עיקרי הד"ט יורה דעה לג

לקחתם וכתב למושל עיר וירונ"א והשיב שבקשם ולא מצאם ויצו שר מנטובא ויאסרו ב' אחים במשמר וגזר שלא יצאו משם עד ימסרו לו האשה וילדיה. והחוקרים וההגמון שבעיר מאיימים ומגזימים גם על הרבנים והממונים על מסירת הילדים ושאם לא ימסרו תצא אש מעיר הגדולה לרע להם ח"ו האמנם ראינו שאימת השר עליהם ולא הוציאו מחשבתם לפועל וברוך היודע מה יהיה באחרית הזעם ולכן תפלתנו זכה (ועיין ביו"ד סימן קנ"ז) ועתה יגידו לנו אם אירע להם ככה מעולם ואיך התנהגו גדולי המדינה בעת ההיא. והרב המחבר וב"ד השיבו לו דבר שנכנסו בחדרי הפוסקים ולא מצאו רק להרב בית הלל שהביא מעשה דומה קצת לניד"ד גם שבזה איכא צד טפי להחמיר שלא למסור דהא איכא אשה וילדיה ע"ש גם שמצד אחר מ"ש מרן באותו סימן נראה דהיכא דייחדו מוסרין ול"פ רבנן בין עבודת כוכבים ג"ע וש"ד והוא לדעת רבינו שמשון והר"ן כנראה בהרב"י שם ובימינו לא אירע כזאת אך שמענו שאירעו כאלה בימי חכמי דורנו נ"ע ולא מיחו ביד הקמים למוסרם ואפשר שסמכו עמ"ש מור"ם שם שמי שיש בידו למחות ואינו מוחה אינו נתפס עליו היכא דאיכא סכנה אם כן דעתו שיעלימו הרבנים את עיניהם ויניחו לאחרים לעשות ומן השמים ירחמו ויעוין להרב"ח תשו' ע"ג ובי"ד סימן קנ"ו אות ד' ולהרב מטה יוסף סימן ג' ח"א. (שם אות ע' ערך הנז'):

הד"ט וזה לי כעשר שנים שאחד מעיר תהלה הלזו איש רע מעללים הלך לו לעיר אחרת והניח פה פירינצי אשתו ובניו גדולים וקטנים וידענו שיצא מעולמו בעיר הגדולה של אלוף מגדיאל להמיר דתו ונשאלתי אם יבריחו הקק"י האשה וילדיה למקום רחוק פן ידרשם אביהם או להניחם פה פן תקרה ח"ו סכנה גדולה על שהברחנום ויהיה דברי אלה דשב ואל תעשה עדיף דנהי דכדי להציל ישראל שלא ימיר דתו ח"ו מצוה עלינו לעשות כל מה שבידינו להצילו ואפילו לחלל עליו את השבת וכההיא דפסק מרן בא"ח סימן ש"ו סי"ד ואע"ג דבפ"ח דתרומות אמרו שאם א"ל עובדי כוכבים תנו אחד מכם ונטמאה ואם לאו וכו' יטמא וכו' וכן בתוספתא הביאה הר"ש פ"ז דאהלות סיעת ב"א שא"ל עובדי כוכבים תנו אחד מכם ונהרגהו ואם לאו וכו' יהרגו כלם ע"ש דל"ש סכנת נפש להחטיאה ל"ש סכנת הגוף להריגה מדה אחת לשתיהן וכבר נודע מחלוקת אמוראים דר"ל ס"ל אפילו אם ייחדו אין מוסרין אלא א"כ חייב מיתה כשבע בן בכרי ותרתי בעינן ייחדו וחייב מיתה ולר"י סגי אם ייחדוהו אף שאינו חייב מיתה וקיי"ל כר"י גבי ר"ל ומ"מ לאו משנת חסידים היא זו וכמ"ש הרב תי"ט בשם הר"ש דבירושלמי מוכח דאף שייחדו מ"מ משנת חסידים היא שלא למסרו כעובדא דבר קופיד דתבעתיה מטרוניתא וכו' ולא איגליה ליה אליהו וכו' עד ולא משנה עבדית וא"ל וזו משנת חסידים וכו' וכיון שכן היה במשמע דאף אם נתייחדו כניד"ד ומה גם שנפשות נקיים הם לא תהיה מסירתן משנת חסידים ומה גם לפי מ"ש הרמב"ם בפ"ה מהלכות יסודי תורה דאף אם ייחדו וחייב מיתה אין להורות לכתחלה לאסור ע"ש וע"ל אות ט' האמנם כבר נתחבטו בזה הפוסקים כאשר יראה הרואה להרב נחלת שבעה סימן פ"ג והרב שבות יעקב סימן י"ו והרב משפטי שמואל סימן כ"ח והמג"א והמג"ד שם בא"ח ורש"ך ורט"ז בי"ד סימן קנ"ז והרב בית הלל שם וזולתם ואין אנו צריכים לעניננו ליכנס בעובי פלפולם כי יש לנו לע"ד בניד"ד דרך נכוחה לפשוט כל עקמומיות והיינו לחלק חילוק שיש בו אימרא יאי דשאני ושאני מניעת ההצלה ממסירה לסכנה דאאת"ל דמסירא אסירא אף שייחדו ואף שחייב מכל מקום לימנע להציל זולתו ומשום סכנה דידיה זו לע"ד לא שמענו מעולם דליתסר וכבר אמרו בב"מ דף ס"ב ב' שהיו מהלכין בדרך וביד א' קיתון של מים וכו' דבא ר"ע ולימד וחי אחיך עמך חייך קודמין לחיי חבירך דהיינו מניעת הצלת זולתו משום סכנת נפשו אעפ"י שלמסור חבירו אמרינן מאי חזית דדמא דידך סומק טפי וכו'. ותיתי לי דאחר סמוך שחלקתי כן מסברא גוברת שוב ראיתי ושמחתי שכוונתי במקצת לדעת גדול הרט"ז שם סק"ט אלא שהוא ז"ל התנה דהיינו דוקא אם ייחדו וא"ל אם לא תתנוה לטמאה אז נהרוג אתכם ע"ש ולדעתי הקלושה אפשר לומר דאף אם לא ייחדו כיון דאשה קרקע עולם כדאמרינן גבי אסתר ועיין בהרש"ך שם שרי. ואיך שיהיה במאי דקמן אין ספק אצלי לע"ד דאם יש סכנה או חשש סכנה להכריחם אינו בדין לסכן הקק"י את עצמן כדי שלא לימנע להצילן דס"ס אין אנו עושים מעשה בידים והוא ברור וברוך המקום שזה וזה עלה בידינו יען נתחרט הבליעל אבי הבנים ולא המיר ושלום על ישראל:

ועתה ראה ראיתי להרב שמש צדקה בחי"ד סימן מ"ח על דבר א"א חצופה ופרוצה בלתי שומעת לקול מורים שהוכיחוה על פריצותה ויש לה בנים קטנים והדבר ספק קרוב לודאי שאם ייסרוה ויפרסמוה תסור מאחרי ה' היא ובניה הנקיים אם יש להוכיחה או להעלים עין. והביא הרב מתחלה צד הסבלנות פן תוסיף על חטאתה פשע כדעת הרט"ז ר"ס של"ד דתמה על הגהת מהר"ם והביא הוראת מהר"ם מינץ ודחאה והביא גם כן מ"ש הרב משפטי שמואל סימן ק"כ דמסיק דבכל מקום ובכ"ז יש לדיין לעשות את שלו והמינים שיפקרו הם לבדם יתנו את הדין ועיג"כ להרב בנימין זאב סימן רפ"ז ומקומות אחרים ואף דהכא איכא חשש הפסד לבניה נקיים אם נייסר הארורה הרשעה מכל מקום הואיל וקלקול ההמרה בספיקא גרידא קאי וקלקול הדור בהעלמת עין מהארורה ודאי אתי אנן שליחותא דרחמנא אית לן למעבד ובהדי כבשי דרחמנא למה לן עיין שם ובהגהת הרב בנו דיפה כח הבן וכח האב למען עשות את אשר צונו ה' וכאשר הוכיח הנביא לחזקיה בפרק קמא דברכות וכ"ש דהתם ודאי והכא ספק. ועיגכ"ל סימן כ"ה אות ז' וסימן ל"ד אות י"א:

וכיון שהמשיכנו הענין לההיא דחזקיה רגע אדבר את אשר הבאתי בשם המצטרף ח"ב סימן קי"א פרפרת אחת לענ"ד אל מאמר החכם בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני דקשה הדבר לשמוע מ"ש גם אני דמשמע דלפי האמת אין עיקר השמחה לאב רק לזולתו ומלבד מ"ש אצלי בשם עולם פרשת נח ובמקום אחר עוד אביא את השלישית עפ"י הדבור דמשם הוראה תצא דמי שמצווה לקיים מצוה אחת לא ידע דבר רע שיצא ממנה ולכן האיש המצווה על פרו"ר אף שידע דליפוק מיניה בנין דלא מעלי אין לו עסק בנסתרות אמנם האשה שאינה מצווית על פרו"ר אם יהיו לה בנים שאינן הגונים למעצבה תשכב ועפי"ז שמעתי מא' חכם פירוש מאמר הכתוב בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו אמו דוקא שאינה מצווית ולא תוגת אביו דבהדי כבשי דרחמנא למה ליה כיון שנצטוה ודפח"ח. וזה אמרו כאן בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני דעפ"י האמור אף אם יצאו מהאב בנים הגונים אין עיקר השמחה ראוי לו שמוכרח היה במעשיו לישא אשה עפ"י הדיבור שכן צוהו ועיקר השמחה יהיה לאם שהיתה רשאה ושלטאה שלא לינשא וזהו המכוון באמרו גם אני לומר לך דלא מיבעיא לאם רק גם אבי הבן חכם שמח ישמח וק"ל נחזור לראשונות דשוב ראיתי להרב בכור שור דף קי"ח ע"ד שכתב שרבים טעו במ"ש מור"ם סימן של"ד והוא מתשובת מהרי"ו סימן קנ"ו דנהגו עכשיו שלא למחות בעוברי עבירה משום שיש סכנה בדבר ע"כ. ומ"מ בניד"ד של הברחת הילדים נלע"ד כמ"ש דאין לקק"י לסכן עצמן להבריחם ושאני מההיא דהרש"ץ והרב"ש הנז' והוא ברור וגם לי לע"ד לבב כמוהם שיש להעניש לעוברים בכל אופן ובפרט שבפרט בעובדא דלקמן סימן כ"ה אות ז' ע"ש ועיין להרב בית יעקב סימן פ"ח דמסיק לחלק בין פשע דאז אין אומרים חטוא לזכות חבירך ומוכיחין אותו אף שיצא לת"ר ואם לא פשע אומרים חטוא חטא קל בזכות חבירך עש"ב. ואחרי מופלג יצא לאור ספרא דבי רב זרע אמת וראיתי בח"ב סימן נ"א דפסק בדין בן כסיל שנתן דבור קשה להמיר ואביו הבריחו במקום שאין בו כ"כ גזירת המראה ונתפס האב בבית האסורים ומאיימין עליו להענישו ביסורין אם לא יגלה היכן בנו טמון ויחזירהו דאין האב חייב למסור עצמו ליסורין להצלת בנו דאיהו גרם אנפשיה ואף אם עדיין החליף עונש יסורין לעונש ממון מ"מ אינו חייב להפסיד ממונו בשביל בנו כיון שהוא גרם לעצמו וגם אחר חזרתו יכול הבן להציל עצמו ולחזור בו מדבורו ע"ש שנשא ונתן עלה דפ"ח דתרומות וכן נשים שא"ל עובדי כוכבים וכו' ומאי דאיתמר עלה ושקיל וטרי במ"ש הרב בית הלל סימן קנ"ז סק"ה וישב דברי הרמב"ם הנז' וגם משאו ומתנו יפה על מ"ש הרב המאירי שהביא הכנה"ג שם הגב"י אות ל"ז והניחו בצ"ע ע"ש ובהשמטותיו על מ"ש הרב"ח ועיגכ"ל אות ט' שוב באו לידי תשובת הרב ידי אליהו וראיתי בסימן מ"ג שהאריך בדין אם מחוייב האדם לסכן עצמו להצלת חבירו ואת"ל דאינו חייב אם רשאי או לא וחילוק ידע בין אם המציל הוא ת"ח או הניצול וחילוקים אחרים וכן בין ספק לודאי הכל כאשר לכל ע"ש דנכנס גם כן בההיא דקיתון של מים הנז' ובשו"ת חות יאיר ד' רס"א ע"ב ועיין להרב תנא בפרשת דרכים שלו דרוש ג' ד' ו' בענין אם רשאי לסכן עצמו לקידוש ה' אף בדבר שלא נצטוה ע"ש דפח"ח ש"י ועיין להרב זרע אמת סימן נ"ב משאו ומתנו יפה בדין קידוש ש"ש בפרהסיא דהיינו עשרה דגם הנאנס בכלל עשרה והשיג על הרב דב"ש דפסק דאינו בכלל ושם בסניף לזה בירר הסוגיא דכתובות דף ז' וסוגיא דסוף פרק בן סו"מ וכמה פרהסיא וכו' ובעי ר"י ט' ישראלים ועובד כוכבים א' מהו ע"ש ועיג"כ להרב טוב עין סימן ח"י ד' ח"ן שהאריך קצת בההיא דתנו לנו אחד מכם וכו' הנ"ל ופי' מהר"ר אליהו לירושלמי שדקדק בשיורי ברכה שלו ודברי המאירי ומ"ש הרב טל אורות בדרשותיו פ' כי תשא ופלפל בדבריו והמור"ם דיש לחלק בין אם פייסו ונתפייס מי שיחדו דמסתמא אמרינן דלא נתפייס יפה:

ט החמיר מאד בלתא דעבודת כוכבים דלגפפה ולנשקה גם כן אף דאינו לאו ואינו נהנה ממנה מכל מקום יהרג ואל יעבור אף דהמתעסק בחבוק ונשוק דערוה לימלט מהמכס אינו אסור אלא משום שא"א שלא יהנה וגם אינו אלא משום ריוח ממון ומכלל דאל"כ הוי שרי מ"מ שאני עבודת כוכבים ואביזרה (ברכות שמים דף נ"ח ע"א):

הד"ט ועיין להרב חות יאיר סימן קפ"ב דמתיר בההיא דערוה הנז' וע"ע להרב ב"ש הנזכר דף ס"ב ע"א דהקשה הדדי דברי הרב ס' החסידים דבסימן תש"ב כתב אשה ההולכת בדרך ושמעה שפוגעים בה עובדי כוכבים ויראה פן ישכבו עמה יכולה ללבוש בגדי כומרת ולא ישכבוה ואילו בסימן קצ"ט לא התיר רק בגדי כומר לאיש להציל עצמו בשעת גזירה ח"ו אע"ג דסכנת נפשות חמירא ודאי מזו ותירץ דהתם מיירי בשיכול לינצל בשנוי בגדים בעלמא משא"כ באשה שלא יועילנה להנצל ממשכב שהעובד כוכבים מתעולל גם עם בת עובד כוכבים אם לא בבגדי כומרת שאז נמנעין מלחללה ומתייראין ביותר ליגע בה והוא הדין לענין בגדי כלאים ועיין עוד לו שם הרבה חילוקי דינים לינצל מסכנה ע"י מסירת נפש אחד מישראל וחילק בין ייחדו ללא ייחדו ואם חייב מיתה או לאו (וע"ל אות ח') ועוד לו שם בדין אשה שזינתה ונתעברה אם הותרה לה לגמוע כוס המפלת דאם היא א"א אפשר שמותר לה גם כן להמית את נפשה להמית העובר שבמעיה וכ"ש לשתות סם המפלת ולא כהרב חות יאיר ואם הולד כשר פשיטא שהכל אסור. ולע"ד דק וקליש נראה דלענין מיתה עצמה אינו מעלה ומוריד היות העובר כשר או פסול דאם הותרה לה מיתת עצמה על אשר הרשיעה לעשות אף שהעובר כשר כגון אם חללה שבת במזיד וכיוצא דאין העובר פסול יכולה להמית עצמה אף שימות גם כן העובר שבמעיה וכדאמרינן בספ"ק דערכין אין ממתינין לה עד שתלד וק"ל וראיתי בשו"ת כ"י מהרב עזריאל דאיינה סימן צ' דהליץ טוב על הרב שלמה מולכו שהיו מלינים עליו שהיה הולך בטכסיסי עובדי כוכבים ולובש מלבושיהם דאינו אסור לעשות כן רק כשעושה להדמות להם ולא לתועלת ידועה אבל כשעושה כן להתראות לפני המלך והשרים בהיותו קרוב למלכות ולא יהיה בעיניהם נבזה ונמאס שרי ושרי וכדאמרינן בפרק מרובה המספר קומי וכו' וכן במעילה פ' קדשי מזבח הלך ר' ראובן בן אצטובלי וכו' ובפ' סדר תעניות בההוא גברא דלא היה רמי חוטי דתכלתא וכ"כ הסמ"ג בלאוין סימן נ' וכ"פ מהריק"ו סימן פ"ח ועיין להרב סמא דחיי בחי"ד סימן ז' דעלה ע"ד דעת עליון מתחלה לאסור אפילו משום הפסד ממון לשנות מלבושיו כדי שלא יכירוהו העובדי כוכבים ואת"ל דשרי אם צריך שיהיה המלבוש מאותם המיוחדים לעובדי כוכבים או לא ואם תמצי לומר דלא מה דינו בספק סכנת נפשות אי שרי אפילו במיוחד לעובדי כוכבים וסוף דבר העלה דשרי לשנות אם הולך לדבר מצוה ובניד"ד שהיה שליח מצוה ואפילו משום הפסד ממון ואפילו במיוחד לעובדי כוכבים וכל שכן אם יש בדבר ספק סכנת נפשות דאין בו שום חשש איסור עיין שם:

יא יש לאסור ולהחמיר צורת אדם אפילו שוקעת וכסברת הרמב"ן שהביא הר"ן והטור סימן קמ"א וכהסכמת הרט"ז שם סקי"ב וכ"ש אם היה כתוב ע"ג הצורה מה היא ומה טיבה שיש בה איסור מוסיף כדאמרינן בפרק שואל כתב המהלך תחת הצורה אסור לקרותו בשבת ואין בין שבת לי"ט וכו' (שו"ת הרמ"ז סימן ח"ן):

הד"ט ועיג"כ להרב יעב"ץ ח"א סימן ק"ע דכתב דהכל מודים דאסור להדפיס מטבע מתכת בדמות פרצוף אדם מב' טעמים אחד איסור תורה ואחד מדבריהם שלא כמ"ש הרא"ש דאין איסור לא בעושה ולא במוצא ראש בלא גוף וכאשר חלקו עליו גדולי ישראל הסמ"ג ורמב"ן ורשב"א והר"ן ומהר"ם רבו שע"כ הוצרך לפרש דבריו דמיירי בראש שלם אטום בלי צורת פנים נכרת דבכה"ג בעינן ראש וגוף הדדי ושכן לדעתו פי' המכילתא שהביאו יכול לא יעשה אטומה דומיא דגוף אטום ופנים טוחות דהמפלת וגלופה היינו מפותח הניכר היטב צורת הפנים כדרך רוב מטבעות אמנם פרצוף פנים אפילו לחודיה אסור ותמה על מה שהראוהו מטבע אחד שהדפיסו בדמות צורתו תבנית ראש עד החזה של הרב המפורסם מהר"א מבראד כשנתקבל לאב"ד של קק"י אמשטרדם שכבר נודע בשם חסיד בדורו ואפשר שעשאוהו שלא מדעתו ורצונו וכאשר מיחה הרבה מר אביו כשנקרא מקק"י ספרדים שבלונדון וכבוד גדול עשו לא נשמע דוגמתו ומרוב עוצם תשוקתם בקשו ממנו להשאיר בידם צייר צלם דמות תבניתו מצוייר ומשוח בששר ולא אבה שמוע בקולם אף שהציור של סימנים רוב הפוסקים הקילו מה גם בחצי צורה דהיינו פרצוף בלבד אמנם המבקשים לא זזו מבקשתם ובדרך תחבולה השיגו מבוקשם על ידי אומן בקי נפלא ובחריצות וזריזות עצום שלא בפניו ולא חסר מאומה רק נשמת רוח חיים והוא נחשב יקר הערך מאד ונעשו ממנו טופסים והעתקים וגם המה נמכרים ביוקר ועיין עוד לו בח"ב סימן י"ד מ"ש בדין צורת פני אדם בולטת ועיין להרב דב"ש סימן ש"ט שאסר לגמרי לשכור בית שיש על פתחו מבחוץ צורת עבודת כוכבים ועיין למהרי"ט י"ד סימן ל"ה דאסר לקיים המנורות שמציירין בהן פרצוף אדם אף שאין הצורה שלימה שלא כדעת הרא"ש. ועיג"כ למרן באבקת רוכל שלו בחי"ד סימן קע"ה שסיים דהירא את דבר ה' ירחק מהמנורות המצוירות צורת אדם או בהמה או חיה או עוף גולם שלם מהם פרצוף שלם ולא ידבק בידינו שמץ עבודת כוכבים ועיג"כ להרב דברי יוסף סימן ח' שנשאל אם ציירו בדלתות ההיכל של בה"כ מבפנים צורת כוכבים בסממנים ועפרות זהב והשיב לו איסור אף על פי שהם שוים ואינם בולטים ושבניד"ד הכל יודו ואף בשל רבים איכא חשדא ע"ש ועיין להרב זרע אמת ח"ב סימן ו' במעשה שהיה שהקימו אנדרטי למעלת השררה וכל בני העיר עשו שמחה ומאורות וגם לרבות היהודים אם יכולים לעשות על ידי עובדי כוכבים צורות בולטות כגון לצייר המשפט בצורת אשה עם המאזנים והצדקה בצורת אשה ביד פתוחה והורה בפשיטות לאיסור אמירה לעובד כוכבים לעשותן ואף דאיסור אמירה לעובד כוכבים ה"ד בשל ישראל ולא בדבר של עובד כוכבים עיין ברט"ז ר"ס רצ"ו מכל מקום לא שמיע ליה ולא ס"ל האי היתירא רק התיר לומר לעובד כוכבים לעשות משלו אלו הצורות ויהיו שלו ויתנו לו מה שיתנו בתורת שכירות או השאלה וכן עשו ע"ש:

ועיין להרב זקן אהרן סימן קט"ו בדין ראובן שהקדיש פרוכת שיש בה צורות דאין הקדשו הקדש ובין יהיו הצורות בולטות בין שקועות יש להחמיר שלא להתפלל כנגדם כיון דעובדי כוכבים משתחוים לצורות המזלות באיזה אופן שיהיו ולא חל עליו