עיקרי הד"ט יורה דעה מז

הב' תחתיו לירש כבוד וגדולת האב ויש גם כן מקום לומר דאף אם יהיו שניהם חיים אם לא יהיה הראשון ראוי לירש גדולת האב והב' ראוי יחויב האח הג' בכבוד האח הב' ולא בכבוד הא' ועוד לפי המונח הנז' גם אחיו הא' יחויב בכבוד הב' אמנם לזר יחשב לחייב הג' בכבוד אחיו הב' גם אם הא' ראוי לגדולת האב משום העתיד שאפשר שימות הא' ויכנס הב' תחת הא' אך אי נימא דקפיד קרא בגדולת אחיו הגדול דוקא ולא מטעם ירושת גדול האב ניחא וניחא ומכל מקום סברת הרב הלק"ט במקומה עומדת דדוקא בכבוד האח הא' אזהרה שמענו ולא של ב' דייקא נמי לישנא דש"ס דקאמר לרבות אחיך הגדול ולא קאמר אחיך הגדולים לומר לך דדוקא את א' היינו הגדול שבגדולים חייב לכבד ולא הבאים אחריו אף על פי שגדולים ממנו בשנים ולא דרשינן טעמא דקרא משום ירושת המלכות שוב נראה לי כרגע ס' כוכבא דשביט הנדפס מחדש וראיתי שם דף נ"ט ע"ד שכתב דבספר מלכי בקדש פליג על הרב שבות יעקב עיין שם. עוד ראיתי להרב שביתת י"ט דף קכ"ה ע"א דכתב לעיין בזוהר פ' קדושים דפ"ג ע"א דמשמע דדוקא הבכור ושהרב הלק"ט לא עיין בזוהר ע"ש:

ועיין להרב בית יהודה סימן כ"ח שהשיב כהלכה ספקו של הרב הלק"ט ח"א סימן נ"ד אי בעי' למיקם קמי סבתא דהדבר פשוט שכל מיני כבוד שיש לעשות לאיש יש לעשות לאשה. ועיין להרב ברית עולם סימן תקע"ח שהביא תשובת הלק"ט הנז' דסיים ומסתברא דלא מתחייב אלא לאשת חבר והוסיף עליו הרב"ע הנז' דאחרונים נבוכו בזה כמ"ש בברכי יוסף שלו בח"מ סימן טו"ב אות ה' ושהאר"י ז"ל כתב דאין חיוב לקום מפני אשת חבר והרגיש גם כן על הרב ש"י הנז' דערער על הלק"ט דנסתפק והו"ל להעיר עליו יותר על מ"ש דמסתברא שלא לקום ופשוט בעיניו להיפך ועיין גם כן להרב יעב"ץ ח"ב סימן קל"ה ולא זו בלבד שחלקו בכבוד אשת חבר בחיי חבר אלא שאפילו אחר מיתת החבר יש מי שמחייב לכבדה עיין בתוספות דשבועות דף ל' ע"ב ד"ה והאמר מר ועיין להרב זרע יעקב למהר"י בן נאיים שם בדרשותיו פרשת חיי שרה שנשא ונתן בזה עיין שם ועיין להרב זרע יצחק (עטייא) בקונטרסין פלפלת כ"ש סימן ו' דהעיר על מה שמצא כתוב מכ"י הרב פ"ח דאף על גב דפשיטא ליה דחייב לקום מפני אשת חבר מספקא ליה אם חייב לקום מפני אשה חכמה מצד חכמתה והרב המחבר פשיט ספיקיה דהפר"ח לחיובא דאתיא מק"ו מאשת חבר והביא גם כן זכר לדבר מחיוב קימה לאשה זקנה ככתוב בס' חסידים סימן תקע"ט הזכירו הרב כנה"ג בי"ד סימן רמ"ד הגה"ט אות ה' ע"ש:

ח משאו ומתנו יפה בסדר לימוד הנערים בבה"מ על דבר ב' קונטרסין שנדפסו בברלין שם הא' דברי שלום ואמת והב' רב טוב לבית ישראל (זרע אמת ח"ב סימן ק"ז):

הד"ט ועיין גם כן להרב המחבר הקונטרסין הנז' במכתב קונטרס הג' שלו קראו בשם עין משפט ששם הביא ג"כ דברי מהר"י פורמיגי רב ומ"צ טריסאסטה ודברי רש"י נורצי מפיראלא ודברי רבני ויניציאה סגנון אחד עולה לכולם מלמדים סניגוריא על הרב המחבר הקונטרסין הנ"ז ע"ש:

ט האב שתבע לבנו עשיר לתת לו דבר קצוב לפרנסתו והבן הראה פיטורין מאביו ומסיק דמ"מ חייב הבן לפרנסו כי לא ידע האב שיעלו כ"כ כשמחל וגם לאו כל כמיניה להעשיר את בנו ולהטיל עצמו על הצבור וגם הבן עושה שלא כדין להביא הדבר לפני מורה (שבות יעקב ח"א סימן ע"ה):

י התיר בלי פקפוק מכירת ספרים וס"ת על ידי הכרזה כדרך שמוכרין שאר מטלטלין ודחה סברת הרב צבי בתשובה סימן קכ"ג שמיחה בשמשים שלא לעשותה וחיליה מרמב"ם פ"ק הל' עבדים דע"ע אינו נמכר בפרהסיא וכו' אלא בצינעה ודרך כבוד דשאני ע"ע לעבדות אין לך בזיון גדול מזה שמוכרין אותו מחירות לשעבוד משא"כ הכא דאדרבה זהו כבודו שמוכרין אותו בפרסום להעלותו בדמים כמטלטלין החשובין ואבנים טובים וכו' וס"ת בכ"מ שהולך אינו יורד מקדושתו וכן אמרו במנחות דף ל' הלוקח ס"ת מן השוק וכו' הרי שדרכן היה למכור בשוק (שם סימן צ"א). הד"ט ועיין ג"כ להרב זרע אברהם ח"א סימן ז' דהעלה לאיסור למכרו בגורל ואף דדחה טעמו של מהר"ץ הנז' ואדרבה משם ראיה להתיר למכור בהכרזה שכל מי שרוצה מעלה בדמים מכל מקום פסק לאסור על ידי גורל והיינו דוקא בשכבר נשלם תיקונו והכשרו של ספר אך אם צריך עדיין איזה תיקון להשלימו כגון תפירת היריעות וכ"ש אם לא הגיהו עדיין שאפשר לימצא בו כמה טעיות בקצת יריעות יש להתיר המכירה כנז' דודאי אין עליו קדושת ס"ת וכן אף על פי שהס"ת שלם הוא ונתקדש יש להתיר אם ימכרנו עם ספרים אחרים או סחורות אחרות ומעלה עליהם ומבליע שיווי הס"ת והביא ראיה מדתניא מעשר בהמה של יתומים מוכרין אותו וכו' דלרבא שרי למכור הבשר בהבלעת דמי חלבו וגידו וכ"פ הר"ם בפ"ו מהל' בכורות עיין שם ובמרן אבל שלא בא' מהאופנים הנז' אסור אף אם יגיע עי"כ איזה הנאה להקדש או לעניים ע"ש ועיין להרב פרי הארץ ח"ב סימן ט"ז דהאריך והוכיח כחא דשריותא למכרו בגורל והשיב תשובה גמורה ומאהבה על כל מ"ש הרז"א הנז' וכן מנהגנו בני איטלאיה ואנן סהדי דכמה זימני במדינותינו באתרי דשכיחי גברי בגוברין הי"ו מכרו ס"ת בגורל וברצון חכמים עשו ועושין כן דעפ"י כתב ידן מזמינין בעיירות אחרות ליכנס בגורל ולהבטחת הנמנין מעידין על עצמן שבמעמדן ומושבן יוטל הגורל וחלילה לחוש לב"ד טועין והם חכמים מחוכמים ובתי דינין מומחין ועיין להרב זקן אהרן סימן נ"ט וקי"ב איך לחלק כלי הקדש וספרים בין בני חברה אחת שבאו ליפרד עיין שם:

יא התיר ליכנס לבית הכסא בקמיע המכוסה בניירות אף שאינו מכוסה בעור ומ"ש הרמב"ם ושאר פוסקים בדין ס"ת שאין ליכנס אא"כ מחופה בעור לאו דוקא עור דכל שנתכסה בכל מילי ש"ד והביא ראיה ממ"ש הרב בית יעקב סימן ק"ע ויישב מה שהשיג על האחרונים (שם סימן פ"ב):

הד"ט ועיין להרב כסא רחמים דל"ג ע"ב דמייתי בידיה מ"ש הרב כנה"ג סימן זר"ע הגב"י אות ד' לסיוע פסקו של הרב יעב"ץ דהיינו עור היינו בגד וכל מידי דמכסי עיין שם:

יב עלה על דעת עליון שלא לחייב לקרוע הרואה ס"ת ח"ו שנשרף בעת השריפה אף שלא היה בזרוע ושכן משמע מרש"י פ' אלו מגלחין דפי' בזרוע שאינו יכול להציל ושוב נתברר אצלו וכו' עיין שם ועוד הכריח דדוקא בנשרף עי"א בכח חייב לקרוע כמ"ש סמ"ק עשין צ"ו והעין יעקב ורמב"ן בתורת האדם דף ט"ז ע"ב והובאו גם כן דבריו בטור ומרן סימן שמ"א ומ"ש בש"ס דקריעה לחוד ואבלות לחוד ר"ל דלא אמרינן בקריעה הלכה כדברי המיקל אף ביחיד נגד רבים (וע"ל סימן ל"ו אות א) אבל ודאי דהלכתא כרבים המקילים נגד יחיד המחמיר ואפילו הוי ספיקא דדינא הלא ספיקא בדרבנן לקולא וקריעה דרבנן וכמ"ש מרן סימן ש"מ בשם הרמב"ן ורש"ך שם סקכ"ה באופן שאינו חייב לקרוע רק כשנשרף ח"ו עי"א בזרוע ושהסכים עמו מהר"ץ מהאמבורג (שם סימן פ"ד):

יג החזיק בראיות הוראתו ההובאת במים רבים סימן מ"ט בהסכמת הרב אביו במי שרוצה לצאת ממדינתו ללמוד תורה ממי שבוטח לבו לראות סימן יפה בתלמודו ואו"א מוחין בדבר מחמת כמה טענות אינו חייב לשמוע בקולם (דברי דוד סי' נ"ז):

הד"ט ועיין להרב אביו במים רבים הנז' שהחזיק ע"י ומסיק לחלק היכא שהבן אינו מוכרח לצאת רק ליפטר ממצות כבוד או שאומר שמובטח לו לראות סימן יפה בתלמודו במקום אחר אסור אך אם ידוע שהאמת אתו ש"ד להניחם ולצאת ועיין גם כן לקמן אות ט"ו ועיין להרב בית יהודה סימן נ"ד דפסק דאי איכא תרתי לטיבותא היינו לילך לא"י וללמוד תורה אין לשמוע לקולם ועיין בכל בו סימן קס"ז ורשד"ם אה"ע סימן רט"ו ומהרי"ט ח"ג סימן כ"ח ונתיבות משפט רמ"ג ורס"ד ולתשב"ץ ח"ג סימן קצ"ט והנמשכים בענין קדושת א"י וירושלים והליכתו שם גם בזה"ז ולהרב יוסף אומץ סימן נ"ב ועיגכ"ל סימן כ"ג אות א':

טו מי שכבדוהו במצות סנדק ואביו מוחה בו אינו חייב לשמוע לו וה"ז דומה למ"ש הרא"ש כלל ט"ו שאם א"ל אביו שלא יתפייס מחברו לא ישמע לו דאסור לשנוא חברו ועיין בטור ומרן סימן ר"מ ואף שיש להסתפק אם הלכה כאיסי בן יהודה באם א"ל אביו השקיני מים והיה לפניו מצוה אחרת פי' ללוות מת דס"ל דאם המצוה תוכל להתקיים עי"א ישקה את אביו וה"נ תוכל מצות סנדק להתקיים עי"א מכל מקום כבר כתב הרב שה"ג בשם ריא"ז דדוקא להשקותו אך אם א"ל אביו לזלזל במצוה פלונית אל ישמע לו דאינו עושה מעשה עמך ושלזה כוונו התוספות דף ל"ה דב"מ דקאמר הרי שא"ל אביו אל תחזיר או היטמא יכול ישמע לו ת"ל איש אמו וכו' ופריך הא כאו"א עשה ומטמא עשה ול"ת ומשני סד"א השוה המקום כבודם לכבודו דכתיב כבד את אביך וכתיב כבד את ה' וכו' ותוס' הקשו למה לא מייתי קרא דהשוה למוראת המקום דכתיב איש או"א תיראו וכתיב את ה' אלהיך תירא ותירצו קרא דכבוד ניחא ליה לאתויי וכתב הרב המחבר דלכאורה ק' דהא אל תחזיר או היטמא מורא הוא ולא כבוד וההוא אמר דפשיטא דאם א"ל אביו אל תחזיר לעבור את המצוה דלא ישמע לו וא"צ קרא אך מיירי דא"ל אל תחזיר כדי לפרנסו באבידה זו או ליטמא להביא לו איזה דבר לכבודו ולא לעבור ע"ד המקום והיה ס"ד דכיון דאין האב מצוהו להכעיס למקום דישמע לו ת"ל ואת שבתותי וכו' וז"ש התוספות קרא דכבוד ניחא ליה וזו היא כוונת הטור ומרן דהעתיקו אות באות דברי איסי בן יהודה משום דגם הם לא אמרו רק בכבוד ולא במורא ודון ואוקי בניד"ד שאין האב נותן אמתלא טובה למה יצוהו שלא להיות סנדק שלא ישמע לו לבטל מצותו ובפרט שכבר קבל לעשותה ומצוה רבה היא כמקטיר קטורת (כנסת יחזקאל סי' ל"ה):

הד"ט ועיין גם כן לעיל אות י"ג ועיין להרב חיים שאל ח"א סימן ב' במי שצוה לו אביו שלא יהיה כל ימי חייו אפוטרופוס אף על גב דמצוה רבה היא לפקח על עסקי יתומים מכל מקום אפשר ליעשות עי"א ואף שהוא קרוב לא מיקרי מצוה דרמיא עליה אף דלהגמ"ר והריב"ש קרוב עדיף מ"מ הרי לרב צמח גאון והרי"ף ורמב"ם ותוספות והגה"מ וריטב"א בשם רבו וב"ה וריר"ו ורשב"א וטור ואגודה ומרן והר"י בס' הזכרון כולהו סבירא להו דלא עדיף קרוב מרחוק ועוד אפשר דאף להגמ"ר וריב"ש ל"פ עלה עיין להרב חות יאיר סימן רי"ד:

טז ביאר ובירר דין ת"ח שביזהו איש אחד מה דינו בקנס ליטרא זהב בזה"ז וחילוק המבזה בצינעה לבפרהסיא ובין מניעת כבוד לביזוי ממש שאסור לת"ח למחול ודדמי לדאמרינן האב שמחל על כבודו כבודו מחול שאין סברא שיוכל למחול לבנו לומר לו דברי חרופין וגידופין וכמ"ש הריב"ש סי' ר"ב בשם הראב"ד (בית שלמה בי"ד סימן י"ב) הד"ט ובענין מסים וארנוניות אין הצבור רשאין להטיל עליהן ואם הטילו אפילו באיסור אסור לת"ח לפורען האמנם במה שנוגע להספקת עניים וכיוצא פשוט לע"ד דחייבין כאחרים ואשר הוכחתי בעניותין בצדק ומשפט בשותא דינוקא סימן קט"ו לתשובות הרב רחימאי ר"מ מפאדובה הרי"ף נר"ו להלכה למעשה שבא לידו ועמ"ש לקמן אות כ"ז ולהרב מגן גבורים סימן ט"ל שהיו רוצין קק"י מונישיטריו להטיל מס על החזנים ועל המלמדים והרבה ראיות לפטור המלמדים דל מהכא נמי מטעם מלמדים וע"ש שהתשובה שהביא אינה מסכמת לראיות אחרות באם לא היו מלמדים ועיין גם כן בחוט המשולש למהר"י דיאון סי' ז' דפסק דאף למחייבין אותן לפרוע הכרגא הבו דלא לוסיף עלה מסים אחרים וע"ש סימן ח' וט' דדעת הר"ם חיון לפטרן גם מכרגא ועיין כל הצורך לרשד"ם ח"מ סימן שס"א:

יז חכם שבעיר שזכה לחתום ראשון ולהיות ראשון לכל דבר שבקדושה ושוב בא חכם אחר בעיר אף אם הוא חכם יותר מ"מ יחזיק הא' במה שזכה עיין לריב"ש סימן רע"א ואף שהרב איסרלאש סימן קכ"ו ונמשכים ורב אחר עמו ס"ל דאין השגת גבול ביאת ת"ח במקום שיש אחר מ"מ כיון שהאחד מוחזק כבר לחתום כתבים וכתובות אין יכול להורידו מגדולתו וכ"ש שהראה בספרו יבין מעצמו שאינו חולק עם הריב"ש שתכריך ראיות של הש"ס בידו ואף אם הכתבים יחלקו עם הריב"ש לראיותיו אפשר לדחות מכל מקום ספיקא דדינא לא יצאנו והא' מוחזק יעמוד בחזקתו ותמה על החכם הבא מחדש איך מעלה בדעתו ליטול שררה מעצמו ובעלי אגרופין העומדים על ימינו לעזרו ולהקימו ע"י הורדת הא' יזהרו שלא יכוו בגחלתו שאם בכח יעמדו עליו במסתרים תבכה נפשו ושערי דמעה לא ננעלו (בעי חיי חי"ד סימן):

הד"ט ועיין גם כן להרב זקן אהרן סימן ט"ל ולהרב ב"ד של שלמה סימן י"ג בדין קק"י שקבלו עליהם רב לראש ולקצין בממונא ואיסורא וקם מחדש אחד חכם ובנו כרוך אחריו וחולקים עמו בכמה דינין ומה שאסר הרב בהסכמת כל חכמי העיר קפץ החכם והתיר בפומבי והוא ובנו בזו וחרפו כמה פעמים את חכמי העיר אין ספק כי לא טוב עשו עיין בפ' א"ט דף ג"ן ע"א באם חוששין לספק דרוסה ועיין פירוש רש"י שם והריק"ו שורש ק"ע ורד"ך בית כ"ב חדר ז' ובפרק כל היד עולא איקלע לפומבדיתא ועיין להרב כנה"ג סימן רמ"ב הגה"ט אות ט"ו ורשד"ם חי"ד סימן ן' והר"א דבוטון סימן ע"ג והר"ש הלוי סימן ח' ומשפט צדק ח"א סימן מ"ט ומפיהם ומפי כתבם הדבר מפורש יפה שלא דרך החכם ובנו הדרך האמת ועל ביזוי הת"ח כבר נודע עונש המבזה (וע"ל אות ד') וכ"ש אם החכם ובנו מהפכים האמת על איסור מותר ועל מותר אסור וכבר כתב בזה כדי הצורך ויותר הרב יד אליהו סימן מ"ח והביא מ"ש הרב של"ה במסכת שבועות דף קפ"ה וים של שלמה ומה ששינו לתלמי:

יח מתורתו של הרש"ך בי"ד סימן זר"ע ומהרב ר"ח פט"ו משער היראה למד דעת לבטל מה שנהגו להניח ספר פתוח לפני המילה על כסא אליהו ז"ל יום או יומים דהוא ביזוי התורה להשאיר ספר פתוח ואין טעם למנהגן (כסא רחמים דף כ"ו ע"א). הד"ט ובענין ישיבה במטה שס"ת מונח עליה עיין להרב בארות המים סימן ט"ז שפלפל בחכמה במ"ש מרן כ"מ הל' ס"ת פ"י ועיין בח"א מחבורי הקצר הלז סימן ח' אות ל"ב מ"ש בשם רדב"ז ח"ג סימן תקט"ו ועיין להרב חזון למועד סימן ט"ז בענין חומשים אי שרי בכלי תוך כלי לשמש מטתו או בעי' מחיצה ומה שתמה הרפ"ח במים חיים סימן קע"ד על הטור סימן רפ"ב בשם הרא"ש אם יש חילוק בין חומש עשוי בגלילה או לאו ואם צריך לקום מפניו כס"ת ע"ש:

יט נשא ונתן בתשובות מהר"י מברונא סימן קל"ח בדין אם האב רשאי לומר לבנו מר דהשיב להיתר ממ"ש בפ' ע"פ דא"ל רב יהודא לרב יצחק בריה שררותיה דמר וכו' והרב המחבר כתב דיש להבין מה זו שאלה דאטו תיסק אדעתין דאיכא איסורא והראיה שהביא אינה ראיה דההיא דרך לעג אמרה וכמוכיחו ותו ק' דהו"ל להרב להביא דרב יוסף אמר מר לאביי כמ"ש התוספות בערכין דף ה' מזבחים דס"ב וגם כתבו התוספות בב"ב דל"ד ושבועות דמ"ד דהרב קורא לתלמידיו רבותינו וכ"ש מר (ועיין גם כן בעין זוכר מערכה מ' אות מ"ט) (מראית העין דף ס"ז ע"ג):

כ בחור ובתולה שנשבעו שניהם לינשא זל"ז ואמרה הנערה אף אם לא יתרצו הוריה לא תשמע לקולם אף אם לא יתנו לה לחם לאכול וכשמוע אביה הדבר צווח שאינו מרוצה בזיווג זה מאיזה טעמים ופסק מהר"ש וינטורא דחלה שבועתה אף שעוברת בזה על מוראת או"א וא"א לאביה רק להפציר בה ולמאן עד שילבין ראשה אולי תשמע לו והרב המחבר פסק שאם נשבעה בפירוש אפילו לא יתרצה אביה לא חלה השבועה ומ"מ לחומרא