עיקרי הד"ט יורה דעה לב

הד"ט ועיין להרב זרע אמת ח"ב סי' ל"ז דהתיר להשתמש בלי טבילה אפי' של קאו"י מטעם ס"ס דפלוגתא ובפרט שיש הפסד לכלי בטבילתו דכמעט הולך לאיבוד ע"ש ואחר הס"ר אי מהא דהולך לאיבוד יש להשיב דכל הפסד של כלי זה לא יהיה רק אם יניחנו כך מלוחלח במים שאז מטבע המים בברזל להעלות חלודה ולהפסיד הכלי אמנם אם ינגבוהו בסמרטוט או יניחנו קרוב קצת לחום האש תכלה כל הלחלוחית שבו ולא יבא לכלי שום הפסד כלל ועיקר וטעמא נמי דאיפליגו הפוסקים אי אזלינן בתר המעמיד או בתר עיקר הכלי לישרי לן מני"ר דלית ביה כדי שביעה דהא הרמ"א גופיה דבס"ז בדין אם נתן מקצת הכסף וכו' פסק כמ"ד דאזלינן בתר המעמיד וכמ"ש הרט"ז שם סקי"ג אפ"ה פסק בסעיף ז' דריחים של פלפלין צריך טבילה ומשמע אפי' בברכה (עיין בפר"ח שם סקי"ז ולרש"ך שם סקי"ג בדין כוס דבכה"ג דקדק מסתמות מרן) ובדין ריחים של פלפלין עיין לרש"ך שם סקי"ד ולהרב פר"ח סקי"ח דמייתו בשם מור"ם בד"מ בשם הגמ"י פיטור הטבילה חלק התחתון המקבל תבלין ומכלל דהריחים גופייהו גם להם לבב כמוהם להצריך טבילה ואם בשל פלפלין אמרו כן תיתי בק"ו של קאו"י וכאשר הזכרנו מהרב יעב"ץ וממילא אין בידנו בעניותנו הס"ס לפטרן בלא כלום ודינו להצריכן טבילה בלא ברכה ודוק ובענין כלי הפרצילאן הנז' זה לי כשלשים שנה ויותר שנשאלתי לחוות דעי החלוש על דברת כלי זכוכית ופורצילאנ"ה בחנות עובד כוכבים שנודע בבירור שבכל הכוסות מערבין בקאו"י או משקה אחר חלב שחלבו עובד כוכבים וי"ר וכן מזומן בעל החנות למכור לכל מי שירצה החלב עצמו בלי תערובת ולהריקו באותן הכלים עודנו חם ונודע ג"כ שאין בהמה טמאה בעדר ואין חלב טמאה מצוי בעיר רק ביוקר גדול מחלב טהורה והארכתי קצת בשותא דינוקא סי' מ"ב והוכחתי לענ"ד בראיות ברורות דצדדי ההיתר נראין ביותר ואכמ"ל וע"ל סי' י"ב אות י"ג וע"ל אות י"ד בדין כלים הבאים מארץ צינ"י ועיין להרב בית יהודה בחי"ד סי' נ"ב בדין צלוחית של זכוכית המוקפות בסיב דהוכיח דכיון שאין משתמשין מהן לשתות ממש בהן ככוסות וגם אין מבשלין בהן כקדירות לא חשיבי כלי סעודה וא"צ טבילה ע"ש:

יג עביט של מי רגלים וגרף של רעי אין בהם תקנה אף ע"י הגעלה (שם ח"ב סימן קע"א):

חד"ט ועיין בח"א מחיבורי הקצר הזה סי' ט' אות י"ז בדין כלי שנטלו ידיהם בו מים אחרונים דלעד"נ דאפי' בהדחה כל דהו סגי ע"ש:

יד דק ואשכח דכלים הבאים מארץ צינ"י שאומרים שעשוין מקליפת שרץ המים בלע"ז קראקול"ס שעושים מהם כלים גדולי הערך בולעים ופולטים ויש לדונם ככ"ח לענין בו"ח וחמץ בפסח ושאר איסורין חדא דמי לימא לן שאינן עשוין מאיזה עפר וטיט חזק או שמערבין אם הקראקול"י עפר אחר ועוד יש מהם ג"כ שאינן דקין שהאור נהנה מהן ועוד מי יאמר שאין עושין כהן בשאר ארצות כלים הדומין לשל צינ"י ונקראין כולם בשם כלי צינ"י כאשר יש כלים הבאים מאי גינז"ק וויניציא דומין ממש לכלי צינ"י ועוד מאן מפיס שכלי צינ"י גופן אין בולעין ואדרבה הנסיון מוכיח שבולעין אלא שאין בליעתן מרובה כשאר כ"ח וכאשר נסהו שלקח חתיכה ממנו והכניסה באש ויצא ממנה שלהבת כדרך כלים הבלועים עוד הלבינה יפה ודקדק במשקלה והשליכה תוך קדרה של תבשיל כחצי שעה ורחצה ונגבה וחזר ושקל ומצאה יותר ממשקל הראשון כל דהו וזה מורה ודאי שבולע וק"ו מכלי זכוכית דאיכא מ"ד דבלעי ועוד אמר מר שמצא תשובה לא' מהגאונים (שאע"פ שלא נזכר שמו מ"מ הספר שכתוב בו פסק הנז' הוא ישן מאד ויש למעלה ולמטה ממנו שאלות לרבינו האי גאון וגאונים אחרים) שהשוה אותם לכ"ח ממש שאינו יוצא לעולם מידי דפיו (וע"ל אות י"ב) (רדב"ז ח"ג ד"פ סימן ת"א):

טו בדין הכשר כלים שנתבשלו בהם בשולי עובדי כוכבים הביא מחלוקת ראשונים ואחרונים דהרשב"א וסייעתו אוסרים ומצריכים הכשר וכן סברת מרן בס"ס קי"ג שהביא בסתם סברתו ואח"כ כתב בשם י"א שהוא הרא"ש וסייעתו דס"ל שא"צ הכשר ע"ש ואף לרשב"א אם הם כ"ח סגי בהגעלה ג"פ וכן הורה הרב המחבר כמה פעמים וגם הורה לבטל בשולי עובדי כוכבים ברוב כדעת הנ"י פ' הערל והרא"ה כלל מ"ג אות מ"ז וזולתם ודלא מהרב באר שבע שהקשה בזה (בעי חיי סי' קנ"ו):

טז צדד להתיר קדרה של בשר שבישל בה חלב להכשירו בהכניסה לתנור שלה כששלהבת בו דהוי הסיקה מבחוץ ומבפנים ומ"מ לא מלאו לבו להתיר יז חבית שהיה בה חומץ של ס"י ימים וחדשים כיון שמחמת חריפותו הוי כחם לא סגי במילוי ועירוי ויש להגעילה ולשים בנקב הברזא טיט או בצק או מוציאין קצת מי רותחין מהנקב עיין בטי"ד סי' קל"ז (שו"ת כ"י מהר"ם פרובינצאלי סי' קכ"ג):

הד"ט וע"ע לו שם בסי' קל"ד במרחשת של ישראל שעלתה בה חלודה ונתנה לאומן לתקן ותקנה בזילוף חומץ ס"י דא"צ לכלי שום הכשר דע"י האש כלתה כעשן תכלה לחלוחית החומץ ודומה לזה פסק מרן וכמש"ל סי' י"ג אות ח':

יח מכתש של עובדי כוכבים של שיש שדכין בה במדוך של עץ חטים שהרתיחום ביורה של נחושת להסיר קליפתן והיורה דרכה לבשל בה בשר מותר לדוש בה אפי' לכתחלה חטים שלנו דלא אמרינן דוחקא דדיכה רק בדברים חריפים עיין למרן סי' צ"ו ופר"ח סי' ס"ט סק"ד וכ"ש דליכא הכא רק פליטה וטעימה (בית יהודה ח"ב סי' כ') יט התיר קדרה של חרס שנסדקה שנתן לאומן לתקן בחוטי ברזל וטיחה בסיד במקום סדק ושוב נודע שיש מי שעושה הטיחה בגבינה חריפא למטה ועליה טחין בסיד כיון שנודע שיש בעלי מלאכות שעושים בלי גבינה וכמ"ש מור"ם בסימן קי"ד ודחה ראיות מי שהיה רוצה להחמיר ולאסור (נודע ביהודה סימן ל"ד):

כ קדרה שבשלו בה חלב של עובדי כוכבים וי"ר די לאסור החלב אבל הקדרה שנתבשלה הוי כדיעבד ונראה להתיר ומייתי נמי ההיא דאסירי בפ' השוכר דכלי חרס כיון שאין לו תקנה חשיב דיעבד (מהר"י מברונא סי' ע"ח). הד"ט ואפשר דאף להרב דבר משה ורדב"ז שהזכרתי לעיל אות י' שאני הכא דקליש איסורא דחלב שחלבו עובד כוכבים וי"ר ודוק וע"ל אות ד':

כא איסור משהו בלוע תוך קדרה אם רשאי לבטל לכתחלה כיון דלאו לכ"ע איסורא מיקרי מסיק דלדידן אסור וכדעת תוס' והר"ן דפליגי ארשב"א ונשא ונתן ג"כ ע"ד הרב כרתי ופלתי סי' ק"ג ועוד לו שם בדין איסור בלוע שא"א לבא לידי נ"ט אם רשאי לבטלו לכתחלה (שער נפתלי סי' ד' ה' ו'):

כב מידי מחלוקת לא יצאנו אי אמרינן סתם כלים של עובדי כוכבים מקונחים יפה או לא דלא כפר"ח סי' צ"ד סקכ"ה דמשמע דמוסכם מרוב הפוסקים הוא דאף דהריר"ו בנתיב ט"ו ס"ל הכי מ"מ הרשב"א בתה"א דף קכ"ו לא כ"כ והביאו מרן בשמו בסי' קכ"ב ע"ש (בכור שור דף ע"ז ע"ב):

כג בעל נפש יחוש לעצמו שלא לחתוך צנון ודברים חריפים בסכין של עובד כוכבים ע"י נעיצה בקרקע קשה כמו שהקיל מרן בסי' קכ"א ס"ו ופסק הרשב"א דהא תוס' חולקים על פירש"י (שם):

כד כללא כייל הרב מהר"ש עמאר דכל מה שאסרו הפוסקים משום ספקא ה"ד המאכל אבל הכלים מותרין אחר שישהו מעל"ע והביא ראיה לדבריו ממור"ם סי' ק"ז ורש"ך ופר"ח סי' קכ"ב והרב המחבר חלק עליו ושאין להתיר בשהיה מעל"ע והפמ"ר ונשא ונתן בדברי הפוסקים והקשה עליהם וחזר הר"ש עמאר הנז' והחזיק הוראתו בראיות להתיר וחזר הרב המחבר לחזק הוראתו לאסור ודחה ראיותיו ומ"מ הודה למהר"ש הנז' בדין קולית שבור שנתקשר והקשרים שוכבים זע"ז שיש להתיר הכלים כסברת מהר"ש אבל שאר הטעמים לא הודה לו (וע"ל אות ד') (סמא דחיי בחי"ד סי' א' ב' ג'):

סימן יט דיני עבודת כוכבים וחוקות עובדי עבודת כוכבים ולבישת גבר דכו' וגלוח הפאות:

אות א מלבוש שצורתו שוה לאיש ואשה שנעשה לאשה או בהיפך אין לילך בזה אחר הכוונה רק אחר המנהג וכיון שהמנהג שוה לאיש ואשה מותר לזה ולזה (אהל יעקב סי ע'). ב קטן המוטל בעריסה שאינו יכול לישן ונשים זקנות אומרות שרפואתו לחתוך צפרני ידיו ורגליו ודברים אחרים ולהניח הכל באילן ערבה יש לאסור משום דרכי האמורי (פנים מאירות ח"א סי' ל"ו):

ג קיים דברי הרב גו"ר כלל ו' סי' י"ב להתיר לחברים להעביר שער בית השחי ובית הערוה במספריים שלא כעין תער במקום שנוהגים גם האנשים להעבירו שלא יצטערו מזיעה וכיוצא ועיין בפרישה סי' קפ"ב סק"ה שכתב וז"ל נראה דר"ל מקום שנהגו אנשים עובדי כוכבים דכיון דנהוג נהוג א"נ דעל ישראל קאמר דהיכא דנהגו כן כולם יחד אין מוחין בידן (פרח שושן כלל ו' סי' ב'):

ד מצא מקום פטור למה שמגדלים בלורית בראשי בנים הקטנים אם משום דלרש"י אין הבלורית שדרך הקטנים להניח היא הבלורית הנאסרת (ועיין למרן סי' קע"ח) רק להרמב"ם ועוד דאיסור הבלורית לגדולים בלבד ואף דקי"ל דקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו אבל לא ספינן ליה איסורא מ"מ בלורית שאני דאף לגדול אין איסורו רק משום חוקות עובדי כוכבים ולכן אין האיסור אלא כשעושה כן להדמות להן בלי תועלת אחרת וכמ"ש מרן שם בשם מהריק"ו אבל בניד"ד שעושין לקטנים כדי ליפותן דוקא ליתא משום חוקות עובדי כוכבים ול"ד להקפת הראש דחייב המקיף לקטן כמ"ש בסי' קפ"א דשאני התם דלא תקיפו משמע אזהרה למקיף ולניקף אמנם אם מניחים בלורית כדי שלא יהו ניכרים בין קטני עובדי כוכבים וישחקו עמהם הוי איסור גמור (בית יהודה ח"ב סימן צ"ה):

הד"ט ועיין להרב אגורה באהלך דף כ"ט ע"א שכתב דלסברא בעלמא נ"ל להתיר לעלול לחולי עינים להניח בלורית כעובדי כוכבים באמצע הראש שנראה שהיא רפואה לחולי עינים ובמקום חולי לא גזרו רבנן והביא מ"ש הרב ב"ד י"ד סימן ק"ץ ומ"ש מהריק"ו וחילק בין נידון ההוא לניד"ד ושאפשר שאף אם יהיה איסור הבלורית מדאורייתא אפשר דשרי (וע"ל סימן ט"ו אות ה"):

ה הרחיב פה מפיק מרגליות בענין פאות הראש וזקן ועד היכן שיעורן לכל אדם והסכים עמו מהר"י קריספין ושלצאת י"ח יש ליזהר מלגלח הצדעים שכנגד שער פדחתו עד למטה מהאוזן באורך ורוחב ושאם תלש ב' שערות מהן חייב על בל תקיפו (כתונת יוסף סי' ח'):

הד"ט ועיין לתשב"ץ חלק ב' סימן ק' ענין שיעור הפאות ומאין יצא שהן מ' שערות:

ו ואמר דבר בשם אומרו מהר"י ואל"י ממודינא שהשיב לשואלו בדין ראובן שהיה לו נושים רבים ולא היה לו במה לפורעם ולהנצל מהתפיסה כמשפט המלכות ברח לו ורץ ליכנס בבית תפלתם של עובדי כוכבים ששם לפי דיניהם אין השוטרים יכולים לתפסו ויראו אותו מרחוק ורצו לתפסו שלא היה יכול ליכנס לתוכו שהשער סגור היה ואחז בידיו בסיפי הפתח וצעק שהוא בבית תפלתם ונתאספו עם רב וגערו בשוטרים והוכרחו להניחו לבטח וניצול מלהאסר ותוך כדי דבור הרהר ראובן בלבו שמא חטא על שנשתמש מצלה של עבודת כוכבים להנצל ממאסר ואם יחוייב תשובה ומה יעשה ואגב גררא שאל השואל על מה סמכו בני אוגיער לברוח מסכנת המאסר תחת צל ורשות עבודת כוכבים ובדירות כומריהן אף לינצל מדררא דממונא ואין פוצה פה ומצפצף והרי דין פשוט בי"ד סי' קנ"ז לאסור וכדעת הרא"ש כלל י"ט סי' י"ז. עוד שאל בדין מקום א' שבאיזה יום מימי השנה עושים העובדי כוכבים חג לכבוד עבודת כוכבים ולפעמים גם איזה ימים לפני אותו יום או לאחריו ודבר השר הוא שמי שיש לו איזה חוב שאין לו במה לפרוע יוכל ורשאי לצאת מביתו חוצה ולילך בעיר ותחומה בלי חשש להאסר האם יוכלו היהודים שיש להן חובות לצאת בימים כאלו וליהנות מהנאת עבודת כוכבים ועל כולם השיב מהרי"ו הנז' שאין עון אשר חטא לאחוז בקרני בית תפלתם להנצל מהתפיסה עיין בכה"ג א"ח דף קס"א ע"ג אות י"ט בשם הרב משפטי שמואל סי' ק"כ ומהרי"ק שורש ע"ב והר"י הלוי סי' א' ד' י"ג וי"ח בענין הנאת צל של אשרה ושל בית עבודת כוכבים דלא דמיין הדדי ועיין למרן סי' קמ"ב והרא"ש כלל י"ט סי' נ"ז וזולתם וממנו נקח דאף משום דררא דממונא בלבד אין איסור בדבר ועוד דמניעת תביעה אינה בכלל איסור וכסברת רש"י ריב"א הרי"ף ורמב"ם עיין למרן סי' רכ"א ד"ה ויכול לזון וכו' ע"ש באופן דמתיר בפשיטות כל אשר שאלו ממנו (פחד יצחק כ"י אות מ' ערך מקלט שאלה):

הד"ט ועיין להרב שב יעקב סי' ל"ד דפסק דאילנות של עבודת כוכבים שיושבין תחתיהן הכומרים לצל או לאכול פירותיהן אין להן דין אשרה אא"כ הוברר לנו שנעבדו ע"ש:

ז שרטט וכתב על מה שנתפשט בעירו לגלח פאות הזקן ע"י שטחין עליהן עיסה הנקראת בלע"ז מרדוקק"ו וסקואדר"ו שהיא תערובת סיד וכסף חי ודברים אחרים שמשירין השער ולא ראה זקני הוראה מוחין בדבר והליץ בעד המנהג משום דתרתי בעינן גילוח והשחתה עיין בי"ד סי' קפ"א ורש"ך ולדעתו גרע טפי מספרים כעין תער והביא ג"כ בשם גדול א' (שלא הזכיר שמו) שהשיב לו בשנת הת"צ בזה הלשון אלו הייתי יכול לסבול הסיד וכסף חי הייתי משיר שעריהם ברצון נפשי למען לא אכנס בדין מספרים כעין תער אבל הריח רע ההוא מחליש לבאי ודברי הרב בית הלל סותרים מש"ס דנזיר פ' שני נזירים ומכות פ' אלו הלוקין יען מקרא כתוב ופאת זקנם לא יגלחו ואין גילוח אלא בתער ואף שלא הותר לחקור כי גזירת הכתוב הוא מ"מ בדרך דרש קל לומר לחקירת הכתוב כי בבה"מ לא ישמע קול ברזל וגם לא בבנין המזבח ואם נקח מבעלי אלקימיא"ח והאיצטגנים איכות הברזל הוא מאדים יתבאר היטב וכל זה אני אומר בהיותי מדבר עם חכם גדול מאד ולא יראו החוצה אמרו לי שהרב פיאמיטא נטה לאסור ושלום רב עכ"ל (שם אות פ' ענין פאת הזקן). הד"ט ועיין להרב שמש צדקה סי' ס"ח בענין חכמי שאלוניק"י שהיו רוצים להכריח אנשי אוגיער המגוררים שם להגדיל זקנם ושלא לגלח אפי' במספרים והוכיח הרב המחבר שאין מקום להכריחם לכך ומפיל תחנתו לפני נשיא בעמו בעיר הנז' לתת לקצף מוצא ושדיו לעבד להיות כרבו בהסתר פנים דלאו כ"ע דינא דמלכותא דרקיעא גמירי ובאותו ענין נכנס לדין גלוח בסם ועיסה של סיד אורפימונט"ו בלע"ז שהיה מר חמיו הרי"ף הנז' זצוק"ל מצטער כל ימיו על זה דאין לך השחתה גמורה מזו ומצא לו סיוע לצערו מדברי הרב בית הלל סימן קס"א ע"ש אף דלפי האמת היורד לעומק ההלכה יראה ויבין דאדרבה מפשטא דתלמודא דנזיר יש סיוע למקילים ע"ש ועיין להרב דברי יוסף סי' ל"ו דס"ל דיש כח בחכמי שאלוניק"י לתקן תקנה הנז' ושהעובר על דבריהם נלכד ברשת התקנה ועג"כ לו ז"ל בסימן כ"ה דדחה בב' ידיו תשובת הרב באר עשק סימן ע' שיצא לחלק לפי דעת בעלי הסוד בין א"י לח"ל ושבח"ל עדיף טפי לגלח דליתא וליתא חלילה ושם יעיר כל חמתו על קצת אנשי דורנו הקופצים ללמוד עניני הקבלה ולא התחילו בה ומתפארין בה ע"ש ועיין להרב חיים שאל ח"א סי' נ"ב ובשירי שירים שלו שם סי' קפ"א שהסכים לכל מ"ש בזה הרד"י הנז' ועג"כ להרב מכתם לדוד סי' ז"ך בענין גילוח במספרים כעין תער וגילוח בסם הנז' שהביא תשו' מהר"ש וינטורא דמסכים והולך להתיר כסברת הרש"צ הנז' דבמספרים מותר ומשום שצריך זהירות שלא יעשו בתחתון כלום ע"כ טוב לעשות בעיסה עם היות שכתב בשם הרב הרי"ף חמיו דטוב במספרים שאין ספק מוציא מידי ודאי וכבר סיים גם הרש"ץ הנז' דמה שהעלה הרב ב"ה אינה הלכה והרב מכתם לדוד בסי' כ"ח רוח אחרת אתו דלדעתו לא ימלט לפחות מאיסורא דרבנן ושקרוב ג"כ לבא לידי איסור דאורייתא ע"ש ועיין להרב חיים שאל ח"א סי' נ"ב וח"ב סי' ז"ך משאו ומתנו יפה על דברי הרמ"ל הנז' והעלה דמדינא אפי' במספרים כעין תער שרי וכ"ש בעיסה הנז' דאין צד לפקפק ושיותר טוב ע"י סם ממספרים כעין תער אע"פ שכמות זה כן זה שרי ושרי ונשא ונתן ג"כ במ"ש מהר"א מקראקא בחידושיו למס' מכות ע"ש וכבר נתפשט המנהג במדינותינו דאפי' המהדרין מגלחין זקנם במספרים או בעיסה וקשה לשמוע שרבני איטליא לא זו בלבד שלא יוכיחו לעושים בזה או בזה דאף גם זאת הם בעצמם יעשו מעשה אשר לא יעשה בסתר ובגלוי בשאט בנפש חלילה וחלילה חולין הוא לנו אפי' להעלות על הדעת:

ח תשובה גמורה השיב בהסכמת חכמי ישיבתו לשאלת מהר"י בריאל שנת תע"ח על דברת איש א' שהיה לו אשה ובנים שהמיר במקום אחר ומיד ברחה האשה וילדיה ממנטובא והיו דרים אצל אחיה בוירונא עד בוא אצלה חמיה אבי המומר והסתירם במקום אחר ואח"כ שר עיר מנטובא קרא לאחי האשה וא"ל הנה הבעל תובע את אשתו ובניו וילך אחד מהם