עיקרי הד"ט יורה דעה כא

הד"ט ועיין להרב שמש צדקה בחי"ד סי' כ"ו ונ' בדין עצם הקולית שנשבר ונקשר לא שאשי"י ונמלחו עמו הרבה עופות ואסר האווז כמנהג עיר מולדתי שמשנים קדמוניות החמירו מנהיגיהם ע"פ סברת תהרמ"א אף שעור ובשר מקיפין אותו וליכא שום ריעותא וכנידון של מעלה שלא הרגישו רק אחר הבישול ושהופשט העצם ונאכל הבשר שעליו ומ"מ הכשיר שאר העופות שנמלחו עמו בלי ששים כנגד העוף דסוף סוף אף שנתפשט שם מנהג המחמירים מ"מ די לנו חומרו לאסור את עצמו הואיל דשיעור מליחה בס' היא עצמה חומרא ומחלוקת הפוסקים וע"ש שהסכימו להוראתו מהר"י בסאן והרב"ך מריגיו ורבני פירארא וכדברי הרב פ"י הנז' וכן הסכים לדבריו מהר"י אבואב מויניציאה והמורם מדברי כולם דדוקא הקילו במליחה לא אם היתה התערובת בבישול שהיו אוסרים אך לע"ד דק וקליש מקורי עכביש נראה דיפה דבר בעטו עט סופר מאיר לארש ארש פריו למלוכה להרב דוד פינצי ממנטובה דאחר שכתב היתר בנידון המליחה מכח ס"ס עוד כתב וז"ל ובר מן דין אף אם היה הרב המחבר מתיר לגמרי בין במליחה בין בבישול בין בהמ"ר בין בהפמ"ו ואף שלא לצורך שבת וי"ט מה בכך וכ"ת כיון שהנהיגו הרבנים שלפניו להחמיר אין האחרונים יכולים להתיר אטו קטלי קני באגמא אנן הם הנהיגו שידעו מאיזה טעם הנהיגו לסלק עצמם מכל ספק ואנן עיינינן במלתא טובא אליבא דהלכתא וכו' ופוק חזי אשלי רברבי ב' עמודי עולם הרש"ך שפתותיו שושנים והרב פר"ח שהרואה פרי חדש אומר שהחיינו שצווחו ככרוכיא על חומרא זו טובא שאין לה שורש וענף ושנשתבשו בו טבחי דמתא ע"ש ואף במקום שנתפשט המנהג כבר כתב הר"ן בפסחים עלה דאל תשנו ממנהג אבותיכם היינו במה שנהגו איסור בדבר שידעו היתרו אך במה דהוה ס"ל דמדינא אסור ובתראי חזו בה טעמא להיתירא יכולים להתיר עוד הוסיף מדיליה הרד"ף הנז' שאינו נקרא מנהג אלא בדבר שנתפשט איסורו בכל המדינה ובכל יושביה אבל לא במה שנהגו בו חכמי הוראה מספיקא ועינינו רואות שמורי הוראה שבעיר פעמים אשכנזים פעמים ספרדים פעמים איטלקים זה רואה דבריו של זה היום וזה דבריו של זה למחר וכל א' מנהיג כפי סברתו וכו' ומפני זה נקבע בדבר מנהג אבל יוכל להשתנות איברא דצריכא עיונא רבא לעשות הפך מנהג אבל דבר פשוט כזה אפי' לכתחלה נמי יכולים לשנות וכו' דברים שרבנים הראשונים הוי נהיגי בהו איסורא וכשיצא לאויר העולם ספרו של הרפר"ח דהוא בר סמכא חזרו לנהוג כמותו ע"ש לשונו של זהורית דבריו לו בהשכל וכ"ש שאין לערער על הנוהגים להתיר התערובת אף שנתבשל עמו ואין ס' נגד העוף כיון שחומרא יתירא היא לאסור אפילו העוף בעצמו והבו דלא לוסיף עלה דס"ס כלל גדול בידינו דמדאורייתא לא מחלקינן בין איסור לאיסור ורובא דאורייתא ומדרבנן דוקא בעינן ס' וא"כ אף אם נתבשל הקולית דניד"ד בחתיכות אחרות של היתר כל שנתרבה התערובת אף למחמירים איסור דרבנן בעלמא הוא וכיון דמעיקרא איפליגו בקולית זה אין לך ספיקא דדינא בדבר שאיסורו דרבנן גדול מזה ופשיטא לע"ד להקל בזה בהפמ"ר או לצורך שבת וי"ט וכדומה שוב ראיתי להרב המחבר בסי' נ"ה דנשאל בנידון ט"ו תרנגולות שנמלחו יחד בסל אחד וב' מהם נתבשלו יחד ובתוך הסעודה נמצא בא' מהם עצם הקולית שנשבר ונקשר לא שאשי"י ולשיטתו אזל לאסור הב' שנתבשלו יחד ולהתיר את שנמלחו וכסברת מהר"ם ע"ש ולהרב דב"ש סי' רס"ט ובנידון זה שלא נתבשל אפי' מדאורייתא יש להשליך שתיהן במקום שנהגו כמקום עיר מולדתי כנז' וע"ש להרב בן הרב המחבר מ"ש בשם הרב תורת חיים להרא"ש סי' ט"ו ופנים מאירות ח"ב סי' ק"ט וק"ך ולהרב אהל יוסף סי' כ"ח שנשא ונתן ע"ד הרב ש"צ הנז' סי' נ' ומסיק גם הוא להיתרא ומצורף אליו בסי' כ"ט פסק ארוך מלא וגדוש ממהר"ח אבולאפי"א דשקיל וטרי טובא על דבריו אך לענין דינא גם הוא מהמתירים ע"ש ובסי' ל' ועיג"כ להרב זרע אמת סי' ט"ז בדין עוף אחר שנתחוהו וטגנו קצת מאיבריו בהרבה איברי עופות אחרים ואח"כ מצאו בשוק שבירה למעלה מב' אצבעות אך מחצי השוק ולמטה וחזר ונקשר שלא שאשי"י העלה לאסור העוף ולהתיר התערובת ועיג"כ שם בסי' טו"ב בדין ט"ז עופות שנמלחו יחד ונתערבו ג"כ הכבדים ושומן הדקין שלהם ושלח מהם לאחרים ובשלום בבשר אחר ושוב נמצא בא' מהם שוק שנשבר ונקשר לא שאשי"י אך עור ובשר שעל השבר היו שלמים והעלה שאם השבר מחצי העצם ולמעלה דליכא חשש פסיקת הגידים ודאי התערובת מותר ואף באותו עוף נטה דעתו להקל אך אם השבר הוא מחצי העצם ולמטה וכ"ש אם הוא למטה מב' אצבעות אז העוף הוי ספק טרפה ואסור ומ"מ העופות אחרים כשרים מכמה טעמים וה"ה שומן הדקין שהותך אחר שנודע התערובות או אפי' קודם אם הותך בב' קדירות אך הכבדים המעורבים אסורים משום חה"ל ע"ש ועיין להרב נודע ביהודה סי' כ' בדין קולית סמוך לגוף שנשבר וחזר ונקשר כקולמוס ונמלח בב' עופות יחד ולא הרגישו עד אחר המליחה והדחה והסכים מתחלה עם השואל דיפה הטריף שלשתן ואחר שביאר ועשה סמוכות למי שהכשיר הב' עופות דחה דברי האוסר משום דחשש שבר הקולית היא חומרא בעלמא שמא איעכול ניבי ובמקום הפמ"ר הרמ"א מתירו ואף בלי הפסד כלל יש מי שמתיר בסי' נ"ו ס"י בנקשר וה"ה כאן לכן אם נמלח עם מינו ויש רוב נגדו יש להתיר מה שנמלח עמו בקליפה אף אם הוא שמן ואם נתבשל בלא קליפה מותר בדיעבד וטוב לקלפה אם אפשר בנקל ע"ש ועיג"כ להרז"א הנז' סי' י"ד בדין עוף שנתבשל בעופות אחרים ואחר כך הרגישו שנשבר הגף סמוך לגוף בלתי הרחק רוחב גודל רק בהצטרף מה שנכנס תוך הגוף כבוכנא באסיתא ואין בשאר עופות ורוטב ס' העלה להטריף אותו עוף לחוש לסברת רש"ך סי' נ"ג סק"ט והתיר התערובות ועיין להרב בעי חיי סי' קמ"ג עד קמ"ז ובסימן קנ"א בדין קולית העוף שנשברה סמוך לגוף סמוך לבוקא דאטמא והרגישו בו אחר מליחתה במ' עופות אחרים שהאריך בראיות והטריף בהסכמת מהר"ש אלגאזי והר"א לפפ"א ע"ש ועיגכ"ל אות ע':

ח כ"ו ראשי עופות שכ"ב מהן ממין אחד וד' ממין אחר שנמכרו לב' בני אדם י"א ממין א' וב' ממין אחר ואחר שבשלו כל א' מהם קטניות ברוטב הי"ג ראשים נודע שא' מהד' ראשים הנזכר היה מעוף טרף מסיק להתיר הרוטב והתבשיל וצדד ג"כ להתיר כל הראשים בהשליך א' מהן וחיזק סברת הרב"ח להלכה ומעשה שלא כרש"ך שחלק עליו בסי' ק"ט ס"ק י"ב (זרע אמת סימן ל"א):

ט נתח לנתחיו דין בריה דלא בטיל דצריך שאם יתחלק אין שמו עליו דלא כלבוש ובאר הגולה וביאר הג' חלוקות שבדין בריה להרמב"ן הזכירו הרשב"ש סי' רל"ג שכ"כ הרשב"א בשמו בפ' ג"ה והרשב"א בחידושיו שם דף ק' ע"א ולתוס' דף צ"ו ע"א ובפ' התערובת דף ע"ב עש"ד ובחבורו סי' ע"ז (פני אריה סימן צ"ב):

הד"ט ועיג"כ להרפ"א הנז' סי' א' והנמשכים דהאריך בדין דבר שיש לו מתירין ותערובתו בדבר היתר ועוד לו שם בדיני חה"ל רמזתיו לעיל בהגהת אות א' וע"ל סימן ט' אות ט' ועיג"כ להרב זרע אמת סי' כ"ט בדין חה"ל שנתערבה באחרות שאם נחתכה חתיכה אחת ממנה אותה חתיכה מותרת בממ"נ וע"ע לו שם סי' ל' דאווז טרפה שנתערבה באחרות ונתח לנתחיה ויש בהם חתיכה ה"ל הכל הולך אחר זמן ידיעת התערובת (ועיג"כ לעיל אות ז' שהבאתי מ"ש ג"כ בסי' טו"ב). ועיג"כ להרב מטה יוסף ח"ב סי' ח' דיני התערובת מין במינו או בשאינו מינו וע"ל אות ו'. ועיין להרב אור ישראל סי' ש"ו שכתב דתולעת שנחתכה לשנים ונפלה לקדירה ונתבשל עם הירק ודאי אסור שמא יפגע בממשו של איסור עיין לרש"ך סי' ק"ג סק"ג והרוטב שרי ע"י סינון והבשר בהדחה עיין לרט"ז ורש"ך סי' ק"ד:

י שבעה אווזות שנמלחו יחד וגם נתערב שומנן ונמצא אח"כ מחט תחוב בא' מהן בחלל הגוף דן את הדין דיפה דן ויפה אסר מי שאסר כולן שהרי שומן הטרפה נתערב בחתיכות שאינו ניכר לבטל ברוב כדין יבש ביבש וחתיכות בשר הטרפה נ"ט בשאר החתיכות כשנמלחו שאין ש' לבטלה עיין בטי"ד סי' ע' שבשר שחוטה שנמלח בבשר טרפה אסור ועיין בסי' ק"ה וק"ט בדין כבוש בענין הכלים (שו"ת כ"י מהר"ם פרווינצאלי סי' כ"ו):

הד"ט ועיין להרב שבות יעקב ח"ב סימן ק"ט בדין עגל שנמצא קוץ בחלל הגוף והטריף ונמלח צד א' של עגל בשאר בשר הרבה ולא היה בהם ס' נגדו והיה לצורך סעודת מצוה והפסד גדול בהיות בזמן תחלת תעניתם וא"א למכור הבשר כלל ולא היה להם מקום לקנות בשר אחר והתיר מכח ס"ס דספק שמא לא ניקב א' מהאיברים שנקיבתן במשהו ואת"ל דניקב דילמא קי"ל כראבי"ה וסייעתו דס"ל דכל מליחה סגי בקליפה וכמ"ש הרמ"א בסי' ק"ה סימן ט' ומבואר בסי' צ"א דדבר הצריך קליפה אם עבר ובישלו בלא קליפה או שא"א לקלפו מותר בדיעבד ואף שיש מקום לומר דאין זה ספק גמור כיון דרוב הפוסקים ס"ל דבמליחה נמי בעי ס' אם הוא שמן או שיש לחוש שהוא שמן מ"מ לפי המקום והשעה דחוקה של הנידון שלו הורה להקל ע"ש ועיין להרב בית לחם יהודה סי' צ"ט שנשא ונתן בדבריו ומסיק שיש להטריף ולאסור אפילו בהפמ"ר ועיג"כ להרב נודע ביהודה סי' ב' שדחה בשתי ידים הוראת הרש"י הנז' ודלאו בר סמכא הוא בנידון שלו הנז' אף שאם נשבר הקולית סמוך לגוף קירב הוראתו מהטעמים שהביא רש"י הנז' בדין קוץ הנז' ע"ש וראיתי להרב פחד יצחק אות ת' (בלתי נדפס עדיין) ערך תערובת איסור בדין ישראל המוכר אווזות שחוטות איברים איברים ליהודים ולעובדי כוכבים ששחט י"ז אווזות ומכרם כמנהגו אחר שמלחם כולם יחד חוץ מהראשים והצוארים ואגפים ורגלים ולאחר ג' ימים נמצאת אצל יהודי א' ריאה א' מהן שנתמסמסה בענין שהיה טריפה ואינה נכרת מאיזו אווזא היתה ועלה בהסכמה לפסק הר"א הכהן תלמיד חבר שלו שכל האווזות נאסרו במליחתן יחד עיין לכנה"ג סי' ק"ה אות ס"ג וכן אסר כל השומן הניתך והכרכשאות שנעשו מעורן וראיתי ג"כ במהדורא בתרא שלו קובץ גדול שהוסיף על כל חבורו הנחמד שכתב באות ת' ערך תערובות איסור שנמצא כ"י החתום בחותמו של מהר"י בריאל ממנטובה בסיון שנת תע"ט במעשה שהיה שאדם א' שחט י"ז אווזות וכו' (ונראין הדברים שזהו המעשה עצמו שהביא בחבורו הנז') והסכים מהרי"ב הנז' להוראת המורה דיפה אסר גם את השומן אחר שלא נודעה התערובות עד אחר שנתבשל האיסור עם ההיתר בלי ס' וכמבואר בסי' צ"ח וכן הירכות שנכבשו בשומן ובלעו מהאיסור וכמבואר בסי' ק"ה ס"ז שאף חתיכה בלועה מהאיסור המפעפעת אוסרת בנגיעתה חם בחם והעצמות והבשר שנמכרו לעובדי כוכבים הרבה מהם וביטל קביעות האיסור שהלך לו והתיר הנשארים המבואר בסי' ק"י ס"ז בתנאי שיאכלו ב' בני אדם בב"פ ב' ב' יחד דמ"מ א' מהם היתר ועורות האווזות שלא נתבטל קביעותן והיה בתוכן העור של איסור השמן הציר הוליך הפליטה והשומן מזו לזו כמבואר בסי' ק"ה ס"ט וגופי האווזות שנמלחו יחד לא אסרן לפי שהאווז לא נגע רק א' מהן ולא ידעי' איזו היא ומבואר באותו סעיף דכולן מותרות דחד בתרי בטיל אפי' חתיכה הראויה לאכילה ע"כ במהדורא בתרא הנז' ובחבורו הנז' שם עוד הביא דין בשר אחר שנמלח או נתבשל מא' מהחתיכות של אווזות הנז' ופסק לשער בס' כנגד האיסור הנבלע בחתיכה ולא כנגד החתיכה עצמה דחסה התורה על ממונן של ישראל בפרט בענין כיוצא לזה שרבו הספיקות ויש בו הפמ"ר אי אמרינן חנ"נ ועיין לרש"ך סי' צ"ב סקי"ד וסי' כ"ב ס"ק י' וכנה"ג סי' צ"ב אות מ"ד כגה"ט:

ובענין הפסד מרובה כמה הוא הביא דעת הרנ"ש סי' כ"ה דכתב בשם האו"ה דכל שההפסד יתר מכבד של תרנגולת ובן יונה הפמ"ר הוא ובשם תה"ד סי' של"ו דלהיות מן המחמירין דהפסד הקרן קצת יותר משתות הוי מרובה והרנ"ש הנז' עשה פשרה ביניהן דלעני משערינן כאו"ה ולעשיר כתה"ד ועיין להר"ש הלוי סי' י"ט ושער אפרים סי' פ"ח והלק"ט ח"א סי' רצ"ג וחינוך בית יהודה סי' צ"ז (וע"ל בסימן ו' אות א') ועל ענין הכלים הביא בשם הרב נחלת יעקב דף ל"ד ל"ה ול"ו דבהפסד מרובה אחר מעת לעת שנתבשל בהם האיסור מותרים כלי חרס אף לכתחלה כיון דאין להם תקנה הוי כדיעבד ושל מתכות שאפשר בהגעלה יגעילם ועיין באורך בספר עיטור בכורי קציר סימן א' ד"ה כללא דמלתא וכו' ובחיבורי הקצר הלז חלק א' סימן י"ט אות ט' ולקמן סימן י"ח אות ד':

יא נשאל הרב המחבר בדין תרנגולת בנוצתה שנתערבה באחרות דכתב מרן סי' קי"א ס"ג וס"ח בדין קורקבן שנמצא נקוב דלכאורה סתרן הדדי ובקושי בקש לזווגן יחד שמש צדקה סימן ל"ג):

הד"ט וע"ש להרב בנו בהגהתו שכתב עלה דאמר רב אבא מעלת המחבר דהרדב"ז נמי ס"ל דמרן מכת המקילין הואיל ולא הזכיר מהמחמירין רק הריב"ה וכתב הרב בנו וז"ל אחר נשיקת כפות רגליו אין זה הכרע דמעולם לא מצאנו להרדב"ז שהביא דברי הרב"י שלפי סדר הזמנים לא ראה רדב"ז חבור הרב"י עכ"ל ואני אומר לע"ד דאחר הס"ר מחלוקת במציאות היא זו דמדברי הרב קורא הדורות מוכח דהלך בזקנתו לצפת וקבלו מרן בכבוד גדול ואף שאפשר לדחות לומר דמ"מ נפטר רדב"ז קודם שנתגלה חבור הרב"י מה לנו להביא עצות מרחוק ניתי ספר ונשכח דאנן בעניותן אגב ריהטא לחודא אשכחנא להרדב"ז גופי' ח"א סי' נ"ד וח"ב סי' תרס"ב תרס"ג תרצ"ח דמייתי דברי מרן ומזכיר ספרו ומשער אני לענ"ד כי כל היד המרבה לבדוק אפשר ואפשר שימצא כאלה רבות ומאי קאמר מני"ר דמעולם לא מצאנו לרדב"ז שהביא דברי הרב"י והוא פלא עצום לענ"ד מאדם הגדול כמוהו בקי בחדרי חדרים של תורתן של ראשונים ואחרונים לכתוב כן ודוחק גדול הוא לומר שאינן דברי רדב"ז רק מאיזה מגיה שכ"כ בגליון ובעת ההדפסה הדפיסו הכל בפנים כדאמרי' באיזה מהמקומות כי המקרה לא יתמיד ולא ישנה פעמים ושלש כבניד"ד וע"ע שם דברי הרב פלפלא חריפא הר"א כהנא ממודונא והגהת ן' הרב המחבר הנז' ע"ש:

יב תשובה מאהבה לשו"ת הרב יעקב יהושע מקראקא בדיני תערובת אי אמרינן ס"ס היכא דאיתחזק איסורא וגם היכא דספק א' בגופו וספק א' בתערובות שכתב מרן סי' ק"י בשם הרשב"א סימן ת"א והפר"ח שם וחזר הגאון הנז' והאריך להשיב ולדעתו אין דעת הרשב"א בזה נכונה דהא חזקה מדאורייתא חשיבא כוודאי ואין להקל בה (שב יעקב סי' מ"ח):

יג יורה גדולה שבישלו בה חלב ולא הדיחוה ואחר ג' חדשים הוציאו שכר של יין בתוכה והכשירו השכר ואף דלא הוי דינו כנטל"פ כיון דא"א שלא נשאר שם חלב דבוק בעין כיון שלא הדיחוה וצריך ס' כנגד החלב הדבוק כמ"ש בסי' ק"ג וקכ"א מ"מ כבר כתב הרב דמשק אליעזר בשם האו"ה כלל פ"ה סקע"ב דמסתמא בכל קדירה יש ס' נגד השומן הדבוק ואף דלרש"ל ס"ל כיון דאיכא ממשות בעין אף מה שבלע אינו לפגם כבר חלקו עליו רש"ך ופר"ח שם וכהסכמת האחרונים כמ"ש הרב דמשק אליעזר הנז' שם סקי"ג וש"ל אות ג' ועוד יש להתיר משום ס"ס דהא י"א דנטל"פ הוי אף שבשלו קודם שהדיחוה במ"ש מרן סי' ק"ג וע"ש ברט"ז סק"ח וא"כ יש כאן ס"ס ואף שאינו מתהפך כבר הרבה הפר"ח ראיות להקל ומה גם בהצטרפות סברת הראב"ד דס"ל דנטל"ש נמי משערינן באומד וכמ"ש מרן בשמו סימן צ"ח ע"ש ולהרב מעיל שמואל סי' י"ז בדין יורה בלועה מחלב שעשו בה נרות שהוציאו בה שכר והיתה היורה מודחת ולא ב"י דהתיר מכח ס"ס ע"ש (דבר משה ח"א סי' י"ב):

יד חקר ודרש בכל תערובות איסור הנאה אי אמרינן דנטל"פ שרי או לא (וע"ל סי' זה אות ג') וכן שרצים שנסרחו אי פקע איסורייהו או לא ושוב חקר במאי דקי"ל דנפגם לא חשיב איסור אי שרי לגמרי אפילו מדבריהם ואי גם בכלאי הכרם ובב"ח נמי שרי או לא (חקרי לב סימן ע' עד ע"ד):

טו הורה להתיר איסור יבש ביבש חד בתרי אפי' מדרבנן במ"ש הטור סי' ק"ט אף דבקי בדבר יוכל להכיר בין איסור להיתר כיון שהוא אינו מכירו אינו חייב לילך אצל בקי וע"ש בסי' צ"ב מ"ש על הרב מנחת כהן בס' תערובות ורלנ"ח סי' פ"ח וכנה"ג סי' ק"ט הגה"ט אות ה' וזולתם בדין יבש ביבש דמסיק דדוקא חד בתרי היינו בכפלי בטיל ולא ברוב דאם נתערבו במשל ב' חתיכות איסור בג' של היתר לא בטיל דכפל ממש בעינן (שם סי' ק"ב). טז האריך במאי דקי"ל דכל קבוע כמע"מ דמי דכתבו התוס' בחולין דלא חשיב קבוע רק שניכר ההיתר והאיסור במקומו ועוד לו שם בדין פירש ממקום קביעותן (שם סימן ק"ח):

הד"ט ועיין להרב פחד יצחק אות ב' ע' בשר הנמצא שהביא פסק א' של הרב הר"ש מלויקי"ו על מ"ש הפר"ח סי' א' ס"ק י"ח בדין מקום שרוב ישראל מצוים אפי' רוב בני העיר והשוק עובדי כוכבים שרי ע"ש:

יז השיב לשואל בדין כוסכוס"ו המבשלים העובדי כוכבים דמימי קדם נהגו בו איסור שמבשלים בו איסור משום שמבשלים אותו בשומן או בחמאה ולא סמכינן אאומדנא שנתבטל בס' אזלי' לחומרא אף באיסור דרבנן ואין כח הכוסכוס"ו יפה מכח האפונים קלוים של עובדי כוכבים דפסק הרמ"א סי' קי"ב ס"ב וקס"ג ס"ב דבמקום שנהגו למשוח המחבת בחלב שיש לנהוג בו איסור וכן בסקי"ג סק"ה באותן מיני נילו"ש שקורין קובלי"ך וכו' שמושחין הברזל בשעת אפיה בחלב או בחזיר יש ליזהר ולאסרן והרי הדינין הללו באומד הדעת דאין במשיחת הכלי א' בס' בקליות או בבצק ולא תלה הרב להתיר גם הרט"ז ורש"ך ופר"ח לא