלגאזי ע"ש (ברכות מים סימן רס"ד):

כד הוכיח במישור דכשיש מילה בפורים דכתב מור"ם בא"ח ס"ס תרצ"ג בשם מהרי"ל דמילה קודמת למגילה ע"ש דאין הגה"ה זו מוסכמת מכל הפוסקים דהא התה"ד בסימן רס"ו כתב דמהרי"ל פסק בהיפך וגם יש לתמוה למה לא כתבה מור"ם בשם התה"ד ושוב ראה בד"מ שכתב על הגהתו הנז' ודלא כתשובת מהרי"א סימן רס"ו והביא ג"כ תשובת הרדב"ז ח"א סימן רצ"א דפסק דמ"מ עדיפא להקדים אך אם אין שהות לשניהן מ"מ נדחה מפני המילה והביא גם מ"ש הרב שלחן גבוה ודעת הרב בית יהודה סימן מ"ח דדעתו היתה נוטה לסברת הרדב"ז לדחות תפלת מוסף מפני המילה וששוב נתיישב בדבר שאין לדחות מ"מ שהכל חייבין לקרותה משום מצות מילה שאינו חייב רק האב אא"כ יש לחוש שתדחה המילה מזמנה באופן דלענין מי קודם למי ומי נדחה מפני מי לא אשכחן צד בפשיטות לכ"ע כשיש שהות לקיים שתיהן דלמור"ם סימן תרפ"ז ותרצ"ג מילה קודמת ולרדב"ז וכנה"ג והרב בית יהודה מגילה קודמת וכשאין שהות לעשות שתיהן לכנה"ג והפר"ח מילה עדיפא ולתה"ד יקרא המגילה ותדחה המילה למחר ליום ט' וכמ"ש הכנה"ג אליביה ע"ש ועיין בח"א מחבורי הקצר הזה סימן ל"ו אות כ') (חזון למועד סימן כ"ב):

כה שר המסכים לתשובת בן חכם בדין ראובן שנולד לו בן זכר במקום שאין שם מומחה ואחד מבני העיר א"ל הגם שעדיין לא מלתי מעולם דע לך שבטוח אני במעשי שלא יארע ח"ו דבר תקלה ע"י ואל תעכב עשיית המצוה בזמנה ונפש האב כנפש הבן שלא להביא התינוק לידי חשש סכנה וישהה המילה עד עת בא מוהל מומחה (חיים שאל ח"א סימן נ"ט):

כו תוכחת מגולה הוכיח למי שאירע מילת בנו בט"ב שרצה לעכבו למחרת לעשות הסעודה ביום המילה כי ביטל מ"ע שדוחה אפילו שבת החמורה ואם היה עושה הסעודה בליל מוצאי ט"ב או למחרת מ"מ היה מקיים הסעודת מצוה ומה גם דאותה שנה היה ט"ב נדחה ליום א' ובלא"ה נמי אם היה עושה סעודתו אפילו בט"ב עצמו היה עובר על מ"ע של דברי קבלה משא"כ עכשיו שביטל מ"ע דאורייתא ותמה על בני עירו שהניחו לאחר המילה למחרת דאף שאין מלין בנו של אדם שלא מדעתו מ"מ היה להם לכופו אפי' ע"י הכאות כיון שלא היה לו שום אונס (תשב"ץ ח"ג סימן ח'(:

כז מוהל שבירך על הכוס ולא טעמו ולא הטעימו רק לתינוק הנימול אפשר לומר שלא היתה ברכתו לבטלה כיון שנעשית הברכה לשם מצוה שבגופו אף שמי שאין בו דעת אינו ראוי לחינוך ולא גרע מקטן שיכול לאכול כזית צלי שאביו שוחט עליו את פסחו ומ"מ טוב להטעימו לתינוקות אחרים או לשמש או ליולדת כמו שנוהגין בחל מילה בתענית שאין המיניקות מתענות בו וכבר נשאל הרמב"ם במילה שנזדמנה ביה"כ או ט"ב דאין להביא כוס כלל כל שאין נותנין לטעום לתינוק שיבין ענין הברכה עד שיהיה זה על צד לימוד התינוק ע"ש (שם סימן ס"ה וע"ט):

כח דחה ערעור הרב יד נאמן נדפס מחדש דכתב דלא אריך דמוהל וסנדק ישארו בטלית ותפלין כשנעשית המילה בבה"כ כיש מקומות שנוהגים כן ושאין ענין לזה איסור לבישת תפלין בשבת וי"ט דשאני התם דיש כבר אות ברית ואות שבת משא"כ הכא ושמנהג ותיקין הוא למול ולהיות סנדק בתפלין. עוד השיב להרי"ן הנז' בדף ל"ד ע"ד על מה שאומרין בעת המילה ברוך הבא ב"ה ע"ד שנדפס ס' דעת זקנים וראה שם הלשון מוטעה והרב המחבר תפס עליו דלא ראה ס' אבודרהם דף קל"ג ע"א דפוס אמשט' דהוא כמו שהגיה הוא בדעת זקנים (מראית העין בליקוטיו סימן ב') כט למד ממ"ש רבינו שמחה לרבינו משולם בדין תאומים הנמולין ביום א' דאפילו יהיו ב' מוהלין יברך הראשון על המילה והאב להכניסו והשני לא יברך אלא אשר קידש וכו' ויעלה לשניהן אף אם אין התינוק הב' בבה"כ כשמלין הראשון ודדמו לשחיטה וכסוי דאמרינן בפ' כסוי הדם דאר"ח מודה היה ר"י וכו' ונראה דה"ה אם ב' התינוקות לב' בני אדם ע"כ מרבינן שמחה ומכאן למד דה"ה ב' חופות מב' חתנים דדי לברך פעם אחת לשניהן והאחד יברך ברכת אירוסין ושניהן יקדשו והב' יברך ברכת נשואין ויעלו לשניהן (שו"ת (כ"י) מהר"י טראבו"ט סימן נ"א):

הד"ט ועיין להרב נהר שלום בא"ח סימן קנ"ב דעשה מעשה בעצמו בתאומים שחננו לו ה' וצוה להביא לבה"כ הנולד ראשון ולמולו ולברך עליו כל הברכות ואחר שהוציאוהו מבה"כ הביאו האחר וחזרו עליו לעשות ככל הסדר הא' ושעי"כ יצא מידי גמגום אף להמג"א והוא הסברא שהזכיר הרב"ח סימן רס"ה ע"ש. סימן כט דיני עבדים וגרים בזמן הבית:

אות א טרח ויגע ולא מצא להפוך בזכות עבד ושפחה שהאדון אומר ששחרר והן מודין לו שמצא וראה לרמב"ם וראב"ד בפ"ד מהל' נחלות והרמ"ה וריטב"א