עיקרי הד"ט יורה דעה כח

ואין בו רק משום בל תשקצו וכיון שהוא מתוקן אין בו עוד משום בל תשקצו או הוא דם צרור וכיון שנתייבש כתיקונו ואין בו עוד לחלוחית כלל הו"ל כעפרא דארעא בעלמא וכתולעים שבפירות שלאחר יב"ח עפרא בעלמא הן ומותרין ע"ש:

ב תשובה מאהבה לא' חכם השואל ומשיב להרב אבי עד שש"ב במי שיש לו חולי הלב וצוו לו הרופאים לשתות מים מתמצית עשבים מ"ה חלקים וששה ממיץ לימוני"ש ואתרוגים וי"ב מחומץ מסתם יינם דישטילאט"ו ונחלקו בו חכמי עירו הללו אוסרים לפי שאין כאן ממשו של איסור לרמב"ם ואולי לדעת התוס' ג"כ ועוד טעמים אחרים והמתירין סוברים שחמיצת המים המורכבים אינה באה מהחומץ רק ממים הלימונ"י ואתרוגים והחומץ מפסיד טעמו בתערובת העפרים להוציא מהן המרגישטיר"ו ושחולי הלב חולי מסוכן הוא ושהמים הללו נלקחין לעולם בתערובת מים אחרים כמו אתרוגים וכיוצא ועוד טעמים אחרים ועוד דמור"ם סי' קי"ד פסק להתיר שכר שיש בו שמרי יין יותר מס' אי לא עבידי לטעמן ולרט"ז ופר"ח שם די שיהיו ו' חלקים משכר (וע"ל אות ט') וכבר העידו ד' אנשים כשרים שאין במים הללו טעם יין והרב המחבר הוכיח דטעמי המתירין נראין ושממקום שבאו האוסרין יש ראיה למתירין והרב בן המחבר האריך בבקיאותו העצום על כל פרט ופרט וסמך משה את ידו על טעמו וממשו שזה הרב המחבר אביו דהחומץ ודאי פוגם בתערובת זו ומותר לגמרי (שמש צדקה סימן כ"ח):

הד"ט ועיין להרב חקרי לב סי' קע"ב שעמד על תשובת הרב המחבר הנז' דטעם היתרו משום דניד"ד היה חולי של סכנה וגם לפי שתפס העיקר להתיר סת"י בהנאה כמנהג ערי פראנקי"א ואשכנזים אמנם לדידהו דקיימי בשיטת מרן האוסר גם בהנאה אם אינו מועיל לחולי של סכנה אין שום צד להתיר וכיון שכן אין להתיר המשקה שקורין האגוא"ה ד"י ריגינ"א שעמד על בירור אופן עשייתו שלוקחין ג' מאות דראמ"ה מאגוא"ה ארדיינט"י מסתם יינם ועיין דין מים שרופים הנז' לעיל בסי' י"ג אות ד') ומשימין בו חמשים דראמ"ה עשב הנקרא רומור"ו ושורין אותו ג' ימים ואח"כ מוציאין אלו המים ע"י חום האש הנקרא אישטילאד"ו ונותנים אלה המים על הראש אחר הגילוח וכן סכין ממנו ברוב המיחושים דאינו רואה בו שום צד היתר לסמוך עליו ושגם למתירים סת"י בהנאה מידי ספק לא יצאנו דסיכה כשתיה ע"ש וממוצא דבר אתה למד דוקא לסוך בו יש לאסור דסיכה כשתיה אבל להריח בו או לזלפו על הטאבאק"ו ששואבין אותו דרך החוטם נראה דלדידיה נמי שרי לדידן וכבר עמד טעמו בו להרב זרע יעקב סי' ט' והראה צדדי ההיתר והאיסור ומסיק דמתשובת הרשב"א בשק של פלפלין שמשימין בקנקני היין שהתיר להריח לכתחלה אף בניד"ד כחא דהיתרא עדיף דס"ס אין הריח בא מהיין רק מתערובת בשמים שבו ועיג"כ להרב אגורה באהלך דף ל"ח ע"ד בדין מי שהוא עלול לנזילות שאחר הגילוח רוחץ ראשו בחומץ יין חזק אי שרי בחומץ של ס"י דהוי שלא כדרך הנאתו ופלפל בחכמה בההיא דפ' כל שעה דף כ"ו ע"ב כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן שלא כדרך אכילתן וכפי' המפרשים והרבה להשיב בהנחת ג' חילוקין הא' כל שהוא דרך הנאתו גמור אסור בלאו או כרת הב' כל שהוא דרך הנאתו אך אין עיקר הנאתו לכך ליכא אלא איסורא דרבנן ומיקרי שלא כדרך הנאתו לפי שאין עיקרו לכך הג' כל שאין דרך הנאתו כלל ליכא איסורא ושרי לגמרי ושכיוצא לזה כתב הרב משנה למלך בדעת הרב כ"מ לפי מ"ש הה"מ בפ"ח מהל' מ"א ע"ש באורך משאו ומתנו על הרב מ"ל הנז' ומסיק דלרובא דרבוותא שלא כדרך הנאתו אסור לדעת הרמב"ם והה"מ והרא"ש והטור מדאורייתא ולתוס' והר"ן מדרבנן ואפשר דאף הראב"ד ס"ל הכי וא"כ בניד"ד לרחוץ הראש אחר הגילוח הוי כחלב ע"ג מכתו דנהנה מגוף האיסור ומה גם משום חומרת עבודת כוכבים אינו נכנס בסוג חולי שאין בו סכנה ואף שעיקר איסור סת"י הוא דרבנן הרי מרן בריש הל' י"נ כתב בשם הרשב"א על מרחץ שעושין מס"י דאסור לחולה שאין בו סכנה וכ"ש בניד"ד דאינו אפילו מסוג זה עוד הביא ראיה לאסור מפ' השוכר דף ס"ב דאיבעי להו שכרו לסת"י מהו מי אמרינן כיון דאיסורא דרבנן וכו' ע"ש וזה לי ימים רבים הוצרכתי להשיב לאחד חכם בדין מי שיש לו חולי שאינו יכול להעמיד השתן אם יש להתיר לשרוף זנב עכבר עד שיהיה כעפר דלפמ"ש הרב אמתחת בנימין זו רפואתו לתת לו לשתותו וכן נשאלתי אם מותר לחולה שאין בו סכנה לערב קיתון של חומץ יין של סת"י בכמה סאין של מים ויותר מס' לרחיצת כל גופו והשיבותי על כל א' מהן כיד ה' הטובה עלי ושמתי עין עיוני החלוש על תשובת הרשב"א הנז' ואתיא שם שם כמה קשה עלי פרידתו של מאור עינינו הרב מחזיק ברכה בשיוריו סי' שמ"ה על תשובתו מאהבה לחד מינן נר"ו שגם הוא שר המסכים עמי דלפי עומק המושג וקוצר המשיג כמה קשה וככתוב אצלי בשותא דינוקא סי' ז"ך וקמ"ט וכעת אין לי שעת הכושר להאריך מלבד שאין קוטב חבורי הקצר הלז רק לקצר בעקרן של דברים ולא להאריך טירחא לקורא נעים נטע שעשועים ג עוד נשאל אם יש להתיר באכילה בשר נחש ע"פ רופא בקי אחר שהחולה אכל ושתה ימים ושנים שאר מיני רפואות ולא הועילו והביא מלפנים תשובה גמורה מהריב"ק ממנטובה המעיד על עצמו שמעת עמדו על מלאכת הרפואה כרת ברית שלא לצוות לחולים רפואות מדברים אסורים שידע באמונה שאין שום א' מהחולאים המתרגשים ובאים תלויה רפואתו דוקא ברפואה אחת ביחוד אדרבה ראה ומצא בכל ספרי הרופאים שכל א' וא' מהן תקן ותכן לכל חולי וחולי רפואות רבות עד כי חדל לספור וכו' ולבד זה מצא שלקדחת הדקה בלשונם איטיק"א כשהגיעה למדרגה שלישית דהיינו שנסתבכה ונתחזקה כ"כ בגוף החולה עד שאכלה ומדקה השומן והבשר וכל ליחותיו כמוקד נחרו ולא נשארו רק העצמות היבשות ועור סרוח עליהן מלמעלה כל הרופאין פה א' ענו ואמרו שלא יוכל להרפא רק בהשקאת חלב אשה או אתון ולכן גם הוא לא מנע עצמו ונתן ממנו לפעמים (ועיין להרב בן המחבר שכתב על זה דמלתא דפשיטא ליה כ"כ שקלי וטרי בה טובא הרב זרע אברהם בי"ד שלו וחד דעמיה הרב המובהק מהר"י הכהן וע"ש ההיתר שהעלו והבאתיו לקמן אות ד') אמנם בחולאים אחרים משך ידו מכל הדברים שאיסורן מן התורה ושבניד"ד יחלו פני הרופא לבקש מנוח בתרופה אחרת המותרת ואם אמר יאמר שא"א בלא"ה אז יבקשו ממנו לצוות לעשות רפואה הנז' באופן שלא ימצא בה שמץ איסור והיינו בא' מב' אופנים או בתת לחולה בשר נחש קלוי באש היינו הפולויר"א ויפירינ"א או תהיה לו ארוחתו ארוחת תמיד מתרנגולים וברבורים שנתפטמו בבשר נחשים ואף שבא' מהאופנים הללו אין כח ותגבורת כ"כ כבשר עצמו אפשר להתמיד זמן יותר כי כן בטבע מה שהחזק והגבור יעשה בזמן קצר יעשה החלש בזמן ארוך:

אכן להרב המחבר רוח אחרת אתו דא"צ להתרפא באיסורי תורה שתהיה רפואה אמיתית ומומחית דוקא דומיא דקמיע והוכיח דיש לחלק בין דבר המועיל בדרך סגולה דאז צריך שתהיה מומחית אך מה שהרופאים אומרים שמדרך הטבע היא לרפאות איזה חולה א"צ לצוותו ע"פ בקי מומחה גם במה שיעץ לטובה שלהקל האיסור יאכיל בתחלה העפר ויפירנ"א לא הודה לו ומסיק דבחולי הדרוקן דרפואה ידועה בין הרופאים לתת בשר נחש אין לאסור אפי' בדרך הנאתו כל שיש לחוש שע"י איזה תערובת יתבטל כח הרפואה שלכל חולי של סכנה מותרין כל איסורין שבתורה אף בלי תערובת כל שאומרים הרופאים אמנם אין ספק שאם אפשר בלא"ה אין להאכילו שקצים ורמשים ע"ש להרב בן המחבר שהאריך בכמה פרטים וברא מסייעא לרב אבא אך במה שהשיג הרב אביו להרד"ף במ"ש דלהקל האיסור יאכילו מעט מעט ושע"כ יש להתיישב הרבה ברפואות אך לדבר הזה הסכים לסברת הרד"ף ע"ש (שם סי' כ"ט) הד"ט וזה לי קרוב למ' שנה נשאלתי אם יש להתיר לשרוף זנב של עכבר לשתותו החולה וכו' כאשר רמזתי לעיל אות ב' והבאתי דברי הרב דב"ש סי' ס"א וראיות אחרות להתיר אמנם כ"ע מודו דאם אפשר לרפאות בלא מאכל איסור אין להתיר אפי' איסור קל ואם א"א בלא"ה והוא חולי של סכנה מי יאסור אפי' איסור חמור חוץ מאותן שאסרו ז"ל ועיין בחיבורי הקצר הלז ח"א הנדפס סי' י"ח אות ל"ו בדין חולה שצוה הרופא עובד כוכבים להאכילו חמץ בפסח ועיג"כ להרב פני אהרן בחי"ד סי' ב' בחולה שצוו לו ליקח איזה סממנין המעורבין בהן ביצי חיה טמאה דהאריך בצדדי ההיתר ומ"מ כתב דלרווחא דמלתא ימעט באכילה כל דאפשר ופחות מכשיעור ושהייה בין אכילה לאכילה יותר מכדי אכילת ג' ביצים והביא דעת הרב משאת משה בח"א סי' ה' והרב ש"צ הנז' ועיג"כ לרדב"ז ח"ג ד"פ סי' תע"א בדין המוס"ק ותריא"ק שיש בהן דברים האסורים דלדעתו אין בו חשש איסור דהמוס"ק אינו רק להריח (וע"ל אות ב') ובשר האפעה בתריא"ק אינו אלא לתבל ועוד דלאו לטעמיה עביד (ועיג"כ לעיל אות א') ועיג"כ להרב זרע אמת ח"ב סי' מ"ז מ"ח ומ"ט ולקמן אות ד' ה' וז"י:

ד העלה להתיר לחולה מחולי הדקה של סברת הרופאים אין לו תקנה אלא לינק מדדי אשה מתי מספר ולא מצאו פנויה רק א"א ומייתי בידיה תשובת רדב"ז סי' ב' בדין איש ואשתו שהיו במחבואה והיא חולה ונדה דלדעתו יש לכאורה לאסור לבעלה לשמשה ולמשש לה הדפק ושקיל וטרי ג"כ בדעת הרמב"ן בס' המלחמות בההיא דעבודת כוכבים וג"ע וכו' דפליג בבעל המאור והביא ג"כ מ"ש הרמב"ן גופיה בהשגות על המצות לאוין שנ"ג ואחריו באו מ"ש מהר"י הכהן דדעתו ג"כ להקל בניד"ד וגם הוא השיב תשובה שלימה ע"ש שהאריכו (זרע אברהם סי' ד' והנמשכים):

הד"ט ועיין באותיות הקודמות ולמהרי"ך הנז' בבתי כהונה שלו סי' י"ב מח"ב שהעלה להתיר ושאל הצד הי"ט לעשות כיס וכיוצא אל הדד באופן שלא יגע פיו בדד ע"ש ה עוד לו שם בדין חולי שאין בו סכנה להתיר לשתות מרה היוצאת מהבהמה כשהיא חמה אפי' מבהמה נבלה וטרפה וטמאה אם לא ימצא מטהורה וכשרה דפירשא בעלמא היא ונשא ונתן בסוגיא דבכורות דף ז' בדין מי רגלים של חמור ועל מ"ש הר"ם פ"ד מהל' מ"א ומפרשיו (שם סימן כ"ו):

הד"ט וע"ל אות א' ולהרב כנסת יחזקאל סי' כ"ט דמסיק דכדאיתא הן ד' מטובי לכת ה"ה רמב"ם ומרדכי האו"ה ורב"ח לסמוך עליהן להתיר אף בשאין בו סכנה ועיג"כ להרב בעי חיי ח"ב סי' קכ"ב דמתיר מי חלב שרגילים הרופאים ליתן אף לחולה שאין בו סכנה ועיין להרא"ש פ' כל הבשר על ההיא דמבשל במי חלב דכתב דנסיובי מדאורייתא אסור לבשל בהן הבשר ומי חלב פטור דאינו אלא מים בעלמא ועיין לרב"י סי' פ"א ומ"ש עליו הרב המחבר ואיך שיהיה לדעתו ז"ל כל שהוא לרפואה אף שאין בו סכנה מותר באיסורין דרבנן מידי דהוה מי רגלים של אדם ובאיסור דאורייתא בעינן דוקא חולי של סכנה ע"ש ועיין לעיל אות ובסימן י"ט אות ד':

ו מי שנכפה ב"מ וא"ל מומחים לכתוב קמיע על קלף צבי ולא מצא רק ס"ת א' שרי משום פקוח נפש לחתוך חתיכה ממנו אף שצריך לגרור הכתב ולמחות איזה שמות וכדברי הרב שער אפרים סי' צ' ונשא ונתן בדבריו ועל מ"ש הרב אור יקרות שתמה על הרש"א הנזכר עוד תמה על הרב הנז' מפ"ב דיומא מי שנשכו כלב שוטה דליתא דמדתמה עליו מהרמב"ם לסייעיה ממ"ש רש"י והר"ב ואיך שיהיה לענין דינא נרא' דשפיר דמי (אגורה באהלך דף ל"ו ע"ד):

ז אסור לחולה שאין בו סכנה לבלוע לרפואה שום דבר מאיסורי תורה שכן הר"ם בפ"י מהל' מ"א חשיב כמה אופנים הנקראים שלא כדרך הנאתן ולא מנה ביניהן בולע ודלא ממ"ש הרב תורת חיים בחולין דף ק"ך ע"א עלה דפסחים דף ל"ה ע"א המחהו וגמעו וכו' אינו יוצא בו י"ח דהוכיח משם דבולע מיקרי שלא כדרך הנאתו דליתא (נודע ביהודה סי' ל"ה):

ח רופאים שצוו לחולה שאין בו סכנה לקרוע עוף חי מגבו ולהוציא ממנו המרה קודם שימות פתח בהצלה תחלה בשם הרב פס יד"א דהביא תשו' הרב זרע אברהם בחי"ד סי' כ"ו דמסיק להתיר והסכים עמו הרב המחבר והרב שמש צדקה בחי"ד שלו סי' כ"ח) והרב פינחס עניו תלמיד חבר להרב המחבר כלם מסכימים להתיר (וע"ל אות ה') (פחד יצחק אות א' ע' אבר מ"ה שאלה):

ט יפה כח האב המחזיק יד בן חכם שכתב דאין לסמוך אמ"ש המג"א בא"ח סי' כ"ח המתיר שתיית סת"י לחולה שאין בו סכנה נגד סברת הרמ"א להתיר דוקא לשיש בו סכנה והתשובה שהביא המג"א נעלם ממנו והוא פלאי (תורת נתנאל סי' ח'):

הד"ט וע"ש להרב המגיה סמוך לראשו של ח"ב דאינו מחלוקת במציאות אם ישנה לאותה תשובה בתשובות הרמ"א או לא דניתי ספר ונחזי רק חילוף גרסאות איכא בין דפוס לדפוס ומ"ש הרב המג"א הוא בדפוס הענוו"א סי' קכ"ד אך בדפוס אמשטרדם השמיטוה ע"ש ורמ"א גופיה סיים שם בתשו' דהא דמתירין לחולה שאין בו סכנה ה"ד כשמ"מ שוכב על מטתו ומתאוה ליין וצריך אותו לרפואתו והלב יודע וכו' אך מי שהולך על משענתו רק שיש לו איזה מיחוש לא מיקרי חולה וכמ"ש בענין אמירה לעובד כוכבים שבות במקום חולי שאין בו סכנה ע"ש ועיין להראנ"ח ח"א סימן ק"ב בדין קטן שלא הגיע לחינוך ושתיית המים מזיק לו ואין במקומו יין כשר ירבה המים על היין ששה חלקים וישים המים תחלה ואח"כ היין על המים כמקטף קטופי ולדעת הרשב"א יש להסתפק ע"ש וע"ל אות ב':

סימן טז דיני חשוד ומניח ביד עובדי כוכבים בשר וגבינה וכיוצא אות א הנזהר מסתם יינם כשהוא במקום שיש בו יין כשר אפס כי בלכתו בדרך שאין לו יין כשר שותה מסת"י אם נאמן הוא על חבית יין חתומה ששלח מעירו לא' מהחברים ואמר על הן צדקו שהוא מיין כשר שבביתו שעושה לעצמו והביא הרב המחבר תשובה מאחד חכם שאין להאמינו והוא ז"ל פסק דכיון דזה עביד לתיאבון לא מיקרי חשוד (שו"ת הרמ"ז סימן נ' ונ"א):

הד"ט ועיג"כ להרב דב"ש סי' נ"ה ולהרב לקט הקמח דף ל"ד ע"ג ולהרב כרם שלמה סימן טו"ב במי ששתה ס"י בזמן ההפיכה בלכתו נע ונד בהרים וגבעות שלא נעשה חשוד בפעם האחד ומותר למכור יין כשר בשבועה שלא לשתותו להבא (וע"ל אות ב') ועוד דשתיית ס"י לא משמע לאינשי איסוריה ולכ"ע סגי בקבלת דברי חברות ועוד לו שם טעמים אחרים והסכים עמו הרב חיים בכ"ר יהודה ועיג"כ להרב מקום שמואל סי' ל' שביאר ממ"ש הר"ם פי"ב מהל' מעשר דין י"ז שהחשוד שמעיד על אחרים נאמן שאין אדם חוטא ולא לו ועיג"כ להרב מים רבים סי' כ"ז באחד מאנוסי הזמן שבא בקהל ה' ומל וטבל והיה בחזקת ישראל שטיהר יינו בגת כדת והלכה וע"י ישראלים ושוב הפקיד אותו היין ומכרו בחזקת יין כשר וכמשלש חדשים חזר ונשתמד ויקם עד א' ואמר ללוקח שנתנסך יינו כי רגיל היה בביתו של אותו רשע ושמע שמעולם לא נשתקע שם עבודת כוכבים מפיו והיה עובר עבירות בסתר ומחלל שבתות ושהוא לא פרסם הדבר לחוש לכבודו אולי ישוב והוכיח הרב המחבר דאינו מעלה ומוריד בענין יי"נ שישתקע שם עבודת כוכבים מפיו וכדא"ר בפרק ר' ישמעאל דף נ"ז ועיין בהג"מ בפי"ד מהל' מ"א ורמב"ם שם פי"א ומרן סי' קכ"ד ס"ג ומהם יש לדון ק"ו במי שנתגייר מרצונו כניד"ד ועיג"כ למרן סי' קי"ט בשם הרשב"א דגם מחלל שבת בצינעא אינו כדאי לאסור מגעו ויינו ומסיק ג"כ דאף אם יעיד העד בבירור שמתחלה היה עובד עבודת כוכבים אינו נאמן לומר לקונה נתנסך יינך וכמ"ש התוס' בגיטין דף נ"ד ע"ב וטור ומרן סי' קכ"ז ס"א ויותר מזה עיין להרב חוות יאיר סי' ע"ו על משרת א' נאמן של ראובן שהגיד לרבו בימי תשובה דרך וידוי וחרטה בענין יינו ונתן אמתלא על שלא הגיד לו מקודם ומ"מ לא האמינוהו לאסור היין שאינו תחת ידו ועיין בתשב"ץ ח"א סי' ס"ג וח"ג סי' פ"ג בדין אנוסי הזמן שלא נשתקעו עדיין בטומאה שלמד זכות על מגעו ושהם כישראלים גמורים להעיד בכל איסורין שבתורה וכ"ש בסת"י שהוא דרבנן ואף שמתעכב לחזור ליהדותו אין לו דין עובד כוכבים אא"כ נודע לנו שעיכובו מצד שאינו רוצה להניח אשתו ובניו או סבה קלה כזה דאז יש לו דין עובד כוכבים ע"ש ובסי' ס"ו ובח"ב סי' ס' ועיגכ"ל סי' י"ג אות י' ולקמן אות י"ח וכ"ב:

ב שוחט שנחשד על איזה עבירות בבשר עצמו ששוחט כגון שדרשו לשלוח מדי יום יום לאיזה יחידים בשר ממקולין ופורעין לו על כך והוחזק השוחט שהבשר ששלוח חסר הרבה מהמשקל וכן הוחזק לגנוב בשר ממקולין בכל אלו וכיוצא באלו הגם שפסקו הפוסקים דהחשוד לגניבה אין בידינו לאסור משחיטתו מ"מ בכל כה"ג דניד"ד יש לאסור (קול אליהו סי' ד'):

הד"ט גם אני בעניי בשותא דינוקא סי' קמ"ה העליתי לע"ד דחשוד אגניבה או אשבועה אינו חשוד על השחיטה וכן עשו מעשה שלא להעבירו מאומנתו ושוב ראיתי להרב נאמן שמואל סי' ל"ב אסר איסר לשו"ב להיות גאבילייר"ו ושאף אם מנוהו כבר לא יבדוק עוד לבדו דהוי גניבה ודחשיד ג"כ אנבלה ואין לו תקנה עד שיחזיר הגניבה מעצמו ויעשה תשובה שבפ' ז"ב ליטול שכר קצוב לשבוע ונתן טעם למנהג שאלוניקי שנוטלין שכר על הכשרות בלבד ע"ש דלע"ד הקצרה גדש את המדה באם כבר מנוהו לכך וכ"ש אם נוטל שכר קצוב לשנה או לחודש דאין