עיקרי הד"ט יורה דעה כו

נמי כל שיטתיה וק"ל ועיין להרב מור וקציעה הנז' חילוק שיש בו אימרא יאי בין יין מבושל לזיעה העולה ע"י האש שדינה כעצם המאכל כנודע מתשובת הריב"ש שהזכרתי לעיל ע"ש שיערב לך לדחות מעיקרא ראיית הדמ"כ הנז' מפסחים וק"ל ח מסיק להתיר יינות בני כפרים דדרכם בבוא היין מערין הכל בחבית גדולה שאינה משומרת ליין כשר בלבד רק גם לס"י ומניחין שם היין עד שישקטו השמרים ואח"כ מערין אותו בחבית משומרת אך בחביות קטנות שמשתמשים בהם סת"י אין להתיר לפי שבנקל אפשר למצוא אחרים (שער נפתלי סי' ד') הד"ט ועיין להרב בית יהודה ח"ב סי' ע"ז בדין חבית של עץ של עובד כוכבים שעושים בה סת"י שלא הודחה ששמו בה צמוקים ותאנים להוציא מהן שכר שאחר שצדד להקל ולאסור והביא ההיא דסי' קל"ו ומור"ם סי' קכ"ג ורלב"ח בדין ברכת בפה"ג ומ"ש ג"כ מרן בא"ח סי' ר"ב סוף דינא דמצא בניד"ד פתח להתיר מפ' בתרא דעבודת כוכבים דחמרא עתיקא בענבי לכ"ע בנ"ט וכו' ולרבה בתר שמא אזלינן וכ"פ מרן בסימן קל"ד ס"ח דאפי' לדעת הרש"ך סי' צ"ח והסכמת הפר"ח דלא קי"ל כמור"ם אלא דאזלינן בתר טעמא מ"מ ה"ד בשאר איסורין אך בניד"ד לא עדיפי מי שריית צמוקים מצמוקים עצמן וצמוקים דינן כענבים והו"ל יין עם ענבים דלכ"ע אינו אוסר אלא בנ"ט והכא לא בעינן אלא ס' נגד קליפת הכלי כגת של ענבים שדרך בה כדאי' בסי' קל"ז ס"ב דהו"ל מין בשא"מ ועיג"כ להרב בית יהודה סי' ט"ל שהתיר בפשיטות בדין עובד כוכבים שעירה מים לחבית שהיו בה צמוקין שרוים להוציא מהן שכר. ט צלוחית של יין שעל גבי שמן זית אם נגע העובד כוכבים בשמן יש לאסור (וע"ל סימן ט"ז אות י"ד) ודלא מהרב הלק"ט ח"א סי' י' דמתיר אבל אם נתערב ממש היין בשמן אין בו משום ניסוך וה"ה אם נגע ע"י נצוק בלבד דמותר (שבות יעקב ח"א סי' ס"ב):

הד"ט ועיין להרב בני יעקב סימן ה' דפסק בפשיטות דלא אמרי' נצוק חבור רק יין ביין ולא בשאר משקין ויין ועי"כ נפשט מאי דבעו מיניה אם עירו שמן מצלוחית תוך כלי של חומץ של עובדי כוכבים דאין שום שמץ איסור ע"ש ועיין להרב נודע ביהודה סי' ט"ל בדין עובד כוכבים שמשך יין מחבית ע"י מניקת ומלא בה כמה חביות שהתיר להלכה בניד"ד אפילו בשתיה ועיין להרב תורת חסד סי' י"ד בדין יין שהיו מריקין מחבית לקנקן ונגע העובד כוכבים בקילוח שהיין שבחבית מותר ואף למחמיר יש להקל אם יש מים בחבית לבטל הקילוח הפליא על מרן ז"ל סי' קל"ח דפסק דגת שדרך בה עובד כוכבים כשבא ישראל לנגבה מכבד כדרכו ואין מחייבין אותו ללקוט חרצנים וזגים ותימא הוא לשיטתיה דבסימן קכ"ג וקל"ד ס"ב דסבירא ליה דס"י אסור בהנאה ואוסר במשהו איך יתיר בחרצנים (חקרי לב סימן ר"ג):

הד"ט ועיין להרמ"ז סי' מ"ט דאוסר חבית שיש בה חרצנים שהוציאן העובד כוכבים משם וכהרשב"א שלא כאחד חכם שלא היה מצריך לחבית הכשר דא"א שתהיה הבור חביבה ומימיה שנואים גם הרב זרע אמת בח"ב סימן מ"ב הצריך לפחות מילוי ועירוי וע"ע לו בסי' מ"א בענין איסור הנאה בזה"ז בס"י דס"ל דאף בזה"ז אין להתיר בהנאה רק בהפמ"ר הגם שקצת מקילין אפילו לכתחלה ואין כח בידינו למחות משום דלרשב"ם ודעמיה מותר אף לכתחלה מ"מ הירא את דבר ה' לא יסמוך על זה בהפמ"ו ועיג"כ להרב אמונת שמואל סי' ט"ז דבזה"ז אין עד אחד נאמן לאסור בי"נ רק להתיר ועוד לו שם טעמים אחרים להתיר בניד"ד ע"ש (וע"ל אות י"ד) יא נשאל מאחד חכם בענין עיסת גורי"ק שאומרים ששאור שלה לא יחמץ מעולם רק ע"י כזית שאור של עובדי כוכבים שעושין הגורי"ק ואותו שאור נילוש במים מכלי קטן של חרס שתחלת הכלי למלאותו שכר ומשימין אותו בתנור עד שיבלע כל השכר ואח"כ בכל פעם משימים המים בו ומחממין אותו ובמים ההם עושין השאור ובלא"ה לא יבא לעולם לידי חמוץ ואומנים ישראלים אינם יודעים לעשותו וצריכים הם בכל יום ליקח שאור מהן לחמץ עיסתן ואחד השואל ואחד הנשאל האריכו בכמה פרטים השייכים לענין ושאינן שייכים ג"כ להתלמד מהן למקום אחר ובכללן אתה מונה אי שייך לניד"ד ענין איסור העולה לאיבוד ואם מידי דמכשיר מאכל בטל בס' ואם שכר יין נטל"פ בכל משקין ואם איסור מעמיד שלישי שנטל"פ אסור ואם מחמץ ומעמיד שהולידו טעם חדש חשיב טעם גמור ואסור ודין פגום ולבסוף השביח ולהיפך והאריכו ג"כ בדין זוז"ג ואם בכל מין שבח זוז"ג שייך ודברו ג"כ בדין המלח שנעשה ע"י דם וביאר דברי הרמ"ע בתשו' סי' כ"ז ואם מידי דחשיב דיעבד יתחשב לכתחלה אם נעשה על ידי עובד כוכבים ואם היסק האש חשוב גורם היתר ואי בעינן שיהיו ב' הגורמים שוים שקולים ואם דברים חמוצים ושמרי יין לחים מחמיצים ואם המים בעיסה חשיב גורם היתר ואם שאור איסור וחמץ נוקשה דהיתר חשיב זו וזו גורם ואם מחמץ אוסר כ"ש גם בשא"מ ואם ע"י שיקח שאור מהעובד כוכבים ירבה העובד כוכבים לעשות שאור הוי כא"ל לעשותו ואם הלכו באיסור של עובד עוכבים אחר נ"ט ואם אסרו בשל עובד כוכבים אפי' בנטל"פ ואם חרס הדרייני נוהג בזמננו בעיר אינדירנ"י שמשם באה השאלה הנז' הן הן פרטי הענינים ויותר מהמה שנשאו ונתנו בניד"ד וסוף דבר כתב הרב המחבר וז"ל ומיהו אע"פ שכתבנו צדדי ההיתר לקיים המנהג שנתפשט לא יבצר מכמה פקפוקים על היתר זה ולא זו הדרך לצאת ידי שמים כיון שאפשר לתקן כתיקון הרבנים נ"ע היינו ללוש עיסה וממנה אחרת עד ג"פ דכבר כלה האיסור ולפחות ללוש עיסה משאור שלקחו וממנה אחרת ויחמיצו בשניה דלדעתו הרמה יש פנים להתיר גם בשניה אלא דממ"ש הרב"י נראה דעד רביעית אין לה תקנה ועיין בדין ייגורט"י של עובד כוכבים להתיר בשני וה"ה הכא (שם מסי' קע"ד עד ס"ס קצ"ב):

הד"ט וע"ע לו בסי' ר"ד ה' י' י"ג י"ד ט"ו בענין זוז"ג וע"ל סי' י"ב אות ז' ולהר"ם פרווינצאלי בשו"ת כ"י סי' קל"ו שכתב דאף הנזהרים מסתם יינם יכולים להקל בריקוט"א עשויה בחומץ ס"י ועיין גם כן להריט"ץ סימן פ"א שהורה להתיר להקפיא מחלב חומץ של עובד כוכבים ושאין בו שום חשש איסור עש"ד:

יב יין כשר שהושם בכלי עץ של סת"י שלא הוכשר כראוי מותר בשתיה שאין לך כלי שאין במילואו יותר מס' נגד קליפת הכלי ובניד"ד דנעשה המילוי ועירוי ב"פ מעל"ע ופעם ג' ח"י שעות בלבד איכא ס"ס שמא סת"י ביין כשר מתבטל בס' ושמא כלי עץ סגי בשכשוך והכא איכא שכשוכים רבים (כרם שלמה סי' ח"י):

הד"ט ועיין להרב שביתת י"ט ריש חי"ד שהקיל בדיעבד ומשום הפסד מרובה בדין חביות של עובד כוכבים המונחים בספינתם להשכירם להביא בהם יין מחוץ לעיר ונשתמשו בהם ישראלים בלי הכשר ומלוי ג"פ רק מלאום מים והריקום אחר ד' ימים ואח"כ שמו תוכן יין ונשתהה כך כמו ד' ימים ועשה ג"כ סניף לקולא לפי שהחביות דניד"ד היו מבעלי הספינות דמה שממלאין אותם משל עובדי כוכבים או ישראלים אינו רק לפי שעה להביא ממקום למקום ע"ש:

יג ראה באכסניא שלו שלא היה נזהר ממגע עובד כוכבים ביינו וטעמא טעים לפי שבעת הבציר היה מבשל יורה א' גדולה של יין ושופכה בחבית ואח"כ משים בה יורה אחרת של יין חי והו"ל ככולו מבושל ושכן התיר לו מורה א' והרב המחבר השיב דליתא להא עד שיהיה החי בטל בששים במבושל ושכן ראה אחר כך שפסק רש"ך בחלק ג' סימן פ"ה ובכה"ג (דבר משה חלק א' סימן י"ז) הד"ט ועיין בתשב"ץ ח"א סי' כ"ט שכתב דקשה הדבר לשמוע שבמעט יין מבושל לא יהיה עוד בו איסור נסוך דדוקא בתבשיל הקילו אם יש בו מעט יין אבל יין ביין יש מגדולים הסוברים דבעינן רוב יין מבושל ועיין להרב ככר לאדן דף קס"ב ע"א דמה שאמרו דיין מבושל אין בו משום נסוך אין זה בבישול דעלמא רק בבישול רב עד שטעמו משתנה לטעם דבש ע"ש ועיג"כ להכנה"ג הנז' בבעי חיי שלו סי' קע"א מה שהשיב כהלכה בדין יין שעושין בקאשטיליא שבעת הבציר אחר שדרך ישראל בגת של עובדי כוכבים משליכין בו עפר לבן ידוע שעה אחת יותר ויזדכך התירוש במהרה ויעמוד במתיקותו ימים עד שיתבשל ויעשו ממנו דבש שקורין ארופ"י ונוהגין שאחר השלכת העפר בתירוש למוסרו לעובד כוכבים שמטפל בתירוש לבשלו ואומרים שאין עוד שם יין עליו כיון ששמו בו העפר הנזכר והיה הדבר רע בעיני החכם השואל והוכיח לאיסור והסכים עמו הרב המחבר למנעם ממנהגם הרע ושאם יאמרו להכות על קדקדם ועיג"כ להרב שביתת י"ט סימן ב' שהמבשלים יין לבן בעת הבציר כדי שיעשה כדבש ושוב מערבים מעט ממנו בכל חבית וחבית לא סגי לסלק ממנו איסור מגע עובד כוכבים (ועיין בתשב"ץ ח"א סי' פ"ח) ושגם הוראת גאוני מערב שהביא הרמב"ם בפי"א מהל' מ"א אינו רק בדבש ולא ביין מבושל והסכים עמו מהר"ן גבאי ע"ש ועיג"כ למרן באבקת רוכל שלו סי' ס"ז דהתיר חביות יין הבאות מקנדי"א ע"י עובד כוכבים בחותם ת"ח בפי החבית אך בכל חבית יש נקב קטן כדי להוציא הרוח שלא יבקע לפי שידוע שביינות קנדי"א משימים מהם דבש בין הגיתות ושוב אין בו משום מגע עובד כוכבים ושהדבר פשוט להתיר ע"ש. ועיין להרב בית לחם יהודה בשו"ת לסי' קל"ג דהביא דעת הרב צ"ץ סי' ע"ד וחוות יאיר סי' קי"ד דמחמירים במגע עובד כוכבים ביין שנותנים בתוכו לענה שקורין וירמו"ט ושהרב שבות יעקב האריך לדחות ראיותיהם והביא מ"ש הכנה"ג דמיקל והוא מסיק לחלק בין חבית דהוי הפמ"ר להקל לקנקן שהוא הפמ"ו להחמיר וכסברת מור"ם סי' קכ"ו ס"ב ע"ש:

יד עובד כוכבים הממונה על המדות נכנס למרתף ומדד איזה חביות יין כשר בקנה המדה ולא נגע ממש היין בידו שלא היו החביות מלאות לגמרי יש להקל בזה"ז אפי' בשתיה כיון שלא נגע בכוונה ובדבר אחר וכדעת הרלנ"ח סי' מ"א (ועיין להרב ערך לחם סי' קכ"ג ורט"ז ורש"ך וכנה"ג הגה"ט והגב"י אות ט' (מים רבים סי' כ"ח). הד"ט ועיין גם כן להריב"ל דמתיר בדיעבד אם כותי שם קנה בחבית למדוד ושלכתחלה יש להשתדל להעשות המדידה ע"י ישראל ועיגכ"ל אות ב' ולקמן אות כ' טו הוכיח להקל בדין קצת אנשים שעשו יין בגיגית של עובד כוכבים אחר שעברו עליו יב"ח והגיגית היתה בביתו של עובד כוכבים ואירעו המועדים בינתים וחתמו פיה באדרת א' קשורה וחתומה וכן חתמו פי הברזא ובאו לביתם ואף שבנקל יוכלו העובדי כוכבים להוציא יין מבין הנסרים ולא ירגישו כלל כיון דלר"י ב"י שהביאו התוס' והרא"ש והטור ומרן פסק כמותו בר"ס ק"ל אע"ג דפליגי עליה בעל התרומה וסמ"ג ורש"י ג"כ כתב דאין להטריח כ"כ כמ"ש בשמו הגהת אור זרוע מ"מ בגיגית הנז' שהאדם יכנס בתוכו להוציא הזגין וחרצנים בנר דלוק ואם יש שם שום נקב יראה נראה דהעובד כוכבים מירתת וגם מטעמים אחרים יש להקל בניד"ד ע"כ תוכן השאלה ותשובת א' מתלמידיו מהר"א והרב המחבר הסכים להורות להקל (מגן גבורים סי' הד"ט ועיג"כ לקמן סי' ט"ז אות ט"ו ולהרב יכין ובועז ח"א סי' קי"ט וק"כ בדין חבית של עץ מלאה יין כשר שהביא עובד כוכבים בספינה מעיר לעיר ובידו כתב יהודי המודיע שהחבית מלאה יין כשר ושיהודים חתמו על פיה ב' חותמות ומצאו החותמות כשורה וכענין שבא בכתב רק שהכתב לא נתקיים ואין מכיר מי כתבו והאריך קצת ולדעתו ז"ל לא מהני בחבית של עץ ב' חותמות לפי שבנקל יכול לנקוב בין נסר לנסר ע"ש ובדין הגיגית של הרמ"ג הנז' לא זכיתי להבין מ"ש מהר"מ הנז' שכיון שיכנס בנר דלוק אם יש שם נקב יראה וכי אחר שנקב והוציא מה שרצה לא יחזור לסתום את הנקב ויניחנו פתוח כדי שילך לאיבוד כל היין וא"כ מה יעלה ויוריד שיכנס לתוכו ישראל בנר דלוק:

טז ספינה הבאה ממדינת הים של עובדי כוכבים טעונה יין ובאמצע הדרך יצא הסוחר חוץ לספינה למקום רחוק אם הודיעם שהוא מפליג נאסר היין ואם לאו הסכים מהר"ן גבאי להתיר (שביתת י"ט סי' ב' ג' וד'):

יז דחה הוראת א' חכם בדין נודות של עובדי כוכבים ישנים וזפותים להכשירם במים ומלח שבודאי צריכים עירוי ג"י או ציר ומורייס יום א' אבל מים ומלח לא סגי כי לא נתברר לקצת מהחכמים ואולי לרובם טעם המלח ואפי' למאן ראוי לשים מלח שיעור שכתב הרמ"ה במי מלח דשבת שיהיו מלוחים יותר ממי הים כדעת רבי ישעיה והביא מתני' דעבודת כוכבים בפ' א"מ ופירש"י והרא"ש בתשובה ומהריק"ו בענין שהיית הציר ומורייס להכשירן והביא ג"כ סברת הרשב"א דאין למדין מציר ומורייס לשאר משקין (זקן אהרן סי' מ"ב):

יח עבדים ושפחות עובדי כוכבים שבבתי יהודים שהיהודי מאיים עליהם שלא ישתו ולא יגעו ביינו ושאם ישתו או יגעו נתפסים כגנב אין לחוש כ"כ כשישראל יוצא ונכנס וכמבואר בעבודת כוכבים ומרדכי פ' ר"י משם ראב"ן וכן מנהג פשוט (שם סי' קכ"ד):

יט יין שנעשה בהכשר ע"י ישראל וחזר בחזקת כותי ונשתמש בו עד כלות היין די להכשיר הכלי בהדחה בעלמא דאין כאן רק מגע כותי שאינו אוסר אלא בשתיה (יכין ובועז ח"ב סי' כ"ט):

כ כלי מלא יין מונח על דף א' ותחתיו יש ג"כ כלי אחר מלא יין ועובד כוכבים א' היה הולך בבית ובלכתו דרך בראש הדף הא' ונתנדנד כלי עליון ונשפך היין תוך הכלי התחתון חמרא שרי דלא אסרו מגע עובד כוכבים שלא בכוונה רק כשנוגע ביין ע"י ד"א אבל כאן לא נגע כלל אפי' ע"י ד"א רק נתנדנד היין מכח כחו ואע"ג דכח כחו ככחו כמ"ש התוס' פר"י גבי מעברתא זיירא ע"ש ואפי' זרק בידו אבן לתוך היין מותר אפי' בשתיה וכדעת הרא"ש דלא כרמב"ן והרי"ף דאסרי כמ"ש הר"ן (ועי"ל אות י"ד) (אבקת רוכל סי' ס"ב):

כא שמע מגדול אחד שראה תשובת כ"י ממהר"ש נאואוי בדין ענבים כתושים שמביאים בתירוש בנא אמון בחביות ומוכס ישראל לוקח מנת חלקו מהם ונותנם לעובד כוכבים מכירו דהתיר דאיכא מ"ד דמותר בהנאה בכותים והוסיף הרב מדיליה שמצא להריק"ש בהגהותיו סי' קי"ד דין ט' שהקיל דוקא כל שלא ראה שהמשיך ובעובד כוכבים אפי' בסתם אסור (חיים שאל ח"א סי' ע"ד אות ל"ח):

כב התיר לישראל למכור יינו אפי' לעובד כוכבים שאינו כותי אע"פ שמנסכו ואם קנאו העובד כוכבים קודם שנתנסך אחר פסיקת דמים במשיכה או הגבהה או הכנסה לחצרו או שכר מקומו בחצר ישראל רשאי הישראל ליטול אח"כ דמיו ואפי' א"ל המתן לי עד שאמכור והביא לך שיוויו כל שאפשר לנוגשו מותר וכדעת הרשב"א ואפי' עשאו אפותיקי וכדעת הרמב"ן רק ישתעבד לו כל נכסיו ולא יזכיר שהיין בלבד משעבד לחוב זה (תשב"ץ ח"א סימן י"ד):

כג ישראל שאמר לעובד כוכבים לילך ליקח לו במעותיו ענבים מהכרם לעשות יין ולא נתן לו ישראל רק מקצת דמים והלך העובד כוכבים ולקחם והביאם במרתפו ועשה ישראל היין בטהרה והניחן ברשות העובד כוכבים במפתח וחותם לא דמי למטהר יינו של עובד כוכבים דלא סגי במפתח וחותם ונשא ונתן בתשובה להר"ן סי' מ"ד והעלה דבניד"ד אף דמקצת דמים אינו ככולו מ"מ יש להתיר ע"ש (קרית מלך רב סי' י"ד):

סימן יד דיני דברים האסורים משום סכנה אות א קירב הרחוקים דלכאורה סתרי אהדדי בענין תענית דבנדרים אמרו דנקרא חוטא ואלו בברכות אמרו גדול היושב בתענית וכו' וכן כמה חסידים ואנשי מעשה מתענים וע"ש איזה אופנים ומ"מ הדרך הממוצע הוא הנכון ולא לסגף עצמו יותר מדאי ועל זה אמר החכם פלס מעגל רגליך וכו' (הרדב"ז ח"ג ד"פ סי' ת"ח):

הד"ט ועיין להרב פחד יצחק אות ת' (בלתי נדפס עדיין) ערך תענית ד' ולהרב מים רבים חי"ד סי' מ"ח ולרדב"ז הנז' שם סי' י"ח ולהרב שבות יעקב ח"ב סי' קי"א ולהרב פר"ח במים חיים ולהרב זרע אמת ח"א סי' פ"ט וזולתם הזכרתים בח"א סי' כ"ט אות ל"ה ועיג"כ לקמן סי' ל"ה אות כ"ט:

ב טבא דאבא ודברא להוכיח בראיות דכל מה שאסור משום סכנה אין להתיר לצורך מצוה ולכן הבא לנתוץ תנור וכירים לתקן החדר לבית תלמוד אסור ואין ללמוד להיפך ממ"ש מרן בא"ח סי' תנ"ה בשם מהר"י החסיד בפסח שחל להיות בא' בשבת דנפלה התקופה בליל שלפניו ולשו במים שאובים דכתב דאין להקפיד משום דשומר מצוה ליד"ר דאין מכאן ראיה דלצורך מצוה אין לחוש לסכנה דהא ר"י גופיה צוה שלא לתת לסנדק א' ב' ילדים ולא לעשות נשואין לב' בנים יחד ואי איתא למה לא יקדים נשואי בנו השני לקיים המצוה ואף דבההיא דסנדק לא פי' ר"י אם הילד או הסנדק בסכנה ואי קאי אילד לא שייך שומר מצוה וגו' מ"מ מההיא דנשואין קשה ועוד מה שצוה שלא לישא בת אחותו דבר תימא הוא דודאי לא יכחיש ממ"ש בש"ס הנושא את בת אחותו וכו' ואסמכוה אקרא דמבשרך לא תתעלם אם לא שנאמר