עיקרי הד"ט יורה דעה טו

הללו בח"א הנדפס סי' ח"י אות ס"ה ע"ש והאמת אגיד דאין לי כעת שעת הכושר לחזור ולראות במקורן של הפוסקים הנז' ואינני כעת רק מעתיק הדברים דברים כהוייתן שכתבתי ואספתי זה לי ימים ואפשר שכבר קדמוני במה שיש לי קצת עיון בכל דברות ולכל אמירות של פוסקים הנז' והיינו שיש לעיין לע"ד לכת המקילים משום דקלי איסורא ואינו אלא שלהבת כי מה יאמרו בכסוי של איסור שכסה בו קדירה של היתר או כסוי של בשר שכסו בו קדירה של חלב או איפכא והלא כל ענינו של כסוי אינו אלא משום האדים העולים ולא אמרינן דמקלא קלי אסוריה או טעמיה ולמה לא נאמר כן בניד"ד כיון דלפי האמת עולה עם השלהבת מממשו של חלב שיאסר בפשיטות וידעתי לע"ד שיש לדחות קצת אך בשעת הדחק הזאת לא הורשיתי להיות חמור גולל ספרים:

כה הגד הגיד שאלת חכם ותשובה בצדה ממהר"י חזן בדין מוח א' שאחרי הוסר הקרום והדחה יפה כסבור שנמלח הניחו תוך הפאשטי"ל ונאפה תוך מחבת ברזל בג' פאסטילי"ש אחרים ואחר שנאפו נודע שלא נמלח המוח והאריך מהרי"ח הנז' ומסיק דכיון שאין איסורה מצד עצמה רק מחמת שלא נמלח א"כ אלו היה דבר שאינו ניכר היינו אומרים חד בתרי בטיל והשתא דניכר זורקו והשאר מותר ודי לאסור הפאשטי"ל שאותו המוח בתוכו אך הרב המחבר דחה ראיותיו ודא"א לתת לניד"ד דין יבש ביבש כיון שהם פאשטי"ל ופאלדו"ן זה בצד זה ברטיבות מעט רוטב ביניהן מחמת טיגון וראוי להחמיר לאסור הכל לכ"ע לפי שורת הדין (תורת חסד סי' ז וח'):

הד"ט ועיין להרב מכתם לדוד מסי' ד' עד ט' בדין מי שקנה דגים קטנים ועשה מהם ח' פאסטילי"ש וטגן ד' מהם במחבת א' וד' באחרת ובשעת האכילה מצאו תוך א' מהן דג טמא וא' חכם מהר"ד פינטו פסק דמשערים בכל מה שבאותה מחבת לבטל פליטתו ואם א"א לעמוד בשיעורו אזלינן לחומרא ואחריו יצא רעהו מהר"ש וינטורא והסכים עמו לשער בכל מה שבמחבת ההיא אך אם אינו יכול לשערו דעתו להקל והשיב הרב המחבר ותמה על שניהם במ"ש דבכולהו משערינן מאחר שלא נכנסו ויצאו ארבעתם ביחד במחבת ולכן אם אין בפאסטי"ל עצמו ס' כנגד הדג יש לאסור וחזר מהרש"ו הנז' והשיב והעלה שאם יש בין הפאסטי"ל שבו האיסור עם השמן הנשאר ועם מה שנוכל לשער הבלוע ג"כ שרי ואם לאו יש לאסור אותו פאסטי"ל ואם נאכל מקצתו יש להקל והאחרים אם יש בכל א' מהן מצורף במה שיש בו האיסור ס' הכל שרי ואף אי ליכא בכל א' וא' סגי שב' מהם יהיו גדולים כשיעור זה ואז גם הג' מותר והרב המחבר הוסיף שנית ידו והשיב לו על כל פרט ופרט ומסיק דבשמן אין לשער כלל כי לא נודע אם היה ראשון או אחרון אך במה שנשאר בעין משערינן ואם אין ס' אסור ואפי' נאכל מקצתו אין להקל אבל האחרים אם יש בין כולן ס' יש להקל מכח ס"ס (ועיג"כ לעיל סי' י"א אות ל"ח) ועיין למהרי"ם בעדות ביהוסף שלו סי' מ"ה נדפס מחדש שכתב שתרנגולת שנמלחה ונתבשלה שהרגיש ששכחו מליטול המוח ולקרוע הקרום (כדין ש"ע סי' ע"א ס"ג ומור"ם סי' ס"ח ס"ד) ויש ס' בעור ורוטב כנגד המוח וקרומו פשוט הוא להתיר ואף אם אינו ידוע שהיו כנגדם ס' הנה ממ"ש שם מדברי א"ח בשם המנהל משמע דבהיות הראש מחובר לגוף מסתמא יש בו ס' ואין כן דעת הפר"ח שם סי' ס"ח סק"ז דמשמע אירן ומור"ם מיירי בידוע שיש בו ס' ומ"מ בניד"ד שבודאי יש בו ס' הכל מותר אף הראש והמוח וכדין הלב דבסי' ע"ב ס"ב אמנם כיון דדבר קל הוא להשליך הקרום וחוטיו כן יש לעשות וכדין הלב שהוא דבר חשוב וכדין אם לא נחתכו הורידין דסי' כ"ב ס"א ושוב כתב דאפ"ה נראה לאסור המוח מצד שכבר נאסר במליחה כמ"ש מור"ם סי' ע"א ס"ג וע"ש בפר"ח סק"ד וסק"ז ועיג"כ להרב גור אריה הלוי בהגהותיו שכתב וז"ל כתב בת"ח סי' פ"ז דתרנגולת שנתבשלה עם ראשה שמחובר בגופה שאם היה ס' בעוף כנגד דם המוח (פי' כנגד כל המוח וקרומו) אף הראש שרי דלא כהגהת ש"ד שכתב להשליך הראש מיהו אם אין הראש דבוק בעוף נעשה ח"נ וצריך ס' מן העוף כנגד כל הראש ואף אי איכא ס' הראש אסור ע"כ ול"נ שאם היה הראש דבוק לחתיכה אז בעינן ס' כנגד החתיכה מידי דהוה אלב דסי' ע"ב עכ"ד הרב גאל"ו הנז' ועיג"כ להרב בית יעקב סי' ל' בראש בהמה שניקב העצם והקרום של מוח ונמלח כך ולא נחתך הראש דיש לאסור אפי' בדיעבד ושנתווכח עם הרט"ז במ"ש בסי' ס"ט סקי"ג שהביא דברי המרדכי ושאין להבין דבריו כמו שהבינם הוא ע"ש. ועיין להרב בעי חיי סי' ק"ה ו' וז' בדין אשה שעשתה פשטיד"א א' ממוח והניחה במרחשת בפשטידין אחרות ושוב זכרה שהוציאה קירומי המוח ולא מלחו שכולן אסורות כיון שבכל א' מהן לא היה בה ס' ואם אותה שיש בה המוח היה בה ס' כנגד המוח היא מותרת והאחרות שאין בהן ס' אסורות והביא פסק מהר"ש גאון שהביא א' חכם שהורה להתיר לעזרתו והשיב להרב המחבר שלא התיר הרש"ג הנז' רק משום שספרו לו שהיה בפשטיד"א ס' לבטל המוח ומ"מ גם בזה אין להתיר רק היא ולא האחרות אם אין בהן ס' ע"ש שהעלה שכיון שאותה שיש בה מוח שלא נמלח אסור לפי שלא היה ס' בה כנגד כל המוח כל האחרות ג"כ אסורות אם אין בהן ס' כנגד כל המוח ושאין להן דין יבש ביבש כיון שנותנין שמן במרחשת כדי שלא ידבקו בה או זו בזו ויש שמן בכלי לפעפע מזו לזו ע"ש ועיג"כ להרב"ח הנז' בסי' ק"מ בדין חתיכת בשר בלתי מנוקרת מחלבה שנמלח באיזה עופות שהאריך ומסיק דאם בחתיכת הבשר ובעופות יש בכל א' וא' מהן בפ"ע ס' כנגד החלב מהבשר כולן מותרות הבשר והעופות אחר שינקרו החלב מהבשר ואם אין ס' בכל א' וא' מהם אם יש ס' בבשר ולא בעופות הבשר מותר אחר הסרת החלב והעופות אסורות ואם יש ס' בכל א' וא' מהם ואין ס' בבשר נגד חלבו שבשר אסור והעופות מותרות ואם אין ס' בכל א' וא' אף שיש בין הכל ס' הכל אסור וע"ע לו שם סי' קמ"ז (ולהרשד"ם סי' נ"ב) וסי' רנ"א שאסר ג"כ תרנגולים שנמלחו יחד ונמצא קולית של א' מהן שבור ע"ש ועיין למרן ס"ס ק"ו דפסק דכל שיש בקדרה ס' לבטל החלב שבחתיכה א' סגי להסיר קודם שתצטנן אותה חתיכה או יניח להצטנן ע"ש ולהרב ערך לחם שם ועיג"כ להרב בית יהודה במנהגי ארגי"ל סי' ס"ד שהורה הרב רבו בדין חתיכה של בשר שנמלחה בחלבה בשאר חתיכות כסברת הרב פר"ח סי' ק"ה סקל"ז דמסיק דאם יש בכל החתיכות שנמלחו יחד ס' נגד החלב דהיינו דליכא ס' רק בהצטרפות החתיכות הנוגעות בחלב עם החתיכות הנוגעות בהחתיכה שהחלב דבוק יש להתיר בשעת הדחק והוא שיקלוף כל המקומות שנגעו בחלב ואם אינו ידוע איזה צד מהחתיכה נגע בחלב א"צ אפי' קליפה והכל מותר עכ"ל הפר"ח שם:

כו בשר שנמלח ולא הודח שנתנוהו עם בשר שנמלח (כדי שיעורו והודח) תחת המכבש ונכבשו הכל יחד הדבר ברור דאסור כדי קליפה והביאו ג"כ מחלוקת הרשב"א והרא"ש בדין בשר ששהה במלחו יותר מכשיעור דלהרשב"א בשם רבותיו צריך קליפה ולהרא"ש א"צ כלום (הרדב"ז ח"ג דפוס פיורדא סי' תל"ג):

כז עשה סמוכות של ממש למנהג קדמון שמולחים ידי ורגלי בהמות גסות ודקות ומולחין אותן כמות שהן שלמות העצמות והגידין והעור שעליהן וסיים בראיה ברורה במ"ש מרן סי' ע"א על הרשב"א שהביא הטור דהטלפים מחתך אותן למטה ומולח ויניח החתך למטה וכתב מרן וא"ת למה צריך לחתוך מעט למטה אם כדי שיזוב הדם דרך שם הרי יש בהם מקום חתך דרך הפרק וכו' ותירץ בלישנא אחרינא דמשום חוטים היה צריך להניח חתוכן למטה שכך הוא סובר בכל חוטין הנחתכין כמו שנתבאר בסי' ס"ז ע"כ הרי דמצינו היתר משופה לחוטי דם הללו שהדם זב ויוצא דרך ב' פתחים א' בין הפרקים וא' דרך חתיכת הטלפים וא"כ ערער על המנהג חלף הלך לו ומנהג ישראל תורה הוא (אהל יוסף סי' ט"ז):

הד"ט ועיין להרב בעי חיי סי' י"ח במעשה באשה א' שמלחה רגלים וקודם חתוך הטלפים מלגה במים חיים שהביא מ"ש מרן סי' ע"ח והגא"מ בשם סמ"ק והרב שארית יהודה הסכים לסברת מי שהורה דדי שיחתוך הטלפים והרגלים מותרין לבשלם שלא כמי שהורה שכיון שמלגן במים חמין קודם חתוך הטלפים ה"ל כבשר שנתבשל בדמו ואין להן תקומה דליתא ועיג"כ מ"ש בסי' ק"ט בענין המליגה ועיין להרב תורת חסד סי' י' דפסק דאם נמלחו עם הטלפים בלא חתוכן לא נאסרו ויחתכם וימלחם שנית ואם מלגן בלי חתוך ומליחה ב' צריך ס' במים ובבשר הרגלים כנגד הטלפים ע"ש ובסי' י"ב שקיצר כל דיני בשר בלי מנוקר שנמלחו ועיג"כ בשו"ת פרי עץ חיים ח"ג סי' מ"ב דביטל דעתו מפני דעת הרב כה"ג דהסכים עם המתיר כמ"ש ביו"ד סי' ס"ח ע"ש:

כח דחה בב' ידיו סברת מהר"ש הביאו הרב מנחת יעקב בדין עוף שנמלח בזפק ונתבשל שהטריף אם אין ס' נגד המאכל דחומרא גדולה היא ושכבר שאל פי חכמים שראו מהגאונים אבותיהם שהכשירו בהשלכת הזפק בלבד בלי פוצה פה ומצפצף (כנסת יחזקאל סי' כ"ז):

כט ידיו תביאינה סברות הפוסקים בדין הדחת הבשר במי פירות אי סגי או לא ואם יש לחלק בין הדחה דקודם מליחה לשלאחריו והביא מ"ש מרן ורמ"א סי' ס"ס ס"ז ובתשובותיו והרש"ך שם ותורת חטאת כלל כ"ו אות כ"ג ול"ח אות רי"א ודמשק אליעזר דף ס"ז ולבסוף מסיק דאין להדיח במי פירות לא קודם ולא אחר הדחה ובדיעבד נמי אם נתבשל לא יאכלנו אם אין ס' בהיתר שלא הודחה במי פירות (ועיין להפר"ח סי' ס"ט ס"ק ל"א דפסק דבדיעבד מותר) (בעי חיי סי' ק"י(:

ל אין ליתן לכתחלה בשפוד בשר שכבר נצלה מעט בשלא נצלה כלל ובדיעבד מותר ומצא דוגמא לדבר לרש"ל פ' כל הבשר סי' נ"ה ולהרב בנימין זאב סי' של"ד ומור"ם ולבוש ס"ס ע"ז ולח"מ אות קפ"ז דס"ל דבדיעבד מותר אם שמו בשפוד בשר שנמלח על שלא נמלח ע"ש ואסר ג"כ לכתחלה בסימן שלאחריו ליתן בצלים בשפוד בין חתיכה לחתיכה ודלא מהרדב"ז הנז' סי' של"ז דאוסר גם בדיעבד עוד הביא שכן מצא ג"כ לרשד"ם בסי' מ"ו שהרבה ראיות לאסור לכתחלה אבל הרב מקור ברוך מיקל אפי' לכתחלה והרבה ראיות ומסיק דכיון דהורה זקן פה קדוש לאסור לכתחלה תע"ב למחמיר במקום שלא נהגו היתר ע"ש ושאין המחלוקת רק על הבצלים דאלו הבשר לכ"ע שרי ומה גם לפי מ"ש הרשד"ם דהבצל בולע ואין האש שואב ממנו דכ"ש שלא ישאוב הבשר (שם סי' קי"ד וט"ו):

לא בשר שלא הודח ולא נמלח אין לכתחלה לצלותו כך וכהרמב"ן וסייעתו ונשא ונתן במ"ש בפ' השוחט ובפ' העור והרוטב דתניא הרוצה לאכול וכו' ומולחו יפה יפה ומ"ש התוס' דמדבריהם משמע דלצלי א"צ הדחה קמייתא ושכן דקדק הרמא"י בהגהות ש"ד שער ג' אות ז' ועיין ג"כ למרן סי' ע"ו ורט"ז ורש"ך ושקיל וטרי במ"ש הר"ן וזולתו בענין הדחה ראשונה ואחרונה (שם סי' קט"ז):

לב אחר סמוך שצידד לאסור לצלות בשר ע"ג התנור מ"ש מבלי שפוד שמא אחר שנפלט הדם ע"ג התנור יבלע כיון שאין בתנור אש לפלוט הדם שוב מסיק להתיר מההיא דפ' כיצד צולין דף ע"ה ע"א ומ"ש רש"י שם שאף חום תנור גרוף וקטום שורף בגד וישרוף ג"כ הדם ושגם א' חכם שבדור השיב כן על שנסתפק הרב עזריה יהושע ועיין מרן סי' צ"ז (וע"ל אות כ"א), שם סימן קי"ז:

לג הראה באצבע שטעה א' חכם שאסר בשר שנשרה במי הים כחצי שעה בכלי שא"מ למלחו כראוי דליתא שאין כח מי הים יפה להפליט דם האברים כמלח עצמו דחריף וכרותח דמי ועיין בפ' כל הבשר רב דימי מלח במלחא גלגליתא ומנפץ לה וכו' וכ"פ הרמב"ם וריב"ה דקודם נתינה בכלי להדיחו ינפץ מעליו המלח וכ"כ הרשב"א וה"ד לכתחלה אבל בדיעבד אם לא נפץ וכו' אין לאסרו וטעמא טעים הריב"ה שם דמים שבכלי הדחה מתישין כח המלח ולא חשיב תו רותח והסכים עמו מרן כ"ש במי הים שאינן אוסרין כיון שהמים מעורבין במלח כ"כ ג"כ הגהות ש"ד הג"א ופסקו מור"ם סי' ס"ט וע' בשם האגור והביא ג"כ טעמים אחרים וסיים במאי דפתח דאין זו צריכה לפנים דפשוט הוא להתיר הבשר במליחה ראויה (משאת משה סימן כ'):

הד"ט ולי אני עבדו אחר הס"ד נראה דהק"ו דדן מופרך הוא דשאני מלח שערבו בו מים מימי מלוחים מטבען דהיינו מי הים שמהן ממש ע"י רתיחתן באש ישאר המלח ואי אמרת שמי הים מבטלין כח המלח המעורב בהן מאחר שסר כח המלח היאך חוזר בו הכח בעשיית המלח ממימי הים עצמו ומ"מ דיינו הראיות אחרות שהביא בידו החזקה להחזיק בהוראתו הקדושה:

לד השיב תשובה מאהבה למהר"ם נאויר"א בדין חתיכת שומן שלא נוקרה מקרומיה האסורים משום חלב ונמלחה כן ואחר המליחה שמוה בכלי מלא מים והדיחוה יחד בחתיכת בשר שלא נמלחה ונשתהו שם ביחד כרביע שעה גם דרכה של אשה למלוח בלא דעת השומן בקרומין של חלב והשיב להיתר אף שלא נודע אם היה ס' נגד הקרום ובשלוה אחר הניקור אחר המליחה כל שהוא לצורך וכיוצא אף לדעת רבני אשכנז ומה ששמו אחר המליחה בכלי מלא מים בבשר אחר אינו כלום והכלים של האשה הנז' יש להקל כל שאינן ב"י ועיין ג"כ להרב שמש צדקה ס"י בענין קולית שחזר ונקשר לא שאש"י דהתיר הכלים בהסכמת כמה רבני הדור אף למחמירים בבשר עצמו ע"ש אך גוערין באשה הזאת וילמדוה שלא תוסיף עוד עשות כזאת (וע"ל אות י"ז) (מכתם לדוד סי' י"א):

לה בר מיניה דמר הרב המחבר שקיל וטרי במ"ש מרן סי' ש"ט בדין בשר תפל מלא קרח וכפור שמצא תשובת הר"ש שהתיר לשרותו במים חמין בכלי ב' אף שהיד סולדת בו אך להרמ"א סימן ש"ח סי"א אין להתיר רק לכבוד אורחים וכיוצא ושאין היס"ב וכן ראוי להורות שאין לשרותו רק במים שהפיגו צנתן בלבד וכמ"ש ג"כ מרן שם אמנם קמבעיא ליה על בשר שנמלח ותוך שיעור המליחה נקרש מה יהיה משפטו ומצא להרב דמשק אליעזר בשם רש"ל שמצא בהגהות ש"ד בדין בשר שנקרש דטוב למולחו מחדש ושמשמע מדבריו דבדיעבד אם נתנוהו בקדירה מותר ואינו נראה כן רק כוונתו דטוב למולחו אחר שנפשר ולא סגי מליחה ראשונה ובדיעבד שרי אך אם קודם שיעור מליחה נקרש ותיכף אחר שנפשר מדיחו ומניחו בקדירה אסור ע"כ ועיין להרב החבי"ב סי' ס"ט הגב"י אות ס"ח ופ"ז ורש"ך סקי"ב ופר"ח שם ואי ספוקי מספקא לן אם נקרש אחר שיעור המליחה או קודם יש להקל דספק דרבנן הוא ועיין לרט"ז סס"ט סכ"ד ופר"ח סקמ"ד ומשפטים ישרים בתשו' הר"ש גאון סי' מ"ד ולהרב המאסף שם אות ע' הגב"י וסוף דבר העלה דאין לשרות בשר נקרש במים חמין אפי' בכלי ב' ובדיעבד מותר ולצורך אורחים וכיוצא מותר אפילו לכתחלה ובנמלח עודו נקרש ונתנוהו בקדירה צריך ס' נגד החתיכה והיא אסורה אם היא תרנגולת ואל"כ גם החתיכה מותרת ובשר רפויה שתוך שיעור המליחה נקרש ונפשר אפילו אחר שיעור מליחה טוב למלחה פעם ב' ואם נתנוהו בקדירה קודם שיניחוהו שיעור מליחה אחר שנפשר במלח הראשון אז דינו כבשר שלא נמלח שבשלוהו וצריך ס' נגד אותה חתיכה ואם ספק אם נקרש קודם שיעור מליחה או אחריו אם כבר נתנוהו בקדירה הכל מותר ואם לאו ימלחוהו ב' וכלים שבשלו בהם הבשר (דדינו כבשר שלא נמלח לדברי הרב כנה"ג סי' ס"ט הגב"י אות רי"ב אסורים) הנה הרב המחבר ראה כתיבת יד הקודש של מהר"ם לידידי והר"י אירירא דדנו את הדין כראוי מוצק דכיון דס' דרבנן הוי מותרים אף לכתחלה להשתמש בהן אחר מעל"ע (צרור הכסף סי' ג'):

לו חלחולת ושאר דקין שנמלחו לצד פנים לולי פסק מור"ם סימן ע"ה בשם הרשב"א דס"ל דהוי כאלו לא נמלח ואם נתבשלו כך אסורים ואם לאו ימלחם ב' מבחוץ היה נוטה דעתו להתיר ושא"צ מליחה ב' ושיש לחלק בין חלב דאורייתא לדרבנן ושע"כ אם מלחו ירך בגיד שלה אף אם בשר הירך שמן אינו אסור שומן הגיד רק כדי נטילת מקום ואילו חלב דאורייתא שנמלח בשאר חתיכות אף שיש ס' יש לאסור כולם אם נגע החלב בשאר החתיכות ושהרשד"ם מיקל ולא שקטה דעתו בדבריו (תורת חסד סימן י"א וי"ב),:

הד"ט ועיג"כ בשו"ת פרי עץ חיים ח"ג סימן מ"ב בא' שעשה ממולאות של בשר שנמלח בכרכשאות שלא נמלחו ועשנן ושוב נזכר שהודחו הכרכשאות יפה ולא נמלחו והתירן והביא מ"ש מרן סי' פ"ה בשם המרדכי וספר התרומה וראבי"ה דס"ל דבדיעבד אם לא מלח הבני מעיים ובשלם מותר וכן דעת הרמב"ם בפ"ו דין י"ח מהלכות מ"א והעלה גם כן דלא שנא חלחולת לא שנא דקין וכרס כולם בכלל בני מעיים הן וכמ"ש הרמב"ם שם דין ט"ו ואם מלחן מצד פנים בלבד הביא דעת הלבוש והר"ש הלוי סימן כ"ב שהחמירו להטריף אפי' בדיעבד ולא נכנסו דבריהם באזניו כיון שגדולים בחכמה ובמנין מקילין ע"ש גם בתשב"ץ ח"ד טור א' סי' ג' כתב דכרס שמלגוה במים חמין קודם המליחה גם הכלים מותרים לפי שאין מחזיקין דם בבני מעיים ובלבד שנקרוה משמנה דשומן יש בו משום דם:

לז כלי חומץ שעירבו בו יין מכלי שמצאו בו אח"כ עכברים אף שעכבר בחומץ שבוחי משבח מ"מ ביין פוגם ע"ש עיין בטור יורה דעה סימן ק"א ובנידון דידן לא היה ביין ואף אם תמצי לומר שהיה ביין קודם שנתנו ממנו בחומץ כיון שהיין מותר אף החומץ מותר