עיקרי הד"ט יורה דעה מא

אמיתת שיעורו ובהיות שבאותו מקום נוהגין לחמם המקוה על ידי מים חמין שאובים ששופכים לתוכו לכן בקשו מהמ"ץ שלהם להציב להם ציונים עד הכשר שיעור מקוה ממימי גשמים כדי שיוכלו אחר כך להטיל בו חמין שאובין ובראות הרב קושי המדידה באמות ואצבעות לסבת המעלות בלתי שוות זאת ועוד שלא כל האצבעות שוות בחר לו דרך סלולה וכבושה להסתלק מן הספק ולקח כלי מחזיק שיעור סאה שהיא קמ"ד ביצים בינוניות ושיער אותם כדרך ההובא בש"ע א"ח סימן תנ"ו לענין חלה ונתן המלא בריקן מ' פעמים מכלי זה ותוספת מרובה עוד הוסיף חמישיתו היינו ח' סאין אחרות סך הכל מ"ח סאין וסימניך ושמתי כדכ"ד וקבע בו שם ציון הנראה וניכר לעין כל וצוה להן שעד כאן יגיעו לפחות מי הגשמים ואז יוכלו להוסיף מי שאובין חמין כרצונם והנה בא חכם א' וראה ציון המקוה הלז ופשט בגדיו וירד ומדד בשעלו מים והראה עפ"י חכמת התשבורת שעד הציון הנז' יחסר כמו שליש מהשיעור הצריך ונשאו ונתנו בדבר בשערים המצויינין בהלכה ונחלקו לג' כתות נכנסה כת ראשונה ה"ה הרב המ"ץ ודעימיה ומצאו הון להם לצדק יחדו שיעור המדידה על פי האמות ואצבעות עם מדידת הסאים ומצאום מכוונים ושבמקוה הנז' עד מקום הציון שעשה בו חומש מלגו יותר ממ' סאה נכנסה כת ב' ואמרה שלפי חשבון המדידה על ידי אצבעות יש עד מקום הציון כדי שיעור דוקא לא פחות ולא יותר ושלישית יסע דגל החכם המערער ולימד שעד מקום הציון חסר במאד מאד ועיקר מחלוקתם תלוי בשיעור אמה בת ו"ט שב' כתות הראשונים סמכו עצמן במ"ש בספרי תנ"ך של דפוס ויניציאה שנת ת"ח ששם נאמר שאמה בת ו"ט היא ג' רביעי אמה של צמר בויניציאה בקירוב ועל מלת בקירוב זה נחלקו שהראשונים אומרים שהיא פחותה מעט מג' רביעי אמה ולחומרא לא דק באופן שאם נשאר אותו הקירוב בעין יפה כמו א' מארבעים באמה פחות מג' רביעי אמה יצא לנו על פי חשבון יותר מחמשים אלף אצבעות בתשבורת במקום שכלתה מדת מ"ח סאה הנז' והשניים אומרים שיש למדוד בג' רביעי אמה דוקא לא לפחות ולא להותיר ואף שאנו רואים בחוש שהמדידה באופן זה אינה מסכמת במדידת הסאין על ידי ביצי תרנגולת בינוניות מכל מקום יש לילך אחר השיעור היותר גדול להחמיר ולהוסיף על ציון הנזכר להסתלק מהספק אם באולי באיזה פעם יחסר ממנו כל שהוא ושלשים יסעו נשענים על סברתם לומר שאמה בת ו' טפחים עודפת על ג' רביעי אמה של צמר הנז' ואם כן ציון המקוה הנז' חסר הרבה ומעתה נסתפקו טובי העיר איך להתנהג בניד"ד הללו אומרים עלה נעלה ונגביה הציון ממקומו עד מקום סברת המערערים לצאת מכל הספקות שאין שיעור למעלה והללו אומרים אם כה נעשה הרי אנו מוציאין לעז על הרב שהכשיר המקוה כדין ולחפות על שהביא בני ישראל לידי איסור כרת ח"ו ואף שנפרש דאין אנו מוסיפין רק לתוספת טובה מכל מקום אנו מחזיקין הקול שטעה הרב וכל כה"ג חיישינן ודאי לזילותיה ועוד שבהרבות המקוה מי גשמים נצטרך גם כן להרבות מי חמין לחממו ותחתיו לעולם לא יחם ולמה נטריח על הציבור יותר מדאי ועוד בהרבות מי גשמים וברבוי מי חמין לחממן יתמלא המקוה בנקל פה לפה ובהכנסת הטובל בו יצאו המים לחוץ ונמצא טובל בזוחלין ולא באשבורן והשיב הרב המחבר להם תשובה מאהבה שאין להם לזוז ממה שהורה הרב ומ"צ שלהם והביא מ"ש הריב"ה ורב"י ורש"ך בי"ד סימן ר"מ וגם לוח המדות הנדפס בויניציאה לצדק יחדו שיעור הביצים באצבעות שכתוב בסופו השמר לך שלא תשער מדת מקוה וחלה ורביעית רק למנין הביצים ואצבעות הנז' ולא במשקל וכו' הרי שכל כוונת המחבר להקל הטורח מהמודדין ולפתוח להן ב' פתחים היינו מנין הביצים ומנין האצבעות ולא לחלוק על קבלתם ז"ל ששיעור אמה על אמה ברום ג' מחזיק מ' סאה גם בספר קטן שמו סדר הברכות נדפס באשמטרדם שנת ת"פ בהסכמת הרבנים מהר"י אבוהב ומהר"י ששפורט ומהר"ש די אליוירא נמצא בתוכו בלשון פורטוגאלי קונטרס א' קטן עם קיצור דיני שו"ב ודינים אחרים וקיצור דיני מקוה ששיערו כלי המחזיק ל' ביצים בינוניות ואמרו שבמנין קצ"ב מהכלי ההוא יעשה שיעור מקוה טהרה ואמרו ששיעור מ"ד אלף וקי"ח אצבעות ושיעור מ' סאה שהם חמשת אלפים ותש"ס ביצים הכל עולה למקום א' ע"ש עוד כתב שהגד הוגד על דבר אמת ועפ"י הראיה שביצי תרנגולת מצריות שהיה מקומו של הרמב"ם הן יותר קטנות משלנו ואם אמת היה הדבר שהביצים ששיערו ז"ל הן יותר גדולות משלנו לא הוו שתקי קמאי ובתראי ללמדנו חידוש זה העיקר וכן לא היו חכמי ישיבות אמשטרדם וויניציאה מניחים להדפיס לוח המדות בלי אזהרה מפורשת וכו' והביא אחר כך הרב המחבר דברי חכמי אמשטרדם בל' פורטוגאל ושהודפס בס' סדר הברכות הנדפס הנז' ללשון איטלקי ושוב כתב הרב המחבר שעשו דבריו רושם בקק"י פירינצי (הלז) שכאן נמצאת וכאן היתה המחלוקת לש"ש על מקוה הנז' בשנת תפ"ח וקיימו וקבלו דהמקוה כשר ושגם הרב האחר שהיה ראש המנגדים ירד וטבל בו לעלות מטומאתו ובכן נחה ושקטה המריבה ע"ש פחד יצחק אות מ' (כת"י) ערך מקוה ושיעורו):

הד"ט גם אני שמעתי משד"ר מעה"ק חברון נר"ו שעמד אתי למדוד שיעור רביעית והביאו לפנינו ביצי תרנגולת שלפי מקומותינו לא היו רק בינוניות נוטות לקטנות מגדולות ותמה הרב נר"ו ואמר בפה מלא שבמקומו אפילו הגדולות שבגדולות אינן כאותן שהביאו לפנינו וחד מינן החה"ש מחס"י הראני מ"ש בריר חלומות שלו סימן תקע"ח וז"ל כתב הרשב"ץ בס' יבין שמועה מאמר חמץ דף ל"א ע"א דשיעורי חלה ורביעית וכיוצא אין למדוד אותן בביצים שאין כל המקומות שוין יש מקומות שביצי תרנגולת גסות כארצות אדום ויש שהן דקות כארצות ישמעאל ויש ביצה גדולה מביצה עיין שם ועיין בתוספות פ' כ"מ דף ע"ג ע"א ד"ה יתירה על מחצה של מדבריות והקדמונים שלפני רבי דקדקו בדבר שאין בתוספת שלהן שתות מצומצמת שביצים מדבריות גסות היו יותר מאותן של יום התוספת וכו' ועיין בחכמת שלמה מסכת שבת במאי דשייך לדף ט"ו ע"א ברש"י ד"ה קב ומחצה וכו' שכתב בשם ר"י שהביצים שלנו קטנות מראשונות ועיין להרב ציון לנפש חיה למהר"י לנדא על פסחים דף קט"ו שכתב שנתברר לו במופת עפ"י מדידה שביצים המצויים עתה בינינו הם רק חצי ביצה מהביצים שבהם שיערה התורה עיין שם ע"כ מהאוהב ואהוב הנז' הכלל העולה דאמת הוא ששיעור מקוה בביצים דוקא כדמוכח בהדיא ממ"ש מ' סאה ואם אחר כך נתנו לו גם כן שיעור אמה על אמה ברום ג' הלא לאמונה אחר שאמרו שהכל שיעור א' כן יהיה וכן יקום לעולם ואם אינם עולים בידינו למקום א' על ידי חכמת התשבורת אין לספק דדין גרמא או משיעור אמיתי של אצבעות או משיעור בלתי נודע לע"ע של איכות הביצים ואנן בעניותן אנה נפנה לעזרה הלא ההכרח יביאנו לידי השערת השיעור כמחמיר שבמחמירים פן נבא לידי איסור תורה ח"ו וכיון שכבר עמדו חכמי אמשטרדם וויניציאה ושיערו בחכמתם שהכלי ששלחו מהתם לאיטליאה מחזיק ל' ביצים בינוניות אין להשגיח עוד בבקיאותנו ושיעורנו דאף על פי שאין ביצי מקום אחד דומות לשל מקום אחר היינו דוקא מארץ ישמעאל לארץ אדום וכדומה הרחוקים הרבה זה מזה אמנם מויניציאה לשאר גלילי איטליאה סדנא חד הוא ומסתמא שוות הן באופן שאם חכמי ויניציאה גם כן מצאו הכלי של אמשטרדם מחזיק ל' ביצים נשים יד לפה ואין להרהר ח"ו אחר מדתן וכן ראוי לנו וכך חובותינו. האמנם מי שאין לו אותו הכלי וכדומה לו בכוון ובא למדוד מעצמו הדבר פשוט שיש לו לעשות כסברת המחמיר ואף שהעיד בנו האיש הגדול הרפ"י הנז' דאף ראש המנגדים שבעיר הזאת הורה וירד וטבל בו דע קורא נעים שתחלת ביאה בבואי פה בשנת תקנ"א לעבוד לשרת את הקק"י הלז חקרתי ודרשתי בדבר דאם האמת הגידו להרפ"י שהרב המנגד עצמו עשה מעשה בהרב ומ"ץ מה חידוש נתחדש בבית מדרשם עד שהדפיס ספרו חושב מחשבות ועוד חזר והדפיס באדרת אליהו שלו תשובתו הארוכה קראו בשם מי נדה והוא לכאורה דבר תמוה ומרפסא אגרי:

אמנם נחה גם שקטה דעתי הקצרה בשמעי מפי מגידי אמת שכך היה המעשה שאנשים מהוגנים ויראי ה' החרדים אל דברו וסברתו של הרב א"א הנז' הגביהו הציון בחשאי והודיעו לו גם כן בחשאי שהגביהו השפל עד מקום הראוי לסברתו ולכן ירד וטבל בו לא לחזק ידי המורה רק לפי שכבר תקנו המעוות בלי חלול כבוד המ"ץ ולא הודה מעולם לסברתו ובהכי ניחא שהדפיס אח"כ מה שהדפיס בחבוריו הנז' ולתווך השלום התירו להם לשנות ולהודיע מה שהודיע להרפ"י הנז' וכאשר הגידו לו כן הגיד לנו בספרו הנז'. וניכרים דברי אמת שאת השפל הגביהו כי אני בעצמי הלכתי ומדדתי עד המקום שהציון עומד שם לע"ע ודרכתי דרך הרב המנגד למדידת השיעור ומצאתיו מכוון ממש לדבריו ואילו הניחוהו במקומו הראשון היה בדין שלא יצא החשבון צודק על פי מדותיו שלמד בתשובה הנז' באדרת אליהו עם הציור שצייר של שיעור חצי טפח והדבר ברור ומוכרח מעצמו כאמור:

ועיין להרב זרע אמת סימן צ' שכתב דמדת המקוה של ד"ם יק"ח אצבעות משתערת ברוחב אצבע גודל בינוני, שלנו שששה טפחים בדרך זה הם ממש אמת הבנין של עירו מודינא ודלא כמי שהעיד בשם הר"ם פרובינצאלי מ"ץ מנטובה לשער באמת הסוחרים פחות א' מי"ו ושלכתחלה יש לשער הו' טפחים באמת הסוחרים במילואה וסתר גם כן מאי דס"ד לאותו חכם המעיד שאולי היה טעמו משום שצריך לשער באצבעות דורות הראשונים שהיו גדולים משלנו גם סתר מה שצידד דאולי ה"ט משום דהמ' סאה משתערין במדה צפורית וכן סתר מה שצידד דאולי הרמ"ף הנז' דבר לענין ד"א של הרחקה משום מאפיל דליתא דאין מקום לחוש בשום ענין לשיעורו עיין שם ולהרב חיים שאל ח"א סימן ע"ד אות ח"י שכתב דאין לסמוך על מ"ש הרב ב"ד סימן ק"ב לשער המקוה באוק"ש רק למדוד באצבעות ושכ"כ מר זקנו בשם הרב סעדיה גאון וכ"כ המבי"ט סימן קכ"ג ומדברי אחרונים והב"ד גופיה בהשמטות בסוף א"ח הזכירו ועיין גם כן להרב חושב מחשבות הנז' ולהרב יעב"ץ ח"א סימן י"ז והנמשכים וסימן קכ"ט וסימן קס"ג והנמשכים ובח"ג סימן ל"ג והנמשכים וסימן רפ"ב ועיין להרב דרכי נועם סימן כ"ה ולהרב מעיל צדקה סימן ט"ל שהאריך בענין מדידת המקוה ועיין גם כן להרב אבקת רוכל סימן נ"ב ונ"ג על מקוה שבארם צובה":

וכעת בא לידי ספרו של הרב בריכות מים וראיתי שם בדף ע"ב ע"ד הביא מ"ש הראב"ד הנז' שכתב שמ' סאה של מקוה הוא מסך רנ"ט אוקא"ש ושמונים דראמה ושכפי תשובת הרב המבי"ט לא מהני ושבעיר הקדושה ירושלים תוב"ב שקלו במשקל ומצאו שיעור הרנ"ט אוקא"ש הנז' כשיעור אצבעות מעלה ומטה חצי שיעור ואית לן למימר שמה ששיערו חכמים מי מקוה היה במים שבמקומם קלים ביותר שמ' סאה היה עולה אמה ע"א ברום ג' אמנם עכשיו נמנו וגמרו שאין לסמוך כלל וכלל על המשקל רק במדידה וכתשובת המבי"ט וששלי"ת בא להו הדבר בנקל למצוא שיעור המקוה שעשו כלי א' עשר אצבעות אורך ועשר רוחב ועשר גובה סך הכל אלף אצבעות שעשר פעמים אורך עשר רוחב הם מאה ועשר פעמים גובה שעשר פעמים מאה הם אלף ומלאו הכלי מ"ה פעמים והיה שיעור שלם היינו בקירוב כי מ"ה פעמים אלף הם מ"ה אלפים ושיעור מקוה הוא מ"ד אלפים וקי"ח ולחומרא לא דק) ורשמו במקוה היכן הגיעו המים והשליכו אחר כך חוץ ממקוה ונתמלא אחר כך ממי גשמים עד אותו הרושם ובזה אין ספק להקל כלל גם הרב חיים שאל כתב שעשה מעשה כזה בא' מהמקומות שעבר משם אלא שהוא צוה למלאות מכלי כנז' מ"ד פעמים ועוד ולא נתן שיעור לועוד זה ואני בעניי באתי חשבון ומצאתי שועוד זה שיעורו כלי של ה' אצבעות על ה' ברום ה' והרב ב"מ הנזכר שכתב מ"ה לא דק לחומרא וכנזכר ודרך אגב בעלמא קא אמינא דהמעתיק או המסדר אותיות של שו"ת הגאון הר"ם סימן צ"ז טעה ושנה ושלש את טעותו שם שהדפיס דהעולה מהכאת תקע"ו וכו' הם ארבעים וחמשה אלף תפ"ב אצבעות דטעות מפורסם הוא וחלילה לנו לתלות הטעות בשר וגדול בישראל וסוף דבריו גם כן מוכיח על תחלתו שכ"כ ויצא לכל רביעית עשר אצבעות וארבע חמישיות כי כן הוא במספר א' וארבעים אלף ולא בארבעים וחמשה אלף והוא ברור:

ט האריך קצת בדין אשה שליל טבילתה בי"ט בענין להחם לה מים להשליכן למקוה דהכל לפי המנהג ושבעירו פירארה אינן מחמין בי"ט פי' ע"י עובד כוכבים (שם אות ר' (כ"י) ע' רחיצה בי"ט):

הד"ט ועיין בח"א מחיבורי הקטן הזה סימן י"א אות ד' וכ"ב אות ל"ו מ"ש בשמו וזולתו ועיין להרב זרע אברהם סימן י"ט בדין ראובן שעשה מצד אחד של מקוה שבביתו תנור קטן ופיו מן הצד ובגג התנור שקע בבנין יפה טס א' של נחושת או ברזל שאין בו בית קבול כלל ועשה כן להסיק תחתיו אש לחמם המקוה אין לחוש כלל ועיין בכדומה לזה לרדב"ז סימן צ"ה דדעתו להקל וכן כתב בשמו הרב הלקט הקמח דף נ"ז ע"ד. גם הרב ברכות מים נשאל על זה ופסק גם הוא להתיר וחיזק ראיותיו של הרז"א הנז' עיין שם בסימן ר"א:

י אף הוא ראה וידע שברוב ערי מצרים היו מקילין מאד בטבילת נדה במי מקוה ובספירת ז"נ ונהגו מנהג מינות לרחוץ במים שאובין ודי להן ליקח אשה אחרת אשר היא טהורה ומשלכת מים שאובין עליה ודוקא בזה מקפידות שלא תשליך המים אשה שאיננה טהורה לכן עמד הוא וב"ד ותיקן שכל אשה שלא תטבול או שלא תמנה ז"נ או תטבול באותן המים הרעים תצא בלא כתובה ולא תנאי כתובה אף שאח"כ טבלה וגם כל אלמנה שתבא לגבות כתובתה לא תטול אפילו פרוטה עד שיגלגלו עליה בכלל שבועת אלמנה שלא עברה בא' מהתקנות הנז' וכן הדין אם תתגרש ואם יטעון הבעל שעברה על אחת מהן ואינו יכול לבררו תשבע בנקיטת חפץ שלא עברה על אחד מהנז' וכל איש שידע שאשתו עברה ושתק עד שבא לגרשה מחוייב הב"ד להחרימו ולהפרישו מן הצבור כאשר יראה בעיניהן ופרסמו תקנה הנז' בח' סיון שנת ד"א תתקע"ז ליצירה והחרימו גם כן כל בית דין שיעמדו בכל ארץ מצרים שיגבו לאשה כתובתה בלי גלגול שבועה הנז' (פאר הדור סימן קנ"ב):

יא במקום שנהגו להעביר בסם שער בית הערוה קודם טבילתן אם לא עשתה כן אף שהעבירתן במספרים ורחצה היטב אותו מקום אם לא שמשה תחזור ותטבול אחר העברה בסם ואם שמשה יש להקל שמא נתעברה ויצא לעז על בניה וכדין הטלת צפרנים עיין לרש"ך ורט"ז סי' רצ"ח ס"ב (וע"ל אות י"ב) (שדה הארץ ח"ג סי' ז'). יב הראה פנים לסמוך על הרב נקה"כ סימן קצ"ח להתיר לטובלת בשבת וי"ט לחתוך צפרניה עי"ג אם שכחה ליטול מבע"י שלא כדעת רט"ז שם ס"ק כ"א וששוב ראה להרב צבי סימן פ"ב שהאריך לסתור סברת רש"ך ולא היתה לו להרב המחבר שעת הכושר לעיין בדבריו (שם סימן פ"ח ופ"ט):

הד"ט ואשה שטבלה ולמחרת הרגישה שלא הטילה אחד מצפרניה עיין להרב פחד יצחק אות ט' ע' טבילה דפסק דאם שמשה יש להקל ואם לאו להחמיר וע"ל אות י"א וראיתי בשו"ת הרב עזריאל דיאיינה כת"י סימן קמ"ד שגם מדבריו מוכח לחלק בין שמשה ללא שמשה עיין שם ואם לא שמשה והוא בשבת עיין בח"א מחבורי הקטן הלז סימן י"ד אות כ"ח:

יג אשה שטבלה בליל י"ג לוסתה וקודם ששמשה ראתה טפת דם התיר לה לספור ז"נ מיד שפסקה בטהרה אף אם יהיה תוך ג"י הראשונים ואף שאנו מחמירין בלא שמשה אטו שמשה חומרא בעלמא הוא ומנהג בעלמא והרב"י מתירו לגמרי אף בלא שמשה. ומה גם דעובדא דידה הויא מלתא דלא שכיחא דאין מדרך הנשים לראות בבואן מהטבילה ואם היתה רואה קודם שתטבול לא היינו מחמירים עליה להמתין ה' ימים ומה מקום להחמיר עליה לפי שלא טבלה כיון שעדיין לא שמשה (מעיל צדקה סימן ל"ב) הד"ט אחר הס"ר האות האחרון אינו אות דיש להשיב דשאני ימי נדתה וספירתה דלא שייך למגזר לא שמשה אטו שמשה דלאו בת תשמיש היא ולא ברשיעי עסקינן משא"כ אחר שטבלה כניד"ד דראויה לתשמיש יהיה מקום למגזר לא שמשה אטו וכו' ודברים ניכרים הן דגם הוא ז"ל לא נתכוין רק לסניף בעלמא שכן אמר מר סמוך ונראה וז"ל והעיקר דלא שכיח כולי האי שנגזור הא וכו' עיין שם ואיך שיהיה בעיקר הוראתו אין מקום לפקפק ועיין גם כן להרב שבות יעקב ח"ב סימן ע"ז בדין מי שטבלה ואין בעלה