עיקרי הד"ט יורה דעה כג

דכ"ש בניד"ד שהמלח שעל דג טהור לא היה נוגע בדג הטמא שצד הפנימי לא היה מלוח ואף שנאמר שכח המלח מבליע בו מ"מ כבר נחלש כחו הרבה קודם הגיעו לדג טמא והביא ראיות לדבריו ע"ש ואחר שנשא ונתן ג"כ בענין זה ובדין נתבשל העלה מהמחובר דבניד"ד אם יש ס' נגד הדג הטמא בצירוף הדג שבתוכו הכל מותר חוץ מהדג שהטמא בתוכו דכיון שהאיסור בעין והוציא אותו עודנו חם חזר ואסר את הדג שאין בו ס' אבל שאר דגים יש להתיר להיות הפמ"ר ושעת הדחק וכדברי המתירין דלא מחזקינן האיסור לבסוף לומר דנשאר האיסור בלי ס' עיין בטור ומרן ומור"ם סי' ק"ו וק"ז (וע"ל סי' ז' אות כ"ה) (פרי עץ חיים ח"ג סי' מ"ד):

סימן יב דיני פת ושלקות של עובדי כוכבים וגבינותיהם אות א מי שאינו אוכל גבינה חיה כלל רק קלויה לא מקריא לדידיה דבר שאינו נאכל כמות שהוא חי להאסר לו אם בשלה עובד כוכבים דבתר אורחא דעלמא אזלינן ולא בתר דעתיה (ועיין להרב מחזיק ברכה א"ח סי' רנ"ד) (אהלי יעקב סי' נ"ח):

ב דקדק היטב במ"ש הרב ב"ע סי' ק"ה בדין קאו"י אם יש בו משום בשולי עובדי כוכבים ובסי' שלאחריו הרחיק נדוד ממה שהתיר הב"ע הנזכר לברך על סתם יינם דליתא וליתא (בית יהודה סי' כ"א וכ"ב):

הד"ט גם הרב יעב"ץ בח"א סי' ט"ו ומ"ה מחא אשמעתתא דהרב"ע הנז' ושאפי' לדבר מצוה אסור לברך אם לא מפני אונס לרפואה ובדוקה אי לא סגי בלא"ה וע"ע לו שם בח"ב סי' קמ"ב בהיתר שתיית הקאו"י וקיוקולאט"א ושכר ויין שרוף של עובדי כוכבים ועיג"כ להרב הר"ץ אביו סי' כ' ולהרב חקרי לב סי' קל"ו שהביא דעת הרב כה"ג קי"ג ובתשובותיו סי' קנ"ה שאסר הקאו"י שלהם והביא ג"כ סברת הרפ"ח סי' קי"ד סק"ו דהתיר מתרי טעמי והרב ח"ל הנז' כתב שכבר הקדימו הרב"ע בב' הטעמים ושהטעם הא' שאינו ראוי ללפת בו את הפת כבר דחאו החבי"ב עצמו ושנראה ודאי דעל הטעם הב' דבטל הקאו"י ע"י המים מיוסד מנהג העולם להתיר והוסיף עוד מדיליה דאין זה מספיק רק לשתותו בבית העובדי כוכבים או בחנותם אבל לאכול הקאו"י שמערבין בצוקאר"ו אין טעם כלל להתיר ולקנות הקאו"י קלוי ע"י עובדי כוכבים כדי לבשלו בביתו הוי מבטל איסור לכתחלה ומ"מ המנהג להקל ונראה דס"ל דאכילת הקאו"י קלוי אינה קרויה אכילה שאינה כדרך הנאתו והצוקאר"ו מכשירו לאכילה ע"ש:

ג חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו אף שאין דבר טמא בעדרו צריך שיהיה ישראל עומד ע"ג ואם לא אסור דלא כהרדב"ז סי' ע"ה (מעיל שמואל סי' י"ב):

הד"ט ועיין בפר"ח סי' קט"ו סק"א שהביא תשובת רדב"ז בסי' ע"ה ועמד בדבריו וס"ס העלה שכן מצא מנהג פשוט באמשטרדם להתיר ושכן נהג ג"כ עמהם וה"ה בעיר שלא נמצא שם דבר טמא או שהטמא יותר ביוקר מטהור ועיג"כ להרב בית יהודה במנהגי ארגיל דף קט"ו דנהגו היתר לפי שחלב טמא ביוקר גדול ושכ"כ הרשב"ש סי' תקנ"ד וכפסק הפר"ח אמנם בימות החורף נמנעים מלשתות אלב"ן שמנהגם לחמם המים בכליהן ועיין להרב עבודת הגרשוני סי' פ"ח ולהרב פ"מ אהרן סי' ל"ג ולהרב נחלת יעקב סי' בגד"ה ולמהר"ם פרווינצאלי בתשובותיו כ"י סי' קל"ב שמתיר בדיעבד אם אין ישראל עומד ע"ג ועיין להרב זרע אברהם ח"א סי' פ"ה דפסק דאף בשעת הדחק שאפשר להקל בגבינות שנעשו ע"י עובד כוכבים ואי"ר מ"מ החלב עצמו אסור ועיין לתשב"ץ ח"ד טור א' סי' ל"ב שעשה סמוכות למנהג ארגיל בהיתר החלב ושהגבינה שאיסורה משום גזירה אף אי בטיל טעמא הגזירה קיימת אבל החלב שהוא משום חשש תערובת אי בטיל טעמא בטיל איסורא ועיג"כ באותיות הבאות בדיני גבינות ועיין להרב מטה אשר דף ק"ג ענף ב' וג' דפסק בדין חלב עובדת כוכבים דכיון דרוב בנין ורוב מנין ס"ל דמותר אך משום חסידות דטבען של ישראל רחמנין וביישנין אף חלבן מגדל טבע כיוצא טוב להחמיר הכי נקטינן וכמ"ש הרשב"א והר"ן ומור"ם סי' פ"א והלבוש והחבי"ב ועיין להפר"ח דס"ל להקל במינקת עובדת כוכבים אבל לגדול אף אם פירש ליכא מאן דשרי ובודאי אסור ועיין למרן וסמ"ג דס"ל דחלב עובדת כוכבים אפי' משום חסידות ליכא אפי' לגדול וכדין חלב ישראלית והוא שפירש וכהרמ"א שם סעיף ז':

ראובן הלך לעשות גבינות והוליך עמו בחור אחד ועשה הגבינות ושלחם על ידו ליד נאמן וכתב לו שיקבל ממנו סך גבינות קצתם בחותם וקצתם בלא חותם וכן עשה ומסרם לנפקד ושוב יש מעידים שאותו בחור גזם ואמר שראובן לקח ממנו איזו חתיכות והפסידו מעט והוא יפסידנו הרבה והוציא לעז עליו שקנה ראובן מהעובד כוכבי' ועירבן ושהוא לא ראה העירוב אך ראה שבבא ראובן להתפשר עם העובד כוכבים לקנות החלב א"ל העובד כוכבים איני מוכר לך החלב עד שתקנה גם הגבינות שעשיתי קודם בואך והוכרח לקנותם ונפרד מאתו ושכיון שיש גבינות יבשות קצת נראה לו שהן הנה של העובד כוכבים וראובן צוח שחלילה לו לערב הטמא והטהור יחדו ושמכר האסורות לעובדי כוכבים ושהגבינות קשות ששלח אינן רק לפי שמהם הושמו במקום שהאויר שולט בהן וכדרך עושי גבינות ושמה שיש בהן גבינות בלי חותם הוא מדרך המגבנים שכשהם צריכים להתרחק ממקום עשייתן חותמין אותן כדי שלא תתחלפנה אך בעמדם שם עד גמר עשייתן ומיד מוליכין אותם בחדר היהודי אין דרכן לחתום והעלה הרב המחבר דע"פ הדין כל הגבינות מותרות ומכל מקום אם יש מי שיחמיר על עצמו א"נ שהמגבן מיקל באיסורין או בני המקום מקילין בגבינות של עובדי כוכבים ויבא חכם לאסור אין מוחין בידו (נחלה ליהושע סימן י"ד):

הד"ט ועיין להרב חקרי לב סי' קל"ח שעשה סמוכות למנהג העולם להתיר גבינות של עובד כוכבים ע"י עמידת ישראל על גבו אף שאין הישראל עושה שום מעשה בהגבנתן והביא מ"ש רש"ך סימן קט"ו דהחמיר והסכים עמו הפר"ח בסי' קט"ו ס"ק ט"ו והביא מ"ש הרב גינת ורדים דמיקל בחא"ח כלל ג' סי' כ"א ודחה ראיות הפר"ח ובפרט שכבר נהגו כן ועיין בח"א מחבורי הקטן הלז סי' י"ד אות פ"ז וכ"ש אצלנו שהמנהג להתפשר תחלה לחלוב לצורך ישראל דאף הפר"ח מתיר ע"ש ועיין בפרח שושן כלל א' סימן ג' על דבר אומנים ישראלים שעושים גבינה בכפרים ומשלחים אותם לישראל שבעיר ע"י משרת שלהם בלי חותם או סימן רק כותבין לו יגיעך כך וכך חריצים של גבינה עם משרת ואין עוד וככתוב בגו"ר כלל א' סימן י"ט ונשא ונתן בדבריו ע"ש ועיג"כ להריב"ל ח"ג סי' מ' שפסק בדין עובד כוכבים שהביא גבינות ממרחק ובידו כתב ממקום עשייתן מיחידי הקק"י מודיע מנינן ולא נכרו חתימתן דיש להקל אם אין מנהג בעיר שיכיר החתימות וצריך ליקח הב"ד הכתב שמביא העובד כוכבים בידו ועיגכ"ל סי' ט"ז אות ט"ו:

ה העיד בנו האיש שמנהג עיר הזאת פירינצי שהיו נוהגים היתר בגבינות עבודת כוכבים שהעמידום בפרחים ושאסרום מקרוב. עוד כתב שם בשם מהרי"ב דמ"מ אין להרהר אחר מנהג איזה עיירות הנוהגים להקל (פחד יצחק אות ג' ע' גבינות עובד כוכבים):

הד"ט ועיין להרב דברי דוד סי' פ"ג ופ"ד מ"ש על תשובת א' חכם ממדרש הגדול עץ חיים שבאמשטרדם בח"ג ס"ס מ"ו בדין העמדת החלב בפרחים וחוששים לתערובת עור קיבת נבלה גם לפי שעי"כ מרובה הנייתו למחצה לשליש ורביע ממה שיעשה במשרת פרחים לבד ושלכן יעשו כל מאמצי כחם לערב הקיבה בלא דעת ישראל העומד על גבו ומהר"י בשן בעל התשובה הנז' העלה בתחלה לתקן לשרות עור קיבת שחוטה במים או בחומץ ולסננו ולערבו במשרת פרחים באופן שמשרת הפרחים המעמידם תהיה הרוב וכיון שכן יוכל אח"כ להעמיד הגבינות בתערובת הנז' ולא מיקרי מבטל איסור וכו' ודומה לההיא דפ' בתרא דכלאים צמר גמלים וצמר רחלים וכו' וה"ה כאן אך לא נתקררה דעתו בזה דיש לחלק הרבה בין זה לזה והניח הדבר בצ"ע והרב המחבר עמד על כל דבריו ולא מצא בהם טעם של עיקר לא בראיה שהביא ולא בדיחוי שלו ואחר כך הביא ראיות אחרות והוכיח להתיר לכ"ע ושמותר לעשות כאשר דבר לתקן לשרות אפילו לכתחלה ולהעמיד בתערובת הנז' ע"ש ומענין לענין נכנס בדין קיבה שמלחוה בעורה דס"ל דאף דבעלמא קיימא לן מליח כרותח כיון דבבשר בחלב לא אסרה תורה רק דרך בישול לא אמרי' בה מליח כרותח ע"ש ולהרב פחד יצחק אות ק' (כת"י) ע' קיבת נבלה שכתב שלא מצא חן בעיניו היתר קיבת נבלה אף שרבו כמו רבו המתירין מטעמא דפירשא בעלמא היא ודוקא עור הקיבה אסרו דיש לחוש לחלול ה' של עובדי כוכבים שרואים שאנו מקילים ועוד שלא לזלזל באיסור נבלה וטרפה ועוד אם נתירנה יבאו לאכול גבינות עובדי כוכבים שאינם מבחינים בין טפה לטפה היינו בין קיבה עצמה לעור הקיבה ע"ש. ולע"ד יסלח נא האדון שאין דבריו כדאים לאסור לנו יונה ולגזור גזירה מדעתנו וכבר כתבתי שורותים בחא"ח סי' י"ז אות ל"א ע"ש ובחלק זה ג"כ באיזה מקומות:

ו מתון ומסיק דמי לא יירא להקל בגבינות שלא היה שם ישראל עומד ורואה מתחלת החליבה פן יערב בו העובד כוכבים חלב טמא דלרש"י ז"ל פ' אין מעמידין וסמ"ג אע"ג שאין חלב טמא מקפיא ואף שהעובד כוכבים חלבו לעצמו אין שום חילוק להקל ואף שאין דבר טמא בעדרו וכמ"ש המרדכי פ' א"מ הנז' ע"ש (שו"ת כ"י מהרב עזריאל דאיינה סי' פ"ז):

הד"ט וכ"ש וכ"ש האידנא דבקשו ומצאו האופן בתוך האופן להקפיא ג"כ חלב טמא ע"י תערובת טהור וכאשר השקיף עין חכמתו של הרב פרי תואר ע"ש ועיג"כ להרב יוסף אומץ סי' מ"ד שגם הוא החזיק דחלב טמא דוקא כולו אינו עומד אבל רובו עומד ע"ש ובחיים שאל שלו סי' מ"ג הזכרתיו לקמן אות זה ופה פירינצי עוד היום מתמידים במנהגם הנזכר באות ה' להזהר שלא לאכול מגבינותיהם רק בשמירת ישראל מתחלת החליבה אע"פ שחלב טמא ביוקר מאד מהטהור וכן נזהרים המורים ה"י ממקומות אחרים כשמעידים על המביאים פה גבינותיהן שנעשו בחזקת כשרות לפרט ולפרש מתחלת החליבה וכבר בא מעשה לידי שהושלחו פה גבינות ממדינה אחרת בעדות מ"צ של העיר שסתם ולא פירש ולא רציתי להתירם עד יבא דבר מפורש היטב ואף שהיה מתנצל באמרו שכיון שהעיד בדרך כלל שנעשו ככל תחז"ל הנה סתמו כפירושו גם לענין החליבה לא הטיתי אזן לדבריו עד שיפרש דכיון דקרוב למקומו ממש סמוכות ערי פארמ"א שאינן נזהרין בכך ולדידהו ודאי הוי ככל תחז"ל כיון שכן נהגו ודבר התלוי במנהג אין מטעין זה לזה אין ספק דאין פרט ראיית החליבה בכלל העדות ואזן מילין בחנה ושמע לדברי והעיד כראוי ועיג"כ להרב זרע אמת ח"ב סי' ל"א אות ב' שהראה פנים לחזק מנהג פארמ"א במה שמקילים בחליבה ושמ"מ אין להתיר במקום שנהגו בו איסור ע"ש ולהרב מטה יוסף ח"ב סי' ט"ו דמתחלה לא מצא מקום להתיר בהעלמת עין בחליבה ושוב אשכח צד שירותא מהגהות אשירי ושכן התיר ר"ת בישראל שא"ל העובד כוכבים לקנות החלב לגבנו וכבר נחלב החלב ע"ש דכיון שהעובד כוכבים יודע שישראל לוקחו להקפיא מרתת לערב בו חלב טמא ודגם לרש"י מותר כל שיודע העובד כוכבים דלעשות גבינה לוקח ומ"מ עדיין אין בידינו להתיר אלא בדיעבד והביא דעת המרדכי בשם ר"ת שלא היה מתירו עם העובדי כוכבים חלב לאכילה ולכותח ונשא ונתן בדבריו ובמ"ש הרב"י בשם רשב"א בענין גבינות שדרכן להעמידן בפרחים דהאיסור במקומו עומד ומשם בא לו למ"ש הרמב"ם שלדבריו בפ"ג מהל' מ"א מותר אפי' לכתחלה ע"ש ולהכ"מ וכ"מ ול"מ ולבסוף יש הוראה להקל בניד"ד שהעובד כוכבים חולב בציווי ישראל שקונהו לגבן דלכ"ע שרי אפי' לכתחלה שהעובד כוכבים מרתת והביא קושית רט"ז על רמ"א שלא הבין מ"ש דיש להתיר בדיעבד כיון שכבר פסקו כרמב"ם דאפילו העמידוהו בפרחים אסור דלא פלוג ה"נ היה מקום לאסור כיון שלא ראה תחלת החליבה ותירץ דשאני הא מהא והרי לרמב"ם גופיה דאסר בהעמדה בפרחים כתב הה"מ דשרי ליקח חלב מהעובד כוכבים אע"פ שחלבו לאכילה אין זה תלוי בזה וק' על הרט"ז כנז' גם לרש"ך דס"ל דכיון שגזרו בגבינותיהם כל שהגבינה של עובדי כוכבים יש לאסור אפילו ראה החליבה דאכתי גבינותיהם של עובדי כוכבים מיקרי ע"ש מ"מ בענין של מעלה נראה דלכ"ע שרי דהא ישראל הוא הבעל קודם עשיית הגבינה ומעשה הגבינה ע"ש ישראל נעשה גם מענין החליבה כיון דאיכא טעמא דמרתת חשיב כראיה ושרי ע"ש ובגמר דבריו נתעורר האם לסברת הרש"ך הנזכר בגבינות ישראל שקנאן העובד כוכבים היכא דאין לחוש לזיוף אמרי' דל"פ רבנן וגבינות עובד כוכבים מיקרו ומסיק דלדעתו אף לרש"ך מותר וכ"ש לרמ"א ובירך על המוגמר שעזרו ה' למצוא פתח להתיר ניד"ד בלי פקפוק לכ"ע ע"ש ונלע"ד שיש להוציא דין זה מדין של פלטר עובד כוכבים שקנה פת מבעה"ב או בהפך דאזלינן בתר התחלה וה"ה הכא כיון דעיקרה של גבינה יצא בהיתר אף אם לקחו עובד כוכבים יש להתיר כל שאין מקום לחוש לזיוף ודו"ק ז האריך הרבה בדין גבינות שעושים בבית עובדי כוכבים במעמד ישראל בכלים שלהם בלי הגעלתן קודם עשייתן שמ"צ אחד הטיח דברים הרבה על זה וכאילו יאכלו בני ישראל השקץ והעכבר ח"ו והרב המחבר לא כן ידמה ובתחלה עשה סניגרון לדבריו במה שהיה מתיר דבר שחבירו אסר שאין הדבר כן דבפ"ק דע"ג ובפ', א"ט ובפ' כל היד תניא חכם שטימא אין חבירו וכו' ה"ד במלתא דתליא בסברא וכמ"ש רש"י שם בפ' א"ט אך במה שאינו תלוי בסברא כגון הא דניד"ד מותר להתיר מה שאחר אסר והביא ג"כ ראיות אחרות ע"ש ועוד דאם נחמיר להבא איכא למיחש טובא להוצאת לעז על הראשונים ובעיקר הדברים יש להקדים שבעשיית הגבינה אין מחממין החלב רק להפיג צינתן שאם היו מחממין אותו הרבה היו מרעו לגבינה וזה ברור וידוע ליהודים ועובדי כוכבים ואף אם תהיה היורה בלועה מאיסור מה טעם תאסר היורה להשתמש בה החלב בצונן והלא אין לה כח להפליט האיסור הבלוע בה וא"א שיביאנו לידי חמום שהיס"ב שהעובד כוכבים עצמו לא יתרצה משום קלקול הגבינה עוד הביא ראיה להתיר בלי הגעלה ממ"ש הסמ"ג בשם ר"י בסי' קל"ב מלאוין שלו עוד האריך בענינים אחרים השייכים לענין וסופו בתחלתו נעוץ שאין מקום לאסור על שלא הכשיר הכלים קודם ההעמדה מיהו מה שעושין אחר הגבינה שקורין ריקוט"א אין טעם מספיק להתירם והצנועים ימשכו ידיהם כי מחממין המי חלב בחום גדול שהיס"ב והוסיף עוד שנית והשיב ידו על כל מה שהשיגו הרב גרשון לטיף וקם דינא להיתירא (שו"ת כ"י להרב עזריאל דאיינה סי' פ"ד ופ"ה):

הד"ט ואצלנו המנהג פשוט להזהיר לישראל ההולך לעמוד ע"ג להכשיר תחלה הכלים ואפשר שטעם המנהג משום שעושים ג"כ הריקוט"א ולזר יחשב להזהירו להכשירן אחר עשיית הגבינה ועיין להרב המחבר הנז' שאחר סמוך לפסקו שנית הנז' כתוב (שלא מכ"י המעתיק הספר) וז"ל המעיין בתשובת רשב"א סי' קמ"ג יראה דלפי האמת אינו חולק על הרב הזה לפי שהוא מדבר בהעמדת חלב ע"י חום האש שיש בו כח להבליע ולהפליט עכ"ד ולע"ד קשה דמחלוקת במציאות שאם יונח שאין מחמין רק להפיג צנתן מטעמא דתתקלקל הגבינה הלא לאמונה תהיה דעתו בטלה של המחממו עד שהיס"ב לחבול בממונו ואם הדבר בהפך שאין חמימות החלב מזקת אפי' אם היס"ב לא מצאנו ידינו ורגלינו בבית מדרשו של הרב המחבר וראיתי ג"כ בענין זה בשו"ת כ"י להר"י טראבו"ט סי' ק"ז (ואיני יכול להבחין אם הוא השואל או הנשאל שאין שם חתימת זקן לא בשאלה ולא בתשובה) שנשאלו שם איזה שאלה ובתוכן כתוב וז"ל גם תודיעני אם צריך להגעיל היורה קודם שמקפיאים בתוכה החלב עבור הקיבה אם נאמר דהעמדה לא חשיב טעם כמ"ש רבינו מאיר והביא ראיה מפ' כ"ה וז"ל המעמיד בעור הקיבה אם יש בה בנ"ט ה"ז אסור הא ליכא נ"ט שרי אע"פ שהעמיד החלב ול"ד לשאור דלטעמא עביד ולא בטיל או נדמה אותו לדפוסי עובדי כוכבים שאע"פ שאין המלח מפליט מה שבתוך העץ מ"מ כיון שמולח תמיד בתוכן צריך הגעלה לדעתו כמ"ש לעיל וכו' עכ"ל ולא מצאתי תשובה בצדה ולענין מעשה אני אומר לע"ד דכחא דהיתירא בדיעבד עדיף ומזהירין אותם לכתחלה להגעיל וכמ"ש דכן מנהגנו פה גם ראיתי להרב מקור חיים בתשובותיו כ"י סי' כ"א שנשאל במי שהלך לעשות גבינות ולא הכשיר היורה תחלה וקנו ממנו הגבינות ואכלו מקצתם וחזר עוד לעשות גבינות והתירוהו להכשיר היורה תחלה וגם בפעם ב' לא הכשירה ועשאן קצתן ביורה ב"י וקצתן בשאינה ב"י ונתערבו הגבינות יחד וכשחזר למקומו שאלוהו אם הכשיר היורות והשיב שלא הגעילן להיותו מתירא מהעובד כוכבים וגער בו החכם בפרהסיא ולא אסר הגבינות וכאשר חדלה גערת חכם וקולות בני העיר חדלו התחיל למכור הגבינות לזה ולזה בעירו ושלא בעירו ושוב היתה בין החכם ובין עושה גבינות מסה ומריבה וקראו החכם מאכיל טריפות לישראל וגילה החכם בצינעא שקראו כן בשביל הגבינות שעשה בלי הכשר הכלים וקצתם נמנעו מלקנות ממנו וקצתם לא חששו ואז אמר העושה גבינות שחשב להכשיר הכלי בעשיית הריקוט"א ונשאל הרב המחבר מה דינן של הגבינות והכלים שנשתמשו בהן ופסק דמן הדין אין לנו לאסור הגבינות יען שביורות אין מרתיחין החלב לעשות הגבינות ומ"מ היה ראוי לקנסו שלא שמע לקול מוריו ומה שאמר אח"כ שחשב להכשירן בעשיית הריקוט"א אין להאמינו כי לא אמר כן רק בראותו כי כלתה אליו הרעה וגם על הרועה חרה אפו דאם ס"ל שהיו הגבינות אסורות וע"כ גער לו למה לא אסרן מיד והניח ליקח מהם ואם לבו היה