עיקרי הד"ט יורה דעה נ

ובסימן מ"א דחה דבריו וראיותיו והעלה דמלתא דאומדנא פלוגתא שקילתא ועיין לרש"ך ח"ב סימן ל"ח ומהרי"ט ח"א סימן ס"ג וע"ע לו שם בסימן מ"ב מ"ג בענין לשנות הקדש ת"ת למצוה אחרת ועיין לרשד"ם סימן קנ"ח וסימנים אחרים ובמהריק"ו שורש ז' וקכ"א ורש"ך ח"ב סימן ל"ח והר"ם אלאשקר סימן ע' ועיין להרב מגן שאול סימן ג' בדין האשה שהקדישה כו"כ למרביצי תורה שבקק"י פלוני ומינתה פקידים רו"ש בניה וזולתם ואחר פטירתה ירד ראובן מנכסיו ומטופל בבנים ובת שהגיעה לפרקה ושואל מהפקידים לתת לו מהעזבון מהריוח או מהקרן וזכהו הרב בטענתו ושיוכלו הפקידים לשנות דאמדינן דעת האם שלא היתה מנחת בנו האהוב בשביל אחרים אילו היתה מעלה על דעתה שבנה חמודה ירד מנכסיו ולית לן אומדנא דמוכח יותר מזה והביא מ"ש הרב תורת חסד סימן א' שהביא תשובת מהר"ם אלשיך ונשא ונתן בדברי הרת"ח הנז' ע"ש:

ועיין להרב ראש יוסף בתשובותיו דף י"א ע"ב במי שהקדיש כו"כ לחלוק חצי הריוח לעניי צפת תוב"ב והחצי האחר לקבוע ישיבה בצפת ויש למקדיש בעל אחותו ת"ח במקום אחר מטופל בבנות ונשאל הרב אם יכולין לשנות ההקדש והחליט הרב לאיסור כיון שהוא בעיר אחרת ודלא אמדינן בזה דעת המקדיש דאפילו אם המקדיש עצמו העני הוא גופיה נמי לא מצי לעכובי כל שבא ליד ההקדש עי"ש ועיין להרב צרור הכסף סימן י"ז בדין לאה שהקדישה כו"כ למרביצי תורה ונתנם ביד פקידים שלה וירד בנה מנכסיו והוא בדוחק וצער ויש לו בת להשיא ופסק מהר"ק דיכולין הפקידים לשנות ולתת לבנה ונחלק הרב עליו שאין כח להוציא מהפרנסים ודלא שייך כאן האומדנא ועיין להרב מגן שאול סימן ג' ולהרב מחנה אפרים סימן י"א ולמהר"ש חיון סימן ל"ה ועיין גם כן להרב בית יהודה ח"ב סימן ד' דפסק דמותר לשנות מנדר למאור להשיא עניה קרובתו ע"ש:

יא גבאי צדקה משאלוניקי ששלח מעות להלבשה לעה"ק תוב"ב וכתב לגבאי עה"ק שלא יורשה לחלק לשום עני שבעולם אלא דוקא לעניי שאלוניקי שבעה"ק והנה יש שם עניים משאלוניקי שמכמה שנים נתיישבו בעה"ק ויש אחרים שבאו מקרוב ה' או ו' חדשים אם כשגובין בשאלוניקי גובין בפירוש לעניי עירם שבעה"ק אז אותן שנתיישבו זה כמה שנים קודמין ואח"כ אשר באו מקרוב ואם בשאלוניקי גובין סתם להלבשת ירושלים אם כן יזכו בה עניי עה"ק תחלה ואם יותר לעניי שאלוניקי ואין בדברי הגבאי ממש (שדה הארץ ח"ג סימן י"ד):

יב אם יכול אדם לחלק נכסיו לצדקה בשעת מיתה ולא יעבור על אעבורי אחסנתא כל שמניח ליורשים כל דהו שתתקיים בו הירושה דאורייתא במחלוקת שנויה ועיין להרב באר היטב ח"מ סימן רפ"ב ולהרב עין יעקב בדף נ"ז דעירובין על מימרת רב לר"ה אם יש לך היטב לך וכו' (זרע אמת ח"ב סימן ק"י):

יג פנויה עניה מצפורי שנתעכבה זה ימים ושנים בעיר עזה וחזרה לעירה ונתגלה שהיתה הרה לזנונים קודם חזרתה לעירה מוטלת פרנסת הולד על קק"י עזה שנתעברה שם ודחה תשובת הרב שמש צדקה בחח"מ סימן ל"ח שחשב לחייב לקק"י צפורי וע"ע לו שם בהשמטותיו (שם סימן קי"א):

הד"ט וע"ש בש"ץ הנז' דחכמי ויניציאה לא הכריעו על מי משניהם יחול החיוב ודעתם ז"ל שאם עדיין לא נפסק הדין שיטו אחר הפשרה וחכמי ליוורנו פסקו שאם עקרה האשה דירתה לגמרי ממקום מולדתה ונתיישבה בשכם כ"כ זמן שהדין נותן שקנתה יישובה שם אז אין שום מקום לחייב בני מולדתה ע"ש והרמ"ע מפאדובה רב ומ"ץ בעיר הזאת פירינצי חייב את קק"י שכם ששם נתעברה ושאפילו לא יהיה אלא ספק הא אמרינן בגיטין דף ל"א וחולין ד"נ היכא דאיתיה לאיסורא קנסינן ע"ש:

יד בעלי חובות המסורים ביד עובדי כוכבים בעד חובותיהם עם בע"ח עובדי כוכבים והשר מזמן לזמן שולח סכום רשומים לחלק בין האסורין להחיותם ולקבוץ על יד על יד לפרוע חובם והממונה על בית הסוהר ממאן לתת מהסך לאסירי ישראל מותרים הקק"י להשתדל בפני השר לכלול גם היהודים האסורים בחלוקה (שם סימן קי"ב):

עיר שהיו בה ג' בתי כנסיות ובגזירת השר הוכרחו ליכנס בחצר אחד (גיט"ו בלע"ז) ולא התיר לעשות רק ב' ב"כ ופעמים היו הולכים העשירים בבהכ"נ זה ופעמים באחר ומנהג הקק"י היה לעולם שהצדקה מסודרת לתת לעניים בכל שבוע מהכנסת הקופה של צדקה ומכירת המצות ונדבות עולים לס"ת ומהם פורעין גם כן לש"צ ושמש ולא היה דבר קצוב לכל אחד מב"כ שהכל היו עושים כפי ראות חכמי ופרנסי הזמן ולעולם היו מרננין זה על זה גם פעם א' היה בה"כ א' פורע ב' שלישי ההוצאות ומהרבה שנים נהגו שכל בה"כ יתן חצי ההספקה לעניים הן רב הן מעט ומחדש קמו בני בה"כ א' ואמרו שאמת הוא שבני בה"כ שלהם בני ממון הם יותר מאחר ומ"מ אינן יכולין לסבול המשא הזאת כי יש להם הוצאות רבות בעולי ומסי הקק"י כי מעטים הן בני בה"כ שלהם ושל בה"כ אחר רבים (יוסף ה' עליהן) ואם כן בחרו לכם לתת ב' שלישי הספקה לעניים או פרנסו אתם עניי בה"כ שלכם ואנו נפרנס את שלנו ויענו בה"כ אחר ויאמרו כי לא זה ולא זה יאות להם כי רבים אתם והעניים מרובים ובעלי ממון מועטין ועניי בה"כ האחר כמעט כולם בעלי כיסין והצדקה ניתנת לפי ממון ולא לפי נפשות ונתועדו יחד והסכימו לגשת טענותיהן לפני דייני ישראל לשמור ולעשות כאשר יורום והסכים הרב למה שפסקו תלמידיו הרבנים ג' מטיבי סעד דמן הדין היה שבני בה"כ של בעלי ממון יתנו ב' שלישי ההספקה כיון שאין כאן מנהג קבוע נגד הדין ומ"מ שכיון שבה"כ האחר אינן טוענין רק התמדת מנהגם האחרון סגי בהכי ושבה"כ שיושבים בו עשירים מרובין ועניים מועטין יתנו חצי ההספקה מכאן ולהבא בעין יפה ולא בפטפוטי דברים כל שעבר והרב אש"ל פוביני מטורינו כתב דדבר זה תלוי במחלוקת הפוסקים אם הרבה קק"י שבעיר אחד חשוב כל אחד ואחד כעיר בפ"ע וכיון שבה"כ של עשירים יוכלו לטעון קי"ל כמ"ד דחשובים כעיירות בפ"ע אם כן כל אחד יפרנס עניי קהלתו והשיבו לו דכיון דכולן שותפין במס כ"ש שהן שותפין בצדקה וכל החלוקים של הפוסקים במנהגי הקהלות ולא בענין הצדקה ועיין בתשובת רד"ך בית י"ג ודברי ריבות סימן קס"ב והריב"ל ח"מ סימן י"ב ושם ח"א סימן קכ"ה וחזר הרב אשל"ף לקיים דבריו והשיב לו הרב המחבר תשובה שלימה והרכין גם הוא את ראשו לסברת הרד"ך הנז' (וע"ל אות י"ז) (פחד יצחק מהדורא בתרא כ"י אות צ' ע' צדקה טבריא):

טז הוכיח במישור דכל הנופל ח"ו בעוני אינו נופל ביד הגבאי תחלה לפרנסו רק הקרובין מחוייבין לפרנסו ומש"ה דן וחייב קרובי יתומה הקרובין מהאב ליטפל בה ולזונה ולפרנסה ולהשיאה והביא דברי המרדכי בנדרים פר"א וסמ"ג עשין קס"ב (שו"ת כ"י מהר"י טראבוט סימן ל"ג):

הד"ט ונראין הדברים לע"ד דהא דאמר מר לאו למימרא דחייבין הקרובים ליטפל בכל מכל כל להכביד עליהם יותר מאחרים בלתי קרובים דהא איהו ז"ל גופיה שם בסימן מ"ה בדין פרנסת הבן עשיר לאביו עני הביא מ"ש הטור בסימן ר"ס וכתב עוד דלא גרע האב מאחר שאינו אביו או קרובו והוא אמיד דכפי' ליה והביא ההיא דכתוב פ' נערה ומ"ש התוספות עלה דבאושא התקינו וכו' וכתב עוד מ"ש הרשב"א דנ"ל דאפילו בבנו גדול אי אמיד כופין אותו לזונו מתורת צדקה כההיא דרבא וכופין אותו יותר משאר עשירים שבעיר ע"ש ונראה דלא יפה כח היתומה לפרנסה ולהשיאה מהקרובים מכל וכל רק להכביד עליהן יותר משאר עשירים ולא לפרנסה מגבאי צדקה שלא יתנו רק המוטל ממש עליהן כעני שאינו קרובם וזהו לע"ד ברור ואם הקרוב אינו אמיד רק מתפרנסים מעצמו וב"ב מיגיע כפו אפילו הבן אצל אביו עני אינו חייב לצמצם עצמו ביותר ולחזור על הפתחים עיין שם בסימן קכ"ח וע"ל סימן ל"ה אות י"ז ועיין להרב ברכי יוסף בי"ד סימן רמ"ח אות ח' דמייתי דמהראנ"ח כתב בחידושין דכפי' בדברים דפ' נערה דמ"ט אף דלייטינן או לגזור נדוי גם הביא שכתב הר"ם בשם ר"ת דאף שאין לנדות נוכל לגזור שלא לשאת ולתת עמהן עוד הביא מ"ש הרב צ"ץ בשם הרא"ש דהא דאין כופין על כלים משה"ד בשוטים והורדת נכסין אך ע"י שמתא היו כופין ושנוסף לכל זה סברת הסוברים דהא דאמרינן בעלמא אין כופין על מ"ע שמש"ב ר"ל שאין חייבין אך אם רוצין רשאין ע"ש ומהמור"ם יש לעשות סניגרון למה שנהגו איזה קק"י לכוף לפרנסת קרובים כשאר חיובין אע"ג דעל כל פרטי הדברים הנז' איכא מאן דפליג עלייהו ועיין להרב זרע אמת ח"ב סימן ק"ח וק"ט שהאריך ופלפל ומסיק דאין לחייב לאחי המת ולהכריחו לשלם הוצאת קבורתו מטעם הצדקה ביותר מכדי עשרו וכל כמה שאין הקרוב יורש נקבר המת מהצדקה ושכ"ש אם כבר הוציאו הקק"י ומצוה קעבדו ככתוב בי"ד סימן שמ"ח ונשא ונתן בתשובת הר"ם מינץ סימן ג"ן שהביא הרב ב"ה שם והרב ב"ש באה"ע סימן קי"ח סק"ב ועל ראב"ן סימן ג"ן דדברי הרמ"ם הנז' נובעין ממנו ועל דברי פוסקים אחרים ע"ש ועיין להר"ם זיסקינד בתשובה סימן י"ט שהביא תשובת הרמ"ם הנז' סימן ז' דכתב דאדם מחוייב גם כן לפרנס קרובי אשתו כפי השגת ידו ושקודמין לעניי עירם ודמ"מ קרובי עצמו עדיפי מקרובי אשתו ושאם בד"מ יתן לקרוביו ג' יתן לקרובי אשתו א' ע"ש:

יז נשאל הרב מצאן מרעיתו אנקוניא (עיר מולדתי) אשר להם כ"ה שנים שהעיר ה' רוח ראשי ומנהיגי קק"י ליואנטינו וקראו לראשי ומנהיגי קק"י איטליאנו והקימו יחד חברת תת"י שראו שבני עניים היו הולכין שולל ולא היו עוסקין בתורת ה' והסכימו ליקח להם מלמד אחד ולמסור לו התלמידים כנהוג ולתת למלמד כדי סיפוקו ולקנות גם כן להם ספרים ועשו נדבות ושמו קופה אחת בכל אחד ואחד מב"כ והיו לוקחין המעות שבהן ומצרפים יחד משנה לשנה והיו פורעין מהם שכר המלמד וקונים המצטרך וכן התמידו לעשות למשך כ"ה שנים אח"כ קמו קק"י ליואנטינו ובטלו השותפות ונתינת דמי קופתם לצורך תת"י רק לפרוע הש"צ שלהם זקן ונשוא פנים שהיה רוצה לחזור לארץ מולדתו לאשתו הא' שהניח שם אשתו השניה הבחורה באמרו שבעמדו עמהם אין הקומץ' משביע כי שכירתו מצער היא ולכן הקק"י ליואנטינו אף שיש להן ש"ץ אחר שדי להן רצו לעכבו ולתת לו כל אשר ימצא בקופתם לתת לו א' או ב' תלמידים מהעניים שלהן ובני קק"י איטליאני מוחים בידם ופסק הרב ז"ל שאינן רשאין להפריד החבילה לבלתי תת להם מעות קופתו לתת לש"צ שלהן מלבד שהדין פשוט דאין משנין מעות ת"ת לצורך ד"א אלא כגון צורך ל' פשיטין שכתב הרא"ש כלל ה' סימן ב' שנותנין להגמון לפי שיש פקוח נפש ע"ש. והביא גם כן מ"ש מהריק"ו שורש ע"ו וקי"ג וההיא דגיטין פ"ג המלוה את הכהן וכו' ומ"ש עלה המרדכי ומ"ש בפ' הגוזל בתרא והרי"ף פ' המקבל דאין השותף יכול לחלוק בלי דעת חברו ופסק הר"ם בתשובות השייכות לס' קנין להמיימוני סימן כ"ט והרשב"א סימן תתמ"א ותה"ד סימן שמ"ב דפסק דבכל דבר שמצורפים הרבים יחד צריך למיזל בתר מנהגא דידהו ובניד"ד דכבר נשתתפו הב' קק"י יחד אינן רשאים ליפרד רק מדעת שניהן (שו"ת מקור חיים (כ"י) סימן י"ד):

הד"ט וע"ל אות ט"ו ולקמן אות כ' ולהרב משפטים ישרים סימן נ' בדין ראובן שהקדיש כו"כ לת"ת וכו"כ להשיא בתולות ומטה ידי בניו אחריו ויש להם בנות והם מוחזקין בממון פלפל במ"ש המרדכי פ' השותפין מעשה בא' וכו' והעלה דרשות בידם לשנות מהקדש בתולות ולא מהקדש ת"ח וראיה הביא ממ"ש הריב"ל ח"א סימן מ"ט. ועיין ג"כ להרב אור ישראל סימן ס"ז במי שהקדיש סך גדול לת"ת של מקום פ' בעודו בריא בכל תחז"ל ולפרוע מדי שנה בשנה לחכם פ' סך פ' בתנאי שילמד לעשרה בחורים ולומדים ממשניות ולמעלה ובמיתת אותו חכם וכו' וכמובא לעיל אות יו"ד ועיין גם כן להרב שמש צדקה בחי"ד סימן כ' בדין ק"ק שחברת ת"ת הלוו סך מה למעמד של אנשי העיר ומדי שנה בשנה היו נותנין כו"כ לחברת ת"ת ריוח קצוב ומהם היו מספיקין צרכי ת"ת ויהי היום נתמעטו בעו"ה התלמידים אין דורש ואין מבקש ונתמעטו גם הלבבות לחזק את בדק הבית דהיינו בענין ארון הקדש בבה"כ כי רבה היא ההוצאה לכן במעמד כל אנשי הקק"י הוסכם ליטול הקרן של ת"ת שביד הקק"י להוציאם למלאכת ה' והעלה דאין לשנות מקופת ת"ת לבנות הארון וקרא עליהם מקרא זה וישכח ישראל את עושהו ויבן היכלות ואף על פי שאין עכשיו תשב"ר מי יודע מה שיהיה להבא והסכים עמו הרב המני"ח שאילו יתרצו כל הקק"י לשנותם אין הרשות בידם לשנות מת"ת לשום דבר אם לא לסכנת נפשות ומה שנמצא בכתובים הוא שהתירו למי שנדר בעת צרה לעניי א"י שאם לא הגיע ליד הגבאי יוכל לשנותו לת"ת להיות הת"ת גדול שבערכין ועיין רשד"ם ח"א סימן כ"ח כ"ט וקמ"ט וריב"ל ח"א סימן מ"ט וח"ג סימן ק"י ומהרי"ט ח"א ס"ג והראד"ב סימן ט"ז והרב בן המחבר הש"ץ הנז' הוסיף גם כן לציון הרב מטה יוסף ח"ב סימן י"ב ובהריק"ש בי"ד סימן רנ"ט ובני שמואל סימן ל"ה ומשאת משה חי"ד סימן י"ט ושער אפרים סימן ט"ו והריט"ץ סימן קנ"ח ותורת חסד סימן ל"ו ומ"מ מצא הרב המני"ח להם רפואה שהקק"י יכתבו ויחתמו על הספר ובדיו שלהיות שבעו"ה בימים ההם התורה מונחת בקרן זוית שאין גדיים שיעשו תישים וכו' שילבישו סך כו"כ מהקדש ת"ת בבנין בה"כ על שם ת"ת כדי לפרוע להם להקדש ת"ת סך כו"כ לשנה ושהם והבאים אחריהם מחוייבים להעמיד שכירות הנז' ומשעבדי בנין של בהכ"נ רובו ככולו לפרעון שכירות הנז' ולקיום והעמדת הקרן לעולם עיין שם:

הד"ט ועיין להרב מגן גבורים סימן כ' בראובן שהקדיש סך מה והפקיד ביד שמעון להרויחם ולהשביחם והריוח לת"ת ושאם אנשי העיר יתבעו ממנו חשבון הטוב בעיניו יעשה ואחרי מות ר' תבעו אנשי העיר ממנו חשבון הרשות בידו לשנות למעליותא ע"ש:

יח אחר התבוננות נטה דעתו להחמיר ולאסור להלביש המלמדים מנדרים ונדבות המתנדבין לקופת עניי ת"ת ואף שנהגו כך אפילו שנים רבות טעות היה בידם דנדבה מפורשת לעניי תורה אין לשנותה (שמש צדקה סימן יו"ד(:

הד"ט ועיין ג"כ למרן באבקת רוכל סימן ג' בדין בעלי תורה עשירים אם מותרים לקבל פרס אפילו להחולקים על הרמב"ם ושכבר בכ"מ בהלכות ת"ת פ"ג תירץ על מה שהקשה על המתירים שחילוק ידע בין מלמדים לדיינים ובין העשירים לעניים ובין יש יותר מוצרכין ממנו לאין יותר מוצרכים ממנו עש"ד:

יט א' ממתנדבים שקנה קרקע א' והקדישו ובנה בו בה"מ ואחר ימים הפריש מנכסיו אלף גרושוש והקדישן ונתנן לפקידי הכולל לריוח ק' גרושוש לשנה לחלקם לעשרה ת"ח ללמוד בישיבה הנז' והקרן יהיה קיים והתנה עם הפקידים שאותם הק' גרושוש יעכבן הוא אצלו מהטלותיו שהוא חייב להם בכל שנה לחלקם הוא לעשרה ת"ח ושלא יוכלו לשנות אותו קרקע ולא דמים הנז' אפילו לפדיון שבויים ושוב נתייעץ עם א' חכם איך לעשות להשלים כונתו יען כי אין במקום עשרה ת"ח לבא לישיבתו לישב שם כל היום והשיבו אותו חכם דודאי הוא מהנמנע למצוא עשרה ת"ח שבעד עשרה גרושוש לשנה ישבו כל היום בישיבה ושאין לו רק להתרצות שילמדו שעה א' ביום כשאר הישיבות והמנדב חזר ואמר שכוונתו היתה דוקא שילמדו שם כל היום אז א"ל החכם אם כן ברור לך ת"ח א' שילמוד כל היום עם ג' או ד' עניים בלא מחיר ואותו חכם יהנה כל הק' גרושוש וייטב בעיניו עצתו וכן עשה וימת הנדיב ההוא וקמו קצת מאנשי המקום וערערו על זה כיון שתחלת ההקדש היתה לעשרה ת"ח כמפורש בשטר ההקדש ועתה נמצאים שם עשרה ת"ח שילכו ללמוד שם שעה א' ביום בעד עשרה גרושוש לשנה לכל א' ולא לשנות כל הפירות לחכם א' כאשר עשה עד יום מותו והאריך הרב בפלפולו והעלה דהחכם הא' שבירר כבר המתנדב זכה בכל כי היה רשאי לשנות הריוח של הקרן שמעולם לא בא ליד הגזבר שהיה המקדיש מעכב בידו לחשבון הטלותיו על הצבור וגם הרב מחנה אפרים בהל' צדקה סימן י"א דכ"א הסכים להוראתו (דבר משה ח"ב סימן קי"א):

הד"ט ועיין להרב שמחת י"ט סימן ס"ו במי שהקדיש סך מה לקצת ת"ח שיקבעו ישיבה ביום א' בשבוע ונסתפקו אי סגי בשעה או ב' מהיום או בעינן כל היום והעלה דעל הצד היותר טוב צריכין לקבוע כל היום להוציא עצמו מן הספק ומ"מ אם רוצין לפטור עצמן בשעה א' או ב' בטענת קי"ל מחמת תפוסין הרשות בידן ע"ש:

כ ראובן שבהיותו בריא צוה כדת מה לעשות מנכסיו לאחר מותו וחילק כל נכסיו ובכלל החילוק אמר לכתוב בשטר וסך פ' אני מקדיש לקבוע ישיבה וחילוק חטים