עיקרי הד"ט יורה דעה מב

בעיר וקודם בואו מצאה כתם דהורה בפשיטות דמונה ז"נ מיד שפסקה בטהרה ולא גזרינן לא שמשה וכו' גם הרב פני יהושע הורה בפשיטות בס"ס י"ב דאין להחמיר כשלא שמשה ודיינו להחמיר בשמשה עיין שם:

יד הוכיח על פני אנשי עיר אחת שמניחים לטבול נשיהם במקום רפש וטיט ובמקום הדשים בו רבים שכמה רעות עושים אם על הרפש וטיט שיחוץ בבשרן וכמ"ש בפ' תינוקת אמר שמואל בר"י אשה לא תטבול בנמל וכפירוש רש"י שם ואם מפני שבושות במקום ב"א לא ידקדקו לטבול כראוי ואם דאין לך הרגשה זל"ז בטבילתן גדולה מזו וליכא דבר שצריך צניעות יותר מזה וקרא קצווח והצנע לכת וגו' אפילו דבר שדרכו בפרהסיא כמ"ש בפ' לולב וערבה (שו"ת כ"י מהרב עזריאל דאינה סי' קמ"ט):

הד"ט ועיין להרב יוסף אומץ סימן צ' דפסק דהגם דלכתחלה אין לעמוד ע"ג כלי חרס או בקעת ותטבול מכל מקום בדיעבד עלתה לה טבילה ושט"ס נפל בתורת הבית הקצר בית ז' ריש שער ו' דכתיב ביה לא עלתה בשכבר בתשובת סימן תתכ"ח פסק דעלתה לה וכדעת הראב"ד:

טו פסק להחמיר בדין אשה שחפפה ועיינה וטבלה תוך עונה שחפפה ואחר טבילתה נמצא עליה דבר חוצץ צריכה לטבול שנית וא"צ חפיפה שנית ואם טבלה אחר עונה א' לחפיפתה צריכה גם כן חפיפה ב' כמ"ש מרן בשם הרמב"ם בסימן קצ"ט ס"י ושאינו יחיד בסברתו דגם ריר"ו דעתו כן דבין הכי ובין הכי צריכה לחזור ולטבול והשיב השגת הראב"ד על הרמב"ם ושגרסתו בש"ס עיקר (שב יעקב סימן מ"ו) טז אשה שפסקה בטהרה ביום ש"ק ולא לבשה לבנים עד חצות יום א' וטבלה ביום א' של שבוע שלאחריו בחצי היום לא עלתה לה טבילה (פני אהרן סימן כ"ז):

הד"ט ועיין להרב בארות המים סימן ע' דנשא ונתן במ"ש מור"ם בשם מהרי"ק סימן קצ"ה ס"ג בדין כלות הטובלות קודם החופה דרשאות לטבול ביום אם היינו דוקא כשטובלת ביום א' ח' או אפילו ביום ז' והביא מ"ש הרש"ך סימן קצ"ו סקי"ט ודחה דחייתו של הרב אורח מישור במ"ש הרש"ך ומסיק כרש"ך דקאי דוקא איום ח' ודיינו להקל ביום ח' משום שאין דרכן לבא אצל חתן רק בלילה והרב בה"מ הנז' שנה ושלש בתשובה שם דליכא בכלות סרך בתה וק"ק לע"ד דאילו מדבריו משמע אף בלאו טעמא דאין דרכן וכו' בלא"ה נמי אין בכלות משום סרך בתה דנהי דמסתמא אין להבת מכל מקום אין המציאות רחוק באלמנה נשאת שתהיה לה בת ובתולה נמי אפשר שבעלה אלמון ותהיה לו בת ובנות דבכה"ג איכא סרך הבת ואפשר לומר דמסתמא אלמון הנושא או אלמנה נשאת שיש לאחד מהם בנים אינם יושבין עם האב או האם בימי חופת האב או האם ודוק ועיין גם כן להרב צמח צדק סימן ו' שהכחיש אותן שאמרו עליו שהורה להתיר לטבול בז' בעוד היום גדול ששקר ענו בה וחלילה לו להקל בזה ועיין להרב באר שבע דף קי"ז ועבודת הגרשוני סימן ב' ודב"ש סימן ש"ח ושל"ה ועיין גם כן להרב מים רבים סימן מ"ב ג' ד' בדין בתולה שנשאת ביום ב' לחדש וטבלה בליל י"ג ורננו אחריה דשמא טבלה בליל ו' ללבונה והסכים הרב המחבר עם הרר"י מסיינא שלשוא ערערו עליה ומה שהורוה קצת להמתין לשמש עוד ליל א' אחר טבילתה אך לשקר שמרו דלדעתם שטבלה קודם זמנה מה יתן ומה יוסיף להמתין לשמש ועיין גם כן להרב פחד יצחק אות ט' ע' טבילת אשה שהאריך קצת בדין טבילת אשה שלא תהיה ביום אפילו ביום ח' ומעשה הביא בידו מאשה שהלכה לטבול בחצי היום בעיר צינטו בלי ידיעת המורה וברבה תלתה שכן מתירין בפומבי בעיר פירארא ובהודע הדבר לחכמי העיר נתאספו יחד וידעו בבירור שמעולם לא הותר דבר זה וששקר ענתה בם ומיד שלח הרב פלטי' מונציליסי השמש לכל המקואות להזהירם על כך להיות טבילתן טמאה באיסור כרת וע"ע לו שם דבכלות הטובלות קודם חופתן המנהג בעיר לטבול אפילו ביום עיין שם ולכל הדברות אם טובלת קודם זמנה פשיטא דהויא אכתי באיסור כרת אף לאחר הזמן כל שאינה חוזרת וטובלת וכדלעיל להרב מ"ר וברור הוא:

יז מי שאירע ליל טבילתה מכתמה סמוך לוסתה אם רוצה תטבול לחוש למ"ד טבילה בזמנה מצוה אך תמתין עכ"פ שתעבור העונה לשמש את ביתה או לא תטבול רק אחר הוסת כיון דאיכא למ"ד וסתות דאורייתא ואית דסברי פרישה בסמוך נמי מדאורייתא ולכן אף שיוצא לדרך כה"ג ימתין אם אפשר לו או ילך לדרכו ואם חל טבילתה סמוך לוסת (שקבעה לה ביום) בין מלפניה בין מלאחריה אינה חוששת אלא ביום בלבד וטובלת ומשמשת בלילה שלפניו או לאחריו וכרט"ז שהסכים עם רש"ך דאחר המחילה נתבלבל שם בענין שעות זמניות (שאלת יעב"ץ ח"א סימן יו"ד):

הד"ט ועיין להרב כנסת יחזקאל בדין טובלת מכתמה בליל טבילת מצוה הנז' סמוך לוסתה דהתיר לטבול ולשמש משום חיוב מצות עונה בליל טבילה אף על פי שחייב אדם לפרוש סמוך לוסתה ופשיטא במה שנסתפק הרב מנחת יעקב סימן קפ"ו סקכ"ט בסמוך לוסתה ובשעת וסתה ממש אסר עיין שם דנכנס בענין יוצא לדרך דא"ח סימן ר"מ ותשמיש בשני רעבון דסימן תקע"ד ס"ד וביאור התוספות דתענית די"א דאר"ל אסור לשמש בשני רעבון שנאמר וליוסף ילד וכו' וביאור ההיא דנדה דל"ב ע"א דאר"ל אין אשה מתעברת אלא סמוך לוסתה ור"י אמר סמוך לטבילה והביא החילוף גרסאות דאית דגרסי וסמוך לטבילה דהוי מוסיף ר"י לדר"ל ואית דגרסי סמוך לטבילה בלי וא"ו ופליג ר"י אר"ל וכ"נ מפירוש רש"י ועפי"ז המתיק מאוד על ישי אבי דוד שרצה לפרוש מאשתו ושיש לומר דאמו של דוד שעליה אמר דוד הן בעוון חוללתי טבלה סמוך לוסתה מחמת איזה סיבה ושפיר היו שניהם ולכן קאמר ר"י וסמוך לוסתה בוי"ו דאוסופי מוסיף ולכן רצה ישי מרוב חסידותו לפרוש מאשתו שנסתפק בהיותה סמוך לוסתה ואשתו לא נתרצית ועשתה מה שעשתה וחזי מה עלתה מידה שנולד דהמע"ה וש"מ דכדין עשתה דאל"כ לא היה מוצא הב"ה מביאה אסורה בן הגון כמוהו וסיים הרב כנ"י הנז' דהיה מקום לומר דעכשיו דאין טבילה בזמנה מצוה לא תטבול ושוב מצא ראיה להתיר מיבמות דס"ב ע"ב ובגמר דבריו כתב דאחר כמה שנים הודיעו הרב השואל שעפ"י הוראתו עשה מעשה והתיר לאשה הנז' לטבול ולשמש ונתעברה וילדה זכר והוא בעל תורה ע"ש:

יח מקוה של מי גשמים שבתוך המרחץ שמימיו מתמעטין מדי יום יום ב' וג' אצבעות ושאבו המים משם ובדקו ולא מצאו שום נקב וסדק בשוליו ולא בכותליו ושמ"מ מכמה וכמה ימים לא יצא עליו שום פיסול בימי הרבנים שבכל דור ודור רק היו מצוים למלאותו ממים שאובין קודם שיתמעט משיעורו ומחדש אחד חכם ומרביץ תורה בעיר דעתו לפסול משום דהו"ל כזוחלין שאינן מטהרין מי גשמים רק באשבורן והעלה הרב המחבר להתיר משום שמה שמתמעט הוא משום חמימות המרחץ שיש באותו מקום ובלא"ה נמי עד כאן ל"ק רשב"א בשער המים דאם נפרץ המקוה ומימיו יוצאין ונעשו זוחלין פסול אלא דוקא בנפרץ ונקוב אבל בניד"ד דבדקו ולא מצאו בו סדק כשר וגדולה מזו כתב הר"ם בפ"ט דמקואות והרא"ש סוף מסכת נדה וריר"ו נתיב כ"ו ח"ה והר"ן פ' אין בין המודר בפירוש הש"ס עיין שם ואף אם נבא לפסול בנקוב ה"ד בנקב גדול דהוי דומיא דנפרץ וכ"כ הרא"ש בהדיא כלל ל"א סימן ד' וכדין הקילו הרבנים הקודמים מלבד טעם המרחץ שבתוכו ועיין גם כן למרן סימן ר"א סנ"א ובלבוש ואין להתעקש ולומר שכיון שהיו מימיו מתמעטין כ"כ לא בזה דברו הפו' להכשיר דליתא דקושטא קאי דכל כמה שישארו במקוה כדי שיעורו כל אשר יצאו נקראים מעט ועיין ברש"ך והריב"ש סימן קכ"ה בשם רשב"א גופיה שכ"כ בפירוש. עוד מטעם אחר הכשירו לפי שבדקו ומצאו דמחציו של מקוה ולמטה לא היה מתמעט כלל ואם כן לעולם היה שיעורו באשבורן ועיין בטור סימן ר"א בשם הרא"ש ומרן שם סעיף נ' שהורו בפשיטות בכגון זה להכשיר (בעי חיי חי"ד סימן קצ"ח):

יט העלה דמקוה נובע ממעין שנתמעטו מימיו כ"א סאין אסור למלאות בכתף דרביה והמשכה בעינן ומכל מקום בשעת הדחק גדול דא"א בענין אחר ותצטרך האשה לדחות טבילתה יש להקל שלא לבטל בנות ישראל מפר"ו וכמ"ש מהריק"ו שורש נ"ו עיין שם (זכרון יוסף סימן נ"ג):

הד"ט וראיתי גם כן להרב פחד יצחק אות מ' כת"י ע' מקוה הנובע שהביא תשובה להרב עפר יעקב סימן מ"ז וס"א דסבירא ליה דכל שיש טורח ועכוב לבנות ישראל ליטהר לבעליהן רשאות לטבול במקוה נובע שהמים מתמעטין למלאות השיעור אפילו בכתף וכשאפשר יש להמשיך המים ולא לשפכן להדיא ועיין להרב פליטת יהודה סימן ה' ומהרי"ט סימן י"ח:

כ קידש בב' ידיו הוראת אחד חכם בענין טבילת יולדת תוך מ' לזכר ופ' לנקבה ואף במקום שלא נהגו להקל אינו ראוי לעונש מי שהורה להתיר אך לא טוב עשה בלי שאלת חכם (וע"ל סי' כ"א הגהת אות י"ד) (נודע ביהודה סי' נ"ד) כא מצא רפואה מן התורה בנכשל בספק יולדת תוך י"ד דאולי הפילה נקבה וקרוב להתחלת ימי לבונה ונמצא טבלה קודם שבועיים ומכל מקום אם לבו נוקפו יתענה ארבעים יום או יפדה תעניותיו בממון לפי ערך אכלו (ועיין בח"א סימן ט"ו אות כ"ד) (שם סימן ס"ב):

כב ידיו תביאינה פסק מהר"י טיטאצק בדין מקוה שכשנכנס לעיר יש חפירה גדולה בקרקע וטומנין בה חבית והמים מתכנסין בתוכה ומשם יפרד למקומות סלונות המקלחות מים בכל העיר ונשאל אם מותר לטבול באותו חבית והביא מחלוקת הרשב"א עם הרמב"ם והרא"ש בשוקת יהוא דמקואות פ"ד אם אותה שוקת היתה כלי וע"י נקב השפופרת הנוד אף שאינו סמוך לשולים שייך בה עירוב מקואות או לא היתה כלי ולכן שייך בה עירוב וממילא אם אין הנקב סמוך לשולים וכשפופרת הנוד היו מימיו נפסלין משום שאיבה ונשא ונתן גם כן בתשובת רשב"א דס"ל דשוקת יהוא היתה כלי ודסגי בנקב כשפופרת לעירוב מקואות אף בלתי סמוך לשולים וכן דעת מהרי"ט הנז' לטעם כעיקר למנהגם ואף שישרו בעיניו דבריו מ"מ כתב שעדיין צריך לו תלמוד לפי שמצא בתורת הבית הקצר שראה לא' מגדולי המורים שכתב דאף אם יש בצדו נקב כשפופרת מ"מ אם יכול לקבל מים כל שהוא למטה מהנקב פוסל את המקוה ולו שומעין שאמר להחמיר עכ"ל הת"ה הנז' ואם הוא לא רצה לסמוך על דעתו שהיה נ"ל שנקב כשפופרת מבטל מתורת כלי אף שאינו סמוך לשוליו היאך נסמוך אנחנו מלבד שאפשר שאין בחבית שום נקב כשפופרת (אבקת רוכל סימן נ' נ"א ונ"ז):

כג מקוה שיש בו יותר מב' שיעורין והוא בבית המרחץ והוא ממימי מעין ודרך הבאים לרחוץ ליקח ממימי המקוה בכלי עץ ומוליכין אותו לערב במים חמין כדי לצנן ולפעמים נפסקין המים הבאים דרך הצנור תוך המקוה באופן שלפעמים בלקיחתן תמיד ממי המקוה נחסרין המים משיעור מקוה ואז פותחין צנור א' וחוזר המקוה להתמלאות מחדש ועוד לפעמים אחר שמלאו הכלי ששואבין בו המים מהמקוה מחזירין קצת מהן תוך המקוה להיות הכלי מלא הרבה ועלה בדעת מהר"ם ברוך לעשות איזה תיקון למען לא יעשו עוד כן ולא הסכים מרן לדעתו והוכיח במישור דאפילו נפלו בו אלף סאין של מים שאובין אינו נפסל כלל דבמי מעין אפילו כ"ש אפילו נפלו בתוכו כמה סאין ואף שרבו על המים שהיו בתוכו תחלה לא נפסל וכמ"ש בביתו סימן ר"א ובש"ע שם סעיף י"א (וע"ל אות ב') (שם סימן ע"ט ס' וס"א):

כד. בת כ"ד שנים שלא ראתה עדיין ונשים חכמניות בדקוה ומצאוה שהיא ככל הנשים שאין לה שום א' מסימני אילונית והרופאים אמרו שעל הרוב אחר נשואיה תראה ועמדה ונשאת ושמרה ז"נ כדין תבעוה לינשא תטבול ותברך גם כן על טבילתה דדילמא ראתה דם חמוד שאין בזה חילוק בין קטנה לגדולה כבי"ד סימן קצ"ב. גם הרב בני יהודה סימן ס"ג כתב דדין דם חמוד אפילו בזקנה מסולקת דמים ותמה עליו על שהביא ראיות מרחוק שהדבר מפורש ברשב"ץ ברמזי נדה עוד נשא ונתן על מ"ש הר"ן בחידושי נדה ד' כ' האי דם חימוד וכו' (וע"ל סימן כ"א אות מ"ד) (חיים שאל ח"ב סימן כ"ו). סימן כג דיני נדרים ושבועות (ועיין ג"כ בסימן כ"ד וכ"ה ול"ד איזה פרטים השייכים לזה):

אות א מי שחלה ונדר לעלות לא"י ואחר שנתרפא אשתו מעכבת עליו דבר פשוט הוא דאין בדבריה ממש ושם ידבר בענין אם כופה אותה לעלות עמו ואם יגרשנה אם תסרב ודין כתובתה ותוספת (אהל יעקב סימן נ"א):

הד"ט וכבר האריך בזה מהר"י זיין הובאו דבריו במטה יוסף ח"א סימן ט' יו"ד וי"א גם הרב מ"י עצמו האריך בדין מי שנדר לעלות לירושלים הוא ואשתו וב"ב ותען לו אשתו ראה כי נדר גדול נדרת לאלהי ישראל ויענה האיש אעלה בלי נדר ושוב באו להם איזה עכובים ובא להתיר נדרו והאריכו בפרט חזרה תכ"ד אי בכה"ג תכ"ד כיון שאמר ב"נ תוך כ"ד לדברי אשתו או לא כיון דהוי לאחר כ"ד לדברי עצמו וע"ל אות כ"ז וע"ע לו שם בח"ב סימן מ"א דין עכבת אשתו לעלות אי הוה אונס גבי בעלה ועיין ג"כ לו שם בי"ד סימן ל"ח שכתב בשם הרב גיסו בשם הרש"ך ח"ב סימן מ"א דשבועה לעלות לא"י אין בה סרך מצוה ויכול להתיר ע"י חרטה וטוב ע"י פתח ועיין להרב חזון למועד סימן כ' על מ"ש הרכה"ג בא"ה סימן ע"ה הגב"י אות כ"ז שכמדומה לו שראה בשלטי גבורים שאפילו הליכה לא"י ע"ד לחזור מצוה ושאינו זוכר מקומו ורב המחבר העיר מקומו שהוא בריש מסכת שבועות דף ש"ח ע"ב אלא שהוא בהפך ושאפילו למ"ד מצוה ה"ד ע"מ לדור אבל ע"מ לצאת אין בה מצוה ועיין גם כן להרב סמא דחיי סימן ח' בראובן שנתחייב לו סופר א' לכתוב לו ס"ת א' תוך זמן פ' וקודם תשלום כתיבתו נשבע לעלות לא"י בספינה ראשונה שיזדמן לו ונזדמן קודם תשלום הזמן אין שבועתו שניה חלה דאין בעליה לא"י בזמן הזה אפילו מצוה דרבנן וחייב הסופר לקיים שבועתו הראשונה עיין שם באורך ועיין להרב זרע אברהם ח"א סימן י"ג והנמשכים במי שנתחייב עצמו בנדר ושבועה שכשירויח עד סך פ' לעלות לראות את פני ה' צבאות תוככי ירושלים ולהתעכב שם איזה זמן ללמוד תורה ולעסוק שם בעסק השותפות שהיה לו עם שמעון שבתנאים שעשו נתבאר שמרשהו לילך תוך זמן השותפות במקום אחר להתעסק אין השותף יכול לעכבו והסכימו עמו הרר"י ן' יוסף והרר"י שאב"י ושם נכנסו בענין ישיבת א"י בזמן הזה והביא תוס' דסוף כתובות ומהרי"ט ח"ב סימן כ"ח ופסקים וכתבים פ"ח ודרישה ופרישה על דברי מהר"ם והרא"ש סוף כלל י"ב ופני משה ח"א סימן ה' וחלקת מחוקק עיין שם ועיין אורים גדולים למוד רי"ט והנמשכים ולהרב המגיה סמא דחיי בי"ד סימן ז' וח' וריב"ל ח"ג מ"א ורש"ך ח"ב דף ל' ובסימן קי"ט ונאמן שמואל כ' ורדב"ז ח"ג סימן ת"י ובחלק דפוס ויניציה שנת תק"ה סימן תנ"ד וריט"ץ פ"ה ומבי"ט ח"א קל"ט ומני"ח בשפת אמת שלו באורך וכהונת עולם סימן ז"ך וכ"ח ועיין זוכר מערכת יו"ד אות' ה' ויעב"ץ בהקדמת עמודי שמים שלו ובית יהודה ח"ב קכ"ד ות"ח ח"ג סימן מ"א ומים רבים מ"ח וכנה"ג י"ד סימן רכ"ח הגב"י אות רע"ג וחות יאיר סימן ו' ויכין ובועז ח"א סימן נ"ח וח"ב סימן נ"ה דמשמע לע"ד דסתרי תשובותיו הנז' הדדי ועיין ג"כ להרב פני אהרן סימן ל"ז:

בענין הנודר ע"ד חבירו עיין למהר"י מברונא רנ"ט ונמשכים וזרע אמת צ"ד ושב יעקב נ"ב ופני אהרן סימן ו' ויו"ד וראנ"ח ח"ב כ"ב ומרן סימן רל"א ורשד"ם ק"ז וריב"ל ח"א ה' ויכין ובועז ח"א נ"ו ושמש צדקה סימן כ"ב באורך להרב בנו ותורת חסד סימן כ' וכ"א ונ"ה והסכים לסברתו הרב ברוך אנגיל סימן ט"ו וזולתם רבים לא נער יכתבם:

ב העלה דאף למחמיר שלא להתיר נדר עד"ר מ"מ אם יש בו עגמת נפש וזלזול אם לא יתירו רשאין להתירו (ועיין בתורת חסד כ"ג ואבקת רוכל קפ"ב ופני אהרן י"א ונמשכים הד"ט) (שם סימן ק"א):

ג גם בנדר צדקה לעניים אמרינן אמירה כמסירה כהקדש ומ"מ בזה ובזה יש שאלה והתרה בפתח או חרטה (בית יהודה סימן וא"ו):

הד"ט ועיין במשאת משה ח"א סימן כ"ה רמזתיו בסימן כ"ז אות ל"ח ושבות יעקב ח"ב פ"ג ונחפה בכסף סימן יו"ד ואורים גדולים למוד קל"א: