עיקרי הד"ט יורה דעה מו

אשר יורום ובעל השלום ישפות שלום לנו ולכל ישראל כי"ר אחר סמוך נדפס ספרא דבי רב שמחת יום טוב והיו עיני ולבי שם סימן כ"ד בענין מחלוקת הראשונים ובפרט בענין מגדר מלתא ושיכולים המתקנים להוציא מגדר חיוב קיום הסכמתם לאיזה יחיד עיין שם דפח"ח ש"י ועיין גם כן לקמן אות י"ז:

טז קק"י שהסכימו שמי שיש לו שמחה בקהל לא יקרא לס"ת יותר מעשרה עולין וכהן ולוי ואבי הבן או ב"ב בכללן ובחתונה עשרה חוץ מהחתן ואם יש ב' שמחות לא יעלו רק י"ב ואירע שנשאו אלמונים ואלמנות כל שלשה ימים לאלמון בכלל שמחות הן לקרוא י"ב עולין ושבהסכמות הולכים אחר לשון בני אדם ובהסכמה כתוב מי שיש לו שמחה (שם סימן רי"א):

יז קק"י שהסכימו שכל שטר שאינו כ"י סופר העיר וחתום בעד לא יחשב לכלום כיון שהכריזוה אף שמנהיגי הקק"י לא חתמוה הסכמתם קיימת ואף שנתנו ב"ד רשות לאחד לכתוב איזה שטר לא נתבטלה הסכמתם רק אותו האיש שהורשה נעשה סופר עיר תורת חסד סימן כ"ד):

הד"ט ועיין גם כן להריב"ל ח"ג ס"ס ק"ך ולעיל אות ט"ו ולענין נדר או שבועה פשיטא דאין יד הסופר שכתב ההסכמה חשיבא ככתיבה דידהו ודלכ"ע לא מיקרי ביטוי אף למ"ד דכתיבה הויא כדבור וע"ל סימן כ"ג אות כ"ט:

יח חברה קדושה של קברים שקבלו לראובן להיות קבר ונשבעו לו לזמן מה ובתוך הזמן הרחיק נדוד להסתחר ובחרו את לוי א' מהחתומים שנתחייבו לר' ונשבעו לו גם כן וחזר ר' לארצו ומבקש לחזור למקומו פטורים הן משבועתן דמסתמא לא נשבעו רק ע"מ שלא יצא מעירם ואם כוונו בבחירת לוי משום שסברו שבנסוע ר' נתיאש מהמצוה טעו בזה וחייבים לקיים שבועתן ואם מסתפקים בדבר יתירו שבועתן הב' ויקיימו הראשונה (בני משה סימן א'):

יט קק"י שגזרו בהסכמה שהרוצה לישא אשה על אשתו יפקוד תחלה כתובת אשתו הראשונה ביד גזברי הקק"י לשאת ולתת בה למזונותיה ולימים נשתטית אשת ראובן ונשא אשה אחרת בפני עדת ישראל ולא הפקיד כנז' אינו נכשל ברשת ההסכמה והסכימו עמו הרב מהר"ם עטיאש והרב גבריאל דיל ריאו (דברי יוסף סימן מ"ג):

כ עיר שיש בה ב' קק"י ובכל אחד מהן חברה של קברין ונשבעו כל אחד לדעת ראש החברה שלא יוכל שום אחד מהן לצאת מהחברה ושלא לצאת להתפלל בבה"כ אחר עד עשר שנים וקצת מבני חברה אחר הלכו להתפלל בבה"כ אחר וקבלן ראש החברה וכראות אנשי החברה שראשם קבל אנשים בלתי מהוגנים שואלים ממנו התרה לשבועתן לילך להתפלל בבה"כ האחר ולהשתתף בחברתן והוא אינו רוצה להתירן הביא הרב תשובת מהריק"ו שורש קפ"ב ונשא ונתן בדין הסכמות צבור להתיר בלי פתח וחרטה ושאלת חכם וע"ל הגהת אות י"ד והביא ההיא דריב"ש סימן תס"ז על תשובת רשב"א דצווח על זה ופוסקים אחרים ואסוקי מלתא היא דבדבר השבועה החמורה מוטל על ב"ד המקום לחקור שיפרשו החברים כוונתם כשנשבעו שאם לא כוונו בעת שבועתם לתלות דעתם בדעת שאר החברים ולא בראש החברים יש לב"ד להתיר כיון שלא כוונו לתועלת ראש החברה ועתה מתחרטים חרטה מעיקרא ויודיעו היתירן לראש החברה (ועיין ג"כ להרב זקן אהרן סימן נ"ט וקי"ב בכדומה לזה הד"ט) (בית שלמה סימן ה'):

כא משאו ומתנו יפה על דבר קדשו של הרב גו"ר כלל ב' סימן ד' ושם שם בא וישב בדיני התקנות והסכמות אם יש כח ביד ב"ד גם בהפקעת האיסורין שהוכיח דאין כח ב"ד יפה להפקיע איסורא והביא סברת המבי"ט שאחרי הראותו פנים בדין קדושין במקום שיש הסכמה שלא לקדש ושיבטלו הקדושין מכל מקום כתב דלמעשה היה חוכך להחמיר ע"ש ומ"מ מצא בניד"ד מקום לבטלה עפ"י מ"ש הרמב"ם בפ"ב דהל' נדרים ומרן סימן רי"ח דהמתנה קודם שידור וכו' נדרו בטל וגדול מזה כתב מהר"ם גאלנטי סימן י"ח דכל נדרי של ליל כפור מבטל הנזירות (וע"ל סימן כ"ג אות ט') (פרח שושן כלל ב' סימן א'):

הד"ט ובענין יפוי כח הב"ד בהפקעת האיסורין ע"ל סימן ל"ד אות כ"ו כב עיר מאגנשי"א שהיו בה קק"י לורק"א שלום וטולידו דנתחברו הב' הראשונים יחד והסכימו בכל תוקף לקבל עליהם חכם פלוני לראש ואיש לא ימרה את פיו ועוד הסכימו שאם לא ירצה קק"י לורק"א להתפלל עוד בכנסת שלו לא יוכל ללכת רק לקק"י שלום וכן מקק"י שלום ללורק"א ושאם קק"י טולידו יעשו איזו הסכמה נגד כבוד הקהלות או כבוד החכם קבלו ע"ע להיות נבדלין מהן ולא להמצא בשמחתם ובאבלם וכו' וקבלן עליהן אותו חכם בשטר מלא וגדוש לזמן מה ובתוך הזמן הכריז על גבינת אדם א' שהיא אסורה וקם כנגדו זקן מקק"י טולידו והתירו ולכן נתפרדו הקק"י שנים הנז' מקק"י טולידו ונמשכו בלבולים וטענות אלו עם אלו וגם קק"י שלום עם האחרות וילכו וסדרו טענותיהם לפני מרן וע"ש תשובתו כהלכה (אבקת רוכל סימן ר"ו):

הד"ט ועיין ג"כ להרב נחלה ליהושע סימן בדין קק"י שיש להם הסכמה חזקה שלא יפרדו בני הקק"י מאגודה א' ושאם יפרד א' יבדלו אחרים ממנו לא ימצאו באבלו ובגילו ועיין ג"כ בכדומה להרב משפט צדק ח"ג סימן ט"ז:

ועיג"כ בעניני הסכמות ותקנות הקק"י להרב אהל יוסף סימן מ"ה ובזרע אברהם סימן כ"ד ובית שלמה סימן ט' י"א וי"ב ובעי חיי סי' ר' וזקן אהרן סימן ל"ו ומכתם לדוד סי' ל"א ונאמן שמואל סימן ל' והנמשכים:

סימן כו דיני כבוד ה' וספרי הקדש ות"ח ואו"א:

אות א השיב כהלכה להגאון מהר"א בדין חכם שהתיר שאסור לאחר לאסור וכמ"ש מרן סימן רמ"ב וחילוקי דינין שבענין זה (ועיין גם כן להרב ריח שדה שהאריך בזה הד"ט) (פנים מאירות סימן ב'):

ב תלמוד ערוך בידו ס"פ הזרוע לקיים תשובת הרב"ח סימן נ"ב שהרשות ביד גדול הדור לקבל מתנות עד שיתעשר (שם סימן פ"ד):

ג תמה יקרא על מ"ש רט"ז סימן רמ"ב סק"ך בהבנת מ"ש מרן בשם א"ח דהמריב עם חבירו וא"ל איני מקבל ממך אם היית כמשה רבינו דמוכיחין אותו משום בזיון וכו' ושנראה שמפרש מרן שהבזיון הוא למשה וליתא דא"כ אף בלא מריבה יוכיחוהו רק לדבר אחר כוון מרן בדברי הא"ח ע"ש (עדות ביהוסף (ן' סאמון) סימן מ"ד):

הד"ט ודברים המתישבים הן ובפרט במה שהקשה עליו בכח שהשמיט הרט"ז מהפסוק תיבת נביא שכתב והרי כתיב ולא קם כמשה דמשמע דס"ל לרט"ז דקרא קאמר דלשום מלתא לא יקום בישראל כמשה והא ליתא דדוקא בנבואה אבל בשאר מעלות אה"נ דאפשר שיקום עיין שם דתורת אמת בפיהו דהא בחכמה ומלכות גדלה מעלת שלמה ממשה דמה דמות נערוך למלכות משה דכתיב ביה ויהי בישורון מלך למלכותו של שלמה דכתיב ביה כי הוא רודה וכו' וכן בחכמה קרא מלא הוא ויחכם מכל האדם וכו' והימן ואמרו ז"ל הימן זה משה:

ד האריך קצת בענין ת"ח ומסיק דגם בזה"ז יש דין ת"ח לכמה דברים והביא הרב המגיה מ"ש השבות יעקב סימן קמ"ד וט"ז וברכי יוסף ח"מ סימן ט"ו אות ג' (ועיין גכ"ל סימן כ"ה הגהת אות א' ולקמן אות ט"ז ובסי' ל"ד אות י"ט) (מהר"י מברונא סימן ק"ב):

ה מי שלמד עם רב א' בילדותו לא חשיב בזקנותו כרבו ממש רק חייב לכבדו מ"מ (שם ק"מ וסימנין אחרים):

הד"ט וע"ש להרב המגיה שכתב לעיין בשערי ישועה והרדב"ז הזכירם הרב ברכ"י סימן רמ"ב אות ל' ובמראית העין בליקוטים סימן ב' אות מ' ועיין ג"כ להרב שאלת יעב"ץ ח"א סימן ה' שהפליג לדבר בענין תלמיד בפני רבו או שלא בפניו לחלוק או להורות שהביאו מרן ומור"ם סימן רמ"ב ורש"ך ואימתי יכול ורשאי לחוות דעתו. ועיין גם כן להרב זקן אהרן סימן ט"ל שהוכיח שאף תלמיד חבר איתיה באזהרה ועיין להרב אהל יעקב סימן ה' וס"א דברים מתוקים מדבש לחיך שטועמן ויפה כח האב וכח הבן להוכיח בחין ערכם על התלמידים המתגאים ומתייהרים לפני הרב היושב בקתדרא וגם אני בימים שעברו הארכתי קצת בענין זה משום מעשה שהיה ואכמ"ל ובכגון זה האריך גם כן מר גיסי נר"ו בשפת אמת שלו בחלק הוד אמת וכתבתי גם אני שם ד' או ה' שורות כדאמרי אינשי וע"ל סי' ל' אות ט':

ו בדין רווק מלמד תינוקות הביא שו"ת הרב משאת משה ותשובה של מעלת השואל ועיין למרן סי' רמ"ה ורב"ח ורט"ז שם סק"ז אם יש חילוק בין איש לאשה ועיין באה"ע סי' כ"ב ופוסקים שם ולהרב קול ן' לוי ולהרב ידי אליהו למהר"א גאליפפ"א תיקון פ"ח דף מ"ז (פחד יצחק כ"י אות ר' ע' רווק אינו מלמד):

הד"ט ועיין ג"כ להרב אפי זוטרי שם סקל"ב ולהרב טוב עין ד' ה' בדין ת"ת של אשה אם יש לחלק בין תורה שבכתב לשבע"פ:

ז במקום שנהגו לקרוא הבן ראשון הנולד לו לאדם בשם אביו ואשתו רוצה שיקרא ע"ש אביה והאיש משום שלום הבית היה מרוצה העלה הרב דאין ביד האדם לשנות שיגיע מזה מיעוט כבוד לאביו ואם היא מתעקשת יקראהו בב' שמותיהם כדרך כמה בני אדם שכופלין שמות בניהן ובנותיהן ומה גם שאמרו בשם הרב החסיד שמי שבניו מתים ב"מ יקרא הבן הנולד בב' שמות שהוא מסוגל שיתקיים ולא יבזבז בכבוד אביו לקרוא לראשון בשם חמיו והב' בשם אביו דשמא לא יזכה לבן ב' ואף אם יזכה לא יפה עושה להקדים שם חמיו לשל אביו ופוק חזי מאי סליק בנדב ואביהוא ששמע מפי הרב פרי הארץ בשם רז"ל דנדב נקרא על שם חמיו שאלישבע היתה בת עמינדב ואביהוא ע"ש אביו ור"ל אבי הוא ונענש על הקדמת שמות (שדה הארץ ח"ג סימן כ"ב):

הד"ט סתם הרב אם גם בקריאת ב' שמות לבן ראשון יש להקדים שם אביו והסברא נותנת דל"ש ומה גם לפעמים אינו נתקיים קריאת הב' שמות וקורין בשם ראשון בלבד ואז לא יזכר שם אביו אם יקדים שם חמיו והגם דחייב אדם בכבוד חמיו ודהמע"ה קרא לשאול אבי אבי מכל מקום דבר פשוט הוא דכבוד אביו ממש עדיף מכבוד חמיו וכמדרגת האב ואבי האב דהא מור"ם נמי דמחייב בכבוד אבי האב מ"מ פסק דחייב בכבוד אביו יותר מכבוד אבי אביו ואפשר דגם למהרי"ק בשורש מ"ד דס"ל דאין אדם חייב בכבוד אבי אביו מ"מ יודה דחייב בכבוד חמיו וכדפסק מרן בסימן ר"מ דילפי' לה מדוד שקרא לשאול אבי אמנם שיהיו כבוד אביו וכבוד חמיו שקולים אין הדעת סובלתו וראיתי לרט"ז שם סק"ך שתמה על מהריק"ו הנז' שפסק דאין אדם חייב בכבוד אבי אביו דנעלם ממנו פירש רש"י בחומש על ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק והניחו בעיון ולכאורה היה נלע"ד דאפילו עיונא בעלמא לא בעיא דאין מפירש"י שהוא סברת רבי יוחנן בב"ר פרשה ויגש קושיא דיש לומר דמדרשים חלוקין הן דהרי רבנן אמרו רואין אפרו של יצחק כאילו צבור על המזבח לפיכך הזכיר את יצחק ע"כ והיה אפשר לומר דרבנן באו ליישב אמאי פרט את יצחק ולא אמר בסתם ויזבח זבחים לאלהים או לאלהיו (וכאשר מצאתי גם כן להרב בחיי שם) א"נ יאמר לאלהי אביו (וכמ"ש הרמב"ן בפירושו) ואמרו חכמים כי לא פרט יצחק רק להזכיר זכות עקידתו וכיון שכן אין עוד הוכחה לחיוב אבי אביו כלל ואין עוד מקום לתמיהת הרט"ז שפסק לפיטור כבוד אבי אביו שאין תשובת חכמים על שלא הזכיר את אברהם רק על שפרט יצחק והיה לו לסתום האמנם א"א להתעלם דמהמשך ל' המדרש משמע דבין ר"ל ור"י ובין תנאים אחרים ובין רבנן בתראי כולהו לא אתו אלא ליישב אמאי לא הזכיר גם אברהם דהכי אמרי שם מתחלה שאמר ריב"ל חזרתי על כל בעלי אגדה שבדרום שיאמרו לי פסוק זה ולא א"ל עד וכו' וא"ל הרב ותלמיד וכו' ורבי יוחנן אמר מכאן שחייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד אבי אביו ומתשובתו שמענו שהשאלה היתה לא אמר גם כן אברהם ממילא אתה למד דכל תנאים אחרים מר אמר חדא ומר אמר חדא כולם נקבצו ובאו ליישב מ"ט לא הזכיר גם את אברהם ושמעת מינייהו דאי לאו משום טעם זה או טעם אחר היה ראוי להזכיר גם אברהם ואי אמרת דאין אדם חייב בכבוד אבי אביו כלל מה זו שאלה מעיקרא למה לא הזכיר גם את אברהם וכיון שכן הדרא תמיהת הרט"ז על מהריק"ו לדוכתא אם לא שנאמר בדוחק קצת על פי הכלל שבידינו דאין למדין הלכה ממדרש רבות ולא מן האגדות כמ"ש הרמ"ע בתשובה סימן ל"ו וכיון שכן אין לתפוס על מהריק"ו אם לא למד ממ"ר חיוב כבוד אבי אביו ואף על פי שהרב המאסף בא"ח בכללי הגמרא אות ע' כתב וז"ל ויראה לי דהיינו דוקא כשהפסק ההוא נגד הכלל האמור בגמרא אבל במקום שאינו כנגד הכלל המסור למדין וכו' ע"כ ואם כן בניד"ד שאין דברי המדרש נגד שום כלל הי"ל למהריק"ו נלמוד ממנו אכתי אפשר לומר דכל דאיכא תרתי כי הדדי היינו שהוא ברבות והוא אגדה כל כי האי גוונא לכ"ע אין למדין ממנו הלכה והיא הדא דניד"ד דהכי איתא התם וז"ל אמר רבי"ל חזרתי על כל בעלי אגדה שבדרום שיאמרו לי פסוק זה וכו' הרי דלא נחית ריב"ל רק לשמוע בזה דברי אגדה ומשום הכא לא ניחא ליה למהריק"ו ללמוד הלכה משם ופסק דאינו חייב בכבוד אבי אביו וק"ל שוב ראיתי להרב שאילת יעב"ץ בח"ב סימן קכ"ט דדחה ראיית מור"ם ממדרש ויזבח זבחים הנז' לסתור דעת מהריק"ו הנז' ודחה בשתי ידים סברת הרב שתי הלחם סימן מ"ג דכתב דבפני אביו כבוד זקנו עדיף דליתא כלל עיין שם. הדרן לקמייתא דאין ספק לע"ד דאף שחייב בכבוד חמיו אינו בדין להשוותו לכבוד אביו תדע דהא חייב אדם במורא דאביו ואינו חייב במורא דחמיו וטעמא טעים הרב ברית עולם סימן שמ"ה דהיינו טעמא כי מצינו שצוה ה' ב' מצות כבד את אביך ואיש אמו ואביו תיראו וגבי דוד לא כתיב רק ואבי ראה גם ראה היינו אבי חד זימנא ותפסת מועט תפסת ושדייה לכבוד אמנם היכא דכתיב אבי אבי תרי זימני דרשי' אבי בכבוד אבי במורא עיין שם. ומדבריו אלו נתעוררתי בדין אם אדם חייב במורא דאח הגדול דילפינן בכתובות דחייב בכבודו וכ"פ מרן בסימן ר"מ ואילו גבי מורא לית לן רק רבויא חדא וסגי לרבויי אשת אביו כיון דגבי כבוד דאיכא תלת רבויי מרבינן רבויא קמא לאשת אב והב' לבעל אמו והג' לאח הגדול וכיון דגבי מורא אין לנו לרבות בעל אמו כ"ש דאין לנו רבויא לאח הגדול א"ד כיון דגבי כבוד ילפינן לאח הגדול מוי"ו יתירה וגבי מורא גם כן איכא וי"ו יתירה ולא תיבת את נילף מינה מוראת האח ואפשר לומר דע"כ לא ילפינן בכבוד מהוי"ו לא משום דאות וי"ו בעצמה מורה על אח הגדול רק משום דפש לן רבויא חדא ומרבינן כבוד האח ולעולם דגרע כחו מבעל אמו ועיין להרב שתי הלחם הנז' שם דמצא מקום יישוב להשגת המשיגים בין להרמ"א סימן ר"ם סכ"ו הנז' בין למהריק"ו ממעשה רב דתלמוד ערוך בסוטה דף מ"ט מר"י בר ברתיה דרב אחא בר יעקב דכי גדל א"ל לאו בריך אנא דנ' דאשתמיטי לתרוייהו והרב ז"ל הליץ בעד שניהן דעפ"י מ"ש רש"י ז"ל שם אין הוכחה ולא סתירה לא למהריק"ו ולא להרמ"א מהתם עיין שם ודין אחותו הגדולה עיין להרב שבות יעקב סימן ע"ו דפסק דאין האח חייב בכבודה וטעמא טעים לפי שכבוד או"א יורש בנם הגדול וכמ"ש בכתובות דק"ג שמעון בני חכם גמליאל בני נשיא וכו' שנאמר ואת הממלכה וכו' כי הוא הבכור ולכן חייב אדם לכבד אחיו הגדול כי לו משפט ירושת כבוד וגדולת האב ואם כן בבת דלא שייכא בזה אינו חייב לכבדה ויפה פסק הרב הלק"ט סימן קכ"ג דאינו חייב לכבד רק אחיו הגדול שהוא הראשון ולא הב' אף על פי שגדול ממנו בשנים ע"כ והיינו לפי שאין הב' יורש גדולת אביו ע"ש ונלע"ד דין הדברים אמורים רק בהיותם חיים הראשון והשני אמנם אם ימות הראשון יכנס