עיקרי הד"ט יורה דעה ה

מד חמץ הנשרף בע"פ אחר זמן איסורו לשיטת הפוסקים כר"י דהוא בשריפה שרי לכסות אפי' לכתחלה דנשרפין אפרן מותר ולפוסקים כרבנן נמי דס"ל דהשבתתו בכל דבר ואפרו אסור מ"מ אפשר דשרי משום דמצות לאו ליהנות ניתנו וכ"ש בדיעבד דלא מטרחינן ליה לחזור ולכסות ואפי' בלא ברכה דאאת"ל דהרמב"ם פסק כזעירי דס"ל דבדיעבד נמי לא יצא (ועיין להרל"מ פי"ד מהל' שחיטה) מ"מ לענין דינא נקטינן ככולהו רבוותא דאפילו לכתחלה שרי וכ"ש בדיעבד (שם סי' כ"ה):

מה סניגרון עשה למנהג עירו שלו לאחוז העוף ביד א' ולשחוט באחרת ע"י עיקום אגפיהן ע"ג להשימן תחת רגלי העוף וקושרין הרגלים ורובן אינן קושרין ומעקמים בלבד אגפיהן ותופסים אותן ביד אחת ושוחטין באחרת וכמנהג קצת השוחטים שבקוס' אבל בעירו א' תופס העוף והשוחט שוחט ושפיר עבדי דחוששין לשמוטת הגף ואף דלכאורה צידד קצת למנהג עקמימות האגף מ"מ מנהג ותיקין שלא לעקם (שם סי' ע"ד) מו עוף שבשעת שחיטה או אפי' לאחר שחיטה עודנו מפרכס נשמטו אגפיה והכו בסכין ונמצא הסכין פגום א"א לשער אם הכו בסוף האגפים דרכים הם או למעלה שהם קשים ומנקט לחומרא עדיף ולא תלינן בהו דחיישינן דבעור איפגים ואותו העוף ג"כ אסור וכ"ש אם שחט עופות אחרים אח"כ דתלינן דאפי' בעצם הראשונה איפגים וכ"ש אי איפגים בעור שכולן אסורות (וע"ל אות ט"ו סי' קל"ט):

מז שוחט שבהיותו נחפז לשחוט עופות הרבה בעיוה"כ לא בדק סכינו בין שחיטה לשחיטה וכששחט ז' מהן בדק סכינו ומצאו פגום ונעלם דבר משלמי הרעה ונפל הספק בראשונות ג"כ ששחט קודם הז' אחרונות קרוב לשמונים עופות ואחר שהאריך בענין העלה דכל שפירשו מתחלה ועד סוף מישרי שרו כיון שלא נודע להן חזקת איסור דבהתירא קפריש וגם את כולם יאכלו אפי' בבית א' בא' מהדרכים לבשלם בב' קדרות או באחת על ידי שיוסיפו עליהם לבטלם (משאת משה ח"א בי"ד סי' ב'):

מח מי שחתך המפרקת אגב חדוד הסכין במקום שנוהגין להטריף גיסטרא מ"מ מכסין דמו בברכה ושאני מכוי דמכסה בלי ברכה כדי שלא יבאו להתיר חלבו משא"כ כאן דאי אתי למיכל נמי ס"ס התירא אכיל (וע"ל אות י"ג) (שם ח"ב בחלק יו"ד סי' א') מט עמד השואל ושאל בדין תרנגולת שנמצא לאחר שחיטה דוחן בוושט או בקנה אם יש לדונו כגמי ולהטריף א"נ שאני גמי דהוא דבר רך ושוהה חדוד הסכין לחתוך ואת"ל דל"ש אכתי ספק אם נחתך או לא מהו ספק דרבנן ולקולא כמ"ש הכנה"ג גבי עשב וגמי רך או לא והשיב דמציאות כזה לא באה בכתובים רק בירק עשב דק שהקיל בו הרב"ח סי' כ"ו ויליף ממ"ש התה"ד בנמצא קנה של גמי ונשא ונתן בדבריו ופוסקים אחרים ומסיק דניתן להאמר חילוק בין דבר רך לקשה כדוחן בהצטרף ג"כ הספק אם נחתך או לא אך בודאי נחתך מידי מחלוקת הפוסקים לא יצאנו (וע"ל אות ד') (בתי כהונה חלק ב"ד סי' י') הד"ט ואם נמצא בוושט אווז עיסה אפויה שמלעיטין בה האווזות (מאקארו"ן בלע"ז) כל שלא נודע ודאי שנחתך שם שמעתי בשם הרב מהרש"א מהזקנים מ"צ בעיר קאסאלי שהורה להכשיר כל שלא נודע ודאי שנחתך ואם ודאי נחתך דמי לגמי ולהטריף ואם הושט מלא סובין ויורד עם קלוח הדם עיין להרב שמלה חדשה דהכשיר ג"כ כל שאין אנו יודעים שחתך שלא כהוראת הרב לקט הקמח שאסר אף אם לא ראינו שנחתך ע"ש:

נ ישב דעת הרמב"ן שדימה דין סכין שנאבד אחר השחיטה לדין סימנין שנאבדו בלי בדיקה דכיון שיש לו חזקת בדוק ואינו עומד להתקלקל וליפגם מעצמו מוקמינן ליה אחזקתיה (נודע ביהודה סימן ז' וח'):

נא ראובן צוה לעבדו עובד כוכבים להפשיט גדי אחד שחוט קודם בדיקת הריאה ולא היה רבו שם כשהפשיטו ופתח העובד כוכבים גם החזה הורה להתיר ובפרט בגדיים דאף רט"ז אינו מחמיר רק בגסה ובפרט שהיא בהמת ישראל ועוד לו טעמים אחרים ע"ש (מכתם לדוד סימן א'):

נב מעשה במי ששחט עוף ובדק בסימן ומצא שלא שחט רק מקצת הוושט ונסתפק אם היה רובו שחוט והטריף מספק והשליכה מידו ועמדה והלכה כדרכה ולא מתה וחיתה המכה וכמשלש חדשים הטילה ביצים וישבה ג"כ עליהם והגדילה אפרוחים וחזרה והטילה ביצים והיא בריאה לפנינו רק נשאר קצת רושם בצוארה ומסיק דכלל שבידנו דטרפה אינה חיה ואינה יולדת אין להזיזו ממקומו בספק טרפה דבטרפה ודאית אין הטלת ביצים ושהיית י"ב חודש מועיל וכמו שכתב הרשב"א בתשובה סימן צ"ח אף כאן לשוחט הזה נאמר שמא נתחלף לו בין וושט לקנה ומ"מ לדידיה אסור דשויא אנפשיה חתיכה דאיסורא חוץ מאפרוחים דלדידיה נמי שרי ולדידן הכל מותר דודאי טועה הוא וישחוט במקום אחר ויבדוק אח"כ מבפנים במקום הרושם דאם יש שם ריעותא לדידן נמי אסור ולא מהני הלידה (שם סי' י' הד"ט ולענ"ד הייתי חושש להתיר אפי' לאחרים לפי שהכלל הוא על הרוב ואין ה"נ דאיכא מיעוטא דחיות יותר מיב"ח ומטילות ביצים אף בטרפה ודאית וכיון שכן עד שנתיר מכח אומדנא דשמא נתחלף לו בין קנה לוושט דהוא דבר זר למומחה לטעות בין זה לזה נימא דשמא ממיעוטא דיולדת היא וטרפה לכל אדם ועיין להרב בעי חיי סי' כ"ז ולהרב חקרי לב סימן כ"ה כ"ו כ"ז מ"ש אי מהני לידה לכל מיני ספיקות ע"ש וע"ל סי' ו' אות ב' ועיין ג"כ להרב מגיד מראשית סי' ב' דכתב דכדומה לזה יש להסתפק גבי אחיות האסורות בחייהן דנטרפה הראשונה וקידש לאחותה ועיין לרמב"ם בדין שעיר המשתלח והרא"ש סוף קונטרס עגונא דאתתא ותוס' פ' המפלת ונעלם מהרא"ש ז"ל תוס' דזבחים וקמא דף נ"א ע"ש נג אסר איסר לשו"ב להיות גאביליירו ואף אם מינוהו כבר לא יבדוק הוא לבדו דהוי גנבה וחשיד אהא חשיד אנבלה ואין לו תקנה עד שיחזיר הגנבה מעצמו ויעשה תשובה דפ' ז"ב וליטול שכר קצוב לשבוע ונתן טעם למנהג סאלוניקי שנוטלין שכר על הכשרות בלבד (נאמן שמואל סימן ל"ב):

הד"ט בשותא דינוקא סי' קמ"ה הוצרכתי להשיב בענין חשוד על השבועה אם שחיטתו כשרה והעליתי לע"ד דחשוד על הגזל אינו חשוד על השחיטה והסכים עמי גדול א' וע"ל סי' ג' אות ג' ולהרב משפט צדק סי' ב' ולהרדב"ז סי' רפ"ה ולרש"ל ביש"ש סי' ג' ולהרב עבודת הגרשוני סי' ט"ו ונ"ד ובענין מנהג סאלוניקי ע"ל אות ל"ו נד ביאר היטב מהו טבעת הגדולה של קנה ומהו כובע ושיפוי כובע וחיטי דאמר רב פפא משמיה דרבא שייר בחיטי כשרה וכו' והלכתא משיפוי כובע ולמטה כשרה והוא דשייר בחיטי (זקן אהרן סימן קצ"ד):

נה נשאל אם מדבר שהיו מותרים בבשר נחירה הותרה גם כן להם טריפה והשיב דלמ"ד בפ"ק דחולין דף ט"ו ע"ב דהותרה פשיטא דטריפה לא הותרה דהא איסור טריפה מובשר בשדה טריפה וכו' נפקא שנא' במ' יום ראשונים שעלה משה להר ואילו נחירה לדידיה לא נאסרה עד שנכנסו לארץ ועוד דר"י בן פנחס דס"ל התם דאין שחיטה לעוף מן התורה ונחירתו שחיטתו ל"פ אמתני' דאלו טרפות בעוף ומדר"י נשמע לר"ע דס"ל בשר נחירה אישתרי אה"נ דמ"מ טרפה נוהגת בה (תשב"ץ ח"ב סי' ק"י):

הד"ט מדברי הרב משמע דלמ"ד דלא הותרה בשר נחירה אפשר דטרפה הותרה ואם כך סברתו ז"ל איני יודע בעניותי אמאי לישתרי ומ"מ לפי שיטתו ז"ל דאין היתר הטרפות תלוי בהיתר נחירה יש לתת טעם למה עובר בהמה שנשחטה והפריס עג"ק מותר בנחירה לר"ש שזורי ואף לרבנן דמחייבי בשחיטה כדאיתא התם פ"ד אינו אלא מפני מראית העין ואם נטרף בדרוסת הדוב מותר וכמ"ש רב אשי שם דף ע"ה ע"ב דדוקא משום מה"ע א"ל לאדא בר חבו זיל שחטיה ומשמע דטרפות נמי אינו מטריף בו כשם שנחירה מותרת וכ"פ הפוסקים ואמאי לא אמרינן דהגם דנחירה מותרת מ"מ טרפה אסורה. נו דברי פח"ח באם שחט עוף ושהה בו ואינו יודע אם ניקב הושט דפסק מרן כרמב"ם פ"ג דחוזר ושוחט הקנה לבדו במקום אחר ולמה לא ישחוט הקנה באותו מקום בהזהר שלא ליגע בושט או לשחוט הושט במקום אחר ואמר מר דעצה טובה קמ"ל שימהר לשחוט הקנה במקום אחר ואם היה רוב בשחיטה ראשונה אפי' ניקב הושט הכשיר העוף ברוב קנה ואם אין בו רוב יבדוק הושט מבפנים ולמדנו הרב לפי דרכו דתקנה זו לא שייכא בושט במקום אחר שאף ששחט במקום אחר ולא מצא נקב באותו מקום יש לחוש לנקב כדאמרי' בפ' א"ט דכיון דפעיא ביה זימנין דמתרמי הדדי ודלמא במקום נקב שחט (שם סי' קמ"ו):

הד"ט עדיין יש מקום לשאול מפני מה לא תקן ג"כ לשחטה ברוח אחרת דהא מאי דאמרי' בדף מ"ג ושט דאכלה ביה ופעיא ביה זימנין דמתרמי הדדי היינו דוקא כשניקבו שניהם מצד א' אבל מב' רוחות א"א מעולם דאתרמי הדדי וכשר כמ"ש הפוסקים בסימן ל"ג ואפי' מצד א' איכא מ"ד דלא מתרמי ודאי אם יש הרחק מקום בין זה לזה הגם דלהלכתא אין דעת הרב פר"ח כן כמ"ש שם סק"י:

נז גדי שנשחט ונסתפקו אם עברו ח' ימים ללידתו יש להכשיר משום ס"ס דהיינו אם עברו ח' ימים ואת"ל שלא עברו אכתי ספק אם כלו לו חדשיו דהיינו ה' לדקה וט' לגסה דמבואר בפ"ק דבכורות דבכלו חדשיו מותר לשוחטו אפי' בו ביום (שם בטור א' לחוט המשולש):

סימן בדיני גלגלת. שדרה. צלעות. קנה. ושט. דרוסה. ונפולה. אות א מים שנמצאו בראש הבהמה ולא נודע אם היה המוח מגולה או מכוסה וגם לא נודע אם נחסר מהמוח שיעור המים רבו הספקות והמחמיר מאבד ממונם של ישראל אהלי יעקב סימן קי"ח):

הד"ט ועיין להרב אהל יוסף סימן ח' במי שלקח ראש כבש ממקולין אחד והוליכו לביתו והכה עליו בגרזן להוציא המוח ומלחו והדיחו ובשלו ולעת ערב הביא המוח לפני בודקים ולא מצאו בו ריעותא וא"ל הקונה דעודנו מכה בקדקד להוציאו ראה מעט מים ולא ידע כמה ושאלוהו אם היה כמלא כף שאוכלים בו ואמר הן ושאלוהו למה לא בא מיד לשאול והשיב שהוא אינו בקי רק שאשתו ספרה הדבר עם השכנות וא"ל שצריך לשאול ומיד בא אצלם ולא ידעו הבודקים מה להשיב ונעשה ערבוביא גדולה שהיתה לבעה"ב הכנה לש"ק מאותו הכבש ובפרט בבית חתנות וביום ש"ק אחר תפלה נתועדו המוסמכים ונשאו ונתנו ביניהם והכשירו להיות שעת הדחק ועונג שבת ושמחת חתונה והפסד מרובה והסכימו עמהם הרב המחבר והרח"ש אמאריליו להקל ועיג"כ להרב פרי האדמה ח"ד ד"כ ע"ג בדין ספק אם המוח מקיף שהביא ג"כ סברת הריב"ל ח"ג דף ק"ז וכנה"ג סי' ל"א אות י"ט ורש"ך סי' נ' ס"ג וזולתם ועיגכ"ל סי' י"א אות כ"ז ועיין להרב שער המים סי' ל"א אות ה' שהביא הסימן שכתב הרב"ח להבחין מאיזה בהמה היא הגלגולת שנמצא בתוכו מים ושלדעתו אין סימן מובהק הוא לסמוך עליו להקל ע"ש:

ב עוף שנשתברה א' מצלעותיה וראש השבירה חד כקוץ תלוי במחלוקת אחרונים וכמ"ש הפר"ח סי' נ"ד ויש להטריף במכ"ש בנשבר הגף וכסברת הרדב"ז והסכים לדבריו הרב רבו (בית יהודה במנהגי ארגיל סימן ס"א):

הד"ט ועיין להרב שבות יעקב ח"א סי' נ"ה וח"ב ס"ס ס"ג בדין עצם השדרה של תרנגולת שהוא מעוקם ועב ונראה שנשבר העצם עם הבשר וחזר ונקשר היטב אין לחוש לפסיקת החוט ושחזר ונתרפא ושיש להקל בהפסד מרובה אבל אם נודע ודאי שנשברה המפרקת ורוב בשר אף שהחוט קיים הוי נבלה ודאי דלא כרט"ז ס"ס כ"ז והפר"ח שם וראיתי ג"כ בתשובת כ"י להר"ם פרווינצאלי סי' קנ"ז בדין תרנגולת שנשבר לה עצם בשדרתה ולא היתה מהלכת אע"פ שלא יצא העצם לחוץ ואפי' הטילה ביצים אח"כ כל שלא הטילה אחר גמר הטעינה הראשונה ושהה אח"כ כ"א יום ואח"כ הטילה ביצים יש להטריף היא וביציה כיון שאינה הולכת דחיישינן שמא נפסק החוט ולא אמרי' שגרונא נקטה כיון דאיכא ריעותא עיין בטור ומרן סי' ל"ב ונ"ד ואף אם השבר למטה מהגף שאין לחוש לפסיקת החוט מ"מ כיון שאינה מהלכת יש לחוש ע"ש ואם יש עוקץ בשבירה נלע"ד להטריף היא וביציה אף אם חזרה וטענה דחיישינן לנקיבת אחד מהאברים הפנימים אחר הטעינה מחדש אמנם אם חזר ונקשר יפה ואחר כך הטעינה שפיר איכא למימר דאי איתא דנקב לא היתה טוענת מחדש ואחר שנקשר יפה שוב אין לה עוקץ לנקוב ולענין ספק אם ניקב החוט ע"ל אות ג' ועיין להרב בעי חיי סי' ע"ה דטעמא טעים על שהורה לאיסור עוף שאחת מצלעותיה שבורה ואפי' אין בה עוקץ שאין סתירה להוראתו ממתני' ר"פ א"ט ע"ש:

ג מי שקנה בהמה אחת שהיתה הולכת במישור ושחטה ובאו אח"כ ב' אנשים ואמרו שהם מכירים הבהמה ההיא שהיו רוצים לקנותה וא"ל המוכר שלא יקנה שצולעת קצת לפי שהירך נפל מהקערה אם אין המוכר אומר שנודע לו בודאי דשף מדוכתיה ושא"ל המורה שצריך בדיקה רק דקים ליה הכי על ראותה צולעת חיישינן לדדמי והבהמה כשרה דהא מדינא דהש"ס שמיטת ירך אינה נאסרת אא"כ איעכול ניבי ואף למקצת הפוסקים בעינן עכ"פ דאיפסק ניבי ואף למ"ד בשמיטת ירך דאין אנו בקיאים אי איפסיק או איעכול ה"ד כששמוטה לפנינו משא"כ בניד"ד דאין שמוטה לפנינו לא קודם ולא אחר שחיטה רשאין אנו לבדוק ניבי עוד לו שם בבהמה שנתקלה ברגליה אחרונים ונעשית חגרת צריך בדיקה בירך אף דבסי' ל"ד ס"ז במגררת רגליה לא חיישינן לריעותא ואמרינן שגרונא נקטה שאני הכא דתברא בצדה שנתקלה (ועיין לעיל הגהת אות ב') (שם ח"ב סי' נ"ט):

הד"ט ועיין להרב בית יהודה במנהגי ארגיל סי' ס"ו ששמע מרבו דבוקא דאטמא דלא שף מדוכתיה אף אם נתעכלו ניביו יש להכשיר דתרתי בעינן שף מדוכתיה ועיכול ניבי ודלא כפר"ח סי' נ"ה סק"י דמטריף בעיכול ניבי בלבד ועיין להרב זרע אמת ח"ב סי' ט"ו דפסק להתיר בקוליא שנשמט מהשוק ועור ובשר חופין את רובו אם לא איפסק ולא איעכול ניבי ונשא ונתן בדברי מור"ם סי' נ"ה וס"ג וסי' ס"ב ס"ג והרשב"א סי' פ"ט ורצ"ד ע"ש:

ד דורס שנכנס לדיר ונמצא צפורן תחובה באחד מהן ועוברה בצדה ונסתפק אם נולד לאחר שנדרסה האם יש להטריף במכ"ש דהאם אף אם נולד קודם שנדרסה האם כיון דאין לעובר כח לברוח ולפרוס עג"ק כולי האי ואולי נדרס אף אם המקום רחב שאין לחוש בגדולה לדריסה כיון שיכולה לברוח משא"כ עובר שנולד לשעתו ודחה סברת הרב בית יעקב סי' ח' שהשוה הדין ולד דרוסה לדין ולד טרפה והגם שולד טרפה מוסכם להכשיר מ"מ בולד דרוסה יש להחמיר וכדעת הרב פייבוש הביאה הרט"ז ס"ס ע"ט ופר"ח שם לאסור (שבות יעקב ח"א סימן נ"ד):

הד"ט ועיין להרב בעי חיי שהאריך בדין דרוסה מסימן פ"ז עד סי' צ' ועיג"כ לרב"ח סימן קמ"ז וקמ"ח:

ה החזיק בהוראתו במנחת יעקב שלו ריש כלל פ"ט להתיר תרנגולים ואווזים שהנוצה שע"ג ראשיהם גבוה משאר הנוצה וברובן יש חסרון בעצם הגלגולת ושכן ראה בבית הגאון חמיו ונכדו להתיר דלא כהרב חנוך ב"י שכתב ליזהר לכתחלה שלא לקנותם (שם סי' ס"ג) הד"ט ועיג"כ להרב שתי הלחם סי' מ"ב בדין תרנגולת שיש להן כמין כובע נוצה בראשן דאם נמצאו תחתיו נקבים הרי הן מתחלת ברייתן ולא חיישינן לנקיבת קרום של מוח וכסברת מהר"א אמיגו שקיים מנהג ירושלים ודלא כהרב גיסו דדחה הוראת הרא"ה הנזכר ולהחמיר ע"ע היה רשאי ולא על אחרים ועיין בצ"ץ סי' ע"א ורמ"ע סי' ע"ו וכן קיבל מרבותיו להקל ועיג"כ ראיות מופתיות שכליות שהביא ברוחב בינתו להוציא מלב המחמיר כסברת הרפ"ח גיסו ובסי' ל"א סס"ק ז' גם הרב חק לישראל הסכים לסברת הצ"צ להכשיר ועיג"כ להרב חוט המשולש אחר דרשותיו סי' ג' שכתב שכן עשה מעשה בעיר ברוסא ושהסכימו גדולי הדור להתיר ע"ש זכרון שמותם ועיין להרב שער המים סי' ל"א אות ח' דדעתו ז"ל כהרב פר"ח להחמיר שלא לשחטה לכתחלה בירושלים תוב"ב שקבלו עליהם הוראת מרן ע"ש שנשא ונתן קצת בדברי הרב תב"ש ומ"ש בשם הרב צ"צ הנזכר ע"ש ועיין להרב נודע ביהודה בחי"ד סימן ה' דכתב דאווזות שיש להן נקב בגלגולת מהתולדה ואין בנקב שיעור חסרון יש להקל ובפרט כשהעור שעליו סותם הנקב ודלא מרש"ך סי' מ"ו ס"ק ג' ואף בעוף המים הדין כן דאין סוף הקרום לינקב. והעיד על עצמו איך צוה לשוחט א' להניח הרבה ראשי אווזות לייבש ואחר שהפשיט עורם מעליהם בדק יותר מששים ובכלם מצא נקב קטן בגלגלותם שאחר שנתייבש