עיקרי הד"ט יורה דעה לו

שטען מראובן שלקח ממנו רבית מכ"כ קרן שהיו בידו וראובן משיב שבהיתר לקח שהוא סידר לו לתת מעות לסוחר עובד כוכבים ואם כן מה שלקח מהעובד כוכבים לקח והביא תשובת הרב פני משה ח"ב סימן ק"ה והרב בני חיי ח"מ סימן ל"ד וריב"ל מ"ב מ"ו וח"ג כ"א ומ"מ כיון ששמעון מוחזק פטור מלשלם וישבע היסת ועיין למרן באבקת רוכל סימן קל"ז וקנ"ח בטענת ראובן שעשה עיסקא עם שמעון ושוב טוען שנתן לו רבית שדחה כל טענותיו ועיין להרב מים רבים סימן ל"ג בראובן שהוציא שט"ח על שמעון ושמעון טוען שיש באותו הסך כו"כ של רבית והביא הרב המחבר מה שיש לחלק בין שטר שכלול בו קרן ורבית לשטר שהרבית מפורש בו ושבניד"ד יקרע השטר ויפרע מה שחייב מכח הודאתו ע"ש ועיין ג"כ להרב קרית מלך רב סס"ח בשם הרב אביו ז"ל ע"ש ועיין ג"כ בענין הערמת רבית להרב זקן אהרן סימן קכ"ח והרדב"ז ח"ג ד"פ סימן תרל"ה ולהרב בית שלמה בח"מ סימן מ"ד:

ט התיר בפשיטות להלוות ברבית למומר לערלות אם פקר בפרהסיא ומ"ש הרב"ח לדמותו לממון מסור היינו דוקא לאבד ממונו שלא מדעתו לא כן ברבית דהוי מדעתו (הרב צבי סימן מ"ג):

הד"ט ועיין ג"כ להרב מים רבים סימן ל' והנמשכים ועיין להרב פסח בכמהר"ר יששכר בער דף ל' ע"ג שכתב דאף דמדינא שרי להלות ברבית למוחזק למסור מ"מ יש לחוש לכתחלה לדעת רש"י וסייעתיה האוסרים אך בדיעבד אין להוציא בדיינים עיין שם. ואפילו ברבית דעובד כוכבים עיין להרב יד אליהו סימן ט"ל דרמוזי רמז באות ל' של לנכרי תשיך דהיא הפוכה לגזירת חכמים על איסור רבית דעובד כוכבים פן ילמד ממעשיו כבב"מ דף ט' ע"ב ושכיוצא לזה שמע בשם ס' החיים על פסוק עת ספוד עת רקוד חסר ל' דהול"ל עת לספוד ולרקוד כשאר העתים ושבס' יד אליהו שלו נתן טעם אחר על חסרונן ועיין ג"כ בריש מאמר העתים ועיין בפרשה שופטים הפסוק בלמד כן לשונו ולא ידעתי ענינו י בא לו בארוכה והוכיח במישור דהגם דיש להקל במלתא דאיסורא דפתיכא במלתא דממונא בענין שיוכל לטעון המחזיק קי"ל מ"מ אם לענין איסורא רוב חכמי ישראל מחמירים אין למחזיק טענת קי"ל והיינו דניד"ד בדין הקוצץ כו"כ כשמרחיב זמן ללוה לפרוע דרוב הפוסקים ס"ל דהוי ר"ק ובקוצץ בשעת ההלואה בטל המיעוט דס"ל דלא הוי אלא א"ר ואין למחזיק טענת קי"ל עיש"ד הנחמדים (זרע אמת ח"ב סי' נ"ח וסניף שלו) יא שמעון שהלוה לציבור עיר פאריזי כו"כ ברבית ועשו לו פתקים על זה ומכר אח"כ לראובן את הלואתו בכו"כ ואחר זמן ערער עליו שיש בו רבית וביררו פשרנים ופשרו ביניהן ואחר שקבל עליו שמעון גזירתם חוזר וטוען שיש בו ר"ק למאן או א"ר למאן אין עוד לשמעון על ראובן כלום (פחד יצחק במהדורא בתרא ע' שטר מכירה):

הד"ט ועיין להרב דברי יוסף סימן ט"ל על נידון הנז' שאם לא ביררו פשרנין ובאו לדין שהעלה דאין לך ר"ק גדול מזה ע"ש והיכא שאין הלוה תובע חזרת הרבית ויבא נושה אחר של לוה לתבוע למלוה עיין להרב יעב"ץ ח"א סימן קמ"ז א"א למלוה לאשתמוטי מיניה מיהו אם הלוה מחל למלוה הרבית שלקח מחילתו מחילה ועיין ג"כ להרב שמש צדקה בסימן ל"א בדיני מחילה ברבית אי מהני או לא ובענין איזה טענות אחרות שבין המלוה ללוה בענין רבית עיין להרב מגן גבורים סימן ז' ולהרב בית דינו ש"ש סימן ח' ולהרב בני משה סימן מ"א ולהרב אהלי יעקב סימן קכ"ו ולהרב משפטים ישרים סימן כ"ח ולהרב בני יעקב סימן י"ג ולהרב יעב"ץ ח"א סימן ל"ח וט"ל ולהרב עין משפט סימן ה' יב הנותן לחבירו סך כו"כ במתנה גמורה בתנאי לתת לו כו"כ לשנה ולב"כ ולי"א עוד כל ימי עולם אין כאן אגר נטר ומותר (קדשי דוד (חסאן) ד' פ"א סי' ב'):

הד"ט וע"ע שם סימן ג' וכבר בא לידי מעשה כזה בשנת תקנ"ד וככתוב אצלי בשותא דינוקא סימן קכ"ב והבאתי שם מה ששרטט וכתב לי הרב המופלא מהרי"ך נר"ו ושוב נדפסו תשובותיו ע"ש בזרע אמת שלו סימן ס"ו ואצלי שם הבאתי גם כן דברי מופת דורנו הרב חי"ד בכתב ידו החזקה ושוב באו אצלי שו"ת הרב יעב"ץ ח"ב סימן ק"ס שגמגם בהוראת הרב כנה"ג סימן ק"ס עוד בא לידי ספרא דבי רב בריכות מים וראיתי ע"ש בדף רכ"א ועיין גם כן למהרי"ט ח"ב סימן מ"ה והר"י בי רב סימן ל"ז ופני משה ח"א סימן צ"ד דמצדדין להקל ע"ש:

סימן כא דיני נדה וימי ספירתה אות א השיב כענין בדין אשה (כאשר נשאל הרב נשאל דוד מפראג) בת נ"ג שנים שכבר מאיזה חדשים אין לה וסת כלל אך כשעושה צרכיה ודוחקת עצמה דרכה למצוא כתמים לחים לפעמים דרך יומים או שלשה ימים ומראיהן אדום ואומרת שאינה מזעזעת ומרגשת כלל כמוצאת רק אחר עשיית צרכיה בודקת עצמה ושהכתמים באים ממכה שבדופן שנתהוה לה מימים קדמונים בהיותה חולנית על ערש דוי וכן מעידים כמה רופאים והעלה הרב ז"ל שזקנה שחדל לה אורח כנשים מטהרי' דמה שנמצא בעשיית צרכיה בעומדת או יושבת בתוך או באמצע הספל אם מרגשת כאב בכליות ונמצא במקורה כעין חצץ אדום טהורה כסברת הרב"י ודלא כרמ"א ואף אם נמוח ואם אינה מרגשת כאב תטיל למים ואם נמוחו טמאה ואם לאו טהורה אבל שאר דם יבש אף שאינו נמוח טמאה ובדם גמור אין לסמוך לרופא לתלות בדם מכה שאין דבריו רק גילוי דעת בעלמא אי איכא דבר אחר שמברר שדבריו אמת ומטהרים דם מכה דוקא אם הוא במקום שיכול לבוא בלתי שיצטרך תחלה לבלוע בשאר איברים אבל אם המכה בשאר איברים פנימיים שאי אפשר לזוב דרך המקור אם לא שיבלע תחלה בשאר איברים דם נדה גמור הוא (פנים מאירות סימן י"ב):

הד"ט ועיין להרב זרע אמת ח"ב סימן ע"ט באשה שע"י יגיעת הדרכים אחזתה כאב בשפולי שדרתה ופעמים רואה דם אחר תשמיש פעם סמוך פעם מופלג ורופאים מעידים שאינו בא מהמקור והאריך במ"ש הפוסקים סימן קפ"ז ס"ד וגם על נאמנות הרופאים ואם יש חילוק בין רופא ישראל לעובד כוכבים והביא דברי הרב פמ"א הנז' ותשובת הרב שבות יעקב ח"א סימן ס"ה והר"ם מלובלין סימן קי"א ודעת הרב דב"ש סימן של"א ול"ז והרב צבי סימן מ"ו והעלה להטיל הדבר על שכמו של הרב המורה לברר הדבר על פי חקירות ובדיקות הראויות ע"ש ובסימן פ"ג:

ועיג"כ להרב פחד יצחק אות א' ערך אשה רואה וכו' בדין נשואה מכמה ימים שהתחילה לראות כתמים פעמים גדולים פעמים קטנים ואינה יכולה ליטהר לבעלה ועשו הרופאים תרופות ולא הועילו והביא תשובות ד' וה' רבנים שהובאו בשו"ת עפר יעקב שהסכימו דבג' ימים הראשונים אחר שמושה אם תראה פחות מגריס יש להקל ושוב תלינן להקל אף כגריס ועוד ועיג"כ להרב הנז' במהדורא בתרא שלו אות א' ע' אשה רואה שהאריך והביא תשובת הר"ן סימן ד"ן שהביא מרן סימן קצ"א ורט"ז סק"ד ופמ"א הנז' וח"ב סימן פ"ד ושבות יעקב ח"ב סימן נ"א והר"ן סימן ע"ג ועה"ג סימן כ"ב ומים רבים וש"צ סימן כ"ב וזולתם רבים ולא עלה בידו לטהרה ע"ש ועיג"כ להרב פני יהושע סימן ו' והדב"ש סימן פ"ו וק"ס ושב יעקב סימן ל"ז והרב יעב"ץ ח"ב סימן ע"ג הקיל בענין ועיין להרב זכרון יוסף סימן י"ב שהסכים סברת שבות יעקב סימן ע"ב לסברת הרב שב יעקב הנז' ועיין להרב נודע ביהודה סימן מ"ג ונ"ז ולהרב ושב הכהן ס"ס ל"ב שתמה על הרט"ז ושכדין השיגו מהר"ץ ותמה גם כן על הרב שב יעקב שדימה מציאת הקרטין על ידי בדיקת העד להיוצאים עם מ"ר ועיג"כ להרב שדה הארץ שהשיב השגת הרט"ז סימן קפ"ז דדוקא ביש לה וסת קבוע אמרו כן ועל מה ששייך לאמונת הרופא עיג"כ להרב ישעיה הנז' מסימן ל"ו עד מ"א ששאל כענין להרב גבריאל ממי"ץ והרב המחבר פסק להתיר שלא כדעת הרב גרשון ממי"ץ והרב גבריאל הארוך ומסיק שטוב להתייעץ עוד ברופאים אחרים אולי ישלח ה' רפואה אליה ע"י ואי לא סגי בלא"ה לצרף סברת הרר"ג הנז' וקולת המרדכי אחר שיש לה וסת עיין שם דבריו וע"ל אות ח' וי"ב . ול"ב ועיין בתשב"ץ ח"ד טור א' סימן מ"ט ולהרב תורת נתנאל סימן ד' בענין הקרטין שהביא דברי הרב פני יהושע והרש"י הנז' סימן מ' והעלה להתיר כדברי הרופאים ובלבד שיהיו מומחין עיין שם. ב אשה שהרגישה שנפתח מקורה ובדקה עצמה בעד שאינו בדוק ומצאה טפת דם כחרדל לא תלינן לקולא דהרגשה דאורייתא וכ"מ מרט"ז סימן ק"ץ ס"ק כ"ג (שם סימן י"ג):

הד"ט ועיין ג"כ להרב בית יהודה סימן נ"ג באשה ששמשה והרגישה בחצי הלילה שפרסה נדה ולבשה בגדי נדתה ובבקר בדקה החלוק שפשטה מקודם ומצאה בו כתם שבודאי נבעלה נדה א"צ כפרה אם לא היתה סמוך לוסתה ועיין להרב בית לחם יהודה בתשובות סימן ק"ן במעוברת שהרגישה שנפתח מקורה ובדקה ולא מצאה כלום שראויה להחמיר אף שהיא מעוברת או מניקה דמסולקת דמים. בתולה בוגרת שנשאת ולא פסקה מלראות דם מביאה ראשונה ותמיד רואה בקינוח בעד שלאחר תשמיש וזה כמו ד' חדשים וכואב לה דיינו להקל שלא להוציאה מתחת בעלה אך אין ספק שבכל פעם שרואה צריכה למנות שבעה נקיים כנדה ודאית ודוקא לשלא תתגרש כרואה מחמת תשמיש תלינן בדם בתולים (שם סימן כ"א). הד"ט וכ"פ הר"מ מפאדובה סימן ט' ויו"ד דכל שלא פסקה פעם אחת על ראות תלינן בבתולים וכן הוריתי לע"ד זה ימים במעשה שבא לידי פה פירינצי באשה בת מ' שנים שנשאת ונבעלה בעילת מצוה וראתה דם בתולים ונטהרה ושמשה וחזרה וראתה גם כן בשעת תשמיש ונטהרה וכן כמה פעמים ובכל פעם ופעם היה הדם מתמעט והולך והיה לה בכל פעם צער קצת והחלטתי דצדדי ההיתר נראין מכמה טעמים שלא לרחקה מבעלה ולא מבעיא לדעת מרן סימן קפ"ז דפסק כן בהדיא דכל שלא שמשה פעם אחת ולא ראתה לעולם תלינן בדם בתולים אף שאין לה צער ואף ששופעת דם בפעמים אחרונים כראשונים ובין בשעת תשמיש בין לאחר תשמיש דסתם קאמר והכל בכלל ועיג"כ לרב"ח בתשובה סימן פ"ג דס"ל הכי ואף לסברת מהר"ם מפאדובה הנז' שפסק כרמ"א דס"ל דהכל תלוי בצער ושנאמנת היא בזה הרי בניד"ד יש לה צער והראיה גם כן היא בשעת תשמיש ואם כן אף לדידיה יש להתיר גם לסברת הרב משאת בנימין סימן ס"ג דס"ל כהרמ"א מ"מ יצא לחלק בין שופעת רוב דם למוצאת טפה טפה ומחסר והולך דדעתו ז"ל להקל אף שאין לה צער והיינו גם כן מאי דקמן ועיג"כ להרב שער אפרים סימן ע"ו ולהרב פנים מאירות ח"ב סימן כ"א ולהרב אמונת שמואל סימן כ"ג והרב שיורי טהרה סימן קפ"ז סכ"ט וכמ"ש אצלי בשותא דינוקא סימן ק"ז והסכים עמי א' חכם שנעשה שואל בלי פקפוק והוא ברור ד חתן המקדש כלתו שפירסה נדה מצא לו תקנה לקדשה בזריקה שלא ליגע בבשרה בתחיבת טבעת באצבעה ומייתי בידיה הוראת הרב בית יהודה בחא"ה סימן ל"ג דמסיק דכשר הדבר להושיט לה הטבעת עי"א וצידד גם כן הרב המחבר להתיר אפילו מידו לידה שכל שלא קבלה קידושין ממנה עדיין אינה אשתו להאסר נגיעתו בה ומ"מ טוב ע"י זריקה ושכן פשט בעירו המנהג (זרע יצחק (עטייה) דף צ"ז ע"ב). הד"ט ובגלילותינו אין נוהגין לחלק בין טמאה לטהורה ומקדשין לעולם על ידי עצמן בתחיבת הטבעת כדי שלא לפרסם הדבר בעיני הנצבים אם טהורה היא או לא כיון דעדיין לאו אשתו היא ובדין אשתו גמורה עיין להרב יוסף אומץ סימן פ"ה דדחה ראית הרב מנחת יעקב בתשובותיו שם סימן י"ג דאסר לנפוח עפרורית או נוצה מבגדי אשתו נדה ושכן ראה אחר כך להרב הר הכרמל י"ד סימן י"ח דדחה ראייתו והסכים להקל אך הרב סדרי טהרה הסכים לאסור וגם הרי"א הנזכר בשירי מחזיק ברכה שלו כתב דנכון להחמיר ולענין זריקה מידו לידה או איפכא הרשב"ץ והריק"ש מתירין והוא אסר וששוב ראה למהר"ם בר ברוך בתשובותיו הקצרות שגם הוא אסר ושגוערים בנוהג היתר ושכן המנהג בארץ הצבי אך לדבר מצוה הכל מותר ועיג"כ לו נר"ו שם בסימן צ' דיולדת שנותנת לבעלה הבן למילה ע"ג ב' כסתות וידה אוחזת בא' ובעלה בב' שרי ועיג"כ להרב תשב"ץ ח"ג סימן ר"ל דכתב דאף דיש להחמיר בהושטת דבר מידו לידה מ"מ יש להקל ליטול תינוק מידה משום דהחי נושא את עצמו ע"ש ואם כן אף בלא כסתות יוכל לקבל הבן מידה למילה ועיין להרב בן המחבר הרב שמש צדקה סימן כ"א דמסכים והולך לענין דינא עם הרב אליה הלוי מ"צ באליסנדה להתיר ליטפל לאיש שמתה אשתו נדה להלבישה ונשיאת הארגז ואגב שקלו וטרו בדין המשמש מת בעריות ע"ש:

ה קבלה בידו דדם חיכוך אינו פולט מעבר אבל דם נדות וזיבות פולט (מהר"י מברונא סימן מ"ה) הד"ט ועיין להרב זרע אמת ח"ב סימן פ"ב דפסק דאשה שמצאה כתם אף שעבר ע"י העברת אצבע טמאה ול"ד להיתר של הרב שלטי הגבורים מסכת שבועות דף ש"ד שכשעובר ע"י הרוק דטהורה ומה גם דבהיתר שלו נמי אין לסמוך עליו ועיין להרב דב"ש סימן רכ"ו ע"ש ולהרב של"ה בשער האותיות דף ק':

ו הסכים להוראת הרב דוד קורינאלדי שהתיר לבעלה אשה שיש לה וסת קבוע וזה שנים רבות בא לה מכה באותו מקום בבית החיצון מן הצד ומכה זו מוציאה דם בתמידות ועשו לה הרופאים רפואות והועילו וטבלה ונזקקה לבעלה ונתעברה ממנו ולא היו ימים מועטים שחזרה המכה לאיתנה ומוציאה דם אף על פי שהיא מעוברת וכימי קדם ועשו לה רפואות שנית ולא הועילו ואמרו הרופאים מפאדווה שא"א לה להתרפאות עד כי יחדל לה אורח נשים וכי ארכו הימים ויקר מקרה שהיו לה עוד ימים נקיים וטבלה ושמשה ותהר עוד ובימי עבורה לא שב חרון אף המכה ודרש וחקר הרד"ק הנז' איזה חקירות ובדיקות מאתה והאמין לדבריה והתירה לבעלה והסכימו עמו ג' אבי התעודה עיין שם ועיין להרב צ"ץ סימן פ"ו וצ"ב ושער אפרים סימן ע"ו וזולתם ע"ש (פחד יצחק אות א' ערך אשה שאינה יכולה):

ז בא לפניו מעשה בזקן ובעל בשר שהיה עם אשתו כמה שנים וילדה לו כמה. בנים שלא הגיעו רובם לשלשים יום ורובם מתו קטני קטנים ויהי בליל טבילתה בא עליה ובבקר מצאו איש ואשתו על החלוק ועל העדים כתמים של זרע ורובו דם וחשבו שממנה הוא ונתרחקו והרב המחבר ורופא הבין בספרי הרפואות וניתוח וחקר בטבע האיש ומעשהו ונודע לו שמימי קדם שטוף בזימה היה אז אמר בלבו כי עתה תשש כח כלי הזרע הנקראים ואז"י ספירמאטיצ"י להפוך הדם לזרע בשלמות ולכן יוצא ממנו זרע בלתי מושלם עם הדם ותולין בו ולא באשתו והתירה לבעלה בהסכמת זקני הוראה ומה גם שבליל טבילתה לא שכב עמה וראה קרי לאנסו ונמצא כל חלוקו הנקי מגולל בדמים (ועיין להרי"ט י"ד סימן ל') ושוב ראה בכתבי הרב מהטוב שכתב שבתמוז תל"ב בא מעשה כזה לידו שנמצאו על חלוקו וחלוקה כתמים גדולים של זרע דומים למי מורסן עם סמיכות דם בליל טבילתה ששמשה עם בעלה בבואו מהדרך והוציא זרע כמין דם אבל רובו היה זרע וטהרה לבעלה ושהרב פלטיה מונצילסי היה דעתו לאוסרה והוא השיב לו שיש מקום לעמוד על המבחן על ידי שבבואו מן הדרך קודם שיזקק לאשתו יוציא ב' טיפי ש"ז בסמרטוט וישמרנו עד הבקר וכן יעשה ג"פ וכן עשה וראה שזרעו אדום ולא היה עוד לבם נוקפם והרב המחבר כתב עליו דאחר הס"ר אין בדיקתו טוב וישר לישראל קדושים להוציא שז"ל (שם אות ר' (כת"י) ע' רואה דם מחמת תשמיש):

הד"ט לכאורה אין מקום לתמיהתו דתלמוד ערוך הוא ביבמות דף ע"ו בניקב העטרה עצמה ונסתם כל שאילו נקרי ונקרע פסול ועבדי' עובדא בהוצאת ש"ז עיין שם ואפשר דהא ק"ל להרב על שהתיר להוציא ממש בידים ולא ע"י תקנתא דש"ס דנהמא דשערו וכו' דהוי גרמא ולא בידים ויש גם כן לחלק ולומר דדוקא התם שרינן גרמא דאל"כ יעמוד כל ימיו בפיסול לבא בקהל משא"כ הכא דאינו אלא בספק איסור לבא על אשה זו דוקא ומצי נסיב אחריתי ועיין להרב יעב"ץ ח"א סימן מ"ג בדין עובר הנוצר באיסור דלדעתו ז"ל מותר להשחיתו ואף עובר כשר אעפ"י שאין לו חלק בחטא דלא עדיף מהיא גופה ושם הביא דאיסור שז"ל הותר מכללו לצורך מצוה ע"ש ובנידון דלעיל נמי אפשר