עיקרי הד"ט יורה דעה כד

נוקפו על כן הלך לו ופשפש ומצא להכשיר א"כ למה כשנפלה קטטה ביניהם קראו מאכיל טרפות אין זה רק הבל ורעות רוח וכמעט יש לקרוא עליו כי רבים חללים הפילה ח"ו ולענין דינא הביא תשו' הרשב"א סי' קמ"ז דלדידיה נראה יש לאסור ג"כ כל התערובות מדין חה"ל וכמ"ש המרדכי פ' כל הבשר דרבינו שמשון נסתפק אם הגבינה נקראת חה"ל ע"ש ופי' הרב המחבר דספקו היה לפי שמצא דעות חלוקות בדין חה"ל די"א דכבש שלם או אווז שלם וה"ה גבינה שלימה לפי שאין דרך ליתן כך שלם בפני אורח לא מיקרי חה"ל וי"א שאלו דברי הבאי וכי בשביל שראויה לחלק גרע טפי אדרבה חשיב טפי את שדרכו לימנות ולכן נסתפק הר"ש ולא רצה להכריע אמנם דק ואשכח בשלטי גבורים בעבודת כוכבים פ"ב דף שס"ה שהקשה על הרשב"א דאוסר הקדירה שנעשה בה הגבינה מחלב שחלבו עובד כוכבים וישראל משום שמרתיחין אותה דליתא דבש"ס בפירקין מוכח דאי לאו טעמא דחלב קאי ביני אטפי לא היו אוסרין אותה וק' דהו"ל למיסר משום שהרתיח כל החלב יחד ואם יש בו חלב טמא יהיב טעמא בחלב טהור ועל הש"ס ל"ק דהש"ס סובר שאין עושין הגבינה ע"י הרתיחה כי כן המנהג בודאי עכ"ל. גם שאל כי ישראלים העושים גבינה וא"ל שאין מרתיחין החלב וא"כ אין מקום לסברת הרשב"א וקם דינן להתיר ועיג"כ בטא"ח סי' תמ"ז בשם הרא"ש בדין גבינה לחה בפסח ומור"ם י"ד סימן קכ"ב ואף אם יש מקום לחוש לסברת הרשב"א והר"ש הנז' כשנעשית בכלי בן יומו (מה שאינו) מ"מ יש להתיר התערובת דלית לה דין חתיכה הראויה להתכבד רק כשאסורה מצד עצמה (כגון גבינה של עובד כוכבים) אך אם נפל איסור בחתיכה ונתן בה טעם שאין האיסור מצד עצמה אין לה דין חתיכה הראויה להתכבד כמ"ש הפוסקים והביאו הר"ן ס"פ גיד הנשה אמנם לפי האמור א"צ לכל זה ודבר פשוט הוא להתיר הכל ע"ש ועיג"כ להר"ם פרווינצאלי בתשובה כ"י סי' קמ"ו וקמ"ט להתיר עשיית גבינה ביורה של עובד כוכבים לפי שאין מחממים החלב בכדי שהיד סולדת בו שתמיד ידי המגבן בתוכה אך עשיית הריקוט"א אסור לעשותה שם בלי הכשר אפי' אינה ב"י ואפילו בדיעבד יש לאסור ע"ש ועיין להרב בעי חיי סי' קנ"ט דצווח ככרוכיא על האוכלים ריקוטא של עובדי כוכבים ושראוים לנזיפה. ועיין להרב חקרי לב סי' קל"ט דלהעמיד הייגורט"י בריקוט"א של עובדי כוכבים דמהרב"י סימן קט"ו נראה דס"ל דעד ג"פ אסור פלפל בזה ומסיק דלדידיה אין נ"ל טעם לאסור עיין שם ולקמן סימן י"ג אות י"א:

ח שמע באומרים משמייהו דרבנן קשישי הש"ר היפה והראנ"ח שהיו מתירים לאכול גבינות הקראים ע"י שבועה שהיו משביעין להם ודרש הרב המחבר בעיקרן של דברים והביא ההיא דפרק קמא דיומא שהיו משביעין לכ"ג ומ"ש רש"י והר"ם עלה ומ"ש הר"ן בפי' למסכת נדרים להלכות הרי"ף פ' שבועות שתים בתרא שהביא מרן סימן רל"ו והריב"ש סימן צ"ח קנ"א ושצ"ה והאריך קצת בדיני חשוד וסיים דלענין דינא אף שנראה להתיר מ"מ מי יקל ראשו נגד רבן של ב"י ומה גם דאף מרדב"ז ח"ב סימן ר"מ נראה שאף שמן הדין מותר מ"מ אין ראוי לאכול משלהם אפי' בשבועה כיון שהם אינן אוכלין משלנו אפילו בשבועה ועיין עוד מדיני קראים למרן בבדק הבית סי' קכ"ח דס"ל דאין בין נשבע לשלא נשבע טעם להתיר (בעי חיי סי' קנ"ח(:

הד"ט ועיין לרדב"ז הנז' בח"ג דף פ' סימן תקכ"ח דהתיר לעשות היין בבית ישראל ע"י קראים אף בלא שבועה אף דביינן צריכין שבועה שלא נגע בו עובד כוכבים אמנם בישמעאל אם יש חשש שנוגע בו אע"פ שאינן עובדי עבודת כוכבים וגם אסור להם היין מ"מ לא מלאו לבו להתיר שמא מדמי מלתא למלתא ע"ש וילע"ד לתת טעם למה התיר יינן של קראים ע"י שבועה ובגבינות אפילו ע"י שבועה אין ראוי לאכול משלהן ועיג"כ להרב חיים שאל ח"א סימן ע"ד אות ט"ו ובענין השבועה שמשביעין ע"ל סי' ט"ז אות ד':

ט חמאה של עובד כוכבים שהתיכוה בקדירה על האש ונמצאת בתוכה גבינה ולפי השיעור דהשתא יש ס' בחמאה לבטלה אין לחוש ולהחמיר שמא קודם היתה יותר ונצטמק והביא ההיא דפג"ה דף צ"ח ומ"ש רש"י שם ומ"ש הרשב"א והר"ן ופר"ח סי' צ' סק"ו ופלפל בדבריהם ובדברי הרב יפ"ת שכולם הסכימו שאין לשער אלא כמו שבא לפנינו זולת הפר"ח שמחמיר ויחיד הוא בדבר זה ועוד יש להקל בדבר זה דהוי תרי דרבנן חדא דגבינותיהן גופייהו איסורן דרבנן ועוד דטעם הגבינה בחלב הוי מין במינו דאף באיסור תורה א"צ ס' רק דרבנן ולא עוד אלא דרבים סוברים דגבינות עובדי כוכבים בטלו ברוב ויש מקילין עוד להתיר לבטלן לכתחלה כמבואר הכל בפר"ח גופיה בסימן צ"ט סקי"ז (מכתם לדוד סי' י"ב):

י פת ישראל שאפאו עובד כוכבים דלריב"ש בשם הרא"ה מותר אפילו בלא קיסם בתנורים שלנו מ"מ מנהג פירארא להצריך קיסם גם בתנורים שלנו ויש להקל היכא דליכא מנהג (פחד יצחק אות פ' (כ"י) ע' פת ישראל):

הד"ט גם בהגהות הרב גאל"ו כתב בשם ריב"ש סי' תקי"ד בשם רמ"ה שהתיר גם הוא בתנורים שלנו בלא קיסם ע"ש ושוב ראיתי הריב"ש גופיה ונשתוממתי על המראה דלע"ד לא עלה מעולם ע"ד לחלק בין תנורים שלנו לשל קדמונים ולא דבר בזה כלל אם לא שאיזה תלמיד שאינו ותיק העתיקו בטעות כאשר יראה הרואה בריב"ש עצמו בפתיחת עין כל דהו ועיג"כ להריב"ש הזכירו הרב ערך לחם דאם פורעים לאופה עובד כוכבים שכר אפייה יש להתיר בכל גוונא ודוקא בפת הקילו ולא בשאר בישולי עובדי כוכבים כגון פאשטיד"א וכיוצא. ועיין בתשב"ץ ח"א סי' פ"ט וח"ג סי' י"א דפסק דמיני מתיקה שעושין העובדי כוכבים מסולת ודבש אע"פ שבסולת יש בו משום בישולי עובדי כוכבים מ"מ במיני מתיקה שהדבש עיקר אין בו משום בישולי עובדי כוכבים ואעפ"כ ראוי לכל אדם חשוב לפרוש עצמו מהן וכ"ש בדברים שאינן נאכלין אלא משום תענוג שיש להחמיר לעצמו ולהקל לאחרים וכדאמרי' בפ' ב"ט אדם חשוב שאני ע"ש ועיין להפר"ח סימן קי"ב סקי"א בדין פת הבב"כ ששלח עובד כוכבים לישראל שיש בו רבוי ביצים דפסק דאם ידוע ששלח לו מה שעשה לצורך ביתו ודאי אסור ממ"נ אם הקמח עיקר משום פת בעה"ב ואם הביצים עיקר משום בישולי עובדי כוכבים ועל הסתם תלינן שעשאה מתחלה למתנה דכזביני דמיא ודקמחא עיקר וה"ל כפת של פלטר דשרי ע"ש ובנודע שלא עשאו העובד כוכבים בביתו רק קנה מפלטר עיין לרש"ל סימן כ"ה שכתב דאם בעה"ב עובד כוכבים קנה מפלטר פת של פלטר מיקרי ומותר ועיין בפר"ח שם סקי"ז דכללא כייל שכל דבר שמברכין עליו במ"מ אם כשקובע עליו סעודתו מברך המוציא ובהמ"ז דינו כפת ותלוי באם נוהגים לאכול פת של פלטר לאיסור והיתר ואם הם דברים שאפילו בקביעות סעודה אינו מברך המוציא וכמיני מתיקות שעושין העובדי כוכבים מסולת ודבש דהדבש עיקר יש בהם משום בישולי עובדי כוכבים שלא כסברת התשב"ץ הנז' והביאו הרב"י סי' קי"ג וריב"ש סי' כ"ח ועיין להריט"ץ סי' קס"א דפסק דאף לנוהגים איסור בפת של פלטר מ"מ כל פת הבב"כ וכל שמברכין עליהם במ"מ כגון כעכים שקורין בישקוגי"ש מותרין ע"ש ועיין להרב חקרי לב סי' קל"ה בדין פת של בעל הבית עובד כוכבים דאסור אף אם קנאו הפלטר ממנו כדאיתא בסי' קי"ב וה"ה דאסור אם לקח פת בעה"ב ופררו ועשה ממנו פת או תבשיל אע"פ שנשתנה לגמרי והביא סמך לזה ממור"ם א"ח סי' תע"א בדין מצה שנאפה כתקונה ונתפררה אח"כ ונילושה ביין ושמן וכו' אסור לאכלו בע"פ אך יש לדחות ועיין להלק"ט ח"ב סי' פ"ג דאסר לבשל הפת כדי לאכלו ושוב הביא ראיה מתשובת יכין ובועז ח"א סי' ע"ו דאסר פת בעה"ב ששחקו עד אשר דק כעפר ועירבו בדברים אחרים דכיון שנאסר לא פקע איסוריה וע"ל אות י"ח ע"ש ועיין להרב בעי חיי סי' קנ"ב דדין פלטר עובד כוכבים ובעה"ב שעשה פת למכור כי הדדי נינהו ואף אם יש פלטר מותר ליקח מאותו בעה"ב אע"פ שאינו פלטר וכסברת מרן ומור"ם בסי' קי"ב ומשם נכנס בדין נזהר מפת של עובד כוכבים עד כמה ימתין אם אין לו פת של ישראל ע"ש:

יא שאלת חכם כמוהרר"א אשכנזי מקק"י פה פירינצי על גלוסקאות נחתומין עובדי כוכבים הנלושות במים וביצים טרופות שעושין למכור שאחר לישתן ועריכתן חולטין אותן ברותחין ואח"כ שמין אותן במחבת ברזל ואופין אותן בתנור ועי"כ באות יותר יפות מראה ונהגו היתר לאכלן ומחדש א' מהנחתומין עושה ומוכר ג"כ עוגות נלושות במים וד"א ולכן רבים מהקק"י קראו תגר על הלוקחים אותן מאותו חנות שכל משאו ומתנו מבקר עד ערב בידים מלוכלכות בד"א בשביל העוגות ההן הן כשהטבח מביא לחנותו השומן חי מחותך לחתיכות דקות הן כשמתיכו או כשמוכר שיור השומן שהתיך הן בלישה ועריכה ואפייה הן במגען חם בחם או צונן בחם וכיוצא בידים מסואבות ומזוהמות ורבים היו אומרים שהם זהירים וזריזים שלא יתערבו אלו באלו ושיש להם כלים מיוחדים שלא לבא לידי תערובת הן מחמת ימי ענוייהם שאסור להם לאכול בשר הן מפני שטבע הד"א אם היה מעורב בגלוסקאות לא היו באות יפיפיות ונפוחות שטבע הד"א להשפיל הדר הבצק וליטול זיו תארו ואף שעמדו על האמת כמ"ש הנחתום ההוא מ"מ היה קשה בעיני הרא"ה הנז' להתיר את של אותו נחתום וכתב לו להרב המחבר על מה אדני פקפוקו הטבעו ואחר שהאריך קצת להשיב על דבריו מסיק דעדיין לבו מהסס להתיר ושעצתו תהיה כיון שאינה שעת הדחק ויש בעיר מוכרי גלוסקאות אחרים להודיע לרבים חשש ופקפוק חומר האיסור למשוך ידיהם לטוב להם ואם יראה בעיני המורים לאסרה לגמרי יש להם על מה שיסמוכו וחייבים כל הקק"י לשמוע להם ועיג"כ שם להרב המחבר שהאריך להוכיח כחא דהיתירא ומכל מקום סוף דברו אמת דכיון דא"א ליזהר שלא יגעו זה בזה א"כ נטילת מקום סביב כל העיגולים מן הדין בעי' ובזה סגי אלא דא"כ נתת תורת כל א' בידו לגרר סביבות הגלוסקאות ולכן ראוי להרחיק מהכיעור ולהיות האיסור שוה והמחמיר תע"ב (שמש צדקה בחי"ד סימן מ"ז):

הד"ט ועיג"כ להרב מים רבים סי' ה' והנמשכים על ענין זה ממש שהביא פסק מלא וגדוש מהרב הרא"א הנז' שפסק לאיסור והסכים עמו הרב המחבר והרב יהודה פאדווא ממודינא והרב מרדכי צהלון מפירארא והרב אברהם סגרי מקאסלי בהסכמת הרב גבריאל פונטרימול"י והרב אש"ל פובינ"ו רבני טורינו והרב חזקיה מנוח מרומי והרב כהן מודון ממנטובא והרב"ך מריגיו והר"י בסאנו חתנו והר"י אבוהב מויניציאה והר"ש מורפורנו מאנקונא והרב מנשה יהושע ממודינא כל אלה גבורי החיל הסכימו כולם לאסור להלכה ולמעשה אפס כי הרמ"י פאדווה והרש"ם הנז' הסכימו לאסור למעשה אף שהיה מקום להתיר מדינא אמנם מהר"י אירגאס לא הסכימה דעתו לאסור אפי' למעשה והביא ראיות להתיר והרב מ"ר הנז' השיב על דברו וחיזק הוראתו והוראת אחרים הנז' והדר דינא לאסור ע"ש ולהרב אירגס הנז' בדברי יוסף שלו סי' ס"ז ועיין להרב יעב"ץ ח"ב סי' קמ"ב וקמ"ג בדין שתיית קאו"י של עובדי כוכבים שאומרים שאסור משום חשש איסור חלב של חזיר שנותנין בו והאריך שם להסיר כל מיני פקפוקים ושאין בזה רק קול דברים בעלמא ואין מקום מן הדין לאסרו אף שטוב לחוש לב"ק אף דלא איתמחי ובפרט לאדם חשוב ועיג"כ למהר"י הלוי סי' י"ד וי"ח ובעיקר הקאו"י אם יש בו משום בישולי עובדי כוכבים ע"ל אות ב':

יב אם בישל העובד כוכבים בשבת בבית ישראל לשתות המרק חולה ישראל ע"פ צווי הרופא אם במש"ק יותרו אותן האפונין לאכול לישראל בריא אף שנתבשלו בשבת ועוד יש בהן איסור בישולי עובדי כוכבים ופסק דלענין שבת אין בו איסור כלל כמבואר בא"ח סי' שי"ח ובענין בישולי עובדי כוכבים מסיק דיש מקום להקל משום ס"ס דהיינו אי קי"ל כהרא"ה דמתיר בישולי עובדי כוכבים בשבת ואת"ל דקי"ל כרשב"א שמא הלכה כהר"ר אברהם דס"ל דכשבשל העובד כוכבים בבית ישראל אין בו איסור בישולי עובדי כוכבים ואת"ל דקי"ל כהחולקים עמו שמא הלכה כרמב"ן דס"ל דבשפחות הקנויות לנו אין בהן משום בישולי עובדי כוכבים והוי ס"ס המתהפך שאף באיסור דאורייתא מהני וכ"ש בג' ספקות כ"ש באיסור דרבנן וכ"ש באיסור דרבנן שאין לו עיקר מדאורייתא וכיון שכן מותרין האפונים לאכול ומ"מ המחמיר על עצמו יחולו ברכות על ראשו (בעי חיי סי' קנ"ד וקנ"ה):

הד"ט וכן פה פירינצי נוהגים לאסור האפונים הנז' ועיג"כ להרב חיים שאל ח"א סי' ע"ד אות ו' שדעתו ג"כ לאסור ועיין בשיורי ברכה שלו ובענין הכלים שנתבשלו בהם בישולי עובדי כוכבים עיין להרב המחבר בסי' קנ"ז בדין דגים גדולים מלוחים ביד עובדי כוכבים דמחלוקת קדום היא ואם יש לחלק בין דגים גדולים כטונינ"א לבין קטנים (ועיין למרן סי' קי"ג) ואם אח"כ בישל העובד כוכבים הדגים גדולים המלוחים או כבשם או עשנן עיג"כ למרן שם דבמחלוקת שנויה ואם בשלן השפחה בבית ישראל יש להתיר להרב המחבר משום ס"ס המתהפך וכנז' לעיל בדין בישולי עובדי כוכבים בשבת ועיג"כ לקמן סי' י"ח אות ט"ו ועיג"כ למרן באבקת רוכל שלו סי' ל' דרוסאי בדין חטים ששלקן העובד כוכבים עד שמגיעים למאכל בן דרוסאי דמ"מ כיון שאינן נאכלין רק ע"י בישול מחדש יש להקל במקום צורך ע"ש ודבר שכבר נתבשל ע"י ישראל כמאכל ב"ד פשוט הוא שאין בו עוד איסור משום בישולי עובדי כוכבים אם גמר העובד כוכבים בישולו וכ"פ בפשיטות הרב יעב"ץ בח"ב סי' מ"ה:

יג לא הטה אזנו למאמר הגאון מהר"ם פישלש במה שמקילין לשתות קאו"י בחנותם של עובדי כוכבים בכלי עובד כוכבים שדרכן לשתות קאו"י בחלב שאולי מקילין הואיל ולא שכיח דבר טמא וכסברת הפר"ח סי' קט"ו כי לא כן דעתו רק לאסור שאין כאן ספק אלא ודאי שהן ב"י שבכל שעה שותין בהם חלב שאי"ר והיתר של כלי שני ג"כ אסור עכ"פ לכתחלה ורט"ז ורש"ל מחמירין בכלי ב' ורש"ך כתב דעכ"פ להחמיר לכתחלה בכלי חרס ואין המנהג ראיה שאף אם הם בני תורה אינם בני יראה (וע"ל סי' י"ח אות י"ב) (נודע ביהודה סי' ל"ו):

יד חרדל של בשמים של עובדי כוכבים שמערין מים רותחין עליהם שחוק היטב ומנערין אותו יפה יפה להרתיחו כולו ואח"כ מערבין בו דבש אם המנהג לקנות מהן מותר ואם לאו אסור דיש כדי בסברות הפוסקים לזה ולזה בין בענין גיעולי כליהן בין בענין בישולי עובדי כוכבים ודוקא באומנין אבל בשאינן אומנין אין להקל (שו"ת מהר"ם פרובינצאלי כ"י סי' קכ"ה):

טו אסר שורש התרדין (בלע"ז בארב"א ד"י בייטולא) הצלויות וקלויות ע"י עובדי כוכבים ויפה התיר ערמונין שבשלו העובדי כוכבים בכליהן שאין כאן איסור בישול עובדי כוכבים כיון שאוכלין אותן חיין שעל כן יש לברך עליהן בפה"ע כמ"ש הרמ"י סי' ר"ב סי"ב ובהכרעת הפר"ח בי"ד סי' קי"ג סקכ"ב ואם התוס' אסרו הערמונים בפ' כ"מ דף ל"ח ה"ד בשלהן שאינן מתוקין וגם משום גיעולי כליהן אין לאסור שיש להם כלים מיוחדים לכך ועוד שטעם בשר שבשלו בהן פוגם בערמונים וכן התירו התורמוסים שבשלו בכליהן לפי שאינן עולין על ש"מ ומטעם הנז' ע"ש עוד הביא דעת הרב מהר"י אירגאס שכתב דעדיין צריך לבאר בפרט גיעולי עובדי כוכבים או מיקרי דיעבד לקנות לכתחלה ועיין בתומת ישרים סי' ל' דבדיעבד מיקרי וכן מתבאר ממור"ם סי' קכ"ב ס"ו ומ"מ מסיק דאין להתירן משום דנראה דבר תמוה לרבים ובעיני ההמון קל מסובין דמדמין מלתא למלתא ואחריו בא מהר"ש נחמיאש והסכים גם הוא להתיר ואחריהן באה תשובת פלוני אלמוני והשיג על פרטי הרב המחבר ומסיק לאיסור גדול אכילת הערמונים והתורמוסים הנז' והרב המחבר הרבה להשיב על כל השגותיו והחזיק הוראתו להתיר ויצא לישע עמו להשיב למשיג הר"א אשכנזי מעיר הלזו עש"ד (מים רבים סימן נ"א):

הד"ט ואני מצאתי בעיר הזאת פירינצי מנהג פשוט להיתר דוקא הערמונים צלויים ולא המבושלים וכן התורמוסים וגם שרשי תרדין צלויות וקלויות בתנור ע"י עובדי כוכבים מנהג העיר לאסור ובדין אפונים שקלאן עובד כוכבים ע"ל אות י"ב ועיין ג"כ להריב"ל ח"א דף קמ"ד:

טז בדין פירות מחומצים שמגעילים אותם העובדי כוכבים בכליהם טרח למצוא להם היתר כדי שלא להוציא לעז על הראשונים שלא היו נזהרין בהן והביא מחלוקת הפוסקים דאיכא מ"ד דלא משוי ליה כב"י רק קורט של חלתית והביא מ"ש הרש"ך סי' צ"ה על מ"ש מור"ם על זנגביל ותמה על היתרו לפי שראה לסמ"ג שהוא נגד הרבנים הגדולים האוסרים ומ"מ כיון דפלוגתא דדינא הוא א"כ אפשר דמנהג הראשונים משום דסתם כליהם של עובדי כוכבים אינן ב"י משום דהוי ס"ס עיין בטוי"ד סי' קכ"ב בשם אביו וכ"כ התוס' ומרדכי והר"ן בפ' אין מעמידין וא"כ יש טעם למנהגם להתיר הפירות הנז' ע"ש ובמה שהוסיף אחר התשובה (סם חיי סימן ב'):

יז חגבים טהורים הנאכלים במסורת אע"פ שאספו אותן עובדי כוכבים אינו אוסר דאינן טעונין שחיטה ואם מלחן תחלה ואח"כ בשלן אין בהם משום בישולי עובדי כוכבים ולא משום געולי כליהם דסתם כליהם אינן ב"י אך אם לא מלחום תחלה יש בהם משום בישולי עובדי כוכבים (יכין ובועז סי' ס"ד):

הד"ט וע"ע לו שם סי' פ' בדין עופות שאם אין ידוע לו שהן ודאי טהורין נאכלים בבדיקת סימנים שמסרו לנו רז"ל וע"ל סי' ח' אות ג':