עיקרי הד"ט יורה דעה מה

יצחק ע' חרם שלא לצחוק שהביא תשובה גדולה ממהרי"א ממודינא ועיין ג"כ למהר"י טראבוט בתשובות כ"י סימן צ"ד ועוד לו להרב פ"י הנז' ע' נדר שלא לצחוק תשובות מהר"א בכהרר"י אירגאס ולהרב החבי"ב סימן רכ"ח אות ר"ם בשם הרב מ"צ ח"ב ס"ב ובית דינו ש"ש חי"ד סימן ד' ובית יהודה ח"ב סימן ק' ושבות יעקב ח"ב סימן ע"ט ונחלה ליהושע סימן טו"ב ובשמש צדקה בחי"ד סימן כ"ה ע"ש:

וכבר בא מעשה לידי פה פירינצי בשנת תקנ"ט על דבר תקנת הקק"י בחרם על הצחוק וריקוד לשנים קצובות ובהגיע זמן הקצוב מתועדים מנהיגי הקק"י ומתיעצים אם להמשיך התקנה או להפר בכל או במקצת ובמשך זמן הקצוב המה ראו כן תמהו מקצת בני הקק"י שהיו עוברים על התקנה ולא עצרו כח להענישם ויהי כהיום בהגיע תור הקצוב שאול שאלוני אם נאמר כי טוב שלא להקים אעפ"י שנעשית לגדר עבירה או לא נחוש ליה כי בעוד ההסכמה בתקפה רבים מקיימים אותה ואינם פורצים גדר ואם רבים או מעטים אינן חוששין לה הרוצה לטעות יטעה והקולר יהיה תלוי על ראשם ואנחנו נקיים והשיבותים לע"ד דדבר ברור הוא שכך יפה לנו וכך חובותינו שלא להקימה ולחוש לעוברין עליה דאין אומרים לאדם חטוא כדי שיזכה חבירך ואין לך גרמא בנזקין גדול מזה לעשות הסכמות ובפרט בח"ח על איזה דבר שידוע לנו שעוברין עליה הרבה בני הקק"י והחזיק על ידי הרב כהנא רבה מהרי"ך ממודינא נר"ו וסיים דכל כי האי מלתא לימרו משמיה בשוקא ובברא כי היא הלכה ברורה וכמובא אצלי בשותא דינוקא סימן קי"ח וקס"א ועיין ג"כ להרב שמש צדקה סי' ל"ב ולהרב פחד יצחק אות ה' ע' הסכמות שאלה ואות נ' ערך נדר שלא לצחוק ואכמ"ל:

ה יצא לישע תשובת רשד"ם סימן צ"ג בקק"י שהסכימו שכל הקונה משי יתן כו"כ לליטרא לקופת הקק"י א' ונשתתף א' עם עובד כוכבים דפסק דהישראל פטור גם חלקו והליץ והשיב השגת הרב חיים עטייא שהשיג על הרשד"ם ע"ש (חיים שאל ח"ב סימן ל"ו ל"ז):

ו קק"י שתקנו באסור שלא יוכל שום איש גר או תושב לגזור בעירם שום גזרה בלתי התיעץ תחלה עם המורים וראשי הקק"י אין ספק שאם יבא שום אדם ויעבור עליה אין גזרתו וחרמו כלום ואדרבה הוא נתפס באיסור הקק"י והוי כאומר בלבבו אני ואפסי עוד ולא חש לאורח ארעא ובפ"ק דשבת בההוא תלמודא דאורי בחרתא דארגיז ובפ' כ"ש אתריה דריב"ב הוה וכיוצא והביא גם כן בשם הוראת מהרא"ך מרומא תוכחת מגולה של פורץ גדר להורות באתרא דלאו דיליה דאין חלול ש"ש גדול מזה (שו"ת מהר"י טראבוט (כ"י) סימן קי"ט):

הד"ט בענין התקנה הנז' הביא הרב פחד יצחק אות ת' ע' תקנות שנתקנו בפירארה בח' תמוז שנת השי"ד שנאספו שם מורשי וחכמי עיירות ויניציאה רומא בולוניא מנטובא ריגיו ומודינא וגזרו שבע תקנות הובאו לקמן אות י"א ובכללן הנז' למעלה ראש ועיין בספר פלגי מים דף ע"ו ע"א ובס' שפת אמת להרב גיסי נר"ו שם בקונטרס הוד אמת שלו ומה שהוספתי גם אני לע"ד שם. ז עיין להרב בית יהודה ח"ב סימן ק"ח ורשב"ץ ח"ב סימן רל"ב ומור"ם סימן של"ד סי"ח. ועיין להרב זקן אהרן סימן ל"ב התנאים הצריכים להקרא בשם ת"ח ורשב"ץ סימן ל"ג ולהרב זרע אמת ח"ב סימן ק"ו ורשד"ם סימן צ' וע"ע לו שם מ"ש בשם הריב"ש סימן ס"א ורשב"א ת"ח ומשפט צדק ח"ב סס"ד בשם הרח"ש ודברי ריבות סימן רנ"ה והרנ"ח ח"ב סימן ס"ט ומ"צ ח"ב סימן ד' ומ"ט ומור"ם סימן רמ"ח ס"ח והר"ש הלוי סימן ח' וזולתן:

ח יחידי הקק"י שעל דבר שהעלו בעלי החזקות שכירות הבתים למעלה ראש חלו פני השררה לריב ריבם נגד הסכמת הקק"י שאין להתדיין בעניני החזקות רק בפרנסי הזמן טוב לראשי עם קדש להתרות בהם ולהבטיחם לעשות להם כראוי ואם ימאנו לשמוע יוכלו לרדפם עד חרמה ולחייבם בנזק שיגרמו לבעלי החזקות וכללות הקק"י (ועיין בתשב"ץ ח"ב סימן ס"א בענין קק"י שהחרימו על הוספת שכירות הבתים. הד"ט) (זרע אמת ח"ב סימן צ"ב):

ט מתקני תקנות הקק"י שרוצים לתקן שלא למנות לענין מסים מי שאינו פורע סך כו"כ למס מחלקו חוץ מת"ח שיוכלו להמנות אף שאינן פורעים ויש שמוחים בזה מכח תשובת הרב צ"ץ סימן כ' אין מחאתן כלום דפשוט הוא דהת"ח ראוים לימנות מזולתן ובפרט בעניני מסים (שבות יעקב ח"א סימן ע"ד):

י קק"י שהסכימו עם הרב ומ"צ לגזור על אורחים המסתחרים בעירם ביריד שלהם לפרוע כו"כ נחלקו רבני מנטובא שסוברים דאין כח להם לא ע"י שר ולא ע"י הסכמה ורבני ריגיו פסקו דהסכמתם הסכמה וחל גם על העוברים וכ"פ ג"כ מהר"ש אאיליון והמני"ח וגם קצת מחכמי מנטובה חזרו בהם ועיין למרן ח"מ סימן קנ"ה ונ"ו ופני משה ח"ב סימן קי"א ומשפטי שמואל סימן מ"ו מ"ט ורשד"ם סימן שס"ג וצ"ט ת' ת"ז ורש"ך סימן א' קפ"ד בח"א ובח"ב כ"ז ונ"ה וראנ"ח ח"א סי' ט"ל ותורת אמת ס"ז ומשפט צדק דף רס"ה וזולתם (פחד יצחק ע' בר מתא):

הד"ט ועיין גם כן בדברי יוסף סימן ל' ונמשכים ומים רבים סימן ס"א. ומשאת משה ח"ב בח"מ סימן ל"ה ול"ו ושתי הלחם להמני"ח הנז' סימן כ"ז ועיין להרפ"י הנז' בערך עוקר דירתו בהסכמת הקק"י על הרוצה לעקור דירתו לפרוע כו"כ ועוד לו שם תשובה גמורה מהרב חנניה קאזיס ועיין ג"כ להרב דבר משה ח"ב סימן מ"ז ועוד להרפ"י הנזכר שם על הברחת נכסים מעיר לעיר ולהרב שמש צדקה סימן י"ט ולריב"ש קל"ג ועוד לו שם להרפ"י הנז' בענין מי ומי יסכימו לכוף המסרבים:

יא תשובה שלימה מהרש"א מהזקנים בקק"י שהיה הש"ץ מתפלל לפני ההיכל בספסל מיוחד ושוב הסכימו להתפלל על הדוכן להרויח ג' מקומות ושישמע קולו של ש"צ יותר וכשראו רבים מנועדי הק"ק שעי"כ דעת הש"ץ מטורפת מהעומדים לפני הדוכן ואחוריו וגם לפעמים עיניו ולבו פונים הנה והנה לכן נועדו בני הקק"י להחזיר להתפלל בפני ההיכל זולת קריאה לס"ת והדרוש שיעשו בדוכן והתנו שלא יהיה היתר לעולם להסכמה ובהודע בדבר לא' מנשיאי העדה שלא היה בועד פתח פיהו על ההסכמה וטוען לבטלה ורובן של בני הועד טוענים שא"א לבטלה וכתנאם ומה גם שקודם שבטלו מנהגם הקדום כבר היתה להן תקנה מגדולים בחכמה ומנין שכל העובר על ההסכמות שיתחדשו כפעם בפעם ע"י משרת בקדש הרי הוא מן העוברין וכן כאן הרי היא כאחת מהן. וטענת המוחה לפי שלא היה מהנועדים גם זה הבל כי נקרא ולא בא מלבד שאילו היה גם כן שם היה בטל במיעוטו והביא סברת הריב"ש סימן קע"ח הביאה מרן סימן רכ"ח סכ"ח וריב"ל ח"ד סימן ה' ופרח מ"א ח"א סימן מ"ד והר"ש הלוי סימן כ"ח ורשד"ם ח"ד סימן פ"ד ורב אלשיך סימן כ"ט ואת"ל דיכולים הקק"י להתיר איזו הסכמה שתהיה שאני הכא דבפירוש אמרו שלא יהיה רשאי לבטל לעולם ועיין למרן שם בשם הר"ן סימן מ"ז ורשב"א וזולתו ואף שהרא"ש כלל ז' סימן ט' ולמרן בש"ע אין הכרע שבסעיף כ"ה נראה שהסכים לדעת הר"ן ובסימן רכ"ט ס"ד סתם כהרא"ש (ועיין להרב פנים מאירות סימן ס"ט) שאני ניד"ד דהוי למגדר מלתא וגם להרא"ש בעי' שההתרה תהיה מדעת רוב הקק"י ואף אם הרוב היו מסכימים לבטל אין כח בידם ואף יחיד היה יכול למחות עיין למרן בשם הרשב"א וריב"ש סימן תס"ז ותומת ישרים סימן רכ"ג ופנים מאירות ח"א סימן נ"ד ורשד"ם רי"ח והר"ד מלמד והר"י הכהן בשו"ת דברי יוסף סימן ל"א דלדעתו ההסכמה קיימת וע"ש להרב המחבר ודון מינה ואוקי באתרין ע"ש (שם במהדורא בתרא אות ה' ע' הסכמה שאלה):

הד"ט ועיין לו ז"ל שם בערך התרה ביום וכו' סדר התרת ההסכמות וחרמי קק"י פירארא שעשו בשנת התקי"א חוץ משבע שקיימו עליהם עוד מחדש דהיינו א' שלא לקדש רק במעמד רב א' ומנין והסכמת האבות או אפוטרופוס שלהן ואל"כ גם העדים יכנסו תחת האיסור והעונש ב' שלא לזוז התינוקות מבית רבן עד היותן בני י"ג שנה והת"ת של הק"ק עד שיהיו בני ט"ז בלי רשות ממוני תת"י ג' כל שיקרא בצווי רבני הישיבה על דבר איסור והיתר יחוייב לבא ולשמור ולעשות כאשר יורוהו ד' מי שיחוייב שבועה בין בד"י בין בדא"ה לא יוכל הבע"ד לטעון שישבע על ס"ת רק בתפילין או בקולמוס כנהוג בעש"ג. ה' שלא לגלח הזקן בתער רק השפה העליונה ותחת הגרון רחוק רחוק מהעצם ו' שלא לחול במחולות אנשים ונשים יחד רק איש ואשתו אב עם בתו את ואחות והמלמד עמהן והסכמה זו תעמוד בתקפה עד תום הזמן המוגבל בספרי הקק"י ז' שלא לילך במסוה מאסקיר"א בלע"ז לא איש ולא אשה בבית נשואים ובריתות ושלא יוכל הבעה"ב לקבלן וגם הסכמה זו תעמוד עד תום זמן המוגבל כנז' ועיין גם כן באופן התרתן להרב תשב"ץ ח"א סימן קכ"ג ולקמן אות כ':

יב קק"י שהסכימו בקנס כו"כ שלא להארח שום א' מהקק"י בביתו את ראובן וברח משם ולאחר זמן חזר והלך בש"ק לבקר את שמעון בעל אכסניא שלו מקדם ונתעכב שם וסעד עמו אינו חייב בקנס דגדול כח הבושה להוציא משולחנו בש"ק ועוד דלא תקנו רק שלא להאריחו ולא לסעוד סעודה א' ועיין לרש"י פ' אף על פי דס"א דכתב ארחי אורחים המשתהים שבת או חדש פרחי עוברים לדרכם ואם לפעמים בשביל סעודה א' גם כן נקרא אורח כמ"ש בפ' ג' שאכלו ר"ז חלש קביל וכו' ואורח מברך אפשר דלרבותא נקטי דאפילו במשתהין שבת או חדש יש לו דין דמברך וכ"ש פרחי איך שיהיה אם יהיה גם כן לשון אורח משתמע לתרי אנפי מ"מ יש לדון בניד"ד דכוונתם אינה לסעודה א' ויש לזה סמך ממ"ש מרן בסימן רי"ח בשם הרשב"א במיוחסות עיין שם ולהראנ"ח ח"ב סימן נ"ח דלסעודה א' אינה מקולקלת התקנה דלא בשביל כן לא ימהר לצאת מהעיר ואת"ל דגם זה בכלל התקנה מכל מקום אלימא טענת שמעון שחשב שלא היה גם זה בכלל והאדם בשבועה כתיב ולא בשוגג וממילא אין לשמעון איסור ולא קנס ע"כ ממהר"ח אבולאפיא וע"ז החזיק מהר"י הכהן ן' ארדוט (פני אהרן סימן ח'):

יג המשדך בתו בת י"ב שנים ונשבע לקיים תנאי השידוכים ונפטר לב"ע ולא מיאנה בתו ויש בקק"י הסכמה שכל מה שיעשה בשטרי נדרים וכתובות יחוייבו לקיים וכן יש תקנה שאם ח"ו יעדר אחד מהצדדים שיהיה הבן קטן מחויב כשיגדיל לקיים כל מה שנתחייב האב וכן הבת ולא יוכל שום אחד מהן או קרוביהן לבטל כלום אם לא על ידי הסכמת החלקים ובסוף ההסכמה כתוב שהעובר יהיה בקנס גדול וכבר נודע שאין הבנים חייבין לקיים שבועת אביהן עיין בכנה"ג סימן רי"ב הגב"י אות כ"א ואף אם האב קיים וחזרה הבת ומיאנה הרי האב אנוס ופטור כמ"ש הרמ"ע סימן ס"א וכן רבי' כמ"ש הרב דבר משה חי"ד סימן ג"ן. אך הרב עה"ג סימן ע"ד פסק דמ"מ חייבת הבת בדמי בושת לפי כבודם וערכם ואם הרמ"ע לא קנסה משום שנתנה אמתלא לדבריה מחמת הבריאות וכן י"ל למהר"א די בוטון סימן כ"ט ועיין ג"כ להמבי"ט ח"א סימן ע"ח מה ששייך לענין דינא שוב נשא ונתן בענין הסכמות בחרם ושכל זמן שאפשר לפרש לשונם שלא תהיינה נגד הדין או ביטול איזה מצוה ראוי להעמידן אפילו בדוחק ובניד"ד יש להעמיד התקנה בענין תנאי השידוכים ולא בעיקר הזיווג שלא יקדש אדם אשה עד שיראנה וכן מצוה לאב שלא לקדש בתו עד שתגדיל ותאמר וכו' כמ"ש הטור באה"ע סימן ז"ל ולהרב מ"צ סימן כ"ג איסורא נמי איכא ועיין גם כן הריב"ש תצ"ג והר"ש הלוי סימן א' ורח"ש סימן ב' ומכל מקום לא ימלט מספק חרם אפילו בעיקר הזיווג ולגבי הבת דוקא דעכשיו שאנו מתי מעט טיבותא עבדי' לה להשיאה וכמ"ש מור"ם בשם סמ"ג בסימן ל"ז אמנם בבן מל' הסכמה גופא יש ללמוד שלא נתחייב רק בענין השידוך ולא בענין הזיווג (שם סימן ט"ז):

הד"ט ועיין ג"כ להרב הון רב בחי"ד ס"ד שהשיב על התקנה הנז' דהדבר ק' לחייבן ועיין גם כן להרב המבי"ט הנז' שם סימן פ"ה ולענ"ד דעת הדיוט נראין דברי הרפ"א הנז' דלא ימלט מספק חרם ושניתן לישאל ולהתיר לו אפילו שלא ברצון החלק שכנגדו יד אם מנהג העיר ליקח מס קצוב לשנה אף ממי שאין לו קרן כלל אם נהגו כן בלי קביעות מנהג יכולים יחידים לטעון שלא לפרוע ואם לאו קביעות דמנהג עיקר ולענין זה רוב הפורעים נקראים מוחזקין. עוד לו שם על הפרשות קק"י מנטובא שהיו נוהגים לפרוע אף מנכסי חוץ לעיר בשלמות אף שמשלמים במקום הממון ושוב הסכימו ותקנו שלא יפרעו רק ל' לק' ושוב תקנו לפרוע כראשונה אין זה נקרא ביטול מנהג וחייבים לפרוע כמקדם (דבר משה ח"ב סימן מ"ו ונמשכים):

הד"ט גם הרב יעב"ץ נשאל שאלה הנז' מרבני מנטובא והסכים עמם ע"ש בח"א סימן ע"ח וכן הרב דברי דוד סימן נ"ג הביא דברי הרב אריה ליב והוסיף גם הוא משלו לזכות קק"י הנז' ועיין גם כן בענין תקנות על דבר מסים להרב נודע ביהודה סימן ס"ז איך להתנהג אם יבאו להתירן ועיין ג"כ להרב ברכות מים ולהרב שמש צדקה חי"ד סימן כ"ד ולהרב מגן גבורים סימן י"ב ולהרב מים רבים סימן ס"ד והנמשכים ולמרן באבקת רוכל סימן ר"ג ולתשב"ץ ח"א סימץ קכ"ג:

טו עיר שיש בה הרבה קהלות ורובן גזרו איזו הסכמה אם היא לגדר אפילו ש בה דררא דממונא יכולין הרוב לכוף המיעוט ואם אינה לגדר פלוגתא דרבוותא היא יואין הרוב יכול לכוף רק אם ההסכמה באיסור דספקו להחמיר והביא אוכלוסי רבני ישראל כמנהגו הטוב המדברים על הענין (בעי חיי סימן ר"ד):

הד"ט ובשנת התקנ"ד למב"י נשאלתי מהרב ידי"ן רועה צאן קדשים בעיר פאדובה נרו יאיר נס"ו שמימי קדם קדמתה היה מנהג קק"י אשכנזי שבעירו להרבות נרות בבהכ"נ בליל שמחת תורה לכבוד התורה וח"ת ולהוצאותיו והיו מוציאים ג' ס"ת להעמידן על סדרן לקריאות המחרת ומשוררים ומזמרים בגילה ורנן ולקולם היו נכנסים העובדי כוכבים בבהכ"נ בערבוביא ושוחקים עליהן ופעם א' איתרע מלתא שאחד מהן במרד ומעל רקק על ס"ת עצמו ואין מוחה בהן פן תרבה המריבה ותבוא לידי סכנה ח"ו ולכן קרוב לק' שנה נתועדו ראשי הכולל וכל הפורעים וגזרו בהסכמת הרב שבהם שמאז והלאה לא יורשה שום ח"ת או ח"ב להוסיף באורים יותר משאר לילי החג ושלא להוציא אז שום ס"ת מההיכל רק אם ירצו ביום ש"ע או באשמורת ש"ת שכלתה רגל מהשוק וכן קבלו ע"ע והארץ שקטה ושוב אחר מ' שנה ששכחוה חזרו ויסדוה ואחרי מופלג בטלו הקק"י לסבת מה כל החרמים והסכמות הקדומות ובכללן אתה מונה הסכמה פרטית הנז' וחזרו למנהג הראשון מבלי פנות לבזיון התורה וסכנת נפשות ומעתה ומעכשיו נגעה יראת ה' בלב הכולל לחזור וליסד את התקנה וקק"י אשכנזי מוחין בדבר ואינן חפצין בה וטוענין שאין כח הכולל יפה להכריח שום קק"י פרטי שלהן על שום דבר ומה גם לבטל הסדר שעושים שהוא מנהג ותיקון כמ"ש הרב ח"י וטענות אחרות שאין צורך להעתיקן ואני בעניי בשותא דינוקא שלי סימן קל"ט הוכחתי בראיות חותכות שכל טענות הקק"י אשכנזי כולן כבגד יבלו עש יאכלם ודברים שאין בהן ממש נגד חשש בזיונה של תורה כמעשה שהיה וחשש סכנת נפשות ושאם הן אינן מקפידים הלא הקק"י ספרדי ואיטלקי מקפידין ויש להקפיד ויכולים להכריחן ושלע"ד אפילו קק"י עיר אחרת יכולים וחייבין אם ידם תקיפה עליהן להכריחן לתקן באופן שלא יבואו לידי כך ומה גם הכוללות על פרטות דמשגיחין ע"ע ועל כל הפרטים המצטרפים כמו שכתבתי שם על כל פרט ופרט הנוגע להסכמתם ולהתרת כל החרמים יהיה או לא יהיה בכלל ההתרה אמנם לפי שידעתי ערכי השפל עלי שאין ידיעתי מכרחת זאת היתה עצתי לרדיפת השלום לברור להן ב"ד יפה לשמור ולעשות ככל