עיקרי הד"ט יורה דעה כ

וחבית בחומץ ועיין לאו"ה כלל ל"ד אות ד' וה' שאוסר אפי' ג' וד' נ"ט בנ"ט להיתרא וע"ל אות י"א ולהרב פרווינצאלי כת"י סי' קל"ג בדין מים שהוחמו ביורה של גבינה ובשלו בהם בשר דיש מתירין ויש אוסרין (ועיין במרן סי' מ"ה) ולדעת הרב המחבר יש להתיר מטעמא דנ"ט בנ"ט ועיג"כ להרב פני אריה סי' מ"ח ומ"ט דנשא ונתן בענין זה בין בכלים בין באוכלים ודהיכא דשרי בכלים שרי באוכלים דקלישא פליטת האוכלים מפליטת הכלים (שם סי' קס"ה). כא העיד על עצמו ששקר ענו בו שהתיר כבד שטיגנה בחמאה דהא אף בנתבשלה לבדה מסיק מור"ם בסי' ע"ג ס"א לאסור ואף למתירין ה"ד בדם אמרינן דאיידי דטריד למפלט לא בלע ולא בשאר איסורין ועיין לסמ"ג והר"ן על מ"ש בחולין דף ק"י דלמא התם בכבדא דאיסורא משום שמנוניתא דנפיק מיניה דאף הכבד נאסרה אפי' באיסור דרבנן וע"ש שדחה מ"ש רש"ל בחולין סי' נ"ד דלרש"י מותר דאין ראייתו ראיה ושגם לרש"י אסור ודוקא בכבד חי אף אם צלאוהו תחלה פשוט הוא דתו לא שייך איידי דטריד וכו' ופשיטא דלכ"ע אסור אם נתבשל באיסור (נודע ביהודה סי' כ"ט):

כב הורה להתיר יין שבשלו בכלי בשר ב"י והגיסו בכף חלב ב"י ע"פ הגהת מור"ם סק"ג ס"ד ומי שהתיר הכלים לא ידע למה דא"נ החלב פוגם ביין מ"מ הקדרה אסורה כמ"ש שם ס"ב וכן הכף מפני שהטעם הולך מכלי לכלי בלי אמצעות המים כמ"ש הרט"ז סי' צ"ה סק"ח וכ"כ שם רש"ך סק"ה בשם הר"ן אבל היין יש להתיר בלי ספק כיון שהחלב עצמו אינו אוסר ביין רק מפני שנתערב בו בשר והוי בב"ח וא"כ הרי הבשר פוגם ואינו דומה למ"ש מור"ם סי' ק"ג ס"ב כי שם האיסור הראשון יכול לאסור מצד עצמו משא"כ כאן דאין החלב אוסר היין מצד עצמו בלי עירוב טעם בשר וכן יש ללמוד מרט"ז סי' צ"ה סקי"ג ע"ש (שם סי' ל"א). כג סמוכות עשה למנהג העולם ליטול ידיהם בין אכילת גבינה אחר דגים או להיפך ובבשר אחר דגים כמ"ש הכנה"ג בא"ח סי' קע"ג דאולי כיון דאסור לאכול גבינה עם דגים מפני הסכנה כמ"ש מרן סי' פ"ז ה"ה הכא ונשא ונתן בדבריו והביא ג"כ מ"ש רט"ז סי' פ"ז דהגיה דברי מרן ושצ"ל אין לאכול דגים עם בשר ולא כגירסתנו אין לאכול דגים עם חלב ולא ניחא להרב המחבר הגהתו (ועיג"כ לרש"ך) שם והשיב על השגתם והביא מה שצדד הרב כנה"ג בי"ד סי' פ"ז דדחה מ"ש הרב שארית יהודה וששמע מפי הרופאים שגם באכילת דגים וחלב יש סכנת צרעת ע"ש והרב המחבר תירץ קושיתו ומסיק דאיך שיהיה חמירא סכנתא מאיסורא ויש ליטול ידיו בין אכילת דגים לגבינה דיש לחוש לסכנה כבשר ודגים וכמ"ש רש"י הנז' מפי הרופאים גם מהרי"ד הסכים לדעתו אכן ביצה אחר דגים או איפכא התיר בפשיטות דאין הביצים בכלל בשר רק מין בפ"ע הוא (וע"ל סי' י"ד אות ה' ולהרב מטה יוסף ח"ב סי' ז') (בארות המים בחי"ד סי' א'):

כד שפחה עובדת כוכבים שבאה והגידה שהניחה בשגגה כלי חלב עם כלי בשר רק שיודעת בודאי ששל בשר הודחו קודם הדחת כלי חלב אין מחזיקין איסור בכלי בשר המודחין ומ"מ על חשש אשר פיהם דבר שוא ישהו מעל"ע כלי בשר שמשם ואילך איסורן דרבנן אטו ב"י שאינו ב"י וספיקן לקולא כן השיב למר נכדו ותלמידו הר"א בכמוהר"ר דוד (שו"ת ב"י מהר"ם פריווינצאלי סי' קי"ח):

כה קערות של בשר שהודחו בחמין על האש או חוצה לו תוך יורה חולבת שאינה ב"י ומקונחת אין ספק שהיורה צריך הכשר שבלעה משמנונית או מרק הדבוק בקערות ואין בזה חולק אך בדין הקערות דלכאורה נראה מהרב ש"ד והרב בנימין זאב סי' שמ"ה שגם הן אסורות לא כן דעתו ז"ל כיון שלא בלעו רק טעם פגום וה"ז דומה לתוחב כף חולבת שאינה ב"י בקדירה של בשר שהקדירה ותבשיל מותרים אף אם אין ס' נגד הכף והכף לבדה אסורה כבסמ"ג לאוין קמ"א וטוי"ד סי' צ"ד והציע דבריו לפני הר"ר זלמן כ"ץ וישרו בעיניו אך היה מפקפק למעשה והוא ז"ל הוכיח ממ"ש הרב איסרלן בשערים על ש"ד הנז' שאין דברי הש"ד סותרין להוראתו שהקערות מותרות והיורה אסורה ואם היו אלו ואלו מלוכלכין או אלו ואלו ב"י אם אין ס' כנגד האוכל אלו ואלו אסורין (ועי"ל אות ב') ועיין למרן סי' צ"ה ומ"ש בסי' קכ"ה דראוי להמתין להכשירן אחר מעל"ע דדוקא להכשירן צריך מעל"ע אך למורקן ולשפשפן אפי' מיד ש"ד (שם סי' קי"ז וק"ל):

כו גבינות שנמצאו בהן חתיכות עור קיבה אף שבסי' קל"א החליט הרב המחבר לאיסור הדר ביה בסי' קל"ח והתיר משום זה וז"ג (שם סי' קל"א וקל"ח(:

הד"ט ועיין ג"כ לקמן בסי' י"ב אות ז' ובענין זה וזה גורם עיין להרב מגן שאול סי' מ"ו והנמשכים:

כז בדין כחל ובישולו רבו הדעות כמ"ש מרן סי' צ' וכן המנהגים שונים דיש מי שאינו אוכלו אלא צלי ויש שמבשלין אותו לעצמו ולא עם בשר ולהיות להם קדרה מיוחדת ונהרא נהרא ופשטיה (שם סי' ק"ן):

הד"ט ועיין להרב פאר הדור סי' ס"ה דפסק דאין חילוק בין כחל כבשה קטנה לגדולה שזו וזו אין לבשלה עד שיקרעוה שו"ע ואם לא עשה כן ובשלו עם בשר צריך לבטלו בס':

כח כלי חלב שאינו ב"י שבישלו בו מאכל שקורין בפולין בארש"ט היינו ירק מחומץ ושוב עירוהו תוך כלי בשר הכל מותר כפסק מרן והשיב מה שהקשה עליו הפר"ח סי' קי"ד ס"ח (מקום שמואל סי' פ"ט צ'"):

כט אם יש למחות בנוהגים ללוש לכתחלה פת במים שהוחמו בכלי חלב שהמה פעמים אוכלו עם בשר דהרב ב"ד בחי"ד סי' מ"ב הראה פנים להתיר גלה טפח הרב המחבר דאין ראיתו מוכרחת (וע"ל אות ג' ולהלן סי' י"ח אות י') (מגן שאול סי' ח'):

ל לא מצא ידיו ורגליו של א' חכם שהיה רוצה לאסור מה שנהגו אצלו לאפות פת בכלי שנאפה בו פת שנילושה בחלב דהא קי"ל דגים שעלו בקערה של בשר מותר לאכלן בכותח וה"ה נתבשלו או נצלו וכמ"ש מרן ר"ס צ"ה משום דהוי נ"ט בנ"ט ואף לפר"ח שאסר לכתחלה לבשל לאכלן בכותח הכא ודאי שרי דגריעי מדגים ועוד שהחלב ששמין בקמח דבר מועט הוא ועוד דבליעת הקערה דוקא ברוטב ולא באפוי דדי בקליפה אפי' דבר איסור ממש ול"ד לדין תנור שטחו באליה דסי' צ"ז דהתם שאני דממשות השומן בתנור ועיין לפר"ח שם סק"ד (בית יהודה ח"ב סי' צ"ב):

לא כלי חלב שאינו ב"י שעירו לתוכו כוסכוס"ו (היינו מין דייסא) מכלי א' ושוב שמו בדייסא חלב היינו שמשחוהו בחלב ובתוך מעל"ע למשיחתו חזרו ובשלו בו דגים ותחבו בו כף בשר ב"י וא' חכם אסר לפי דעירוי הוי ככ"ר וה"ל כנתבשל בו תבשיל של חלב טעה בתרתי חדא דהא דקי"ל דעירוי ככ"ר היינו אם דבר האוסר היה שעת עירוי אבל כאן אחר עירוי הדייסא שמו בו חלב ועוד דלא שייך בליעה ופליטה רק בדבר לח אבל ביבש כה"ג אינו מבליע אלא כדי קליפה ובכלי לא שייך קליפה (שם סי' ק"ו):

לב תורתו בידו של הרב דוד ישראל זקנו בהסכמת מהר"א קנסינו לאסור גבינות של מי שעשה גבינות בעדר העובדי כוכבים וכאשר כלה הקיבה שהיתה לו כמנהג אף מבהמות טרפות הלך וקנה קיבות ישנות של עובדי כוכבים שדרכן ליבשן בעורן לעשן והעמיד בהן גבינות ואסרן וגם הרב המחבר נין ונכד לו הסביר פנים להוראתו בלי חילוק בין גבינות לחות ליבשות שיש ידים מוכיחות שנעשו קודם שקנה הקיבות מהעובדי כוכבים ואף שצידד להתיר הראשונות יצא מב"ד של ליוורנו ופסק דינם שלא לחלק משום שהשעה היתה צריכה לכך (מים רבים סי' ב' והנמשכים). אין למחות במקילין להפסיק סעודתן בבה"מ לאכול בשר אחר גבינה שאכלו בסעודה ראשונה וכדעת מור"ם סי' פ"ט ס"א ותירץ מ"ש בזה הרט"ז שם סק"ג ע"ש (בכור שור דף ק"ו ע"ג):

לד מי שמכר מרצוף א' של חמאה לד' אנשים וא' מהם ברביע שלו לאחר שהתיכה בקדרה על האור והריקה בכלי של קיום למען תעמוד ימים רבים נמצא בה כמלא כדור של חלב וסביבותיו פירורי חלב ולא יכול לגררם והורה גבר דודאי של החמאה בין של זה בין של חבריו הכל אסור ושאני מחטה שנמצאת במצה בפסח דאין החלב מצוי ליפול באותה שעה וידים מוכיחות דהערביים זייפוה אבל הקדרה יש לדון להתיר מס"ס (בית יהודה ח"ב סי' ק"ג) לה ב' האוכלים בשר וא' חלב או בהיפך רצה מתחלה ללמוד ממ"ש הרמב"ם והראב"ד דלא מצטרפי לזמון ושוב כתב שמצא אח"כ שמ"ש רשב"ם דמצטרפי ש"ס ערוך הוא בפ"ק דערכין עלה דהכל מצטרפין לזמון דמסיק דאע"ג דזר אינו יכול לאכול עם הכהן מ"מ כיון שכהן מצי למיכל עם ישראל מצטרף ע"ש וה"ה הכא דאע"ג דמי שאכל בשר לא יוכל לאכול גבינה עד שיעברו השעות המצטרפות מ"מ כיון שמי שאכל גבינה יכול לאכול בשר ע"י קנוח והדחה שפיר מצי לאטרופי ואם לא הזכיר הרמב"ם דין זה ה"ט לרוב פשיטותו (שו"ת תשב"ץ ח"ד טור ג' סימן כ"ט):

הד"ט ועיין להרב מראית העין דף ה' ע"ב שכתב דנעלם ממנו דהרא"ש בפסקיו בדפ"ז דברכות כתב דרשב"ם גופיה הביא ראיה זו מפ"ק דערכין וגם התוס' הזכירו סוגיא זו וכתבו כדין רשב"ם וגם רבינו יונה כתב כן וגם נידון דידן דאחד אוכל בשר ואחד אוכל גבינה כתבו בספר האגודה ע"ש:

סימן יא דיני תערובת איסור. וחהר"ל ובריה. ודכוותייהו:

אות א האריך בענין טרפה הנמצאת במקולין והיתה בהן חה"ל ונאבדה א' מהחתיכות אם יש להתיר השאר וביאור ארוך מהש"ס פ' התערובות והשגה על הרט"ז ע"ש (פנים מאירות ח"א סי' ק"ה וק"ו):

הד"ט ועיג"כ להרב נודע ביהודה סי' ט"ז בטרפות במקולין בנקיבת טחול בסומכיה (היינו במקום הדק) שמצד העב שלקחה אשה א' מתערובות הרבה ממ"ה טחולים שנשחטו בכמה ימים ע"ש ועיג"כ להרב זרע אמת ח"ב סי' כ"ט בדין חה"ל שנתערבה באחרות שאם נחתכה חתיכה א' אותה חתיכה מותרת בממ"נ וע"ע לו שם סי' ל' דדן את הדין באווז טרף שנתערב באחרים ונתח לנתחים ויש בהן חה"ל דהכל הולך אחר ידיעת התערובת דאם כשנודע לא היתה חה"ל להיותה בנוצתה אף שאחר הניתוח יש בהם חה"ל הכל מותר וההיפך להיפך ועיג"כ להרב מטה יוסף ח"ב סי' ת' בדין תערובת מין במינו או שאינו מין במינו ועיג"כ להרב אדרת אליהו (ריקי) סי' ז' בדין תערובת במקולין שהאריך בכל מיני פרטים שהיו בנידון דידיה ונכנס ג"כ בדין קבוע הכל כאשר לכל ע"ש דכמעט כל גופי דיני התערובות תלוים שם ועיין ג"כ לעיל סי' ט' אות ח' ולקמן אות י"ח ולהרב בכור שור דף ק"ו ע"א על מ"ש הרפ"ח בקונטרס אחרון סי' ק"י על מ"ש הרב בית הלל שהפר"ח כתב שכולם לא כוונו להלכה וגם הרט"ז לא כוון והרב ב"ש הנז' כתב דאדרבה דעת הנהו רבוותא מוכרעת ושאין בדברי הפר"ח לדחות ולחלק על גאוני עולם ע"ש:

ב זאב שנכנס בדיר של הרבה כבשים ודרס יותר מה' מהם הביא מ"ש הגהות דרישה בשם רמ"י דאף בג' נאסרו ושהשיג עליו הרט"ז דליתא ושכן הסכים הרב נקה"כ והרב המחבר החזיק הוראה לאיסור והשיג להמג"א א"ח סי' תס"ז וסתר ג"כ מ"ש הרב חק יעקב באופן דהעלה דהשאר אסור וכרמ"י הנז' (מקום שמואל סי' ס"ד וס"ו אות כ"ה):

ג גביגות הבאות מכרכי הים צבועות ירקרקות או אדמדמות ואומרים שמניחין אותן בשומן דג טמא שקורין וואלפי"ש ושורין אותו בתוכן מעל"ע אף שלכתחלה ודאי אסור בדיעבד מיהא מותר דנטל"פ שהכל יודעין שמסריח מאד ולא גרע משומן חזיר בשמן שהתיר מור"ם למעשה בתשו' סי' כ"ד ושכן למד ממרן סצ"ה ס"ד בדין אם נתנו אפר במים וכו' ושבחנם שכל ידיו הרב חות יאיר להחמיר בסי' ק"ב כרש"ך ואיך שיהיה הוציא מלב רט"ז ורש"ך שהניחו דברי מרן בצ"ע משום שלא מצאו ממי למד מרן להתיר דהמקור שלו הוא מדין זבוב שבסי' ק"ז ס"ב (שם סימן ע"ד):

הד"ט ועיג"כ להרב קול אליהו סי' י"א בענין נט"ל ע"י אפר ועי"ל סי' י' אות ב' ובענין נטל"פ עצמו ע"ש סי' י"ג וי"ד ולהרב בית יהודה סי' ל"ז דכתב דכל האיסורין שיש בהן שיעור בכולם מותר נטל"פ ובמה שאיסורו בכ"ש כחמץ בפסח הוא מחלוקת הגאונים אי שרי או לא עיין למרן א"ח סי' תמ"ז דמתיר ומור"ם אוסר וע"ל אות י"ד ועיג"כ להרב דבר משה סק"י דכתב לעיין בכנה"ג סי' צ"ה ובמפתחות שהובאו בס' קול בן לוי סי' קל"ד ותשובת הרב צבי סי' ק"א ושמ"ש מהריק"ו שהביא מרן סי' צ"ה לא יתכנו רק אם הקדרה היתה מחלב ובשלו בה בשר תוך מעל"ע דהתבשיל אסור ולא אמרינן שכבר נפגמה הקדרה ונטל"פ בתבשיל דדוקא מה שהוא בעין נפגם מחמת האפר ולא מה שהוא בלוע ונמצא דהתבשיל קבל טעם מושבח מחלב והרב ב"ד בסי' מ"א כתב בשם מהריק"ו להתיר (וע"ל סי' ח"י אות ד' ולקמן אות י"ג):

ד עורות אווזות מפוטמות שנחתכו ונתבשלו והתיכו השומן ואח"כ נמצא ספק באגף וקודם שהראוהו לחכם נאבד העצם נשאר הדבר בספק וכולם אסורים ואלו נודע להם קודם הבישול הו"ל דבר יבש דמין במינו דבטל ברוב וכיון שנתבשל הו"ל דבר לח דצריך ששים (מהר"י מברונא סי' קס"ט). הד"ט ולענ"ד הקצרה יש להתישב בדבר לעשות מעשה דדלמא היה השבר רחוק מהגוף ואת"ל קרוב שמא לא ניקבה הריאה ואף שאינו ס"ס המתהפך הלא רבו המתירין ועוד ספק ג' ספקא דדינא מהו האגף שאם נשבר חיישינן לנקיבת הריאה ע"ל סי' ו' אות ח' בהגהה. נהי דספק הג' הנז' אינו אלא אם ניד"ד היה שנשבר העצם שאנו קורין אותו אגף ולא בעצם המחובר לגוף שראשו נוגע בריאה שהביא הרא"ה כמש"ל דאלו היה השבר דניד"ד באותו העצם המחובר לגוף פשיטא לענ"ד דכ"ע מודו דחיישינן לנקיבת הריאה דאתיא במכ"ש מנשבר בעצם החיצון דלדידן נקרא אגף אמנם להרא"ה הנז' יש מקום אתנו לומר דלדידיה שבירת העצם החיצון אינו מטריף מחששת נקיבת הריאה וק"ל ה בענין השערת השיעורין יש לשער בכמות ולא במשקל וכן בשיעורי אוכלין בענין ברכה הכל לפי כמותו ולא לפי משקלו וכדעת הפר"ח סי' צ"ט סק"ה (זרע יעקב סי' ס"ח) הד"ט גם הרב מטה יהודה בשו"ת דשייכי לי"ד דף ל"ה ע"ג פסק בפירוש כהרפ"ח ותירץ מאי דאמרי' בתרומות המונה וכו' והשוקל משובח משלשתן דנראה דסותר הוראתו דהתם מיירי במין א' ע"ש ושגם הרשב"ש בתשובה סימן רצ"ט כתב דאין משערין במשקל רק במדה או באומד עיין שם:

ו רבו הדעות בענין חה"ל לפי המקומות ולהיות דין זה מד"ס לכן כל ספק בזה להקל עיין להרב נחלת יעקב סי' י' ודרכי נועם סי' כ"ז והר"י בי רב סי' ל"ה ומ"ב והרלנ"ח קכ"ה וקפ"ב ודב"ש שי"א והלק"ט ח"א סי' קע"ו וחינוך ב"י צ"ו ושלטי גבורים מס' עבודת כוכבים דף שפ"ב וע"ש תשובה א' לשאלת אחד חכם מלוגו בדין תרנגולת בנוצתה שנתערבה באחרות דכתב מרן סי' ק"א ס"ג (פחד יצחק אות ח' ע' חתיכה וכו'):

הד"ט ועיין עוד לו שם בערך חתיכה עצמה נ"נ שאם נמלח מעט חלחולת עם חלב בחתיכת בשר עגל ולא היה בו ס' נגד החלחולת וחלב דיש להתיר וכסברת הרב תורת חטאת סי' ק"ה אות ע' ואם נתבשלו יש לאסור משום שכן נהגו בגלילותינו כתוס' וסמ"ג וסמ"ק והרמ"א סעיף ד' ועיין להרב בכור שור דף ק"ו ע"ג דהביא ראיה משבת דף ק"ט דאמרה בכנפיו הכשיר וכו' דאווז אף שנפשט חה"ל הוא דלא כרש"ל רק כרט"ז ודלא כפר"ח דהסכים לסברת רש"ל עיין ברט"ז סי' ק"א סקי"א:

ז מעשה רב הביא שבא לפני הרב"ך והרע"ס בריגי"ו במי שמלח ירכות של אווזות פטומות בעצם קולית שבהן ושוב מצא א' מהן שנשבר הקולית ונקשר לא שאשי"י ונשאר בו עוקץ גדול ובאכלו הבשר שסביביו נפרק החבור ובירכות המלוחים לא נשאר גם א' בכלי אך נשארו ב' כלים של שומן מהותך שנעשו מאותן האווזות ושאלוהו כמה נשחטו עם זאת ואם נשחטו בבת א' והשיב שעשר אווזות נשחטו בב"פ עוד שאלוהו אם נמלחו העורות שעשו בהן הכרכשאות יחד והשיב שלא נמלחו יחד רק עשו מיד הכרכשאות כשנשחטו ועם זה התירו השומן הכרכשאות מטעם ס"ס כיון שכבר נאכל קצת מהכרכשאות וגם טרפות העצם לא היתה מחמת עצמו רק שמא יצא לחוץ א"כ בנשאר יש ס"ס מתהפך היינו ספק אם מאווזות שנשבר העצם או לאו דשמא נאכל ואת"ל שהוא מאותן אווזות ספק אם יצא לחוץ או לא ואת"ל יצא לחוץ שמא אינו מאותן אווזות שנמצא בהן השבר ומצאו ג"כ פסק גדול א' ממנטובה שכן הורה ושכן המנהג וכן הורו הם להתיר הכל (שם אות מ' (כת"י) ערך מעשה וכו'):