עיקרי הד"ט יורה דעה ב

סימן א דיני שחיטה וכסוי ובדיקת הסכין והריאה אות א אם יכול האב להרשות בנו לשחוט הגם דדחה תשובת הרב הלק"ט ח"א סי' ל' במה דמסיק דכל מקום שהאמינה תורה עד אחד אפילו אשה אפילו קרובים נאמן באיסורין מ"מ לענין שיוכל להעיד האב לבן שהוא מורשה לשחוט גם לו לבב כמוהו דכיון דבלא"ה ק"ל דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן רק תקנו האחרונים ליטול קבלה וגם מילתא דעבידא לגלויי נאמן האב להרשותו אך לכתחלה טוב שירשנו מי שאינו קרוב (שבות יעקב ח"א סימן מ"ג):

כתב הד"ט וכבר בא מעשה לידי וסמכתי על פסקו של הרב הלק"ט הנז' גם הרב פרי הארץ סימן י"ב התיר בלי פקפוק כלל דעד אחד נאמן אפילו להעיד על אחר שהוא נאמן ולא חש למ"ש הרפ"ח סי' קי"ט בתירוץ ב' דחילק בין מעיד על הדבר עצמו שמותר לבין מעיד על אחר שנאמן ונראין דבריו להתיר מהטעמים של הרב ש"י הנזכר ואפילו לכתחלה וכן מעשים בכל יום שהרב שבעיר הוא לבדו מרשה לשחוט והרי ע"א בלבד והכי אמרי' בפ"ק דחולין האי טבחא דלא סר סכינא קמי חכם וכו' ולא קאמר קמי חכמים או קמי ב"ד מכלל דאפילו אחד סגי בשחיטה וכיון שכן גם קרוב במשמע אף שמעיד על אחר ועיין ג"כ להרב פנים מאירות ח"ב סי' ג' ועיין להרב בית לחם יהודה בשאלותיו סי' א' דדעתו ז"ל דרשאי האב להמנות בב"ד ולא הוא יחידי להרשות על השחיטה עיין שם ואני בעניותי ראיתי כמה וכמה פעמים שחכם הקהל לבדו הוא המרשה ולא אחר עמו ודין מי ששחט בלי רשות ע"ל אות כ"ט:

ב שוחט שאמר מתחלה שהבהמה כשרה ולקח ממנה בשר וחזר ואמר שהיא טריפה אם נאמין לו יש לאסור ואי לא לא כיון שעשה מעשה ולקח בשר ממנה אם לא שנתן אמתלא ברורה למה לא אמר כן מתחלה. ועיין ג"כ בח"ב סימן מ"ב באומר שוגג הייתי או נתן אמתלא (שם):

הד"ט ועיין ג"כ להרב עזריאל דיאיינא בשו"ת כ"י סי' ע"ד בדין טבח שהכניס ידו ואמר טריפה ובדק אח"כ ואמר לא מצאתי בה פיסול אם נותן אמתלא טובה על שהטריף בראשונה יש להכשיר ועיין להרב צרור הכסף סי' א' ולהרב שמלה חדשה סימן א' אות מ"א דהא דנאמן באמתלא ה"ד דהיה מקום לאמתלא בשעה שהטריף אבל בלאו הכי אינו נאמן ואפי' לא עשה מעשה להחזיק לטריפה רק אמר כן דינו כמעשה ועיין עוד שם בתבואות שור שלו אות ע"ו והנמשכים ועוד בדף קי"ז ע"ד דכל דשויא אנפשיה חתיכה דאיסורא אע"פ שיודע בעצמו שהאמת עם העדים שהכחישוהו רק שעשה ע"י אמתלא גרועה שלא האמינוהו להתירו עליו לא יאכל ממנו אפילו בינו לבין עצמו וכמו שכן ה"ה באם ב' אמרו על דבר א' שאסור ויודע הוא בבירור שמותר ושקר העידו לא יאכל ממנו אפילו בצינעה דכיון שאסרוהו עליו בפרהסיא הלא כל שאסור מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור ע"ש:

ג אסוקי מסיק דבנמצא טבעת על הסכין יש להכשיר כרט"ז סימן כ"ד ס"ק י"ז ושדברי הרכה"ג סי' קכ"ב להחמיר אינן מוכרחין (שם סי' ע"ו וח"ב סי' נ"ה ונ"ו):

הד"מ ובנמצאת שלימה על האפר כתב הרב משאת בנימין סי' קצ"ז להתיר בפשיטות ועיין להרב עולת יצחק בדיני ניקור דהחמיר אף בנמצאת על הארץ ועיין להרב חינוך ב"י סי' כ"ה וכ"ו ואף שהרב שארית יוסף סי' מ"ז נשאר בספק מ"מ יש להכשיר כיון דהאגור ומרן התירו אפילו בנמצאת על הסכין אלא דמור"ם הטריף בנמצאת על הסכין וכ"פ ג"כ הר"מ מלובלין סי' כ"ד ועיין להדב"ש סי' רמ"ד ורמ"ו וביעב"ץ ח"ב סי' קל"ז שהתיר בנמצאת חתיכת טבעת דבוקה על פני הסכין ע"ש ולהרב עבודת הגרשוני קכ"ב ולהרב נחלת שבעה סי' ס"ט:

ד כל שסילק השוחט את ידו מהשחיטה ונקרא עליו שם הכשר שחיטה אין לאסור אם לא מת העוף ובא אחר ושחט בסכין פגום אף דאין לעשות כן לכתחלה עוד לו שם באם נמצא גמי מונח בושט או בקנה טריפה וכמור"ם סימן כ"ג אך מ"ש משום שהייה הנה המעיין במקורו בתרומת הדשן סי' קפ"ה הוא מטעם אחר ונ"מ דאף אם נמצא גמי בין סימן לסימן טריפה ואפשר דמור"ם נמי ס"ל הכי ונקט בקנה או וושט לפי שכן הדרך להמצא ע"י אכילה ושתייה (שם ח"ב סי' נ"ד):

הד"ט מ"ש הרב שכן דרך להמצא ע"י אכילה ושתיה לשרי לן מנייר דהניחא בושט אך בקנה הוא שלא כדרכו וטבעו שאין האוכלים ומשקים עוברים שם רק במקרה אם יקדים קנה לושט וחוץ מטבעו ממש וא"כ כיון שכתב מור"ם בקנה או בושט בדוקא קאמר תוך הושט ולא מבחוץ ע"ג ושט או קנה (וע"ל אות מ"ט) ובענין הראשון אם לא מת העוף ושחט וכו' עיין להרב בעי חיי חי"ד סי' ק"ד דקרא תגר על הנוהגים כששוחטים אווזים לשבור מפרקתן למהר מיתתם אף אם אינו שוחט למכור דהא סלקא בתיקו אי משום גוזל את הבריות שמכביד הבשר או משום בליעת דם באיברים ושכן פסק מהרימ"ט רבו בחי"ד סי' מ"ג והרב בנימין זאב סי' שכ"ז ע"ש:

ה מה שנהגו באיזה מקומות שהרבנים מחדש מכריזים שכל בשר שיובא ממדינה שהאוכלו כאוכל בשר טריפה ולאסור גם הכלים שנתבשלו בתוכן לאו שפיר עבדו דחיישי לאיבה ולבא עי"כ לידי תקלות רבות רק יעשו כל מה שבידם למנות בכל המדינה שוחטים מומחים ויראי שמים כאשר היה משתדל לעשות מר זקנו ומר חמיו והגאון מהר"ד אופנהיים בפראג שם סי' נ"ח):

ו יפה עשה שוחט אחד שהתחיל לחתוך מקצת העור ושהה ושחט במקום אחר ואח"כ כבס העור שהתחיל לחתוך וראה שלא נחתך כל העור והכשיר ואפי' יצא דם בחיתוך מקצת העור יש להקל כדעת רש"ל והסכים לדבריו הרפ"ח להתיר בפשיטות אף דמשמעות דברי מור"ם בס"ס כ"ג להטריף ול"ד למריטת נוצות העוף עוד לו שם בתרנגולת היוצא מפיה חוט ארוך ואינו יוצא לחוץ יש לשחוט הקנה בלבד ושוב יבדוק היכן נמתח והולך החוט עוד לו שם להטריף אם נכבה הנר באמצע השחיטה אע"פ שהשוחט בלילה בלי נר כשרה מ"מ ע"י כביית הנר מבעית השוחט ועושה שהייה (ועיין להרב בית יעקב סי' כ"ו) (שם סי' ס"א):

ז הוכיח בשבט פיו לבני ספרדים שבאיזה מדינות צרפת שאינן בני תורה דדרכן לחתוך בתחלה עור צואר הבהמה ואח"כ מוציאין לחוץ הב' סימנין ושוחטין אותן כי כן היו הטבחים נכרים חפצים מפני העור והדם ואמרו ג"כ שכן היו נוהגין מעדן ועדנין ושלא יעשו עוד כזה ושאם רבני ספרדים יכתבו בטעם וראיות להחזיק בזה ידעו מה להשיבן אך שהוא מהנמנע שיעלה היתרו לכתחלה בדעת שום חכם שבעולם (שם סי' ק"י):

ח שום ששכח מלבדוק צד שמאל של הריאה ונמצאת האומה סרוכה לדופן עשו כדין להעבירו ולנדותו ולהטריף שחיטתו ולענין חזרתו לאומנתו הכל לפי מ"ש אדם ואם יצתה תקלה זו מתחת ידו מצד פחזותו אין מחמירין עליו ללבוש שחורים וכו' ודי להעבירו ימים מספר כדי שלא ירויח במהירתו ויקבל בפני ג' דברי חברות כמ"ש הרשב"א בתשובה אהלי יעקב סי' נ"ד):

הד"ט וע' ג"כ להרב פנים מאירות ח"ב סי' כ"ז שהקיל גם הוא בענין חזרתו לכשרותו ועיין ג"כ להרב דבר משה ח"א סי' ב' וד' ולהרב זרע אמת סי' א' ב' וג' ולקמן סי' י"ו אות כ"ד. ועיין להרב אשדות הפסגה בדין בודק שהכשיר ריאה סרוכה (וע"ש אופן הסירכא) דפסק דאין לו תקנה רק בתשובה דפ' זה בורר ובאיזה ענין אמרי' השתא הוא דאיתרע או מטריפין למפרע וע"ל סי' ג' אות ג' מחלוקת הפוסקים שהבאתי ולכ"ע בפושע אמרי' השתא הוא דאיתרע וע' ג"כ להרב משפט צדק סי' ב' ורשד"ם י"א וריב"ל ח"א סי' כ"ד והרא"ם סי' כ"ד והר"י מינצי סי' כ"ה ועיטור בכורי קציר סי' א' וזולתם רבים הזכירם לטובה הרב פחד יצחק אות ט' ערך טבח שיצא וכו' (וע"ל אות י"ב):

ט הרבה חדושי דינין בדיני ושט ויישב מה שהניח הרב"ח בצ"ע על רבינו ירוחם ועל קושית הרט"ז סי' ל"ג סקי"ח על תקנת בדיקת הושטות ואגב נכנס בדין נמוק הכבד וניטל מקום המרה וחיותה ותמה על מרן בדין הוריק סמוך למקום חיותה ועוד לו שם בדין מי ששחט סמוך לראש ויש לחוש להגרמה (פנים מאירות ח"א סי' א') הד"ט ועיין להרב בית לחם יהודה בתשובותיו סי' ב' מ"ש על דברי הרב פ"מ הנ' דמסיק דכל הדבוק בלחיים הוי תורבץ הושט ודלא כהרב פ"מ הנז':

י התיר בפשיטות מה שגדולים נתחבטו בדין אם מותר לישראל לתת בהמתו לעובד כוכבים לנוחרה כדי שלא יתקלקל העור ההובא ברט"ז סי' קי"ו ורב"ח בא"ח סי' תקנ"א והגאון הרב גרשון בתשו' סי' י"ב והפר"ח ושאין כאן צער בע"ח ובל תשחית כיון שאינו מניח הבהמה בחייה ועיין ג"כ להרב בית יעקב סי' מ"ב (שם סי' ע"ה):

יא ולד בהמה שלא נודע שכלו לו חדשיו יש להמתין לכ"ע לשחטו עד ליל ח' ואפי' בדיעבד אסור באכילה שלא יצא מכלל ספק נפל (בית יהודה סי' ל"ח):

הד"ם ועיג"כ להרב יעב"ץ ח"ב סי' נ"ז דאסר באכילה ואפי' הפריס ע"ג קרקע מחמרי' לפנים משה"ד ואם אין הטבחים רוצים להמתין ונוחרים אותה לוקח מהקיבה שלהן לעשות גבינות ולא יוכלו היהודים לעשות עוד גבינות ישחוט אותה עם כשרות ודאות ואם לאו ישחוט בלא ברכה או ינחרם וכמ"ש במגדל שלו דף שנ"ט ע"ב ע"ש ואני בעניותי לא זכיתי להבין מ"ט באו לידי כך להתיר להם הקיבה דאמאי לא יוכלו להשתמש מהן אף אם יניחו להם לנחרם אטו חמירא הא מקיבת נבלות וטרפות דמותר לכתחלה לעשות מקיבתן גבינה וכמבואר בסי' פ"ז וע"ש להרב פר"ח סקכ"ב וסי' פ"א ס"ו:

יב בודק שנמצאת אחריו טריפה אמרינן השתא הוא דאיתרע (שם סי' מ"ד):

חד"ט דווקא בכה"ג דפושע וכיוצא אמרינן השתא הוא דאיתרע לכ"ע אמנם אם בדקוהו ונמצא שאינו יודע הלכות שחיטה או שאינו מרגיש בפגימות לא השוו הפוסקים ז"ל בדעותיהם דאם נמצא שאינו יודע ונעל פעם א' קבלה להרט"ז ז"ל בשם האגודה בסי' א' סק"א והובאת ג"כ תשובתן בתשובות גאוני בתראי מטריפין למפרע ולא אמרי' השתא הוא וכו' והסכים עמו הרפ"ח סק"ט וראיתי ג"כ להרב שמלה חדשה דס"ל לאסור למפרע דווקא מזמן שלפי אומדן דעתא התחילה שכחתו והכל לפי ענין האיש אבל כל מה ששחט קודם אותו זמן יש להתיר בפשיטות והביא שם בתבואות שור שלו אות כ' חבילות של תשובות על מאן דס"ל בהיפך מזה ע"ש ועיג"כ תשובות גאוני בתראי הנז' סי' י"ד ט"ו ול"א ולהרש"ל בפ' גיד הנשה סי' ט"ז בשם מהר"ם כתב ג"כ לאסור למפרע ושכ"כ גם כן רבו ע"ש ולהרב משאת משה ח"א סי' ג' ולהרש"ך בספר נקודות הכסף שלו ולהרב"ח סי' א' בשם כל הגדולים ולהרב בית יעקב סי' ד' ול"א ושאר דוכתי ולמהר"י בי רב סי' ב' ולהרב שבות יעקב ח"ב סימן נ"א ולהרב כרתי סי' א' אות י"ג ופלתי אות ו' דס"ל דיש להקל בשכח הלכות שחיטה משום דאף אם אחר כך שכח מ"מ הרגילות מביאו לשחוט כהוגן ועיין להרב המופלא חק לישראל (מתושבי קק"י פירינצי הלז בדור שלפנינו) דדחה באמת הבנין סברת הרפ"ח וסיים דאין לזוז מהוראת האגודה והרמ"א ואגודת שאר האחרונים דקיימי כוותייהו ושאין לנו להכריע נגד סברתם משיקול דעתנו וע' ג"כ להרב פרי תואר שם ס"ק ג' דאחר שהאריך בענין כתב בד"ה שבתי וראיתי וכו' דבנמצא שאינו יודע יש פנים לומר דהשתא הוא דאיתרע גם הרב זרע אמת ח"ב סי' א' מתון ומסי' כסברת הרב שבות יעקב הנזכר וכהרמ"א גם הרב בית לחם יהודה ושער אפרים שם סק"ט דחה סברת הרט"ז והפר"ח מפני הרב"ח והרש"ך ומסיק דאין להחמיר בהפסד מרובה ומכ"ש שאין להחמיר בכלים ע"ש וכעת ראיתי למהר"מ פרובינצאלי בתשובותיו סי' קנ"ד דפסק בדין שוחט שנמצא שאינו יודע דיני שחיטה יש להחמיר ולהטריף גם מה ששחט למפרע כיון דלא ידעינן אימת שכח אא"כ יאמר חזרתי למודי בזמן פ' והייתי יודעם דאז יש להעמידו בחזקתו כל ששחט קודם חזרת הלימוד והביא ראיה לדבריו ועל הכלים שנשתמשו בשחיטתו יש ספקות אחרות להקל ובנמצא שיודע דיני שחיטה ואינו יודע דיני בדיקה יש להקל אם יש ג"כ בעין בשר מלוח שנבדק קודם שתגלה חרפתו ולא למפרע כיון דבהמה כיון שנשחטה בחזקת כשירה קיימא ע"ש:

ואם יש מקום לחלק בין אינו יודע לאינו מרגיש בפגימות כבר נודע דהרב כנה"ג חילק ידע וס"ל דבהרגשה אמרינן דעביד אינש לאבד הרגשתו כהרף עין ושוב מצאתי להרב דבר משה ח"ג סי' א' דכתב דאף הרב כנה"ג לא התיר אלא להלכה ע"ש וכן ראיתי ג"כ להרב קול ן' לוי במפתחות הרב החביב וכמ"ש בתשובותיו חלק א' סימן ז' דכתב שיש לחוש למעשה לסברת מהרי"ט ודעימיה ועיין להרב פרי תואר הנזכר שלא נכנס באזניו לחלק כלל בין זה לזה ואדרבה לדידיה יש להקל יותר בשכח דיני שחיטה משאינו מרגיש דאז יש להחמיר ולאסור למפרע ועיין להרב הנזכר שם דבחדא מחתא מחתינהו להטריף תרווייהו למפרע ודשאני מפושע. והרב כרתי ופלתי הנזכר בקי הוא בהטיה לכף זכות בשאינו יודע יותר ממשולל הרגשה ואומר על פגום שאינו פגום ושיש להחמיר כרט"ז ופר"ח אם לא שיש דבר לתלות שכחתו מאז ואילך כגון דהיה חולה או הסיח דעתו דאז אין לאסור רק מאותו זמן גם הרב עזריה יהושע הזכירו הרב כנסת הגדולה כתב דבהעדר הרגשה יש מקום לומר דקודם ששחט ג"כ לא היה מרגיש ועיג"כ בבעי חיי שלו סימן ז' הנזכר שהאריך בענין ושהכלל העולה הוא דלדמשק אליעזר ורט"ז והרב ע"י הנזכר כל שנפסל השוחט בין בהרגשה בין בדינים יש להטריף למפרע גם הכלים ולדעת הרב שארית יוסף אין לאסור למפרע לא הבשר ולא הכלים ושכ"כ ג"כ הפרישה סימן י"ט אות ט' ושה"ה במקיל ופושע באיסורין ועיין להרש"ך שכתב דאפילו להרמ"ף המתיר למפרע במקיל ופושע ה"ד כשלא יצאה תקלה מתחת ידו וסיים דלענין מעשה יש לחוש לפשט תשובת הרשב"א ורשד"ם ורט"ז ודמשק אליעזר ומהרע"י וזולתם ע"ש ועיין להרב בית לחם יהודה הנזכר בתשובותיו שלאחר חיבורו סי' א' דאחר שהביא דברי הרט"ז דס"ל שגם הכלים אסורים למפרע כשאינו יודע דיני שחיטה הוסיף מדיליה דדווקא בשוכח משנתו אבל במחוסר הרגשה יכול להיות אף בשעה א' ושאני ממקוה דחסר ואתאי ושאפשר דגם הרט"ז והפר"ח לא דברו בזה ושבמשולל הרגשה אין להטריף הכלים למפרע ע"ש ועיין ג"כ להרא"ש בתורת חיים סי' י"א ונאמן שמואל סי' י"ג ול"ד ופנים מאירות ח"ג סי' כ"ז וקרית מלך רב ח"א דמ"א וצרור הכסף סימן א' ויעב"ץ חלק ב' סי' קי"ג וקצ"ו וקצ"ז ודבר משה הנזכר ח"א סימן ב' וד' וחלק ג' סימן א' וחקרי לב ס"ס ט' וסי' ע"ח ולמרן באבקת רוכל סי' ר"ח ומאחר עלות על הספר ובדיו דתיהם שונות של הפוסקים ז"ל אשר ראתה עיני עין עטלף בענין זה אם אמרנו נבוא לחלק למחמירים בין כלי מתכות לכלי חרס שא"א להכשירם אם יש לדונם כשאינם בני יומן בדיעבד ולהתירם אפילו לכתחלה אין כאן מקומו בשכבר קדמנו בעניותנו את אשר נלענ"ד בחא"ח הנדפס בס"ד בסי' ז' אות כ"ח וסי' י"ט אות ט' ועיין ג"כ להרב חקרי לב הנזכר בדף פ"א ע"ד שורה כ"ו ונוקי באתרין דכיון דלפחות מידי ספיקא דדינא לא נפקינן אם יש לאסרן למפרע דיינו להחמיר בכלי מתכות ולא לגדוש את המדה גם בכלי חרס בלתי ב"י וכ"ש בכלי שני כקערות וכדומה וק"ו ובהפסד מרובה ועיין ג"כ להרב אהל יוסף סי' א' וב' הזכרתיו לקמן אות ט"ו ל"ד ול"ה ועיין לקמן סי' י"ח ובענין תשלומי ההפסד ע"ל סימן י"א אות כ"ב ועיג"כ להרב בית יהודה סימן מ"ד דפסק דנראה דפטור משום היזק שאינו ניכר דסימן שפ"ה ועיג"כ לרש"ך סימן כ"ה בטיהר את הטמא ולהרב תשב"ץ ח"א סי' קי"ג דכתב דבכל ענין חייב אא"כ הוא מומחה ועושה בחנם עיין שם ולענין דינא נראה לענ"ד דכיון דתלוי במחלוקת אזלינן לכללין דהמע"ה:

יג השיב בענין על כל קוץ וקוץ לסתור סברת הרט"ז סל"ט סק"ו דפסק דאין אנו בקיאים בבדיקה ע"י נפיחה רק לחומרא אנו מצריכים נפיחה ולא להקל דליתא דבקיאין אנו לבדוק בכ"מ חוץ ממקום שמפורש באר היטב שאין אנו בקיאים ואין להוסיף על הטריפות (מקום שמואל סי' ט'):

אד"ט ועיג"כ להרב אהל יוסף סי' ע' והנמשכים בדיני נפיחה ובהשמטות ובדבר משה הל' נדרים סי' ל"ד שהאריכו בזה ושהכל תלוי במנהג המקום שבעיר סאלוניקי מקילין ונופחים אפילו בסירכא שלא כסדרה ובמקומות אחרים מחמירים ואוסרים בלי נפיחה ואם אפי' למחמירים בטבחי עובדי כוכבים יש להקל בטבחי ישראלים ודין ההולך ממקום למקום שמ"מ יש להקל בכלי המקילים אף להאוסרים ע"ש ובמקומותינו המנהג פשוט להחמיר בבשר שלהם שמא הוא מבשר שהכשירו ע"י נפיחה וכן שמעתי שזה שבוע או שבועים הובאו לליורו לשונות של שוורים מלוחות מסאלוניקי ואסרום בהחלט וגם שמנהג עיר הזאת פירינצי ועיירות