עיקרי הד"ט יורה דעה יט

למהרי"ד בב"ד שלו שהתיר אף לחולה שאין בו סכנה ע"ש בחי"ד סימן ל"ד היכא דאינו אלא לשתות המים הנזכרים אחר אכילת הבשר דמותר עיין שם:

ה הרבה להשיב דיש לנהוג כדעת הזוהר ורעיא מהימנא דאין שום איסור לאכול בשר ובפרט בשר עוף אחר שאכל גבינה שלא כדעת מרן הקדוש בסי' קע"ג שכתב דמהזוהר פ' משפטים נראה דאפילו בשר עוף אסור אחר גבינה דליתא אחר הס"ר ועיין בכנה"ג סי' פ"ט הגה"ט אות ח"י שכתב שהמחמיר בזה אינו אלא טועה ויש בו משום מינות ח"ו ושדברי הזוהר אינן אלא לאכול גבינה אחר בשר עיין ברעיא מהימנא דף רמ"ו ע"ב פ' פנחס ומה דרעיא מהימנא מתיר מי יזיד לאסור ועיג"כ להרב אדרת אליהו מהרב ריקי סימן א' כמה גדול כחו של הזוהר ועיג"כ להרב ח"י בח"א מהל' שבת פ"ח שהוא תיקון נפלא לאכול בשר אחר גבינה ועיין לפר"ח א"ח סימן תצ"ו במנהגי איסור אות א' ובדברי יוסף סימן א' ולהרשד"ם חי"ד סימן קכ"ט והרש"ך ח"א סי' קע"ח ודון מנייהו בניד"ד דאף למי שנהג כן שסמך עצמו לחומרת מרן יש לו התרה הגם דלפי הדין אפילו התרה לא היה צריך (פני אהרן סי' ו'):

הד"ט ועיין להרב אהל יוסף סי' א' דגם הוא כתב דא"צ התרה כדין מנהג בטעות דאף דמהזוהר משפטים נראה דאפי' בשר עוף אסור אחר גבינה וכ"פ הרש"ל לאסור כמרן אף שדחה דבריו הא ודאי אילו היה רואה שרב מוסמך ובקי בחדרי הזוהר העד העיד בנו שלא כוונו בזוהר לכך דאדרבה העיקר לאכול חלב תחלה ואח"כ בשר משום תתאה גבר פשיטא שלא היה נוהג חומרא זו בעצמו ומהר"ם נמי דהביא מרן בסי' קע"ג לא היה מחמיר רק לעשות משמרת שלא תדבק הגבינה בין שיניו ויאכלנה אח"כ בבשר וכל שעשה הקינוח בפת ויין או שאר משקין סגי וסגי וז"ש מור"ם שם סי' פ"ט ויש מחמירין ולא כתב ויש אוסרין ע"כ. ועיין בחבורי הקצר הלז בחא"ח הנדפס דף ק' ע"ג ולהרב יעב"ץ ח"א סימן מ"ז ויש לי לע"ד קצת עיון במ"ש הרב ח"י הנז' דטעמא קא טעים לתיקון נפלא באכילת בשר אחר גבינה דאף שהביא מנהג האר"י (שהיה נזהר שלא לאכול בשר אחר גבינה קשה) דא"כ אמאי בפ"א מהלכות ימי תשובה כתב להזהר ג"כ שלא לאכול גבינה ביום שאוכל בשר וכן להפך ואילו לדעתו ז"ל שהוא תיקון נפלא ליהוי באזהרה לאכול הבשר אחר הגבינה להמתיק הדינים כאשר אנו מבקשים בימים האדירים ההם ואם נתכוין באמרו וכן להפך לגבינה קשה לא היה לו לסתום אלא לפרש וראיתי להרב ככר לאדן סי' ה' אות ח' דכתב דהאר"י היה נוהג שלא לאכול אפי' בשר אחר גבינה ביום א' ושכ"כ בשמם מהר"ש ויטאלי בן מהרח"ו והר"ם פאפירש בס' לקוטי תורה וטעמי המצות בס"פ משפטים ומהר"י צמח בנגיד ומצוה דפוס אמשטרדם דף מ' ואין להשגיח במי שכתב בהפך והוסיף ג"כ הרב המחבר שמ"ש בספרו שיורי ברכה ברעיא מהימנא ח"ג דף רמ"ז דר"ל בין גבינה לתבשיל בשר וכן מצא אח"כ להרמ"ז דאילו בין גבינה לבשר ממש אין חילוק בין אוכל הגבינה תחלה לאוכל בשר תחלה כ"כ בשמו בזוהר ד' ליוורנו ח"ג דף רמ"ו שכתוב למטה בהגהה ובענין שעות השהיה לאכילת גבינה אחר בשר עיין להרב בעי חיי סי' קל"א שלמד דעת שאין השעות זמניות בו' שעות שאמרו להמתין רק חצי יום מי"ב שעות ואם בימות הגשמים אכל בשר בבקר לא יאכל גבינה עד ב' שעות קודם הלילה ובקיץ שהימים ארוכים ט"ז שעות יכול לאכול גבינה ב' שעות קודם חצי היום אם אכל הבשר בבקר ונראה שלזה כוונו הטור בסי' פ"ט שכתב שמזמן סעודת הבקר עד זמן סעודת הערב דהיינו ו' שעות דייק ואמר דהיינו ו' שעות לומר שהוא זמן קצוב לכל ימות השנה ואין זמניות ועיג"כ באו"ה הביאו הרב דמשק אליעזר דף ש"י ע"ג והרב ל"ח ע"ש גם הרב פרח שושן בי"ד ריש כלל א' חלק על הרב פר"ח שכתב סי' פ"ט סק"ו דשעות זמניות נינהו ושגם הסברא מנגדתו דאם שיערו דזמן ו' שעות בעינן משום עיכול הבשר או מטעם בשר הנשאר בפה היעלה על הדעת דישתנה הטבע כפי הזמן אם חורף או קיץ יהיה א"ו דלעולם ו' שעות דהיינו רביע היום בעינן ע"ש ואני אומר לע"ד דאין זו השגה כלל לאיש כמוהו ואדרבה הכל יודעין דכח העיכול משתנה כסדר המקומות וכסדר הזמנים לפי קרירות וחמימות המקום והזמן אפילו לאדם אחד בעצמו ונסיון מוכיח דבימות החורף העיכול מתהוה יותר במהירות ודי בשש שעות זמניות היינו קטנות וההפך בימות הקיץ באופן שאין הסברא מנגדת לדעת הרב פר"ח אדרבה מסייעתו ו תמך יתדות המנהג שלא להטיל גבינות בנודות של עור לצד הבשר רק מצד השער ושנהגו ג"כ לאסור חמאה הבאה מארץ מרחקים בנודות לצד הבשר ומתירין לבאה מצד השער ממ"ש מרן ס"ס פ"ז בשם הרב שבלי הלקט ועיין להכנה"ג שם אות מ"ג והריק"ש והרש"ך שם ושגם הש"ל הנז' לא התיר אלא כשלא נשתהו בתוכן מעל"ע ודלא ממ"ש מהר"י מולכו דאדרבה אין להרהר על מנהג העולם דאף דלא אמרינן כבוש כמבושל אלא מעל"ע ה"ד בדיעבד ואפ"ה צריך הדחה אבל לכתחלה אסור אפילו בפחות ממעל"ע. ועיין להרב גו"ר כלל א' סי' כ"ו ובמפתחות הרב כנה"ג לס' קול בן לוי סי' קכ"ח וכן העיד על המנהג להחמיר הרב פרח מ"א ח"ג סי' ג"ל ועיין להרב"ד חי"ד סימן מ"ה (דבר משה ח"א סימן י"א):

הד"ט גם בבעי חיי שלו סי' קכ"ט כתב הרב כה"ג הנז' דכלל הדברים שאין אנו מכשירים כל דבר שהושם בעור קיבת נבילה או אפילו גבינה וקרבי דגים בעור שחוטה אם לא שמונח בצד השער ומנהג יפה הוא ע"ש ולהרב רבו בתשובה בחי"ד סי' ג' ולהרב ב"ד ש"ש סי' י"ד שהביא תשובת הר"א אכסנדרי דדוקא לכתחלה יש ליזהר בכך אבל בדיעבד אפילו נשתהה מעל"ע בצד הבשר מותר ועיין להרב בן המחבר צרור הכסף סי' דכתב דמ"ש הרב"ד בי"ד סימן ת"ה לאסור בחמאה ולהתיר בשמן ודבש דהוי נטל"פ כמ"ש מרן סי' ק"ג ס"ד וסימן קי"ד ס"ז לא אמרה רק להלכה דלמעשה מנהג סאלוניקי עירו לאסור הכל וכמור"ם בסי' ק"ג סעיף ד' דכתב ויש אומרים דאין הבשר פוגם בדבש והרב המאסף בהגב"י סימן פ"ז אות י"ג עשה מעשה להתיר ז תמה על הרב המני"ח שהגיה במ"ש הרב אביו בהלק"ט סימן כ"ו אם מותר ללוש ביסקוגי"ש בחלב והשיב דלא מיקרי זה כעין תוארו והוי כשאר פת שעושה תדיר מהן והבן חכם הוסיף מדיליה דלא אתי למסרך ע"כ דדעת אביו לאסור ולא להתיר וט"ס יש שם וצ"ל כעין תורא במקום תוארו דאל"כ מהו מ"ש והוי כשאר פת ותרתי דסתרן הדדי נינהו א"ו דטעה הסופר (שאלת יעב"ץ ח"א סי' ס"ב):

ח אסר להטמין לכתחלה תבשיל של חלב בחמין של בשר שמא יצא מהקדירה ע"י בישול ויזוב בשל חלב ושכן משמע בא"ז בדין פשטיד"א ושמ"ש הא"ז דתנורים שלנו גדולים הן אין הדבר כן דבסמ"ק איתא דתנור גדול מחזיק י"ב עשרונים ומ"מ בדיעבד אם הקדירות מכוסות אין להחמיר (שו"ת מהרי"ו סימן י"ד):

הד"ט ועיין בח"א מחיבורי הקצר הלז הנדפס סי' י"ח אות ו' מ"ש בשם הרב מעיל שמואל סי' כ"ה דהוכיח דתנור ד' על ד"ט מחזיק י"ב עשרונים ונקרא תנור גדול ועיין להרדב"ז ח"ג ד"פ סימן תקכ"ז שהאריך בדין פשטיד"א של בשר ושל גבינה שאופין בתנור א' דמותרין בתנורים שלנו דאית בהו כמה מילי דמעליותא להתיר אף לכתחלה אם להיותן גדולים הרבה אם שאינם ממלאין התנור בפשטיד"י ודברים אחרים ע"ש ואם מנהג העיר לאסור אם אסורין הן הביא בזה איזה חלוקים ע"ש:

ט בא לו בקצרה בדיני בשר בחלב מה דינו בצלי ומעשן ומבשל בחמי טבריא אי אית להו דין בישול או לא ועיג"כ במהרי"ט ח"ד סי' ג' דהביא גם כן דיני חנ"נ ועיין ברש"ך סימן פ"ז סק"ג עוד לו שם בדין בשר עוף וחיה בחלב אם אסורין מדאורייתא אבל בשר דגים וחגבים אין בהם שום איסור ואם יש לאסור משום סכנה עיין להרכה"ג בא"ח סי' קע"ב (וע"ל סי' י"ד אות ג' וה'). ולבשל הבשר בחלב אשה תמה על רש"ך המתיר לבשל ואוסר לאכול מפני מראית העין דיש לאסור גם הבישול עוד הביא דין בשר בחלב שקדים ודין ביצים הנמצאים בעופות אם יש הפרש בין גמורות לשאינן גמורות ע"ש (וע"ל סימן ז' אות ט"ל ולקמן אות ט"ו) (מטה יוסף ח"ב סי' כ"ה):

י מי שנפלה לו חתיכת בשר בקדירה של חלב ובא עובד כוכבים והוסיף בה חלב וביטלה הרי היא מבוטלת אף שהעובד כוכבים מכירו ויודע שעי"כ תתבטל החתיכה כיון שלא צוה לו ישראל דאין איסור אמירה לעובד כוכבים בזה שאין האיסור רק לאכלו מ"מ משום קנס ראוי לאסור לו אם צוה כן לעובד כוכבים ואם ביטול איסור לכתחלה מדאורייתא או לא מחלוקת היא בין תוספות וראב"ד ועיין להרי"ף פ"ק דביצה ורמב"ם פט"ו הל' מ"א עוד כתב דיש לאסור ליקח מעובד כוכבים דבר שנתבטל בס' במה שעיקרו מן התורה לפי שבשעה שלוקחו הוי כמבטל איסור לכתחלה (ועיין להרב ארעא דרבנן אות א סי' ט"ו שהאריך בדין ביטול איסור ולהרב עפרא דרבנן שם הד"ט) (והרדב"ז ח"ג ד"פ סימן תקמ"ז):

יא מסיק להלכה ולמעשה שאין שום חשש איסור בצוקאר"ו שנהגו ליתן בתוכו חלב בהמה טהורה כשמבשלין אותו לצרפו ולסננו שאף שיתנו בו תרי לק' מ"מ א"א לבשלו אא"כ יתנו בו ג"כ מים והרי נתבטל החלב במים וצוקאר"ו ואף שאין לבטל איסור לכתחלה מ"מ אף למ"ד דאין לבטל אף איסור דרבנן הכא אין בו איסור לבשל הצוקאר"ו בחלב רק בשעה שאוכלו בבשר ואז כבר מבוטל ואף אם לא היה בו מים יש להתיר שע"י האור הולך החלב ונשאר הצוקאר"ו ואם ישאר ג"כ ממנו אין ספק שהחלב הוא מתמעט והצוקאר"ו אינו מתמעט כלל וא"כ ע"כ מתבטל החלב וכעין מ"ש הרמב"ם בחמאה של עובד כוכבים שאסורה משום צחצוחי חלב ומ"מ אם בשלה מותרת ואין לומר דכיון שהיו בו ב' למאה דאוסר הצוקאר"ו אח"כ דליתא דלא תהיה בליעת הכלי חמירא מהחלב עצמו וכמו שהחלב מתמעט משיעור נ"ט גם הבלוע בכלי נתמעט ותו דהוי נ"ט בנ"ט דהיינו הקדירה בצוקאר"ו והצוקאר"ו בבשר וכבר אמרו דדגים שעלו בקערה מותרים ול"ד עלו אלא אפי' נתבשלו בקדירה דהוי נ"ט בנ"ט כמ"ש הפוסקים (וע"ל אות כ') באופן דאין כאן בית מיחוש כלל לאוכלו בבשר אף אם לא יתנו מים בבישולן וע"ש (שם סי' תר"ו):

הד"ט ועיג"כ להרב בעי חיי סי' קל"ו שהתיר אפי' לכתחלה לערב חלב ביין לתקנו באופן שיתבטל בס' ביין ולשתותו עם בשר דאין כאן מבטל וכו' דעדיין היתר בהיתר הוא ומינה נילף לניד"ד ועיג"כ בח"א סי' י"ד אות ל"ו מחבורי הקצר הלז הנדפס. גם הרב קול אליהו הסכים לסברת הרדב"ז להתיר והשיב על מ"ש עליו הרפ"ח סי' פ"ז ע"ש ולהרב ארחות צדיקים אות א' שכתב שראה לרבו האר"י שאכלו עם הבשר גם הרב חקרי לב סי' מ"ז עמד בזה והביא מ"ש הרב מחב"ר וסיים דעדיין צריך יישוב ועיג"כ להרב דברי דוד סי' ח"ד דף ר"פ ע"ד ע"ש והעיקר לענ"ד דק וקליש כמאמר קדישין הרב מחזיק ברכה הנז' דסיים דלענין דינא אין אנו צריכים לצדד עוד צדדין לקולא כיון דיורות האומנים מיוחדות ומטילים מים ומתבטל החלב תיכף ושאין מקום להחמיר אפי' ע"ד נסתר כיון שהעידו על האר"י ז"ל שהיה אוכלו עם בשר:

יב פאשטיד"א של בשר שהוציאו מהתנור וכמו שעה הוציאוה מהכלי והושיבוה בכלי של גבינה והיו בה איזה נקבים ונפל מלחלוחית הבשר זעיר שם זעיר שם ונקפא אין ספק דא"צ לפשטיד"א אפי' קליפה כיון שהיתה צוננת אחר שעה שהעבירוה מהאש ואם היתה חמה היתה צריכה קליפה למרן ס"ס צ"ד ולפר"ח בשם הרשב"א נטילת מקום והכלי א"כ רק גרירא וק"ו הוא ממ"ש מרן בסי' צ"ב וכדעת התה"ד ואף הפר"ח המחמיר בנידון שלו יודה הכא להקל (אגורה באהלך דף כ"ט ע"ב):

יג סכין של בשר שאינו ב"י מקונח יפה שחתכו בו כרתי מבושלת בצונן ושוב בשלוהו בגבינה כבר נתבטל חריפות הכרתי בבישולו ואין בו כח להפליט טעם בלוע בסכין ועיין לפר"ח סי' צ"ו סק"ב וה' ולהרב נחלת שבעה סי' ס"ח דס"ל דאף בבצל בטל חריפותו ע"י בישול והביא ראיה ממתני' רפ"י דתרומות ושכן הסכים מהר"ש בן עזרא (שם). יד שנים שבבת אחת הטילו בקדירה א' זה בשר וזה גבינה שניהם חייבים למה זה דומה למ"ש הרמב"ם בפ"ט מהל' שבת א' נתן את האור וכו' וכתב שם מרן בשם רבו שעשו כולן בבת אחת ונמצא הבישול ע"י כולן (שם דף ל"ז ע"ג):

טו ביצה גמורה בקליפתה שנמלחה בתרנגולת שיעור מליחה והודחה ונתערבה בשאר ביצים שבבית וטרפם ועירבם בקרא וגבינה ועשה בהם פאשטיד"א הדבר פשוט להתיר שאין לביצה ההיא דין בשר כלל ואף שנמלחה עם בשר לא אמרינן דאיידי דלא טריד למפלט בלע דכבר פסק מור"ם בר"ס ע"ה דבדיעבד אין לחוש ואף שחלקו עליו האחרונים וס"ל דאף בדיעבד אסור ועיין לכנה"ג שם הגב"י אות ל"א מ"מ לא זו בלבד דהפר"ח שם כתב דלדידן דקי"ל כמרן דמליח אינו אוסר אלא כ"ק ודלא מסברת מור"ם דס"ל דאוסר בס' א"כ יסיר הקליפה אם רכה או קשה והשאר מותר ע"ש א"כ בניד"ד שרי הביצה ומאכל של חלב ושוב כתב דאח"כ נדפסו שו"ת הרב מגן שאול וראה בסי' ט' כניד"ד ממש רק שהיתה בקליפה רכה שנמצאת תוך אווזא ונמלחה עם אווזא ושוב הסירו הקליפה ונתערבה בגבינה ובשלוה והתיר הכל מהטעמים עצמן שהביא הוא (ועיג"כ בשו"ת שלאחר מנחת יעקב סי' ט"ז ולהרב זרע אברהם ח"א סי' כ"ה ולהרב מטה יוסף ח"ב סי' ז' הד"ט) (אהל יוסף סי' כ"ג):

טז שמע באומרים שנסתפק מהר"י הכהן בדין נרות של חלב שאנו מדליקין הנעשית ע"י אינו ישראל דא"ל שמערבין בהן חמאה אם אסורין בהנאה משום לתא דבשר בחלב והרב המחבר הרבה ראיות להתיר דדוקא בחלב אסור בהנאה וחמאה לאו חלב איקרי ופטור ומותר ומידי דהוה מי חלב דבגמ' דף קי"ד ע"א אמרינן דהמבשל במי חלב פטור וע"ש בהרא"ש דטעמא יהיב בשם רבינו שמחה דלענין בב"ח דאמר קרא בחלב אמו בעינן כמו שיוצא מהאם מעור עם האוכל וחמאה ג"כ אינה כחלב היוצא מן האם ולכן אין לאסרו בהנאה (שם סי' כ"ד):

הד"ט ועיין להרב שמן המור סי' ב' שאסף איש טהור כל דעות הפוסקים בענין זה ומסיק לאיסור להדליק בהן גם הרב מחזיק ברכה האריך בסי' פ"ז אות ט"ו וסיים דאסור להדליקם וטעונין קבורה וכהוראת הרב מהר"ח אבלעפיא שאסרן בהנאה ושהרב אליה סאקו הלך אצל הרב מהר"י הכהן הנז' ונתווכח עמו והסכימו לאסור עם הרב הרח"א הנזכר ע"ש וכבר דברתי קצת בענין זה בח"א הנדפס סי' ל"ה אות י"ז ע"ש ולהרב קהלת יעקב למהר"י אלגאזי בדף ט"ז אות פ':

יז ביאר דברי מרן סי' פ"ז במ"ש בשם המרדכי על קיבה שהעמידו בה חלב הרבה ועשה בה גבינות ואחר זמן נמצא תוך השק שהקיבה היתה נתונה בו מעט מהדקין והתיר רשב"א הגבינות עש"ד (בעי חיי סי' קכ"ט) הד"ט ועיג"כ להרב בית לחם יהודה בתשובותיו סי' צ"ט במעשה שבא לפניו שמצא בתבשיל של בשר עצם חלול והכירו שהוא מבהמה טרפה ויש להסתפק שמא היה בו מוח ושע"י רתיחה נמס תוך תבשיל ואין ס' נגד החלל והכשיר וששוב מצא שאלה כזה בס' מנחת יעקב בשו"ת שלאחריו סי' ט"ז רק שנמצא העצם בתבשיל של חלב ושהכשיר גם הוא בנידון שלו ונשא ונתן בדבריו ע"ש:

יח כחל שלא נקרע כלל אע"פ שהוא מבהמה בלתי מניקה שנמלח עם בשר אסור הכל וכן הוכיח ממ"ש מרן ואחרונים שמכללות דבריהם הדין יוצא דלהרא"ש ואו"ה ומרן ומור"ם ורש"ל אין להתיר במליחה רק אחר קריעה ובלא קריעה דינו שוה לצלי דמרן אוסר אף בדיעבד וכן עשה מעשה בניד"ד שלא רצה ליכנס בספק איסור ומה גם דבניד"ד לא היה הפסד מרובה (שם סימן קל"ב):

יט דבש שהרתיחו ביורה של בשר לסננו לעשות ליטוארי"ו בורדים וסילקה מהאש ועירוהו בשגגה בכלי חולבת אם לא היה הדבש חם שהיס"ב לא נאסר ואף אם היס"ב אם כשעירוהו לכלי חולבת הפסיק הקילוח שרי ואם לא הפסיק אם הכלי לא היה ב"י הדבש מותר והכלי אסור ואם היה ב"י למרן סי' נ"ד ודעימיה בין אם לא היה שמנונית בעין דהוי נ"ט בנ"ט דהיתרא בין היה שמנונית בעין דשמנונית בדבש נטל"פ מותר ולדעת מהרי"ל הכל אסור ואנו אין לנו רק פסק מרן ולעולם מותר במקום הפמ"ר (שם סי' קל"ג):

כ חבית של חרס שנתנו בתוכה ימים רבים גבינה עם מים ומלח כדי שלא תתיבש ואחר זמן שהסירו הגבינה ממנה והדיחוה היטב נתנו בתוכה חומץ ועמדו שם ימים רבים אסר לאכלו בבשר ואף אם לא נשתהה החומץ מעל"ע רק בכדי שירתיח מידי פלוגתא דרבוותא לא נפקא דאיכא למ"ד דהחומץ דינו כציר דסגי בזה להיות לו דין כבוש עיין למרן סי' ק"ה והחונים עליו וכיון שכן אתינן לס' כבוש דאזלינן לחומרא עוד כתב דאין לנו להתיר נ"ט בנ"ט דהגבינה בחבית והחבית בחומץ להתירו כמ"ש בחולין פ' כ"ה דגים שעלו בקערה וכו' שכבר כתבו הפוסקים דדוקא בדיעבד יש להקל ולא לכתחלה והכא הוי כלכתחלה להתיר לבשלו בבשר ועיין הרש"ך סי' צ"ה על מ"ש מור"ם דהמנהג לאסור לכתחלה נ"ט בנ"ט ואת"ל נמי דאע"ג דיש להחמיר בב' נ"ט אפשר להקל בג' נ"ט וה"נ הגבינה נ"ט במים ומלח והמים והמלח בחבית