עיקרי הד"ט יורה דעה לז

לומר דמשום דקשין גירושין ואין לך הטלת שלום בין איש לאשתו גדולה מזו הותרה מכללו ומ"מ נראה דכיון דאפשר שלא להוציא בידים ממש רק ע"י נהמא דשערי כנ"ל יש לעשות הקל הקל תחלה ועי"ע לו ז"ל באות א' ערך אשה רואה וכו' בשם הרב עפר יעקב באשה שלאחר תשמיש מצאה הרבה פעמים דם והאיש עלול להוציא דם ובפרט כשמשמש אחר חצות ופסק לתלות בבעלה והסכימו עמו הרב בנימין שער אריה והרמ"ז ועיין למהרי"ט סימן ל' דגדולה מזו טיהר אשה לבעלה ע"ש:

ח אשה שבשעת תשמיש יוצא ממנה תמיד דם בצאת הזרע מעת שהפילה לפני בעלה האחד ואז הורה לה אחד מהלומדים שטהורה היא ותלה הדם בבעלה ואחר שנתאלמנה זמן רב היתה נקיה ונשאת לבעלה ב' וכמו כן רואה דם אחר כל ביאה וביאה ואומרת שבעת תשמיש מרגשת קצת כאב ושהנשים אומרות שהאם שלה ירדה למטה ומכח תשמיש הבעל דוחק האם ומוציאה דם ויש לה וסת קבוע מל' לל' ולאפושי מלתא ראתה שינוי בין דם ראייתה אחר תשמיש לדם וסתה (אף דהאידנא אין אנו בקיאין להבחין בין דם לדם כמ"ש הטור בשם הרא"ש) ולפי ראות עין שוה ממש במראה ושמשה בבעלה שלא כדת ה' או ו' פעמים ובכל ביאה ראתה ופלפל הרב המחבר בפ' המפלת דת"ר הרואה דם מחמת תשמיש וכו' ובמרן סימן קט"ז בענין נאמנת האשה לומר וכו' ובמשאת בנימין להרב זקנו סימן מ"ז והר"ם מלובלין סימן קי"ח והרב"ח סימן פ"ד ואמונת שמואל סימן כ"ג ומסיק דבניד"ד דמה שכאב לה קצת בשעת תשמיש אינו נקרא מכה רק דמותרת לבדוק לבעלה הראשון והכריע בפלפול שבין האחרונים בדברי המרדכי בדין השפופרת ובענין נאמנות הרופאים אם היו אומרים תרופה לאשה הנז' היה מקום לדקדק קצת אמנם כיון שאומרים שנתרפאה ושע"י רפואה פ' נתרפאה התיר לה לשמש וכן עשתה ובס"ד לא ראתה כלל ועיין גם כן לו ז"ל בסימן ל"ד בדין אשה שיש לה בליטה גדולה בבטנה שהולכת הנה והנה ואינה מרגשת כאב רק בשעת תשמיש ומוציאה דם (כנסת יחזקאל סימן ל"ב):

הד"ט בענין נאמנות הרופאים ע"ל סוף אות א' ולהרב שבות יעקב ח"א סימן ט' יו"ד וכ"ב ולהרב מים רבים סימן מ' והרב נודע ביהודה סימן נ"ח ולהרב צ"ץ סימן פ"ו והרב דב"ש סימן ל"א ומ"ב ולהרב זרע אמת ח"ב סימן ל"ד ולהרב בית לחם יהודה בתשובותיו לסימן קפ"ו שהביא דברי הרב ש"י הנז' ולהרב חינוך בית יהודה סימן ס"ו ועיין להרב צבי סימן ס"ד שהאריך קצת לסתור סברת הרט"ז סימן קצ"א ודחה גם כן סברת הרב עה"ג סימן כ"ב ועיין ג"כ להרב זכרון יוסף סימן י"א את אשר השיב לא' חכם שהקשה על העה"ג הנז' סימן כ"ג ועיין להרב מעיל צדקה סימן ס"ד על אשה קשת רוח שבימי לבונה תמצא על העד נקודים קטנים או קוים אדומים או שחורים ונבדקה על ידי אשה ומצאה לה בעומק הפרוזדור נקב קטן כחודה של מחט והכניסה בו בגד מקופל דק ולא נכנס בעומק וגם לא מצאה רושם דם וחשב מע' השואל להתיר שחשב אותו הנקב פי וריד שאומרים הרופאים שיש שריג אחד המשתרג למקום הזה ואפשר שיוליך דם ומותרי השחורה שם ואף שאינו נפתח בכל הנשים מכל מקום ימצא כך לפעמים והרב המחבר דחה דבריו ממשנה שלימה של משל משלו וכו' החדר והפרוזדור וכו' ומ"ש התם בש"ס דשמעינן לניד"ד דלדברי הרופאים אף אם האמת אתם הרי הם מודים שאין שריג זה רק לעתים מזומנים ומסיק להחמיר אף אם יאמרו הרופאים שאינו מהמקור ואין משגיחין בהן לסתור משנתנו ושדברי הרב עה"ג הנז' בענין זה בסימן כ"ב בטלין ומבוטלין ושכבר בטלן בסוף ספרו סימן ע"ג ע"ש ועיין ג"כ להרב שב יעקב סימן מ"ב באשה שיש לה וסת קבוע ובין וסת לוסת רואה ומרגשת תמיד כאב גדול ודעות הרופאים נוטות שאין דם זה בא מהמקור של דם נדות רק מחמת ליחות החמוצים או שאר מכה והעלה להתירה לבעלה וכיון שיש לה וסת קבוע א"צ לידע שהדם בא מהמכה עיין שם ועיין להרב זכרון יוסף סי' ס"א דנסתפק בשיש לה וסת קבוע ולא פסק ממנה וראתה מחמת תשמיש ועיין ג"כ להרב פני יהושע מקראקא בסימן א':

ט אשה שנפל מקורה לבית החיצון ורואה דם תמיד ומאז לא היה לה וסת רק לפעמים ראשה ואיבריה כבדין עליה ומרגשת כאב כדרך הנשים בשעת וסתן ומרגשת שאין הדמים יוצאים מהמקור רק מהחתיכה אם יודעת ודאי שכן היא טהורה לבעלה לעולם בלא טבילה רק כשראשה ואיבריה כבדין עליה שיש להחמיר ולא לסמוך על דבריה והשג השיג להרב צבי סי' מ"ו והדב"ש סי' ק"ע דהחמירו בכגון דא (שב יעקב סימן ל"ז) הד"ט גם הרב נודע ביהודה סימן מ"א ומ"ב האריך על מ"ש הר"ץ הנז' עיין שם ובסימן ס' ועיין ג"כ להרב ושב הכהן סימן ל"ג שהאריך באשה שיש לה מכה באותו מקום ורואה דם. ועיג"כ להרב זרע אמת ח"ב סימן פ"א באשה שמצד רפיון קשרי האם נופלת למטה ובהעלותה על ידי כלי אומנות נשאר מעט דם דאסורה דאין זה דומה להוראת הרא"ש דמייתו הפוסקים בסימן קפ"ח ונסתייע ממ"ש הרב דב"ש סימן פ"ז וק"ע ושבות יעקב סימן ע"ה ח"ב ודלא מהרב פחד יצחק אות א' ערך אשה בדף קי"א ע"ד וע"ל אות י"ג. ועיין להרב אור נעלם סימן י"ט באשה שיש לה מכה באותו מקום וכשמטרחת עצמה מרגשת כאב גדול ופעמים מצאה כתם גדול כמראה הע"ל רו"ט ופעמים מצאה כאלה אחר תשמיש ופעמים למחרת טבילתה והעלה דאם תברר על ידי בדיקת מהרי"ו סימן כ"ה ומהרי"ל סימן ר"ג וכהסכמת הרש"ך סימן קצ"א שמכתה מוציאה דם אז יש לה טהרה לגמרי בין וסת לוסת ובלבד שלא יהיה בשלשה ימים הראשונים של ז"נ עיין שם וע"ע לו בסימן כ"ד באשה שיש לה וסת קבוע מל' לל' ומקרוב אחר לידתה נשברה ויודעת שמכתה מוציאה דם ומש"ה בכל פעם ז' או ח' ימים אחר טבילתה כשכורעה להסך רגליה נופלים ממנה איזה טיפי דמים ומראיתן משונה מדם ראייתה ושוב אינה רואה עד בוא וסתה הנז' הביא דברי הרש"ך סימן קפ"ז סקכ"ג ורב"ח סימן פ"ד ואמונת שמואל בשם תשובת הרמ"ם ולשון המרדכי מסכת שבועות והכריח דיש צדדין להקל ולטהרה בין וסת לוסת ומכל מקום לא רצה להקל עד בוא הסכמת מו"ר עיין שם:

י לא חילק ידע בין מוכת עץ לבתולה בענין הפרשתה מבעלה אחר בעילת מצוה אפילו לא מצא דם דמידי מחלוקת לא יצא כיון דלדעת ר"ח ודעימיה מוכת עץ ובוגרת דפיין הדדי (זרע אמת ח"ב סימן פ"ד):

הד"ט וכבר בא מעשה לידי בשנת תקנ"ד שנשאלתי להגיד דבר או חצי דבר על מאי דאמרי אינשי דנערה הנולדת ביום ו' שאין לה דם בתולים אם זכרונה בא בכתובים כתבי הקודש ואי איתא מה משפט הנערה כשתנשא ולא תראה דם וזאת היתה תשובתי. סדרא נקיטנא ממגילת סדרי"ם דסדר לן ספרא רבא מהר"י לאמפרונטי ז"ל בפחד יצחק שלו אות נו"ן בלתי נדפס עדיין שציין בח"א הנדפס אות ב' ערך בתולים ע"ש מ"ש בשם הרב אד"ם ומפי השמועה של הרב ב"ע והרב גראציאנו ממודינא ע"ש ושוב נראה בעליל ספרו של הרב יעיר אזן ושם בעין זוכר אות ב' ס"ג הביא דברי הרפ"י הנז' ע"ש ואחר ימים ראתה עיני במהדורא בתרא של הרפ"י הנז' אות ע' ערך עדות על בתולה שאחר שהביא נוסח א' של זכרון עדות שראה חתום בעדים הוסיף מדיליה וז"ל אבל הוא דבר שקר ודכורני בהיותי במנטובא בימי נעורי הרב הרופא המובהק להפקת רצון הרופאים שלא מבני ישראל כתב בארוכה על הדבר הזה שאין לו שחר והוכיח שהוא שקר גמור אבל זאת היתה לי אמת וצדק על מוכת עץ חתום בעדים ודיינים וכו' עכ"ל ואנא נפשאי המעתיק הרים ולא אדע מאי דבפומאי ומה גם דברים העומדים ברום עולם הגלגלים משאי מלא חפנאי עט בכתב שבכל מקום ומקום שנתיישבתי מקפידים בזה ובפרט בעיר פיסארו דיתובי יתיב הרב"ע הנז' עיני ראו ס' עת ללדת של הקק"י שבו נרשמים ונכתבים כל הנולדים ע"י סופר הקק"י מקרוב לק' שנים ובכל פעם שנולדה בת ביום ו' באו על החתום הסופר ועד אחר למען תהיה לעדה לעת המצטרך וכן ספרו לי שם מגידי אמת שגם את שאינן ב"ב מקפידים על זה ודאיתא זכירה זכירה בפנקסי כמוריהם שעליהם המשא לכתוב זכרון בספר את הנולדים ופשיעא דדברים בגו ואין הנסיון שהביא הרפ"י הנז' שם מוכיח סתירת המציאות שיש להוסיף דכך היא הקבלה שלא מזל יום בלבד גורם אלא מזל יום ושעה גם כן כי הדדי וא"כ אפשר לומר דדוקא ביום ו' ותחלת היום דכוכב נוגה משמש או בשעה ח' וכן בשעה ו' של ליל ו' לפי שיום שלו של כוכב נוגה הוא אמרו שיפעול פעולה הנז' שיבוש מקורה ולא אשאר שעות של יום ו' ולא בשאר ימים אפילו בשעה של כוכב נוגה ולפי שאפשר לטעות בין ג' שעות שביום ו' לשאר שעות שבאותו היום עצמו לכן הקפידו על כל יום ו' וכיון שכן הבנות שנולדו ביום ו' בסתם שהיו להן דם בתולים אינה עדות נגדיית לקבלה הנז' דמאן מפיס שנולדו באותה שעה גם כן:

ואי די דממשמשא ידע והקו"ל תלוי במזל א"א להתעלם מה שלע"ד קשה במ"ש מהרש"א בפ' המפלת אהא דא"ר אמי נקבה נקיה באה עד דאמרה מזוני ופירש הרש"א בלא מזל דמזלה תלוי במזל הזכר כמ"ש התוספות בפ"ק דסוטה עכ"ד ואני בעניי בדקתי ולא מצאתי בתוספות שלפני ועוד קשה דביבמות דס"ד ע"ב בענין קטלנית דאיכא למ"ד דמזל גרים ועיין באה"ע דכמה פוסקים פסקו כן ואם כן להך מ"ד א"א לומר דאין לה מזל ואילו הרש"א תפס במושלם דאין לה מזל גם בפ"ק דברכות ע"פ וצפונך תמלא בטנם סגנון אחד נקט דאין לה מזל ולפ"ז אין מקום כלל לניד"ד אם לא שנאמר דמזל מזוני לחוד ושל שאר המאורעות לחוד ויהי מה על מה שנסתפק מע' השואל מה יהיה משפט הנערה הנולדה ביום ו' לכשתנשא פשוט הוא לע"ד דיבעול ויפרוש ככל שאר נשים דלא פלוג רבנן בין גדולה לקטנה בעלמא דפורש וכדעת רש"י והרא"ש והר"ן בפ"ב דשבועות והראב"ד ורשב"א ומרן סימן קצ"ג ואם כן אמרו להחמיר בקטנה שלא הגיע זמנה לראות ולא ראתה עדיין ואפילו בדקה עצמה ולא מצאה דם הגם דידענו נאמנה דלאו בת דמים היא לא כל שכן בנידון דידן דסוף סוף לא הוברר הדבר אצלנו דאין לה ודאי דם בתולים:

יא כתם לבן שיש בו חוט אדום סביבות הלובן ואין בכמות החוט לבד שיעור גריס ועוד אינו מצטרף הלובן באדום לטמא אשה לבעלה והביא תשובת הרמ"א שהביא הרט"ז בס"ס ק"ץ שפסק לטהר כשהדם אצל מראה טהור ושאין בדבריו הכרע אם הוא כשהדם סובב המראה לבן או לא ע"ש דלדידיה אין חילוק כלל בין זה לזה ולעולם בעי' דבדם עצמו שסביבות מראה לבן יהיה בו שיעור כתם וכ"ש אם אינו אלא מראה דם אצל וסמוך מראה לבן דלא חזי לאצטרופי לטמאה (ואם ב' כתמים מחולקים ונוגעים זה בזה במקום אחד בלבד פשט לאיסורא בסימן ס"ב אם יש בין שניהם כגריס ועוד) ועיין להרב צ"ץ עוד הביא ראיה להתיר משום דאל"כ אף אם כל כמות הלבן עם האדום שמקיפו היה פחות מכגריס היה ראוי להחמיר כל שיש בתוכו לבן דאילו ממאכולת לבן זה מאין בא ואם כן לא ימלט ששום אחד מהפוסקים יזכיר חידוש כזה (מעיל צדקה סי' כ'(:

הד"ט ועיין להרב סדרי טהרה סימן ק"ץ סק"י דתמה עליו במ"ש שאין בפוסקים שיזכיר חידוש זה דנעלם ממנו מ"ש הראב"ד בסוף שער הכתמים דאינה תולה במאכולת רק כתם אדום ומ"מ כתב דבמקומות דשכיחי פרעושין שלכלוכן שחור יש לתלות בהן עיין שם וכיון דמידי ספקא דרבוותא לא נפקינן הן אני בעניי נהגתי לטהר כל שאין צד אחר להחמיר כגון בשלשה ימים הראשונים של נקיים דכתב מור"ם בסימן קצ"ו סי"ב וכיוצא. ועיג"כ למהר"י מברונא סימן ק"ט במי שראתה כתם בחלוקה למטה והיתה תרנגולת שחוטה על האיצטבא וישבה עליה מ"מ אין תולין בתרנגולת דדוקא כשעסוקה בה או עוברת במקום שמתעסקים בה תולין וכו' לא בכה"ג שלא נתעסקה ואינה יודעה אם נגעה או לא וע"ע לו שם סימן מ"ט דאם לבשה לבנים וספרה מקצת ושכבה אצלה בוגרת בתולה שראתה ותוך יום ה' לראייתה מצאו דם בסדין התחתון ועלו שתיהן במטה מצד אחד שתיהן ספקות. ועיין להרב שבות יעקב ח"א סימן ס"ט דפסק דאפילו בטבילת נדה להקל אם אומנותה להיות ידיה מלוכלכות בדם וכדין שוחט או טבח בענין נט"י והביא גם כן פסק הרב הלק"ט סימן כ' בדין מוהל דאינו חוצץ אך הקשה אליו דמדמי דין מוהל לדין טבח דנתעלמה הימנו סוגיית הש"ס במקומה דגם בבני אהרן הויא חציצה אם נתיבש ע"ש:

יב הרבה לספר בשיעור הכתמים ושערות שארז"ל לשער בהם והביא מ"ש הרב דב"ש סימן נ"א שכוון כמעט לרוב דבריו ועוד לו שם אופן מדידת הכתמים שאינן ברבוע עפ"י חכמת ההנדסה ולידע אם יכול שיעור הגריס ועוד או לא (שם סי' כ"ז). הד"ט ועיג"כ להרב יעבץ ח"א סימן ס"ט שעשה סמוכות למ"ש הרב מר אביו בסימן ס"ז להקל בגריס של כתמים לשער בפולין הגסים ממ"ש הר"י ן' חביב בי"ד סימן מ"ד בכוליא שהקטינה כפול עוד מצא ראיה גדולה מירושלמי שלהי מעשרות דגריס הקלקי מרובע הוא בתולדתו ואין לך מרובע מששת ימי בראשית רק הוא וכך הוא תבנית הגריס דפול בל"א גרוש"ה בוני"ן דחלק מחציתו דומה למרובע עיין שם ושיעור הגריס אינו אלא בצירוף ארכו ורחבו שבשטח האחד ולא בצירוף מה שיעבור בבגד שתחתיו והוא ברור וכן ראיתי להרב פחד יצחק באות כ' (שלא נדפס עדיין) ערך כתם שכתב בפשיטות דכתם פחות מגריס ועוד העוברת בשני בגדים שבין שניהם כגריס ועוד אינן מצטרפין דכל חד וחד מלתא באנפי נפשיה ושכן הסכימו לטהר מהר"י בריאל והרב קזיס ומהר"י אבוהב בלי פקפוק (וע"ל אות כ"א):

יג האריך לבאר דין אשה שיש לה שבירה שהראתה כתונתה למילדת וטיהרה כי חלתה במכתה ועשתה לה רפואות והועילו לה שאין המכה נראית בחוץ כראשונה ואין הדם שותת אך עדיין מרגשת כאב המכה ואינה יכולה לנקות עצמה אחר ימי נדתה שעדיין רואה לפעמים מראה שחור או ירוק כזהב או עשבים וכיוצא ופעמים טפת דם מעורב בו ואין לה גם כן וסת קבוע ונסתפקו אם יכולה לתלות דם שאחר ימי וסתה במכתה אפילו בתוך שלשה ימים הראשונים של ימי ספירתה או לפחות אחר שלשה ימים הראשונים (שם סימן ל"ד):

הד"ט ועיין להרב פני יהושע סימן ו' באשה שיש לה שבירה עד שבני מעיה יוצאין מרחמה ובעודן תלויין שופכת ליחה ירוקה בקצת דם וכשחוזרים בני מעיה למקומן אינה שופעת כ"כ רק לפעמים וכשעושה איזו מלאכה או הולכת במרוצה חוזרים ויוצאים ושופעת וזה ב' שנים שפסק לה וסת כי קרובה היא לימי זקנה ומסיק לטהרה לבעל דאומדנא דמוכח דהדם בא ממכתה וכ"ש שחדל להיות לה האורח ועי"ע לו שם סימן א' וע"ל אות ט'" ועיין להרב תורת נתנאל סימן א' ב' וג' באשה שיש לה שבר בגופה סמוך למקורה ופעם יצאו בני מעיה עד שראתה המכה ועי"כ שופעת דם וכל פעם שנוגעת במכתה מוציאה דם הרבה ולפעמים נופלת ממנה כחתיכת דם ולאחר שתשפשף בידיה נשאר רק כמו חוטין דקין וא"א לה למנות אפילו יום נקי ואף ראתה כמה פעמים דם מחמת תשמיש והרופאים עשו לה כמה רפואות לטהר האם שלה ולא הועילו ואומרים שאין זה בא מהמקור אלא דם מכתה אך האשה יריאה לנפשה שמא דם נדות הוא אם לא כולו מקצתו ושאל אותה הרב המחבר אם מרגשת פעם אחת בשעת ראיה שנפתח מקורה והשיבה שאינה מרגשת בשום פעם והיא בת מ"ז או מ"ח שנה ולא היה לה מקודם וסת קבוע אלא וסת הגוף שסמוך לוסתה היה לה כאב דדים ועכשיו אינה מרגשת עוד כאב דדיה ואמר מר שאילו היתה מרגשת פעם אחת שנפתח מקורה וראתה דם היה מקום למצוא היתר מאותה שעה לעונה בינונית ובינתים טהורה וכיון שאומרת שאינה מרגשת אם כן מאיזו שעה נאמר שהתחיל העונה בינונית וכן אם היינו יודעים שפסקה ודאי מלראות ומכתה מוציאה דם היתה ודאי מותרת ולא היתה צריכה לחוש לעונה בינונית ומ"א התיר אותה משום הספק אם פסקה מלראות וקמ"ל בנדה דט"ו דוסתות דרבנן ועוד הביא ס"ס אחר של הרב פני יהושע סימן א' וא"ו וטעמים אחרים ומ"ש שם הרמ"י שפירא ואת אשר כתב הרב ן' המחבר שהביא דברי הרב צבי ומ"ש הרב שבות יעקב ח"ב סימן ע"ג ושקיל וטרי בההיא דרשב"א ושתוכל לבדוק בשפופרת ולשים עץ בתוכו ובראשו מוך וששמע מהר"ר מוירידבור"ג שבתחלה יבדוק שלא בשפופרת ע"י מוך ועץ כעובי ואורך האבר אולי יהיה דם מהצד ולא יצטרך עוד לבדוק בשפופרת ואם נמצא בראש לא תועיל בדיקה זו לחומרא ותחזור לבדוק בשפופרת ויישר בעיניו כדי שלא תאסר האשה לעולם יד שקיל וטרי במפלת חתיכת בשר ובסוגיא דנדה דף כ"ה ע"א ששאלו לפני וכו' ובתוספות שם ומסיק שלא להמתין למפלת מלטבול עד יום פ"א דביולדת בן קיימא