עיקרי הד"ט יורה דעה מג

ד הביא מחלוקת הפוסקים בדין התרת נו"ש קודם שיחולו דלרמב"ם ל"ש דבר התלוי בזמן לשאינו תלוי אין להתיר ורוב הפוסקים פסקו כן עיין במרן סימן קנ"ח ס"ז דלא כהר"ן דמיקל בדבר התלוי בזמן (בית יהודה ח"א סימן ז' וח"ב נ"ז):

הד"ט ועיין לרדב"ז בחדשות סימן רע"ו ופרח שושן כלל ג' סימן א' (שהביא מ"ש הראנ"ח סימן ע"ה) ומרן סימן של"ד סעיף ל"א וסימן רכ"ח ורט"ז ורש"ך שם וריר"ו דף קי"ג ורב"ח וריק"ש שם סי"ו וזרע אמת ח"ב סימן צ"ג:

ה אשה שנדרה בחלום שלא לאכול דבר פ' שיקנה בעלה למ"ד שצריך עשרה פשיטא דאין הבעל יכול להפר וכרש"ך סימן רל"ז סק"ה ואינו מצטרף גם כן ליו"ד דאשתו כגופו כמ"ש מרן סימן קנ"ח סנ"ז אף שאפשר לחלק (שם סימן ח'):

הד"ט ועיין ג"כ להרב בעי חיי קס"ב ורי"ז ולפרח שושן כלל ג' סימן א' ושמש צדקה ה' ו' ז' ושבט יהודה דף ל"ב ותשב"ץ ח"ב סימן קכ"ח וכ"ט:

ו עיין מהר"י מברונא סימן פ"ג וק"כ ועיין בשותא דינוקא שלי סימן קי"א שהבאתי שם דברי מרן סימן רל"ב סי"ב וכנה"ג שם בשם הרד"ך והר"ם מלובלין י"א ומהריק"ו שרש קס"ו ומשפטי שמואל י"ט ובנימין זאב רס"ח ורע"ו ופני משה ח"ב קכ"ב והרמ"ט ח"ג קל"ט ותורת אמת מ"ז ס"ו וע"ו ורש"ך ח"א סימן פ"ה וראנ"ח ח"א סימן ג' ומהר"ם ריקאנטי תקנ"ח והרב החביב הנז' שם אות מ"ב ואשדות הפסגה סימן ה' שהביא דברי מרן בח"מ סימן כ"ו בשם בעל התרומות וגידולי תרומה ובדברי מהר"י איסקאפא והראנ"ח ח"א דף י"ג ומהר"י בסאן סימן מ"ו ובית דוד וחי"ד דף ט' ועיג"כ בשאלת יעב"ץ ח"ב סימן ט':

ז נשאל מה כחה של שבועה של הרמב"ם בתחלת ס' המורה דאיך תחול כשאין הנשבע עונה אמן וכן הקשה בדברי מהרח"ו והשיב דלדעתו הרי הן כשבועת יהושע ושאול שכתב הרא"ש כלל ה' סי' ד' שהיו גזירת חרם ונדוי (שתי הלחם סימן ל"ח):

ח הגדיל לדבר בכל פרטי מנהגים וחומרות איזו צריכה התרה ואיזו א"צ וביאר דיני מנהגים וחומרות ויוהרא ואיזו חיישינן ללא תתגודדו ומשם בא לנוהג חומרא בפסח שלא לאכול רק מצה שמורה משעת קצירה דלית בה יוהרא ומחלוקת (דברי יוסף סימן מ"ה):

הד"ט גם אני בעניי הארכתי קצת בשותא דינוקא סימן קפ"ג בדין לויה לס"ת עד העלותו לדוכן שבמקום שאין נוהגין ללוותו קם בחור א' השוקד על דלתי בה"מ רך וטוב יניק וחכים ונפשו אותה לשנות ואביו צ"ד מיחה בו והעליתי דיפה כח האב ומחאתו מחאה:

ט המוסר מודעא כראוי והכירו העדים באנסו אף שנדר ונשבע עד"ח וקבל ממנו הנאה אינו כלום ונכנס גם כן בענין נדרי אונסין דאינו רק דרבנן שיש לחשוב בלבו היום ומ"מ לצאת ידי הכל יתירו לו ואפי' לכתחלה (בית שלמה סימן י"ז):

הד"ט ועיין ג"כ בדין טענת אונס בנדרים ובענין מודעא בער"ה ויה"כ (הנהוג) להרב מים רבים בחי"ד סימן מ"ה ומ"ו ובדברי דוד ע"ה וחזון למועד ט"ל וש"צ סימן ה' ז' ומ"ג ובהגהות שם סימן כ"ב ופני אהרן ט"ז וי"ח ובעי חיי ר"ו ורע"ו ודבר משה ח"א סימן ט"ל וריח שדה סימן ו' ופרח שושן כלל ב' סימן א' וזרע אברהם סימן ט' כ"ב כ"ג וכ"ט ותשב"ץ ח"ד טור א' סימן כ"ב וזקן אהרן דף מ"ה ובני משה (סימן נ"ג ותורת משה בן הרח"ש) סימן א' ואבקת רוכל סימן קע"ו י ראובן שנשבע שלא להיות ערב ושוב נכנס לערבות ולא מצא מלוה מקום לגבות ובא אצל הערב ורוצה ליפטר מכח שבועה ואין בדבריו ממש ואיסור עשה ליכנס ערב אבל חייב לפרוע (ראש יוסף למהר"י איסקפא דף ל"ז):

הד"ט ועיין בכיוצא לזה להרב בית יעקב סימן ע"ד ובנודר או נשבע לקיים או לבטל איזה מצוה דאורייתא או דרבנן ובחור ובתולה שנשבעו לינשא זל"ז עיין באהלי יעקב סימן ל"ד ומ"ט ולמודי ה' סימן קכ"ב שלא נכנסו באזניו מ"ש הרב מחנה אפרים ועיין הרדב"ז ח"א סימן ק"ד ובני משה סימן מ"ג ונ"ב וגאוני בתראי סימן מ' וריב"ש צ"ח ורימ"ט ח"ב ורשב"ץ צ"ג הביאו מרן סימן רל"ב וריב"ל ח"ג סימן ד"ן ומהר"י מברונא סימן קכ"ד וכ"ה ורנ"ט והנמשכים ושב יעקב סימן נ' ונ"ב ומהרי"ו קל"ז ועולת שמואל סי' יו"ד ופני אהרן י"א ט"ו והנמשכים ודבר משה ח"א סימן ל"ה ומ"ה ונודע ביהודה ס"ח וס"ט ובית שלמה סימן ג' ותורת חסד כ"ב והר"י קצבי סימן ג' וזרע אמת סימן מ"ח צ"ד צ"ה וק' והנמשכים ואשדות הפסגה סימן ו' ופני יהושע (מקראקא) בח"מ סימן ז' וט' ושבות יעקב ח"ב סימן פ"א ופ"ג ושו"ת כ"י להרב עזריאל דאיינה ק"ד וק"ה ושמש צדקה סימן ה' והנמשכים וסימן מ"ג ושמן המור ג' ומגן גבורים ט' וי"א ותשב"ץ ח"ב סימן קס"ו וח"ד טור א' סימן כ"ב וצרור הכסף י"ב ויריעות האהל י"א ורשד"ם צ"ד וק"ד וריח שדה ו' מ"א נ' וח"ב סימן יו"ד ופרי הארץ י"ד וחקרי לב ק"י ובית דין ש"ש סימן ח' ונחפה בכסף ח"א סימן ומ"ש עליו הרב בית יהודה בליקוטיו סימן א' ובתשובות סימן ט' וזרע אברהם סימן ח' ויו"ד ומ"ש עליו הרב אורים גדולים לימוד קל"א קל"ב ואגורה באהלך דף ל"ז ובית שלמה סימן ד' ומשאת משה ח"א י"ד וי"ז ופרי הארץ ט"ו והר"ש הלוי י"ב ומכתם לדוד כ"ט ול' ובעי חיי רי"ב ורי"ג ויכין ובועז ל' ול"ו ותורת משה ן' הרח"ש סימן ו' ז' ובית לחם יהודה בתשובותיו לסימן רס"ד דיני נדרים ושבועות:

יא האריך בענין פריטת הנדר ופירושו בב' אופנים (בית יהודה סימן ב'):

יב רו"ש היה להם תבואה ונתערב של זה בזה ושוב נדר ר' הנאה מש' אין זה בכלל דבר שיל"מ על שיכול לשאול על נדרו דכיון שנתערב קודם שנאסר לו בטל הוא עכשיו דכיון שלא ניכר האיסור פעם א' בפ"ע לא הוי שיל"מ וכרט"ז סימן ק"ב ס"ד ורש"ך אות י"ב בשם האו"ה (פרי מגדים במשבצות זהב סימן תמ"ו אות ו'):

הד"ט וב' שנדרו הנאה זה מזה עיין בתשב"ץ ח"א סימן מ"ד והנודר מעובר שבמעי אמו עיין להרב שבות יעקב ח"א סימן ע"ג דיכול להשתמש מהאם עודנה מעוברת שלא כדעת הרב בית יעקב סימן ז' ועיין לרדב"ז ח"ג ד"פ סימן ת"ל תרי"א ותרי"ו ותשב"ץ הנז' סימן קל"ח ויריעות האהל סימן י"ב על מ"ש מהרי"ט ח"א סימן ה' ומ"ב ובשב יעקב סימן ב' ושאלת יעב"ץ ח"א סימן קס"ה:

יג רשאי החכם להתיר לאשה נדרה אף אחר הקמת בעלה שלא כמרדכי פ' השולח רק כמרדכי דפ' המדיר (מהר"י מברונא סי' ר"י רמ"ד ורמ"ה):

הד"ט ועיין גם כן בתשב"ץ ח"ב סימן רנ"ה וחזון למועד סימן כ"ח ופני אריה מ"א ומ"ב משאת משה ח"א סימן י"ד וראש יוסף למהרא"י דף י"ד ע"ב ושדה הארץ ח"ג סימן ח' ויו"ד יד הפותח חומש ומניח ידו עליו אף שלא לקחו בידו ונשבע שתהא אשתו אסורה לו ואמר גם כן שלא יוכל שום רב להתיר לו יתירו לו תחלה שבועה שניה ואחר כך הראשונה וקרובה להיות שבועת שוא שהוא לא ידע אם תרצה אשתו להתגרש (שם סימן רנ"ו):

הד"ט ועיין ג"כ להרב נודע ביהודה סימן ע"א שהוכיח מתנ"ך ש"ס ופוסקים שהשבועה חלה אף בלי אחיזת ספר בידו ונשבע בחלום יוכיח ע"ש ומשם בארה דהנשבע בס"ת ונמצא פסול פשיטא דשבועתו שבועה אמנם מי שנתחייב לחבירו שבועה בנקיטת חפץ אם נשבע בלי נק"ח יכול לחזור להשביעו עיין להרב זרע אמת סימן ק"ד. ובענין תקיעת כף עיין בפני יהושע סימן ט' וקרית חנה ל"א ועה"ג ט' ול"א ושבות יעקב סימן ובשו"ת הרמ"א במקומות רבים ולהר"י מברונא הנז' רס"ב וס"ג ונאמן שמואל כ"ד דלדעתו יש להחמיר אף בדבר שאין לו קצבה ושלא בא לעולם ועיין למהריק"ו שורש נ"ב ובנימין זאב רע"ו וריב"ש של"ד ול"ה ונחפה בכסף ח"א סימן א' בדבר שאל"ק:

טו ד' אנשים שביררו ב"ד פשרנים על הפרשותיהן בקו"ש לקיים פסק דינן ויצא פ"ד מהן וא' מבע"ד טוען שטעו באיזה דבר ושיתקרב פ"ד לפני איזה ב"ד וחביריו טוענין שכבר נשבעו לעשות כפסק שלהם הסכים הרב המחבר לדעת תלמיד א' חבר שלו דיכול להתיר שבועתו (פחד יצחק אות ש' ע' שבועה עד"ח שאלה):

הד"ט ועיין להרב שמש צדקה בחי"ד סימן א' שנחלק עליו ועיין להרב משפטים ישרים סימן ט' ותורת חסד סימן ל"א:

טז חיזק מוסדות ארש של מהרימ"ט ח"א סימן ק"י בבחור משרת לאה ובניה שבנה הגדול כעס עליו וגירשו מביתו ונשבע בלה"ז אני נשבע בה' שלא תכנס בבית הזה לעולם דפסק דאם היה אומר שלא אניחך ליכנס היתה חלה שבועתו אבל שלא תכנס מעצמו משמע והוי ש"ש שיכול ליכנס ולא יראהו והו"ל אין בידו ויוכל ליכנס אפי' בפניו דאין שבועה חלה לחצאין והרב המחבר גם כן סיים כהוראתו ע"ש (ועיין ג"כ להרב שבות יעקב ח"ב סימן ק"ה) (זרע יצחק (עטייה) דף פ"א):

יז נסתפק במקבל עליו שלא לאכול עד צאת ת"ח מישיבה ובעמדם לצאת בא א' שיעשו מצלאין לחולה עיין להרב שבות יעקב ח"א סימן כ"ח ובמ"ק דף כ"ב יש סוגיא מעין מ"ש הוא ער"ה דף ל' ועיין הרשב"א סימן תע"ח ושיש לצדד והניחו בצריך ישוב (ועיין בח"א מחבורי הקצר הלז סימן ל' אות ט' תשובות הרש"י הנז' הד"ט) (חיים שאל ח"ב סימן ע"ד אות ל"א):

יח הנשבע בזה הלשון פור אל שם או פור אל חי הוי כנשבע באחד מהכנויין ואם עבר עליה חייב (שדה הארץ ח"ג סימן י"ב):

הד"ט ועיין ג"כ לרדב"ז ד"פ ח"ג סי' תי"ט ונמשכים ולהרב זרע אמת סימן צ"ב:

יט הנודר וא"ל חזור בך וחזר בו פירש הרב דבריו בכ"מ במה נסתפק בל' הראב"ד אם משום שלא חזר בו רק תכ"ד שלהן א"נ דצריך שיחזור בו מעצמו ולא ע"י אחרים אפי' תכ"ד שלו לא מהני (אבקת רוכל סימן קצ"ט):

כ נסתפק ברגיל לקרוא מסכת שבת בכל שבת ושוב קבל עליו בנדר ללמוד ח"י פרקים בכל יום ואירע שלימוד ח"י פרקים בא לו ביש"ק אם קריאה א' תעלה לשניהן וחילק איזה חילוקין ומסיק בניד"ד דעולה לזה ולזה קריאה א' (סמא דחיי סימן ט'):

הד"ט גם הרב בית יהודה הסכים עמו והזכרתיו בח"א סימן י"ב אות ד' ועיין ג"כ להרב בית יעקב סימן ס"א בכיוצא לזה ודלא כרט"ז:

כא הנודר שלא לאכול זמן מה דבר היוצא מהחי אם הדבש בכלל חשב תחלה לתלות הדבר בההיא דבכורות דף ח' ובפוסקים בס"ס פ"א וממילא יש לחקור בלשון ב"א ואם אינו יכול לברר הדרי' לכללים דסתם נדרים להחמיר ושוב מצא להרב שער אפרים סימן ס"ט שלמד מבכורות הנז' להתיר ולא להעיר בספקו הנז' (זרע אמת סימן צ"א). כב מסיק להחמיר במי שאסר ספרו על חבירו ללמוד ע"י הרהור ונשא ונתן במ"ש הלק"ט ח"א סימן ז' שגם הוא אסר (שאלת יעב"ץ ח"א סימן ס"א):

הד"ט וכ"פ גם כן הרב אגורה באהלך דל"ו ע"ב ודלא שייך כאן אי הרהור כדבור או לא דהביא הרב הלק"ט הנז' כיון דכוונת המדיר לאסרו:

כג הנשבע לאכול מדבר היתר דברים החשובים דלא בטלי אפי' באלף ושוב נתערב בהן דבר איסור וחשוב דאי אמרת לא בטיל עובר אשבועתו ולא אתי דרבנן ודחי של תורה א"ד לא ונטה דעתו להלכה לאוקמי אדינא דאורייתא למיזל בתר רובא כדי שלא יעבור אד"ת ומכל מקום למעשה הצריך תלמוד (ועיין גם כן לקמן סימן כ"ד אות ח') (חקרי לב סימן ק"י וקי"ז):

כד הנשבע שלא לדבר עם שמעון מותר לדבר עם אחר שיאמר לשמעון (בשם תשובת הגאונים) אך אם נשבע שלא לגלות נסתפק אם מותר לו על ידי כן (בשם הראנ"ח ח"ב סימן ח') עוד לו שם ק' סעיפים בדיני שבועות שקבץ הרב אברהם ן' חנניה מאיזה רבנים הד"ט ועיין להרב זקן אהרן סימן נ"ו דס"ל דהכל תלוי בעיון אומדנת הנודר (מטה יוסף ח"ב סימן י"ד):

כה המקבל עליו לקרוא בכל יום סך כו"כ פסוקי תהלים דלהרב הלק"ט ח"א סימן ס"ט מסתברא דפסוק למנצח מזמור לא יעלה לו לפסוק א' מצא הרב המחבר כתוב בגליון הספר שמע יעקב וז"ל ול"נ להביא ראיה לנודר לקרוא כו"כ פסוקי תורה דלא יעלה לו פסוק וידבר ה' אמ"ל מברכות דף י"ד דא"ש דבר אל בני ישראל לא הויא התחלה עד שיאמר ועשו להם ציצית הרי דלכ"ע וידבר ה' וגו' אינו מעיקר הפסוק ול"פ אלא באומרה עכ"ל ותמה עליו דמה יועיל לניד"ד אי הוי מהענין או לא כיון שהוא פסוק בפ"ע והרי קיים נדרו ועוד דמצינו לענין קריאת ס"ת דחשיב פסוק בענין שלא לפחות מג"פ וכבסימן קל"ז א"כ גם לענין נדר עולה (אגורה באהלך דף ל"ז ע"ג). כו מי שחלה חולי השיאטיק"א וא"ל רופאים שלא יתרפא אם לא יקבל ע"ע שלא לאכול בשר בופאל"ו ושום ראש בהמה חיה או עוף ודגים ונשבע על זה ויהי היום נתנו לו פאשטידא א' עשויה ומבושלת בשומן אם אנו יודעים שכוונתו היתה להאסר גם בשומן פשיטא שאסור ואם לאו פשיטא דמותר ואם א"י כוונתו יש להחמיר ויש גם כן לחלק בין נשבע שלא לאכול בשר בלבד שמותר בתבשיל שיש בו טעם בשר לבין אמר קונם בשר שאיני טועם דאסור גם בתבשיל של בשר עיין טור ומרן סימן רי"ז (בארות המים סימן ז'):

הד"ט ועיין להרב צרור הכסף סימן ט"ז מ"ש על הרב ב"ה הנזכר וסיים דלדידיה שומן ובשר דבר א' הן ודהלכתא כותיה ולא מטעמיה ע"ש ולקע"ד הכל תלוי בידיעת הרופאים שאם יאמרו דשומן בבשר יזיקנו כיון שהוא אינו זוכר כונתו ואנן סהדי דעל דעת וצווי הרופאים נדר בוודאי גם לשומן נתכוין וכן בהפך ולפי מיעוט השגתי המעיין במתניתין וש"ס דנדרים דף ס"ו ע"א בנודר מהיין או מהבצלים דפסקי' דאף דאינו יפה כל שאינו רע הותר בכל משום ההוראה תצא בניד"ד ודו"ק:

כז מי שנדר ואמר אם תלד אשתי זכר עבידנא י"ט לרבנן ולא פירש לכמה ת"ח וילדה אשתו זכר לא יפחות מעשרה ת"ח כסעודת גמרה של תורה וכן מצא אחר כך לכה"ג הגב"י סימן תרמ"ט בסעודת יום טוב לחזר אחר מנין לומר קדיש וגם אבל על או"א רשאי לסעוד שם ובאיכות הת"ח תלוי במחלוקת דלרמב"ם פ"ו מהל' ת"ת כל שיצא מגדר ע"ה הרי הוא ת"ח וכבר האריך בזה הרב בני יעקב בענין פיטור ממס (ועיין גם כן לקמן סימן כ"ו אות ד' וי"ו) (שם סימן ח'):

כח הנשבע על דבר אחד הרבה פעמים סגי בהתרה אחת בלשון רבים וכהרשב"א בחידושיו וכמתניתין דפרק נערה המאורסה דרך ת"ח עד וכו' כל נדרים שנדרת וכו' (יכין ובועז ח"א סימן קמ"ז):

הד"ט ולע"ד הקצרה אין זו ראיה מכרחת דא"ל דשאני התם דאין האב יודע בבירור שנדרה אפי' פעם אחת וכ"ש הרבה פעמים ומש"ה סגי בהכי משום דא"א באופן אחר אמנם מי שישבע במשל עשר פעמים שמא ישתנה דינו ויצטרך להתירן י"פ עוד אפשר לומר דמאמר האב לבתו לא יהיה רק אשבועות רבות על הרבה ענינים ולא על הרבה שבועות על דבר א' והוא לע"ד חילוק נכון וכ"פ בהדיא מרן בסימן רכ"ח סמ"ו מתשובות הרמב"ן והר"ן עיין שם ואף דלהרלנ"ח דעת אחרת וכבר דשו בה הרט"ז ורש"ך שם מ"מ כיון דלמרן והרמב"ן והר"ן יש לחלק בין הנושאים וכנז' ופשיט דאי מתניתין הנז' קשיתי' פשוט לע"ד דאין ממתניתין מופת חותך לס' הרשב"א הנז' ועיין להריו"ב הנז' בח"ב סימן ל' ולהרב זרע אמת סימן צ"ה:

כט ראובן הלוה לשמעון סך מה להחזירו כשיגיע בנו הקטן ל' יום קודם נשואין וכתבו שטר מלא וגדוש ובת"כ וכו' ויגדל הילד ואינו נושא אשה והמלוה דוחק ללוה לפרעו כיון שהבן בא לכלל שנים לישא אשה והלוה משיב הלא תנאי בינינו לפרעך ל' יום סמוכין לנשואי בני והרי לא נשא וצידד הרב מתחלה לחייבו לקיים שבועתו אף על פי שלא נשא כיון שברשותו לישא וראוי לישא משנכנס לי"ג שנה וכ"ש הוא ממ"ש הד"מ בי"ד סימן רל"ב בשם ריב"ש סימן קצ"ה דפסק דמיד שיכול הנשבע לקיים שבועתו יקיימנה ולא יאחר ועיין לרט"ז א"ח סימן תקנ"א סקט"ו והמג"א סקי"ג ונחלת שבעה סימן ט"ל אך פטרו משום דאנן ידעינן שלא נשבע והסופר כ"כ כשאר סופרי דשטרי והביא גם כן המחלוקת אם כתיבה כאמירה עיין רש"ך ח"מ סימן ס"א ס"ה וסימן ע"א סקל"ג והר"ם איסרליש בתשובה סימן ק"ח (קרית חנה סימן ח"י)