עיקרי הד"ט יורה דעה ל

יז הורה להקל בדין ראובן שהשכיר את שמעון לעשות יינו בהכשר ופרע לו שכירותו ואחר שמכר ראובן יינו ללוי אמר שמעון שנתנסך אותו היין ע"י פשיעותו ומודה על חטאיו ומבקש להחזיר סך גדול שקבל לשכירותו והעלה הרב שכיון שכבר יצא מיד המשכיר שמכרו ללוי אין שמעון נאמן עוד להפסיד היין רק להפסיד שכרו ול"ד לההיא דמרן סי' קכ"ז סעיף ב' דאמרינן דנאמן להפסיד גם היין וכמ"ש שם רש"ך סק"ך דהתם עדיין היה היין ביד המשכיר משא"כ הכא ולמד כן ממ"ש ר' אבהו בגיטין דף נ"ז ע"ב ס"ת ביד מי ע"ש ובהרא"ש שם (וע"ל אות א' ובסי' כ"ט אות ל"ד) (שם ח"ב סי' ע"א). יח עובד כוכבים שהביא גבינות ממקום א' ולא נודע ממי לקחם אף שיהודי אחד מכיר בחריצים שהם מיהודים שבעיר א' שכעין אלו עושים היהודים שם ולא העובדי כוכבים מ"מ אסור למ"ש הכנה"ג סי' קי"ח הגב"י אות ל' ועיג"כ שם אות ס"א ובגו"ר בחי"ד כלל א' סי' ט' ופרח שושן כלל א' סי' ג' ובמפתחות שבס"ס קול ן' לוי סי' קס"א וקס"ב (דבר משה ח"א סימן ט"ז):

יט יין שהניחו בבית עובד כוכבים בחביות סתומות ומפתח המרתף ביד עובד כוכבים ויש לו שם גם יין שלו כיון שאינו נתפס כגנב שיכול לילך שם ליקח מיינו אסור (שם סימן י"ט):

הד"ט ועיין להרב בעי חיי חי"ד סי' קע"ג שאסר בשתיה והתיר בהנאה באיש וביתו שהלכו בליל כפור לבהכ"נ והתפללו ערבית והניחו מרתף של תירוש פתוח בלי מנעול ולא נשאר בבית רק שפחה אחת וע"ע לו שם סי' קע"ח דהתיר בשפחת ישראל שלקחה מפתח המרתף שהיו בו חביות פתוחות ונכנסה עם עובד כוכבים א' לזנות ויסגרו הדלת בעדם ונתיחדו דכיון שנכנסו לזנות בעבידתייהו טרידי ולא יהיב דעתיה ליגע בחבית ודומה לבלשת שנכנסה לעיר דבשעת מלחמה אף הפתוחות מותרות וכמ"ש המרדכי וריב"ש ומ"מ לא התירו רק בהנאה משום שראה הגהה א' משם האור זרוע דיש לחלק בין כרכום של אותה מלכות לשל מלכות אחרת ולדידהו לבעול ולנסך הכל א' כשיש פנאי לזה ולזה ע"ש כ תמה מעלת השואל על מ"ש בסי' קי"ח שהשולח דבר ע"י עובד כוכבים בחותם ושוב ראה החותם מקולקל שיש להקל אפי' באיסור דאורייתא ותמה יקרא דע"כ לא יקל הרב תה"ד רק בטהרות ובאיסור דרבנן וגם באלו מחמיר הרב בעל התרומה ותירץ הרב המחבר דשאני ההיא דסה"ת ותה"ד מההיא דסי' קי"ח דע"כ לא פליגי אלא בדבר שיש בו חשש איסור אף בלי חשש חליפין כי"נ וטהרות שאם נגע נאסר בנגיעה אבל הני דסי' קי"ח הוא בדבר דחיישי' שהחליף המותר באיסור ושאין העובד כוכבים נהנה בחליפין פשיטא שמותר שאין העובד כוכבים חשוד להכשילו וכל שאינו נהנה בחליפין לא חיישי' שיחליף (נודע ביהודה סי' ל"ח):

הד"ט וע"ל אות י"ד ולהרב חקרי לב סי' קמ"ד והנמשכים שהאריך בדיני החותמות ואם נמצא החותם מקולקל ואם יש לחלק בין מפקיד ביד עובד כוכבים למונח בבית ישראל ודין חותם באותיות ואם מפתח חשוב חותם ומפתח של מתכת ושל עץ ודין עובד כוכבים המביא גבינות בחותם א' וכתב ישראל המעיד על הגבינות ע"ש שעל כל א' מהפרטים הללו האריך מסי' קמ"ד עד קמ"ט ומסי' קצ"ח עד ס"ס ר"ב ועיג"כ להרב תורת חסד סי' ז' דפסק דאין לשלוח גבינות ע"י עובד כוכבים רק בחותם ולהודיע ע"י כתב למי שנשתלחה לו ולהודיע לעובד כוכבים שכותב כן ואז מצריכין ג"כ מנין והא בלא הא לא סגי גם בסי' ט"ז הביא ההיא דסי' קי"ח בשם שבלי הלקט והריב"ל ח"ג סי' מ' והר"ם די בוטון סי' ח' ותה"ד סי' ס"ו והרא"ש בפסקיו בפ' א"נ דף קמ"ד ע"ד ומהרי"ט ח"ג סי' ג' וי"ב ופרח מ"א ח"ב סי' י"ג ופר"ח סי' קי"ח והעלה דכפי הדין צריך חותם וכתב השולח ומנין ומשקל הגבינות וזה בלא זה אינו מועיל ע"ש וע"ל אות ו':

כא מקום שנהגו שלא לקנות חביות מענבים דרוכות שלנו בבית העובד כוכבים ואמרו שראובן קנה קצת מהן כיון שאין זה רק איסור קל נאמן ראובן לומר שלא לקח רק מענבים שלמות ונאמן לעצמו ולב"ב בלבד ולא לאחרים ועיין לרב"י סי' קכ"ו שכתב דמ"ש ר"ת וכו' ע"ש (תורת חסד סי' ט"ז):

כב הנשבע שלא לגנוב ועבר וגנב אף דלרש"י אינו נפסל לעדות בביטוי דלהבא מ"מ להיות ש"צ אף לרש"י יש לפסול עיין בכנה"ג הגב"י סי' ל"ד אות ט"ז בח"מ ובסי' ל"ז הגה"ט אות ט"ל וע"ש בסמ"ע וכן פסול לעדות הגט כמ"ש הרש"ך ח"א סי' קע"ב ועיין להרב מ"צ ח"א סי' ל"ח דף קל"א ע"ג ודף קע"א ועוד היכא דאיכא חמוד ממון אף לרש"י פסול ועיין בכרם שלמה חי"ד סי' כ"ג (צרור הכסף סי' י"ד):

הד"ט וע"ל אות ב' וכ"א ועיג"כ להרב משאת משה ח"א סי' י' בדין ראובן שנתפשר עם שמעון לכתוב לו ס"ת לשמו ונשבע בשחד"א לד"ח שלא לכתוב ולתת ספר תורה לשום אדם עד שיגמור וימסור לו ס"ת שכותב לו לשמו ושאם יעבור על שבועתו יהיה הספר פסול לקרוא בו בצבור וכא' מהחומשים ועבר הסופר על שבועתו וכתב ס"ת אחר ונתנו לאחר וקורין בו בצבור וראובן צווח על דברת השבועה והוראת פיו שיפסל מלקרות בו אין בדברי ראובן ממשות דאף שעבר הסופר על שבועתו לא מפני כן יפסל הס"ת ול"ד לההיא דאמר אזכרות שבו לא כתבתים לשמן או עורות שלו וכו' דאז הפסול בגופו של ס"ת משא"כ הכא ול"ד למתפיס בנדרים וכאומר דבר זה יפסל כקרבן וכיוצא ועיין כדמות ראיה בהריב"ש סי' תקי"א ועוד את"ל נמי דיכול בעקימת שפתיו לאסור ס"ת כשר מ"מ בניד"ד הו"ל כמקדיש דבר שלא בא לעולם ופלפל בתשובת המבי"ט ח"ב סי' ק"ו ורשב"א סי' תנ"ב ובענין אשה א' שנסתלקה נפשה לבלתי קחת כסף לקידושיה ואסרה על עצמה כל מה שיתנו לה לשם קידושיה ומסיק דבניד"ד אע"ג דחשיד אשבועתא מ"מ אינו חשוד שכתבו שלא לשמו ס"ת זה דלא אמרי' החשוד לחמור חשוד אקל רק בההיא מלתא ובחד מינא עיין להפר"ח י"ד סי' י"ט סקי"ב והוא ברור ועיג"כ לו שם בסי' כ"ו ענין השייך לזה ועיין להרב פני יהושע מקראקא סי' י"ד בענין החשודים והעלה דמומר עובד כוכבים לתיאבון דלא טרח אינו נאמן לשחוט אפי' בשל אחרים וכ"ש של עצמו אך אם מעיד על של ישראל שהוא בשר כשר ונשחט כראוי נאמן ואי ליכא טירחא כגון שבדקו סכין ונתנו לו נאמן אפי' בשל עצמו דלא שביק איניש היתרא וכו' וכן אם מעיד על בשר חשוד אחר ומ"מ אם אינו מומחה לשחוט אף אם סכין בדוק בידו מ"מ אינו נאמן דאם על טרחת חיפוש הסכין לא טרח כ"ש דלא יטרח לילך ללמוד ובמלתא דלא איתחזק איסורא כלל אינו נאמן בשל עצמו ונאמן בשל אחרים אם אינו נוגע בדבר וגם על עצמו נאמן אם הוא להאכיל אחרים דאינו חשוד אלפני עור וכו' ואם אחרים רוצים לאכול עמו אינו נאמן דלא מרע נפשיה אבל אם לא ראינו שאוכל ומאכיל מעצמו לאחרים נאמן ועיין להרב בכור שור דף קכ"ד ע"ב דתמה על הפר"ח סי' קי"ט סק"ו דדחה מ"ש רט"ז בשם הד"מ שאסור לאכול עם החשוד על איסור א' אפי' דברים המותרים שמא יאכילנו האיסור והפר"ח כתב שאינו רק משנת חסידים ותמה עליו דאשתמיטתיה תלמוד ערוך בשבת דף י"ג ע"א דלא יאכל הזב פרוש עם זב עובד כוכבים ומסיק הטעם אע"ג דההיא ליכא איסורא דבלא"ה זב פרוש דברים טמאים קאכיל ולדינא ממש איתמר וע"ע שם ראיות אחרות ועיין להרב פני יהושע הנזכר בדין יהודי שהלך לטהר יינם של עובדי כוכבים למכור לאחרים או שאחרים שוכרים אותו לילך לטהר ובא והעיד שנעשה בכשרות ונמכר היין במקצת ושוב באו עדים והעידו שראוהו שותה ס"י והתרו בו והשיב שהוא לו כפיקוח נפש ששם המים רעים ומביאים לצבות בטן ואין שם משקה אחר והוכיח הרב ז"ל דכיון דנותן אמתלא לדבריו ואינו שותה להכעיס נוקי גברא אחזקתיה וכמ"ש הר"ם והטור בח"מ סי' ל"ב באם ראינו קושר ומתיר בשבת וכו' ע"ש וע"ל אות א' וי'. ועי' ג"כ למהר"י קצבי סימן ו' בדין מומר לעבודת כוכבים שדרך יינו בטהרה ונתנו ע"י אשתו יהודית בחצר ישראל והמפתח בידה דהתיר היין אע"פ שהיה דר עמה בבית כיון שטרח כ"כ להמציא מעות לעשות יינו בטהרה וטעמים אחרים:

כג מומר לעבודת כוכבים שגלה למקום שאין מכירין אותו ושומר שם שבתות ומועדי ה' וחזר לדת היהדות ויצא משם בגבינות למכרם במקום אחר והשליכתו הספינה למקומו הראשון והביא עמו עדות מיהודים שמכרו לו במדה ומשקל דעתו ז"ל להקל בדבר כיון שלא היה מומר להכעיס ועוד שהשתדל להביא עמו כתבים ועדיות לצאת מידי חשד וטעמים אחרים ע"ש (זקן אהרן סי' קכ"ב):

הד"ט ועיג"כ להרב חיים שאל ח"ב סי' ל"ח אות ט"ל בדין ת"ח שלא רצה לשתות יין מקנקן שנגע בו א' שהמיר לפי שהיו רוצים להרגו וזה ג' שנים שסיכן עצמו וברח וחזר ליהדות ועשה קצת תעניות על מה שעבר ואמר מני"ר דאף שיש לצדד לזכות הת"ח שלא רצה לשתותו ממ"ש מהרח"ו שהראו במצחו ששתה יי"נ על ששתה עם מומר ישמעאל שעשה תשובה קודם שהשלים תשובתו והביא ג"כ מ"ש בס' החסידים סי' ר"ג ומ"ש בשיורי ברכה בי"ד סי' קכ"ג ובקונטרס ברית עולם על ס' החסידים הנז' מ"מ אין לרפות ידי בעלי תשובה ולביישם ושיש לחלק בין ניד"ד לנידון דהרח"ו ע"ש ועיג"כ לקמן סי' י"ט אות ח"י:

כד טבח הבודק לאחרים שיצתה טרפה מתחת ידו כל שיש ידים מוכיחות ששוגג היה אין מעבירין אותו ומותר ליקח בשר ממנו ומיהו הכל לפי מה שהוא אדם (אבקת רוכל סימן ר"ז):

הד"ט ועיין להרב תשב"ץ ח"ג סי' קע"ב דכל שאפשר לתלות שהוא שוגג אין להעבירו ולא לשמתו וסגי שיקבל עליו בפני ג' לבדוק יפה מכאן ולהבא ושכן כתב הראב"ד באיסור משהו שלו ע"ש וע"ל סי' ג' אות ג' ועיין להרב אור נעלם סי' י"ד דכתב דשוחט שהתרשל בבדיקת הריאה ונמצאו סירכות אחריו וכשהראום לו הודה שהיא טרפה וששגג היו משמתין אותו ומעבירין אותו עד שילך למקו' וכו' ע"ש ועיין להרב הון רב ח"ב סי' א' בענין כותב תו"מ שעד א' מעיד עליו שקנה עורות מהעובד כוכבים בלי עבוד ושחרות לשמן וחתך מהן רצועות והעד מיחה בו ולקח העורות מידו והוא משיב שחשב לעשות ולא עשה ולבסוף הודה והעלה דסגי לסופר הלז בקבלת דברי חברות כיון דאיסורא דרבנן הוא ומה גם שלא העידו עליו אלא שלקח ולא שנשתמש ואפשר דנתחרט וכמ"ש הריב"ל כלל ט' סי' נ"ז בנידון שלו והביא מ"ש עליו הרב פר"ח בסי' קי"ט ס"ק כ"ח ד"ה ועדיין נשאר לנו וכו' ומ"ש הרב פרי תואר ע"ש:

כה אין להקל נגד פסק מרן ומור"ם ורש"ך בדין חשוד על איסור דאורייתא דפסקו בסי' פ"ב וסי' קי"ט סי"ט דאינו נאמן לומר מפלוני מומחה ותמה על הפר"ח שם סקל"ד דהכריע נגד סברתם וכדעת הרט"ז ושאין ראיותיו ראיות (בכור שור דף קכ"ד ע"ג):

כו ספינה שהיו בה הרבה חביות של יין כשר שהיו מונחים בתחתית הספינה והיו עליהם הרבה חביות אחרות של יין של עובדי כוכבים והיה בספינה יהודי א' שומר היין ובאמצע הדרך הוצרך היהודי לילך מהספינה וכתב כתב א' ליהודי א' חבירו בעיר שהיתה הספינה הולכת והודיעוהו שבאותה הספינה היו כו"כ חביות יין כשר שהן בקרקע הספינה ושעליהם חביות של עובדי כוכבים והגיעה הספינה לנמל ומסר הספן הכתב יד ליהודי המשולח לו וילך לספינה וא"ל המלחים שאז היתה בלתי אפשר למסרם לו שהיו בתחתית הספינה ויותר מחצי משא הספינה עליו והמתין היהודי שם וראה שכן האמת ופסק הרב ז"ל להתיר היין לגמרי שא"א היה להם ליגע בהם וכל כי האי ודאי אין לחוש לפריקה וטעינה (תשב"ץ ח"ג סימן כ"א):

סימן יז דיני עשיית סחורה בדברים האסורים אות א בירר בפלפולו העצום דפירות דוחן ואורז שהתליעו אין למכרן לעובד כוכבים קבא קבא אך קמח או חטין שהתליעו מותר לעשות מהן פת ולמכור לעובד כוכבים אחר שיחתוך הפת לחתיכות וכן מותר לעשות יין שרוף מהקמח שהתליע (פנים מאירות ח"ג סימן ל"ה):

הד"ט ועיין להרב כרם שלמה סי' ט"ו וט"ז דאסר לעשות סחורה בזיתים מתולעים דיש בהם ספק איסור תורה שמא התליעו במחובר ובורית העשוי משמן וחלב חזיר מתיר לעשות בה סחורה וליהנות ממנה במלאכתו לכבס בגדים כיון דמידי דלא חזי לאכילה הוא ע"ש ובעיקר עשיית סחורה בדברים האסורים באכילה אם איסורו מדאורייתא או דרבנן עיין לכנה"ג סי' קי"ז ופר"ח וחזון למועד סי' כ"ט שהביא מה שהקשה התי"ט בפ"ז דשביעית ותירוץ הרב משנה למלך ומה שהקשה הרב המחבר על תירוצו וששוב ראה לרח"א אבולעפיא שהקשה גם הוא לפר"ח ומסיק דלעולם דאיסורו מה"ת ודוקא בדבר מרובה ולא בדבר מועט ועיג"כ לו ז"ל שם סי' מ"ג וע"ל אות ה':

ב למד זכות על מנהג קק"י אלטונא והאמבורג המקבלין דם השחיטה בכלי תיכף אחר השחיטה למכור לעובד כוכבים דדוקא בדרך קנייה ומכירה אסור אבל הדם הזה בא לידם בלי קנייה ולא מיקרי עושה סחורה בדבר איסור וגם אין בזה איסור שחיטה תוך הכלי כיון דאחר השחיטה מניח הכלי לקבל דמו ומותר ומ"ש מור"ם דאף בזמה"ז אין להתיר בסי' י"ב ס"ב לא מיירי רק במניח צואר הנשחט על הכלי (מקום שמואל סי' ע"ו(:

הד"ט ועיין להרב בית יהודה סי' ט"ו דאסר לנחור או לשחוט בסכין פגום בהמות למכרן או לתת מתנה דהוי כמוכר ועושה סחורה וכהסכמת רש"ך ופר"ח סי' קי"ז ועיג"כ להר"ם די בוטון סימן ה' ועה"ג סי' י"ג ושער אפרים סי' נ"ז ומשאת בנימין סי' כ"ח ונחלת שבעה סי' ע' ובית יעקב סי' מ"ב ואמונת שמואל סי' י"ד ושי למורא סי' י"ז וכאשר בא זכרונם לטובה בלקט הקמח דף ע"א ע"ש וע"ל אות ה':

ג סמוכות עשה למנהג רבים לקנות לכתחלה נו"ט ובשר חזיר מהעובדי כוכבים להאכיל לפועלים עובדי כוכבים אף שכתב מור"ם בר"ס קי"ז לאסור ורט"ז נמי לא התיר רק לקנות מישראל וע"ז ג"כ השיג הרב בית יעקב סימן מ"ב כיון דהפועלים מוטלים עליו להאכילם ולא בדרך מתנה או מכר פשיטא דאינו נראה כסחורה (שם סי' ע"ו). ד אסר לקנות יי"נ לעובד כוכבים אף בלא שכר סרסרות רק שלקח בפחות ומוכר ביותר אך היושב לשרת לעובד כוכבים בדברים מותרים ליום א' מכר יי"נ יש בו איזה חלוקי דינים (בית יהודה סימן כ"ו ובמנהגים ס"ז):

הד"ט ועיין להרב מכתם לדוד סי' י"א שביאר ובירר להתיר לסרסור ישראל להטפל עם העובדי כוכבים המביאים קדלי דחזירי יבשים להשתדל עם הקונים כדי להרויח סרסרותו ויכול לקצוב ג"כ עם המוכר בק' ועם הקונה בר' והמותר לעצמו כיון שהמוכרים אינן מביאין אותן רק מעצמן אבל לומר להם להביאן נראה דאסור ומ"מ לעשות הטוב והישר לא יקבל מיד המוכר חתיכה מהן להראותה לקונים כדרך הסרסורים רק ילכו מעצמם הקונים לראותם ע"ש וע"ל אות ה':

ה תשובה גמורה השיב מכתב ידו של הרב פינחס עניו תלמיד חבר שלו והסכים הוא על ידו בדין ראובן ושמעון ועובד כוכבים ששכרו מעובד כוכבים א' שדות הרבה בשותפות בכו"כ לשנה לחלוק ביניהן הריוח ושטר שכירות נעשה בשם שמעון ועובד כוכבים השותף וחזרו והשכירו לעובד כוכבים אחר שדה א' בכו"כ לשנה והתנו שמלבד השכירות שקצבו יתן בכל שנה כו"כ משקל בשר חזיר כמנהג והשדות אחרות נתנום לעובדי אדמה ג"כ עובדי כוכבים ובהיות השדות ההן ארץ מרעה ורועים בה איזה פרות ומחלבם עושים גבינות מסרו ג"כ עשיית הגבינות לעובד כוכבים אומן נקרא קאסאר"ו ומגדל חזירים וחולק הולדות כנהוג והם אם ירצו מוכרים הכל בעילוי דמים כל מה שיכולים ועמד ראובן ושאל מה הדין בזה ובזה. ותחלת דבר בדין גידולי חזירים הביא מ"ש הפר"ח סי' קי"ז סקי"ג דהשוכרים מהשרים כפרים לזמן מה היינו כל ההכנסה המגיע לשר ובכלל דברים טמאים ומגדלן הישראל להאכיל לפועליו עובדי כוכבים דאין לו על מה לסמוך וכ"פ ג"כ הרמ"ע סימן ל' זאת ועוד דהרב"ח כתב שעשו סמיכה להחרימם ושלא ראו מעולם סימן ברכה דקיימי בארור מגדל חזירים ועיין ג"כ להרב פ"ת שם סקי"ד ולהרב גור אריה בנימוקיו שם דכתב דאפילו לעשות סרסרות (וע"ל אות ד') או להשתכר לו או לקנותן ליתנן לעובד כוכבים אסור. ועיגכ"ל להרב דב"ש סי' קמ"ד ולהרב פני משה ח"א סי' ג' דכתב דאיסור סחורה בדברים האסורים מדאורייתא לאכלן אסורים ג"כ מדאורייתא לעשות בהן סחורה (וע"ל אות א') ועיג"כ בני יעקב סי' ג' ובית יעקב סימן א' ב' וריר"ו נתיב ט"ו חלק אדם אות נ"ז ולכל הדומה לאלו אסור למכור או לשכור או לקנות הכנסת המלך להסתחר בדברים האסורים אמנם אח"כ שם אל לבו סברת הרט"ז ופ"ת הנז' המתיר קניית הכנסת המלך וכו' אף דס"ל דאיסור סחורה מדאורייתא ע"ש. ובסניפים אחרים השייכים לניד"ד מסיק דמידי ספקא לא נפקא ודי לאסור לכתחלה