עיקרי הד"ט יורה דעה מח

צריכה התרה וכופין אותה להתיר וממילא הותר הבחור בלי התרה ואם לא נשבעה אלא בסתם אין לו כח לכופה רק לדבר על לבה שאין ראוי לה לגרום היזק לאביה ע"י זיווגה ואם תתחרט יתירו לה ע"ש במאי קמפלגי הרב ותלמיד חבר שלו (מכתם לדוד סי' ל"ב ול"ג):

כא דן ק"ו מעצמו לומר הכ"מ בהזכרת שם רבו ממ"ש בפ"ק דקדושין גבי אביו דמכבדו במותו כיצד וכו' ושכן ראה עושים קצת חכמים בספרתם וכן מצא בפ"ק דסוכה דאף על מי שאינו רבו ואפילו אחר יב"ח אר"ל הריני כפרת רבי חייא ובניו אבל אחר יב"ח אין אומרין הכ"מ וכן אם אומרין אותו לאדם גדול המצטער בחייו א"ל אנו כפרתך ואין מזכירין משכבו וכמ"ש בפ' אלמנה לכ"ג כשהוא מתנחם א"ל הרי אנו כפרתך בלבד (תשב"ץ ח"א סימן קכ"ב):

כב מי שקרא לאביו ממזר הרי הוא פתי וסכל שאם אביו ממזר גם הוא כן ואסור לבא בקהל ומ"מ אם אמר כן בזדון הרי אפילו קורא לחבירו ממזר לוקה ולאביו אף אם לא בזהו אלא בדבר קל הרי הוא ארור מפי הגבורה והיו מכין אותו מכת מרדות כמ"ש הרמב"ם ולענין העברת נחלה ממנו אף שאדם רשאי לעשות מנכסיו מה שירצה מ"מ אין רוח חכמים נוחה הימנו ואפילו מברא בישא לטבא אמרו בפ' י"נ לא תיהוי וכו' (שם ח"ב סימן קע"ז):

כג קרא תגר על מנהג גרוע להביא ס"ת למקשה לילד ולתתו בחיקה דישתקע הדבר ולא יאמר והביא גם כן פסק אחד מהגאון ר' דוד גרא"ץ ממנטובה דצווח על זה והסכים עמו לבטלו (שו"ת כ"י להרב עזריאל דאיינה סימן ג'):

כד גביע הכסף ששם ה' כתוב עליו ושמות אחרים שאינם נמחקין ופסוקים של תורה חקוקין בו חילוק ידע בין אם נעשה ע"י חקיקה דהוי כחק יריכות או כדפוס מטבע דהוי חק תוכות דבאופן הראשון כתב הוי ואסור למחוק כיון דמהפוסקים מוכח דלש"ש נעשה והמבואר בריר"ו ח"א נתיב ב' בשם תשו' הרמב"ם במי שריקם בטליתו פ' ויאמר וכו' אך אם נעשה כדפוס המטבעות יש להקל דע"י חק תוכות האותיות בולטות ולא מיקרי כתב ואם א"א לידע היאך נעשו יש להחמיר ואף על פי כן מותר להשתמש בו לדבר שבקדושה כמו לד' כוסות אבל לא להשתמש בו כל השנה אפילו לקידוש דחיישינן לתקלה שמא ישתמש בו לדבר של חול. גם נשא ונתן בההיא דמס' סופרים דאמר מחטוב וכו' ע"ש תשו' מהר"א ברורא דמטבעות החקוקים בהן שמות הקודש אין כאן בית מיחוש כלל דלאו כתב מיקרי והביא דעת הרמ"ע סימן צ"ג והוסיף מדיליה דודאי לא נעלם ממנו הש"ס דגיטין פ"ב אלא דלא נחית לחלק משום דאף על פי דלהוי כתב מ"מ מקרא קדש הוא והביא ג"כ תשובת הרב משאת בנימין סימן צ"ט שנשאל על קדושת ספרים הנדפסים ששמות הקודש בהן והשיב דדפוס שלנו כתיבה מיקרי ויש להן קדושה דחק יריכות הוא ולא כדפוס מטבעות שהוא חק תוכות ומ"מ היה רגיל לומר לגרר השם משום מראית העין ובזיון השם והשאר מותר דמ"מ שלא במקומו הוא אף אם נכתב כהוגן. וע"ע לו שם על מי שחשב דשם הנכתב בטעות לאו שם מיקרי ולא קדוש הוא דליתא דמפורש הוא בסמ"ק לאוין ס"ג שאם כתב שם על היריעה ואפילו בטעות כל היריעה קדושה ואף שהרב מ"ב הנז' השיגו מ"מ כל השגתו אינה רק על מ"ש שכל היריעה קדושה אבל על השם לכ"ע קודש הוא (שב יעקב סימן נ"ה):

הד"ט ועיין בחבורי הקצר הלז ח"א סימן ח' אות י"ב באיסור שריפה כתבי הקודש אפילו הנדפסים ובכללן גם כן הפרוא"ם בלע"ז וכ"פ ג"כ הר"פ בן הרב יששכר בער כ"ץ בתשובותיו דף כ"ה ע"ב והוא פשוט ועיין ג"כ למר שניי וגיסו נר"ו בשפת אמת שלו דף מ'. ועיין גם כן להרב יעב"ץ ח"ב סימן ק"ם בדין טבעת שהשם חקוק בה שהביא תשובת הרב חות יאיר סימן נ"ז והצריך עיון על ראיותיו ומסיק דכיון שאינה נעשית להנאת החושים אלא לשמירה יש להקל ונכנס גם כן בדין אזכרות שכתבן עובד כוכבים או ישראל ולא נתקדשו ועל כל מ"ש הרח"י הנז' ע"ש. ולהאכיל לתינוק בחג השבועות עוגה שיש בה פסוקים ושמות גמגם עליו ועיין גם כן להרב כסא רחמים דף ל"ג ע"ג ולהרב דברי יוסף סימן מ"א בדין תכשיט זהב וכסף העושין לתינוקות ותוחבין בו פנינים ומרגליות ועל ידי חבורם עושין אותיות של שם שדי ובמקום שדי בדל"ת עשו שרי ברי"ש אם מותר להסיר המרגליות למכרם וליהנות מהן והשיב דכיון שאין כאן קדושת אותיות הקודש ולצרכו והנאתו מוחקן או סותרן מותר וליתא משום גנאי והביא ההיא דגיטין ד"כ וכתב ולא וחקק ופירש רש"י שם והחילוק בין רקימה לכתיבה ובין רקימה לרקימה ומ"ש מהרי"ט א"ח סימן ג' ומרן ופר"ח בא"ה ס"ס קכ"ה. עוד ביאר דא"נ דנידונו כתב גמור הוא מכל מקום כיון שכתוב שרי ברי"ש אף שנתכוין האומן לשם שדי אטו מי שנתכוין לשם הויה וכתב אברהם יאסר למחוק אתמהא. עוד אפשר שיכון ממש לשם שרי ברי"ש וכשם שהיה מצווה הרב המחבר עצמו לעשות לתכשיט הנערים לפי שאסור לכתוב לכתחלה שם קדוש שלא בספר דיוכל לבא לידי בזיון ואם כן אפשר שגם האומן הזה עשה בכוונה מכוונת שרי ברי"ש ולא נתכוין מעיקרא לשם שדי והביא גם כן מ"ש מהרא"י בתשו' סימן קע"א בדין ב' יודין דלצורך גדול מתיר למחוק. שוב האריך בדין שאר תיבות שנכתבו בלשון וכתב אשורית לענין מחקתן ונשא ונתן על מ"ש רדב"ז סימן מ"ה שכתב על תשו' רמב"ם בדין דברים של חול דאסור לרקום דבכתב עצמו וצורת האותיות יש בהן קדושה רבה עיין שם להרב המחבר דמייתי בידיה מ"ש הרכנה"ג סימן ק"ח הגב"י אות ל' ועיין להרב כסא רחמים דף ל"ג הנז' דפסק לאיסור להתיך כלי שכתוב בו אות א' בקו למעלה במקום אלהים או ה' במקום הויה ושיש לחתוך האות ולגנזה וחלילה מרדב"ז דפוס ויניציאה סימן ר"ו ע"ש ואף אם לא עשה לאות כתר מלמעלה רק א' או ה' אחת נהי דאין לוקין אם מוחקו אך איסורא איכא וחידש גם כן הרדב"ז דאפילו עשה אות שי"ן משם שדי אסור למחוק וסיים הרב כ"ר הנז' דאמנם בספר החסידים תתקל"ה כתב דמותר למחוק ושממנו יש סייעתא למ"ש מור"ם סימן רע"ו בדין ב' יודין וא' ע"ג דהן הן דברי הרב ס' החסידים הנז' ועיין גם כן לקמן סימן ל' אות כ"ח וע"ע לו שם בס' ברית עולם דף קמ"ח ע"א שראה בכ"י להר"א נחום ששאל ממנו במי שנהג לכתוב ביום ה"ר בערבה על הכותל ה' ישמר צאתך ובואך באותיות מרובעות אם יוכל למחוק אות ה' שכתב במקום השם ושכמדומה לו שהסכים שיכול למחוק ומצא גם כן סעד לדבריו ממ"ש הרב ס' החסידים סימן תתק"ל ועיין לו ג"כ בחיים שאל סימן ע"א אות ב' ועוד לו שם בב"ע הנז' סימן תתקל"ה דכתב בשם הרב המחבר דאם כתב ב' יודין רמז להב"ה יכול למחוק ושלרדב"ז סימן ר"ו משמע דאסור ועיין בשיורי ברכה שלו בסימן רע"ו:

כה תשובה גמורה השיב למי שנפל ח"ו ס"ת מידו שקבל על עצמו להתענות ג' הפסקות ושהגם שאין לנו דבר מפורש מהרב האר"י ז"ל מכל מקום רמז רמז לו והוסיף נופך ממ"ש מור"ם סימן רפ"ב ס"ז דאפילו המדרגות שלפני הארון אינן נחשבות כקרקע מדאיצטריך למכתב שאין להניח עליהן ספרי הקדש ואם כן אף המקום המסבב התיבה לא גרע מינייהו ומה גם שמה שאירע לשואל לא היה בכנופיא וגם זה מיקל הרבה חומר הנפילה אך את זה הוסיף להזכירו לתיקון הענין לנהוג כבוד גדול בכל כתבי הקדש יותר מהרגלו והרחק מאד מהמשימים אותם בספסלים שיושבים עליהם ובכלל זה להוסיף יקר לכל לומדי תורה בין תושבים בין אורחין ויתר על כן יגיה היטב אותו ס"ת עצמו מראשו לסופו ואם ימצא בו טעות ישמח לבו בתיקונו ואם לאו מכל מקום גיל יגיל שעל ידו יוחזק לכשר (אגרות הרמ"ז סימן ל"ז):

הד"ט ועיין גם כן בחבורי הקצר הזה בח"א סימן ב' אות ט"ו וסימן כ"ט אות כ"ה ועיין להרב נהר שלום בא"ח סימן תקס"ו בענין קס"ת בקק"י א' שנפל ס"ת לארץ בעת הוצאתו וגזרו תענית בה"ב על אותם שנמצאו אז בבהכ"נ וקראו ויחל ואמרו עננו בשומע תפלה כיחידים ושכדין עשו ע"ש:

כו אסר לכתוב דברים שבקדושה בבתי ידים אפילו באצבעות חתוכות והוא בכלל מחלל את התורה ויש לאסור אפילו בעשיית התגין כשם שעבודת הקרבנות אסורה בבתי ידים (שו"ת כ"י מהר"ם פרובינצאלי סימן ל"ג):

הד"ט ולע"ד חומרא גדולה היא ובפרט אם ידיו מצוננות בימי הסתיו ומניח בתי ידים כדי לחממן ולהיישיר יותר הכתיבה ועיין מה שכתבתי בח"א סימן ה' אות ח"י וסימן ל"ג אות כ"ה:

כז הביא תשובת מהר"ם ן' חביב בדין ת"ח רך בשנים דכל דגמיר וסביר פטור ממס ובלבד שיהיה מורה הוראה עכשיו או לאחר זמן ואף דאיכא למ"ד דלא בעי' בעל הוראה מכל מקום כיון דבהא פליגי אי מקרי ת"ח או לא הקק"י יהיו מוחזקין. עוד לו משמו דת"ח הפטור ממס אף דאין תורתו אומנתו אם מו"מ עראי ותורתו קבע ומתעסק לצרכי מזונותיו ולא להתעשר פטור ממס עוד לו דאם הסכימו הקק"י בחרם*) שכלם יפרעו מס ובכללם הת"ח לא חל החרם ואסור ליקח מהם כלום חוץ מגולגלתא דכיון שהטילו חרם חייבין הת"ח לפרוע אם השר תובע לת"ח ולא לראשי העדה לפרוע לת"ח עוד לו משמו דאם הטילו חרם לשלם בין ת"ח בין ע"ה וקיימו וקבלו עליהם ועל זרעם אף על פי שחל החרם על הנולדים הכא לא חייל ואף אם קבל הת"ח ע"ע אי לא דיהיב לשם מתנה. עוד משמו דאף אם הת"ח עוסק בעסקיו להתעשר אך רוב היום עוסק בתורה ואינו בטל מלמודו בשביל ריבוי ממונו יותר ממה שהיה מתבטל אם לא היה מתעסק כ"כ פטור והרב המחבר חלק עליו וס"ל דכל ת"ח פטור ממס אף שאינו מורה ולו יהיה ספק הת"ח נקרא מוחזק אף על פי שרוב היום טרוד בעסקיו לפרנסת ביתו פטור ואף שהחרימו יחרים עצמו ולא יעבור אדאורייתא (מעיל שמואל סימן ט"ו):

**(בזמן ובמקום שהותר החרם מדינא דמלכותא)** הד"ט ולדעתו הקצרה האמת תעיד לעצמה כי לא כל מה שהקהלות מטילות על צבורם להשתמש בהם לצרכי הוצאות הצבור יוכלל בשם מס לפטור הת"ח כי כל שהוא לפרנסת עניים ולהנאת ותשמיש עצמו של יחידי הקק"י כגון שו"ב וכיוצא אין ספק לע"ד דאין הפרש כלל בין ת"ח לע"ה וכל מה שדברו הפוסקים בפיטורן אינו על המס מסוג הנז' רק לשמירת העיר וכיוצא וממילא משמע במקומות הרגילים להטיל מס כללי לכל צרכי הקק"י ואלו ואלו מעורבין יחד ראוי לקק"י להקל על הת"ח ולהטיל עליו באומד דעתם כפי הערך מעלה מטה המצטרך להספקת עניים ודברים כיוצא בהם מהסוג האמור וכאשר הארכתי קצת אצלי בתשובה שרמזתי לעיל אות ט"ז. ועיין גם כן בתשב"ץ ח"א סימן קמ"ב והנמשכים שהאריך לספר בשבחן של ת"ח בענין זה ונטילת פרס עיין שם אמנם בני ת"ח שאינם ת"ח חייבין כשאר העם ע"ש בח"ג סימן קי"א ולהרב טוב עין סימן ח' אות צ"ט דהביא לשון הרמ"ה בחדושי ב"ב שממנו חפר אכל מרן ומור"ם בדין זה ועיין לרמב"ם במשנה דאבות פ"ד ולהריק"ש שכל שאינו לחיי האדם ממש כגון בורות מים וכיוצא פטורין ועיין גם כן לריב"ל ח"ג סימן מ"ז ולרב אלשיך סימן נ"ב וכנה"ג ח"מ סימן קס"ג הגה"ט אות ק"ח מעשה אדיר ונורא מב' עשירים שהכריחו לת"ח לפרוע ומתו תוך ל' ואעיקרא דמלתא אי שרי לת"ח ליהנות מהצבור או יחיד הרי ספרו של מהר"ש די אבילה קראו בשם כתר תורה מונח ועומד, שעמד וימודד ארש הרמב"ם ורשב"ן וזולתם והאריך בכל פרטיו ובפרט מדף ל"ד ע"א ואילך ע"ש כדי שביעה:

כח אין לחלק בין אביו לרבו בהזכרת שמם דכשאומר אבי או מורי כשרי בין קודם שמו בין לאחריו וכדאר"י אבא חלפתא ורשב"י יוחאי אבא וכן ינאי אבא וכיוצא ולא כחילוק הרש"ל בפ"ק דקידושין דלא התיר אלא ברבו לומר ר' פלוני ובאביו לא התיר אלא לומר אבא מורי לפי שאין לו רק אב א' (יוסף אומץ ר"ס פ"ז):

הד"ט וע"ע לו במראית העין שלו בפרק חלק דף ק' ובליקוטיו שם סימן י"א אות ב' ובשם הגדולים ח"א בהשמטות דף ק"ס רע"ב דבקש להולמה דעת הרש"ך דאסר בפניו לומר מורי פ' ע"ש ובסימן ט"ו אות י"ט וע"ל סימן ל"ה אות ט"ז ועיין להרב שתי הלחם שכתב בס"ס מ"ג כי לא כל אדם יודע לחלק בין יצחק אביו לאביו יצחק דידיעה זו תלויה תחת סוג חכמת ההגיון שלא כל רבני הזמן בקיאין בה ע"ש:

כט יישב מה שהוקשה לו עמ"ש בסימן ר"מ סי"ט שהאב שמחל על כבודו וכו' ודמשמע מס' החסידים דאף שאביו מחל מכל מקום איכא עונש שמים וק' דא"כ מאי קאמר בפ"ק דקידושין ר"ה קרע שיראי באפי רבה בריה וכו' ומשני דמחיל ליקריה דמאי מהני אכתי עונש שמים איכא אבל במ"ש תוספות שם דע"ב ע"א דצ"ל שהודיעו קודם שלא יהיה כמתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו טלה ניחא אך הריטב"א בחידושיו תירץ דהלאו דלפני עור לא תתן מכשול דניד"ד ההוא לאו כולל לא מחמרינן כ"כ ועוד כחא דתירוץ ב' שתירץ בברכי יוסף שלו ניחא טפי (שם אות ב'):

הד"ט ועיין גם כן בברית עולם סימן י"א על עונשן של שבטים במכירת יוסף אף שמחל להם דה"ט לפי שחטאו נגד הב"ה גם כן ולא יכול יוסף למחול רק על חטאם נגדו ע"ש ובסימן קנ"ב ותקע"ג דהרב ס' החסידים חילק בין דיני אדם לדין שמים דאיכא אף שהאב מחל א"נ לחלק בין מחילת דברים קלים דמצי אף בדיני שמים ע"ש ובברכ"י ובמחבר שלו סימן ר"ס וע"ל סימן ל"ה אות ט"ו:

ל מאנה הנחם נפשו מטוהרה על ראותן פעם אחת ע"ג כתב שכתבו לשר א' אל מלך יושב על כסא רחמים ונצטער מאד עד היכן הגיעה החנופה ושאיסור גמור הוא ממ"ש הרב ס' החסידים סימן תתקל"ו ותיבת אל שהוא קודש עשאו חול ועוד האיך יתואר ב"ו בתואר מלך הכבוד ושיש למחות בידם (ברית עולם סימן תקל"ו):

הד"ט וכן יש לתמוה לפרסומי ולמקבעי בדפוס כי האי דניתי ספר ונשכח למדפיס ספר שו"ת הרב הגדול מהר"ד ברוך אנגיל שבריש הס' הדפיס וז"ל רבינו הגדול והקדוש ב"ה וכו' אם לא שנאמר דשאני צדיקים שהב"ה בעצמו חפץ בכבודם ושיקראו גם כן על שם ית' אינו מקפיד שהוא בעצמו וכבודו קרא ליעקב בשם אל כשרז"ל ע"פ ויקרא אל וכו' (אף שיש לדחות קצת דאיהו כ"י אדון כל הנברא יכול לומר כן ולא אנו בריותיו לכנות אפילו למשרע"ה שם אל) גם בב"ב דף ע"ה ע"ב אמרו ג' נקראו בשמו של הב"ה צדיקים וכו' וכן עתידין שיאמרו לפניהן קדוש כדרך שאומר לפני הב"ה (ולעולם דכינוי של אל לא מסתבר לכנות ב"ו אפילו למשה בדורו) וכיון שכן אין לתפוס על הדפסת המדפיס להרב הנז' הקדוש ברוך הוא דכבודן כבוד המקום שצונו לכבדן אמנם בענין אחר יש להקפיד. ועיין בח"א מחבורי הקטן הלז סימן ז' אות ח' מ"ש בשם הרב פרי מגדים להשתמש מתיבת אל בציר"ה שהוא קדש לתיבת אל בסגו"ל שהוא חול אף על פי שאינו עושה שום מעשה באותיות השם כלל ולתיקון ס"ת רק דממילא על ידי תוספת תיבות החסרות ישמע ויזכר השינוי של לשון הקודש ללשון חול ע"ש וכבר הרב"ע הנז' גופיה טרח שם בסימן תרמ"ד ללמד זכות למנהג גדולים אף בדורות שלפנינו דזה אומר פסוק אחד וזה משיבו דלכאורה הוי מעין דוגמא למ"ש שם הרב ס"ח עצמו אל תשחקו בפסוקים וחילוק ודע ביניהן ובפרט כשעושין כן לא בפסוקים אלא בלשונות הש"ס להיות שגורין בפיהן לשונות הש"ס ועכ"ז סיים ומסיק דירא את דבר ה' יפרוש גם מזה עיין שם וברור הוא לע"ד דע"כ ל"ק אל תשחקו בפסוקים רק בדרך שחוק והיתול ולא לאסור להשתמש בהם לדברים של חול ושאם יספר עם חבירו בלה"ק או יכתוב אגרת שלומים או משא ומתן יאסר לדבר או לכתוב בל' הש"ס או ל' פסוק משום דהוי משתמש בפסוקים ולשון הש"ס לעסקי חול דהא ודאי דבר ק' לספר ולכתוב בלה"ק בלי עירוב לשון פסוק או ש"ס ודיינו שלא להשתמש בשמות דוקא אפילו שלא דרך שחוק והיתול והוא פשוט:

לא נשאל בדין כבוד לעושי מצות אם יש לעמוד בפני הגובה צדקה כשם שאמרו לעמוד מפני נושאי התינוק למול כמ"ש הר"ב בפ"ג דבכורים מ"ג בשם הרשל"ה דף רמ"א ופלפל בדברי הפוסקים והביא מ"ש בכתבי האר"י לעמוד בנתינת צדקה יד ליד או לקופה של צדקה ופי' גם כן הירושלמי דקדושין דר"י בר בון אילין דקיימין קמי מיתא לא קיימי אלא מקמי אילין דגמלין חסד וכו' ומסיק דנכון לעמוד בפני כל עושי מצוה כל שעושין בחנם אין כסף (שם סימן נ"ג נ"ד):

הד"ט וזה לי רבות בשנים נשאלתי בדין חזן הפוסע על ראשי עם קדש לעבור לפני התיבה להוציא הצבור י"ח אם יש לקום מפניו כלמביאי בכורים והבאתי פסקו של הרב הנז' ונשאתי ונתתי קצת בדברי קדשו והחלטתי לע"ד שהכל מודים שאין חייבין