עיקרי הד"ט יורה דעה לא

אך בדיעבד כניד"ד שא"א למצוא תקנה ממקום אחר עצה טובה קמשמע שלא להביא אצלם בשר חזיר ולהניחו לשותף עובד כוכבים ולצאת ידי כל הפוסקים ימכרו הבשר והחזיר מיד ולא ישהם למכרם בעילוי דמים ולכתחלה צריך להתנות עם האריס והשותף עובד כוכבים מעיקרא טול אתה חזיר ואני אטול שמן או חטים וכדומה עש"ד (פחד יצחק במהד"ב שלו אות ס' ע' סחורה אסור):

הד"ט ועיין להרב שדה הארץ ח"ג סימן ב' דהראה פנים להתיר בקצב ישראל שדרכו למכור אחורי בהמה לעובד כוכבים לעשות ג"כ כרכשאות וכדומה למכרם לעובד כוכבים בפרוטרוט אף בלי ניקור מגיד הנשה להיותו בלתי בקי בניקור אמנם מסיק דמ"מ יש לחוש לסברת האוסרים כמ"ש הכנה"ג סי' קי"ז ועיין להרב חות יאיר סי' קס"ב דף ק"ל ע"א ולהרב אשדות הפסגה סי' ד' בדין ישראל שנשתתף עם העובד כוכבים בחנות והעובד כוכבים עושה כרכשאות מבשר טרפה למכור לעובדי כוכבים דאם כשנשתתף עמו לא ידע מותר ליהנות ממה שנמצא לעובד כוכבים בעת השיתוף ועגכ"ל אות ו' ועיין להרב קדשי דוד סי' א' דלחלק יצא בין סת"י של כותים ליקח מהם שכר לעשות רפואות ולטועמן מותר אך בסת"י של עובדי כוכבים אסור לקנות מהם שכר או לטעום גם הרב זרע אמת ח"ב סי' פ' והנמשכים אסר לרופא ישראל לקנות ס"י לעשות בו תרופות דהוי עושה סחורה בדבר איסור אבל בדיעבד התיר וחילק ג"כ בין עובדי כוכבים לכותים דאף לכתחלה התיר ובענין טעימת התרופות ולהפליט המעורב בהן איזה דבר איסור אף שנטה דעתו להקל מ"מ לא רצה לסמוך על דעתו בהיות הדבר מחלוקת בין הפוסקים ובדרך אגב פלפל בחכמה בענין ברכות דטועם ופולט והאריך ג"כ ועשה סמוכות למה שנהגו להקל להסתחר במים חיים של עובדי כוכבים ולטעום ולפלוט ולהרגיש אם חזק הוא ודוקא לטעום ולפלוט קודם שימתקוהו בקצח אמנם לקנות ס"י מהעובד כוכבים לעשות מהם יין שרוף יש לאסור וע"ע לו שם סימן ל"ד ול"ה שתמה על הר"ם די בוטון סימן ה' (הזכרתיו לעיל אות ב') דכתב דאף אם נזדמנה נו"ט בבית ישראל דמותר למכרו לעובד כוכבים מ"מ לא ימכרם רק בדמים שקנאן ולא ביותר דליתא אלא קי"ל כפר"ח סימן קי"ז סק"ג דשרי אפילו בריוח ושכן גם סברת הרב"ח להתיר ע"ש ובדק ומצא ג"כ איזה תיקון לישראל הלוקח שדה בשותפות עם העובד כוכבים בשכירות לסלק איסור גידול חזרים מלבד עשיית סחורה בדברים אסורים ועג"כ למהר"ש יונה סי' ז' ולהר"ם מפאדווה סי' ע' בדין יהודי הרגיל להסתחר בסת"י למכרו לעובד כוכבים לפי שלא ידע שיש חשש איסור ולכן נשתעבד לעובד כוכבים להביא להן יין חשוב ונודע למורים וגרע בו יפה עשו ומ"מ במה שנשתעבד כבר א"צ להפסידו הפסד מרובה ע"ש:

ו ראובן מעבד עורות עמד ושאל אם רשאי לקנות החומץ מעובד כוכבים לצבען לעשות מהם מנעלים למכור לישראל או לא משום משתכר באיסורי הנאה וחקר הרב מתחלה אם מותר לישראל ליקח המנעלים מעור שנצבע בחומצן של עובד כוכבים ומסיק להתיר ומשם יצא ובא לו בפרטי השאלה ומסיק להתיר משום דאיכא למ"ד דעובדי כוכבים בזמן הזה אינן אוסרין בהנאה ועוד דדלמא העובד כוכבים לקחו מישראל ובמבעבע אין בו מגע עובד כוכבים ושמא ג"כ במי בוסר היה ואף לסמ"ג דמחמיר בס"י ולא חשיב ליה איסור דרבנן מ"מ בניד"ד יודה מהטעמים הנז' אף אמנם אם יתברר דהחומץ עושהו העובד כוכבים בביתו צריך למחות ביד ישראל שלא לקנותו מאותו עובד כוכבים ומה גם אם מוצא לקנות מישראל אף שמוכרו ביוקר מהעובד כוכבים ולפחות יקח מכותי ולא מעובד כוכבים אך אם א"א להתברר שהעובד כוכבים מוכר מהחומץ שעושה בביתו יש להקל והסכים עמו מהר"י אלפנדרי רבו דיפה דן ויפה הורה ע"ש (בני יעקב סימן י"ג):

הד"ט ועיין להרב דבר משה סי' י"ג י"ד ט"ו במה שהשיב למהר"י צבי ששאל ממנו במי שנתן מעות לעובד כוכבים בתורת עסקא והעובד כוכבים מתעסק בנו"ט ובית העובד כוכבים רחוק מאד מבית ישראל באופן שאין היהודי מטפל כלל בהם וכיון שעיקר האיסור הוא משום דלמא אתי למיכל מיניה א"כ בניד"ד יהיה מותר וגם מטעמים אחרים דן להלכה להקל ושגם הר"ם מבילגראדו רבו הסכים עמו ושוב באו לידו שו"ת דב"ש ועמד מרעיד בראותו בסימן קמ"ד שאסר ותמה איך דחה סברת האומר שטעם האיסור משום שיבא לאכול והרי הן דברי התוס' ובפרט למ"ש הרב כרם שלמה סי' ט"ז (הוא הרב אביו של הרב המחבר הנשאל) שכן הסכימו רוב הפוסקים ועוד הביא ראיות אחרות והשיב תשובה שלמה להתיר והביא ג"כ מ"ש הרב בני יעקב הנז' ותמה גם הוא על הדב"ש שדבריו בלי ראיה ברורה ושגם לדבריו נראה דבניד"ד יסכים להתיר וגם הרב אשר שלם הסכים עמם להתיר ע"ש ולהרב עין משפט סי' א' בדין ישראל הנשכר לעובד כוכבים למכור נו"ט וכשרות וליטול בשכרו ריאות הבהמות ומסיק לאיסור ולא מצא לו תקנה רק למכור הבשר והריאות על כיס העובד כוכבים וליטול שכרו מכל המכירה א"נ קודם שו"ב הבהמות של אותו עובד כוכבים יקנה הישראל מעובד כוכבים את הריאות בדבר מועט וימשוך את הבהמות קודם שישחוט לרשותו או בסימטא וכדומה ונקנות לו הריאות מחיים אף דכל הבהמה של עובד כוכבים כמ"ש סימן ס"א סכ"ז בדין מתנות כהונה ועי"כ אף אם אח"כ נמצאו טרפות הוי נזדמנו לו ומותר לכ"ע ועג"כ להרב בארות המים סי' ה' בענין זה דמסיק דאם קנאן השותף עובד כוכבים מעצמו ונתעסק בהן מותר לישראל ליהנות כיון שלא ידע אך אם יש לו ידיעה מזה יש להחמיר שלא יהנה ממנה רק דמיה בלבד ועיין להפר"ח ולהרב שי למורא סי' טו"ב ומ"ש עליו הכנה"ג סי' קט"ז ועיין להרב מגן שאול סימן י"ד בישראל השותף עם עובד כוכבים שנושאין ונותנין בדבר איסור והישראל לא ידע ולפעמים ידע דמסיק דכיון דהעובד כוכבים הוא המתעסק לבדו מותר לישראל ליהנות מהריוח והסכים עמו מהר"ש פלורינטין וכן העלה בתשובותיו הרב עולת שמואל סי' ד' ע"ש וע"ל אות ה':

ז שקיל וטרי בדברי הפוסקים במה שנהגו העולם היתר בנבלות וטרפות בכל מיני הנאות הגם דמקרא מלא לכלב תשליכון אותו דמשמע לכלב (חקרי לב סי' י"ט):

ח אסר לזכות מציאת דבר האסור באכילה כדי למכור לעובד כוכבים ואם עבר וזכה נראה ממ"ש הרמ"ע סי' פ"ט דשרי ושכ"כ הרא"ש והר"ש יונה ומגן שאול סי' י"ד אך מדברי הפרישה והרב"ח נראה דכיון דעבד איסורא אסור למכור וכן נטה דעת הרב המחבר (שם סימן קמ"א):

ט התיר למכור ענבים לעובדי כוכבים אף שקונה אותם לעשות מהן יין לשתות עובדי כוכבים בחנותו ול"ד למה שאסר ריר"ו למכור להם מים כשידוע שרוצה לעשות מהם מים להטביל דאין איסור יין שלהם רק משום בנותיהן ובניד"ד לא שייך טעם ועל מה ששאל השואל אם מותר לגבות ס"י לפרעון חובו מחלוקת פוסקים הוא וכמ"ש הטור סי' קכ"ז והנח להם לישראל כמ"ש הרא"ש ועג"כ שם למרן ובסי' קל"ג ואם ישראל המקבל סת"י על חובו יחוייב למכרו לעובדי כוכבים או רשאי אפי' לישראל אחר למכור על יד על יד אע"פ שמשתכר במה שקנאו בזול יש להקל וכן עשה מעשה (תורת חסד סי' ח"י):

הד"ט ואם מותר לעשות סחורה במומי"א הלא הרב גנת ורדים דחשש בהן לאיסור תורה אסר ג"כ להסתחר בהן אבל הרב תנא פליג וס"ל דאינו אסור אלא מדרבנן ומותר להסתחר בהן עיין במל"מ שלו ספ"ח דמאכלות אסורות וע"ל סי' ט"ו אות א' ולקמן סי' ל"ה אות מ"ד ועג"כ להרב חזון למועד סי' מ"ג מ"ש הרב תנא הנז' ולהרב חות יאיר סי' קמ"ב וקע"ה ולהרב שי למורא סימן טו"ב באורך ולהרב פני משה סימן ג' ולהרב מראית העין דף ט"ז ע"א ובליקוטיו סי' ט"ו אות ז' מ"ש על הרב שבות יעקב והרב כנה"ג י"ד סי' שמ"ט והרב חזון נחום בערכין דף ק"ב ע"א שרצה לפרש הירושלמי באופן שלא יקשה על הרשב"א והביא ג"כ דנעלמו מהרב יעב"ץ ח"א סי' מ"ה דף ס"ט סוגיית הירושלמי והרשב"א בחידושי ב"ק והרמב"ן פ' אע"פ ודברי הרוקח ע"ש:

סימן יח דיני כלים בלועים מאיסור והכשרן ודין טבילת הכלים:

אות א בענין יישון כלי איסור יב"ח אי מהני או לא האריך להשיב על מ"ש לו הגאון צבי בתשובותיו ע"ש דס"ל דדוקא בי"נ דבליעתן בצונן הקילו ולא אם בלעו בחמין (פנים מאירות סי' כ"ג וכ"ד):

הד"ט וע"ע שם סי' ס"ד בדין נטל"פ וע"ל סי' י"א אות ג' ועג"כ להרב פרובינצאלי בתשובותיו כ"י סי' קמ"ח דפסק דהגת של עובדי כוכבים שנתיישנה מבציר לבציר מיקרי יישון אף שלא כלו יב"ח ש"ד שנחשוב הי"א ימים ששנת החמה עודפת משנת הלבנה אין יישונן בכך גרע מהדחה הקלה ויועיל היישון הנז' גם אם היה צריך ניגוב:

ב הביא חלוקי דינין בענין הכשר אי אמרינן חם מקצתו חם כולו כמ"ש בענין האיסור והיינו דכשאין כל הכלי חם בכדי שהיס"ב פשוט הוא דלא אמרינן חם מקצתו וכו' ואם תחב הקתא של סכין או הכף קודם הכשר א"צ ס' לבטלו ואם כל הכלי חם אמרינן דמפעפע בכל הכלי ואם תחב צד הב' צריך ס' לבטלו אלא דלענין הכשר סגי למקצת כלי דנשתמש בו דכבולעו כך פולטו דלא כהרשב"א ובלא"ה מה שרוצה לדמות הכשר כלי חמץ להכשר כלי איסור ל"נ דהא ג"כ היתירא בלע כבשר וחלב ואם בקדירה שבישל בה בשר א"צ הכשר רק במקצת ה"ה בחמץ (שם סי' פ"ג):

ג תמך יתידותיו בדעת הרשב"ם וסמ"ג דסבירא ליה דהלוקח כלים ישנים מעובד כוכבים שאם הטבילן ואח"כ הגעילן צריך לחזור להטבילן דלא כהרא"ש הביאו הטור סימן קכ"א (יריעות האהל סימן נ"א):

ד כלי חרס שאין להם הכשר בהגעלה דיין בשהיית כ"ד שעות ונתן ג"כ טעם למ"ש מרן ס"ס קכ"ב בשם המרדכי על סכינים שהניח בחנות של אומן שצריך הכשר ולא סגי בשהיית מעל"ע לפי שאפשר בהגעלה משא"כ בכלי חרס שעמדו בבית עובד כוכבים דדי להרא"ה ז"ל בשהיית מעל"ע לפי מ"ש ג"כ מרן בשמו והיינו משום דא"א להגעילן בשהיית מעל"ע סגי (שו"ת הר"ם פרונבינצאלי סי' קל"ח):

הד"ט ונראה הדבר פשוט דדוקא כשא"א בהגעלה או בלבון סגי בשהייה ומש"ה אם יש גומות בסכינים הנז' שאין הגעלה מועלת בהן וכמ"ש מרן בא"ח סי' תנ"א ס"ג לא מפני זה סגי בשהייה כיון שיש להן הכשר בליבון אמנם בכפות העשויות מקרן שאין להן תקנה בהגעלה לפי שמתקלקלין במים חמין וכמ"ש המנהיג והביאו מרן שם בס"ז וה"ה אם ידות הסכינים מקרן דדין א' להן דא"א בהגעלה וכ"ש בליבון נראה דדינן ככלי חרס דדי להשהותן מעל"ע ודוקא בשאר איסורין חוץ מחמץ בפסח דיש אוסרין נטל"פ אפשר דאף למקילין בנטל"פ בפסח מ"מ אין להקל כ"כ גם בשהייה בעלמא ואפשר דגם בזה מקילינן משום דאין לך דיעבד גדול מזה כל שא"א באופן אחר ועיין בחבורי הקצר הזה בח"א סי' ז' אות כ"ח וסי' י"ט אות ט' ולעיל סי' א' אות י"ב וסי' י"א אות י' ולקמן אות כ' וכ"ד. ועיין להרב שמלה חדשה סי' ב' סי"ח בדין טבח שהוציא טרפה מתחת ידו בחזקת כשרה דס"ל דיש לאסור הכל למפרע ומ"מ בכלי חרס שאין להם תקנה בהגעלה יש להקל להשהותן ע"ש וכ"כ ג"כ שם בתבואת שור סס"ק ל"ב דיש להקל במקום הפסד ועג"כ להרב עטור בכורי קציר ד"ה כללא דמלתא ולהרב גור אריה הלוי בהגהותיו לי"ד סי' קכ"ב אות ח':

ה סמוכות עשה למנהגן של ישראל והוכיח דאין חיוב לישראל ההולך לקנות דגים מלוחים מחנוני עובד כוכבים כגון דג סאלמונ"י וכיוצא לחתוך הדג בסכין כשר (זרע אמת סי' כ"ז):

ו כלי חרס מצופה שהותך בו השומן בשוגג בלא טבילה יש להתיר משום דדמי קצת לסכין של שחיטה ואי משום דלא קנסינן ליה עש"ד (שם סי' ל"ח):

ז לא הצריך שום הכשר לקנקנים של זכוכית שהכניסו בהן עובדי כוכבים סתם יינם לקיום אף למחמירים בפסח כמור"ם סימן תנ"א סכ"ו בא"ח (שם סי' מ"ג):

ח המוצא סכינים ברחוב יהודים מקום מעבר לעובדי כוכבים כיון שהרב חות יאיר סימן רכ"ח לא רצה להתיר למעשה יש לחוש לדבריו אף שלדעתו יש טעם אחר להתיר (שבות יעקב סימן מ"ז):

ט החזיק במנהגן של ישראל שלא להטביל קדרות חדשות של נחושת שקובעים בתנור בית החורף ובתחלה היה בדעתו להצריך טבילה משום שלוקחין ממים חמין שבה ללוש עיסה ולתת תוך קדרות התבשיל ולבסוף מסיק להקל כיון שנקבעה בתנור ואין מטמאין עוד ואף קודם חיבורה אינה ראויה להשתמש בה רק אחר שנקבעה ועוד יש להקל ממ"ש מרן סימן ק"ך סכ"ה בדין סכין של שחיטה שמפשיטין בו דלאו כלי סעודה מיקרו ועיין לפר"ח שם ס"ק י"ט (שב יעקב סימן ל"א):

י הוכיח במישור דיש למחות בנוהגים לחמם מים בכלי בשר ללוש בהם העיסה או איפכא דרובא דרבוותא פליגי אש"ד דהביא הכנה"ג סימן צ"ה אות ל' ואף שאין הקדירה ב"י אין להתיר עיין להריק"ש והראנ"ח ח"ב דקי"ד (דבר משה ח"א סימן י'):

הד"ט ועג"כ לרדב"ז ח"ג ד"פ סימן תרי"ז דהוכיח דהא דקי"ל נטל"פ מותר ה"מ בתבשיל דהוי כדיעבד אבל בקדירה לבשל בה לכתחלה אף נטל"פ אסור וע"ל אות כ':

יא קערה א' קטנה של גבינה שנתערבה בקערות אחרות של בשר שבאה אל שולחן ראובן עם שאר כלי בשר בתבשיל של בשר ושוב הודחה הקערה ההיא בשאר קערות של בשר בכלי א' של בשר ע"ג האש ומעולם לא היה תוך היורה ס' נגד אותה של חלב ויהי כמו ט"ו ימים אך היו מדיחים אותה רק פעמים שלש לשבוע באופן שלא היה ב"י זאת ועוד דדרך המדחת אותם לשים אפר תוך היורה לפעמים קודם שימת הכלי תוך היורה ולפעמים אחר הנחתה ופסק הרב להתיר כל הכלים חוץ מקערה חולבת דשבירתה היא טהרתה (שו"ת מקור חיים כ"י סימן ט"ו):

הד"ט ועג"כ להפר"ח סימן כ"ב סק"ח וסי' ק"ה סקמ"א ובשו"ת הריב"ל בחידושי דינין ח"א דף נ"ט ע"ג ורש"ך סי' ק"ב סק"ח וראיתי להרב עזריאל דאיינה בתשובותיו כ"י סי' כ' בדין בשר שלא נמלח שהושם בקדירה לבשל ולא היה ס' בקדירה והוצק מהמרק תוך קערה א' ע"י עירוי ונתערבה הקדירה ההיא באחרות והודחו יחד בחמין ואין מכיר הקערה האסורה ופסק שכל הקערות אסורות כיון דלא ידעינן כמה דמא נפק מיניה ואם יש בו ס' אע"פ שהתבשיל מותר מכל מקום אותה חתיכה אסורה וגם העירוי מכלי א' אמרינן דדינו ככלי ראשון לחומרא ולכן אם היתה הקערה ב"י כשהדיחו בחמין באחרות ואין בהן ששים כלם אסורות ולא שייך הכא לזרוק אחד להתיר השאר דדוקא יבש ביבש אמרינן הכי מה שאין כן הכא שהודחו בחמין ע"ש ועיין להרב שאלת יעב"ץ חלק ב' סימן ע"ד בדין כלי בלוע מאיסור שנתערב באחרים דאינו בטל ברוב לבשל בהם היתר שלא במינן עודן ב"י ובדיעבד אם בישל בהן יש לסמוך ע"ד המתירים ואם עבר ושהה אותם אפי' לא נתערב רק א' בא' נראה פשוט דבדיעבד מותר המאכל וגם הכלים הותרו להשתמש בהן בין במינן בין שלא במינן ונשא ונתן בענין הגעלה אי מיקרי דשיל"מ בנתערב כל דמתכשר בהגעלה דכתב הטי"ד סי' קכ"ב בשם הרשב"א ועל מ"ש הרש"ך שם סק"ח בשם רש"ל והרט"ז שם דאין דבריו מובנים לו כלל ע"ש ובענין האפר ששמים ביורה הנז' ע"ל סי' י' אות ב' דפסק מהרי"ע בשם הרב רבו דפוגם וכדעת מרן סי' צ"ה ואף דרש"ך שם כתב שלא נמצא דבר זה בשום פוסק כבר יצא לישע הגאון צבי בתשובות סי' ק"א והשיב על דבריו ועיין להרב באר יעקב בסי' הנז' מ"ש עליו ולהרב מנחת יעקב כלל נ"ח סקכ"ו ועיין להפר"ח שאחר שהשיב גם הוא לקושיית הרש"ך הנז' הביא ג"כ דעת הרט"ז שהצריך עיון למעשה משום שמהרי"ל חלק על זה ומ"מ פסק הפר"ח דבהפמ"ר כדאי מרן לסמוך עליו שוב הביא ג"כ תשובת הרב צ"ץ סי' צ"א שנדחק ליישב הוראת מהרי"ל באופן שיסכים לסברת מרן סי' צ"ד ס"ד והתיר בפשיטות באפר דהוי פוגם גם הרב פרי תואר והרב בעי חיי בי"ד סי' קל"ד והרב כנסת יחזקאל סי' ס"ח פסקו להתיר וכ"פ הרב מקום שמואל סי' ע"ז והערה מקור דין זה וראוים עמודי ההוראה כאלה להקל לגמרי אף שלא במקום הדחק (ועג"כ לעיל סי' י"א אות כ"א):

יב לא הצריך טבילה לכלי פורצילאן הדומין לכלי זכוכית כשקונים אותן מעובד כוכבים שידוע שעשייתן מהחול ואדמה מ"מ כמדומה לו ששמע מהגאון אביו מהר"ץ דלאו ככלי חרס דמי להאסר בבליעת איסור דאיידי דשיעי טובא לא בלעי דומיא דכלי זכוכית ומנהג בעלמא הוא להשתמש בפסח בחדשים ושוב נפק ואשכח להכנה"ג שכ"כ בי"ד סי' ק"כ וקכ"א ועוד לו שם דריחים של יד שטוחנין בו הקאו"י נראה דחייבין בטבילה דעדיף משל פלפלין שאלת יעב"ץ ח"א סי' ס"ז):