עיקרי הד"ט יורה דעה מט

לעמוד אף אם הוא ש"צ בחנם וככתוב אצלי בשותא דינוקא סימן צ"ח ועיין גם כן להרב חיים שאל ח"א סימן ע"א אות ב' בדין היושב וס"ת על ברכיו ועבר רבו ואין מקום להניח ס"ת במקום שיושב להיותו מקום צר ודחוק דפסק דכיון שבקומו צריך להקים גם הס"ת אינו בדין לקום שנראה שהס"ת יקום מפני הרב ע"ש ועיין להרב זרע יצחק (עטייה מארם צובה) בקונטרס פלפלת כ"ש סימן י"ב שהחזיק בהוראת הרש"ך י"ד סימן רב"ע סק"ג ורט"ז שם דאין נוהגין לקום השומעין קול הנושא ס"ת ואינו רואהו ודלא מהרב גו"ר שדחה דבריו ע"ש אמנם הרואה ס"ת כשהוא מהלך כבר פסק מור"ם בי"ד סימן רפ"ב דחייב לקום ואם צריך גם כן לכרוע כשהס"ת פתוח כנגדו ראתה עיני לשון ריא"ז ההובא בשלטי הגבורים בפ"ק דקדושין וז"ל וחייבים לעמוד מפני ס"ת אם מפני לומדיה עומדין מפניה לא כ"ש ונראה בעיני שלא אמרו אלא לעמוד מפני התורה ולא להשתחוות לה ולא נמצא בכל התורה שמשתחוין אפילו לארון הקדש בבהכ"נ עכ"ל וילע"ד לדקדק דקרא קצווח ואני ברוב חסדך אבוא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך וגו' גם הרב אמת ליעקב סימן ד' והרב לדוד אמת שם כתב וז"ל אין לכרוע ולומר וזאת התורה אלא כשהס"ת פתוח נגדו ואז יכרע נגד הכתב וכו' ועלה בדעתי החלושה לחלק בין ריא"ז לזולתו בין הספר פתוח לספר סגור ועודני עומד וכותב ראיתי להרב ל"א הנז' שכבר הקדימני בברכי יוסף שלו בא"ח סימן קל"ח והביא תשובה כ"י להריק"ש עי"ש לרוות צמאוננו ואם מי שעובר לפניו ס"ת לעלות לדוכן חייב ג"כ ללוותו כבר הארכתי קצת בשותא דינוקא סי' קפ"ד לב תיק של קמיעות כסף העשוי לשים בתוכו הקמיע שישתמר שמירה מעליא שאחר זמן נתיישן הקמיע ונפסל אי שרי ליהנות מהתיק לתשמיש חול או למכרו וליהנות מדמיו ובריש כל מראין הביא מימרא דרבא במגילה דכ"ו ע"ב והגהות אשירי והמרדכי שם סימן תתכ"ב ולמד מהם להתיר ומה גם דאעיקרא דקמיע גופיה איתמר בשבת דס"א ע"ב דאין בהן קדושה עוד הביא מ"ש הרב"ח הל' שבת סימן של"ד ס"ח והביא הסכמת מהר"י בן ארדוט והר"ש פלורינטין ומסיק דכיון שנפסל הקמיע מותר להשתמש בתיק (סם חיי סימן מ"ו דף צ"א):

הד"ט ואם אין הדעת טועה פשוט המנהג אצלנו למכרם אף שעשוים לשים בתוכו מזוזה כשרה אעפ"י שאין המזוזה נפסלה ונראה דלא קילא מזוזה מקמיעין ולענין שם שדי החוקקין מבחוץ ע"ל אות כ"ד:

לג אסר הזכרת א' משמות הקדש לפני שתן וצואה וכ"ש כשעביט בידו ותלמודו בידו מפ' כל הצלמים דשאל ההוא מינא לר"ג וכו' וא"ל אין משיבין במרחץ ומעולם תמה על הרופאים האוחזים כלי השתן ואין רוחצים אח"כ ידיהן ומזכירין אח"כ דברי קדש וש"ש שגור בפיהן וכן נותנין ומחזירין שלום (זקן אהרן סימן ע"ב):

הד"ט וע"ע לו שם סימן קפ"ח דדעתו להחמיר גם בשם של שלום להזכירו בבית המרחץ אפי' בלשון חול ותמה על הרמב"ם שלא מנאו לא בכנויים ולא בשמות:

לד משאו ומתנו יפה בקימה מקמי ת"ח סגי נהור שנשאל הרב גו"ר כלל ד' סימן ב' והביא מ"ש הרב הלק"ט ח"א סימן קנ"ד והרב שער אפרים סימן ע"ח שהעלה לחיוב והרב בנו הביא ראיה מדאמרינן גדול ת"ת יותר מכאו"א שכל אותן שנים וכו' הא בלא"ה היה נענש אעפ"י שיצחק היה סומא והרגיש הרב דאטו כל עסקי כאו"א תלוים בקימה ושגם הרב בן הרש"א הנז' הרגיש בעצמו ולענין הלכה מסיק אף שאין הראיות מכריעות מכל מקום כיון שהגו"ר והרש"א והרב בנו מסכימין לחיוב לקום כן ראוי לעשות (פרח שושן כלל ד' סימן א') הד"ט ועיין להרב זרע יצחק (עטייה מארם צובה) בקונטרס פלפלת כ"ש סימן ו' שפלפל בדברי קדשו של הרב גו"ר והרש"א הנז' ומסיק לחיוב לקום אף אין הת"ח רבו:

לה חילוק ידע בין מ"ש בשיורי ברכה שלו סימן קע"ט בשם גדולים דמותר לפתוח בתורה לראות הפסוק העולה ובין מה שראה אח"כ במעשה רוקח בתחלתו בחידושי הגאונים בשם הרמב"ם שאין ראוי לפתוח חומש ע"ד גורלות כעובדי כוכבים דיש לומר דרמב"ם מיירי בחוזר על הבתים ועושה גורל לנשים ואנשים הנגשים כדרך העובדי כוכבים המחזרים על הפתחים ועושין גורל אסור אך הרוצה לימלך בתורה בינו ובין עצמו מותר ודמי לדאמרינן בכמה דוכתי פסוק לי פסוקיך ושכן ראה רבנן קשישאי שפותחין הספר בצר להם ח"ו כמו גורל (חיים שאל ח"ב סימן ל"ח אות מ"א):

לו מוביל ומייתי בידיה תשו' רדב"ז סימן מ"ז ללשונות הרמב"ם בכתוב שם על בשרו שלא ירחץ ובנזדמנה לו טבילה כורך וכו' דנשאל דהא עובר על לא תעשון ושראה מי שהשיב דמ"ע דטבילה דחי ל"ת וכו' והקשה עליו דאין מצוה לטבול ושנ"ל דאין כאן דחיית לאו בידים ומ"מ טבילת רשות אסור לפי שגורם למחוק והרב המחבר הוסיף לתמוה על רדב"ז דבשבת דף ק"ך מבואר דאין טבילה בזמנה מצוה ושכ"כ הרמב"ם וכן הרגיש על הרלח"מ. עוד תמה במ"ש דנ"ל דאינו מוחק בידים כאילו אומר משלו ותלמוד ערוך הוא שם בשבת עוד העיר על רש"י דיומא דף ח' ועל הרכה"ג סימן זר"ע אות ד' בדין נט"י למי שיש לו שם ושלדעתו פשוט שיטבול ידיו דלא בעי שפשוף דבנט"י דבעי הוי מוחק בידים גם הקשה לרדב"ז דפוס וויניציא ס"ס תקצ"ו שהביא ראיה מדאמרינן היה לו שם וכו' והא הכא דפסיק רישיה דא"א לטבול שלא ימחק כולו או מקצתו ומכל מקום התירו משום טבילה בזמנה שלא אסרו רק דרך השחתה עכ"ל וק' דהכא משום דגרמא שרי וכמ"ש איהו גופיה בסימן מ"ז גם מ"ש דטבילה בזמנה מצוה ק' דהא בשבת ויומא לרבנן אינה מצוה וכנז' ומש"ה אצטריכו כריכת גמי ותירץ דנראה דמ"ש רדב"ז לא מצוה ממש קאמר רק שיש בה צד מצוה (כסא רחמים דף ל"ב):

הד"ט מה שחילק מני"ר בין טבילה לנטילה כנז' הנה להרב"י בא"ח סימן קנ"ח דס"ל ה"ה לשופך רביעית בבת א' דא"צ שפשוף נראה דניד"ד נמי דינא הכי אף דאיכא מ"ד דבשופך רביעית ג"כ בעי שפשוף דהא גם בטובל איכא למ"ד דצריך ניגוב כדאי' שם ובלבוש:

ל"ז הניח בעיון קצת תשובת הרב שער אפרים סימן צ' דהתיר לנכפה לחתוך חתיכת קלף צבי מס"ת לכתוב עליה קמיע עפ"י מומחין שאמרו שזו רפואתו והעיר עליו שלא זכר דעת הרמב"ם האוסר לעבור על איסור תורה ברפואה שאינה דרך טבע רק דרך סגולה אך כבר נחלקו עליו הרמב"ן ורשב"א כמ"ש בברכ"י שלו ובחיים שאל ח"ב סימן ל"ח שרבינו פרץ כתב שמות הקדש בשבת למקשה לילד וגם הרמ"ה התיר לכתוב קמיע בשבת אי אתמחי גברא וקמיעא וכמ"ש בטוב עין שלו דף מ"ה ע"ב ומ"מ הניח פסק הרש"א הנז' בצ"ע אמנם מיריעה פסולה נראה להתיר לחתוך מהגליון לקמיע אי אתמחי גברא וקמיעא (ועיין להר"ם מפאדובה אימתי מותר לחתוך גליון של ס"ת לתקנו בו) (שם דף ל"ד):

לח עליה שע"ג בהכ"נ ובה צד אחד מכוון על ההיכל שבתוכו ס"ת יכול ורשאי לדור בעליה ולעשות כרצונו אבל במקום המכוון על ההיכל אין לו לישן ולא להניח כלי מלאכתו (פאר הדור סימן ע"ד):

הד"ט וכן עשו מעשה בדורות שלפני פה פירינצי בבית גביר אחד שהוא על ישיבת מתיר אסורים שמשתמשין בו לפרקים לתפלות הצבור ובפרט בקביעות בכל מנחת שבת ויש שם היכל וס"ת שמוציאין וקורין בו וכדי שלא יבואו בני הבית שעליו להשתמש במקום המכוון ע"ג ההיכל קבעו שם תיבה גדולה באורך ורוחב שתמלא כל המקום שתחתיו ההיכל ומ"מ אינן נזהרים להניח בה ועליה איזה תשמישי הבית ועשו היכר זה כדי שלא לישן שם או למדרס כף רגל ובשאר המדורות שהן למעלה מחדר זה לא עשו שום היכר ואינן מקפידין כלל אפילו להניח מטתן במקום המכוון לתיבה שבמדור שלמטה המכוון להיכל שבישיבת מ"א הנז' ועיין בחלק א"ח סימן ח' אות י"ד:

סימן כז דיני צדקה והקדש לת"ת ועניים ומצות אחרות:

אות א עשיר שהתנדב לת"ח א' כו"כ להשיא בנו הבחור והאב רוצה לשנותו להשיא בתו הבוגרת אף דמקדימין יתומה ליתום ודלא כהרב חלקת מחוקק סימן א' מ"מ בניד"ד שכבר זיכה לבנו ע"י האב וזכין לאדם שלא בפניו כבר זכה הבן אם לא שהאב עני מאד וא"א בלא"ה להשיא בתו דאז גם על האח מוטל הדבר ואפשר דגם הבן יאמר הרי אני כאלו התקבלתי והאריך קצת בתחלת פסקם ליישב תמיהת מרן בא"ח סימן תרצ"ד על הטור דפסק דלא כהרי"ף והרא"ש וסייעתם בדין שינוי הצדקה וחילק ידע בין העני עצמו או גבאי צדקה דאלו עני מותר לשנותו כל שלא התנה המתנדב תנאי כפול ודלא כהרב חות יאיר סי' רל"ב ע"ש (שבות יעקב ח"א סימן ע"ז):

ב גבאי צדקה שהיו לו מעות צדקה ומעותיו בתיבה א' ובשעת השרפה ב"מ נשרפו הצרורין והשקין ונתערבו המעות אלו באלו ונאבדו הרבה מהן העלה מפ"ב דמעשר שני דההפסד לפי חשבון וכפסק הרמב"ם פ"ו מהל' מ"ש ואין חילוק בין מעות צדקה לחולין דהכל לפי חשבון (שם סימן ע"ח):

הד"ט ועיין להרב זרע אמת ח"ב סימן קי"ג דגזבר שנתערבו לו מעות של פדיון שבויים בשל קופת א"י יתן לפ"ש עד שיצא הספק מלבו ע"ש ובהשמטותיו:

ג ש"מ שצוה לתת כו"כ לפ"ש ובשנת תע"ג הוה רעש ודבר בעולם לתפ"צ והרבה מישראל היו בדוחק גדול מותר לתת להן מאותו הסך ולא מיקרי משנה מדעת הנודר (שם סימן פ"ד):

ד טעמא טעים למה שנהגו לשלם ממעות מעשר כספים צרכי נשואין ומשמשין אך שכר פועלין ודאי אסור וכל שאינו לעניים ממש אין לשלם מהן אם לא שאין יכולת בידו לקיים המצות ההנה ועוד לו בסימן שאחריו בדין אם רשאי לנכות ממה שהרויח במקום א' מה שהפסיד במקום אחר דלדעתו אינו רשאי למלאות חסרונו מענין לענין ודלא כהרב חות יאיר סימן רכ"ד (שם ח"ב סימן פ"ה ופ"ו). הד"ט וראיתי להרב עזריאל דאיינה בשו"ת כ"י סימן צ"ט דפסק דאין לקנות ממעות מעשר כספים ספרים לקרות בהן דהוי נהנה מקופת צדקה ועיין להרב יעב"ץ בח"א סימן ג' וסימן ו' דמסיק ותני דמצות צדקה נכללת בב' סוגין הא' דאורייתא היינו להמציא לעני הגון די מחסורו הכל לפי מה שהוא אדם וכו' אם אפשר בצבור ואם לאו היחיד במה שאפשר לו והב' מדבריהן היינו (למאן דאמר דמעשר כספים דרבנן) הפרשת מעשר או חומש נכסיו לצדקה אף שיש בעיר קופה ותמחוי אלא שרוצה להרחיב להם או לעניי עירם ולהרב"ח וסייעתו אפילו חיובא דרבנן ליכא רק מנהג כשר וישר וכ"נ עיקר במי שאינו כ"כ עשיר מופלג מצוה ומדת חסידות הוא לבזבז הרבה אחר שישער שישאר בידו כדי להתפרנס ממנו כל ימי חייו ועיין למרן באבקת רוכל סימן ג' ולהרב נודע ביהודה סימן ע"ג במי שהיה נוהג לחלק לעניים מעשר הריוח שלו והיה לו פנקס מיוחד על זה ולפעמים היה נותן קודם שיתחייב כדי לנכות כשיתחייב ומת ונמצא שחלק יותר ממה שהיה חייב עיין למור"ם סימן רנ"ז ס"ה אמנם כבר נהגו העם לעכב ועשו בזה שאינו זוכה כזוכה וע"ש לרש"ך סקי"ב וי"ג וכל זה עודנו חי אבל כשמת יש להסתפק אם יכולין לעכב ומ"מ בנידון שלו שאם לא היה מעכבו לא היתה היתומה יכולה לינשא הויא שעת הדחק להקל ובלבד שיפריש היורש המעשר ואחר כך לעכב לעצמו ע"ש ועיין ג"כ להרב ב"ד של שלמה בחי"ד סימן א' דביאר כל פרטי דיני מעשר ממון ותוספת מעשר ולאיזה דבר רשאי להוציאם (הביאום הפוסקים בסימן רמ"ט) ע"ש שבירר הכל באר היטב:

ה מעות של צדקה שביד אלמנה אחת שיש לה חנות להלוות ורוצין לקחת מידה לתת לאחר אינן רשאין אם לא מצאו בה עול ויש בה כל התנאים דבב"מ פ' א"נ בענין מעות יתומים ובפ' הנזיקין א"ש נכסי יתומין הרי הן כהקדש ואם כן יקחו המעות בידה בלי סבה מכרחת יש משום חשד וכדאמרינן גבי מערבין בבית ישן משום ד"ש (שו"ת כ"י מהרב עזריאל דאיינה סימן צ"ה). ו ש"מ שבתחלת צוואתו פירש כמה היה הקרן שלו ושוב צוה לתת כו"כ לזה וכו"כ לזה ושאל אם יש לו עוד מממונו וא"ל שנשארו עדיין ק' סלעים והשיב שיתנו לקופה פ' ומת ולא נמצאו רק פ' אחר נתינת הסכום הראשונים הורה זקן דאין זה דומה לההיא דב"ב פ' י"נ דייתיקי מבטלת דייתיקי ואם כן חזר בו מצוויו הראשון ויתנו לאחרון כל הק' והקודמין יפסידו דהתם איירינן דכתב וחזר וכמ"ש רש"י ורשב"ם שם וברור הוא דחזר בו משא"כ הכא דאין לך טעות גדול מזו שחשב שישארו כאשר א"ל והקדש טעות אינו הקדש וכ"כ גם כן הרמב"ם שאין לומר חזר בו רק בידים מוכיחות כגון שאנו רואין ב' שטרות וכו' (שם סימן ק')]:

ז דרש סמוכין על שלוחי א"י הבאים לעיירות אחרות לקבץ יד על יד ואינן חוששין אותן לעניי העיירות שמתפרנסין מהן ונדחין מפניהן (יוסף אומץ סימן י"ט):

ח המקדיש קרקע לפירותיו לעשרה לומדי תורה וכעת אזלא ומדלדלא שאין להן די ספוקן מסיק דהגזברים רשאין למעט מהישיבות להספיק ללומדים בהסגרות שהן הן הקבועין ומכל מקום לצאת ידי הכל טוב הוא שמי שזכה כבר ונכנס שלא להורידו ומיהו אם חל מציאות העדר אחד מהן לאיזה סבה שתהיה יש ביד הממונה להוסיף הספיקות לקבוע ללמוד וללמד ולא לבקש גזרי עצים למלאות חסרון החשבון (ועיין ג"כ להרב קרית חנה סימן ל"ד דשייך קצת לניד"ד הד"ט) (זרע יעקב סימן ו'):

ט ראובן צוה לפני מותו להפריש מעזבונו סך מסויים שיהיה הקרן קיים ולחלוק הפירות משנה לשנה לת"ת לבני עניים וע"ז יהיו נכסיו משועבדין ותיכף אחר מיתתו הלכו היורשין והעלו הצוואה בערכאותיהן שכן הוצרכו לעשות כדי שיהיה קיום והעמדה לצוואת ראובן בפריעת סך קצוב למלך בדינא דמלכותא שכל מי שהניח קרן קיים לערך נ' לק' וכן עשו ופרעו למלך את הסך ומסיק הרב דכיון דההפסד מחמת הממון ההפסד לצדקה ולא על המותר הנכסים שהניח ליורשים והביא מ"ש הטור ח"מ סימן רל"ג ומרן שם מחודש י"א ודברי שו"ת מהרד"ג ס"ס מ"ד וחות יאיר סימן ס"ג וצ"ץ סימן ל"א ע"ש (קרית חנה סימן מ"ה):

י מי שהקדיש סך מסויים לת"ת של מקום פ' בעודו בריא ככל תחז"ל ולפרוע משנה לשנה לפ' החכם כו"כ בתנאי שילמד עשרה בחורים ממשניות ולמעלה ובמיתת אותו חכם יהיה ביד האב ב"ד וב"ד שבאותו זמן לברור אחר מקהלתו ראוי לכך ולתת לו אותו הסך שקצב לראשון והקנה כל ממונו וחייב את יורשיו לשלם סך הנז' ושלא ירד שום אחד מיורשיו ויורשי יורשיו לנחלה עד שיתחייב עצמו לשלם כנז' וכן עד עולם ומת החכם הנבחר חט"ש ושם נמצא חכם אחד מופלג ונושא אשה ממשפחת המקדיש שורת הדין נותן להקדימו לאחר והביא מ"ש הרש"ך ח"ב סימן ל"ח ודברי ריבות סימן ע"ג ולחם רב סימן ר"ג והמור"ם הוא דלעולם אמרינן דעת הנותן ואם לא הגיע הממון ליד הגבאי רק ליד השליש לתת לגבאי הנה יד השליש כיד המקדיש לחזור גם כן מנדרו לשנות להקדש אחר ועיין להרא"מ סימן נ"ג ורש"ך י"ד סימן רנ"א והכנה"ג שם הגה"ט אות ה' ומרדכי דבתרא סימן תצ"ג וזולתם (אור ישראל סימן ס"ז):

הד"ט ועיין להרב שב יעקב סימן נ"א בכדומה לזה שהתנה המקדיש שהלומדים ממשפחתו הן מצד האב הן מצד האם יקדימו ללומדים אחרים ואחד ממשפחתו נותן בתו לת"ח ופסק דהבא מצד התחתנות אינו בכלל משפחתו רק קצת קדימה יש לו מחמת הקרוב קודם אבל לדחות מי שהיה כבר לא אפילו ממשפחתו ממש ועיין ג"כ להרב תורת חסד סימן ל"ו בכיוצא לזה ע"ש ויש מקום אתי לחשוב דאף להרא"י הנז' ה"ד בניד"ד שלא הזכיר ממשפחתו ואזלינן בתר אומדנא ס"ל דשורת הדין נותנת להקדימו לאחר אך כשפירש ממשפחתו היה מפרש גם כן המתחתנים ולכן סגי קצת קדימה וכסברת הרש"י הנז' ועיין להרב ת"ח הנז' סימן ל"ח במי שהפריש סך מה לנשואי יתומות עניות סתם ופרנסי קק"י שאלו ממנו איזה סך להשיא יתומה אחת והוא רוצה לעכבן בעד קרוביו ופסק לזכות המפריש והביא מ"ש הטור ומרן סימן רנ"א בשם המרדכי וכל בו ור' ירוחם סוף נכ"ד ואף שראה לרשד"ם סימן קס"ח דפסק דהדין עם הפרנסים מ"מ מצא מנוח לסברתו ממהר"י אדרבי סימן ע"ב שהשיב לדבריו שיכול הנותן לתת ליתומות קרוביו ע"ש גם בסימן מ' נכנס בענין אומדנא דנותן שאינו מניח לקרוביו ליתן לרחוקים והביא תשובת מהר"ם אלשיך