עיקרי הד"ט יורה דעה כז

שיש בה סכנה להר"י ושיש לחוש אף במקום מצוה ותקופה שאני דכיון דכבר נשאבו לשם מצוה וחלה עליו הקדושה סימן לדבר לא יבא אל מקדש ה' כהן וטמא ובנתיצת תנור וכירים אין משום מצוה כדאי לדחות הסכנה עוד הביא ראיה ממ"ק דף כ"ח ע"א דר"א הוה אכיל תרומה ואיתחזי ליה מלה"מ וכו' וע"ש למהר"י ן' חביב ועוד אין ללמוד ממים שלנו הנזכר ממ"ש רט"ז סי' קי"ז סק"ד דאין בתקופה סכנה רק להפחיד בני אדם ולכן אחר דשומר מליד"ר שוב הביא מ"ש הרב שמש צדקה בחי"ד סי' ל"ו בענין שפיכת המים. על מת בשבת מהמדרש שהבטיח הקב"ה שלא ללכלך מימיהם של ישראל בשבתות וי"ט (הזכרתיו לקמן סי' ל"ה אות מ"ג) ושמעת מיניה דאי לאו מחמת הבטחתו ית' הו"ל לשפכן אף לצורך מצוה דאל"כ תיפוק ליה שהוא ביום שכולו מצוה ואין לחוש ואף שנזהרין אפי' בשבת משום התקופה שאני תקופה שלהפחיד תקנו כנז' בשם רט"ז וכן יש להוכיח מההיא דפ' ע"פ דפריך אמתני' דלא יפחתו מד' כוסות וכו' ומיבמות דע"ב ע"א דלא מהלינן ביומא דעיבא ודשותא ע"ש והדר דינא דאין לנתוש וכו' אפי' במקום מצוה ואף דהרב ב"ד בי"ד סי' נ"ו עשה בעצמו מעשה לנתוש וכו' לעשות בית תלמוד לבנו פוק חזי מאי דסליק ביה דהן בעון נפטר לב"ע עד לא מטא זימניה כאשר שמע מפי מגידי אמת ועיג"כ להרפ"ח סקי"ז דברים רבים מעניני סכנה ולהרב"ד הנז' בח"ב מהל' נזקי שכנים סי' צ"ה ועד אחרון הביא תשובת הרב תורת חסד במי ששידך בתו של לוי ובעת הזווג תבע לוי שאינו רוצה להשיאה משום שהיו ב' אחין נשואין ב' אחיות דאינן מצליחין לפי צוואת הר"י החסיד ופטרו מקנס ושבועה אף שקיום השבועה מצוה היא כיון שלוי הקפיד ומאן דקפיד וכו' (צרור הכסף סי' ו'):

הד"ט גם כי לענ"ד אחר הס"ר יש להשיב קצת על דבריו דכשם שאפשר לדחות הא דסנדק לב' ילדים דאי קאי לילד לא שייך לומר שומר מליד"ר כן יש לדחות נשואי ב' בנים ביחד כי לא פורש מי בסכנה האיש או האשה ואם היא בסכנה לא מיקרי שומר מליד"ר דהאשה אינה מצווה על פו"ר וכן אתה אומר בנושא בת אחותו דאם האשה בסכנה ליכא למילף מינה כיון שאינה מצווה ולעולם דבמצוה לא קפדינן אסכנה ומההיא דע"פ אינו הוכחה דאכתי הוי מצי תקוני ה' כוסות דאין ספק דאי תימא נמי בפשיטות דלא קפדינן במקום מצוה אסכנה מ"מ השכל גוזר דהיכא דמצינן לקיים המצוה בלי שום ספק סכנה אמאי לא נחוש ולעולם אימא לך דאם א"א בלא"ה דלמא לא קפדינן אסכנה גם מה שחילק בין מים שנשאבו לנתיצת תנור אינו מעלה ארוכה דאטו בייחד חדר א' לבית תלמוד ועביד ביה מידי דהזמנה ותיקון קצת לבית מדרשו לא תיחול קדושה עליה ואמאי לא נימא לא יבא אל מקדש ה' וגו' ולהתיר אח"כ נתיצת התנור ומ"מ חלילה לי לדחות דינו דין אמת ופשיטא לענ"ד דלית לן למיעבד פירוקא לסכנתא כארז"ל בעבודת כוכבים דף ל' אמנם הרב יעב"ץ הזכרתיו לטובה לקמן אות ח' התיר לקצוץ אילן מאכל לדבר מצוה ואפי' שלא ע"י עובד כוכבים ושאין לחוש לסכנה כשעושה לדבר מצוה ע"ש אבל ממ"ש הרז"א אין לענ"ד הוכחה אי ס"ל כהרב יעב"ץ או כהרב צרור הכסף וכמו שכתבתי ואני בעניי נלענ"ד דכל כי האי מלתא כל עוד שאתה מרבה ספקות וספקי ספקות אין בהן כדי שביעה להקל ובפרט לדקפיד דקפדי נמי בהדיה והוא פשוט:

ג רחיצת ידים בין אכילת בשר לדג דפסק מרן בסי' קט"ז ס"ג נראה דאין להחמיר רק בבשר בהמה ולא בבשר עוף ועוד כיון דברחיצה גופה מחלוקת היא בין מרן למור"ם דיינו להחמיר בבשר בהמה (בית יהודה סי' כ"ד). הד"ט ודוקא ברחיצה מחלוקת אבל לבשלן יחד יש לחוש ועיין להרב שבות יעקב ח"ב סי' ק"ד דהחליט לאיסור אף בשר עוף שנתערב בדגים דסתמא אמרינן האי בניתא דאיטוו בהדי בשרא ועוף ג"כ בכלל בשרא דיקא נמי דאו"ה כלל י"ג פסק דדגים שנמלחו עם עופות אין לאסרם דאין סכנה במליחה וכ"כ בתורת חטאת כלל ה' דין ט"ו ורט"ז ורש"ך סי' ע' ומכלל דבבישול איכא אפי' בעוף אע"פ שנברא מרקק וברגליהם קשקשים כדגים ע"ש ולהרב באר שבע דף ק"א דדגים שנצלו בבשר בתנור אחד נפרדים זה מזה אסורים לאכול אפי' במלחא ע"ש:

ד מים הגלוים שנאסרו אם נתערבו במים או משקין המותרין נראה פשוט דלא מהני ביטול בס' בשאר איסורין רק כדי שתאבד בהן המרה (שם סי' נ"ה):

הד"ט ועיין להרב שבות יעקב ח"ב סי' ס"ג דכתב דהגם דקי"ל דבזה"ז אין חוששים לנשיכת נחש ודלא מרש"ך סי' ז' ס"ק ו' כאשר העלה במנחת יעקב שלו כלל פ"ו מ"מ ה"ד בעוף המצוי ביישוב משא"כ אם אינו מצוי רק במקום רחוק ע"ש וע"ע להרב"י הנז' שם בסי' פ"ו בדין מים שאובים בחצר המת ולא נשפכו ושכחו ולשו בהם עיסה ונאפית ושוב הרגישו ובאו ושאלו מה דינה וכתב דנראה דחמירא סכנתא מאיסורא לפי טעמו של הרשב"ץ שמה"מ מטיל בהן טפת מרה כמ"ש הרש"ך בס"ס של"ט וכבר אשכחן להפר"ח ר"ס קט"ז ד"ה סוף דבר שאסר הפת שנילושה במים מגולים ועיין ברט"ז שם סק"ב ויש למכור אותו פרוסות ולא שלם כדין דסי' קי"ב ס"א ודאין בזה ביטול בס' ע"ש ויש להעיר לענ"ד אמאי לא מייתי לעיל ראיה לדבריו ממ"ש הפר"ח גופיה דאסר בהדיא הפת שנילושה במים מגולים ומהדר אפירוקא על הפר"ח בדין חתיכת בשר שנפלה ליורה של דגים דלפר"ח בטילה בס' ע"ש סי' קט"ז סק"ד דפר"ח גופיה נותן טעם לחלק בין זה לזה ע"ש ועי' בססק"א דהביא כל הדברים שיש בהם משום סכנה ועיג"כ להרב שבות יעקב ח"ב סי' ק"ד דכתב דאף דבמנחת יעקב שלו כלל ט"ו סקכ"ה הניח בעיון אם בשר בדגים בטל בס' מ"מ אחר ראותו מ"ש הפר"ח והרב חוות יאיר סי' ס"ד אין להחמיר כלל ע"ש ועיג"כ להרב"י הנז' בשבט יהודה שלו סי' של"ט ולהרב ב"ד סי' קס"א דאם בשלו במים ההן התבשיל אסור גם הרב ברכי יוסף סי' הנז' כתב דאין להם ביטול בס' ועיגכ"ל סי' ל"ה אות מ"ג ולעיל אות ב':

ה נשא ונתן בדין דגים בחלב שהביא מרן סי' פ"ז ומ"ש עליו הרב ד"מ והרב ב"ש דף ק' שאלה ל"ה והפר"ח ושארית יהודה עוד הוסיף מדיליה וז"ל אני המחבר צעיר הרופאים כל ימי גדלתי וכו' ולא מצאתי סעד וסמך לדברי מרן ואף דאיכא סכנה גדולה לשותה חלב ממש ואח"כ דגים או בהפך אינו דומה לנט"י בין בשר לדגים מפני סכנת צרעת דהוא דבר התלוי במגע יחד בלי נט"י ביניהן והביא מ"ש א' מחכמיהם מאטיול"י המפרש דברי דיאוסקוריד"י שהחלב ייטב לגוף להוציאו מדדי הבהמה ברגע ממש לשתייתו ולשים בו מעט צוקאר"ו או דבש ולא ישתה ולא יאכל בדג או בדברים חמוצים שתייה גדולה ורבה וכן צריך לשתותו בתענית ואחר השתייה צריך לנוח ולא לישן ולא לשתות יין אחריו ועוד כתב שהחלב ששמו בתוכו קיבה מחנק בפתע פתאום השותהו וכן אם נתערב דבר חמוץ וא"כ דברי הרופאים שהביא הרב שארית יהודה אין בהם ממש לקיים דברי הרב"י ואינם דומים לניד"ד כלל ומ"מ כיון שהדבר יצא מפי מרן מנע מתוך ביתו אכילת דגים עם גבינה וחמאה (פחד יצחק אות ב' ערך בשר דגים):

חד"ט ועיגכ"ל סי' י' אות כ"ג ולהרב כנה"ג ומטה יוסף ח"ב סי' ז' ועיין להרב בחיי פ' משפטים שאחר שנתן טעם לפי הפשט למניעת אכילת בב"ח כתב וכן דעת הרופאים בתערובת דג וגבינה שנתבשלו יחד שמוליד תכונה רעה וחולי הצרעת עכ"ל ואף דמדעת הרופאים נגע בו ולא מדעת חכמי ישראל וכמ"ש ג"כ הרב מור וקציעה ס"ס קע"ג אכתי קשה לדחות סברת הרופאים ושלא לחוש מיהא למפני הסכנה כדאמר מני"ר הרב פ"י הנז' דאף שבחכמת הרפואה לא מצא סעד לסברתם מ"מ לא יהיה אלא כדין חולה ביוה"כ שאם רופא א' אומר צריך וא' אומר א"צ מאכילין אותו דחיישי' לרופא להקל ועיין ג"כ לקמן אות ט' והוא ברור ועיג"כ להרב חינוך בית יהודה סי' ס"א שכתב בשם מהר"ם מקראקא דמקיים גירסת אסור לבשל דגים בחלב ושחקר אחר הרופאים ושאמרו דדוקא דגים המטוגנים בחלב יש בו סכנת חולי מפני קרירות הדגים והחלב:

ובדין בשר חיה בחלב אם אסור מן התורה ראיתי להרב מחב"ר סי' פ"ז אות ג' דמייתי בשם הרב שאול מאמשטרדם שהביא בספרו בפ' משפטים ראיה מההיא דילתא בפ' כל הבשר כל דאסר רחמנא וכו' הב לן בשרא בחלבא וכו' ואי איכא דבשר חיה שרי מה"ת שפיר שרא לן כוותיה דגדי בחלב והוא צבי שהוא חיה מותר מה"ת אף שאסור מדרבנן וכו' א"ו דבשר חיה אסור מ"ה. והרב המחבר הנז' דחה ראייתו ודאימור דלמא מעתה ילתא דחשבה דבשר חיה אסור מ"ה ור"נ לא חייש לה דשרי עש"ד. ואני בתומי תם אני לא אדע לצאת ולבא לכלל הקם ולא לכלל הפר מההיא דילתא דאשה חכמה הזאת שאלה בסתם בשרא בחלבא דאסר רחמנא ור"נ נמי תריץ יתיב בסתמא דטעמא דכחלא כבשר בחלב והוא ברור וידוע דטעם בשר בהמה אינו כטעם בשר חיה וכשאז"ל ע"פ וקח לי משם שני גדיי עזים וכמ"ש מהר"ש הנז' וכיון שכן יש מקום לשאלה דילתא אאת"ל דבשר חיה שרי ולכן לא השיב לה ר"נ הרי בשר גדי דטעמו כצבי דהניחא גדי מה תאמר בבשר שור וכבש אמנם בתשוב' הכחל כל המינין בכלל דבאיזה מין שיהיה טעם הכחל שלו שוה לטעם הבשר בחלב שבאותו המין וק"ל ו התיר הברכת אבעבועות היינו אינוק"ו לאציוני של ואיול"י ע"י רופא מומחה ולא חיישינן למיעוטא דמיעוטא שמתו ואף דדינא הכי מ"מ שב ואל תעשה עדיף וטוב לאשתמוטי שלא לומר בזה איסור או היתר ובירר ג"כ שם דברי התרומה שהביא מרן סימן ס"ח והוכיח ג"כ מיומא דף פ"ד היתר הברכה אף אם אפשר דמיעוטא ימות וביאר ג"כ דחולי אבעבועות הנז' אינו תחת סוג דבר לחייב להוציא מן המקום כס' השל"ה שער אותיות אות דרך ארץ (זרע אמת סי' ל"ב):

ז עלה בדעתו הרחבה בהשקפה ראשונה להתיר פתיחת בטן האם שמתה להוציא הולד כיון דלענין פיקוח נפש חיישינן אפילו בכמה ספקות וא"כ בניד"ד אף אם יהיה ודאי בן ח' יש לנו לחוש להצילו בנפשו דדילמא הוא בן ז' ואישתהי עד ח' אך אחר עיונו הזך הדר אמר דלאו מילתא היא דכבר כתבו התוס' בב"ב דף קמ"ב דדוקא כשהולד נעקר לצאת דאין חיותו תלוי באם ואפשר דלא מיית אע"ג דמייתא האם קורעין בטנה ע"ש ובתשובת הרשב"א סימן פ"ז ובש"ס דערכין דף ז' ובפוסקים בא"ח סי' ש"ל אבל בלא"ה אסור ואף דמ"מ מידי ספק לא יצאנו שמא נעקר הלא יש כנגד זה דאין דוחין נפש האשה מפני נפש העובר דדילמא לא מתה לגמרי ואם נמתין עד שיצא הספק מלבנו אז גם עובר ודאי מת ושלדעתו נר"ו לזה כוון מור"ם שם בסי' ש"ל הנז' ס"ה והביא ג"כ תשובת הרב בית יעקב סי' נ"ט שהוכיח דהולכים בפ"נ אחר הרוב וא"כ בניד"ד נמי נימא דרוב נשים יולדות לט' וא"כ ודאי לא כלו חדשיו ואין חיוב להצילו ואמנם צ"ע הרבה בחילוף גרסאות בסוף יומא אם הולכים בפ"נ אחר הרוב וששוב ראה עינו עין כל להרב שבות יעקב ח"א סי' י"ג שהשיג על הרב בית יעקב הנז' והביא ג"כ תשובת הגאונים סי' רמ"ח ורדב"ז החדשות סי' תרצ"ה ושאין הפנאי מסכים עמו לעיין היטב בדבריו שהם קצת מגומגמים וסיפא דמלתא לעיין ברש"י בחולין דף נ"א ע"ב דיוצא דופן ר"ל ע"י סם ואז האם והעובר חיין וא"ל דהוציאו הולד אחר מיתתה דהולד מיית ברישא וכן מסיק התשב"ץ ח"א סי' ק"י אך י"ל דאיברא דעל הרוב הוא כן אבל משום פ"נ חיישינן למיעוטא וכ"כ מור"ם בתשובה סימן ט"ל ע"ש (שם סי' נ'):

ח אסר איסר אף אם אילן של עובד כוכבים בשדה ישראל ומתיר העובד כוכבים לישראל לקצצו כדי להרחיב בית ישראל או שהשכיר עובד כוכבים לישראל בית א' למשך עשר שנים ומתיר לו לקצוץ אילן להרחבת ביתו דאפ"ה חמירא סכנתא מאיסורא לקצוץ הישראל אך יניח לעובד כוכבים לקצוץ וכל זה דוקא לדבר הרשות אבל לדבר מצוה כגון להרחיב בהכ"נ אין שום פקפוק לקצצו אפי' ישראל בעצמו ואף שבהכ"נ מושכר מהעובד כוכבים לאיזה שנים והאילן של ישראל שגם לבהכ"נ המוזכר יש בו קדושה כל זמן השכירות שלא כסברת מהרי"ח שהזכיר הרב"י שם דאין בבית השוכר לבהכ"נ שום קדושה ועכ"פ אף לדבר הרשות אם עוקר האילן ממקומו ויכולין לנטעו במקום אחר מותר ואין בו חשש סכנה (שאלת יעב"ץ ח"א סי' ע"ו) הד"ט ועמש"ל סי' זה אות ב' ועיין להרב זרע אמת ח"ב סימן ל"ג בדין ישראל שקנה קרקע מהעובד כוכבים והעובד כוכבים אוכל פירות עד זמן פלוני אך אין העובד כוכבים רשאי לשנות שום דבר בקרקע רק דאחריות שטיפה ושדיפה ושריפה עליו אסור לצוות לעובד כוכבים תוך הזמן לעקור אילן מאכל אם אין צריך למקומו לבנין וכיוצא אך אם יש לישראל איזו תועלת ודאי מותר וכמ"ש הרב חוות יאיר סי' צ"ה אבל אם אינו אלא לנוי אסור וגם להערים ליתן האילן במתנה גמורה לעובד כוכבים והעובד כוכבים יקצצנו מעצמו כאילן שלו אסור שלא מותר להערים רק לת"ח ובזמן הזה אין לנו דין ת"ח עיין בא"ח סימן של"ט ועיין להרב בית יעקב סי' ק"מ דלקוץ אילני מאכל אם צריך למקום הקרקע לצורך בנין להרא"ש ס"פ לא יחפור מותר ולתוס' אסור ומ"מ חילק ידע בין קוצץ כולו לקוצץ ענפיו דאפילו לתוס' מותר ע"ש ועיג"כ להרחו"י הנז' בדין ענפי אילן שמאפיל בענפיו חלונו ועיין להרב שומר הברית דקמ"ו ע"ב שתמה על הרב נודע ביהודה בחאה"ע סי' י' דהתיר מסברא יבמה קטלנית משום דשומר מליד"ר דליתא ושנעלם ממנו כמה פוסקים שדברו בזה הרא"ם רלנ"ח רד"ך הר"ץ אשכנזי וכמ"ש בברכי יוסף שלו ולעיל מזה דחה ג"כ מה שהתיר הרנ"ב הנז' סימן ט' שאם האשה מצלחת באלמנותה ומתפרנסת שלא בצער לית בה משום קטלנית ויליף לה מתשובת הרא"ש דאין ראייתו ראיה ומעין דוגמא עיין להרב תה"ד בכתביו סי' ק"ח וכרתי ופלתי בי"ד סי' קפ"ג ובשיורי ברכה שם ובטוב עין סי' ט' אות ה' והביא בשם בשמים ראש סי' של"ד שהתיר לקוץ עץ מאכל ע"י עובד כוכבים כשצריך למקומו והוסיף הרב המחבר שכבר בשו"ת חיים שאל שלו בח"א סי' כ"ב הזכיר בשם הרא"ש גופיה דכתב בדרך אפשר להתיר ויש להעיר למה בבשמים ראש פסיק ותני דשרי ע"ש ובמקומות אחרות ג"כ מצא הרב נר"ו מקום לחוש שאין לסמוך על כל מה שנדפס בס' הנז' שיהיו של הרא"ש האמנם בספרו מראית העין הנדפס מחדש איתא שם בלקוטיו סי' י"א אות ח' וז"ל ועתה אמת אגיד כי בקונטרס ועד לחכמים ושם בטוב עין כתבתי דיצאו עוררין על ס' בשמים ראש ואחר זמן ראיתי פתקא א' שהדפיס הגאון מהר"ר הירש אב"ד דק"ק ברלין וכו' שהעיד שהס' הנז' הוא אמיתי ולא חלו בה ידים כלל וכו' ובודאי דסמכי' אהימנותיה ואהניא לן אסהדתיה עכ"ל:

ט שמע לקול הרופאים שיש חשש סכנה לאכול מתרנגולים שנמצא מים תוך חללם אף שמן הדין לא נאסרו וכמ"ש הרב"ח סי' קנ"ז ועיין לפרי חדש רס"ן וכן ספרו לו שהתרנגולים שרגליהם נפוחות אפי' בעצם התחתון יש לחוש לפודאגר"א ושומר נפשו ירחק מהם (שבות יעקב ח"ב סי' ס"ה):

דגים שנתבשלו בכלי ב"י שבשלו בו בשר אין סכנה באכילתם דדוקא אכילת דגים בבשר עצמו יש סכנה כמ"ש מרן סי' קט"ז ודלא כחומרת הטור שם שכתב שיש ליחד לדגים כלים בפ"ע ולבשר כלים בפ"ע כיון שלא הזכירו מרן וכן יש ללמוד ממ"ש בר"ס צ"ה דדגים שנתבשלו או נצלו בקדירה של בשר וכו' מותר לאכלם בכותח ואם היה בו איסור משום סכנה היה לו לאכלן אפי' בפ"ע וכעין מ"ש בסי' ס' ס"ב אכלה סם המות של אדם וכו' דביאר דמותרת משום טרפה ואסורה משום סכנה וע"ש שתירץ מה שהניח הרב באר היטב בצ"ע בסי' צ"ה סק"ד והביא ג"כ תלמוד ערוך בפ' כל הבשר בעובדא דר"א ושמואל שהיו אוכלים אותם שמשם נובע מקור דין זה וע"ע לו שם דנכנס בדין ריחא דאיסורא ונשא ונתן גם במ"ש הפר"ח סי' ק"ה סק"ב (עדות ביהוסף (ן' סמאו') סי' מ"ו):

סימן טו דיני האיסורים לצורך רפואה:

אות א עשה סמוכות למה שנהגו להתרפאות בבשר המת מומי"א בלע"ז אף שלא במקום סכנה וכדין טריאק"א ומוסקי"ו דעפרא בעלמא הוא ע"י כמה סמים שמערבין בו והם העיקר ואפי' דרך אכילה מותר ועוד דאין איסור הנאה אלא במת ישראל ולא במת עובד כוכבים וכמ"ש התוס' בפ"ק דב"ק ע"ש ואלו המומי"א מתי עובדי כוכבים הן מזמן הגפתיים ואם מפני איסור עשה שיש בבשר מהלכי שתים כבר נפסדה צורתו ואין הכלב אוכל אותו וחזר להיות כעפרא דארעא ומותר (הרדב"ז ח"ג ד"פ סי' תקמ"ח):

הד"ט ועיין להרב גו"ר כלל א' סי' ד' שהביא תשובה זו ודחה ראיותיו ושגם לדברי התוס' בקש להם ראיה ולא מצא ושאין ראוי להקל באיסור תורה רק בראיה ברורה ודוקא לחולה יש להתיר אף אם אין בו סכנה אבל לבריה יש לאסור ע"ש גם הרב משנה למלך ספ"ח מהל' מ"א מסיק לאסור באכילה מדרבנן מיהא ע"ש וע"ל סי' י"ז אות י' וסי' ל"ה אות ט"ל ומ"ג וראיתי ג"כ להרב פחד יצחק אות מ' ענין מוסק"ו (בלתי נדפס עדיין) משאו ומתנו יפה אם מותר אפי' באכילה או אסור אפי' להריח ושם נאמר מ"ש הרב ש"ג בעבודת כוכבים פ"ה שנחלקו הפוסקים בסי' ס"ו ושמהר"מ פרובינצאלי בתשו' סי' קכ"ט מתירו ע"כ וראיתי דברי הרמ"ף הנז' במקומן שסמוכין אתרי סמכי קשוט כי לא ימלט היותו בא' מב' פנים או זיעה