עיקרי הד"ט יורה דעה מ

למאן דמיקל היכא שכבר שמרה ימי חמוד ונתאחרו הנשואין ולא, פסקה בדיקתה עיין שם. וע"ע שם בח"ב סימן ל"ח אות מ"ב שכתב בשם הרב גט מקושר רבו בסימן קי"ט דף ב' ע"ג שכתב שעשו מעשה בתוככי ירושלים תוב"ב בפני מהרי"י הכהן דהתירו לכתחלה לסבה קלה לכנוס תוך ימי ז"נ דחמוד ע"י שמירה שלא תתיחד כנדה עיין שם. וע"ל סימן כ"ב אות כ"ד דדין דם חמוד נוהג גם בקטנה שלא ראתה או זקנה (וע"ל אות ל"ו) ושיש לה ג"כ לברך על טבילתה ע"ש. מה נסתפק ושאל להרב אורי פייבוש כ"ץ במ"ש הטור סימן קפ"ט בשם הרמב"ן דעכשיו אין אנו בקיאים בין ימי נדה לזיבה דא"כ כפי זה כשראתה היום וחזרה וראתה ביום ג' יש לחוש ליום ג' (דאם ראתה ביום ב' אזלינן בתר תחלת ראיה כמ"ש מור"ם שם ססי"ג) וכמדומה שאין הנשים נוהגות כן ואין חוששות כלל לראיה שרואות קודם ימי לבונן. עוד נסתפק בראתה בז' לח' ניסן וחזרה וראתה בה' באייר שיש לה לחוש ולבדוק בז' אייר כי היכי דתקבע וסתה לז' סיון ובפרט להרמב"ן וכמדומה שגם בזה אינן חוששות ואפילו בראתה בז' ניסן וז' אייר ה' סיון אין חוששות לז' סיון לבדוק על זה קודם ימי לבונה ואמאי והשיב לו הרא"פ הנז' דא"צ לחוש כלל דאם אתה מחלק בין ימי נדה לזיבה נמצאת מכריחין ללמוד פתחי נדה וימי זיבה וכו' אבל בימי נדה ממש כגון תוך ז' שראתה לא שייך טעות ובודאי הניחו על דין תורה ואת"ל שמא ראיה ב' היא תחלת נדה והראשונה מקרה בעלמא זה אינו דלא אמרינן אקדים וחזא אלא כדחזא ב"פ ראשונים מעין סתום ופ"ג ממעין פתוח כדאיתא בס"פ בנות כותים אבל מהסתם לא אמרינן וכו' והשיב לו הרב המחבר דאפשר שלא פירש כ"כ בראשונות ספקותיו ולכן לא השיבו כענין וחזר לפרש שאלותיו והקשה גם כן על מה שהשיב לו והשיב לו הרא"פ הנז' שליח והרב המחבר חזר והקשה לו שנית עש"ד ים יששכר דף נ"א ע"ב:

מו הגם דמהר"ם אלאשקר בסימן צ"א התיר לישן תחת הכילה עם אשתו נדה כשלכל אחת יש כסת בפני עצמו מכל מקום הנכון להחמיר אם לא במחיצת סדין תלויה בין המטות כיון שאינו רואה אותה עוד וראיה לאיסור בלא זה עיין בתשב"ץ ח"ג סימן מ"ב (שער המים סימן א'):

סימן כב דיני מקוה וטבילה אות א נדה שחל ליל טבילתה במ"ש וביום ו' היתה עדיין בימי אבלה אין ספק דמותרת לחוף בע"ש בחמין לטבול בזמנה לבעלה ודחה דברי אחד חכם שפסק לאיסור (פנים מאירות סימן ח'):

הד"ט ועיין להרב בית לחם יהודה בתשובותיו לסימן קצ"ז בענין הרחקת הטבילה מהחפיפה כשחל ט"ב בשבת אף דפסק מור"ם בא"ח סימן תקנ"ד דנוהגין לאסור תשמיש מ"מ מותרת לטבול ודלא ממ"ש הרב תורת שלמים סימן קצ"ז שדחה דברי הרב של"ה דף ק"א ע"א ועיין בח"א מחבורי הקצר הזה סימן כ"ח אות ה':

ב נכנס ויצא בטהרה בדין מקוה באשבורן על ידי המשכת מי גשמים הנקיים בעוקה א' ולפי שהעוקה מאבדת מימיה בארץ עשה כלי גדול המחזיק מ' סאה או יותר לקבעו בעוקה בנקיבה בכלי בכדי טהרתו ולעשות במקום הנקב כעין בנין בסיד ועפר וצרורות להחזיק מי גשמים הנמשכין לתוכה דכיון שקבעו בארץ וניקב מתחלה כמוציא רמון לכ"ע המקוה טהור אף אחר שסתמו בסיד ועפר ואין בו שום חשש טבילתה ע"ג דבר המקבל טומאה דהא אינו מקבל טומאה אפילו לר"ע (שם סימן מ"א ומ"ב):

הד"ט ועיין להרב משאת משה ח"ב סימן ח' בדין מקוה מים עמוקים שרצו לחדש ברחוב העיר ע"י המשכה מבור המים שבגינה בגלגל חוזר בכלי חרס נקובים בכונס משקה ושופכים לבריכה דרך חריץ ותרי רבנן דפקיעי שמייהו קראו עליו ערעור משום לתא דשאובין וגם הרב המחבר השיב על דברי המתירין אם סמכו עצמן במ"ש הרב המבי"ט ח"א סימן שמ"ח ומהרי"ט בחי"ד סימן י"ז והביא מ"ש בס' מקוה ישראל וסוף דינא העלה כאוסרים לכתחלה למחות בידם ע"ש ולהרב זכרון יוסף סימן י"ג על אודות באר מים חיים שמעלין ממנו המים על ידי נענוע יד אדם בבית יד של עץ מלמעלה ועי"כ עולים המים ויוצאים חוצה ויורדים דרך צנורות ונמשכים משם המים למקוה עיין שם אופן העלת המים ותנאיו ועיין ג"כ להרב דבר משה ח"א סימן כ"ד ולהרב מגן שאול סימן ז' בנידון דומה לזה ועיין גם כן להרב ר"א ושיח השדה שהביא תשובת הרב מהר"ד אופנהיים ע"ש ולהרב נודע ביהודה סימן ס"ה שביאר היטב דיני מרן סימן ר"א סעיף ס"ח ע"ב וע"ג בדין ב' מקואות וכו' והרש"ך שם סעיף ע"ג ועיין ג"כ בשו"ת גאוני בתראי סימן ל"ו שהביא בשם מהר"ם אשכנזי בדין מקואות שבאיזה מקומות עושין בתוכן נסרים מחוברים במקוה וקצתן הן מדרגות שבהן יורדין למקוה ומחוברין בבנין וכשהמים עמוקין עומדות ברגליהן על נסרים וטובלות שם ותמה על מ"ש הרמ"י שמצוה מהמובחר לתקן על ידי שיניחו אבנים רחבות עליהן דמאין יצא לו היתר האבנים ותמה גם כן עליו במ"ש דיש שהיו רוצים לתקן בעשות בנסרים איזה נקבים ותמיהות אחרות עיין שם וע"ל אות ה' ועיין למהר"ם פדוואה סימן ל"א ועיין בתשב"ץ ח"ב סימן נ"ו במקוה רחוק מהגג אם מותר להמשיך בתוכו מי הגג ע"י צנורות בלתי קבועין מונחים ע"ג עץ ארוך קבוע בכותל חקוק באמצעו ובאותו חקק ישימו צנורות של חרס מחוברים ומהודקים בחמר ובזפת אין חשש איסור ומ"מ אם חוששין לצנור זה מפני חקיקתו ויחושו גם כן להרכיב עליו צנורות של חרס אף על פי שאין המים עוברין עליו יעשו ב' קורות המתאימות סמוכות זו לזו קבועות לכותל וירכיבו הקרמידין עליהן ע"ש ועיין גם כן להרב מנחת יעקב בשו"ת שלאחריו סימן ז' דנשאל בדין מקוה שסמוך לנהר א' עומד באר א' שבתוכו מי הנהר שבין ומהבור ההוא ע"י סילון הולכים המים למקוה ולאותו סילון יש ב' ברזלים קבועים בראש ובסוף באופן שהסילון סותם אף שהברזלים נקובין כדי שהמים היוצאים למקוה דרך הנקבים יצאו זכין וצלולין ותשובתו בצדו מהרב ליפמן שהאריך קצת בחששת הסילון משום שכל אותו מעין המקלח למקוה נמשך על ידי סילונות דלדידיה כלי גמור אך לפעמים נתרין אותן המים בהשקה שמתאמצין מעט מים מהנהר ההולך סמוך אותו מעין אבל אינו רק כשהנהר גדול ולפעמים נפסקה ההשקה ויש לחוש כשנתמלא המקוה מתחלה לא היתה אז ההשקה ונמצא נתמלא בשאובין אף דאח"כ כשחזרה ההשקה נטהרו המים שבמקוה אף שהיו שאובין אבל כשחוזר לפעמים שההשקה תפסק אפשר שיחזרו שאובין כתחלה ויהי דבר הרב המחבר אליו שלדעתו אין שום פקפוק שאין הברזל הפנימי דבוק לסילון אלא בקרקע וחומת המקוה כדי שהדגים שבמקוה לא ילכו לסילון והמים יכולין לבא למקוה בלי ברזל דרך סילון של עץ ובר מן דין נמי כיון שקבוע בקרקע בטל אגב קרקע ועל מה שחשש שבפסיקת ההשקה יחזרו המים להיות שאובין הנה נעלם ממנו דין פשוט בש"ע סימן ר"א סי"א באופן דאין שום חשש לא לסילון ולא לברזלים ולא לחזרת המים שאובין ודברים פשוטים הן ע"ש וע"ל אות כ"ב:

ג אשה שטבלה ושמשה ושוב נסתפקה אם טבלה בטבעת שבידה או לא אם דרכה להוליך הטבעת רפויה א"צ לחזור ולטבול (מעיל שמואל סי' ח"י):

הד"ט גם הרב דבר משה ח"א סימן כ"ח פסק כן ודוקא בשכבר שמשה אין צריך לחזור ולטבול אמנם הרב מקום שמואל מיקל אף באם לא שמשה וכסתימות מרן ועיין שם בסימן נ"ה ועיין להרב נודע ביהודה סימן נ"ג באשה שחפפה ורחצה עצמה וטבלה ושוב נסתפקה אם רחצה היטב דצידד בתחלה להצריכה לחוף מחדש ולטבול דהו"ל כעין דבר שיש לו מתירין דאין הספקות מועילות כמבואר בסימן ק"ב ס"ג וברש"ך שם סק"ח אך מצא לה היתר דמסתמא סירכא נקטא ואזלא וחפפה עצמה היטב ועיין לרט"ז סימן ס"ט סקכ"ד ועיין גם כן להרב בארות מים סימן י"א בדין הטבעת הנז' דפסק דברפויות עלתה לה טבילה אם שמשה ואם לאו יש לחוש לסברת רש"ל ועיין גם כן להרב מכתם לדוד שהרב בנו בכורו בסימן כ"ד טרח הרבה להקל לפי שבניד"ד לא היתה עדיין בוגרת ואלו היתה בוגרת היה מחמיר ומה גם לסברת ב"ה דמחמיר אף ברפויה ואח"כ יצא אחיו והסכים עמו וגם הרב המחבר אביהם הסכים עמם אך יצא לחלק בין טבעת שיש בה אבנים לאין בה עיין שם ולהרב זכרון יוסף סימן ט' ויו"ד ד אשה שלא היה בעלה בעיר ובא בע"ש או שהיה אחר לידה במקום שהמנהג שלא לטבול בליל שבת אם היתה יכולה לטבול קודם שמבואר בסימן קצ"ז ס"ב דגם במ"ש לא תטבול דעתו ז"ל דליש מקילין שמביא מור"ם שם אפילו לכתחלה תטבול במ"ש ועיין מה שכתבתי בהשמטות הראשונות שבחא"ח) (מקום שמואל סימן כ"ד):

ה אשה שאינה יכולה לעמוד על רגליה לטבול לנדתה אינה יכולה ליטהר בישיבה אך תטבול אם ב' נשים אוחזות אותה בין ידיהן או יושיבוה בפישוט ידים ורגלים בסדין וב' נשים תאחזנה בכנפי סדין ותטבלוה מהר"י מברונא סי' ק"ו וק"ז הד"ט ועיין להרב משאת בנימין דדחה הוראתו במה שהתיר לטבול בסדין דדבר מקבל טומאה הוא ואין להתיר רק על ידי דבר שאינו מקבל טומאה או לאחזה בזרועותיה והאוחזת תדיח ידיה תחלה במים עד שיהא טופח ע"מ להטפיח ע"ש ועיין להרב זרע אברהם סימן כ' בדין תינוקת שטבלה מדם בתוליה והיא בת י"ב שנה בקירוב ולהיות המקוה עמוק הרבה ויראה לרדת בתוכו לקחו הנשים כסא של ד' רגלים והניחוהו תוך המקוה כדי שתעמוד על הכסא ותטבול בו וכשנודע למקצת ת"ח פקפקו בדבר וגם הוא גער בהן ומ"מ לא רצה להצריכה טבילה שנית ע"ש ועיין ג"כ להרב יוסף אומץ סימן צ' דאין לעמוד לכתחלה על גבי כלי או בקעת ותטבול ובדיעבד תעלה לה וט"ס נפל בתורת הבית הקצר בית ז' ריש שער ו' דכתיב ביה לא עלתה בשכבר בתשובות תתכ"ח כתב דעלתה לה וכדעת הראב"ד ועיין גם כן להרב שאגת אריה קטן סימן ו' שלא התיר לטבול בתיבה העשויה להכניס בתוכה דגים שמעמידים אותה תוך המים ויש בה כמה נקבים בכל צדדין שהמים נכנסין ויוצאין אעפ"י שיהיו כשפופרת הנוד אא"כ תנקב כמוצאי הדג הגדול שמכניסין בה וע"ל הגהת אות ב' ועיין להרב אהל יעקב סימן ז' וח' שכתב דנסרים הקבועים במקוה שלא היו כלים מעולם ולא נתייחדו לכלים אין בהם איסור כלל לעמוד עליהם ולטבול וככל האחרונים הרב"ח ורט"ז ודרישה ורש"ך והרב תי"ט ועיין ברשב"א סימן ת"ח דכל שנעשה בבנין ואינו בכלים כשר ומ"ש מהרי"ק סימן קצ"ח סל"א דאין טובלין ע"ג נסרים אינו אלא במיוחדים לכלים כספסל ולא בעומדים לבנין כמ"ש איהו גופיה בכ"מ רפכ"ה מהל' כלים וכדמוכח ממ"ש רשב"א סימן תתקכ"א ודוקא כשהיו או נתייחדו לכלים לא סגי לקבען בבנין אם לא יעשה בהן נקב המטהרו ועיין בשיעורן למרן סימן ר"א ס"ז ובפוסקים ועיין שם סעיף מ' דמזכי שטרא אבי תרי וחפש ולא מצא בחדשים גם ישנים יישוב להם ע"ש:

ו מה שנוהגות הכלות לטבול לח' ימים לחופתן ושוב קבלו עליהן שלא לטבול עד אחר י"א כך יפה להן וכן ראוי לעשות (זרע יעקב סימן ק"ה):

ז אשה שיש לה חולי נפילת הרחם וממנה יוצאת איזו ליחה אדומה הנראית בסמרטוט כשמקנחה בעוז ידיה וצוו לה הרופאים לעשות לה טבעת עם לאסירפיצי"ו ודברים אחרים שהועיל מכל וכל ובהסיר הטבעת לטבילתה מצאה ליחה אדומה שיש שמכשיר עם הרב פני יהושע ויותר נראה להתירה לטבול עם הטבעת ודעת הרב המחבר נוטה שתטבול עם הטבעת דמעתה גם הרב פ"י הנז' יודה בזה ולדעתו תטבול בלא ברכה ושכן הורה למעשה (פחד יצחק אות א' ע' אשה רואה):

הד"ט ועיין להרב זכרון יוסף סימן ט' ויו"ד שאלת הרב מהר"י תאומים בתשובה בצדה בדין חולנית ברחם שעשתה לה מילדת טבעת שעוה לישא אותה כל ימיה רק להסירה בעת לדתה ואיזה רופאים אמרו שנעשה לרפיון האם הנקרא חדר של חולשת החבלים שקשורה בם נופל לפרוזדור דבוקה לחדר למטה והטבעת מגינה שלא תפול ויש רופאים שאמרו שאינו דבוק לחדר רק בקרקעית הפרוזדור על אם הדרך יש יציאת מ"ר דבוק בעגול על כותלי חלל פרוזדור שעור הפרוזדור קמטים קמטים וע"י החולשה מתפשטים הקמטים גם המילדת אמרה שעשתה הטבעת לחולשת הפרוזדור עד שמפסקת כל אורך הפרוזדור לשנים דבוקה למעלה ולמטה לאותו צד ודעת מעלת השואל ומשיב הנז' להחמיר עליה אף אם הבדיקה דרבנן ואין הקולות שנאמרו ברואה מחמת תשמיש שייכי בהא ושכן יש לחלק בינה לבין מ"ש הרב פני יהושע סס"א וסימן ו' וכן אין לדחות מהטעם דבבשרה ולא בשפופרת דהתם לא ראתה רק בשפופרת משא"כ הכא דחיישינן שראתה ממקור רק שהטבעת מעכבת לצאת ופשיטא ליה דהויא חציצה דראוי בית הסתרים לביאת מים בעינן וליכא. ולא כן דעת הרב המחבר שלדעתו תוכל להפריש בטהרה בבדיקה במוך נקי שתכניס באמצע רחמה עד קרוב למקום שהשמש דש דכשם דאין הטבעת מעכבת בעלה לבא עליה כן תוכל להכניס שם המוך ושכן אמרו גם כן נשי עירו החולות כמוה שאין הטבעת מעכבת הבדיקה כלל ושיש להן ב' טבעות א' מכניסות בעת נדותן וא' בהפרשן מטומאה ע"ש ולענין חציצת הטבעת לטבילתה אם האמת היא שאינה יכולה להסירה משום חשש סכנת נפשות חוץ מעת לדתה משום ההכרח דעתו ז"ל להקל ועיין שם שנכנס בענין מיעוטא שאינה מקפדת והאריך בו קצת ותצא דינה להקל לטבול בטבעת (ועיגכ"ל אות ג') ועיין גם כן להרב נודע ביהודה סימן נ"ה נ"ו וס"ד באורך בענין זה ולהרב בארות המים סימן יו"ד באשה שנתנה אספלני' באותו מקום משום רפואה דהחליט דאם דרכה להסירה בעת תשמיש לא עלתה לה טבילה אפילו בדיעבד עיין שם ודון מינה דבדין טבעת הנז' אם משמשת שלא בטבעת יש להחמיר ואם אינה מסירה יש להקל ומה גם דלא מבעיא דלא הויא מיעוט המקפדת דאדרבה מקפדת שלא להסירה וכנז' ועפ"י הדיבור זה לי עשרים שנה שנשאלתי אם יש להתיר לאשה שתטבול בשן תותבת שבשיניה והוריתי להקל מטעם האמור דאדרבה מקפדת היא שלא להסירה וככתוב אצלי בתכריך אגרותי סימן ל' ואחר סמוך עבר אצלנו הרב זרע יעקב ונומיתי לו כן הדברים ועלה עמי בהסכמה להתיר בפשיטות ואחר איזה שנים יצא לאור העולם ספרו של הרב מהרי"ך וראיתי בזרע אמת שלו סימן פ"ה שגם הוא עמד על זה והקיל מטעמא דאייתינן ושמחתי שכיוונתי וע"ע לו שם בסימן פ"ו בדין טבילת אשה שעשו לה רופאים דפוס עץ ותחבוהו לה באותו מקום בבל יסור משם לעולם ואינו נראה מבחוץ והתירה לטבול כן מטעם הנז' ועיין להרב פני אריה סימן י"ב דהניח בעיון דין האשה שנושאת ספוג באזנה לשאוב הזוהמא ששכחה להסירו בזמן טבילתה ועיין ג"כ להרב אהל יוסף סימן מ' בדין אשה שפצעה ונקבה אגוזים לחים ונצבעו ידיה שחורות משרף האגוזים והגיע עת טבילתה וידוע שאין הצבע כזה יוצא רק לאחר זמן אפילו תרבה לה בורית והורה הרב רבו מהרי"ד דאינו חוצץ דאף דמקפידות אין בו שום ממשות ומסיק עוד שם דאף דכתב מרן שם בסימן קצ"ח סי"ז דיש להסתפק אי תרתי בעינן היינו שאינה מקפדת ושלא יהיה בו ממש הלא ממ"ש מהרי"ד הנזכר בב"ד שלו סימן נ"ח מוכח דבחדא מינייהו סגי ואף שהרב ב"ד הנז' הביא אחר כך מ"ש הלבוש ופרישה דמשמע דתרוייהו בעי' והניח הדבר בעיון מכל מקום כבר העיד א' חכם שבחיים חיתו הורה למעשה להתיר ומה גם דחומרא דאתיא לידי קולא היא להמתין מלטבול עד יעבור הצבע הזה ויבא בעלה לידי טומאת קרי ובכה"ג כבר כתב הרב ח"י בכמה מקומות שלא יחמיר האדם שלא לזווג בזמנים האסורים על פי קבלה אלא לפי מ"ש אדם מהאי טעמא וכיון שדברי הרא"ש והרשב"א משמע הכי והכי ודברי הרט"ז והרוקח באו בפירוש כן ראוי לנהוג ולהתיר וכל שכן למי זהב שנוהגות הנשים לצבוע בתולות לנוי על צפרני ידיהם שאינו חוצץ דאית ביה תרתי לטיבותא דאין כאן לא הקפדה ולא ממשות ע"ש ועיין להר"ם זיסקינד בשו"ת שלו סימן י"ח באשה שיש לה מכה בגופה ועי"כ צריכה לאזור כגבר חלציה בחגורה על גופה וא"א לה לזוז ממנה אפילו כהרף עין דפסק להתיר דוקא בתרתי שתהיה החגורה רפויה וגם להניח החגורה תחלה במי מקוה דוקא ויהיו המים שבחגורה טופח על מנת להטפיח כדי שיהיו חבורין וכעין מ"ש הרב משאת בנימן סימן פ"א עיין שם ודבריו ז"ל לע"ד מגומגמים כאשר יראה המעיין בהם ע"ש:

ח בני צפורי בנו מקוה טהרה בחפירה בקרקע ויורדים בו ע"י סולם של אבנים קבועות בבנין ומעלותיו בלתי שוות ברוחב ובגובה באופן דקשה הדבר לעמוד על