עיקרי הד"ט יורה דעה כב

הגיהו עליו כלום ולמה לא התיר ע"י נסיון לבשל הקליות כאשר עלה בדעת השואל לעשות א"ו צ"ל דליתא ושם עמד במ"ש הרב אמונת שמואל ופר"ח סי' צ"ח סק"ט דהסכים ע"ש (וע"ל סי' י"ב אות ו') (פרי צדיק סי' כ"ו):

יח תשובה השיב למהר"ם מווילנא בדין מי ששחט ז' בהמות ושוב נמצאת א' מהן טרפה ונתערבו זה בזה וקודם שניכר הספק נמכר חצי בהמה א' בחזקת כשרות ודעת מהר"ם הנז' גם החצי הנשאר כשר דאיך נחלק בהמה א' חציה כשרה וחציה טרפה ובפרט באיסורא דרבנן ומה בין זה לדין שומן קורקבן דמדמין החתיכות והרב העשיל פקפק על טעמי הוראתו ומ"מ מסכים גם הוא להתיר באיסורא דרבנן (וע"ל אות א') (תשובות גאוני בתראי סי' ה'):

יט עוד לו שם בשם הרב העשיל הנז' על מעשה הנז' שלקחו מהז' בהמות בפעם א' ד' לשונות וג' נשתיירו ונסתפק הרמ"ם הנז' אי נימא איסורא ברובא איתא והנשארים מותרין א"ד לא אמרי' הכי אלא אחר שנולד הספק אך כאן שנולד הספק אחר שנודע האיסור יהיו הנשארין אסורין א"נ אין הולכין אחר רוב לשונות רק אחר רוב בהמות ורוב בהמות שנשארו קבועין הן ולכל א' מהלשונות נימא מרובא פריש והשיב לו הרב העשיל דכיון דא"א לצמצם שלקח הד' לשונות בבת א' א"כ פשוט דלכל א' וא' אמרי' מרובא פריש ואף דאפשר שהיו ארבעתן תלויות יחד ופירשו בבת א' י"ל דאה"נ דאמרי' איסורא ברובא איתא וכמ"ש בזבחים דף ע"ג ע"ב שמא יבואו עשרה כהנים בבת א' ע"ש ואף דמשם יש להוכיח דאם פירשו קודם שנולד הספק יש להתיר הג' הנשארים משום דאיסורא ברובא איתא מ"מ יש לחלק ודבניד"ד לא מהני מה שפירש קודם הספק ועל מ"ש אי אזלינן בתר רוב הבהמות שנשארו דרובן כשרות השיב שלא ירד לסוף דעתו דמה לי בהמה שלמה דלא אמרינן רוב בהמות נפרשו מרוב הבהמות הכשרות רק אמרינן אדרבה הרוב הוא האיסור א"כ בהני לישני נמי נימא דהלשון האיסור הוא במקום הרוב באופן שהג' הנשארים אסורין (שם סי' ו'):

כ עוד שם מהרב ב"ח בראובן שהיו לו ב' אווזות שחוטות ומכר א' מהם לשמעון והשאיר לעצמו הקורקבן שלה ומלחו בבשר הרבה ומלח ג"כ בשר בפ"ע ובהדחה אחרונה עירב כל הבשר בכלי א' וחזר ומלח הכל ביחד בכלי א' במליחה קצת ובישל האווזא והקורקבן בי"ט א' ובליל י"ט ב' בישל קורקבן הב' עם הבשר ובשעת אכילה נמצא עצם עב מצד א' לצד חוץ וחודו של עצם תחוב בבשר הקורקבן לצד פנים ולא היה ניכר הנקב מצד פנים והיה ניכר שנעשה קודם השחיטה וגם שמעון מלח האווזא בבשר הרבה ומלח עוד בשר ותרנגולת בפ"ע ואחר הדחה אחרונה חילק והניח אווזא עם התרנגולת ובשר עם בשר ומלח כל א' בכלי בפ"ע ופסק הרב"ח שההיתר שנמלח עם האווזא אם אין ס' בהיתר נגד האווזא וקורקבן הטרפה הכל אסור וגם עצמות האיסור מצטרפין עם ההיתר והבשר האחר שאצל ראובן לבטל האיסור ומ"מ חזרו לאיסור במליחה שנית שאחר הדחה אותן החתיכות שהציר נוטף עליהן ואם אין ס' בכל היתר גם הבשר אחר נאסר מיד כשהונח יחד קודם הדחה אבל אצל שמעון שלא נתערב הבשר אחר הדחה במליחה קצת יש חילוק בין אם יש ציר למטה כנז' ובשר שנמלח תחלה עם האווז בין אצל ראובן בין אצל שמעון אסור אם אין ס' נגד האיסור וגם הכלים שבשלו בהן והקערות והכפות אסורים אע"פ שהן ס"ס כמ"ש האו"ה ע"ש (שם סי' י"ז):

הד"ט ועיג"כ לרדב"ז סי' נ"ח שהתיר להלכה ולא למעשה בדין מחט תחוב בקורקבן עובר מעל"ע בשיעור חצי אצבע שלא הרגישו בו אלא אחר הבישול ע"ש ובסי' קמ"ב בדין מחט בקורקבן מבחוץ והיו שם עופות הרבה ולא היו מכירין מאיזה עוף ע"ש:

כא מסיק להיתר בדין קדרה של חמין שהיו בה ביצים ונמצא אפרוח באחד מהן ואותן הביצים היו שלוקות במים ואפר קודם שנתנוה בקדרה של חמין וכפסק מרן סי' צ"ה ס"ד דע"י אפר. נטל"פ ואף דהרש"ך שם סקכ"א ורט"ז סקט"ו גמגמו בזה אנו אין לנו אלא הוראת מרן וגם הרב צ"ץ סי' צ"א והרב פרי תואר סק"ו החזיקו בסברת מרן דהאפר פוגם יותר מכלי שאינו ב"י ואף הפר"ח שם שכתב שאין בידו להכריע מ"מ התיר בהפ"מ ע"ש ובמערב נהגו כשיש חופה אז אבי הבן משלק הרבה ביצים לחלק לבני אדם לאכלן אחר ששתו יין שרף ונותנין אפר תוך המים וכשנמצא ביניהם ביצה שיש בה אפרוח או דם מתירים שאר הביצים לפי שפליטתה היתה טעם פגום ע"י האפר עוד מוביל ומייתי בידיה טעם אחר להתיר אף אם לא נשלקו הביצים באפר אם עדיין לא נגמרה צורת האפרוח משום דאין לך דבר מאוס וסרוח ממנו ועיין בש"ע סי' ק"ד ס"ג וברב"י סי' ס"ז בשם המרדכי ופר"ח סי' פ"ו סקכ"ב (עדות ביהוסף להר"י בן סאמון סי' מ"ב):

הד"ט וע"ל סי' י"ח אות י"א ועיין להרב בית יהודה סי' מ"ב ומ"ג בדין תבשיל שעירו ממנה מרק תוך הקערה וממנה לקדרה אחרת דלקדרה ודאי יש לה דין כלי ב' ואח"כ נמצא בתבשיל ביצה א' באפרוח ואין ס' בתבשיל הוי ספיקא דרבנן אלא שאינו מחשב עצמו כדאי להקל לבדו נגד הרב פר"ח סי' ס"ח סקי"ח דס"ל דסתם כלי ב' היד סולדת בו ועיין להרב בעי חיי סי' ק"א ולהרב פרי מגדים בחלק משבצות זהב סי' תמ"ז אות א' בדין גיד הנשה שנפל לכלי א' שאין בו ס' או ספק אם יש בו ס' או נפל לכלי ב' דאע"ג דקי"ל דאין בגידין בנ"ט מ"מ דם יש בו ובלא מליחה עכ"פ אוסר עד ס' משום דם ובספק יש להתיר משום דדם שבישלו מדרבנן כבסי' צ"ח וספקו לקולא ובזה חמור כלי ב' מכלי א' דלמ"ד מפליט ומבליע ואינו מבשל א"כ הו"ל ספק תורה וע"ל סי' ז' אות א' ולקמן אות כ"ד:

כב יצא לישע עצמו וליפטר לשלום ממה שהיו מבקשים לחייבו לשלם תשלומי הבשר ותערובתו במעשה שבא לידו בח' אייר תק"ז ששחט ל"ד טלאים מקצב א' בבת אחת וכשהפשיטו הטלאים קראוהו לבדוק ובדקם ולא מצא בהם רק טרפה א' והשאר יצאו בחזקת כשרות מתחת ידו וביום ו' הביאו לפניו רביע א' של טלה סרוך מבית השחיטה עד ו' צלעות כל שטח הצלעות מחזה עד השדרה וא"ל שטרפה היא ושמא הוא מה שהטריף שנתחלף לבעליו במקום כשרה והלכו הבעלים לפני ב"ד לשאול על הריאות והראשים שנתערבו מכל הל"ד טלאים ונמכרו בין קודם שנודע האיסור בין לאחריו ותצא דינה מהב"ד שלא לחלק בין אלו לאלו דלאו כ"ע דינא גמירי וליתו למטעי ולחייבו בחצי נזק הבשר ותערובתו וחצי נזק לקצב והרב המחבר האריך למעניתו אם הבהמה ההיא טרפה מדינא או לא ואת"ל דטרפה אם יש לחייבו לשלם או לא וע"ש שהאריך והוכיח דיש להכשיר מדינא את הטלה ולפטור את השוחט עש"ד ומה שהשיב על כל קוץ וקוץ של פלוני אלמוני שהיה מחייבו (אהל יוסף סי' כ"ה ו' וז'):

הד"ט ועיג"כ שם בסי' ל"א בדין מוכר בשר בחזקת כשרה ונמצא אח"כ טרפה דיש מהקונים שהביאו הבשר החי כמו שלקחוהו ומהם בשל ומבושל במים ומהם בשר מודח במים ומהם מלוח וכולם טענו מהקצב דמי הבשר ופסק דלראשונים חייב להחזיר דמיהן כמ"ש מרן סי' קי"ט סי"ג ופר"ח שם ועיין להרב זרע אברהם חלק ח"מ סי' י"ד ולאשר הביאו הבשר אחר ההדחה או מליחה או בישול ינכה מהם דמי הטרפה והשאר שלם ישלם כיון שהפסידו הלוקחים את הקצב שאינו יכול למכור לעובד כוכבים ואף שבטרפות דאורייתא אף אם אכלו הלוקח משלם לו הקצב שכר כשרה שאני התם שהוא משום קנס כמ"ש רש"י ז"ל שם בבכורות ושאר הפוסקים הזכירם הרב כנה"ג שם ואם יש חילוק בין טרפות דאורייתא לדרבנן עיין למרן בש"ע ח"מ סימן רל"ד:

כג עלה על דעתו הרמה דהא דקי"ל אין מבטלין איסור לכתחלה היינו דוקא בדלא חזי בלא"ה למידי אחרינא כגון דבר איסור של מאכל ומשקה דאל"כ וכגון איסור דכלאים אע"ג דאסור לישראל ללבשו מ"מ יכול למכרו לעובד כוכבים או לישראל ג"כ למזגא עליה לא חשיב כמבטל איסור (שאלת יעב"ץ ח"ב סי' צ"ד). הד"ט ועיג"כ להרב בעי חיי סי' קע"ד בדין ביטול איסור לכתחלה על מ"ש הר"ן בפ' אין מעמידין על הרשב"א עלה דמהו ליתן לתוכן שכר וע"ע לו ז"ל שם בסי' ק"ה ק"ו ק"ז וק"מ שיצא גם הוא לחלק בין זה לזה:

כד שתים זו שאלו ממנו באם עירו תבשיל שנתבשל בעוף שנמצא בו טרפות והורה גבר דאין ספק שיש להחמיר כדעת רוב הפוסקים דס"ל דכלי ב' ועירוי מכלי א' בולע ופולט בין כלי מתכות בין כלי חרס עוד נשאל אם יש לחלק בין כלי חרס המצופין באבר לשאינן מצופין באבר והשיב דנראה דבהתוך של זכוכית לכ"ע דינן ככלי חרס ואפי' בדיעבד אסורין ובהתוך העופרת לרש"י דינן ככלי חרס כמ"ש בפ' כל שעה גבי מאני דקוניא ולר"ת בבתרא דכתובות ככלי מתכות ונתרת בהגעלה ואחר שצדד להקל כר"ת מסיק דבניד"ד אינו כלי שני אלא שעירו בו מכלי ראשון יש להחמיר ולאסור לכ"ע לבשל בו ועיג"כ לרש"ך סי' ק"ה סק"ד (ועיג"כ לעיל אות כ"א ובסי' י"ח אות י"ב וי"ד) (בעי חיי סי' ק"ט):

כה הגם דקי"ל כרבינו אפרים דלא אמרי' חנ"נ רק בבשר בחלב וכמ"ש מרן בדין בשר שלא נמלח שנתבשל בשנמלח דמשערינן אם יש ס' משום דלא ידעינן כמה דמא נפיק מיניה ואפ"ה כתב הרב"י בשם הא"ח דיש להקל לצורך אף אם אין בו ס' נגד כל החתיכה וכסברת הראב"ד דבמאי דנפיק מיניה משערינן (וע"י סי' ז' אות ט"ו) (שם סי' קי"א):

כו מי שהיו ג' עופות בלול שלהם ולקח א' מהן לשחטה והרגיש שהיתה שבורת הגף ולא שחטה והחזירה למקומה ובבוקר מצא בלול ג' ביצים כהרגלו יום יום ואסר הרב המחבר שלשתן משום איסור חומר ביצה שביניהן עוד נשאל שבעוד בא הבעה"ב לשאול את פיו ולא ידעה אשתו שנולד הספק לקחה משם ב' ביצים ולא ראתה השלישית וכמעט לא הספיקה לבשלן עד שבא האיש לביתו וא"ל שאסורות הן וגם בזה הורה שיפה אסר אע"פ שכשסילקן לא ידעה שהיו בספק איסור ולא אמרי' דנתבטל קביעותן ע"ש (משאת משה ח"א סי' א'). הד"ט ודבר פשוט הוא דמיירי דהשבירה היתה בגף במקום שמטריף העוף דאל"כ דליכא אלא מצות פרוש אין הביצה אסורה וכ"פ בהדיא הרב בית יעקב סי' י"א דביצה שנולדה מתרנגולת שיש בה ריעותא באבר א' שאבר עצמו אסור יש להתיר הביצה ע"ש:

כז חצי כבש שנמלח בב' כבשים ואווזים והחצי הנשאר שלחוהו במקום אחר עם הראש ונמצאו בו מים ויש מי שהתיר הבשר ואסר העופות ויש מי שאסר הכל והסכים הרב המחבר עם האוסר אע"פ שהראה פנים של טעם למי שהתיר (וע"ל סי' ב' אות א') (נודע ביהודה סימן ל"ג):

כח מעשה בפדיון הבן שמלחו יחד י"ד עופות זה אצל זה ושוב בשלו הקורקבנים ונמצאו בא' מהן ב' נקבים ודם צרור באופן שניכר שמחיים ניקבו והנקבים מגיעים בפנים אבל חלק החיצון נחתך באופן שא"א לידע אם היה מגיע לחוץ הורה למכור א' מהן מחשש גוף האיסור ולהתיר לבשל אחרים בב' קדרות (שם סי' ל"ז):

כט ביצים שנעשו בקערה בלי שום רוטב ושמו הקערה ע"פ הקדרה טמונה על האור ונמצא בביצים אפרוח לא נאסר בשביל כן התבשיל שבקדרה אף אם אין בה ס' דכיון שאין בקערה רוטב להוליך ולבלבל הטעם בקדרה ה"ז עדיפא מחתיכה שמקצתה חוץ לרוטב דבעינן ניעור וכסה והכא ליכא חדא מינייהו (בית יהודה ח"ב סי' ק"ה):

ל איש יהודי הביא עמו משא של חטים והניח בתוכן נאד של חמאה מהותכת של עובד כוכבים שהיא אסורה ויהי בדרך נבקע הנאד תוך החטים ויתערבו בחמאה דן את הדין דאע"ג דגבי חיטי אמרינן אגב צירייהו בלעי ועיין להפר"ח סי' צ"א על מ"ש מרן מדין דבשר חי וצלי צונן מ"מ יש לחלק בין יין דחריף לחמאה ואף שהמרדכי פ' כל שעה מיירי בחלב שאינו חריף ואסרם אפשר דס"ל דשאני משקים הנגרים ונכנסים בחטין משא"כ חמאה שהיא קרושה ועוד אי מדמינן נמי ליי"נ הרי קי"ל כרשב"א דס"ל דלא מתסרי רק בנ"ט ולכן יטעם קפילא ארמאה את החטים אם יש בנ"ט אך לאכול החטים אפי' אחר הדחה עם בשר הבעל נפש יחוש לעצמו (פרי הארץ סי' י"א):

לא מסיק לאסור באם נפלה יד האדם שנקטעה מהחי לתוך רותח ואין בו ס' דס"ל כמ"ד דאבר מ"ה דאדם בכלל איסור ול"ש בין של עובד כוכבים לשל ישראל ודלא מהפר"ח סי' ע"ט ובקונטרס אחרון שלו ואסור ג"כ להושיטו לב"נ ועיין להרמ"ע ח"ג ממאמר ח"ד דאמ"ה מן אדם הוי בכלל אבר מ"ה לאיסור הושטה לב"נ (וע"ל סי' ל"ה אות מ"ד) (יד אליהו סי' מ"ה):

לב עוף שהיתה יושבת על הכירה בעת הקור ונכוו הרגלים למטה במקום דריסת הרגל ואינה יכולה לילך דחיישינן לנחמרו בני מעיה ונשחטה ונמלחה עם שאר בשר מסיק דהבשר שנמלח בתרנגולת ודאי שרי דאף דאין אנו בקיאים בבדיקה אם יש קצת להתיר יש להקל בבדיקה עיין לרש"ך סי' ל"ד סקי"ח בשם אפי רברבי ובמליחה יש מ"ד דאינו אוסר אלא כ"ק ואף התרנגולת אם יש הפמ"ר יש להקל ובאין הפמ"ר יש להחמיר כיון שהבה"י מחמיר גם לדעת הרש"ך (בית לחם יהודה בסי' נ"ב):

לג לפניו הובאו שו"ת בצדה בדין עור צואר אווז שנמצא בו נקב קטן שהגליד עליו שחין קטן ונתפרק השחין ויש להסתפק אם ניקב הושט וקודם שנודע הספק נתערב האווז באחרים ונמלחו יחד והתיכו השומן והשיב הרב מ"ש הרב"ח סי' ל"ג סט"ו דאם יש ריעותא נגד הסימנין כגון שנקרע העור ויצא דם ונעשה עליו גלד דאיכא למיחש לקוץ וניקב הושט אך אם אינו אלא נפוח סביב הסימנין לא חיישינן לנקיבת הושט ואמרי' דע"י חולי ניקב אף אם נצרר שם הדם ע"ש וברט"ז דאזיל אשיטתיה בסי' מ"ט גבי קורקבן דלא כמור"ם ונשא ונתן בדבריהם ומ"ש הרש"ך סק"א וסיפא דמלתא דכיון דאין היכר בנקב שנעשה ע"י קוץ לא תלינן ביה וכשר אף בלי הפמ"ר אך אם נצרר בו דם איכא למיחש לקושיתו וטרף וכדעת הרב"ח ואין להתיר מכח התערובת דאין כאן ס"ס מאחר שהוא שם א' דהספק הראשון ג"כ לא היה בא להתירו רק משום דשמא לא ניקב הושט כמו בספק ב' וכיון שספק הראשון אינו מתיר יותר מהשני מיקרי שם א' ולא הוי ס"ס כמ"ש רש"ך סי' ק"י סקי"א וכמו שהשיג הרש"ך לרט"ז בסי' נ"ז ס"ק ל' (שו"ת הר"ם זיסקינד סי' ה'):

הד"ט גם בסי' ד' השיב על ענין כזה רק ששם היה ניכר שבא הנקב מחמת קוץ ע"ש ורמזתיו לעיל סי' ב' אות כ"ב וע"ל אות ל"ג ול"ד אות י"ז:

לד האריך בפלפול בדין דבר שיל"מ מה דינו אם יש עוד אצלנו איסור אחר שאין לו מתירין ותחלה הביא מ"ש הרב צ"ץ ס"ט דהקשה בשם חתנו על הרשב"א (הביאו הטור סי' ק"ב דביצת ספק טרפה לא הוי דבר שיל"מ וכו') ותירץ בשמו ועוד תירץ הוא עצמו תירוץ אחר דהא דספק טרפה לא הוי דבר שיל"מ נ"מ אם יש כאן ביצת ס' טרפה או גבינה ס' טרפה וגם נדר שלא לאכול ביצה או גבינה זו ונתערבה באחרות דלענין נדר מיקרי דשיל"מ דמצי למיתשל עלה כמ"ש מור"ם ס"ס הנז' וא"כ אי הוי ביצת ס"ט דבר שאל"מ ה"ז בטיל לסברת הר"ן דעדיין זה איסור וזה היתר והוי מין בשא"מ משא"כ אי ס"ט הוי דשיל"מ אינו בטיל וקמ"ל דלא הוי דשיל"מ ושפיר בטיל ומייתי נמי שהוקשה לו במרן סי' רט"ו ס"ה באומר שבועה שלא אשתה וחזר ואמר הריני נזיר ושתה אינו חייב אלא א' דהיינו דשבועה ולא דנזירות והקשה אמאי לא תחול הנזירות באיסור כולל אף ענבים והניחו בעיון ואחר שפלפל בטעמו של הר"ן ובטעם שאר המפרשים בדין דשיל"מ דלא בטיל בחר לו שיטת הר"ן דס"ל דכיון שיל"מ הוי מין במינו ולא בטיל (וע"ש לרט"ז סק"ה) לפי שיטתו אם יש אצל דשיל"מ עוד איסור אחר מותר דמעתה הו"ל מין בשא"מ וה"ה להתיר ביצת טרפה שנולדה בי"ט אפי' לאחר שבת שנתערבה ע"ש וסיים דהכלל העולה דדבר שיש בו ב' איסורין לא' יל"מ ולא' אל"מ ונתערב באחרים בין ששניהן איסורן דאורייתא בין ששניהן מדרבנן ובין אם האיסור שיל"מ דרבנן ושאל"מ דאורייתא הרי הוא בטל ברוב אך אם האיסור שיל"מ דאורייתא ושאל"מ דרבנן אפי' באלף לא בטל (ים יששכר מדף ז' ע"א עד סוף דף ח' ע"ד):

לה אין חילוק בין בריה של איסור שנפלה לתוך היתר והכירה והסירה בין מאוסה לשאינה מאוסה רק לענין נ"ט בקדרה שאם היא מאוסה נטל"פ ומותר ואם אינה מאוסה נטל"ש ואסור וכבר אמרו דהעכבר נטל"פ ואינו משביח רק בחומץ ושכר כדאיתא בפ' בתרא דעבודת כוכבים ורבינו האי הוסיף אף בשמן (תשב"ץ ח"ב סי' מ"ט):

מבשלת שמלחה היטב דגים הרבה ובשלם כא' וכשישבו לאכול הרגישו שדג א' הגדול שבהם לא נפתח ופתחוהו ומצאו בתוכו דג טמא ושמן שאם יצרף יחד כל שאר הדגים יש ס' כנגדו אבל בדג הסתום לא היה בו ס' נגד הטמא ונשאל אם נאמר דכיון שנמלחו היטב קודם הבישול וכבר נפלט כל צירן והשמנונית א"כ צריך ס' נגד כל הדג הסתום דחנ"נ א"ד לא נ"נ ע"י מליחה רק ע"י הבישול נתפשט ונתערב האיסור בכל הדגים בשוה וא"כ אינו די שיהיה ס' נגד הטמא לבד ולהשליך הטמא. והביא בידו ההיא דפ' כל הבשר דף קי"ב דרב מרי בר רחל ופירש"י ומ"ש הטור ומרן סי' ע' דס"ל דההיא דתנינן דג טהור שמלחו עם דג טמא מותר היינו דוקא שהטמא תפל וכדעת התוס' והרא"ש ורשב"א ואחרים ואפילו נוגעים זה בזה (והר"ן ס"ל דדוקא באין נוגעים מותר ותמה עליו ונדחק לישב ע"ש) ומינה