עיקרי הד"ט יורה דעה כט

להעבירו וכאשר כתבתי אז לא' חכם שבא בשאלה שנעשה מעשה כן כנזכר והסכימו עמי שני בעלי הוראה הי"ו ופשוט הוא ג"כ שאם יראה בעיני המורים שיש להחמיר עליו אין ספק אצלי שהכל לפי מה שהוא אדם וע"ל אות י"ב וכ"ב:

שמע באומרים משמייהו דרבנן קשישי השר היפה והראנ"ח שהיו מתירין לאכול גבינת הקראים ע"י שהיו משביעים אותם ודרש הרב המחבר בעיקרן של דברים והביא ההיא דפ"ק דיומא שהיו משביעין לכ"ג ומ"ש רש"י והרב והר"ן בפירושו לנדרים והרי"ף בפ' שבועות שתים שהביא מרן סימן רל"ו והריב"ש סי' צ"ח קנ"א ושצ"ה ופלפל בדבריהם וסיים דאף שהיה נראה להתיר לענין דינא מ"מ מי ימלל נגד רבן של ישראל ומה גם דאף מרדב"ז ח"ב סימן ר"ם נראה שאף שמן הדין מותר מ"מ אין ראוי לאכול משלהם אפילו בשבועה כיון שהן אינן אוכלין משלנו אפילו בשבועה וע"ע מדיני קראים למרן בב"ה סי' קכ"ח דס"ל דאין להתיר גבינותיהם אפי' בשבועה (וע"ל אות ד' וה') (בעי חיי סי' קנ"ח):

ד שאול שאל האיש מר זקנו של הרב המחבר להרב החסיד הדב"ש בדין יין כשר הנעשה בשמירת דורך ענבים בלתי נזהר מסתם יינם שנפלה מחלוקת בישיבתו הללו אומרים שלא לסמוך מהכלל שהחשוד בדבר לא דנו ולא מעידו והללו אומרים לסמוך כיון שאין יין זה שלו שאינו אלא דורך פורה ואינו נוטל אלא שכר טרחו ועמלו ודמי היין לא יבואו אלא מיד הקונה לעובד כוכבים המוכר ואין אדם חוטא ולא לו ועוד שכן מנהג גלילות אפריקא לשלוח אפי' רקים ופוחזים ואילו היה איסור בדבר לא היו נוהגים כן וכמה יחידי סגולה הנזהרים מס"י לא היו עושין פרישה לחצאין (ע"ש בדב"ש הנז' סי' ס"ח) ואתיא שם תשובת הרב הרא"ך מראגוזה דסיים דלפי שורת הדין לא מצא להם היתר אף שבמקומו מקום גדולים נהגו להתיר והרב המחבר תחלה לארש קמא הביא דברי הפר"ח סי' קי"ט סקי"ז בענין אין אדם חוטא ולא לו והרים ממנו דהדין עם מהרא"ך הנז' עוד האריך בענין החשוד בדבר דלא משמע לאינשי שהוא עבירה והביא מ"ש הרש"ך סי' קי"ט ורט"ז שם סק"ח וכנה"ג הגב"י אות כ"ו ופר"ח והעלה שאין להאמין חשודים על סת"י רק ע"י שבועה ומשם בא לו לחקור מאין יצא ההיתר להשתמש בכלי בעה"ב שאינו נזהר מסת"י וחילק ידע איזה חילוקים ע"ש וקרוב לסופו העיד שראה יושבי על מדין שנוהגין לתת רשות לטהר יינם של עובדי כוכבים ע"י שמשביעים אותם שלא לשתות סת"י כל ימי הבציר ותיקון היין ואחר סמוך שעשה סניגרון למנהג סיים שהשבועה העיקרית היא לאחר גמר מלאכתם באיום וגיזום להגיד האמת למפרע ע"ש (מים רבים סי' כ"ו):

הד"ט ופה פירינצי המנהג להשביעם קודם שיתחילו במלאכתן בשבועה דלהבא (ועיין לעיל סי' י"ב אות ח'):

ה ישראל שהיה עושה גבינות בבית עובד כוכבים ויצא עליו קול שחלל שבת ושרוצה להמיר דתו אמרינן השתא הוא דאיתרע וכל הגבינות שעשה קודם יציאת הקול כשרות ור"י כ"ג יוכיח ששימש בכ"ג פ' שנה ולבסוף נעשה צדוקי ואף אם יאמר שלא עשאן בהכרח אינו נאמן כיון שאינן תחת ידו (שו"ת כ"י מהרב עזריאל דאיינה סי' פ"ג ופ"ז):

הד"ט וראיתי ג"כ להר"ם פרובינצאלי בתשובותיו כ"י סי' ק"ך דברים ארוכים קצת על חשוד במקצת להיות קראים שהפסיד גם חזקתו במכירת גבינות ועיג"כ להרב דבר משה סי' י"ט דפסק דמי שהמיר לעבודת כוכבים וחזר בתשובה אם לא חזר בתשובה גמורה עושה י"נ במגעו ועיין לפרח מ"א סי' קי"ט וקכ"ה וכנה"ג סי' קכ"ד הגב"י אות ל' וע"ל אות ג'. ועיין להרב חיים שאל ח"ב סי' ח"ל אות ט"ל ובטוב עין שלו סי' ח"י בדין מומר שחזר לדין ישראל שהביא מ"ש הרב ס' חסידים סי' מ"ג דכל שחזר בתשובה שלימה יכולים לשתות עמו יין:

ו יין שבא בספינה עם יהודים ובאמצע הדרך יצאו היהודים מהספינה לילך למחוז חפצם דרך יבשה והניחו היין בספינה תוך תיבה סגורה במפתח א' בלבד ואחר איזה ימים הגיעה הספינה לנמל ששם באו היהודים ופסק הרב המחבר להתיר והביא מ"ש הרב"ח ורט"ז סימן קי"ח ורש"ך והמבי"ט ח"א סי' ר"ח ורש"ך שם ובנה"כ ח"ג סי' פ"ה ופרח מ"א ח"ב סי' ג' ועיין להרב גו"ר כלל א' סי' י"ט והרב פרח שושן כלל א' סי' ג' (דבר משה ח"ג סי' ח"י):

הד"ט ועיין להר"י בן סאמון בעדות ביהוסף שלו סי' ט"ל בדין ישראל שהביא עמו בספינה של עובדי כוכבים קופה א' של בשר תפורה בלי חותם תוך חותם ובהגיעם לעיר ירד ישראל לעיר והניח הקופה בשאר חפציו בספינה ושוב חזר לספינה ומצא הקופה תפורה בין שאר חפציו כאשר הניחה ופסק הרב ז"ל דאין לקופה זו דין מפקיד ביד עובד כוכבים או שולח דצריך ב' חותמות כבסי' קי"ח רק יש לה דין מניח דהתם סעיף י' דבישראל יוצא ונכנס מותר ועיג"כ בסי' קכ"ט במניח יין בספינה וכו' ובניד"ד נמי כל שלא הודיע לעובד כוכבים שבספינה דדעתו לשהות בעיר בשר זה מותר. עוד לו שם בענין בשר הנעלם מן העין דאף למאן דאוסר אין איסורו משום חשש שמא החליפו העובד כוכבים בבשר שלו דאף דנעלם במקום שאין עובדי כוכבים כלל אסור דחיישינן שמא חיה או עוף לקח הבשר והניח נבלה שלקח מהשדה או מבית עובד כוכבים כמ"ש מרן סי' ס"ג ס"א אמנם בקופת בשר דניד"ד תפורה אין לחוש לזה וע"ל אות ז' ואות כ' ועיין להרב בית יעקב סי' קל"ח דאפי' בהמה שלימה נכלל בבשר שנתעלם מן העין אף שאינו שייך בה שהעורבים הטילו וכסברת הרא"ש בפ' ג"ה ואפי' ברוב טבחי ישראל והשיג על הרש"ך סי' פ"ג ע"ש:

ז הביא לכלל יישוב מה שהקשה מרן למרדכי פ' גיד הנשה שכתב הפר"ח דלית הלכתא כרב דאמר בשר הנעלם מן העין אסור ושבא מעשה לידו בתרנגולת שחוטה ששלחוה ביד עובד כוכבים ונסתפקו שמא אחרת היתה והלכו ושאלו לשוחט והשיב שלא היה לו בה ט"ע אמנם ששחט תרנגולת א' אבל בעל התרנגולת היה מכירה והתירה ור"ת הביא ראיה דאין הלכה כרב מפ"ב דב"מ פרגיות שחוטות שרי ומראיית ר"ת נראה דאין השחיטה סימן והביאו מרן סימן ס"ב והקשה למרדכי דהא אי מכירה בט"ע אף לרב שריא והניח בצ"ע ורש"ל תירץ בדוחק ורב"ח ג"כ בדוחק יותר ורט"ז סתר דבריהם ודחק עצמו יותר ופר"ח סתר דבריהם ונכנס בדוחקים אחרים והרב המחבר כתב דה"ק המרדכי דהתיר משום דבעל התרנגולת עצמו מכירה שאל"כ היה אוסרה אף דאיכא מ"ד דשחיטה סימן ועיין בסי' ס"ח דאם שחיטה סימן י"ל דהלכתא כרב בבשר שנתעלם וכיון ששחיטה אינה סימן הוכרח להתיר מטעם דבעל התרנגולת היה מכירה (כנסת יחזקאל סי' ט"ל):

הד"ט גם הרב החביב סימן א' תפס במושלם דאין השחיטה סימן ל"מ למ"ד כרב אא"כ יש בו סימן או ט"ע ובעיר רובה עובדי כוכבים אפילו רוב טבחים ישראלים אלא אף למ"ד דאין הלכה כרב כשרוב בני העיר ישראל ויש בו סימן או ט"ע מ"מ בנידון שלו אסר כיון שרובם עובדי כוכבים לפי שנאבדה ממנו ונמצאת בשוק וכסברת הרמב"ם והעיטור וראוי לחוש לדבריהם ועיג"כ לו שם סימן ק"ס שהוכיח דאין השחיטה סימן וע"ל אות י"ב אבל ניקור חוטי ידא ודלועא כדרך שישראל עושין ולא עובדי כוכבים סימן ואפילו למאן דאסר לכתחלה לשלוח ירך מנוקרת בלי חותם מ"מ כשיש סימן אחר דהיינו השחיטה סמכינן ושוב העידו לפניו שהמנהג לסמוך אניקור חוטי הצואר וכאשר שמע כן ראה לרט"ז סי' קי"ח ועי"ל אות ח' בשליחות בשר וכיוצא ע"י קטן ועיג"כ להרב מים רבים סימן ג' איזה אזהרות בעינן שליחות הבשר ע"י עובד כוכבים שהשיב בסוף תשובתו ובהשמטות דף צ"ב בדין ראובן שהביאו לו חבית של עץ מהודקת וסתומה כדרך כל חבית ובתוכה בשר מלוח וכשפתח החבית מצא בה לשונות של שור קבוע בכל א' מהן חותם של עופרת סתום במסמר עופרת ורשום ע"ג תיבת כשר עוד מצא חתיכות מנוקרות נקורי ישראל וברוב הבשר שבחבית אין בו חותם ולא נקור לפי שהיה מבשר שבין הצלעות שא"צ ניקור והמשלח הבשר לראובן כתב לו ששולח לו ע"י עובד כוכבים פלוני חבית של עץ מלאה בשר ובתוכה לשונות קבועה בהן תיבת כשר ולא עוד והיתה החבית מלאה מציר הבשר הנז' ושאל ראובן מה יהיה משפט הבשר שאין בו סימן ואם שיש לאסור מה שאין בו סימן מה יהיה דין החתיכות המסומנות ומנוקרות שהיו מלוחות בהן משום מלוח כרותח וכבוש כמבושל משום הציר שבחבית שהוא כלי שאינו מנוקב ונשתהה בה יותר משיעור כבישה ומה גם שבמלח סגי לאסור אף אם לא נשתהה אלא כשיעור כדי שיניחנו על האור וירתיח והרב המחבר התיר הכל בניד"ד אבל בנידון אחר הצריך שאלת חכם שיורה כפי הענין כל זמן שאין בה ב' חותמות וכפסק מרן סימן קי"ח ולא כמור"ם שם בשם י"א דשרי בחותם אחד ושיש לסמוך עליו בדיעבד ומה שהתיר בניד"ד לפי סברת הפר"ח משום דאומן לא מרע נפשיה להיותה סברא מוסכמת אפי' לסברת מרן ועיין שם לסברת השואל שגם הוא הביא ראיות אחרות להתיר:

ח סמוכות עשה למנהג איזה בעלי בתים לשלוח עופות שחוטין ובשר ותבשיל ע"י קטן בן ו' ובן ז' והעובד כוכבים מלוהו שכיון שהגיע לגדר לשמור מה שבידו שאם בא אדם ללקחו מידו צועק ובוכה או מונע או מספר לאמו פלוני לקח מה שבידי אין משגיחין בשנים וסומכין עליו ושכן יש במשמע במ"ש הר"ן פ' לולב הגזול דדוקא במה שעומד בחזקת איסור אין לסמוך על הקטן להעמידו בחזקת היתר אך להעמיד הדבר בחזקתו כשמירת טהרות נאמן וכ"כ ג"כ הרא"ה ז"ל וכן מותר לשלוח ע"י קטן כזה עופות אצל הטבח אע"פ שעובר דרך מבואות העובדי כוכבים (ועיגכ"ל אות ז' וי"ב) (רדב"ז ח"ג ד"פ סי' תק"ח):

ט נאד של גבינה שקורין סוס"ו ששלח ישראל לחבירו חתום בחותם של עובד כוכבים שבא מארץ אחרת ושלח לו לאמר ששוקל כו"כ ושוב הביאו החותם עצמו והיה דומה לחותם הנאד אם כשחתמו ישראל בחותם העובד כוכבים נשאר בידו של ישראל ושוב הביא הישראל שחתם את החותם או שלחו לו על ידו והקיפו החותם בחותם שבנאד אין ספק דהגבינה מותרת ואם נשאר החותם ביד העובד כוכבים בעל החותם המביאו או ביד עובד כוכבים אחר ונשתהה הנאד ברשות העובד כוכבים בעל החותם בלי שמירת ישראל שיעור שהעובד כוכבים יקח נאד אחר של גבינה ויחתמהו בחותם זה חיישי' לאחלופי עוד לו שם בסי' שלאחריו במי ששלח לחבירו חריצי חלב ע"י עובד כוכבים ולא חתם השק רק בתפירה וגם בכל חתיכה וחתיכה כתוב כשר בחקוק אותיות ע"י סכין וניכרת שהוא כתב ישראל יש להתיר עוד בסי' שלאחריו בדין גבינה שהעיד עליה עד א' שעבר דרך שם וראה שהיתה נעשית בלי שמירה והשומר השיב שיצא כהרף עין לעשות צרכיו ותיכף חזר הגבינות מותרות (בעי חיי סי' קס"א ב' וג'):

י בני עיר א' המחמירים בענין א' כגון בגסטרא אם רשאין לאכול אצל בני עיר אחרת המקילין בלי שאלה כשהתבשיל מדבר שנוהגין להקל העלה דכל שהוא מנהג משום חומרא בעלמא יכולין לאכול אצלם בלי שאלה ולהשתמש בכליהם והוכיח ג"כ דהרואה חבירו עושה בשוגג אפי' איסור דרבנן צריך להודיעו ואל"כ עובר אלפני עור לא תתן וכו' ושגם במה שתלוי במחלוקת צריך הנוהג היתר להודיע לנוהג איסור וחלק על מ"ש הרב שער המלך דף ו' דדבר שאסור משום גזירה כל שאינו בודאי שאסור אף שידע חבירו אינו חייב להודיעו (זרע אמת ח"ב סימן י"ט):

הד"ט ועיין בחבורי הקצר הזה בח"א הנדפס סי' י"ח אות נ"ה מ"ש הרב חיים שאל סי' ל"ח אות פ"ה והרב בית יהודה סי' י"ז והרד"ח בחסדי דוד דף צ"ו ועיג"כ לעיל סי' א' אות י"ג ובסי' זה אות א' וכ"ב:

יא החשוד על הגבינה ושבועה שהעבירוהו מלהיות שו"ב הקק"י פסק הרב המחבר שיכולין להחזירו ולהושיבו על כנו ומה גם בניד"ד שהתנצל ונצטדק על מה שנחשד שמצוה ליטפל בזכותו ע"ש איזה כללים השייכים לניד"ד (זכרון יוסף סי' ט"ו) הד"ט ועיג"כ להרב גבעות עולם סי' ב' דדן את הדין לזכות בודק א' בהתנצלות יפה שנתן על טרפה שיצאה מתחת ידו ועיין להרב נודע ביהודה בחי"ד סי' א' בקק"י שהכריזו ששוחט א' לא ישחוט שלא בפני חבירו ושמה שישחוט לבדו יהיה טרפה וגם השוחטים תקעו כפם שלא להכשיר שום בהמה עד שיניחו חותם ועברו ושחטו לבדם ולא הניחו סימן לא בשביל כן יהיו חשודים על השחיטה ומ"מ כיון שהכריזו שיהיה טרפה יש לאסור הבשר ודלא כפר"ח דמיקל בזה ואף דמן הדין יכולין הקק"י לאסור על עצמן והוי נדר ומהני התרה ע"פ חרטה אם לא הכריזו בחרם אבל קק"י אחר אינו אלא בדרך קנס ולדבר מצוה את"ל נמי דמיקרי עד"ר מ"מ מהני התרה ע"ש וכל זה מבואר משום שיש לאל יד הקק"י למגדר מלתא או מטעמא אחרינא לאסור המותר אבל לפי הדין אם אין השעה צריכה לכך נלענ"ד דאין מקום להעביר שוחט מחזקתו להיותו חשוד על הגניבה ושבועה וכמש"ל אות ב' ע"ש ולקמן אות כ"ב ועיין להרב פאר הדור סי' קי"ב שפסל להיות שוחט לרבים מי שלא חס על כבוד קונו לגנוב בשר מבית המטבחים ולמכור לרבים ואפי' אם עשה תשובה שאין לך חלול השם גדול מזה אבל לשחוט בבית שום יחיד הרשות בידו ועיג"כ לרשד"ם סי' נ"ה וצ':

יב המחמיר שלא לאכול בשר שהביא עובד כוכבים לישראל דרך מעבר לרבים תע"ב וכהרשב"א עביד שכ"כ בתורת הבית הארוך דף קי"ט ע"ב (יוסף אומץ סי' כ"ב):

הד"ט ועיין להרב מים רבים בחי"ד סי' ג' בדין ראובן שהוליך עמו ממולאות וטבחיות של בשר שחוטה וכשרה למכרן ופגעו בו בעלי המכס והוליכום לשופט העיר והשופט הפקידן ביד שומר בית המכס עד יצא דבר המשפט ולבסוף גזר מה שגזר והחזיר הבשר לראובן והתיר באכילה ע"י ט"ע גמור של ראובן ועיין רט"ז סי' ס"ג ורש"ך שם סק"ז ופר"ח סק"ד וחילוק ידע בין מ"ש הכנה"ג הגב"י שם אות ל"ב להא דניד"ד והביא ג"כ דרך אגב איזה אזהרות בענין שליחות בשר ע"י עובד כוכבים ומ"ש רש"ל ורב"ח ורט"ז ומרן בשם רשב"א וכנה"ג סי' ל' ל"א ל"ה והרב בעי חיי ועיג"כ להרב בכור שור דף ק"כ בדין בשר הנעלם מ"ה וחילק ג"כ בין שולח ע"י עובד כוכבים שיש לחוש כסברת רשב"א דנקל לו לשחוט בזיוף עד שאינו ניכר אבל במוצא ל"ד להא כלל ועיג"כ לעיל אות ז':

יג שור שחוט מסומן בצד א' וקצב עובד כוכבים חתך השור לשנים והשוחט אומר שמכיר בט"ע שהב' החלקים שור א' הם ועוד שמתאימות הן אין ספק שנאמן בכך והשיג להרב"ח שכתב דאין להתיר עד שהן מתאימות וגם שיהיו מראיתן דמיין הדדי והביא ראיה מהגהות אשר"י רפא"ט דהיינו מ"ש מרן סי' ק"א ס"ח דליתא דאדרבה משם ראיה להיפך והשיג ג"כ על מהרי"ט בראשונות סי' ב' ובשניות ס"ג ויישב מה שנתקשה בדברי תוס' וגם קושית הפר"ח סי' קי"ט שהקשה דהר"ן אדהר"ן וששגג במה שהתיר להשהות התבשילים בתנורו של עובד כוכבים בלי שום חותם וששגג ג"כ במה שאסר לפתוח נייר הסתום ע"פ התנור ע"י עובד כוכבים בשבת (ועיין בח"א מחבורי הקצר הזה סי' י"ד אות פ') (הרב צבי סי' ט"ל):

יד עובד כוכבים הביא חבית סתומה של יין שקנה מישראל וכתב נאמנות בידו ועתה אין עוד בה חותם ואמר העובד כוכבים שמי גשמים ירדו על הזפת ונימס וע"י ענפי היער נמחק החותם לגמרי פשיטא שאין ביין צד היתר אף שהמגופה מחוברת עדיין בזפת (מהר"י מברונא סימן קנ"ה):

הד"ט ובעיקר שליחות חביות של עץ ע"י עובד כוכבים עיין להרב עולת שמואל סי' ג' שהאריך ועיג"כ לקמן אות כ' ובסי' י"ג אות י"ב וט"ו ולהרב זרע אמת סי' ל"ו במי שהניח יינו בשמן עליו ביד עובד כוכבים בב' חותמות והעובד כוכבים כתב לו שהעכברים אכלו החותמות ונשאר היין מגולה ודחה הוראת מי שהיה רוצה להתיר הקנקנים שהשמן צף עליו כמו שמסרו לעובד כוכבים דליתא דגם הם אסורים וע"ל סי' י"ג אות ט' ועיג"כ להרב חיים שאל ח"א סי' ע"ד אות ע"ו שכתב שמצא בכתבי הרב בתי כהונה דגבינות שהביא העובד כוכבים מנהג איזמיר לסמוך על כתב יד הניכר כשהמנין מדוקדק אף שהמשקל אינו מדוקדק אם החסרון כשיעור הניגוב לפי ראות עיני בקיאין ע"ש ועיין מהר"ם די בוטון סי' ו' בדין גבינות שמביאין העובדי כוכבים בסימן חרות עליהן וע"י כתב ישראל המעיד מנינם ומשקלם דכיון שמנין ומשקל שוין א"צ קיום החתימות ואם נהגו לקימן סגי בעד א' ועיין במהרי"ט ח"א סי' י"ב וריב"ל ח"ב סי' מ' ובתשב"ץ ח"ג סי' כ"א ביין שהניח בספינת עובד כוכבים:

טו דבר ידבר בענין חותם וחב"ח על מה שנשאל בישראל ששלח ע"י עובד כוכבים מעיר לעיר לחבירו חלקת צוארי אווזות מלאים בשר מונחים בתיבה במסמרות נטועים בלי שום חותם רק באחד מהם פיתקא תלוי בצוארו וכתוב בו פסח ומסיק להיתר והסכימו עמו הרי"ף והרש"ם רבני ערי מולדתי אנקונא (ועיין דבריהם בשמש צדקה סי' ט"ו ומ"ש הרב ן' הרב המחבר שם) (פחד יצחק אות ב' ענין בשר הנשלח) טז מי שנשלח לו חבית יין עם לענה שקורין וירמו"ט ובמקום המגופה היה בו חותם ב"ח אך במקום הברזא לא היה חתום אלא מהודק היטב אע"פ שמ"ש הרב עה"ג סי' צ"ח אינו מוכרח מ"מ שהחבית מלאה בלי חסרון והמגופה חתומה היה הדבר קשה להוציא היין דרך הברזא ולמלאותו משלו מחדש ומה גם שנתערב בו הלענה (וע"ל סי' ל' אות ל"ג) (שבות יעקב ח"א סימן ס"ג):