עיקרי הד"ט יורה דעה יז

ו שנה ופירש מ"ש הר"ן בפ' א"ט דף תרח"ץ דפוס סביוניטה דאף ביצה טמאה אפרוח מותר דהכוונה היא דבא הר"ן להשיב על מה שהקשו שם אמאי איצטריך קרא להתיר ביצה נגמר מאפרוח דנפיק מינה ושרי דאי לאו דטהורה היא הא קי"ל כל היוצא מן הטמא טמא ואפי' היתה הביצה טמאה ר"ל האפרוח מותר דמעפרא קא גביל שכן הדין בביצת טרפה לכן אין להוכיח משם היתר הביצה והוצרכו לכתוב דלשרייה וכו' עיין שם (שו"ת כ"י מהר"ם פרובנצאלי סימן קמ"ב):

הד"ט ועיין להרב שאלת יעב"ץ ח"א סי' קנ"א דהשיב הנדחים שכל האחרונים דחו מ"ש מור"ם סי' פ"ו ס"ז בדין אפרוח שנולד מביצת נבלה וטרפה דפסק מרן להיתר ומור"ם בה הגיה בשם האו"ה דלא נהגינן כן ודלכתחלה יזהר והראה הרב המחבר דהדין עמו וכדעת הרט"ז שם ולא מטעמיה שפי' דברי האו"ה ר"ל דאע"פ שבדיעבד האפרוח מותר אם הושיב תרנגולת על ביצת נבלה וטרפה מ"מ אין לעשות כן לכתחלה דהגם דאפרוח הנולד מנבלה וטרפה מותר לכתחלה למי שלא נעשה בשבילו אך יש בו איסור ממש להושיב תרנגולת עליהם ושמא אף בדיעבד נאסר האפרוח למי שנעשה בשבילו ע"ש ראיותיו ועיין להרב בעי חיי בדין עוף ששמו פאט"ה (היינו אווזא דמתפטמת בשרצים כל ימיה) דנשא ונתן על מ"ש מרן ומור"ם סי' ס' ואחר שצידד להתיר לאכלה אחר שעמדה מעל"ע קודם שחיטה מלאכול דברים אסורים מ"מ אחרי ראותו מ"ש רש"ך שם סק"ה בשם הת"ח כלל י' בשם האו"ה מסיק ותני דהירא את דבר ה' שקץ ישקצנה אף שלא אכלה דבר איסור מעל"ע קודם שחיטתה ע"ש ועיין להרב פרשת הכסף דף נ"א ע"ד שנשאל בדין פרת ישראל שילדה והניקתו אמו עשרה ימים ומתה הפרה והנהיג העגל לינק מחמורה ואחר איזה ימים ותוך זמן ההנקה רוצה לשחטו והאריך במשאו ומתנו על מאי דתנינן בפ' כל האוסרים דף ל' ע"ב ורש"י ותוס' שם והביא ג"כ מ"ש הרב פני יהושע חי"ד סי' ד' דנשאל על עגל שינק מבהמה דרוסת הזאב דהעלה דמותר לשחוט העגל וממנו לקח להתיר בניד"ד אך מצא אח"כ לרמ"א סי' ס"א דנראה דסותר כל פלפולו ותמה על דבריו מכמה אנפי והביא ג"כ מ"ש הרב בית יעקב סי' א' בדין עגל הנז' ותמה ג"כ עליו והאריך ג"כ בדברי הכנה"ג סי' ס' הגב"י אות י' וסוף דינא פסק כרש"ך ופר"ח ופר"ת שדחו סברת הרמ"א להתיר לשוחטו מיד אך לא מלאו לבו להתיר למעשה נגד מור"ם ולבוש וכה"ג ובית יעקב ולפי שאלו ב' האחרונים ג"כ כתבו דלכ"ע אחר מעל"ע של יניקתו מותר לשחטו כן הורה גבר ג"כ למעשה ע"ש:

ז פירש היטב כוונת הטור סי' פ"ג שכתב קרבי דגים אינן נקחים אלא מן המומחה וכו' עד וא"א כתב כסברא ראשונה דנתקשה בדבריו מהר"ש בן וירג"א שמלשון הטור משמע דס"ל להרא"ש שהסימנים מועילין להתיר הקרבים עצמן ולא הדג ולמה כן ועוד שהרא"ש גופיה כתב בפירוש בס"פ אין מעמידין שיש עובר טמא דומה לטהור ואיך כתב הטור בשמו שיש לסמוך על הסימנין להתיר הקרבים והלא יש לחוש שמא מדג טמא הן ועוד הקשה קושיא אחרת והרב המחבר הביא הכל לכלל ישוב ע"ש (רדב"ז ח"ג דפוס פיורדא סי' תק"ץ). ח צייד עובד כוכבים הביא מתנה לישראל עוף א' וא"ל שהוא עוף הנקרא רו"ש אינק"ן שהוא כשר ושוב נתברר שאינו אותו עוף ולא נמצא שם היודע לבדוק בסימני טהרה והלך ושחט את הצפור ואכלו ונשאל הרב המחבר אם צריך לקבל תשובה ותענית על עונו ודין הכלים שבישלו בהן ואחר משאו ומתנו יפה בש"ס ותוס' והר"ן דחולין בסוגית גלוי וידוע לפני הקב"ה שעופות טהורים וכו' ועלה דהתם קונים ביצים מעובד כוכבים בכ"מ וכו' והקשה עליהם ועל הרשב"א ופלפל ג"כ עלה דחולין דף כ"ב אר"נ נאמן וכו' ועל ההיא דס"ג דא"ר נחמן כ"ד עופות טמאין וכו' והעלה לבסוף דבניד"ד א"צ תשובה ותענית והכלים ג"כ כשרים ומ"מ אם לבו נוקפו מי יאמר לו מה תעשה ומה גם דאין הכלים ב"י איסורן מדרבנן וכיון שאינו אלא ספק אם עוף טמא הוא שרינן הכלים לכתחלה אחר שאינן ב"י (כנסת יחזקאל סי' כ"ד):

הד"ט ועיין בחבורי הקצר הלז ח"א הנדפס סי' כ' אות ה' ועיין להרב בעי חיי סי' ק"ך בפי' שמות הבהמות וחיות המפורשים בקרא ויישוב דברי הרמב"ם ומ"ש עליו הה"מ ועיין כנה"ג שלו הגב"י סי' פ' ועיג"כ בסי' קכ"ג וקכ"ד דעלה בהסכמה עם הרא"ך לאסור העוף שקורין אותו פאוו"ן אם לא שניכר ע"פ הד' סימנין או בשיש להם מסורת ממי שראוי לסמוך עליו שהוא הפאוו"ן המותר דמדברי הפוסקים מוכח שיש ג"כ מין פאוו"ן טמא ומי יכניס עצמו לספק דאורייתא ועיין לרש"י פא"ט דף ס"ג ע"א ומהרי"ל סי' ק' ומ"ש בכה"ג שלו שם כנזכר ועיין ג"כ לעיל אות ה' ולקמן אות ט':

ט הביא סמוכות למ"ש רט"ז סי' פ"ב סק"ז שהוכיח דצפור דרור הוי עוף טהור וכוותיה ולא כטעמיה ושהרש"ך בס' נקה"כ השיג על רט"ז ותמה על ראיית הפר"ח דבא"ח סי' תצ"ז ס"ט הביא ראיה להתיר מההיא דפ' אין צדין שאין ראייתו ראיה ומ"מ לענין דינא הדין כן דעוף טהור הוא (ים יששכר דף מ"א ע"ב):

הד"ט ועיין להרב טוב עין דהשיג מסוגיא דא"צ הנז' להגאון מהריק"ו ורט"ז ולדידיה הא דפ' א"צ ראיה גמורה היא דצפור דרור עוף טהור:

י על התשובה כי בא בגו"ר בא"ח כלל ב' סי' ט"ז בשם מהר"ם בן חביב דחקר לפמ"ש רבינו בחיי דמשי לא היה במשכן ויוצא ממין תולעת איך צובעים בדם חלזון שהוא טמא וכתב הרב המחבר דמלבד מ"ש בנחל קדומים שלו פ' תרומה עוד תמה מי הגיד לו דחלזון דג טמא וששוב ראה בס' בשמים ראש סי' רמ"ד שכתב שנמצא דג ירוק ויש לו סנפיר וקשקשת ונפל בגד ברוטב ומראהו כרקיע ושאלו אם הוא חלזון והשיב שדמו אינו מובלע ואינו חלזון ע"ש ומזה מוכח שהוא דג טהור שאל"כ הי"ל להוכיח שאינו חלזון ממה שהיו לו סנפיר וקשקשת (טוב עין סי' ט' אות י"ב):

סימן ט דיני תולעים שבפירות ובקמח. ושאר דברים:

אות א תולעים שנמצאים בפולין בע"ש ועשו מהם תבשיל יפה אסר מי שאסר כיון שהיה בשבת ולא היה אפשר לסנן המרק ולהדיח הבשר ויש לחוש לדעת האוסרים התולעת בפולין אף שהוא במקום צר במקום הפסד מועט וליכא מניעת שמחת שבת וי"ט ואף שהנידון היה בשבת מ"מ כבר נעשה מעשה ויש לו על מה לסמוך (כרם שלמה סי' י"ד):

הד"ט ועיין להרב פרח שושן י"ד כלל א' סי' ב' במעט מחזיק מרובה כתב בזה כל הצורך ומסיק להתיר וע"ל אות ד' ועיג"כ להרב יכין ובועז ח"א סי' צ"ג וצ"ד בענין יתושים שבפולין ועדשים ותמרים ובשר ודגים ונמלה הנמצאת בדבש ועיג"כ לתשב"ץ ח"ג סי' י"א:

ב הקומינו הישן המתולע אין לו תקנה לדוך אותו במדוכה אך בדיעבד אם דכוהו מותר ועיין להרב ב"ד סי' כ"א כ"ז וכ"ח ולהרב דבר משה סי' ח' והדב"ש סי' ק"ב ומי צמוקים שהתליעו בהם תולעים מותר להוציא השכר מהן ואם מסנן השכר מה טוב ואם א"א לסנן יש לסמוך על המתירים (עולת שמואל סי' א' וב'):

הד"ט ועיין להרב שב יעקב סי' כ"ט בדין יין שעושין מגודגדניות מתולעות דאין להתיר רק כששמין אותן בשק דהוי כעין סנון משא"כ לתת לתוכן בעין ועיג"כ להרב חקרי לב סי' נ"ג ונ"ד שהשיב לשואל בענין מי שהיה לו זיתים למכור והתליעו אי שרי להוציא מהן שמן וכן חרצנים וענבין וצמוקין השרוין במים להוציא מהן שכר שהתליעו וא"א לברר הזבובין והתולעים אם מותר להוציא מהן יין שרף כיון דאין כאן תערובת מממשות האיסור ואינו רק זיעה בעלמא א"ד אסור משום לתא דמבטל איסור לכתחלה והאריך בדברי הפר"ח סי' ס"ד סקכ"ו והביא מ"ש הרב נחפה בכסף בחידושיו על הרא"ם דף קס"ו ע"ג והרב אדמת קדש ח"א סי' ד' דף כ"ה והעלה לאיסור להוציא שמן מהן ואף שהרב דב"ש סי' רפ"ו כתב דיש קצת צדדים להקל מ"מ כיון שביאר דעת ראשונים האוסרים אין להתיר היפך סברתם ושוב כתב צד אחר להתיר ומסיק דלקנות זיתים מתולעים להוציא מהן שמן או תותים לסחטן משקה אסור אמנם אם יש לו משלו יש להתיר וה"ה כשהחרצנים וזגים הם שלו מותר להוציא מהן יין שרף (וע"ל סי' י"ז אות א') ועיג"כ להר"ש פלורינטין בבית הרואה דף ל"ז ולהר"ש הלוי בתשו' כ"י שהתיר כמ"ש הרב מחזיק ברכה סי' פ"ד אות ט"ז ולהרב אהל יוסף סי' ט"ז והנמשכים דהרב דבר משה ומהר"ש שלם אסר הקומינו והרב המחבר התיר והשיב על שניהם ושאל ג"כ להרב"ד רבו ואסר והשיב על דבריו ע"ש ועיג"כ להרב בעי חיי סי' קל"ח בדין חרצנים וזגים שהוציאו מהן יין ונתעכבו איזה ימים לעשות שכר והתליעו ומסיק כרט"ז סי' פ"ד בקמח שהתליע דלא הוי מבטל איסור לכתחלה ומותר והתיר גם הוא בניד"ד ע"ש:

ג הסכים לדעת השואל מדעת בדין רוטב שנמצאו בו ג' תולעים דמ"מ הרוטב שרי ע"י סינון ומ"ש הרט"ז סי' פ"ח סקט"ו בשם רש"ל לחלק בין מצוי לשאינו מצוי לא משמע כן מש"ס דף ס"ד וס"ה ואם היה רותח והוציאו הזבובים בכף כבר נתבאר ברש"ך סי' ק"י וחות יאיר סי' ק"ב והמיקל לא הפסיד עיין להפר"ח שם. ועל דבר תולעת שנחתכה לשנים ונפלה לקדרה ונתבשלה עם הירק ודאי אסור שמא יפגע בממשו של איסור ועיין לרש"ך סי' ק"ג ס"ק ג' והרוטב שרי ע"י הדחה יפה ובדיקה היטב עיין לרט"ז ורש"ך סימן ק"ד (אור ישראל סימן ס"ו):

ד חידש בעירו הכרזת תקנה קדומה לחייב לבדוק העולשין ועוד לו שם דבר ויקרא ארש שפתי מהרי"ב ומהרי"ב קאזיס בדין נאמנות האשה בבדיקת הפירות וירקות וכיוצא (פחד יצחק אות ת') (כ"י) (ערך תולעים בירקות):

הד"ט ועיין להרב ריח שדה סי' ח' והנמשכים על אודות הסילקא ועולשין שיש תולעים תוך העלין וכשקולפין הקרום הדק ימצא שם רחש מהרי"ל בשם מהר"ם כתב להתיר ושזו דעת רש"י תוס' והרא"ש דלא כרשב"א והר"ן ורבינו יחיאל וכמ"ש מרן בב"י ובש"ע שלו סי' פ"ד ס"ו פסק כרש"י ודעמיה להתיר והרב ספר הזכרונות השיב עליו וגם מהריק"ש כתב דרבו האוסרין וכ"כ ג"כ הרש"ך ופר"ח ע"ש והרב המחבר השיב על דבריהם והוכיח שרוב דעות הסכימו להקל והשיב ג"כ על מה שרצה א' חכם לחלק בין התולעים שבתוך קליפה הירוקה כעולשין להנמצאין בסילקא שיש בה שבכים שיש לאסור והרב המחבר השיב דאין מקום לחלק ושיש להקל בזה ובזה אמנם מסיק ותני דהא דמקילינן ה"ד כשכבר נתבשלו אותן הירקות אך לכתחלה יש לבדקן במיתון לאור הנר וכמ"ש הפר"ח. עוד לו שם סמוך ונראה פסק א' מאחיו ז"ל בדין תולעים שבתוך העלים של אילנות תחת הסמפונות והעלה דהכלל היא דכל שאין מקום לתולע לרחוש יש להקל וכתב ג"כ בענין אם בכל דבר שמצוי בו רחש צריכין בדיקה מספק וכתב דמחלוקת הוא בין הפוסקים והרב המחבר האריך גם הוא בתשובתו למר אחיו וסיים דבין אם ברובן מתולעין ובין במיעוטן אין להתיר בבדיקה וקנוח והצנועים מושכין ידיהן מהן ועיין לפר"ח שם סקכ"ו ולהרב של"ה דף ע"ז ואחרים שדברו על הענין ועל כל מין ומין. ועיג"כ להרב שאגת אריה קטן סי' ב' שהאריך קצת עבור תולעי הירקות וכיוצא הנמצאין ברוב דהוכיח להתיר לאכול בלא בדיקה ולסמוך על המיעוט דיש בהן ב' ספקות וחזקה וכל כה"ג דוחין הרוב ע"ש ועיג"כ להרב משאת משה ח"ב סי' ד' וה' שהביאו תשובת מהר"י זיין שעמד וימודד ארש הרב הרח"א בספרו חנן אלהים על דברת עלי הגפן שמצאו בהן תולעים דקין כ"כ שאין העין שולטת בם רק לבקיאין במקומן וחזקי הראות ואחר עיון רב יניעון בחודה של מחט ויחלו לילך ע"ג העלים ועודם מהלכין נטמנין בא' הפחתים בחדודי בליטת הפיצולים ונעלמים מהעין ונמנו ורבו חכמי ארם צובה ואסרום והרח"א הנז' לדברי האוסרים ואמר מר מהרי"ז הנז' דבמקום שאסרו פשיטא דא"א להתיר להם אך בשאר המקומות שלא נתפשט המנהג לאסור יש למצוא טעם למנהגם והאריך בענין גזירות שאין רוב הצבור יכולין וכו' וכ"ש בדבר שנהגו היתר מימי קדם ועיין רשד"ם סי' קצ"ב ומהריק"ו שורש ט' וגו"ר א"ח כלל א' סי' ל"ד ובפרח שושן סי' ז' ודחה סברת האוסרים וסוף דבריו דמכל מקום במקומות שדרכן להתליע יבדוק בהן ויחתוך תחלה המקום שמחוברין לאילן שאומרים ששם מצוין ואח"כ יבדוק כל עלה ועלה לבדו ויקנחם במפה ויניחם אח"כ במים רותחין שהיס"ב ושוב יכול לבשלן בלי פקפוק עש"ד ואחריו קול אדם ימשוך קול לו להרב המחבר שר המסכים לכחא דהיתרא והוסיף משלו איזה ראיות ע"ש ועיין להרב ב"ד של שלמה בחי"ד סי' י"ט דהאריך הרחיב בעשרה דפין על דברי הרמ"ם הנז' ודחה כל ראיותיו ותקנותיו וסוף דינא כתחלת דינא דאין לעלין הנז' תקנה כי רבים אשר אתו דנים אותן לאיסורא וכן הגיד מן השמועה מהרב חיים הלוי ממצרים שהכריז עליהן מהר"ש אלגאזי לאיסור ואין פוצה פה ומצפצף ה אם נמצא בקדרה של תבשיל קליפת תולע א' כגון מה שקורין בערבי אלגא"ל דהיינו כעין מלבוש לתולע היושב בתוכו ולא היה התולע בתוכו אם אפשר בסינון יסנן ואם א"א אם אין מנהג העיר להחמיר יש להתיר מס"ס דשמא נפלה הקליפה ריקנית ואין תולע זה גדל מהחיטין עצמן ואת"ל דנפלה הקליפה בתולע בתוכה שמא נמוח ואין לו דין בריה ומצא כדומה לזה בחק יעקב סי' תנ"ד סק"א וה"ה אם נשפך מעט מהתבשיל או נאכל קודם שהרגישו בקליפה ואיכא ס' במה שנשאר מהתבשיל לפנינו אך אם נודע שנפל קודם שנשפך דינו מבואר בסי' ק"י ס"ו. ולענין הכלים כ"ע מודו דליכא רק טעמא ובטל בס' (זרע יעקב סי' כ"ח):

ו אסר איסר לשפוך החומץ בתולעים שבו תוך המאכל ומחא אמוחא דהיתרא של א' חכם שהיה רוצה להתיר (שו"ת הרמ"ז סי' א' וב'(:

הד"ט אנן נמי בעניותין אתאן לכלל שאלה זה ימים רבים איך להתנהג בחומץ והשבתי לענ"ד כיד ה' הטובה עלי כמו שכתב בשותא דינוקא סי' ק"ן דאין ספק דלשפוך החומץ על המאכל ודאי אסור וכפסק הרמ"ז ז"ל ואף שיינות שלנו אינן חזקים כ"כ כבר הוכיח בנסיון שאין הדבר תלוי בחוזק היין הויית התולעים וחסרונן לגמרי אלא שלפי חוזק היין וחולשתו ירבה או ימעט מספרם וכמה פעמים הראוני חומץ חזק הרבה בתולעים מועטים וסברו שאם לא יהיה חזק לא תהיה בו שום תולע אך לענ"ד דברי תוהו הן שא"א שיתחמץ היין בין רב בין מעט כל שבני אדם נמנעים לשתותו מפני חמיצותו שלא יהיה בו שום תולע ויש לדעת שטבע תולעי החומץ לעלות מעלה מעלה בשטח העליון של החומץ ולא בשולי הכלי ולפי שהיו מוציאים החומץ מהחבית דרך הברזא שהיא בשוליה לכן אף בחומץ חזק הרבה לא יראו בכוס תולעים רבים שרובם עולים למעלה כנז' ונמצאים ג"כ תולעים דקים מן הדקים שאין העין של חלושי הראות שולטת בהן רק לעיני השמש וכמה בדיקות בדקתי פעם אחר פעם וסינון אחר סינון ולא עלה בידנו לסננו לגמרי רק ע"י הרתחה קודם הסינון שאל"כ מפני קטנותן ונענוען עודם בחיים חיותן אפי' בסינון ע"י בגד דק כי כיתונא דרומיתא מ"מ עוברים עם המשקה אך ע"י ההרתחה שהתולעים ימותו ונשארים משוללי הרגשה ותנועה אינם יורדים עם החומץ. וכל זה נסיתי בלא חכמה שמלאתי כוס זכוכית לבנה מפיה שלמעלה של החבית ולא מהברזל שבשוליה ושמתי הכוס נגד השמש ולא יאמן כי יסופר איך אחר שנח החומץ ושקט מנענוע הכוס עיני ראו והראיתי ג"כ ליושבים לפני כמו זר סביב סביב בשפת הכוס העליונה כעובי דינר ויותר מאוכלוסי תולעים קטנים רוחשים ונעים רבו מספר וע"י סינון בבגד דק דק מ"מ נשארו תולעים רבים וע"י הרתחת החומץ וסינון אח"כ לא נשאר עוד שום תולע ועדיין הייתי חושש שמא ע"י ההרתחה נמוקו ונמוחו ושע"כ לא יראו עוד וא"כ הסינון אחר ההרתחה עסק לפנויי. אך אין האמת כן יען גם אחר ההרתחה קודם הסינון שמנו החומץ בכלי וראינו שעדיין היו שם שלמים וכן רבים הווים וקיימים רק היו משוללי ההרגשה ונענוע ואחר הסינון בשומי מחדש החומץ בכוס לא נראה עוד א' ממשפחת התולעי ועיין להרמ"ז עצמו באגרותיו דף ל' מ"ש מהרב דב"ש ועיין להרב חקרי לב בחי"ד סי' מ"ב דדעתו להרתיח תחלה ואח"כ לסנן והרב מחזיק ברכה כתב שהמנהג לסנן קודם ולאחר ההרתחה ועיין להרב בעי חיי סי' קכ"ו שהיה מפקפק לבשלו ולסננו ושאין ראיה ממ"ש הרב"י סי' פ"ד בשם הא"ז שהורו לחמם הדבש להסיר הנמלים דדלמא שאני דבש דמטבעו עב ובשאינו מבושל אין הדבש עובר במסננת משא"כ שאר משקין הנגרים יפה ומ"מ התולעים עוברים עם החומץ אם נתיר לבשל הו"ל מבטל איסור לכתחלה וסוף דברו אמת שהעיד לפניו מהר"א ברזילי שראה בצפת תוב"ב בפני מהר"א פאלקו"ן והר"מ ברזילי אביו וזולתם לבשל החומץ תחלה ולסננו ותמה עליהם ושאפשר דס"ל שאין התולעים אסורים שכל שעוברים עם החומץ היינו רביתייהו ולפי שלא היו רוצים לאכול התולעים משום מיאוס בשלו אותו כדי שימותו ולא יעברו במסננת וליכא משום מבטל איסור לכתחלה דמעיקרא לא אסירי (ועיג"כ לעיל בהגהת אות י') ועוד ששמע מהר"ג מוטאל שלפעמים כשעוברין התולעים נותנים מעט מים תוך החומץ ומחממים אותו עם המים שע"י ג"כ מתרכך החומץ ועובר בנקב דק מהקודם ואין התולעים עוברים ובהא ודאי מודי דשרי דהוי ממש כדבש שאין כוונתנו אלא לרכך החומץ שיעבור דרך הנקב הקטן ומדברי