עיקרי הד"ט יורה דעה טז

ומה גם דמספק לא יצאנו אם כשלקחו ממנו לשומו בחומץ כבר נפל העכבר אם לא היה אחר מעל"ע (ועיג"כ לעיל אות כ"ד) (שו"ת הר"מ פרובינצאלי כ"י סי' קכ"ב):

לח שומן הדקין שנשתהה ג' ימים בלי הדחה שמלחוהו ונתערב בבשר אחר כיון שאין האיסור מחמת עצמו רק משום ורידין שבו ואלו נחתך בפ"ע לחתיכות שאבדו בו הורידין אם היה בשומן ס' היה הכל מותר לקדירה גם עתה שנחתך בו ורידיו עם בשר יש בודאי בשומן ובשר ס' כורידין ואם קצת מהם ניכרין יסירם והשאר מותר ואין לזה דין דבר שיש לו מתירין כיון שא"א לשומן לצלות שילך לאיבוד עיין מרן סי' ס"ט במחלוקת הרי"ף וראבי"ה שהובא בתה"ד סי' ק"ע (וע"ל אות יא) (שם סימן קכ"ד):

טל תרנגולת שהפילה ביצתה אפילו הפילה בהכאה אם אינה מעורה בגידין א"צ למלחה ומותרת בחלב כשאר ביצים דעלמא (שו"ת יעב"ץ ח"א סימן ק"ב):

הד"ט ועיין להרב בית יהודה סי' ס"ב דאם הפילה קודם שנגמרה יש לאסור לאכלה כסברת רא"ם הביאוה רט"ז ורש"ך סימן פ"ו ובדיעבד אינה אוסרת תערובתה אא"כ מעורה ממש ועיין להרב בעי חיי סי' קמ"ט דהביא מחלוקת הפוסקים בביצים גמורות במעי אמן דהעלה כסברת מרן שפסק כרשב"א שהיא הממוצעת דאם אין לה חלבון אף שנגמר החלמון דין בשר גמור יש לה לכל דבר ואם נגמר גם החלבון אף שהקליפה רכה א"צ מליחה ומותרת בחלב ואם נתבשלה בלא מליחה אינה אוסרת ואם נמלחה עם בשר אף שהקליפה רכה נאסרת ותחזור לאסור התבשיל שיבשלו עמה כיון שנמלחה עם בשר ואם תרנגולת חיה הטילה ביצה שלא נתקשה קליפתה כל שאינה מעורה בגידין מותרת ואין בה משום אבר מן החי ואם נסתפקנו אם היתה מעורה בגידין אסורה מספק אבר מן החי דהיינו איסור תורה ואפילו לא נמלחה בבשר אוסרת מה שיתבשל עמה אם אין בו ס' וה"ד בנפילה ע"י הכאה או חולי אף אם הפילה מעצמה הכל מותר ע"ש (וע"ל סי' י' אות ט'):

מ בדק ומצא סעד וסיוע להוראת הרמ"א בתשו' ס"ס נ"ד בדין דגים יבשים שמושחין אותן בשומן חזיר דפשיטא למור"ם להתיר שלכאורה תמוה ואיהו ז"ל טעמא טעים ומסיק דדוקא לקנות מהידוע שמושחן אסור אבל ממי שאינו ידוע שמושחן מותר ואם אינו נודע המערבו אך נודע שיש שאינן מושחין אסור לקנות לכתחלה ממקום קביעותן ובדיעבד צריך קליפה אך אם נתפרשו ממקום קביעותן מותר לקנות אם הרוב אין מושחין אותן בודאי אף שקצתן ודאי מערבין ובעל נפש יחוש ויטול מהם לעולם כדי קליפה (שם ח"ב סי' כ"ט):

מא ציר דג טמא שנפל לקדירה סגי בס' דבטל ודאי חורפי' ולא חמיר ציר דגים מציר בשר וכ"ש אם יש בו מים ודוקא ציר טמא בציר טהור אין לו ביטול דאיידי דחריף טובא כל חד בדנפשי' יהיב טעמא ומידי דלטעמא עביד לא בטיל ונשא ונתן במ"ש הרמב"ם ומרן ע"ש (שם סי' קפ"ח ופ"ט):

מב הורה בענותנותו שמה שהתיר לשעבר עוף שנצלה באגן עם לבו שמקצת העוף תוך הרוטב והלב מונח באותו מקצת דאף מה שחוץ מהרוטב מצטרף לבטל הלב והביא ראיה מפ' ג"ה דף צ"ו ע"ב הדר אמר אימרא יאי דאדרבה מאותה סוגיא עצמה יש ראיה שאינו מצטרף מה שחוץ לרוטב לבטל הלב אף שהוא תוך הכלי וכ"ש כשקצתו חוץ לכלי ונשא ונתן על מ"ש מרן סי' צ"ב על מ"ש הטור שם בשם רמב"ם ותמה ג"כ על הפר"ח ר"ס צ"ט שלא הרגיש בזה ותמה ג"כ על הרשב"א בחדושיו ע"ש (פני אהרן סי' צ"ט):

מג נשא ונתן באמונה על מה שהתיר הרב עדות ביעקב סי' ג' דגים מלוחים בחביות שלא נוקרו מהתולעים שבפיהם מכח פלוגתא דרבוותא וספקן להקל והרב המחבר סתר ראיותיו והעלה לאיסור מדין כבוש דספקו מדאורייתא (מגן שאול סי' ה'(:

מד חלב טמא שנפל תוך כד שמן זית ואין ס' לבטלו והרגישו בו אחר ב' וג' שעות הגם דלכאורה נראה פשוט להתיר משום דצונן לא בלע ולא פלט מ"מ כיון דלתוס' פ' אין מעמידין דף ל"ה ע"ב שמן זית עז וחריף מפליט אף בצונן יש לחוש לדבריהם בהפמ"ו אך בהמ"ר כיון שיש לצרף להתיר מ"ש רמב"ם ומרן סי' ג' וזולתם דס"ל דשמנונית ובשר פוגמין את השמן וה"ה לחלב ע"ש (אדרת אליהו (ריקי) סי' נ"ו):

מה דחה ראיית מרן בסי' ס"ט מתה"ד לשיעור מליחה שהוא שעה א' מפסחים דף נ"ח ע"א חל ע"פ להיות בע"ש דאיכא נמי צלייתו וכו' פי' מקדמי' לה שעה א' וכו' דאין זו ראיה דהא ודאי שיעור שעה לאו שיעור התחלת צלייתו עד גמרו הוא דמשנה ערוכה בשבת משלשלין את הפסח לתנור וכו' ואף לכתחלה וצ"ל דהאי צלייתו דאינה דוחה שבת דאמר הכא אינו הכנת הצלי ולהא יהבי שעה א' כהא דאמרינן בפ"ק די"ב דיהבו רבנן שעה א' ללקט בו עצים וא"כ אין מכאן ראיה (בכור שור דף קי"ד ע"ג):

מו מי שלקח דגים מהשוק ונסתפק בא' מהם אם היה טמא ושכח להשליכו ואשתו בבלי דעת מלחה כולם ואחר שעה טגנם כל א' בפ"ע ובא הבעל ונזכר ומצא זה הדג מחופה בביצים מטוגן בכלי על האש ושאל אם משום שנמלח יחד אוסר את כולן גם הגיד שעובד כוכבים מסיח לפי תומו אמר שהיו קשקשים לאותו הדג ופסק הרב נר"ו דלפום ריהטא אין להתיר מכח ס"ס דהיינו ספק אם היה הדג טמא וספק אם היתה המליחה באופן שאינו נאכל מחמת מלחו דשרי כמ"ש בסי' צ"א דליתא דהוי ספק א' בגופו וספק א' בתערובת דאינו ס"ס כמ"ש בסי' ק"י ועובד כוכבים מל"ת אפי' בדרבנן הרבה סוברים דאינו נאמן וכן דעת מרן כמ"ש הפר"ח סי' ס"ט סק"מ ובדאורייתא ודאי אינו נאמן ועיין לרדב"ז סימן תקצ"ג (חיים שאל חלק א' סי' ע"ד אות מ"א):

הד"ט וע"פ מה שנוהגים אצלנו למלוח דגים לטגנן הכל יודעין דאין מרבין עליהן מלח עד שיאכלו מחמת מלחו ואדרבה אם לפעמים מטגנין דג מליח הנאכל מחמת מלחו כגון דג שקורין אותו סאלמוני שורין אותו תחלה במים לבטל חריפות המלח עד שיחזור כמעט לדג תפל ובכגון דא גם הרב נר"ו יהיה משלנו להתיר הדגים שנמלח עמהם אותו הדג:

מז עמד וימודד ארש ברזל של רב א' שהורה דבחלב הירך יש בו איסור תורה וחלק עליו דליתא וליתא רק משום שישראל קדושים הם ופורשים עצמם ממנו וקרא הרב המחבר קונטרס ההוא אורח מישור ואחריו באו מזה ומזה ב' כתובים הא' מאיש פ' אלמוני שכתב איזה השגות עליו נקרא בשם שפתי דל ומצד אחר תשובות על ההשגות מהרב המחבר קראו בשם תשובות חן להחזיק בהוראתו שאין בירך חלב איסור מן התורה כלל (אורח לצדיק ביורה דעה סימן א'):

מח חתיכת בשר שלא נמלחה שהונחה בקדירה במים רותחין וקודם בישולה הוציאוה משם ואין בקדירה ס' נגד החתיכה והורה מורה א' דאם לא נשתהה בקדירה כדי בישולה כבניד"ד מותרת אפי' לבשלה ע"י חתיכה ומליחה קודם בישולה ואם נשתהה בקדירה אז אסור לבשלה אפילו ע"י חתיכה ומליחה אמנם מותרת לאכלה צלי ונחלק עליו הרב המחבר ושלפי האמת אף אם לא נתבשלה אי ליכא ס' נגד החתיכה אליבא דכ"ע אין לה תקנה אפי' לאכלה צלי (שם סי' ב' וג'):

הד"ט וכבר שלטה בתשובה הנז' עין כל של הרב מחזיק ברכה בסי' ע"ג אות י"ד ובא"ח סי' תס"ז אות יו"ד והביא ג"כ מ"ש השכה"ג בי"ד סי' ס"ט הנב"י אות כ"ד ומ"ש הרב ב"ד סי' ט"ו ותורת חסד סי' ח' דף ז' ע"א וריטב"א חידושי חולין דף קכ"ג ושבולי הלקט כ"י סי' י"א בשם רב נטרונאי גאון ומ"ש הרב מהר"ש עמאר דבזמן הזה כמה בני אדם טעו בזה ומצריכים ס' בשר שנתבשל בלי מליחה אף שנתנוהו ברותחין דליתא דההיא דסי' ס"ט סי"א מיירי בשאינם רותחים אבל כשנתנוהו ברותחים ודאי מותר וכמבואר גבי כבד וכ"ש בבשר ע"ש ומסיק בפשיטות דכל שהמים רותחים ושעת הדחק כע"ש יש להקל בלי פקפוק ע"ש דפח"ח:

סימן ח דיני סימני בהמות. חיות. ועופות. דנים. וביצים:

אות א ביצה שנמצאת כולה חלבון וראשה א' חד וא' כד העלה מתחלה לאסור ושוב כתב שמפי השמועה למד שתרנגולת כשפוסקת הטלת ביצים מטלת ביצה א' שכולה חלבון ומ"מ כשהעובד כוכבים מוכר ביצים אין לסמוך בזה להתיר כיון שאין בה סימן טהרה (אהלי יעקב סימן ק"ח):

הד"ט ועיין להפר"ח סי' פ"ו סק"ה שהביא בשם הרב שערי שמים מאמר ה' שכן ראו עיניו דביצה אחרונה קטנה עד מאד ואין לה רק חלבון והגם דהפר"ח תהלתו של הרש"ש הנז' בפיו בכמה מקומות וסומך עליו על בקיאותו בחכמת הטבע מ"מ הכא קאמר מר שיש להחמיר כסברת הריק"ש הנז' זולת אם נתבטלה מין במינו דיש להתיר ע"ש:

ב לא מלאו לבו להקל בביצת תרנגולת שהביא לו גיסו מהשוק עגול ככדור ששאל מהעובד כוכבים למה משונה מאחרות והשיבו שיש בלולו תרנגולת א' שכל ביצה כן ואף שעיניו ראו שינוי המעט הנמצא כמ"ש הרב הלק"ט ח"א סימן ל"ד מכל מקום לא רצה להקל דשמא לא התיר הרב ז"ל רק בנמצאת הביצה בלול של ישראל ולא בלקיחה מהעובד כוכבים בשוק (פחד יצחק אות ב' ע' ביצים ודיניהם):

הד"ט אחר הס"ר ה"ז לענ"ד בבל יאמר כי הנה הרב ז"ל לא התיר רק מפני שכל מדות חכמים כן במ' סאה הוא טובל ובחסר קורטב אינו טובל ועוד דאם דווקא בלול של ישראל עסקינן אמאי הוצרך למדוד ואטו תרנגולת שהטילה ביצה כדוריית ממש אסורה היא ואטו חמירא ביצה מטהורה שילדה כמין טמאה דמותרת אע"פ שיש לה כל סימני טומאה וכמ"ש מרן בסי' ע"ט ס"ב ואע"פ שסיים דדווקא שילדתו בפנינו התם שאני שאל"כ יש לחוש שמן הטמאה נולד ונכרך אחר הטהורה משא"כ בביצה הנמצאת בלול תרנגולים דדוחק לחוש פן עוף טמא הלכה בלול והטילה בביצים א"ו נראה לענ"ד דאם נמצאת בבית ישראל בלול. תרנגולים יש להתיר אפילו כדוריית ממש ואם נלקחה מהשוק כל שאינה כדוריית ממש רק יש בין צד אחד לצד שני איזה שיעור כד וחד קרינן להו ומותרת:

ג הביאו לפניו דג א' שמו קופי"ס הדומה קצת לשטוריאו"ן ובדק ומצא כל סימני טהרה ונכנס לבהמ"ד וכל רבני הישיבה אמרו שגם החכמים שמלפנים הורו בו להתיר ושלא נאסר מעולם משום מנהג ויצא הדבר להיתר ואע"ג שיש מי שאמר דמנהג עיר פירארא משנים קדמוניות לאסור והביא ראיה נצחת מפסק א' מוירונ"א מהרב אברהם מנחם כהן פורטו שמעיד על המנהג לאסור. לא הטו אזן לדבריו ששם כתוב ובק"י פירדה ונתחלפה לו בין אות לאות ופירדה לחוד ופירר"ה לחוד ועוד אין ס' שיותר בקיאים בני העיר עצמה במנהגם ממה שידע הרחוק ממנה וקם דינא כמעיקרא להתיר בפי' וכאשר קבלו ג"כ שגם מלפנים עשו מעשה להתיר (שם אות ד' ערך דגים וסימניו):

הד"ט ועיין להרב שמש צדקה סי' י"ד שהשיב על דג הנז' כי לא ידע בו ואינו מכירו ולא משום דדומה לשטוריאו"ן נדון בדדמי להתירו כסברת הרמב"ן ורב"ם וכן עמא דבר והביא מ"ש הרב פני משה סי' ג' שאסף כל הסברות באם יש לסמוך להתיר דג ע"פ סימנים דשדרה וראש או לא ומ"מ לא עלה בידו להתירו רק לסחורה ולא לאכילה וא"כ הדג זה שאנו דנין עליו לו יונח שיש בו כל סימני טהרה לא מפני כך נסמוך עליהן להתיר באכילה ואף דהפר"ח בסי' פ"ג כתב דאם יתאמתו סי' חוט השדרה והטלת ביצים לחוץ היה מתיר כל דג אפילו לאכלו מ"מ איהו גופיה תנאי עביד אם יסכימו עמו עוד ב' מגדולי הוראה ועד עתה לא נראתה הסכמה זו:

עוד הביא ענין הדג ששמו ברבוט"א שבתוס' פ' אין מעמידין וסמ"ק סי' רי"א דף ק' ועיין בכנה"ג שם הגהת ב"י אות ב' וזולתם סוף דבר חשש מחטאת להתירו ודאדרבה תושבי העיר הרחיקוהו ע"פ קבלת קדמוניהם עש"ד ומ"מ אני אומר דלא שגגו ח"ו רבני פירארא להתיר כיון שקמו העידו שמלפנים הורו בו להיתר ואפשר שלא סמכו על סימניו רק על הקבלה שהיתה בידם ואם נאמר שסמכו על סימניו הרי לפנינו הסכמת רבים ונכבדים שהורו למעשה והסכימו לסברת הפר"ח דאטו רבני פירארא עיר תהלה לאלהינו קטלי קני באגמא נינהו חלילה ודיינו להתיר במקום שאין בו מנהג לאסור וזה לי קרוב לשלשים שנה שנשאלתי קרוב לענין זה מעיר סיויגאליא במעשה שהיה שהביאו לפני זקן א' היושב בישיבה עוף א' ושאלוהו אם הוא טהור ובדק איש טהור עד שידו מגעת מבית ומבחוץ בסימנים שמסרו לנו ז"ל ע"פ המתחת החוט ובהנהו תלת מילי דזפק וכו' ומצאו כולם מכוונים ע"פ התורה אשר הורוני ויהי אך יצא יצא הדבר מפיו והנה רוח גערה באה ויגערו בו חביריו דהורה שלא כדין דהאידנא אין לאכול שום עוף אלא במסורת כסברת רש"י ורמ"א סי' פ"ב ס"ג והזקן הנזכר בא לקפחם בהלכות במ"ש מרן שם והכשירה דכיון דבסימן א' סמכינן שאינו דורס גם על ג' סימנים נקטינן ומחזקינן שאינו דורס ואוכלין אותן ומה גם דבדק בחוט דמייתי מרן בש"ע. ואני בעניי במקלי ותרמילי השיבותים דבר דלע"ד העיקר חסר מן הספר ושאפשר ששום א' מהצדדין לא כוון יפה לא הזקן בטעם הוראתו ולא חביריו במה שתפסו עליו כנז' ואכמ"ל בשכבר הארכתי קצת בשותא דינוקא סי' ל"ח וכאן שעת הקוצר היא ככונתי בחבורי הקצר הלז וסגי בהכי במה ששמעתי שרבני אנקונא עיר מולדתי נמנו וגמרו דשלא כדין הורה אותו זקן ואפשר מהטעמים שכתבתי שם ולא מטעמן של חבירי אותו זקן וכנז' ועיג"כ להרב שבות יעקב ח"א סי' נ"ה שמסכים לסברת בן חכם שלו דאווז הבר שבעירו אין בו מסורת לאכלו ובמקומות אחרים אוכלין אותו ע"פ המסורת ונדרס מותר למכרו לעובד כוכבים אפי' עודנו חי דומה למ"ש מור"ם ס"ס ע"ו ועיין להרב דברי דוד דדחה סברת הרוצה לאסור אווז הבר שיש לה קצת שחור בחרטום באמרם שבא אווז הבר על אווז בייתי דליתא ודי לנו להחמיר באווז הבר ודאי וכ"פ הרב יצחק זעליג והרב צבי הירש ע"ש בסי' מ"ו ז' וח':

ד הדג שקורין אותו פיש"י איספאד"א שאין לו קשקשת כיון דמנהג פשוט לאכלם אין ספק דדג זה הוא מאותן דתניא בפ' א"ט אין לו ועתיד לגדלן או שהיו לו והשירן במים ושכן שמע שדג הזה מתוך כעסו כשצדין אותו מנער עצמו ומשיר הקשקשת בים וששמע עוד ששר א' משנה למלך שאל מזקנו על זה איך אוכלין אותו ואין בו קשקשת והשיב שמשירו ויהי כמצחק בעיניו ומר זקנו הוליכו לבית המצודה מקום שצדין בו דג זה ולקח כאמת בגד שחור והניחו במכמורת שהיו צדין דג זה וצדו א' מהן ואחר שצדוהו הסיר הבגד שחור ומצאוהו מלא קשקשים והראהו למשנה אף הוא פתח את פיהו ואמר אתם אמת וקבלתכם אמת וע"ש דאף לרש"י בפ' א"מ דהקשקשים שחורים כבר כתבו מן אחרונים דדעת הרשב"א דיש קשקשים לבנים ובעו משיכלי אוכמי ויש קשקשים שחורי ובעו משיכלי חוורים ע"ש ואגב שיטתיה תמה על הרא"ש כלל ב' סי' ט"ז דכתב דשיבוטא דג טהור ובספרד אוכלים אותו דאמאי הוצרך להביא ראיה מהמנהג ובהדיא אמרו בפ' האיש מקדש ובחולין פ' כ"ה ובס"פ הפרה דשיבוטא דג טהור הוא ע"ש (ועיין להרב בכור שור דף ק"ב ע"ד בענין דג הנמצא בים ספרדי שיש לו קשקשים ולא סנפיר רק ד' רגלים שהביא הפר"ח סי' פ"ג סק"ד דתמה הרבה על דבריו ושדברי המ"מ נכונים הד"ט) (בעי חיי סי' קכ"ה):

ה הדר ביה מההיא דכתב בשיוריו לא"ח סי' תקפ"ו הגב"י אות א' שהראם היא חיה טמאה ושנמשך אחר לשון הרמב"ם שלא מנה בפ"א והל' מ"א הראם ששוב א"ל ועיניו ראו מה שתרגם יב"ע ואונקלוס ודישון ורימא א"כ הוא חיה טהורה ומנאה הרמב"ם בהזכרת שם דישון ושכן א"ל שכתב מהר"י ן' חביב בעין יעקב בשם אחד חכם שוב נזכר שבכנסת שלו בי"ד סי' פ' בהגב"י הביא בשם סמ"ג שהובא בשמו מהג"מ פ"א מהל' מ"א וברב"ח ובל"ח פ' אותו ואת בנו אות ו' ודמשק אליעזר דף קס"א ע"ג דכתב בשם ר"י דאע"ג דמתרגמי' דישון רימא מ"מ ראמים שלנו מין בהמה הן לכל דבר וחלבה אסור ודמה פטור מלכסות ומ"מ למדנו דטהורה היא (שם סי' קנ"ט):

הד"ט ועיין בחבורי הקצר הלז בח"א הנדפס סימן ל' אות י"ד ולקמן אות ט' ועיין להרב בכור שור דף ק"ב ע"ב בענין כל שיש לו קרנים וכו' תמה הרבה על מ"ש הפר"ח סי' פ' סק"ב על הרמב"ם ועלה דתחש שהיה בימי משה ודשארי ליה מאריה לא כוון בזה כהוגן בדברי הרמב"ם ע"ש ועל מ"ש מני"ר הרב"ח הנזכר דמ"מ למדנו דטהורה היא אחר הס"ר לא זכיתי להבינו דכיון דפרט לן קרא בתחלה הבהמות הטהורות ואח"כ פרט החיות בפ"ע ובהם פרט הדישון דמתרגמינן רימא א"כ אותן שבמקומו שלדעתו ז"ל מין בהמה הן אינן הדישון שהוזכר בין החיות ומנא לן דטהורה הראם שלהם מכח התרגום הנז' נהי דחיה בכלל בהמה מ"מ היה מהראוי שיזכיר הראם קודם בואו לפרט החיות ולמה הפסיק בפרטי החיות בהזכרת בהמה ודוק ועיין להרב בית יעקב סימן מ"א שהאריך גם הוא בענין התחש ותירץ ג"כ מה שהקשו על פירש"י בחומש תחש מין חיה הוא ולא היתה רק לשעה דהא בש"ס פ' במה מדליקין לא הכריעו בו חכמים אם מין חיה או בהמה עיין שם: