עיקרי הד"ט יורה דעה ג

הסמוכות לנו לאסור הנפיחה בסרכות ודאות שלא כסדרן מ"מ נלע"ד דיש להקל אפילו לדידן בשעת הדחק בסירכא בת יומא ורירין בעלמא כי אין אנו יודעין אם מה שנהגו להחמיר אפי' ברירין עשו כן השוחטים מצד עצמן או מהסכמת חכמי העיר ולכן בשעת הדחק יכולים לשנות ממנהגם וכאשר עיני ראתה תשובת הרב חביבי כמהררי"ח מלאוידא נר"ו מפירארא בהיותי משתעשע בו ובתורתו זה שנתים ימים שנטה להקל בנידון דידן מטעם הנז' של חסרון הידיעה אם החמירו השו"ב מצד עצמן או מהסכמת חכמי העיר ומצאתי ג"כ סעד ותמך לסברתו הישרה הלזו מתשובת הרב, המפורסם נודע ביהודה סי' נ"ד שכ"כ בנידון שלו שמ"ש שבמקום שנהגו כלם להחמיר נקרא פורץ גדר הבא להקל היינו בידוע שנעשה מתחלה בהסכמת חכמי העיר וכן משמע הלשון המוסכם בין הכל אבל בלא"ה מי מעיד שלא נהגו כן הנשים מעצמן או מפי חברתה ע"ש והיא הדא היא הדא דניד"ד ומ"מ הייתי לע"ד מזקיקם ומחייבם בכל כה"ג דרירים לעשות הנפיחה להחמיר דדיינו שלא להתיר בנפיחה בסרכות ודאות דוקא לא ברירין דבלא"ה יש כמה מקומות המקילין ברירין אפי' בלא נפיחה כנלע"ד הקצרה ועיין להרב נאמן שמואל סי' כ"ח דפסק במי שהלך למקום שאינן אוכלין בנפיחה למקום שמקילין בו להשתקע עמהן ישאל התרה וינהוג כמנהגם גם בסי' כ"ט נשא ונתן בתשו' הרח"ש כ"י בחילוק בין יחיד לרבים ההולכים ממקום שמחמירים להשתקע עם בני המקום שמקילים ע"ש ועיג"כ להרב דבר משה ח"א סי' ל"ד דפסק דהולך ממקום שנוהגין איסור בנפיחה למקום שמקילין יש להם התרה ושגם לאנשי המקום שמחמירין יש להם התרה ביש להם דוחק גדול ועיין להרב בעי חיי סי' ח' וט' מה שהליץ בעד מקצת בני עירו שהיו אוכלין בנפיחה אף שמנהגו וקצת בני עירו לא היו אוכלים בנפיחה ואף שהתיר כלי המקילים למחמירים מ"מ הוא היה מחמיר ע"ע ואף לאחרים לא התיר אלא אם יזמנום לאכול ולא לשאול מהם כליהם וכמ"ש הרלנ"ח סי' קכ"א דמה שהיו מבשלות להראב"ד בכלי אוכלי הדבק לא היו עושים כן במאמרו ועיג"כ שם בסי' נ"ט ולהריב"ל ח"א סי' פ"ח ולמשפט צדק סי' ב' ומקור ברוך סי' ל"ה ועיין להרב בית שלמה סי' י"ו דפסק דאין ספק שאסור לספרדי האוכל מבשר נפיחה לתת לאשכנזי בשר נפיחה ולא יודיעהו כי אינה חומרא בעלמא רק מנהג הגון וראוי לדעת כמה פוסקים מדינא דש"ס שאף אם ישאלו התרה אין מתירין להן כההיא דבני בישן וכמ"ש הרשד"ם סי' מ' וקכ"ט ודוקא במנהג שהוא משום חומרא בעלמא נשאל ומתירין לו לדעת איזה מפרשים כמ"ש בי"ד סי' רי"ד ע"ש באורך קצת על פרט זה ועיג"כ להרב צרור הכסף סי' ב'. ולהרב ב"ד דף ג' ובשאגת אריה וקול שחל דף מ"ב ע"ב ובזרע אמת ח"ב סי' י"ט דבדין גיסטרא דאינו רק חומרא מותר להתארח ולאכול אצל מי שאינו נוהג בו איסור לא כן בדבר התלוי במחלוקת דהנוהג היתר חייב להודיע לנוהג איסור ע"ש ועיג"כ להרב ברוך אנגיל ומהר"ם קלעי והרב דניאל איסטרוסא והרב שלמה ן' מאיור לפסק מהרח"ש בדין אנשי איזמיר הנוהגים איסור בנפיחה דהעלה דדבר התלוי במנהג הוא דיש להם התרה ולרווחא דמלתא יתירו להם ג' שאינם מבני העיר ע"ש מסי' ו' עד סי' י' ועיין למרן באבקת רוכל סי' ר"ט בענין דבוקה כולה אם יש להכשיר בלי נפיחה שהעלה דדבר התלוי במחלוקת הוא ואף שרבו המכשירים במקום שנהגו להחמיר אין להתיר להם ע"ש וע"ל סי' ג' אות א' ובסי' י"ו אות י"א:

יד שוחט ששחט והרגיש בשחיטתו שנגע הסכין בכותל או בקרקע אינו יודע אם קודם גמר השחיטה או אחריה ולא נפגם הסכין יש להכשיר בלי חשש דזה כחו עדיף מנידון הרש"ל שלא נדחף הסכין מהצואר ואף שהמנהג לאסור אפי' שהייה כל דהו הבו דלא לוסיף עלה וכ"פ הרב עה"ג סי' צ"ו במי ששחט ונחתך באצבע ונסתפק אם נחתך באופן שנשתהה ותמה על מ"ש בשחיטות אחרונים בשם בדיקות ישנים לאסור אם נגע הסכין בכותל ושהוא שהייה גמורה והביא ג"כ מ"ש הרב בית לחם יהודה ע"ש דליתא לאסור אם נמצאת סכינו יפה שם סי' י"ט הד"ט ועי' ג"כ בזכרון יוסף סי' א' בשוחט שהרגיש שנגע בעץ א' ואומר ברי לי שלא שהיתי כלל ולא נזדעזעתי ולא חתכתי העץ רק נגיעה בעלמא והעלה שיש להקל מכמה טעמים אף למנהג איסור שהייה כ"ש ונשא ונתן קצת דברי עה"ג ורב"י ע"ש. טו שוחט השור ששחט בסכין בדוק ונמצא אחר השחיטה פגום ובדקו במפרקת ומצאוה פגום אם החתך בעומק ולא בלבד בלובן שסביב העצם יש להכשיר וכ"ש אם אין הפגימה חוגרת (שם סי' ס"ד):

הד"ט ועיג"כ בשבות יעקב ח"ב סי' נ"ג בדין אם נמצא פגום ובדק שלא היה חוגרת בו הצפורן דאם הסכין ששחט בו הבהמה של בעל הבהמה פטור השוחט לשלם ואם הוא של שוחט חייב שפשע ששחט בסכין רע ואם נגע במפרקת פטור השוחט בכל גוונא (וע"ל סוף אות י"ב) ולענין הכשר הבהמה ג"כ יש מקום להכשיר כל שאין בפגימה חגירת צפורן כיון דלהרא"ש וסייעתו לא מיטרף עד שיהיה כדי חגירת הצפורן ע"ש ולהרב"י שכ"פ להלכה וע' בבית יעקב סי' כ"א ובמעשה שבא לידו ששמע השוחט קול הסכין שנגע במפרקת שעשה קר"ק בל"א שהכשיר בלי פקפוק דבכה"ג שיש רגלים לדבר כ"ע לודו דבעצם איפגים גם הרב זקן אהרן סי' כ"ד הכשיר בפשיטות במה שנשאל במי ששחט תרנגול א' בסכין בדוק וכששחט שחיטה כראוי נשמטו גפי העוף והכו בסכין בכח בעת פרכוס ומצא אח"כ הסכין פגום והכשיר דודאי אמרינן דבהכאה איפגים ודחה סברת איזה מעוררים שהיו חושבים דבעי' שיראה דדרך חודו הכה דליתא וליתא ע"ש גם הרב יכין ובועז ח"ב סי' ל"ח התיר כבש שנשחט בסכין בדוק ואחר השחיטה היפך השוחט בסכינו הצואר לראות אם נשחטו הסימנים ושוב בדק הסכין ומצאו פגום ובדק בעצם המפרקת ומצא שהסכין גרר אותה ע"ש:

טז נשא ונתן בדין שחיטת נשים ועבדים ועוד לו שם חידושי דינין על כל חי"ד והוא קונטרס בפ"ע עד סי' שצ"ט (שם מדף א' עד כ"ט):

הד"ט ועיין להרב בעי חיי סי' ב' שהכשיר שחיטת חש"ו אם אחר עומד על גביו ושם בסי' ג' הכשיר גם כן שחיטת סומא אפי' מב' עיניו ואף אם לא ראה מאורות מימיו אם אחר עומד על גביו וראיתי להרב פחד יצחק אות שי"ן שעדיין לא נדפס ערך שחיטה כשרה בזרים וכו' שיש בו אריכות דברים מבעלי תריסין על מ"ש הפר"ח ר"ס א' ועיין גם כן להרב יעב"ץ ח"ב סי' קנ"ז שנכנס בדין נשים ועבדים ודעתו שאע"פ שאם האשה יודעת דיני שחיטה רשאה לשחוט לעצמה ובעומד אחר על גבה ובדק הסכין ונתן לה יכולה לשחוט גם לאחרים מ"מ אין למנותה לשחוט לרבים כלל אם יש אנשים מומחין וה"ה עבד שאינו משוחרר דמשוחרר דינו כישראל גמור ע"ש ועיין בלימודי ה' סי' קכ"ו על מ"ש מרן בריש דיני שחיטה דעבדים משוחררים הם בכלל ישראל ועבדים סתם הם בלתי משוחררים ותמה על מרן שתמה על הטור דהוא עצמו כתב באור חיים סי' תרפ"ט על מ"ש הטור עבדים סתם ע"ש והביא דברי הכרתי ופלתי על הד"מ ריש הלכות מגילה ורצה לתרץ קושית התוס' דמגילה ד"ד ע"א ודאישתמיט מיניה מ"ש מר"ן ושיש לעיין להרא"ם על הסמ"ג והרדב"ז ח"א בלשונות הרמב"ם סי' קכ"ד ובחלק א' סי' תת"ח ובפר"ח סימן תרע"א ובחידושי המאירי פרק קמא דמגילה ופרק ב' סוף משנה ו' יז בהמה הנרבעת מעובד כוכבים או ישראל בפני עדים החזיק בהוראת הרט"ז סי' קנ"ג סק"א דהתירה באכילה האידנא דליכא מיתת ב"ד לבהמה ושכן פסק הרב צ"צ סימן מ"ו ויצא לישע סברת הרט"ז מהשגת הרב בית יעקב סימן קי"ח דהוכיח דמדינא לכתחלה אסור לשוחטה ובדיעבד מותר (שם סימן צ"ח):

הד"ט ועיין להרב צבי סימן פ"ד דפסק בפשיטות להתיר שלא כהרב"ח סימן קי"א ושמותר לשחטה וכ"ש אם נרבעת מישראל דתהא הבהמה עוברת בשוק ויאמרו זו וכו' מצוה לנוחרה ולהעבירה מן העולם אם לא במקום שנהגו העובדי כוכבים שלא לאכלה ומטעם חילול השם ועי' ג"כ להרב ברית עולם שכתב שכן מוכח מהש"ס ורש"י ותוספות פ"ח דזבחים ורמב"ם פ"ג וד' דאיסורי מזבח ושל טעם חילול השם מתכוין מהר"י החסיד סימן תתכ"ט ושהרב"ח בתשובה סימן קי"א הביא דבריו ועכ"ז ראוי שלא לאכלה ודלא מהר"ץ הנזכר והצ"צ סי' מ"ו. ועיין להרב הנזכר במחזיק ברכה שלו סי' כ"ט שרמז דברי שאר אחרונים ועיג"כ ביד אליהו סימן ל"ה ראיות ברורות דבזמן סנהדרין גם כן היתה מותרת באכילה בנרבעת מעובד כוכבים וכן אם נרבעת מישראל בשוגג ע"ש פלפולו הזך על מ"ש הרמב"ם והרב"ח חמיו ועיין ג"כ להרב המנוח בלקט הקמח דף כ"ב ע"א. יח שוחט שבדקוהו פעם וב' ונמצא סכינו פגום ובפעם הג' תיקן סכין אחר ונמצא כשר העמיק הרחיב הרב המחבר והרב בנו אם יש לסמוך מכאן ולהבא על שחיטתו (קול אליהו סימן א' וב' וג'(:

יט טעמא טעים לטעמא דיהיב הרמב"ם דפ"א מהלכות שחיטה דשחיטת העוף מן התורה מהיקשא דאשר יצוד ציד חיה או עוף דתמה עליו הלח"מ והרכ"מ ותירצו בדוחק והוא תירץ תירוץ מרווח (יריעות האוהל סי' מ"ו):

הד"ט ועיין להרב בעי חיי סימן י"ב דשקיל וטרי בענין זה ומסיק דיש שחיטה לעוף מן התורה ונפקא מינה לספיקא (ועיין להכנה"ג בי"ד סי"ג):

כ אסר איסור מכמה טעמים לצוד חיה או עוף ומנבלים אותם ואסור ג"כ לעשות בהן סחורה ואף אם עושין כן לשחוק וטיול בעלמא אסור ועיין להרב גבעת שאול פ' וישב ומרן י"ד סי' כ"ח ובית הלל שם בשער אפרים סימן נ"ז וחינוך ב"י סימן ב' והר"מ די בוטון סי' ה' וחות יאיר סי' קמ"ב וקע"ח וזולתם והביא ג"כ פסק ארוך ממהרש"א מהזקנים לאסור (פחד יצחק (כ"י) אות צ' ערך צידה):

הד"ט גם הרב שמש צדקה סי' ח"י ונ"ז הביא הרבה טעמים לאסור ובכללן צער בעלי חיים ועיין להרפ"י הנזכר שם בערך צער בע"ח בשם הנימוקי יוסף פ"ב דב"מ וא"ח סימן ש"ה ומג"א שם ריש סימן ופסקים וכתבים סימן ק"ה ותוספות פ"ק דעבודת כוכבים כשמצערם בלי ריוח והרי"ף פרק ח' דשבת ומרן א"ח סימן רע"ב וגופי הלכות אות תפ"ג:

כא שוחט ובודק הקק"י שהלך בחור א' ללמוד ממנו בור רק מחכמה ודיני שו"ב והניחו השוחט לקרוע הטרפש ולבדוק הריאה תחלה ואמר שהיא טריפה ושוב בדק השו"ב והכשיר ובהודע הדבר למ"צ הוכיחו לשו"ב על פניו שאין לעשות כן והוא השיב בעזות מצח שכשרה ושרשאי לעשות כן ושכן יעשה להבא ואפי' ע"י עובד כוכבים ויענהו הרב אם כה תעשה אבדה אמונתך להיות עוד שו"ב ויורו המורים מהרי"ד אולמו תלמיד חבר להרב המחבר והר"ש מורפורגו (עי' בשמש צדקה שלו) והר"ש מלויקוו והר"י גירון מפירינצי והרש"א ריקנאטי מפירארא והר"י בסאנו מוירונה והר"י פינקארלי מאליסנדריא והרש"ש באזיליאה ממנטובה גם בשם הר"י בריאל והרב סגרי מקאסאלי כלם פה א' שיש להעניש לשו"ב שהתריס נגד הרב ולהטריף את העגל ולסלקו מאומנתו עד שידע חובתו ויעשנה על אשר בזה את דבר ה' ולהרב מ"צ שכן השעה צריכה לכך פן יזידון עוד הגם דלענין דינא לא השוו דמהרי"ב והרש"ם הנז' ס"ל דאי לאו דבנידון דידן ראוי להחמיר משום כבוד הרב היו צדדין וצדדי צדדין להקל ובפרט בבהמת ישראל או לצורך שבת וי"ט ואלו לדעת הרב המחבר והריד"א דעת אחר להם ע"ש (פחד יצחק במהדורא בתרא כ"י אות שי"ן ערך שו"ב):

כב בהמה או חיה טהורה שנבראת ע"י ס' יצירה עיין בטור ברקת פ' י"ט דף קמ"ג ע"ג דכתב דבשר היורד מן השמים א"צ ניקור ואין בו איסור גיד הנשה וא"צ שחיטה וכ"כ ג"כ הרב של"ה פ' וישב דף ע' ועיג"כ להרב צבי בתשובה בדין גברא דברא מר זקנו דנסתפק אם ישלים מנין עשרה ומ"מ בכל כה"ג אפשר דיש לשוחטו משום מראית העין (וע' מה שכתבתי בח"א הנדפס בס"ד סימן ג' אות ט"ו בההיא דהר"ץ הנזכר). (שדה הארץ חלק ג' סימן א'):

כג האריך בדין סכין שאסור לראובן בהנאה אם מותר לשחוט בו ולנקר בו בשר ומסיק דשרי אבל לא למלוח בשר במלח המודר וביאר דינו היכא דאמרינן מצות לאו ליהנות ניתנו והיכא לא אמרינן ועיג"כ בסי' מ"ז בדין נר שהדליק עובד כוכבים בשבת דמותר ללמוד לאורו (פני אריה ס"ד והנמשכים):

הד"ט ועיין להרב יעב"ץ בח"ב סי' קנ"ח דקרא לה שאלת הבל ודברי בורות תשובה שהביא הרב לחם הפנים סי' ח' במי שקנה סייף מתליין שדן בו דיני נפשות ותקנו לסכין של שחיטה אם מותר לשחוט בו משום דחרב הרי הוא כחלל כדאי' בפ"ז דנזיר ומטמא הבשר ודנטהר ע"י טבילה דמה ענין טומאה וטהרה לשחיטה דהאידנא וגם מ"ש דחרב כחלל אינו אלא לחרב עצמו ולא למה שנטמא ממנו וכל יומא אכלי כהני בשר שנטמא אפי' ממת עצמו ובשר שנטמא באהל המת אין לו טהרה עולמית אפי' יהיה לנו מקור נפתח לנדה ולחטאת אך אם יש לחוש לסכין זה הוא משום איסור הנאה וביחוד אם דן בו ישראל דודאי שלא כדין הרגו ונראה דדינו כדין סכין של עבודת כוכבים דאסור לשחוט בו מסוכנת ע"ש:

כד טעמא יהיב למ"ש הר"ם בפ"ד ממאכלות אסורות וטי"ד סי' כ"ט דהא דקי"ל טריפה אינה חיה ילפינן מקרא דלכלב תשליכון אותו דהוא ממכילתא ושבקו ילפותא דש"ס דידן פא"ט דע"ב ע"א דיליף ממש"ה זאת החיה דחיה אכול וכו' (שם סי' צ"ד):

כה הניח בעיון מ"ש מרן סי' ל"ג ס"ג והוא מרמב"ם פ"ב הל' שחיטה דין י"ט דפסק דאם ניקב הושט בכ"ש במקום הראוי לשחיטה ה"ז נבלה שכתב מרן כ"מ שהוציאו ממתני' פ' השוחט דל"ב ע"א ומהש"ס שם דא' הרואה לא ימצא שם ראיה והדבר צריך תלמוד (שם סי' צ"ה):

כו ב"ד שקבלו עדות נגד בודק א' שלא בפניו אחר שהביא הרב המחבר תשובת הרמ"ש באזילה לזכות הבודק דחאו מהלכה ושנה ופירש הסבות שקבלו העדות שלא בפניו ועוד הוסיף תת כחה דהיתרא דבלא"ה נמי יאי ויאי למעבד הכי אפילו לכתחלה כמ"ש בהדיא רבינו בצלאל דבאיסורין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד ומסייע ליה גברא רבא הרב מנחם לבית מאיר גם הרדב"ז קבע מסמרות לסברא זו דכיון דהוי לאפרושי מאיסורא כל ישראל בע"ד נינהו וכן בחשש קטטות ומריבות תקנת גאונים הוא לקבל שלא בפני בע"ד ככתוב בהגהות מרדכי בחדשות (שו"ת הרמ"ז סימן י"א):

הד"ט ועיין ג"כ סניגרון לסברא זו בספרו של הרב שמש צדקה בענין קידושין של אורבינו בי"ד שלו סי' כ"ז ולהרא"ם ח"ב סי' כ"ד וראיתי בשו"ת כ"י הרב עזריאל דיאיינה מסי' קי"ב עד קי"ז שבשנת רצ"ד קרא תגר על ב"ד א' שקבלו עדות נגד אלמנה א' שנשתדכה שלא בפניה ולא קראוה בתחלה לשמוע מה תדבר ושאין לב"ד התנצלות ממ"ש הרשב"א בתשובה דדוקא בממונא אין מקבלין אבל באיסורא מקבלין ואפילו להתיר א"א ואע"ג דאתייליד מממונא דשאני עובדא דאלמנה הזאת דאין זה דבר איסור דלא אתחזק איסורא דאף דאסרה נפשה בשבועה כיון שרוצה לתת אמתלא טובה לדבריה על שרוצה לבטל השידוך מאי איסורא איכא הכא לקבולי עדות שלא בפניה לא בזה דבר הרשב"א וכמבואר שם ועוד דכל שאר הפוסקים כתבו דאין מקבלין שלא בפני בע"ד אא"כ הוא חולה או עדיו חולין או הולכין למדינת הים ושלחו הב"ד לבא ולא בא עיין בהרי"ף פ' הגוזל בתרא ומרדכי פרק נערה שנתפתתה והר"ם פ"ג מהל' עדות וסמ"ג והרא"ש והטור ואיך יניח המורה סברת כל הפוסקים הללו לומר קי"ל כהרשב"א דאפילו בדיני ממונות לא אמרינן קי"ל כיחיד כשחולקין עליו רוב חכמי ישראל. וכמ"ש מהריק"ו בתשובה דאין לפסוק כירושלמי נגד בבלי ע"ש ובמה דשייך בענין השידוכין וסבלונות ששלח לה משודכה האריך על סברת חכמי דורו הרב צמח ממילי והרב עובדיה ספורנו והגאון הרב יעקב אורינאלדו והגאון הרב קלונימוס ממנטובה ואכ"מ ובחלק אה"ע אם יסכימו עלי מן השמים שם אתן את דודי לך:

כז בהמה שנפלה ממקום גבוה ושחטוה מיד טריפה ודאית היא ולא ספק ונפקא מינה שלא לדונה בספק ספיקא כגון נפלה ולא נודע גבהו של מקום (שם סי' ל"ב) הד"ט ועיין להרב חקרי לב סימן ס"א דבהמה שהיו מושכין אותה בחבל ומחמת סירובה לילך הכוה על ראשה מכה רבה ושחטה בלי עמידה ושהייה מעת לעת אין מקום לחשש ריסוק איברים ותמה על הרב תורת חסד שכתב בזה דדינו כנפולה ע"ש ועיין בסימן ס"ב בדין נפולה שהלכה אך גוררת רגליה דבעי בדיקת כל החלל ולא סגי בבדיקת החוט לבד ע"ש וע"ל סימן ב' אות ז':

כח מי שנכנס למקולין וראה ב' שוחטין ב' בהמות ואמר שראה א' מהן ששהה בשחיטתו ואינו יודע מי מהם והשוחטים שותקין אם העד אומר אתם ידעתם שיש ביניכם: