עיקרי הד"ט יורה דעה כה

יח מאכל שעושין העובדי כוכבים שלוקחין פתיתי פת של בעה"ב שאין בהן כזית ומערבין אותן בתמרים ודבש עד שתפסד צורת הפת מרוב פתיתותן ודברים המעורבין עמהן ואינו עולה על האש הגם דלענין ברכה נשתנה מברכת המוציא לברכת במ"מ מ"מ לענין איסור פת של עובדי כוכבים לא נשתנה שאם אתה אומר בפת שלהן דאם נמעך או נכתש עד שאין בו תואר לחם שיהיה מותר אף אני אומר בדג וביצה ובשר שלנו שנתמעכו שאין צורת הבשר ודג וביצה ניכרת ובישלם עובד כוכבים שלא יהיה בהם איסור בישול עובד כוכבים וזה לא מצינו לרז"ל שכתבו בהם שום היתר לעולם (וע"ל אות י') (שם סי' ע"ו):

יט תלמודו בידו בדין חמאה של עובד כוכבים הביא תשובת רדב"ז כ"י סי' ב' אלפים ורצ"א שהעידו לפניו שראו חמאה מחלב של גמלים עוד הביא בידו כ"י של מהר"י פראגי שכתב בח"א ס"ו שנתאמת אצלו שיש חמאה מחלב גמלים והיא לבנה עוד הביא שלישי בקודש להרב פרי תואר בי"ד סי' קט"ו סק"ח שכן העידו ג"כ בפניו שעושים הרכבה מחלב גמל וחלב טהור ועושין חמאה באופן דתלתא בחד קינא אסרו חמאה של עובד כוכבים ע"ש דמונה סדר הבדלות שישנן בין סברת הרפ"ת והר"י פראגי הנז' (חיים שאל ח"א סי' מ"ג):

הד"ט ופה פירינצי ושאר ערי איטליא שנתיישבתי מנהג פשוט להתיר ואפשר דס"ל דדוקא על חלב גמלים נתקבלו העדיות הנז' ואצלנו אין גמלים מצוים כלל ולכן לא נתפשט האיסור דס"ל דחלב בהמות טמאות אחרות אינו נקפא אף בתערובת חלב טהור ואפי' לעשות חמאה ועוד דכבר פסק מרן בסי' קט"ו ס"ב דאין מוחין באנשי המקום שנוהגין בו היתר ע"ש ובפר"ח ס"ק כ"א ועיג"כ לעיל אות ו' האמנם בריקוט"א של עובדי כוכבים לא ראיתי בשום מקום שנוהגין היתר ונלענ"ד דאתיא במכ"ש לאסור להן נמי מי חלב שקורין סייר"ו דהיא הדא וע"ל סי' י' אות ז' ומ"מ כיון שעכ"פ חומרא בעלמא היא כל שיש בו צורך לרפואה אפשר להעלמת עין כל שא"א בלא"ה וכדין חמאה של עובדי כוכבים מבושלת ובלתי מבושלת. ועיג"כ להרב תשב"ץ ח"ג סי' י' ועיג"כ בדיני הקאיימ"ק של עובדי כוכבים וכדומה להרב הלק"ט ח"א סי' א' ומ"ש הרב בנו בלקט הקמח דף י"ז ע"א:

סימן יג דיני יין נסך וסתם יינם ושכר שלהם:

אות א מרתף של יין סגור והחביות סתומות ויש לו ב' עובדי כוכבים לשמשו ובא א' מהם אצל אדוניו וא"ל שהניח בלי מתכוין ידו בדלת ומצאו פתוח והלך הישראל שם ומצא חביות פתוחות וקרא לעובד כוכבים אחר ואמר לו מי התיר לפתוח המרתף בלי ידיעתו והשיב שהעובד כוכבים הא' שא"ל שמצאו פתוח הוא עשה המעשה ואחר איזה ימים חזר העובד כוכבים הראשון ואמר לרבו שנמצא מחדש הפתח פתוח וחביות פתוחות ובברזות נתון בהן קנה והוא צבוע ביין אדום אז בא אל העובד כוכבים הב' והכהו והודה שחבירו פתח הפתח ושהיו שניהם בעצה אחת והרי המפתח בתוך כליו ויחפש ומצא מסמר א' עקום כעין מפתח ובא הישראל ושאל מה יהיה משפט היין ופסק דכיון שלא נמצא העובד כוכבים עומד בצד היין תלינן דמעלמא קאתי דכיון דאם היה העובד כוכבים שותק היינו מתירין דאזלינן בתר רוב השכונה שהם ישראלים אין דברי העובד כוכבים מעלין לאסור דאינו נאמן אא"כ נמצא באופן דבלא דבורו היינו אוסרין כגון בנמצא עומד בצד היין ואיכא ריעותא שהניחן סתומות ומצאן פתוחות (בית יהודה סי' י"ב) הד"ט ועיין להרב מקור ברוך סי' ל"ג ולהרב בית יעקב סי' קס"א ולהרב שבות יעקב ח"ב סי' ע"ב במי שהיה לו מרתף בבית עובד כוכבים ובו יין במפתח וחותם כדינו ובאו גנבים ושברו לפתח הבית והמרתף והרגישה בו שפחה קטנה וספרה לו המאורע וילך ישראל ומצא החביות שלמות וסתומות ומלאות והחליט הדין להיתר וכמ"ש מרן סי' קכ"ט בשם הריב"ש סי' תכ"ד ומור"ם שם סעיף י"א וכיוצא בזה כתב הרא"ש כלל י"ט סי' ט"ז הביאו ג"כ שם מרן ואף דיש מקום לחלק בין הנושאין מ"מ אין להחמיר ולהפסיד ממונן של ישראל כשיש צדדין להתיר ע"ש ועיין להרב בית יעקב סי' קס"א במי שגנבים באו לו וגנבו כסף וזהב מחדר א' שהיו שם ג' חביות של יין פתוחות ברוב גנבי עובדי כוכבים היין אסור עיין בש"ע ר"ס קכ"ט ונשא ג"כ ונתן באם דרכן להצניע ממון בחביות או אין דרכן בכך ע"ש ועיין בתשובות גאוני בתראי סי' י"ג במי שהיה עושה יין כשר והיו בידו ק"ח חביות לשמרם ולמלאותם וכשבא לעירו הגיד לב"ד ושבבואו יום א' לעשות מלאכתו ופתח שולי חבית א' ע"י ברזל להוציא היין לקנקנים למלאות החביות נפל עץ א' מהדפין תוך היין והעובד כוכבים א' שהיה שם פשט ידו וחטף העץ והוציאו ולא ראה אם נגע ביין ושלכן הורה היתר לעצמו למלאות איזה חבית באותו היין ושאינן מכירין איזה מהן והתיר הרב"ח הכל אף לשתיה מכח ס"ס וע"ש הגהה א' וז"ל ול"נ דאין כאן ס"ס שאינו מתהפך עכ"ל הגהה ובכדומה לזה קצת עיין להרב כנסת יחזקאל סי' ל"א שדעתו להקל בדברים הללו שאין האיסור מפורש ושמ"מ יש להתיר למכרם לעובד כוכבים אם יש הפמ"ר. ועיין להרב תשב"ץ ח"א סי' נ"ז דאם גנבים באו במרתף של ישראל שהיו בו חביות שאינן סתומות כראוי רק באבן א' מונח ע"ג ולקחו מהם א' או ב' והנשארות עומדות מכוסות כראשונה אף שהוא מקום שרובן גנבי עובדי כוכבים מ"מ כיון שיש שם ג"כ גנבים כותים שאין מגען אוסר בהנאה לא חיישינן לספק מגען ומותרות אפי' בשתיה ואי לאו טעמא דכותים לאו עובדי עבודת כוכבים נינהו היה בודאי אסור ועיג"כ לו שם סי' פ"ה בדין יין שנתערב בו דבש דאף שנאסר גבי מזבח מ"מ גבי יי"נ בעינן שיהיה בו שליש דבש וה"ה בנתערב ביין שכר של תאנים ע"ש סי' פ"ו וע"ש סי' פ"ז דגיגית שהוציאו ממנו היין ונשארו מגולין ונתנו עליהם תאנים או פירות אחרים ממיני שכר לחזק כח היין שבגיגית יש לחוש למגע עובד כוכבים ביין היוצא ראשון אפי' ברוב תאנים אבל בפעם ב' יש להקל ברוב תאנים ועיג"כ לו בח"ב סי' קפ"ח ובח"ד טור א' סי' י"א ועיג"כ לקמן אות ד' ב ישראל שהיה מעביר ממקום למקום חביות של יין ופגע בו עובד כוכבים ועירה ממנו לראות אם הוא יין או שכר וטעם מהיין שעירה בתוך הכלי וכשהרגיש שהיה היין החזירו לחבית אסור היין בשתיה וכן נעשה מעשה בעובד כוכבים שהגביה חבית של יין ועירה תוך יורה א' ואסרו הכל היוצא משום כחו והנשאר משום נצוק כפסק מרן ר"ס קנ"ה ודלא כמ"ש בסעיף ח' ועיקר החילוק בין הסעיפים דרישא מיירי במגביה וסיפא בפותח הברזא או מטה החבית בלי הגבהה (שם במנהגי ארגיל סי' ז' דף קט"ו):

הד"ט ועיין להרב פנים מאירות ח"ג סי' ט"ו בא' ששכר עובד כוכבים להוציא חביות גדולות ממרתף על עגלה והם אומנים בקיאים להושיב כל החביות כתיקונן ואירע כשגלגלו החביות נתהפכה אחת מהן לצד הארץ ונפלה המגופה והפקק מפיה והתחיל היין לקלח והניח העובד כוכבים ידו לסתום פי החביות ובאו האומנים וסייעו והגביהו החבית עד שבא פי החבית למעלה וישראלים עומדים שם וראו הכל מותר לדידן אפי' בשתיה ע"ש. ועיין למהר"י מברונא סי' קנ"ג דאסר בשתיה חבית יין שיצא ממנה הברזא ובא עובד כוכבים א' ונתן ידו לפני הנקב שלא יצא היין ובא ישראל ודחף את העובד כוכבים ותחב הברזא בנקב ע"ש. ועיין להרב תורת חסד סימן ט"ו בעובד כוכבים שהוציא הברזא מהחבית ומלא כלי א' והחזיר הברזא ואסר בשתיית היין שנכנס בכלי בלבד אם אין הברזא עוברת כל עובי החבית. ועיין בתשובות גאוני בתראי סימן נ"ג בדין חבית של יין שנפלו חשוקים העליונים שסביב שוליה והיה היין שותת והעמיד ישראל החבית על שוליה השנית עד בא אומן עובד כוכבים ותקנם בחשוקים חדשים והסרת החשוקים והעמדתן נעשית על ידי מקצת יהודים ומקצת עובדי כוכבים ופסק הרב"ח דאם ידוע דנגע העובד כוכבים בידו ביין אין להקל דאף להרי"ף ורוב הגאונים המקילין במגע עובד כוכבים שלא בכוונה ה"ד ע"י דבר אחר אבל בגופו אסור בשתיה אף שלא בכוונה לפי מאי דקי"ל דנצוק חבור בדליכא הפמ"ר ה"ה בניד"ד ואם ספק אם נגע בידו הקילוח כשהיה שותת יש להקל אף בשתיה ועיין למהר"י ווי"ל סי' ח"י בדין קנקן שהריקו ממנו י"נ ועדיין היה בו משקה טופח ע"מ להטפיח ומשכו יין מהחבית לתוכו היין שבחבית במקום הפמ"ר לא אמרי' נצוק חבור והביא מעשה רב מהר"ח שהתיר ועוד דקי"ל כר"ת בי"נ דבטל בס' ולא גרע מהריק כל הקנקן לחבית דודאי היה בחבית ס' נגד המשקה שבדופני הכלי. ועיין להרב לקט הקמח דף ל"ב ע"ג בדין כוס שלא הדיחו וכו' ולהרב אהל יוסף סי' ל"ב במי שהיה משקה לתוגרמים ולא הדיח הכוס בין גברא לגברא ועירה מהצלוחית לתוכו דאסר יין שבצלוחית הנשאר בשתיה לפי שהיה בכוס טופח עמ"ל ושחמור ניד"ד מיין שלנו שנגע בו עובד כוכבים שכיון שנתנו לעובד כוכבים לשתות ונעשה יינו של עובד כוכבים ונעשה ס"י דמה לי עשה העובד כוכבים בעצמו מ"ל קנאו מישראל והביאו לידו ולמרן אין חילוק בין עובד כוכבים לכותים כמ"ש בסי' קכ"ז בדין דבש וביי"נ כבר פסק בסי' קל"ד ס"ב דאסור בשתיה בכל שהוא באופן שבמקום שנהגו למרן באיסור והיתר בניד"ד אסור בשתיה ע"ש ובסי' ל"ג שלאחריו בדין חבית מלאה חרצנים וזגים להוציא מהן שכר ומכובד האבנים שמשימים עליהם צף המשקה ונטף לארץ ובא כותי א' ותחב בה קיתון ומלא מהיין ושפך לחבית אחרת שיש בה חרצנים וזגים ופסק ששניהן מותרות אפי' לשתיה הראשונה ממ"ש מרן בסי' קכ"ד ס"ז בשם הרמב"ם בדין כותי שנגע ביין שלא בכונה או שטפח ע"ג החבית וכו' ובניד"ד דהיה עוסק בהצלת יין שלא ישפך חשיב שלא בכוונה והחבית שנייה ג"כ מותרת משום שנתבטל הקיתון בחבית בס' ואף אי ליכא ס' ביין שבחבית מ"מ החרצנים וזגים מצטרפין לס' וכמ"ש הטור סי' קכ"ג ואחר שכתב כל מ"ש בשם רבו מהרי"ד שוב נדפס ס' ב"ד ובי"ד סי' א' הביא תשובתו באורך ע"ש ולהרב תורת חסד סי' י"ד ט"ו וט"ז ולהרב בארות מים סימן ב' שדעתו נוטה להתיר בשתיה הנשאר בכלי שעירו ממנו בכוס שלא הודח ועיין להרב מים רבים סימן כ"ט שאחר שפסק מתחלה גם הוא להקל בנידון של מעלה אם יש ביין הנשאר בכלי לבטל מה שבכוס בס' ועיין בלבוש סימן קל"ב ס"ב שוב כתב שאח"כ ראה בכה"ג הגה"ט אות י"א שהביא הרדב"ז בנדפסות סימן צ' שפסק לאיסור ואע"פ שלא היה בידו ס' רדב"ז לראות ראיותיו מ"מ לדידיה חזי שלא החמיר רק במקום שקבלו פסקי הרמב"ם אך במקום אחר יש לסמוך על הפוסקים דס"ל דס"י בטל בס'. ועיג"כ להרב זכרון יוסף סי' ה' ו' בדין יין שנדרך בגת לאחר שהובא היין הצלול דרך נקב הצינור פקקוהו ועלה עובד כוכבים א' ותיקן התפוח על מכונה והניח עליה הנסרים והקורות לעצור הענבים שבגת בסיוע ישראל ונטלו כמה פעמים בידם מהחרצנים וזגים שבגת ליתנן בתפוח לצורך דריכה וכן אחר כלות דריכה ראשונה יבאו עליה בקרדומות לבקוע הענבים שבגת שלא נדרכו היטב לצורך דריכה ב' וכן עושים בין דריכה לדריכה ותשו' מעלת השואל בצדה להקל אפילו לשתיה ואח"כ באה תשו' הרב המחבר המסכים להתיר שתייתו ע"ש:

ג קשואים שכובשים במים שקורין אותו קולי"ש אי"ן טרוש"י הכל תלוי לפי מנהג המקום אם נוהגים לערב חומץ במים או מי בוסר להקהותם יש לחוש ואם אין מנהגם לערב החומץ בהם או מי בוסר מותר ואפשר ג"כ להתיר בהמ"ר משום דאף אם נותנין בהן חומץ מעט הוא ומין בשא"מ בטל בס' כדאי' בסי' קל"ד (בעי חיי סי' קס"ט):

ד מעשה היה בימי קדם שנכנס עובד כוכבים אחד בחצר ישראל ונכנס להמרתף ותיכף הלכו אחריו וראו בידו אחד מכסויי חביות של צמוקים השרויים לשכר ויש ג"כ במרתף כד קטן של יין ומכוסה בדף א' של עץ ואבן עליו שנשאר כמו שהיה והביא ב' תשובות לריב"ש ורשב"ץ הביאם מרן סי' קכ"ח ומ"ש הרש"ך ורט"ז ומ"ש רלנ"ח סי' מ"א שהביא רט"ז סימן קכ"ג סקי"ג ומ"ש מור"ם שם סי"א ומרן א"ח סי' ר"ב סי"א ומכלם העלה דהמכוסים מותרין בודאי אף בשתיה ואף למגולים יש מקום לצדד בס"ס כיון שהמים וצמוקין מעורבין אם נאסר במגע עובד כוכבים אך לא מלאו לבו להקל בחבית שנשארה מגולה (ועיגכ"ל הגהת אות א') (ב"ד של שלמה סימן ו'). ה נדחה קרא לה טעמא דטעים הרח"ם הלוי לזכות שותי שכר של עובדי כוכבים של תותים אע"פ שמניחין אותו בכלים בלועים משמרי יין דאף לאוסר אותן הכלים אינו רק בכדי נטילה והרי יש במה שבכלי ס' נגד זה דליתא דאף להחמיר לפי האמת וכמ"ש הטור בשם מהר"ם בסי' קי"ד שלא היה ביד המתירין וכ"ש באיסור ס"י דרבנן דראוי להקל מ"מ אין ראייתו ראיה דלא מצינו קולא זו רק בשאינו אוסר רק כ"ק לא כאוסר כדי נט"מ כניד"ד ואין לערער על המקילין משום דלא שייך התם דסתם כלי עובדי כוכבים אינה ב"י דכבר כתבו הרא"ש והר"ן והריב"ש דלא אמרינן הכי רק בדבר של תבשיל שעינינו רואות שמתקלקל אחר יום שלם לא ביין דמשביח וה"ה שכר ואין זה ערעור שכבר כתב הרב תה"ד סימן ר"א דדווקא ביין משביח ולא בשכר אך מטעם אחר תפס עליו דממ"ש השואל הוכיח דהשכר ההוא היה העובד כוכבים עושה למכור גם לישראל ושאם הדבר כן אין להתיר לשתותו וכמ"ש הריב"ש סימן תנ"ז ד"ה אף על פי וכו' (תורת חסד סימן י"ז):

ו הביא תשובת הרב חיים וולטירא להתיר הגארופיל"ו שכפי הנשמע מזלפים המוכרים אותם בס"י ולמד ההיתר מכרכום שהביא מרן סימן קי"ד ס"ב והרב בן המחבר השיב שיש לחלק בין השלמים להתיר ובשחוקים לאסור כאשר חלקו בכרכום וחזר הרח"ו וביאר דגם הוא נתכוין להתיר דווקא השלמים ולא הכתושים דבהן אפשר שיהיה היין נטל"ש ושכן למד מהרב רבו מהר"י פיאמיטה לאסור בכתושים. והרב בן המחבר הוסיף שנית ידו שלפי שלא פירש דבריו וסתם דבריו על כן בא לחלק ביניהן באופן דלכ"ע השלמים מותרין והכתושים כדין כרכום המחמיר שם יחמיר כאן והמיקל שם יקל ג"כ כאן (שמש צדקה סי' ס"ג):

הד"ט וראיתי למהר"ם פרווינצאלי בתשובות כ"י סי' קל"ו דהתיר זרע גד שמזלפין ביין ועושים קונפיט"י לפי שבעשייתן היין כלה והולך וכמ"ש מרן ע"ש ונלענ"ד דלא דמי הא לגארופול"י הנז' דאפשר דאף המתיר בזה יודה בזה והמחמיר ג"כ בזה יקל בזה ועיין להרב מים ראשונים דף ס"ה ע"ב שנתן טעמים להתיר האבק בלע"ז טאבאק"ו שמביאים מעיר קורפ"ו ופאטרא"ס שא"ל שמשימין בתוכו יין כדי שיהיה חזק דריחא לאו מילתא הוא ודהוי שלא כדרך הנאתו והוא ג"כ רפואה להריק מותרי המוח ועיג"כ להרב דב"ש סימן ס"א על הקרימו"ר די טאטאר"ו ולהרב מחנה אפרים בלקוטיו דף כ"ד ולהרב בני יעקב סי' ב' ובהלק"ט ח"א סימן ל"ה וה"ה בניד"ד אם לא שהתירו לחזנים מטעם זה לשתותו ביוה"כ ע"ש. ועיין בחיבורי הקצר הלז ח"א סימן ח"י אות ע"א ובסימן כ"ט אות ל"ג:

ז הורה הוא ובית דינו לאסור למי שעשה מים שרופים מיין כשר בכלי עובד כוכבים העושים בהם תדיר מים שרופים שלהם בלי הגעלת כליהם רק בשטיפה והדחה וכסברת הרב פרח מ"א וזולתו (פחד יצחק אות כ' (שלא נדפס עדיין) ערך כלים של יין):

הד"ט ועיין להרב שב יעקב סימן ל"ג שהתיר במקום הפסד מרובה בנעשה בדוד של נחושת שעשו בו מקדם מס"י בלי הכשר והוא נשרף משמרי יין שגם להיות משמרי יין הוי סניף להתיר אך ביין שרוף שלהם לא ניתן להאמר מרוב פשיטותו דאסור כיון עצמו דהאיסור שבו היכן הלך ול"ד לטארטאר"ו של עובדי כוכבים שהמנהג להקל וכמש"ל אות ו' בשם הרב דב"ש דשאני (וכמעט גם הטארט"ר היה ראוי לאסור) ועיין בתשב"ץ ח"ג סי' רצ"א תוכחת מגולה למתיר לשתות יין שרף שלהם ועיג"כ להרב אמונת חכמים בסוף ספרו תשובה גמורה בשם הרב אביו לאסור היין שרף שלהם ועיג"כ לרדב"ז סי' רצ"ט ולהריב"ש סי' רצ"ט ולהרב פמ"א הנז' ח"א סי' נ"ו וח"ב סי' י"ג י"ד וצ"צ סי. אבל ביין שרף שלנו שנעשה בכלי כשר אין לאסור במגע עובד כוכבים וכמ"ש הרב שבות יעקב ח"א סי' ב' ודלא כהרב הלק"ט ח"א סימן י' ע"ש ועיין להרב מראית העין בליקוטיו סי' א' בדין עיר א' שהטיל המלך על ישראלים מוכרי היין ושכר חביות גדולות של שכר ששבו ובזזו עבדיו מספינות של ערי אדום שיש מי שהורה להתיר השכר היינו האגוו"א הארדינט"ו על ידי צירוף אחר צירוף וסמך המתיר את ידו להוראת הרב אדמת קודש ח"ב סימן י"ג ע"ש והרב המחבר דחה הוראתו בב' ידים ושאין לסמוך עליו בזה דמה דמות נערוך להזעת גופו דמים שאובים דפ"ב דמכשירין לניד"ד דיין שרף כחו וריחו ממש של יין וכמ"ש הרב מור וקציעה בא"ח סימן ר"ב ואם יצרפנו עוד צירוף אחר צירוף הוא האיסור עצמו ומשביחו יותר ולא פקע איסוריה ואגב נשא ונתן בתשובת הרב עדות ביהוסף למהר"י ן' סאמון סי' י' דמייתי מהראנ"ח ומרן בא"ח שם סי' ר"ב ושנעלם ממנו דמרן כ"מ פי"ז דמ"א והרדב"ז ח"א סימן קפ"ד פליגי אמהרלנ"ח ושכבר הרב כנה"ג הגה"ט אות ל"ה בסי' קכ"ג הביא דברי מרן ורדב"ז ע"ש ועיגכ"ל סי' ט"ו בהגהת אות ב':

וכעת ראיתי כן תמהתי בבואי לקריאת ספר משמרות כהונה שכתב באות ז' ערך זיעה בעלמא בההיא דפסחים דכ"ד ע"ב דמשם ראיה גמורה להתיר יין שרוף מסתם יינם ע"ש וכל מעיין ישפוט בצדק דאין דעתו הרמה מכרעת למשרי לן עורבא ועיג"כ בתוס' שם ד"ה אלא הכא וכו' ע"ש מלבד דמלקות לחוד ואיסורא לחוד אי יהבינן ליה