עיקרי הד"ט יורה דעה לד

מעיקרא דין הקדש אם הן בולטות דאסורות ודאי להתפלל כנגדן. ועיין להרב כנסת יחזקאל סימן י"ג (הזכרתיו לטובה בח"א סימן ח' אות י"א( ועיין למרן בספרו הנז' סימן ס"ג הנמשכים שהסכים לסברת מהר"א קפסאלי לאסור איסר לשים על ההיכל אבן מצוירת כדמות אריה וכן הסכים שם מהר"ם מפאדוה לאיסור ושכבר בימי מהר"י מינץ חמיו איש אחד היה שעשה פרוכת נאה מאד מרוקם במרגליות ורקם עליו צורות צבי שם היה דגל משפחתו (ארמ"א בלע"ז) והיתה הצורה בולטת מחמת המרגליות ומיחה בו הזקן ובהיות המתנדב עשיר ותקיף לא השגיח, בו ומצא לו בעשרו רבנים עוזרים לו להתיר ובחוזק יד שם הפרוכת בבהכ"נ ויצא הזקן מבהכ"נ בחרי אף ונתרבו הקטטות וכשמת המתנדב ובאו יורשין להביאו לבהכ"נ אמנם לא רצו לעשות כן, רק ברשות אותו זקן וצוה להם לכסות בנייר אותה צורה ושמעו לקולו ובנידון של אריה שהוא אחד מצורות המרכבה אף על פי שהאיסור הוא בארבעתם יחד מכל מקום הדבר מכוער ויש לחוש ולקנא קנאת ה' צבאות כאשר קנא לאלהיו מהר"א קפסאלי הנז' ויישר חיליה ע"ש ושם סמוך ונראה בסימן ס"ו התיר בלי חשש לשים לפני ארון הקדש פרוכת של משי שאורגים בו מיני ציורים ובתוכה דמות מיני עופות ועיין שם שחילק ידע בין אלו לאותם שבסימן הקודם הנזכר ועיין גם כן להרב פרשת הכסף, דף י"ב ע"ד והנמשכים שהאריך בענין של מעלה והביא סברת מהרימ"ט שהביא בשם הגהות מרדכי בשם רבינו אליקים שאסר בבהכ"נ דמות אריות ומה שהקשו על סברתו עיין שם באורך:

ועיין להרב דבר משה ח"ב סימן קכ"ב דביטל המעוררין על מנורה טהורה מז' קנים שבבהכ"נ א' מההיא דלא יעשה אדם בית תבנית וכו' מנורה כנגד מנורה ופסקוה הפוסקים בסימן קמ"א והליץ בעדם משום דקיי"ל דבשל רבים ליכא חשדא כדאיתא בר"ה דכ"ד ע"ש פירוש רש"י ותוספות והרי"ף ורמב"ם פ"ג דעבודת כוכבים באופן דליכא חשדא לקיימה אמנם ממ"ש הר"ן במסכת עבודת כוכבים משמע דיש להחמיר ויעויין להריק"ו שורש ע"ה וריב"ש סימן ת"י ויומא דנ"ד ורמב"ם פ"ג מהל' בית הבחירה דיש כמה חלוקים בין מנורה של בה"מ למנורות הללו ומ"מ כיון דאפשר לסלק ממנה קנה אחד או להוסיף בה קנה אחד ש"ד לעשות כן ע"ש. וזה לי כארבעים שנה בלא בינה הוצרכתי להשיב על מנורה כזאת שבבית גביר א' כהובא אצלי בשותא דינוקא סימן מ"ו ושוב ראיתי להרב בכור שור דף קט"ו ע"ד שהחמיר מאד וסוף דבריו דאף בנשתנה בעמידת הז' קנים שלא כסדר מנורת בה"מ ואף אם חסר איזה דבר המעכב במקדש אינו נקרא שינוי ושראוי למורים להשגיח על זה ע"ש. ועיין להרב צבי סימן ס' דס"ל דשינוי המעכב. במקדש לא הוי דוגמתה ממש אבל שינויים שאינם מעכבים במקדש הוי דוגמתה ואסור ע"ש. ועיין להרב בעי חיי בחי"ד סימן קע"ה בדין מנורות שבהן מצויירות צורת אדם או בהמה חיה ועוף מהם גולם שלם מהם פרצוף לבד שלם דהאריך וסיים דהירא את דבר ה' ירחק מהם ולא ידבק בידו שמץ עבודת כוכבים ע"ש:

יב יישב דעת הרמב"ן בחידושיו דעבודת כוכבים דמ"ז ע"א דפסק בפשיטות דאין ביטול מועיל לעבודת כוכבים רק להדיוט ולא לגבוה ל"מ אם דעתו כרוב הפוסקים כמ"ש מרן סימן קמ"ו ס"ז דאין ביטול באמירה אלא אף לסברת המרדכי שהביא מור"ם שם דס"ל דאף ביטול העבודת כוכבים באמירה הוי ביטול מ"מ דברי הרמב"ן נכונים (זרע אמת ח"ב סימן צ"ג):

יג בדין כל הנשרפין אפרן אסור כמ"ש הטי"ד סי' קי"ב ובסוף תמורה אמרו דלהכי לא עריב ותני עבודת כוכבים עם הקדש לפי שעבודת כוכבים יש לה ביטול בשל עובד כוכבים נסתפק אם נשרפה ע"י ישראל עבודת כוכבים של עובד כוכבים כיון שיש לה ביטול ע"י עובד כוכבים אף שנשרפה ע"י ישראל אפרה מותר א"ד כל דלא בטלה ושרפה עובד כוכבים אפרה אסור כעבודת כוכבים של ישראל והאריך קצת והעלה לאסור וסיים במ"ש בתשב"ץ ח"ג סימן רצ"א דצידד דאפר עבודת כוכבים של ישראל מותר ושלא אסרו רק בעבודת כוכבים של עובד כוכבים דיש לה ביטול דהוי כדבר שיל"מ ועל חלוקה שהתיר כתב שלא מצא לו חבר בסברא זו דכולי עלמא בעבודת כוכבים של ישראל אסור ושכן נראה עיקר (חקרי לב סימן ר"ו):

הד"ט ואנכי עמדתי בשמועה זו נאה ושם שם סמוך לסופו ד"ה ומיהו ראיתי וכו' נכנס במ"ש הפרישה סימן קמ"ב דגם בעבודת כוכבים של עובד כוכבים שנשרפה מאליה אסור ושרש"ך לא השיגו ולדידיה אין זה עיקר והביא ראיה מהתוס' והר"ן ושוב כתב דנ"ל ראיה להתיר ממאי דקיי"ל כר"י בעבודת כוכבים דמ"ב דס"ל דעבודת כוכבים שנשתברה מאליה אסורה מד"ת כמ"ש התוס' והרי אמרו במכילתא פ' בא ע"פ וינצלו את מצרים מלמד שעבודת כוכבים שלהן נתכת ובטלה וחזרה לתחלתו ע"כ נראה דהותרה בהנאה לישראל ושכן ראה גם כן להרב גבריאל אספירנס"א ושכ"כ הרב דרש שמואל פרשה בא ואילו לר"י תיקשי איך הותרה הא הו"ל עבודת כוכבים שנשתברה מאליה ולשיטת התוספות שכתבו דבשברים קטנים שרי י"ל דעבודת כוכבים של מתכת שניתכה נשתנה לגמרי והו"ל כנשברה לשברים קטנים אך להחולקים ע"ז ק' והניח בצ"ע. ואני לע"ד אחר הס"ר איני רואה שום תפיסה כלל דאטו כל דהבא וכספא דארעא דמצרים ליתסר דהיאך יכירו לשונות של מתכות שנעשו גולם אם הם מעבודת כוכבים או מדבר אחר ועוד דא"כ כל כספם וזהבם ליתסרו שמא נעשו מעבודת כוכבים שניתכו והתורה אמרה ושאלה אשה משכנתה כלי כסף וכלי זהב. אמת הוא דאם ההשאלה היתה קרובה וסמוכה להתכתן מסתמא הכלי כסף ששאלו לו היו מכסף אליליהן שניתכו:

יד העלה בענין שאלה בשדים שכל שעושה ע"י עישון או קטורת אין דרך להתירם כלל והעושה חייב לשמים והנשאל באזהרה ואף שלא ע"י קטורת אינו מותר רק שרי שמן וביצים וכיוצא ע"י השבעות שמות הקדש וירא שמים יתרחק גם מזה דמידי מחלוקת לא יצאנו בדבר שיש לו שמץ עבודת כוכבים ע"ש שהביא ההיא דפ' ד' מיתות דס"ה ופירוש רש"י ושקיל וטרי בסברת הרמ"ה והרי"ף והרא"ש סימן קע"ט והרב המאירי דאזיל לשיטת הרא"ש (הרדב"ז ח"ג והטור ד"פ סימן ת"ה):

הד"ט וע"ע שם סימן תקפ"ה דביאר ובירר מיני אחיזת עינים האסורים והמותרים ומ"ש הר"ם בפי"א מהל' עבודת כוכבים ומהריק"ו שורש עבודת כוכבים וברייתא דפרק ד' מיתות דמעונן זה המעביר ז' מיני זכור על העין וענין בעלת אוב שהעלתה לשמואל ע"ש דברים נחמדים:

טו החזיק בהוראת הרב הלק"ט ח"ב סי' רנ"ח בסורק זקנו ונופלות שערות לבנות מתוך שחורות דאי ניחא ליה אסור משום לא ילבש גבר שמלת אשה ואי לא ניחא ליה מותר וכדאמרינן לענין שבת בדין פסיק רישיה וכו' והביא עיקר מטרין משבת דק"ג ע"א ומפרשים ומ"ש הרב זרע אברהם אה"ע סימן א' וסיים דבאיסור דרבנן כזה אין ספק דיפה דבר הלק"ט הנז' (אגורה באהלך דף כ"ח ע"ב):

יז הרבה ראיות להתיר שתיית המים שהעובדי כוכבים ביום אידם מדליקין נרות במקומם ואומרים שהן מים טמאים דדילמא אין משתחוים למים ודוקא בודאי אסרו בבצרה במסכת עבודת כוכבים פר"י ואי משתחוים נמי הו"ל של רבים שמותרים אף לנסכים והעיד גם כן ששמע מהר"ש ן' וילסיד שכן השיב למהרי"א להתיר משום מים של רבים. (בעי חיי סימן קע"ו):

יח ביאר ובירר באיסור והיתר לרופאי ישראל לרפאות חולי עובד כוכבים וחילק בין הקרבת הנזק להסרת המועיל וביאר ענין מעלין ומורידין ומ"ש מרן בי"ד סימן קנ"ח ורש"ך ורט"ז ורב"ח ע"ש (שם סימן קע"ז). הד"ט ועיין גם כן להרב בית יהודה ח"א סימן ד' וה' בדין עניי עובדי כוכבים המחזרים על הפתחים בשני הרעב דשרי לפרנסן. ועיין גם כן להרב בארות מים סימן ג' בדין עובד כוכבים שהביא לישראל אומן רצפת כסף לעשות ממנו עבודת הכסף ולצור אותם ונתברר להם מקריבין שלהן אסור לישראל לעשותם ולא שייך הכא טעמא דאיבה דיכול להתנצל עצמו שיש לו מלאכות אחרות לעשות ולאשתמוטי מיניה בלי איבה כלל ולא דמי לדברים אחרים דבתוספות פרק קמא ד"ה הגיע לכיפה וכו' דלא מסתבר דיתיר שום תנא לעשות תכשיטי עבודת כוכבים משום איבה היכא דמצי לאשתמוטי מיניה עיין שם ואפילו אם יש חשש סכנה אם לא יעשנה. ועיין להרב פרשת הכסף דף יו"ד ע"ד שעלה מתחלה על דעתו הרמה לאסור עשיית עבודת כוכבים לעובד כוכבים שמאיימו שאם לא יעשנו יש לאל ידו להרגו והאריך במשאו ומתנו יפה בדברי הפוסקים ושוב יצא לחלק ומסיק דיותר דעתו נוטה לומר דבעשיית פסל לעובד כוכבים יעבור, ואל יהרג עיין שם ודבר הלמד מענינו דדוקא משום סכנה הקיל אך אם לא היה רק חשש לאיבה פשיטא לע"ד שיש להחמיר. ועיין גם כן להרב פרשת הכסף הנ' בדף ס"ו ע"ב בדין אומן תופר ספרים שהביא לו כומר לעבודת כוכבים ספר לתפור ואינו יודע מה טיבו דפסק דמן הדין מותר לתפרן אלא דראוי להחמיר וע"ע לו שם דף פ"ט דמתיר למכור לבונה לעובד כוכבים אף שיודע בבירור דלוקח אותו לעבודת כוכבים היכא דאיכא נמי עובדי כוכבים שמוכרים אותה. והיכא דליכא עובדי כוכבים המוכרים אלא יהודים בלבד ואחד מהן מוכר ולא ציית דינא ספוקי מספקא ליה אם יותר לשאר עובדי כוכבים גם כן למכרה ולא מצא בזה דין ברור אך דעתו נוטה להיתר יותר מלאסור ע"ש:

יח אסר איסר לכתוב קמיע למומרים עובדי כוכבים וכ"ש דלהרשב"א הביאו מרן סי' קע"ט אפילו לישראל אין לעשותן אם לא להגן וכו' אבל הקמיעין מסתברא דאסור ע"ש וכ"ש למומר וכן לענין רבית מותר להלותו וכמ"ש מרן סימן קנ"ט גם לענין יין נסך החמיר ריב"ש סימן ד' לאסור מגען ואין ראיה להתיר ממ"ש מור"ם סוף הל' מזוזה דבמקום דאיכא חשש איבה מותר ליתן לעובד כוכבים מזוזה די"ל דהתם מיירי דכבר כתובה ועומדת ואילו הכא צריך לכתוב הקמיע על שמו ועוד דהתם אינו אלא להגן משא"כ הכא דעשוי לרפואה ועוד דהתם מתיר משום איבה ואילו הכא אדרבה המומר עצמו ירא לנפשו פן יוודע הדבר ועוד דאיכא סכנה לנטפלים בכתיבת קמיעים כמ"ש מרן סימן קפ"ט ואיכא נמי איסורא (ועיגכ"ל סי' ט"ז אות כ"ג) (בארות המים סי' ד'):

יט האריך בפלפול ובקיאות לפשוט ב' ספקות שנסתפק הא' במי שזקף ביצה ובא עובד כוכבים והשתחוה לה דאסרה אם הוציא אפרוח מאותה ביצה אם הותר האפרוח בהנאה או לא וכן אם השתחוה לפרי אחד ונטעו ויצא ממנו אילן אם מותר האילן בהנאה או לא ואחר שהעמיק הרחיב בש"ס פ' כל הצלמים ד"ל ע"ב בא לו בדין זה וזה גורם ומסיק לאסור בהנאה האפרוח והאילן הנז' וכ"ש להרט"ז דס"ל דלדעת רבינו והרא"ש והרמ"ה והטור דבדבר שא"א זולתו לא אמרינן זוז"ג אם כן ה"נ דא"א בגידולין זולת הפרי שנטע וא"א לאפרוח בלי ביצה וכ"ש להרמ"ך דס"ל דבעבודת כוכבים דהגביה ישראל אין להתיר בזוז"ג ושאעפ"י שלהלכה הוכיח הרב המחבר הפך מ"ש הרט"ז ורמ"ך מ"מ למעשה מאן ספין ומאן רקיע להבין ולהורות דלא כוותייהו (פרשת הכסף דף ע"א ע"א):

כ הביא בידו החזקה מ"ש הרב"י בי"ד סימן קי"ט דין ב' שמצא כתוב בס' הכבוד שנהגו לשחוט תרנגולת שקראה כתרנגול ומ"ש הרמ"ך וכנה"ג והרב"ח גם כן בשם תשובת מהרי"ל סימן קי"א ושיש לחוש לקיים צוואתו אך לשחטו לא לפי שקרא כתרנגול רק לפי שכן צוה החסיד הגם דכמה מצוואותיו לא נתפשטו ואינן נוהגות אצלנו ועיין להרב כנה"ג הנז' באה"ע סימן פ"ב טוב עין סימן ח"י דף י"ט ע"ב:

סימן כ דיני רבית אות א אנשים עברים שבמצרים שיש להם חתולים שמוציאין מהן הבושם שנקרא אלגאליא ומי שרוצה לקנות הבושם מקדים לאחד מבעלי החתולים סך מעות ונותן לו הבושם בפחות אין שום חשש רבית ועיין למרן סימן קע"ג (אהלי יעקב סימן כ"ב):

ב משכנתא של שדה בנכייתא שהוציאו הדיינין הפירות מכליו של מלוה טעו הדיינין בדבר משנה (שם סימן קכ"א):

הד"ט ועיין להרמ"ז בתשובות סימן ל"ה דפסק דלוה שייחד בית למלוה, על הלואתו ולא מצי לסלוקי דין משכון אית ליה ושרי ועיין להרב דברי יוסף סימן ל"ח דאישר וקיים מנהג עירו בענין משכנתא דנכייתא היינו שמתנים שלמשך זמן מה לא יוכל הממשכן לפדות הבית ושוב עושה מלוה שטר הטבה שאם בתוך זמן הפדיון יחזיר הלוה מקצת מעותיו לקבלם ולנכות לו לפי הערך ועבר זמן הקצוב לפדיון ולא פדאה ולא החזיר למלוה כלום אין ללוה טענת רבית אפילו בבית העומד להשכיר ודלא כאחד חכם שאסר דליתא כלל ועיג"כ להרמ"ז הנז' בסימן ס"ב בדין ראובן שהשכיר בית לשמעון למשך יו"ד שנים ונתן לו ש"מ סקודי ע"מ להחזירם בסוף השכירות בנכיית ה' סקודי לשנה ושכירות הבית שוה יותר ועביד למיגר והבית קיימא לאגרא וראובן טוען אחר כלות הזמן שזה רבית הדין עמו דאין כאן דין משכנתא ולא הטבה ורבית גמור הוא והביא ראיה מרשד"ם י"ד סימן נ"ח ושס"ה ע"ש ועל דבר ההטבות שעושין עיין להרב בעי חיי סימן קפ"ח שהעלה להתיר ושאין בהן שום חשש רבית ושמ"מ הטוב והישר לעשות מכירה גמורה כהוגן ולסמוך המוכר אמיתות הקונה אם ירצה להחזיר ושוב יכתוב הלוקח ללוה מדעתו שאם יחזיר לו מעותיו להחזיר לו ועוד כתב שאם בהטבות הנהוגות מת המוכר או הקונה תוך זמן ההטבה אין הקונה חייב להחזיר ליורשי המוכר ואין יורשי הקונה חייבים להחזיר למוכר ועיג"כ להרב בני משה סימן ט"ז דצוח על הטבות הללו ולדידיה ר"ק אף ששטר הטבה עושה אחר שטר המכירה שכיון שכן נהגו הו"ל כהתנו בשטר מכירה ע"מ כן ואף בשבועה אמרינן קנין אין כאן שבועה וכו' והביא מ"ש הר"ם פ"ז ופ"י מהל' מלוה ומרן סימן קע"ד בשם רשב"א על חברים שהתנו וכו' וריב"ל סוף ח"ד וסימן ע"ד ומהריק"ו ז' ומהרימ"ט ה' ורשד"ם ש"ב וראנ"ח ס"ט וזולתם והעלה דר"ק היא ועיג"כ להרב זרע אמת סימן ע"ח וקל"ז בפרטי גאולת הבית ושדה ולהרב שמש צדקה סימן ס"ב ולהרב משאת משה ח"ב סימן ח"י שפסק גם הוא לזכות הקונה ובהסכמת הרב נסים שלמה אלגאזי ועיין גם כן להרב אבקת רוכל קי"ב ואצלי בשותא דינוקא סימן קכ"ו ועיין להרב בכור שור דף קכ"א ע"א ולהרב נאמן שמואל סימן ח"י וי"ט:

ג הלוקח דבר מחברו בסתם ואחר ימים חוזר ליקח ממנו ביותר דבר פשוט לאסור יותר מר"ק ושאני מההיא דמתיר הרשד"ם (שם סימן קכ"ז):

הד"ט ושמעתי גם כן נוהגים למכור איזה דבר בק' מנים ומתנין שאם תוך זמן פ' ישיבנו למוכר יחזיר לקונה צ"ה בלבד ונראה דשאני מההיא דלעיל ודלדידיה נמי שרי דאילו התם הקונה הנותן מעות מרויח והוי אגר נטר משא"כ הכא דהנותן מעות מפסיד והוי פסידא דנטר ולא אגר ועיין להרב בכור שור דף קכ"א ע"א. ובענין מכירת דבר בהמתנה ביותר ממעות מזומנים ולא פירש אם לאלתר בכו"כ ואם בהקפה בכו"כ והיינו טרשא דר"נ דמציעא דס"ה ופסקו מרן סימן קע"ג ועיין להרב ברוך אנגיל סימן ח"י דס"ל דמ"מ צריך שיהיה דבר שאין שומתו ידועה או שער קבוע ושלא יעלהו אלא מעט שאל"כ אף בסתם אסור ועיין ג"כ בתשב"ץ ח"ג סימן קכ"ב ופאר הדור סימן ר"כ. ובני משה סי' מ"א. ומגן גבורים סי' צ"א. ועיג"כ להרב כרם שלמה סי' א' והנמשכים:

ועיין למהר"ם פרוינצאלי סימן רכ"ו בדין מי שקנה בגדים ביותר משויים הרבה לפרוע כשישא אשה ועשו שטר מלא וגדוש בקו"ש ומעכשיו אסור מ"מ משום רבית ואין קו"ש מועילין כלל בשכבר מושבע ועומד הוא שלא לתת רבית. ואין להתיר מפני אחריותו לאבד הכל אם לא ישא הלוקח אשה כי כל הלואה וכל אמנה מסופקת היא אם יבא לכלל גבוי ואפ"ה אסורות זו מהתורה וזו מדרבנן ע"ש וממוצא שפתיו נשמור להבין ולהורות דפשיטא ליה דאם לא ישא אשה לא יבא לעולם לידי גבוי אף אחר מיתת הקונה וע"ל סימן כ"ג אות כ"ט דלהרב קרית חנה סימן ח"י יחוייב לפרוע אם נשבע אף אם לא נשא כל שהגיע לכלל שנים שראוי לישא ולכאורה איהו והרמ"ף הנז' פליגי הדדי אמנם אפושי במחלוקת לא מפשי' כל כמה שאפשר