עיקרי הד"ט יורה דעה מד

הד"ט בענין שבועה בכתב הנז' עיין בחבורי הקצר הלז ח"א סימן כ"א אות ג' כי שם רמזתי תשובת הרב הנז' ואחרים ועיין גם כן בפני משה ח"א סימן ע"ז ופני אריה סימן ע"ו ופחד יצחק אות ש' ע' שבועה בכתב ונחלת שבעה סימן פ"א ומ"ש עליו השבות יעקב ח"א סימן ע"ב וחות יאיר קצ"ד ושמש צדקה סימן א' ול"ב ושב יעקב מ"ט ומבי"ט ח"א סימן ט' וח"ב ר"מ ותה"ד שכ"ו וסמ"ע סימן ע"ו סק"ח ורש"ך בי"ד רל"ב סקכ"ה ובני יעקב דף ר"א ורשד"ם פ"א ודברי דוד נ"ה ודבר משה ח"א נ"א ומחנה אפרים הל' נדרים סימן י"ב ומ"ש עליו הרב חקרי לב סימן קי"ב ומטה יוסף ח"ב סימן י"ד וריב"ל ח"א כלל ז' סימן ה' ורש"ך ח"א קע"ב ורדב"ז ח"ג סימן תר"ה ואהל יוסף מ"ב ונודע ביהודה ס"ו ור"ס ס"ח דכתב דלא מכרעא מלתא שפיר בשבועה אמנם בחרם ודאי הוי כאמירה וכן דעת הרב משפטי שמואל סימן ק"א וק"ב ועיין בכה"ג סימן רי"ו אות י"ב ובר"ס ס"ח. ועיין למרן באבקת רוכל סימן קצ"ב ומשפטים ישרים מ"א וזרע אמת ח"ב סימן ק"א וק"ב ובהשמטות. ותורת חסד ל"א הביא דעת רלנ"ח וריב"ל ח"ג ס"ס כ"א וזולתם רבים אשר לא ראו עיני שאפשר שיותר ממה שכתבתי דברו בזה ולעולם מידי ספיקא דדינא בנדרים ושבועות לא נפקי אי הוי הכתב כאמירה ובין למר בין למר בנידון הרק"ח הנז' הראת לדעת דע"כ לא צידד לחייבו רק משום חומר השבועה ומשום דראוי היה לישא משהיה בן י"ג ודל מהכא השבועה פטיר ועטיר כל זמן שלא ישא וכ"ש וק"ו אם היה הבן נפטר קודם שנשא שלא היה שמעון חייב דתנאי שבממון הוא וכל שלא נתקיים התנאי מאן ספין ומאן רקיע לעשות את שאינו כישנו אפי' מהלוה עצמו ומה גם מיורשו וע"ל סימן כ' אות ג' מ"ש שם על מעשה שבא לידי ושמח לבי ויגל כבודי על טובה השמועה ששמעתי מפי הרב גיסי נר"ו שכבר נשאל בזה הרב מופת דורנו מהרי"ך נר"ו ר"מ ממודונא ושהביא ראיות נכוחות ומופתיות חותכות לזכות היורש ודלאו אסמכתא היא אלא ככל תנאי שבממון וכל שלא נתקיים התנאי פשיטא ופשיטא דאין להוציא אפי' הקרן מהלוה ואצ"ל מהיורש כך א"ל ר' ידי"ן מר גיסי נר"ו ושכבר דבריו הנחמדים הנה הנם תחת המכבש להדפיסם בחבור מדבר מתנה שלו בחלק מדבר הגדול יעו"ש:

חברת ת"ח המנדדים שינה מעיניהן ועוסקים בתורה ובתוך הלימוד מביאים מיני מתיקה ואחד מהן נתנמנם ולא נתנו לו מיני מתיקה ומחכו עליו חביריו וקפץ עליו רוגזו ואמר יאסרו עלי כל מיני מתיקה הבאות בליל זה אם אתנמנם עוד ומהר"ם הלוי האריך ואסר והסכים גם כן עמו הרב המחבר באורך (שמחת י"ט סימן ד' וה'):

סימן כד דיני נזירות ועיין גם כן בסימן כ"ג וכ"ה ול"ד איזה פרטים השייכים לכאן:

אות א בן י"ד שנה ששתה ונשתכר והפחידוהו להלשינו לרבו והוא יודע קצת פשטות בלי הבנה ובראותו שהיו רוצים לגזור עליו שלא ישתה יין קרא משנת מה בין נזיר עולם וכו' ואמר לעומדים כבר הוא נזיר ותשאלהו אמו עד כמה נדרת וא"ל עד שאנשא ושוב אמר עד ג"ש ושוב נתחרט הנער ויוליכוהו לפני אחד חכם ושאל לו מהו נ"ש ולא ידע להשיב וישאל לו שנית והשיב שנזיר עולם היה שמשון ולא רצה החכם להתיר והלך אצל ג' ת"ח ונשבע שלא היה יודע שחשב שהיה יכול לידור עד ג' שנים והתירו לו והרב המחבר לימד דעת דלא היה צריך שאלה דטעות ביד הנער ושאם היה צריך שאלה לא היתה התרתן התרה (אהלי יעקב סימן י"ד):

ב מי שאמר שיהיה נזיר כנ"ש מן היין וא"ל מה יעשה מהשכר ותספורת ושאר דיני נזירות והשיב שאינו נזיר רק מיין דעלמא ולא מיין של קידוש וכיוצא כיון שפי' שאינו נזיר אלא מיין של רשות אף שלא אמר כן תכ"ד נאמן ע"ע כן ס"ל למהר"א גאטיניו ובספרו צרור הכסף סימן ט' מסיק דלא חל נזירותו כלל) ועל ידו החזיק הרב המחבר ע"ש (מעיל שמואל סימן ט'):

הד"ט ועיין להרב הון רב סימן ד' משאו ומתנו על תשו' הרב הנז' ועיין להרב מטה יוסף ח"א סימן י"ג באומר הריני נזיר כשמשון בן מנוח ולא הזכיר שום א' מכינוייו אי אמרינן לשמשון אחר נתכוין ועיין גם כן להרב זרע אברהם סימן ט' ובני משה סימן ב' ולהרב סם חיי ולהרב בני משה סימן ב' ולהרב זרע אמת סימן צ"ו ובעי חיי סימן רט"ו ומשאת משה סימן י"ג ומשפט צדק ח"ג סימן כ"ה:

שו"ל אחים והגיע שמעון לפ' הנושא והיה לוי רוצה שיעשה חופתו בביתו ושמעון לא היה רוצה וקפץ ואמר לוי להיות נזיר כשמשון אם יכנס בחופת אחיו ושוב בא שמעון ונתרצה לעשות חופתו בבית אחיו הביא הרב המחבר פסק א' מהרא"נ (המובא במחנה אפרים שלו סימן ו') להקל בנדרו דאומדנא דמוכח שלא נדר רק אם לא יעשה חופתו בביתו והסכים עמו הרב המחבר גם מטעם המודעה של ער"ה ושלא היה זכור כשנדר דרובא דרובא מודו דהנדר בטל כמ"ש הריב"ל והראנ"ח וכ"ש בצירוף טעמים אחרים וע"ל סימן כ"ג אות ט' בהגהה) (שם סימן כ"ב כ"ג):

ד נשוי שהלך לעיר אחרת ואירס אשה בלי רשות הראשונה וכשהרב המחבר מיחה בו אסר איסר על נפשו איסור עולם ממנה ושלא יקחנה ושאם ישאנה מקבל עליו נ"ש וכו' ושוב שונה באולתו וחפץ לקחתה ברצון חכמים שיתירוהו או שלא ברצונם ולפי שכשנדר אמר שתהא אסורה עליו כהקדש כאמו וכו' נשא ונתן בדין המתפיס בדבר האסור דפסק מרן בסימן ר"ב דא"צ שאלה והעלה דבניד"ד לכ"ע צריך וכיון שכן אסורה עליו ואינו יכול לישאל על נ"ש שקבל עליו וכופין אותו להוציא דלא גרע משניות ותמה על רש"ך ח"א סימן קצ"ב דאמרו בדרך אפשר (בעי חיי סימן ר"ז והנמשכים):

הד"ט ועיין ג"כ בענין נזירות לישא אשה על אשתו להרב אבקת רוכל סי' קע"ח ה האומר הריני נזיר כשיהיה לי בן או בת וילדה אשתו טומטום שנסתפק הרב משנה למלך בפ"ב מהלכות נזירות דין י"ז הביא בשם מהר"ש הלוי מקוסט' ראיה ממתניתין דפ"ב דבכורות הכותב חיתו ובהמתו לא כתב לו את הכוי וה"ה הכא אף דטומטום זכר ודאי או נקבה משום דבן או בת ודאי קאמר כי היכי דאמרינן התם ויש שדחו דשאני כוי שאינו עתיד להתברר משא"כ הכא דאפשר שיקרע וספיקא דהמ"ל הנז' כדקאי קאי גם הרב המחבר דחה ראייתו באופן אחר ומ"מ פשט הספק בראיות אחרות לחייבו בנזירות ואפ"ה מסיק דצ"ע בכל הסוגיות שרמז (חיים שאל ח"ב סימן ן'):

ו ראובן ראש חברה א' שלסבת מה נדר (שלא במקום כעס) בנז"ש מלהיות עוד ראש חברה ועמדו כל העם מקצה ואמרו שא"א בלא"ה פן תארע תקלה גדולה ובא ראובן לשאול התרה הביא הרב פסק הרב אליעזר ן' נחום דהוכיח בז' טעמים דאין מקום לחול הנזירות (שדה הארץ ח"ג סימן ט'):

הד"ט ובנודר מתוך כעסו עיין לו ז"ל שם בסימן ל"א ול"ב ולהרב פרי האדמה דף כ"א שהזכיר להקת הפוסקים ובכללם הרב הנז' ועיין ג"כ להרב גבעות עולם סימן ה' שהקיל בנזר תוך כעסו ועיין ג"כ להרב משאת משה ח"ב סימן ו' ולהרב ריח שדה סי' ט"ז:

ז מי שנזר בחלום נז"ש שלא לעלות בבית בעל ברית ויהי היום ונתן לו הבעה"ב מצות פריעה האריך הרב בדין הנודר מדבר סתם מהו בכלל הנדר והביא גם כן טעמים אחרים ובכללן תנאי ער"ה ויה"כ ומסיק להיתר לעלות ולעשות הפריעה (וע"ל סימן כ"ג אות ט') (בעי חיי סימן רי"ז):

ח מלמד תינוקות בכפר א' שנתקוטט עם שמעון וא"ל שהיה עושה מלאכת ה' רמיה וקפץ המלמד וקבל עליו נז"ש שלא ללמד עוד בן שמעון וכששמעו כן נתחרט ובקש ממנו מחילה וחלה פניו להתיר נזירותו כי לא היה שם אחר ואת"ל שימצא הרי יחידי הכפר רוצים בו דוקא וגם שמעון היה פורע לשכר המלמד סך גדול ואין מקום אחר להשלים החסרון מאחרים ואת"ל שיסכים המלמד ליקח פחות מהסך הקצוב הנה יחידי הכפר אינן רוצים ליטול אותו תלמיד מלמודו ואינן רוצים שילכו בניהן לבית הספר ובראותו המלמד כן נתחרט שאין לו פרנסה ממקום אחר והרבה הרב המחבר ראיות להוכיח דאין הנדר חל ושאפי' התרה א"צ (שו"ת ראש יוסף דף י"ב):

ט האריך בדין דבר שיל"מ דאפי' באלף לא בטיל מה דינו אם יצטרף עמו איסור אחר שאל"מ ואגב הקשה על מרן סימן רט"ו ס"ה דאם אמר שלא אשתה ואחר כך אמר הריני נזיר ושתה דאינו חייב אלא א' ואמאי לא יחול איסור דנזירות דהוי איסור כולל גם אכילת ענבים (ועיגכ"ל סימן ס"ג אות כ"ג (ים יששכר סוף דף ו'):

י מי שנזר בנז"ש אם ידבר עם חבירו אין להקל להיותו דבר שא"ב ממש ואסף איש טהור כמה ראשי אלפי ישראל דס"ל הכי ע"ש (ב"ד ש"ש חי"ד סימן י"א):

הד"ט ואם מותר לכתוב לו נראה דתליא בדין כתב אי הוי כדבור ועיין לעיל סימן כ"ג אות כ"ט:

יא רו"ש שותפים במלאכת השחיטה שנתקוטט ר' עם טובי העיר וגמרו להעבירו לאיזה ימים ובו ביום שגמרו להעבירו מצאו ב"ב של ר' את ש' וא"ל הלא צהבו פניך ע"כ להרויח אתה הכל וקפץ ש' ונדר בנזירות שלא לשחוט גם הוא אם יסלקו את ר' והעבירו את ר' ומ"מ התמיד ש' לשחוט וכשהוכיחוהו ע"כ השיב שלא נדר רק להפיס דעת חבירו ושלא נתכוין מעולם לכך ומסיק הרב דנאמן בדבורו ושאפילו התרה א"צ ודדמי למ"ש הרימ"ט סימן ב' ומ"מ כדי שלא יהיו פרוצים בנדרים ראוי לקונסו בדמים לעניים כמ"ש הרימ"ט הנז' סימן כ"ד ותומת ישרים סימן ס"ג (פרי הארץ סימן ט"ז):

הד"ט גם הרב מכתם לדוד סימן כ"ב כתב בפשיטות דבמה שנוגע לאדם עם קונו נאמן לומר על מה נתכוין ואפי' ע"ה וכמו שכתבתי בשמו בח"א סימן כ"ט אות י"ד ועיין ג"כ להרב תורת חסד סימן י"ט כ"ט ול':

יב מי שנזר בנז"ש שלא יהיה דיין בקהל אחר שכבר אותו קק"י אסרו למסרב להיות דיין ונזיר עיין (זקן אהרן סימן ס"ה):

יג טעמא יהיב למה באומר הריני נזיר קודם שאפטר מהעולם צריך למנות מיד ואילו הנודר להתענות יכול ללות ליום אחר והביא ג"כ מ"ש הריב"ש סימן של"ה ונשא ונתן עליו ע"ש (מוצל מאש סימן מ"ג):

יד רו"ש שנשתתפו יחד בסך מה וקבל שמעון ע"ע לקיים התנאים בביטוי בשפתיו להיות נזיר בנז"ש אם יחזור מהשותפות עד משך זמן פ' ונשבע גם כן כל או"א לקיום השטר ושוב בא ש' וטען שזה כמה שנים קודם שנשתתף נדר נדר גדול לאלהי ישראל שכשירויח עד סך פ' לעלות לא"י וכיון שעזרו ה' וכנס ממון רוצה לעלות וללמוד שם כב' או ג' שנים ולהסתחר שם בעסק השותפות ור' מעכב ע"י שלפי תנאם אינו רשאי להתעכב שם וש' משיב שעדי השטר עצמם יודעים שכבר היו פניו מועדות לעלות ושהם בעצמם אמרו בפניו דפשי' שעליה לא"י אינה בכלל התנאי ור' השיב שחשב שלמקרה דוקא היתה כוונתו ופטר הרב את ש' והביא גם כן פסק ארוך מהרב זרע אברהם בענין עליה לא"י ע"ש (ועיגכ"ל סי' כ"ג אות א') (אורים גדולים לימוד רי"ט ונמשכים):

טו המשביעו רבו שלא לילך ללמוד עם אחר רק עמו ואף אם ילך רבו מהעיר שלא לילך רק אצל מי שיאמר לו ושבחזרתו לחזור ללמוד אצלו ונשבע גם כן שלא לפרוש מת"ת עד היותו בן כ' שנים ועוד קבל עליו נז"ש בכל תנאיו שלא לעבור על שום פרט מהנז' ונכתב הכל בספר וחתום ושוב הוצרך רבו להתיר נדרו ושבועתו בפרטי הלימוד עמו ע"מ שילמוד עד כ' שנה במקום אחר והתלמוד טוען אחר כך שפטור גם מזה מטעם דהותר מקצתו וכו' פסק מרן דאין בטענת התלמוד ממש (אבקת רוכל סימן קפ"ג):

טז המקבל עליו נז"ש אם לא יגרש אביו את אשתו בגט אף על גב דפטור משבועת ביטוי כיון שנשבע על מה שאינו ברשותו מ"מ לענין נדר או נזירות אם יעשו או לא יעשו אחרים איזה דברים חל עליו הנדר ונזירות וכן הוא בניד"ד ואפשר לתקן הדבר על ידי שיגרשנה ויחזירנה כיון שלא התנה שלא להחזירה אבל ראוי לימתח על העמוד ולהענישו בנדוי וקנס ממון (שם סימן קפ"ד):

הד"ט ועיין גם כן בעניני נזירות למרן הנז' שם סימן קפ"ה וקצ"ו ולהרב נאמן שמואל סימן כ' ועיין גם כן לעיל בסימן כ"ג הרבה ענינים השייכים גם כן לענין נזירות ולקמן סימן כ"ה ול"ד:

סימן כה דיני הסכמות ותקנות הקק"י ועיין גם כן בסימן כ"ג כ"ד ול"ד:

אות א קק"י שקבלו עליהם בשבועה אחד חכם לראש וקצין ושוב עשו הסכמה שכוללת העיר יחוייבו להתדיין בב"ד של ג' ולא יוכל לומר לחכם קהלתו אני הולך והודיע הקק"י לרבני קהלותיהם הסכמתם והחזירו הרבנים לקק"י אגרותיהן ואמרו בפי' שאינן מוחלין להן השבועה רק לענין הדין הנז' ולא לירד מגדולתן משאר צרכי הקהלות ואחר כך ביטלו הקק"י הסכמתם הנז' וחזרו ומסרו להן אגרות הראשונות ואחד חכם מהן לא מסר בראשונה אגרתו לקק"י שחשב שנאבד ממנו ואח"כ מצאה והקק"י לא די שלא עשו לו אגרת מחדש אלא אף זו שאינם חפצים בו עוד לחכם קהלתו לאו כל כמינייהו להורידן מגדולתן והבא תוך גבולו הרי זה מסיג וכו' (כרם שלמה סימן כ"א):

הד"ט ועיין גם כן בענין הורדה מהגדולה להרב משאת משה ח"א סימן א' ובחבורי הקצר הלז ח"א סימן ו' אות מ"ג ולהרב זקן אהרן סימן צ"ז וצ"ח ובענין איזה תקנות נגד כבודן של ת"ח אף בלי הורדה מגדולתן עיין להרב אור ישראל סימן מ"ה ומקור חיים (כ"י) סימן כ' מא' מרבני עיר מולדתי סימן כ' ולהרב אבקת רוכל סימן ר"ו ולהרב בית יהודה ח"ב סימן ק"ח ומשפטים ישרים סימן פ"ד ודבר משה ח"א סימן ל"ב וזכרון יוסף סימן י"ד ותורת חסד סי' ל"ב מ"ש על שאלת פרח מ"א סי' מ"ד ומגן גבורים סימן ח' ב קק"י שעשו הסכמה לדרוש בכל יום קודם ברכו בתרא ב' הלכות או דברי מוסר אם יכולים להתיר ואם צריך דעת רוב הצבור וענינים אחרים השייכים לניד"ד ע"ש תשובתו על כל פרט ופרט (בית יהודה סימן ט"ו):

ג קק"י שראו שהעובדי כוכבים מוכרי דגים היו מייקרים השער הרבה והסכימו שלא ליקח שום יהודי מהם כלל אסור לשלוח לקנות על ידי עובד כוכבים אף שאין שליחות לעובד כוכבים שאם נתיר על ידי עובד כוכבים מה יועיל הקק"י בתקנתו אם ירגישו המוכרים אך אם עובדי כוכבים קנו מהמוכרים או נתן להם במתנה מותר לישראל לקנות מהן כיון דפסקיה עובד כוכבים אחר (שם סימן ל"ב):

הד"ט ועיין גם כן להרב עולת שמואל בכיוצא בזה שהביא דעת מהראד"ב סי' ס"ג ופמ"א ח"א סימן נ"ד והר"ם אלשיך ורשד"ם סימן פ"ב וריב"ל ח"ד סימן ו' ועיין גם כן להרב מראית העין בליקוטיו סימן יו"ד שהביא תשובת הרא"ש כלל ב' סימן נ"ח ועה"ג סימן ס"ז וקרבן נתנאל בפ"ה דביצה וזולתן ודעתו הרמה דאף דבטל הטעם לא בטלה ההסכמה וצריכה התרה ע"ש ולהרב בעי חיי סימן קצ"ט ולהראד"ב הנז' סימן ס"ז ובתשב"ץ ח"ב סימן רל"ט ותורת חסד סימן כ"ו ופרי האדמה ח"ד דף כ' וחוט המשולש למהר"י דיואן סימן ה' ודברי יוסף סימן ל' והנמשכים. ד קק"י שהתקינו שלא לצחוק רק בימים שאין בהן תחנה ובחנוכה ובכה"ג מותרים לשחוק בליל של אחר חנוכה שעדיין לא הגיע זמן שנופלין ע"פ (מהר"י מברונא סי' קל"ו):

הד"ט וכבר הזכרתיו בח"א סימן ל"ה אות ב' ויש להסתפק לע"ד בכל מוצאי ש"ק מה דינן דיש צד לאסרן משום דהש"ק לא נכנסו בכלל היתר לצחוק ועיין למרן בא"ח סימן של"ח ולמור"ם שם ס"ה ומשום הכי אף במש"ק אסור ואיך שיהיה בליל מוצאי ר"ח ודאי מותר משום שכבר נכנסו בר"ח לגדר היתר ועד שלא יבא זמן שנופלין לא יצא מהיתרו וליל שלאחר חנוכה דקאמר היינו להשיב לשואל שכך שאל ועיין ג"כ בענין הסכמות על הצחוק והריקוד להרב זרע אמת ח"ב סימן צ"ח והרב יוסף אומץ סימן פ"ו וק"ג ולהרב פחד