עיקרי הד"ט יורה דעה יח

הרב דמשק אליעזר מוכח דלאו דוקא דבש אלא ה"ה מים ודבר לח ולדעתו ז"ל של הרב החבי"ב לא נראה לו כן ע"ש ומי יתן ידעתי על שום מה לא נכנסו הדברים באוזן שומעת כמוהו כיון דלא שייך בזה מעיקרא ביטול איסור לכתחלה כשמעורבין בחומץ ואינו עושה רק הסרת דבר שהיה קרוב לבא לידי איסור אם היו פורשים מהחומץ בשפכם אותו תוך המאכל ועוד דכיון דא"א לסננו אם לא עי"כ למה יאסר ולא יהיה דינו כדין דבש ואם חייבין אנו לבדוק אם ישנן או לא הנה רש"ל כתב דאסור להעלים עין והרב בית יעקב דחה ראיותיו ולענ"ד צדדי החיוב נראין ואינן נדחין דלפי מ"ש לעיל אין לך חומץ בלתי נתלע המעט אם רב כפי איכות חזקו של חומץ הגם דממקרא דוירם תולעים ויבאש מוכח דהסרחון קודם לתולעים דמ"מ מי יוכל לשער זמן התחלת הסרחון להתחלת התולעים והוא ברור לעניות דעתי ואין ענין לזה מש"ל אות י':

ז כרוב פירות שנמלח ונחתך ואח"כ מצאו במלח הנשאר ב' וג' תולעים מתים אם יש לתלות שאחר שמלחו הכרוב באו התולעים שם מאיזה דבר או ממקום סמוך לו או שהכלי או השק שהיה בו המלח רחב שלא נטל כל המונח למעלה יש להקל במקום הפסד (שב יעקב סי' כ"ח):

הד"ט ועיג"כ למהר"ם פרובינצאלי בתשובותיו כ"י סי' קל"ה שהביא תשובת הרב הלל ממודינא בדין ירקות מבושלות שנמצאו ב' תולעים בהן שהביא מ"ש מרן סי' פ"ד בשם הרשב"א אם בב' תתחזקנה או בג' ונשא ונתן במ"ש מרן שם ובסי' ק' בסברת הראב"ד ומסיק שיש לחוס על ממונן של ישראל ולא לאסור רק אם ימצאו בהן ג' והסכים עמו הרמ"ף הנזכר דדוקא בספק נפשות כקטלנית י"ל דבתרי הויא חזקה ע"ש ועיין להרב בכור שור דף ק"ב ע"א דדעתו להחמיר כדעת הרשב"א סי' קי"ג אפי' בב' וכדעת הרב"ח דלא כרט"ז ופר"ח ס"ק י"ד ע"ש ראיותיו:

ח בני קק"י שנהגו כסברת מרן סי' ל"א בענין קירום המוח שלדעתו ז"ל התחתון עיקר שמצאו בקדרת המוח אחר בישול תולע א' ולא במוח ומצד תחתון רק בצד העליון של הקפת הראש ולא היו יכולים לראות אם היתה ריעותא שם והבקיאים הכירו התולע שהוא מהנמצאים בחוטם שאותם שבמוח הם באופן אחר וכבר נתערבו הכבשים וקנו בבלי דעת מא' כל מה שקנו אנשי העיר מותר וגם על הראש צידד קצת להתיר (בתי כהונה ח"ב סי' י"א):

הד"ט ועיין להרב תורת חסד בדין ראש כבש שנתבשל ומצא תולע תוך המרק וידוע שיצאו דרך הנחירים ולא ממקום אחר כל שנמצא חוץ מקירום המוח אין להטריף ועיין להרב שב יעקב סי' ל' בדין תולע הנמצא בגולגולת כבש מבושל וראינו שהתולע נקב הקרומים אין ספק שיש להטריף וכבשים אחרים שפירשו מהמקולין קודם שנודע הטרפות יש להקל אך מה שנשארו אין להכשיר רק בהפ"מ בהצטרף סברת הי"א דכבש שלם לא הוי חהר"ל ועוד דאפשר ג"כ דניקב אחר השחיטה וסמוך לבישול דאלו נקב מחיים לא היה תחוב בו עדיין התולע כ"כ זמן שיש בין שחיטה לבישול ועיג"כ להרב יעב"ץ ח"א סי' נ"ז והנמשכים בכיוצא לזה וע"ל סימן י"א אות א':

ט העלה דתולעים שבפירות משפירשו יש להם דין בריה ולא בטלי אף שקודם הפרשתן היו מותרין ועוד בסימנים הנמשכים עמד בדין בריה דנולד חסר אבר ובדין חה"ל שנתערבה ונחתכה חתיכה א' מהתערובות שאינו ראוי להתכבד מה דינה לענין ביטול ומשם נסע לדיני חזותא מלתא ודיני דבר המעמיד ע"ש שהאריך בכל פרט ופרט כראוי לו (חקרי לב מסי' ס"ג עד ס"ט):

הד"ט ועיין להרב אגורה באהלך דף ל"ו ס"ב משאו ומתנו על הרב משאת משה בח"ג סי' ג' בדין בריה אם אכל פרי שיש בו תולע ולעסו יפה עד שנתרסק התולע ואח"כ בלעו אי מיפטר בכך ממלקות כיון שלא בלע התולע שלם א"ד כיון שבא לפיו שלם דבר טמא כברייתו אינו בטל בלעיסתו ע"ש ועיין בחולין דף ק"ג ע"ב ולהרמב"ם פ"ה בהל' מ"א (וע"ל סי' י"א אות ט' ואותיות אחרות בדין בריה):

האריך בדין תולעי הפירות אם יש מן הסתם לחוש ולחייב לבדוק כי לא כל המקומות שוין ושבמקום שאין דרך אותו הפרי להתליע יאכלם בלא בדיקה ועושים מהם מרקחת ובמקום שדרכו להתליע ודאי צריך בדיקה ושם נכנס ג"כ בדיני תולעי הירקות ובדין אם צריך בדיקה אחר י"ב חודש שנתלשו ע"ש (בעי חיי סי' רכ"ז). הד"ט ועיין ג"כ לעיל אות ד' ולהרב חקרי לב סימן ט"ל מ' ומ"א דביאר ובירר דין התולעים הנמצאים במים מושכין שאינם נובעין כחריצין ונעיצין לאיסור ושלפחות מידי ספיקא לא נפקי והשיב על דברי הפר"ח וראיותיו שהתיר בסימן פ"ד סק"ז ועיג"כ להרב בית יהודה ח"ב סימן צ"ג בדין תולעים הנמצאים בפירות דאסר הפר"ח שם בסקל"ג לשתות בלי סינון וכתב הרב"י הנז' דאין מקום לכך רק בירושלים וכיוצא שמצויים התולעים בבורות ולא בשאר מקומות שאינן נמצאים ע"ש ועיג"כ להרב שדה הארץ ח"ג סימן ד' דמעשה היה בירושלים שעשו עוגה א' לש"ק כמנהג סאלוניקי ונותנים בה מטעמים לשתות בעת אכילת המרק ושוב נמצא שהמים שלשו בהן העיסה לא היו מסוננים ועל הרוב ימצאו במים תולעים ופסק שאם היה הספק שקול אם היו בהם או לא כיון שא"א בנידון דידן לסנן מותר מס"ס כמ"ש הרש"ך והפר"ח סימן פ"ד אך אם המים ההם הוחזקו שיש בהם תולעים לא נשאר רק ס' א' אם נמוחו או לא וס' דאורייתא לחומרא וכמ"ש הרש"ך סקכ"ט ופר"ח סקל"א ועיין למהרי"ק דין א' סי' פ"ד בענין אם פירשו בדופני הכלי מבפנים ולרש"ך סק"ד ופר"ח שם דבניד"ד הבשר אסור והעוגה מותרת לאכלה כשיסור ממנה קליפתה סביב סביב מבפנים ע"ש ועיג"כ להרב בעי חיי הנז' בסימן קל"ז בדין דגים מטוגנים בשמן שנמצאו מלאים תולעים שאסרן אע"פ שהן מאוסין כיון דרובא דרבוותא ס"ל דאין לסמוך להקל לכתחלה אף בדברים המאוסים בלי ביטול בס' ושכן המנהג פשוט שלא לחלק אף שהרמ"א סימן ק"ז ס"ב כתב דמנהג להקל הכל לפי מקומו ואפילו באשכנז עצמו עיין לאו"ה כלל כ"ז ולהר"ם מפאדווה סי' ע"ט ורש"ל פ' ג"ה סימן מ"ט כתבו דהמנהג לאיסור ואין זה מחלוקת במציאות דכל א' וא' דבר לפי מקומו ואלו ואלו עדי אמת הן ועיג"כ להרב"ח הנז' לעיל בסי' קכ"ג רמזתיו לעיל בסי' ה':

יא קמח המונח בארץ שהתליע יש לאסור בפשיטות ואם מונח בכלי יש להשיב לשואל דרוב הפוסקים מחמירין ואם מ"מ רוצה השואל להקל אין מוחין בידו וכ"ש דלא דרשי' איסוריה בפירקא (נודע ביהודה סימן כ"ז):

הד"ט ועיין להרב הון רב בח"ד סימן א' בדין קמח שמצאו בה תולעים ורקדוהו בנפה ועכ"ז אחר הרקידה מצאו בו תולעים אם מותר לאכול מפת שאפו מאותו הקמח וכתב דאם התולעים שחורים הם מהחטים ועיין בש"ע סימן ע"ד סעיף י"ד והפר"ח שם סקכ"ז דמותר הקמח בטחינה והרקדה אבל הלבנים הם מהקמח ואינם בורחין ואינם מתבררים עש"ד וע"ל אות ט"ז דאין חילוקו של הרב עולה יפה לחלק בין לבנים לשחורים דלפי מ"ש שם בשם הרב תורת נתנאל תרוייהו הויין מחטים וקשה המחלוקת במציאות:

יב מעשה שלקחו חלב מעובד כוכבים וסננו אותו ומצאו בבגד תולעים הרבה וכן מצאו ג' מהלוקחים מאותו העובד כוכבים באותו היום ועש"ק היה ושלחו אחר יהודי הלוקח תמיד מאותו עובד כוכבי' והעיד בתורת עדות שכל היוצא לו בכל יום הוא כו"כ משקל חלב והמים משים אותו העובד כוכבים בכלי שבו חולבים דדי הבהמה ושזה דרכו בכל יום שהוא מצד א' והעובד כוכבים מצד אחר מניחים תחלה המים וחולבים עליה כדי שיראו הקונים שמן המחולב לפניהם נותן ולא ידעו שקדם התערובת באופן שידעו בבירור שמהמים היו התולעים שמצאו והביא הרב המחבר מ"ש הפר"ח סי' פ"א סקל"ג שחלק עם רט"ז ומ"ש הרב פרי תואר בשם האו"ה סי' מ' אות ז' וכל בו סי' ק"א וזולתם והחליט דבניד"ד ליכא ס"ס וכדין דן מי שהורה לאיסור וחיזק ג"כ שם הוראת הפר"ח סי' פ"ד סקל"ג בדין פת של פלטר עובד כוכבים וקאו"י וכיוצא בזמן שכל המים שבבורות ירושלים תוב"ב היו בהם תולעים (ברכות מים סי' פ"ד) יג יין שבשעת דריכתו בגת מצאו בו תולעים מותר לשתותו אפילו לכתחלה דאין איסור רק בנ"ט וידוע שביין לא ימצא טעם תולעים אמנם קודם דריכת הענבים צריך להוציא מהם, התולעים מהספק וכמה מבני עמנו מניחין הענבים במים כדי שיתפרדו התולעים אך אם לא עשה כן ודרך הכל ביחד כמו שהן מותרין (פאר הדור סי' קי"ד):

הד"ט כבוד רבינו מאור עינינו נודע ובמקומו מונח ואדם אין כמוני לא ידע למה אין לחוש לא' מאלף שלא יתרסק בדריכת הענבים ובריה הוא דלא אזלינן בתר נ"ט והיה בדין לסננו קודם שתייתו וברוך היודע לכווני אמרא יאי כדחזי:

יד הביא כ"י החזקה בתשובה למהר"ם ן' חביב להתיר הקירמי"ז שנותנין תוך המרקחים ושטעמי ההיתר כתבם בר ברתיה מהר"י כולי ז"ל ר"פ תרומה ע"ש וגם שמע מהר"ש שלם באמשט' שגם הוא כתב תשובה להתיר והסכים עמו הרב אליהו ישראל (טוב עין סי' ח"י). טו בשר יבש שנמצא ע"ג תולעים רבים די להתיר בבדיקה יפה גם בחורין וסדקין וא"צ שום תיקון אחר דהא לרש"ל פ' א"ט דגים ובשר שהתליעו אפילו פירשו לגמרי רבים נוהגין היתר לאכלן בהדיא אף שקופצין הנה והנה בקערה דלא שייך לומר שרץ השורץ רק בפירות שבאים מגידולי הארץ או במשקין שדומין לשרץ המים אך בדגים ובשר שמרוב שמנו הן אין שם שרץ הארץ ולא שרץ המים עליו ושאף לדעת הפר"ח ס"ס פ"ד המחמיר הרבה בענין התולעים ושאין חילוק בין תולעי הפירות לתולעי בשר דגים וגבינה מ"מ שר המסכים הוא להתיר באם פירשו ע"ג החתיכה לבד בבשר דגים וגבינה ע"ש (תורת נתנאל סי' ו') טז נשאל על הכוסמת שקוצרים אותה כרמל ומיבשים בתנור ואח"כ טוחנין בריחים להסיר הקליפה ובהיות התבואה בקמה נמצאו בשבלים תולעים קטנים רוחשין ורצין הנה והנה ומצויין בהן מאד וקצתן אדומין וקצתן לבנים או שחורים ונתיבשו התולעין הללו עם הגרעין ונשארו דבוקין בבקעים ובצירייהו והורה להיתר ושכבר הורה כן הגאון מהר"ם מרוטנבורק שהביא הגה"מ בפ"ב בהל' מ"א ואף שהרמב"ם הרשב"א והר"ן והה"מ ורמב"ן ס"ל דאף שאין לתולע מקום לרחוש מ"מ אסור משום שרץ השורץ מ"מ בני האשכנזים גרירי אחר רבני אשכנזים הר"ם והרא"ש המתירין בכה"ג ועיין בחולין דף מ"ד בתוס' ד"ה היינו בסוף הדבור ע"ש. ונשא ונתן ג"כ במ"ש הפר"ח סי' פ"ד סקי"ח ומייתי נמי לסייעתיה מ"ש הרב בית לחם יהודה שם סקנ"ז במאלי"ץ שנתלעו ואחר נתייבשו דהתיר גדול א' דאמרי' נשרפו התולעים ונעשו עפר וא"כ בניד"ד נמי ודאי אמרי' שנשרפו ונעשו כעפר (שם סי' ל"ח):

הד"ט גם בחטין לחים עיני ראו כמה פעמים והראיתים לאחרים שבהסיר מהן הקש והמוץ שבהן נמצאין כמעט בכל גרעין וגרעין תולעים קטנים אדומים בין צירייהו ואין ספק שראוי לכל בעל נפש לחוש לעצמו שלא לכסכסם כך עד הסר אותן משם ואם עושה אותן קלויים באש אתאן לדלעיל ודוק וע"ל אות ג' וי"א:

סימן דיני בשר וחלב ודיני כחל אות א בשר שחתכו דק דק בסכין חולבת ב"י ויש בבשר יותר מס' נגד הסכין והיה הסכין נקי משמנונית לפי שחתכו מקודם הרבה בצלים כיון שהיה הבשר צונן בעת שחתכוהו לכ"ע סגי בהדחה ואפי' הסכין ב"י כיון שהיה מקונח ומה שחתך לא היה כבר חריף ובניד"ד צריך הדחה ושפשוף יפה ואם בשלוהו בלא הדחה מותר (כרם שלמה סי' י"ב וי"ג):

הד"ט גם הרב אהל יוסף סי' כ"ב פסק להתיר ותמה על הרב נאמן שמואל סי' נ"א דלא התיר רק בהפסד מרובה והביא דברי פר"ח מ"א סי' מ"ז ושכ"כ ג"כ הרב"ד סימן ל"ח ומהר"י די בוטון ועיג"כ להריד"ב הנז' סי' ט"ל שהביא ג"כ פסק מהר"ש גאון להתיר. ב כף חולבת ב"י שנערו בה קדירת בשר ונאכל קצת מהתבשיל ולא נודע אם היה בה ס' והאשה בעה"ב שיערה בדעתה ואמרה ע"כ היתה מלאה לכאורה נראה דנאמנת דעד אחד נאמן באיסורים וכ"מ שהאמינה תורה עד אחד אפילו אשה נאמנת אך ממ"ש מור"ם סי' קכ"ג ס"ג לא משמע הכי דכתב דדוקא באיסור ודאי נאמנת אך באיסור שיש צדדין להקל לא דאשה דעתה קלה להקל (בית יהודה סי' מ"א):

הד"ט ועיין עוד לו שם בסי' ס"ב במנהגי ארגיל בדין כף בשר שרחצוה במים חמין באפר שקורין לישיא"ה ושוב תחבו הכף בקדירה חלב תוך מעל"ע בליעת הבשר דהתיר בשם הרב רבו דקי"ל כמרן סימן צ"ה ס"ד דאפר פוגם (וע"ל סי' י"ח אות ד') ועיין להרב חקרי לב סימן נ"א במעשה שהיה באשה שתחבה כף חולבת בקדירה של בשר ובלא דעת הרבתה עליהם בשוגג מותרים ומכל מקום נסתפק משום שחתיכות בשר שנאסרו לא יחזרו להתיר ולחלק בין איסור עצמו לאיסור בלוע מ"מ לא היה בידו דבר ברור. אך בשם הרב שנות חיים זקנו כתב שהתיר ע"ש ועיין בתשובות גאוני בתראי סימן ל"ח תשובת הרב ב"ח שחזק וקיים מ"ש בחבורו בי"ד סי' צ"ד ס"ג בדין תחיבת הכף ב"פ בקדירה ששם הכריע להקל בבשר בחלב מבשאר איסורין ועיג"כ בתשב"ץ ח"ד טור א' סימן ל"ו ומ"ד בדין כף חולבת שהוציא עמה חמאה ונתן בתבשיל ולא קנחה ועדיין נשאר בכף מעט חמאה ושוב הסיר קדירה של תבשיל של בשר מעל האש והניחה על הארץ כמו שעה באופן שנחה מהרתחתה ואח"כ שגג והוציא מהקדירה לקערות ע"י אותה הכף באופן שאין כאן חשש רק משום החמא' שבכף שנתערבה בתבשיל של בשר שהוא דבר מועט ואנן סהדי דבטל בס' ע"ש ועיגכ"ל אות כ"ב:

ג מצא סעד למנהג המקום שנהגו לאפות בתנור עם הפת הקאגיט"ו של חלב ממ"ש רש"י בפי' דריחא לאו מילתא היא ואפילו הרי"ף ורמב"ם דאסרי לכתחלה ה"מ בתנורים שלהם ועוד הביא טעמים אחרים ראויים לסמוך עליהם לקיים המנהג (שו"ת הרמ"ז סי' ס"ג):

הד"ט ועיין להרב זרע אמת ח"ב סימן כ"ח בדין פת שנאפה בתנור א' בעוגה שנילושה במים ונתנו בתוכה קרבי אווזות שהתיר בראיות לאכול הפת אף במאכלי חלב ונשא ונתן במ"ש הרש"ך סי' ק"ח סעיף י' ביאר דברי מור"ם שם ס"א ועיג"כ להרב דבר משה ח"ג סימן ג' דפסק דהיכא דהתנור גרוף וקטום שלא נשאר רק חום התנור מותר לצלות שם הבשר ע"ג התנור או ראש כבש בלא שפוד ובתנור של עובד כוכבים שרי בסימן מובהק ועיגכ"ל אות י"ד ועיין להרב יעב"ץ ח"א סימן ק"ג דלהחם מאכלי בשר וחלב זע"ז ע"י כלי בתנור של חרס ראוי ליזהר לכתחלה משום הרחקה ובתנור של מתכת חומרא יתירא היא ועיין במור"ם סימן צ"ב וצ"ג ורש"ך סימן ק"ה סעיף קטן כ"ב ורט"ז שם ובא"ח סימן תנ"א יפה כוון המג"א בהשגתו לרב"ח עיין שם:

ד השותה לרפואת חולי שאין בו סכנה מי חלב ע"פ הוראת חכם דהיינו לאחר שהוציאו הגבינה מבשלים המים העכורים הנשאר והאוכל צף למעלה (והיינו מה שקורין אותו ריקוט"א) ומוציאין אותו משם עד שלא ישאר שם רק מים בעלמא שקורין אותו סייר"א) אם הותרה לו לשתותו אחר אכילת בשר מיד אחר שבירך ועקר תכא מקמיה כיון שלא נשאר רק מים א"ד ל"ש וצריך להמתין ו' שעות כגבינה אחר בשר והאריך בבירור דעת התוס' בחולין דף קי"ד ומ"ש, הרא"ש בפסקיו שם והר"ן בפ' כ"ה ושלטי גבורים דף שס"ב ע"א ורש"ל ביש"ש וסוף כל סוף לא עלה בידו פסק דינו כי לא נמצא מהרב המדפיס תכלית תשובתו ע"ש (שמן המור סימן ו'). הד"ט ועיין להרב מכתם לדוד סימן ט"ו שהתיר למדוכא ביסורין ממיני מיחושים שאין בהן סכנה שצווהו הרופאים שלמשך איזה חדשים לא ישתה בסעודה ולא חוצה לה שום משקה רק המים הנעשים ע"י כלי הלאמביק"ו מהמימי חלב אחר שעשו הגבינה והריקוט"א משימין המים הנשארים בלאמביק"ו ומעלין זיעה ויוצאים ע"י סמפונות מים שאין בהן טעם ולא ריח חלב כלל והתירו הרב לגמרי לשתותו תוך הסעודה שאוכל בה בשר ואם ירצה להחמיר ע"ע להדיח פיו במים קודם השתייה תע"ב משום הרחק מן וכו' ואף שממ"ש הריב"ש סימן רנ"ה בענין הגאוו"א ארדיינט"ו של עובדי כוכבים אסר המשקין שלהן היה נראה ג"כ בניד"ד לומר דזיעת מימי חלב יאסרו לשתותן בסעודת בשר דמדרבנן מיהא אסורין מימי חלב כחלב עצמו מ"מ ממ"ש מרן סי' פ"ז בשם הא"ח דביצים הנמצאים בעופות שלא נגמר רק החלבון דאסור לאכלן עם הבשר אבל אם אכלן בפ"ע מותר לאכול אחריהן גבינה כיון דבשר עוף אינו אלא דרבנן ממנו ניקח לניד"ד דהמימי חלב עצמן דאינן אסורים אלא דרבנן לבשל בהן בשר וא"כ אף אם לזיעה שלהן יהיה דין מימי חלב מ"מ לשתותן בפ"ע והבשר בפ"ע מותר ושוב נשא ונתן במ"ש הפר"ח שם ויישב דבריו כי היכי דלא סתרי להוראתו ואף דלדעת הרמב"ן איכא במימי חלב עצמן משום איסור אמ"ה כבר הקשו עליו כל האחרונים עיין בפר"ח ופר"ת ועם היות שבכתבי קדש האר"י אתי עלייהו משום איסור דם מ"מ במקום חולי או מיחוש נראה ודאי שיש להקל ומעשים בכל יום ויום יוכיחו ששותים אותה לרפואה אליבא ריקנא ושוב ראה