עיקרי הד"ט יורה דעה יד

בכדומה לאלו שנתיבש ואין בו לחלוחית וטעם (שבות יעקב ח"ב סימן ע'):

הד"ט ועיג"כ להרב בעי חיי סי' ק"ג שמתיר המוסק"י בפשיטות ושמעשים בכל יום לערבו במרקחות ומיני מתיקות לריח טוב והרמ"ה הוא יחיד לאסרו ושהרב שלטי גבורים פ' השוכר את הפועל דשפ"א ע"ב הכריח כרבינו מדהתירו להריח בו ולברך וכמ"ש מרן סי' רי"ו ס"ב והביא ג"כ מ"ש הרמב"ם דהמור הוא המוסק"ו ומה שהשיג עליו הראב"ד ושלדעתו ודעת הרמ"ה הנז' הוא מין עשב או אילן ועיין לרמב"ן פ' כי תשא והראב"ע ורבינו בחיי וזולתם:

טו ג' רביעי עוף שנמלח ונמצא הלב שלם דבוק בתוכו פסק להתיר ע"פ מ"ש המרדכי בפ' כל הבשר שלא אסרו הגאונים רק בבישול אבל במליחה אין פעפוע ודי להסיר מקום הדבוק וכ"כ ג"כ הגהות אשר"י בשם א"ז דאין האיסור מפעפע בלי רוטב וגם הסמ"ק כ"כ דבנמלח סגי בקליפה וכן עשה מעשה כמה פעמים להתיר במליחה בקליפה לבד סביב מקום דיבוקן ולהשליך הלב אף שלא היה העוף שלם והא דאמר שמואל מליח כרותח מיירי כשאינו נאכל מחמת מלחו וכפירש"י שם (שו"ת כ"י מהרב עזריאל דאיינה סי' ע"ח):

הד"ט ועיג"כ להרב דבר משה ח"א סי' ז' דהתיר למעשה עוף שנמלח שלם וסגור דאם משום לב המנהג להקל וטוב לקלוף סביב הלב וכן משום הכבד די בקליפה סביב הכבד כמ"ש מור"ם סי' ע"ב וע"ג ואף למהר"ש הלוי סי' כ"ד אינו אלא חומרא ועיין להפר"ח שם שכתב דאין הוראה לאיסור ועיג"כ להרב שער אפרים סי' נ"ט ועיין להרב נודע ביהודה סי' כ"ה על דבר עוף שצלו אותו בכלי ונמצא תוכו לב דנשאל מא' חכם אם יש לחוש שהרוטב לא הגיע למעלה ודבעינן ס' בהחלק שבתוך הרוטב והסכים הרב המחבר לדעת השואל להקל ולא להחמיר ולא מטעמו בלבד אלא מטעמים אחרים ג"כ ע"ש ולהרב נאמן שמואל סי' י"ד בנמלח עם הלב וכבד דמחלק בין סגור לפתוח דבסגור ישליך בני מעיו והכבד והעוף יאכלנו צלי ואם היה פתוח גם העוף שרי לבשל והלב יש לקרעו והכבד יאכלנו צלי ועיין להרב תורת חסד סי' ט' בדין הרבה עופות שנמלחו יחד ונמצאו ב' מהם סתומות ואסר בני מעים והכבד אפי' במליחה שנית והתיר העופות אפי' הסגורות בלי מליחה ב'. וראיתי להרב פרובינצאלי בתשובותיו כ"י סי' קכ"ח בדין עופות שנמלחו ונתבשלו יחד ונמצא בא' מהם כבד שלו בקרבו דאם יש בין כולם והרוטב ואותו העוף לבטל הכבד בס' הכל מותר חוץ מהעוף שנמצא בו עיין בטור וש"ע סי' צ"ב וק"ו ולא שייך כאן חנ"נ כיון שאין איסור העוף מחמת עצמו וע"ש אם הוציאו אח"כ מהקדירה איזה חתיכה ונשאר לבסוף אותו שהכבד בו מה דינו ועיג"כ להרב נחלת שבעה סימן כ"ז וכ"ח והריט"ץ סי' צ"ה והר"ש הלוי סי' כ"ד ופר"ח סי' י' ס"ק י"א ולקמן אות י"ז ובסי' י"א אות כ"ה:

טז יש לבטל מנהג גרוע לצלות הכבד עם הבשר בשפוד א' אף שהכבד למטה ובשר למעלה וכמ"ש רש"י בפרק כל הבשר גבי דרש מרימר הלכתא בין כבדא בין כחלא וכו' ע"ש וכ"כ ג"כ הסמ"ג ומי יקל ראשו והצולה הכבד לבדו בשפוד צריך ללבן אחריו השפוד אם רוצה לצלות בשר ושבח מנהג הצרפתים שאין צולין הכבד אלא על הגחלים וכמ"ש רש"י שם במימרת רב אמי לרב ספרא כשתעלה לא"י תשאל מהם כבדא מה אתון ביה וכו' (שם סימן פ"ב):

יז חתיכת שומן שלא הוסרו הקרומים שלא נמלח שנתערבה בב' חתיכות בשר שנמלחו והודחו כראוי ושמו הכל בכלי שאינו מנוקב ומלחו להכניסן לקיום ואחר י"ב שעות הרגישו בדבר והסירו משם השומן כיון שהדבר ידוע שאין בשומן רק ורידים ועורקין דקים ומעטים ואם נמלחנו הציר שיצא ממנו המעט לא יאדים מכל וכל אינו בדין לשער נגד כל החתיכה לאסור הכבושים עמה שהבשר הכשר בודאי כמעט ב"פ ס' מהדם הבלוע בשומן (וע"ל בסי' זה אות ט"ל) ומכל מקום לא זחה דעתו להקל לפי שלא מצא בפוסקים מי שכתבו וכן הרי"ף חמיו ומהרי"ב כתבו דאין לנו לחדש דבר מדעתנו מסברא ועי' רוקח סי' תי"ח ות"ח כלל א' ס"ו דאין חילוק בין בשר לשומן וע"ש להרב בן המחבר אות ג' דהוכיח דאין משם ראיה לניד"ד ודלענין דינא אין אנו צריכים לזה דיש להתיר אותו הבשר ע"י מליחה ב' וכדעת מרן סי' ע' ס"ו ועיין רש"ך שם וכנה"ג הגהב"י אות פ"ז ומעיל שמואל סי' ח' וצ"ץ סימן ח' ופר"ח סקכ"ג וזולתם ודון מינייהו דבניד"ד כיון דבלא"ה איכא כמה צדדין להתיר א"צ ס' נגד כל השומן והלכה כמ"ד דבדם היוצא משערינן (שמש צדקה סי' ל"ה):

הד"ט וע"ל אות ל"ה מ"ש בשם הרב מכתם לדוד סי' י"א ועיין להרב בית יהודה במנהגי ארגיל סי' ס"ד בדין חתיכת בשר שנמלחה בחלבה עם חתיכות אחרות שהורה בשם הרב רבו להקל וכסברת הפר"ח סי' ק"ה סקל"ז ע"ש ועיג"כ להריט"ץ סי' צ"ו. ועיין להרב יעב"ץ בבית מדות שלו ד' שע"ב ע"א בדין אשה שהביאה בשר ושומן וחלב ובקשה מחברתה להכשיר הבשר ושומן בהדחה ומליחה ועשתה שליחותה ושוב נסתפקה אם מלחה גם החלב עמהן דיש להקל בכל גוונא, דלא כצ"ץ וכ"ש דלא כפר"ח דמחמיר טפי ע"ש:

יח על נדון ל' ליטרין של בשר שור שעברו עליהן ג"י בלא הדחה שגמר אומר א' מילדי הזמן להדיחן ולמלחן ולצלותן ויחזרו למלחן ולעשנן לאכלן מעט מעט וכן עשו והשיב לו הרב המחבר שכיון שמנהג המקום להחמיר כמ"ד דאין לבשלו אחר הצליה לא היה לו להתיר לכבשו ולעשנו אחר הצליה והו"ל לחוש למ"ש מור"ם סי' ס"ט דאין לשהותו ואם חשב שמנהג מקומו להתיר לבשל אחר שצלאו למה הקדיחו כ"כ במלח ושוב נכנס במחלוקת לענין דינא על דבר או"ה לבשלו אחר הצליה והביא ג"כ תשובת מהרי"ב על נדון כיוצא בזה שכתב שהמתיר היה ראוי לנזיפה והביא ג"כ תשובת מר"י אבוהב דיש לאסור לעשות כרכשאות דילמא אתי לבשולי מיניה וע"ש הגהות הרב בן המחבר שגם הרב צ"ץ סי' קכ"א והרב מנחת יעקב כלל ד' סק"ב י"ג אסרו לבשלו ושהשיג על הרב"ע סי' כ' ושהרש"ל אסר אפי' דיעבד ועיג"כ בשבות יעקב ח"ב ס"ס ס"ט והריק"ש סי' י"ג ומהרי"ל אחי הרט"ז סי' ל"ו ועיין לפר"ח סי' ס"ט סקמ"ח אם נתערב חתיכה א' שע"ע ג"י מה דינה שנחלק על הרב תורת אמת סי' קע"ט והביא ג"כ מ"ש הרב מעיל שמואל סימן י"א והוסיף מדיליה דמ"ש דהפר"ח פי' דברי מרן כמוהו ליתא שם (סימן ל"ח וט"ל):

הד"ט וע"ל אות ד' ולהרב מכתם לדוד סי' י"ג דאיהו נמי איתיה בשאלה על ענין של מעלה והתיר אפילו לכתחלה לעשות הכרכשאות ולשהותן ולאוכלן צלוים ועיג"כ להרב בית יעקב סי' קע"א בדין בשר ששהה ג"י בלי מליחה שנמלח והודח ומלחו בכלי שא"מ עם בשר אחר שנמלח ע"ש שביאר היטב הרבה סניפים השייכים לזה. ועל מאמר הרב המחבר הנזכר שתפס לאותו מורה שאם חשב שמנהג מקומו להתיר לבשל אחר הצליה למה הקדיחו כ"כ במלח וכנז' אני אומר לע"ד אחר הס"ד דאין זה השגה דמסתמא מעיקרא להכי נתכוין הקונה לעשנו ולא לבשלו כיון שלקח בשר מרובה כ"כ ולפי שכדי שיתקיים הבשר בעישונו היה צריך לכבשו תחלה שאל"כ יסריח מש"ה אמר לו כן ולא להורות לו את הדרך לילך בו לענין דינא ואה"נ שהיה מתיר ג"כ לבשלו כמנהג מקומו וק"ל:

יט בשר שנשרה במים כ"ג שעות ואח"כ במים אחרים עוד שעה ושתים אין השריות מצטרפות ומותר דאינו נקרא כבוש רק מעל"ע רצופין דוקא ולא בסירוגין ושוב מצא להרב נקה"כ סימן קל"ה דטעמא טעים למ"ש רט"ז שם סעיף קטן ט"ו על מה שצריכין הכ"ד שעות רצופין (שב יעקב סימן כ"ז):

הד"ט נהירנא כד הוינא טליא רווק הדר בא' מערי פיינונטי לשרת בקדש שמעתי באומרים לי דכבד שנשרה במים ובתוך מעל"ע נענעו הכלי היו נוהגים להתיר והיה הדבר קשה בעיני וכתבתי באותו פרק לזקן א' בחכמה ובשנים רב ומ"צ בא' מהכרכים ההמה אם האמת הוא שמנהג מדינותיהם כך ועל מה סומכים והשיבני דבר בעטו עט דודים דהכי נהיגי מקבלה שבידם משם הר"ם פרובינצאלי ושהסברא ג"כ גוברת דנענוע הכלי מבלבל ומונע הכבישה ובהיותי מהסס על זה אנה ה' לידי ש"ע בהגהות הרב גור אריה ובדקתי ומצאתי בסי' ק"ה סק"ב שכתב וז"ל קבלה בידנו מחכמי מנטובה שכבד שנשרה במים כ"ד שעות ובתוך הכ"ד הסירו הכבד מהמים אע"פ שהחזירוהו מיד לאותן המים מותר הואיל ונפסק השריה בזמן מועט ההוא ע"כ והנה בין מהר"ר גור אריה הלוי הנז' בין הרמ"ף הנז' שניהן ילידי מנטובה הן ואי איתא דע"י נענוע בלבד תתבטל הכבישה הלא לאמונה הרב גא"ל הנז' הוה קמ"ל בשם הרמ"ף שהיה בדור שלפניו רבותא טפי מאשר השמיענו כזאת ומה גם דרבו כמו רבו זכירותיו לטובה בשם הרמ"ף ושם שם ממש סמוך ונראה באותו סעיף עצמו הזכירו והצעתי דברי לפני אותו הרב ובענותנותו הגדולה הודה לדברי וביטל קבלתו ושוב מצאתי להרב שב יעקב הנז' שכתב מש"ל דדוקא משום שהוציאו הבשר מהמים תו לא הוי רצופין אמנם אם אין מסירין משם איזה רגע אה"נ דרצופין מיקרו אמנם החזרתו לאותן המים או מים אחרים אינו מעלה ומוריד ומים אחרים דנקט רש"י הנז' או משום דמעשה שהיה כך היה א"נ משום דסתמא דמלתא מחליפים המים כדי שיראה הכבד יותר יפה זך ולבן ולעולם דהיא הדא היא הדא ועיין לפר"ח סי' ע"ג סק"ט אם יש לחלק מן הדין בין כבד לשאר בשר ולהרב צ"ץ סי' קכ"א דף קע"ט דס"ל כהרב גא"ל הנז' ובאותן המקומות שזכרתי מנהגן שלא לחלק בין זו לזו ולכן היתה תמיהתי קיימת וכנז' ועיין להרב חקרי לב ח"ב סי' ע"ט דס"ל דיש להחמיר גם כבוש לסירוגין ולענ"ד חומרא יתירה היא ומה גם בכבוש במים ולא בחומץ דיש לצרף להיתר סברת המ"ד דאין לו דין כבישה כלל וכמ"ש הרב"י בס"ס צ"א ואע"ג דלא קי"ל כוותייהו מ"מ סניף קצת מיהא ליהוי ומה גם דהרב ח"ל הנז' בכבודו ובעצמו בסי' פ"ו דף קט"ו בכבודו ובעצמו כתב דלדעתו רבו הסוברים בשיטת רש"י דאין כבוש אלא בחומץ ע"ש:

כ כרס שמלגוה במים חמין קודם המליחה גם הכלים מותרין לפי שאין מחזיקין דם בבני מעים ודוקא שנקרוה משמנה דשומן יש בו משום דם (תשב"ץ ח"ד טור א' ס"ג):

כא חקר ודרש אם נתן הבשר במחבת בלי משקה ונתן ע"ג האש או תנור אי חשיב צלי גמור לענין דא"צ מליחה תחלה דלצלי א"צ מליחה בסי' ע"ו ולא מצא טעם להתיר כיון שיש לה בית קבול וה"ה להניח הבשר ע"ג התנור עצמו אם יש גומות בתנור אך אם אין בו גומות או ע"ג מתכת חלק ש"ד אפילו לכתחלה וכדין מליחה בכלי שא"מ דמור"ם סי' ס"ט סט"ז (ועיג"כ לעיל אות ל"ב) (חקרי לב סי' ל"ו):

הד"ט וע"פ הדבור יפה עושים באיזה מקומות שנתישבתי הנוהגים לאכלו צלי ולא מבושל בשר שעבר עליו ג' ימים בלי הדחה שדוקא ע"פ חצובה ואסכלא או ע"ג גחלים צולין אותו ולא תוך הכלי אף שהוא בלי משקה כי אין לנו טעם מספיק להתיר כיון שיש לה בית קבול וע"ל אות ל"ב:

כב דן את הדין בענין כבוש דאם נפל עכבר או דבר טמא חי בשכר או בחומץ דקי"ל בסי' ק"ה דנאסר מדין כבוש אם שהה שם מעל"ע דלא מנינן מעל"ע רק משמת כי עודנו חי אפי' שהה כמה ימים אינו אוסר (שם סי' פ'):

כג הורה באצבע דדעת מרן סי' כ"ו דביצה שנמצא בה דם במקום אסרה אוסרת ג"כ תערובתו ודוקא אם הוא במקום שאינו אוסרה אע"פ שאפ"ה צריך להסירו דאסור למיכליה בעיניה אינו אוסר התערובת אם לא נטלו משם ודלא ממהר"ם די בוטון סימן כ"ט דכתב דמרן נמי ס"ל דאף אם הדם במקום האוסרה אינו אוסר התערובת דליתא דבהדיא כתב מרן בסי' ס"ו ס"ה נמצא דם בביצה במקום שאינו אוסר את כולה וכו' ונ"ל שהוא מותר ע"כ הא אם נמצא הדם במקום האוסרו גם התערובת אסור (דברי יוסף סי' ס"ו) הד"ט גם הרב פר"ח כתב דה"מ כשנתערבה שלא מדעת וכמ"ש הרב"י ואם נתערב מדעת יש לאסור גם אם נמצא דם שלא במקום האוסרו וע"ש בסק"ט ועיין להרב זרע אמת ח"ב סי' כ"א דפסק במי ששבר ביצים תוך המולייתא ואחר ששפך קצת מחלבון א' ראה דם בחלמון שלה ותכף הסיר ממולייתא מה שיכול להסיר מאותו חלבון אך נשאר מעט ממנו מעורב במולייתא דהעלה להתיר מכמה טעמים ודאף למ"ד דדם ריקום דאורייתא ה"ד הדם עצמו אך שאר הביצה אינו רק דרבנן ויישב ג"כ קושית הרב דב"י הנז' על הרב די בוטון הנזכר ועיין להרב אור ישראל סי' ס"ו בדין ביצה טרופה שהטיחו בה חלות ונמצא אח"כ דם בכולה סגי בקליפה וא"צ נטילת מקום שהוא כעובי אצבע גודל דהיינו שיעור ז' שעורים ברוחב ע"ש וזה לי ימים רבים שכתבתי בגליון פר"ח שלי דנלענ"ד דביצים גמורים במעי אמם שנמצא בהם דם יש להקל דאיתא בפ"ק דביצה דביצים גמורות במעי אמם מלתא דלא שכיחא ומלתא דלא שכיחא לא גזרו בו רבנן וכן הסכים אתי עמי הרב המפורסם הרש"א מהזקנים ד"מ ור"מ בעיר קסאלי והוסיף נופך משלו מההיא דאמרינן התם ההוא גברא וכו' ביעי דפעיא למאן וכו' ומשמע מהתם בהדיא דביצים גמורות במעי אמם אינם ראויות לגדל אפרוחים וה"נ למאי ניחוש אף שיהיה הדם במקום האוסרו ואעיקרא דכללא דהש"ס דביצים גמורות אינן מגדלות אפרוחים לכאורה קשה ממעשה שהיה הביאו הרב לחם הפנים כת"י ששחטו יונה א' ופתחוה ומצאו בתוכה ביצה א' שממנה היה יוצא ראש אפרוח (הזכרתיו לעיל סי' ה' אות ד') אך י"ל דאה"נ דאפשר דעודה הביצה במעי אמה תהיה ראויה לגדל אפרוחים מחום האם עצמה אך אם תשב עליה תרנגולת אחרת על ביצה הנמצאת במעי אמה אינה ראויה לגדל אפרוחים כנלע"ד לקיים דברי חכמים והכלל הנזכר מלבד שהכלל הוא על הרוב ולמיעוטא לא חיישינן והדר דינא דבניד"ד יש להתיר הביצה עצמה אף שיהיה הדם במקום האוסרה בביעי דפעיא דאין בה חשש לריקום האפרוח אפילו למאן דאסר מדאורייתא ואה"נ דהדם מיהא צריך ליטלו משם ודו"ק כד אחר שהביא בידו רוממה מ"ש הרב הלקט הקמח בדין הדלקת הטיטו"ן בנר של חלב דמצדד ההיתר מחמת דשלהבת אפילו מעבודת כוכבים מותר ליהנות ממנה וכן מחמת נטל"פ עוד הביא דהרב משה ישראל לא היה מקפיד כלל בזה ושבעברו בשליחותו מעיר פיסא נשא ונתן עמו הרב מים רבים אביו וסוף דבר העלו דאין שום חשש איסור עוד הביא פסק מהרב בנימין דיאש בראנדין שהוכיח גם הוא היתרו מברייתא דביצה דשלהבת עבודת כוכבים ושקיל וטרי בה ושוב נכנס לצדד צדדי האיסור ומהנסיון הוכיח שאם נשים נייר לבן למעלה בשלהבת נר של חרס יראו בנייר טפות רבות של חלב העולות מהלהב עוד הביא מ"ש הכנה"ג סימן ק"ה הגה"ט אות ט"ו בשם המרדכי ומ"ש הפר"ח שם ס"ק כ"ג ובני חיי סק"ד דלאו משום חומרא בעלמא רק מדין הגמור יש לנו לאסור גם הרב סמא דחיי סי' ה' ו' הביא בשם הר"ח אלגאזי ששמע מפי מגידי אמת שהרב הגדול דוד גרשון פסק לאסור בהחלט ואחר כל האמור רק מסיק הרב המחבר שאחר שהעמיק בעיון על כל הרשום לעיל בא לכלל בינה והפיל יסודות ההוראה לאיסור ושלדעתו הדבר ברור כשמש שיפה הורה החכם המתיר ע"ש (דברי דוד סי' נ') הד"ט דעת של עליון הרב הרמ"י ז"ל שציין הרב"ד הנז' הובא במשאת משה שלו ח"א בחי"ד סימן ד' ושם האריך בדברים המסתעפים דהיינו אם מי שנוהג איסור שלא להדליק יכול לומר למי שאינו נוהג איסור להדליק לו מנר של חלב והעלה לאיסור דלפי דעתו וסברתו דלדידיה מיהא איסורא קעביד המדליק אסור לומר לאחר שידליק וקעבר אלפני עור וגו' וצ"ל לו שלא ידליק מנר של חלב עוד נתן אל לבו אם הנוהג היתר רשאי למטעייה לנוהג איסור באמור לו דנר של שעוה הוא והביא מ"ש הרלנ"ח סי' קכ"א והפר"ח בא"ח בדיני מנהגי איסור ומסיק דאף שאינו נכון לעשות כן מ"מ לענין דינא כיון דלדידיה דמדליק היתר גמור הוא שרי ליה למטעי לנוהג איסור ע"ש ולהרב צרור הכסף סי' ד' שהביא גם הוא בשם הר"ן רוזיליו שכתב שם היותו בגאליפולי בשנת תס"ו ראה כתוב ממהר"ש ן' חביב שמהר"י הלוי שליח אשכנזים של ירושלים היה מביא ראיה לאסור בשם הרב אהרן ממ"ש המרדכי בחולין אות תשט"ו ע"ש והרב בן המחבר כתב שאין ראייתו מכרחת ושיש קצת לדחות ושכן יש להקשות להרב בני חיי סימן ק"ח אות ד' ולהרב משאת משה הנז' ח"א דף ל' ע"ד מה שהקשה על הראיה הנז' והביא ג"כ מ"ש הפר"ח שם ס"ק כ"ג דמ"מ יש לבעל נפש לחוש לעצמו והביא ג"כ דברי הרב המני"ח בלקט הקמח ריש הלכות ט"ב וששמע ג"כ בשם מהר"י קובו שהיה מביא ראיה לאסור ממ"ש מור"ם בהל' פסח סי' תס"ה כ"ג עוד הוסיף שראה להרב סמא דחיי בי"ד סי' ה' שאחר שהביא דעתו לאסור ושכן הובא להרב ב"ח למהר"ח אלפאנדרי ושכתב דמדי עברו במצרים שמע מפי מגידי אמת שהרד"ג הנז' פסק לאסור בהחלט בכל גוונא ועוד דאסר לומר לחבירו להדליק לו דכמדליק איהו גופיה דמי ע"ש ולהרב מ"מ הנז' על פרט זה ג"כ וכנז' ועוד כתב דמדף כ"ב ע"ג נלמד ג"כ דדין הקנה של הפיפ"א שמדליקין תמיד מנר של חלב אסור לאוסר להשתמש בו שבהיותו ברושי"ד שמע ג"כ דהרד"ג הנז' אסר ע"י מעשה שבא לידו שנשבר הקנה שהיו משתמשים בו להדליק מנר של חלב ומצאו בתוך הקנה כעין קליפת חלב שטוח בכל הקנה ע"ש להרב סמא דחיי הנז' ובסי' שלאחריו ע"ש ודחה הרב המחבר מעיקרא הגהת המגיה במפתחות הספר הנז' סימן ו' ודלאו כל כמיניה שכבר עלו בהסכמת הרבנים הגדולים לאסור ושכן הרב מר אביו היה אוסר ועיג"כ במפתחות י"ד מהרב החבי"ב בס' קול בן לוי סי' קמ"ב שגם הוא אוסר בין אם הנר של חלב למטה בין אם הוא למעלה ע"ש וכבר הבאתי רובן של דברים