עיקרי הד"ט יורה דעה יג

טו פקפק מתחלה אם יש להתיר תרנגולת שנשמט שוקה מהארכובה התחתונה אם יש לדונה כדין נחתך שם דבפשיטות אסר הפר"ח ר"ס ל"ח או שאני נחתך מנשמט ומה גם דבנחתך נמי דעת הרב אמונת שמואל סי' ט"ל להתיר כמ"ש הפר"ח עצמו משמו וכ"ש בנשמט דאפשר דהפר"ח גופיה לודי דכשר ושוב מצא להרב בית דוד סי' ח' דמכשיר בניד"ד גופיה אך הארכובה עצמה אסר ועיין למור"ם סי' ס"ב ס"ג ופר"ח שם סק"ג ובתורת חטאת כלל ו' סי' פ"ו ופ"ז סעיף ו' והרא"ש כלל ב' סי' י' (עדות ביהוסף סי' ב"ן):

הד"ט ועיין להרב שער המים סי' נ"ה סק"ד דמסכים לסברת הרב פר"ח להחמיר בעוף אם נחתך ולא נכנס שם בדין אם נשמט ואף שאין ענ"ד מכרעת ובפרט במה שגדולים ממני מתירין בנשמט מ"מ לעד"נ דלמעשה יש להתישב כיון דלדידן קי"ל דאין אנו בקיאין בבדיקת גידי העוף וכל עצמה של שמוטה משום גידין:

סימן ז דיני חלב ודם מליחה וכבוש אות א אשה ששלחה לבעלה בשר לשבת ולא הזכירה בכתיבתה אם נמלח הבשר ובשלו הבעל בלי מליחה ושוב נזכר שלא כתבה לו שנמלח אין לומר דמסתמא מלחה כיון דשתקה דלא עלה דידה רמיא להודיעו שלא נמלח שסוברת שבעלה ימלחנו קודם בישול ונשא ונתן בדבר ולא עלה בידו החזקה להתיר הבשר ושם בתוך דבריו כתב בפשיטות דדם שבשלו אינו אלא מדרבנן (פנים מאירות ח"א סי' י"א):

הד"ט גם הרב ארעא דרבנן אות קע"ב ס"ל דאיסורו מדרבנן וכ"פ ג"כ הפר"ח ר"ס ס"ט. ועיג"כ להרב מחזיק ברכה שם ובעין זוכר אות ד' סי' ה' וע"ל סי' י"א אות כ"א ועיין להרב שבות יעקב ח"ב סי' ס"ט דדחה סברת הרב פ"ח הנזכר ב בשר שנחתך דק דק ואח"כ נודע שהיתה שם חתיכה קטנה מבשר שלא נמלח ואין בשאר הבשר ס' נגד אותה חתיכה יהבינן להאי בישרא דין יבש ביבש ושם הביא דאין דוחקא דסכינא מועיל אלא בחום דבית השחיטה אבל בצונן גמור סגי בהדחה (כרם שלמה סי' י"ב וי"ג):

ג בשר שנמלח ושהה כדי שיעור מליחה והדיחוהו וחזרו ומלחוהו בחתיכות אחרות שלא נמלחו ושהוהו כשיעור מליחה והדיחו הכל מותר בדיעבד ע"י מליחה ג' לחתיכה ראשונה ואם נתבשל קודם מליחה ג' בבשר אחר צריך ס' נגד כל החתיכה (מעיל שמואל סי' א'):

הד"ט וע"ל אות י"ב ועיין להרב משאת בנימין סי' נ"ג בדין בשר שהודח תוך שיעור מליחתו שיש לו תקנה במליחה שנית שלא כמ"ש התורת חטאת כלל ו' סי' ה':

ד בשר ששהה ג"י בלי מליחה שנמלח בחתיכות אחרות שלא נשתהו ונתבשלו כולם אין להתיר אותו בשר ודלא כמ"ד דחד בתרי בטיל ודלא מהר"ש הלוי סי' ט"ז וי"ט שם סי' י"א:

הד"ט ועיג"כ להרב בעי חיי סי' קי"ב דגם הוא אסר אותה חתיכה אפי' בצלי לכתחלה לחוש לסברת רט"ז סי' ל"ב ובדיעבד יש לסמוך אמתירין והחתיכות אחרות מותרות ועיין בכה"ג שלו הגב"י סי' ס"ט ועיג"כ לו שם סי' קי"ד והנמשכים ועיין להרב בית יהודה במנהגי ארגיל סי' ס"ג שהביא חילוקי דינים בדין בשר ששהה ג"י בלי מליחה ונתבשל בלי מליחה או צליה או נמלח בבשר אחר או לבדו בכלי שאינו מנוקב ועיג"כ להרב אהל יעקב סי' כ"ט שדחה סברת הר"א בן ששון וטעמא טעים שאין לבשלו אחר מליחה משום דבמליחה לא יצא כל הדם וע"י בישול יצא והא דיש לשער כדי כל החתיכה לא משום דנעשית נבלה אלא משום דלא ידעינן כמה דמא נפיק מיניה ע"ש ועיין להרב זרע אמת ח"ב סי' כ"ב שהוא מהמתירים בהמ"ר או צורך לבשל הבשר הנזכר אחר הצליה יפה יפה ושלזה כוון הרמ"ע בסי' קי"ג להתיר ושמה שהגאונים אסרו ה"ד שלא נצלה כל צרכו ומ"מ שלא במקום המ"ר או צורך גדול או לכבוד אין להקל ע"ש ועיין להרב מעיל צדקה סי' י"ב דהחמיר בזה ושאף שמלחוהו כשיעור מליחה לקדרה וצלו אותו אח"כ אסר לבשלו אפי' במקום הפמ"ר ושאין הפרש בין אחר הצליה לאחר שנמלח ונצלה גם הרב שבות יעקב הפליג לאסור בח"ב ס"ס ס"ט וז"ל בשר ששהה ג"י בלי מליחה כבר העליתי במנחת יעקב כלל ד' סק"ב שאין שום תקנה לאכלו מבושל אפי' מלחו וצלאו תחלה ואל תשגיח בתשובה חדשה שנדפסה אצל ליקוטי פרדס שהתיר שכבר הודה ולא בוש שנתעלם ממנו כל דברי שם עכ"ל ועיין לו שם בדף ל"ב ע"ב שבסוף תשובתו כתב שהציע דבריו לפני הגאון הרב שאול אב"ד דקראקא ונשא ונתן כשעה חדא ואח"כ נענע לו ראשו עכ"ל השו"ת הנזכר מהרב פסח בכמהר"ר יששכר בער כ"צ ע"ש שהביא דברי הרמ"א סי' קי"ג ובאר עשק סי' כ' ומ"ש הרט"ז בשם הרב עוזר להתיר הבישול אחר ההדחה וצליה ע"ש ויותר ממנו עיין להרב נודע ביהודה סי' כ"ד שדחה בב' ידים גם הוראת רש"י הנזכר במה שהקיל בעורות ואף לסברתו כל שעדיין לא הופשט א"א להתיר רק צלי כשאר בשר ואף שומן לחוד יש לו דין בשר דוקא ושאין בדבריו ממש במ"ש דכל עור עוף יש לו דין שומן ולהקל חלילה עכ"ד ולענין מעשה מי יבא אחרי השרים האדירים האלו אשר אלו לעומת אלו הללו מתירים הבישול אחר הצליה והללו אוסרים אפי' בהמ"ר אין לנו אלא לילך בעקבות המנהג ובאיזה מקומות שנתיישבתי היו נוהגים לבשלו אחר הצליה כהרמ"ע ובאיזה מקומות היו נוהגים שלא לאכלו רק צלי וכאשר פה פירינצי מצאתי שנהגו והנחתי לכל א' וא' לעשות כמנהגם ועיין להרב שער אפרים סי' פ"ח ולהרב מעיל צדקה סי' ל"ה שהשיב על דברי הרב ב"ע וצ"ץ ופסק דאף להנוהגים איסור בנתבשל מ"מ אין לאסור כבוש ושכ"כ הפר"ח להתיר אך הכלי שנכבש בו אם לא היו ס' במים כנגד הכבד אסרו בלי ספק ועיין להרב שמש צדקה סי' ל"ז בדין בשר עוף ששהה ג"י בלי הדחה שקרעוהו אח"כ לכמה קרעים ומלחוהו יותר מהראוי וראו מי שרייתה כשריית שאר בשר בעלמא ואחר מליחתה והדחה אחרונה אזל סומקא ואתא חיורא כשאר בשר ומ"מ אסר לבשלה ולאפוקי מסברת א' חכם דהוי ס"ד להתירה בבישול והוכיחו בתוכחה מאהבה על שהיה רוצה להחזיק בסברתו ועיין ג"כ לקמן אות י"ט:

ה כבד שנשרה במים מעל"ע הביא סברת הרב שער אפרים סי' פ"ח להתיר ומה שהשיגו הרב צ"ץ סי' קכ"א והרב חוות יאיר סי' כ"ז ושפסקו להחמיר ושהפר"ח כתב דחומרא יתירה היא ושהרב נחלת שבעה והרב באר עשק אסרו אף לצלי והרב המחבר ביאר וליבן הענין והוציא ההוראה לכחא דהיתרא להתירו (מקום שמואל סי' כ"ז):

הד"ט ועיין להרב זרע אמת ח"ב סי' כ"ג דהעלה דאף שאין חילוק בין בשר לכבד בענין אם שהה ג"י בלא הדחה דבבישול אסור ובצלי מותר מ"מ לענין כבוש אפי' האוסרים בבשר כבוש אף בצלי מ"מ בכבד יודו דמותר אף בבישול אחר צליה ואפ"ה אף דרבו המתירים וכמ"ש הרב מחזיק ברכה סי' ע"ג סק"ו עכ"ז לכתחלה ראוי להחמיר כמ"ד דגם הכבד כבוש אסור אף לצלי ובפרט שהוא הפסד מועט ע"ש ונראה ודאי דאף דסתם הדברים דמשמע דלעולם הכבד הפסד מועט הרי הוא במבואר מעצמו דדוקא בכבד של עוף קטן אפשר לומר כן וכמ"ש הרב נחלת שבעה סי' נ"ה דאלו בשל אווז וכ"ש כשהיא פטומה א"א לומר כן ועיג"כ לעיל סי' נ' אות א' וא"צ בזה להאריך בשכבר האריך בו הרב פחד יצחק בערך הפסד מרובה וכמו שציינתי לעיל ע"ש:

ו תמה מאד על מ"ש הרב מהר"י עייאש במנהגיו בשם הרב רבו בדין בשר מחותך דק דק ששורין אותו בלי מליחה בכלי שיש בו שמן ושומן שאסר הבשר והתיר הכלי מהטעם שלא נאסר הבשר רק אחר מעל"ע ואז הכלי פגום כמ"ש רט"ז ורש"ך סי' ק"ה והוא תמוה מאד דאם היינו אוסרים הבשר משום פליטת הכלי היה מקום לומר דכיון דטעם הכלי אחר מעל"ע פגום אינו אוסר הבשר אבל אנו באים לאסור הכלי מפליטת הבשר שלא נמלח ומה פגם שייך במה שהוא בעין ורט"ז ורש"ך מיירי בבאים לאסור בשר של היתר מחמת כלי האיסור ואגב שיטפיה לא דק אם לא שנאמר דמ"ש דאין נוהגין לאסור הכלי ר"ל לשרות בו פעם אחרת ע"ש (זרע יעקב ס"ס ע"ז). ז מוביל ומייתי בידיה טעמים נכוחים לאשר ולקיים הוראת הרב תורת השלמים שפסק להתיר מה שאסר הרב הדב"ש סי' שע"ג בדין בשר שהודח הדחה ראשונה ע"י שרייה כנהוג והגלידו המים ונקרשו ושהה כן יותר מעל"ע שהדב"ש אסר הבשר והכלי מטעם כבוש דאחר הס"ד ליתא ע"ש ראיותיו (קרית חנה סי' כ"ט):

הד"ט ועיין להרב פחד יצחק ערך בשר ששרה וכו', אם בנשתהה ג' ימים דים כמעת לעת וכו' ח הכל לפי המנהג בדין שהיית בשר פחות מג"י בלי מליחה אחר הדחה ראשונה ושמנהג מנטובה לאסור ושל עירו פירארא להתיר אף לכתחלה (פחד יצחק אות ב' ערך בשר ששהה פחות):

הד"ט אני קריתי ושניתי מעשה הכתב ידו של הרב המפורסם ר"מ ור"מ עיר מולדתי הרר"י פיאמיטא זצ"ל בהסכמת הרבנים המפורסמים הרמ"ז והרב"ך בענין אווזות פטומות שקודם גמר ג"י היו נוהגים לנקוב נקב תחת הצואר סמוך לחזה וגם למטה בין יריכים במקום הדקין והיו זורקין מים על פני כולן וגם בנקב החזה עד שיצאו המים מהנקב שלמטה להשהותם אח"כ ג"י אחרים והסכימו שמנהג גיהנם הוא והן הן האווזות דלית מינייהו לעלמא דאתי וישתקע הדבר ולא יאמר דאם לא יפתחו כולם כראוי לשרותם במים אין להתיר כי אין המים עוברים ע"פ כולם וכ"ש וק"ו בן בנו של ק"ו אם לא ניקב שלא תועיל שפיכת המים על עוף שלם לא לעוף עצמו ולא לקרבים אך בדיעבד אם נתבשל הגוף של העוף אינו כדאי לאסור הכלים שנתבשל בהם כדין בשר שנמלח מצד א' אבל לקרבים אין תקומה והביא ראיה מהרב משאת בנימין ודמשק אליעזר והר"ש הלוי סי' כ"ו ואף שהפר"ח סי' ע"ב חלק עליו כבר דחה דבריו הרב לקט הקמח והביא ג"כ מ"ש הרב שער אפרים ונחלת שבעה סי' כ"ז ע"ש. וראיתי ג"כ כ"י של הרב דוד ציטוני שכתב שהיה דעתו להקל והודה בענותנותו לדברי הגאונים הרי"ף ורמ"ז ורב"ך הנז' וסיים בלשון זה אבל מה אומר עוד אם נשרפו דברי בהבל פיהם של קדושים אשר בארץ המה וכו' ע"כ לשון של זהורית זצ"ל. ולפי סדרן של כתובים באנו לידי למידה שלא ערערו כלל על המנהג להתיר שהיית הבשר פחות מג"י אחר הדחה ראשונה רק על אופן הדחתן ופשוט הוא דהיכא דנהגו לאסור השהיה אפי' אחר הדחה מעליא אין ללגלג עליהם ח"ו ובמקום שנהגו להתיר אין להרהר עליהם דיש להם רב הרמ"ע ז"ל סי' ש' ודעימיה המתירים בפשיטות:

ט בשר ששהה ב' ימים בלא מליחה וחל יום ג' בשבת התיר ע"י הערמה לרחוץ ידים על הבשר בשבת ולטלטלו כלאחר יד ולשומו במקום הגשמים או לדחפו ברגלים או בדרך אחר ע"י שינוי תוך כלי של מים ובפרט בבשר שמן כאווזות פטומות דאיכא הפמ"ר לאכלן צלי וכן נהג במקומו ולא מיחו בידם חכמים וכן שמע מהר"ש מורפורגו שנהגו כן ע"פ מורים הזקנים ושלאחר אחר האיר ה' את עיניו בספרו של הרב עדות ביעקב סי' א' שהגיד הכל ועיין בח"א מחיבורי הקצר הלז סי' י"ד אות י"ג ובהשמטות שם (שם ערך בשר ששהה):

. י הסכים לדעת השואל מדעת דמ"ש רש"ך בסי' ל"ה סקל"ג ול"ו תמוהים בדין כבוש כמבושל דס"ל דאמרי' לענין שיבלע האיסור בכלי מתכות וכלי עץ דמדברי הפוסקים ליתא (שם ערך הכשר כלים):

הד"ט ועיין ג"כ להרב פני אריה סי' נ' מ"ש בדין כבוש כמבושל ולהרב מעיל צדקה ס"ס ל"ה דכתב בפשיטות דהכלי שנכבש בו יש לאסור בפשיטות אם אין ס' במים נגד הכבד ועיג"כ להרב חקרי לב סי' ע"ז ח' וט' ולהרב דבר משה ח"א סי' י"א ולהרב בעי חיי סי' קס"ה וגם בסי' קמ"א בדין חבית של חומץ שנמצא בה נר של חלב ולא נודע איך ומתי נפל תוך החבית אם יש בחומץ כנגד הנר אין ספק דהכל מותר דכיון דכבוש כמבושל ובמבושל שרי אם יש בו ס' של היתר לא תהיה התולדה גדולה מהיולדת ושכן מצא בהגהת ש"ד שער ג' העתיקה מרן סי' ק"ט ובאו"ה כלל ל' אות נ"ז ואם אין בחומץ ס' נגד הנר הכל אסור החומץ והחבית אף בספק אם עברו כ"ד שעות של זמן הכבישה דספק כבוש לכ"ע להחמיר ע"ש באורך ועיג"כ להרב נודע ביהודה סי' כ"ו דעשה סמוכות לקיום המנהג שבאשכנז ופולין לתת תוך מע"ד או מי דבש שלפוחית דג טמא הידוע להשקיט השמרים ולהצליל המשקה וקמו מחדש עוררין משום דכבוש כמבושל ואי משום ביטול בס' אין לבטל איסור לכתחלה ויש שרצו להתיר מפני שכבר נתיבש ומדמין אותו לעור הקיבה ואם משום אין מבטלין וכו' אין הדברים אמורים אלא כשכונתו לבטל לא כניד"ד שמכוין להצליל ולא ליתן טעם והרב המחבר עמד על כל הפרטים והאריך בפלפול עצום על כל א' וא' מהם ולבסוף העלה דהנח להם לישראל דאם אינן נביאים בני נביאים הן והיתר גמור הוא ע"ש ועיג"כ להרב מטה יוסף ח"ב סי' ז' בדין כבישת הכלים ומ"ש על דברי מהרי"ט סי' י"ג. ועיג"כ להרב מקום שמואל סי' ז"ל וט"ל בדין יורה שעמד בה איסור לח צונן יותר מעל"ע ואחר שהורק בשלו בה היתר והאריך ומסיק דמותר התבשיל ואף היורה לא נאסרה כלל והקשה על רט"ז דמ"ש בסי' צ"ג בדין כלי ישן סותר למ"ש איהו גופיה בר"ס ק"ה ע"ש. וע"ל סי' י"א אות כ"ג בדין ביטול איסור לכתחלה:

יא לשונות שנמלחו לקיום שלא ניקרו מחוטי דם ינקרם אח"כ ומותרים בלי נט"מ או קליפה דחוטי הלשון תלוי בפלוגתא אם צריך לנקרם או א"צ וכמנהג קושטא' כמ"ש הכנה"ג סי' ס"ה אות ה' (זרע אמת סי' כ'):

הד"ט וע"ע לו שם סי' כ"ו בדין בשר כתף שטגנוהו בשוגג קודם ניקור חוטי דם דפסק להתיר בהסיר החוטין אח"כ ע"ש ועיג"כ להרב מים רבים בחי"ד סי' ד' דעמד והתבונן במנהג באיונה שמולחין ומבשלין לשון השור ואינם חוששין לחתוך מקודם החוטין שבצדדיה והאריך קצת בעניני חוטי דם והראה טעותם ושבדיעבד אם לא נטלן או חתכן וצלאן או מלחן כמות שהן צריך קליפה ע"ש ועיג"כ להרב שבות יעקב ח"ב סי' ס"ט בדין טחול שנמלח בלי נקור דיש לאסור כמ"ש במנחת יעקב שלו כלל ל"א ומ"מ אם נמלח עם הבשר יש להקל בהפמ"ר כרש"ל והלק"ט ח"א ועיין להרב שמש צדקה סי' ל"ד דנטה דעתו להקל אפי' בהפסד מועט אף שלמעשה החמיר בדין חתיכת טחול מצד הדק שנמלחה בלי נקור בחתיכת בשר כדברי הרב הלק"ט ח"א סי' רצ"א דעשה סמוכות להיתר ר' משולם וחבריו נגד סברת הרט"ז והפר"ח סי' ע"ד דאאת"ל דיש להחמיר במקום שיש מחמירין מ"מ כיון שקירום צד הדק והחוטין שבו אין חייבין עליהן כבסי' ס"א ס"ד וסי' ס"ד ס"ב יש מקום להקל ואפי' הטחול עצמו לדעת הר"ם הנז' מותר דלא עדיפא מליחה מצליה וסגי בקליפה והסרת החוטים ומ"מ להיות פמ"ו ודבר התלוי במחלוקת לא רצה להכניס ראשו בין הסלעים וע"ש להרב בן המחבר וע"ל אות ל"ח יב מי ששגג ועירב קצת בשר שלא נמלח בבשר שנמלח ומלח הכל במלח הרבה ועשה בהן מולייתות כנהוג ותיכף אחר עשייתן נודע לו הטעות התיר להדיח המולייתות יפה ולחזור ולמלוח הכל והרבה טעמים להקל משום הפסד מרובה (שם סי' כ"ד):

הד"ט ועיין למרן באבקת רוכל סי' רט"ו שהעמיק הרחיב על כל דיני מליח כרותח ודין התערובות ע"ש שלא הניח זוית ופנה שלא עמד בה בקונטרס בפ"ע על כל פרט ופרט השייך לדין מליח כרותח עש"ד כי נעמו:

יג מי שמחסרון ידיעה נהג כמה שנים למלוח בשר ושומן על קערה הפוכה בלתי מנוקבת והיה מניחה תוך קערה גדולה (קטינ"א בלע"ז) שמשתמשים בה ג"כ להדיח כלי סעודה אחר אכילה ברותחין ממים ואפר והציר הנוטף מהמליחה היה יורד בשולי הכלי הגדול והעלה דכיון דאם נאסור כל כליו שבמשך כמה שנים היה הפמ"ר לכן יש להתיר כל הכלים אחר שהייתן מעל"ע דהא נט"ל בדיעבד מותר וזה חשוב דיעבד כיון שיש בו הפסד גדול אבל הקערה הגדולה המובלעת בציר ודם כיון דהיא גוף האיסור ואין בה לבדה הפמ"ר לא הותרה. והקשה על הרב צבי ס' דמתיר כלי חרס אחר יישון יב"ח ודאסור כס' הרב דב"ש סי' קנ"ג (שם סימן כ"ה):

הד"ט ועיין בספרי הקצר הלז ח"א הנדפס סי' ז' אות כ"ח וסי' י"ט אות ט' ולקמן סי' י"ח בדיני הכשר כלים וטבילתן ועיין למהר"ש הלוי סי' נ"א דהורה להתיר בדיעבד בשר שנמלח על דף פשוט בלתי יושב במדרון וכסברת הרמ"א ס"ט דלא כהרב הלבוש אף שלכתחלה יש להחמיר כסברת התה"ד סי' קע"ג ועיין להרלנ"ח סי' ל"א בדין כלי חרס שמדיחין בו הבשר לאחר שנמלחו והודחו בו קערות בחמין דאף אם היה הכלי ב"י הקערות מותרות יד המליץ על מה שסמכו העולם לנהוג היתר לאכול ולשתות דם תיש שנקרש ונתיבש בחמה אף בחולי שאין בו סכנה מטעם שנתיבש כ"כ ונעשה כעץ ואין בו שום לחלוחית וכעין מ"ש הרמ"א סימן פ"ז סעיף י' וה"ה במה שנקרש בדופני חבית סעיף ט"ז וכל