עיקרי הד"ט יורה דעה יב

אחר דיש מכשירין לגמרי וכדעת מרן בסי' נ"ה ס"ה ויש אוסרין כדאיתא התם וכן אנו נוהגין וכמ"ש הדב"ש סי' קנ"ו ורש"ך ח"א סי' קל"ד ועיין להרב בעי חיי סי' נ"ז ועיג"כ לקמן אות י"א ומ"מ לגודשים ג"כ את המדה ומחמירים ביותר אינו אלא משום שבירת עצם אמנם אם העצם שלם מן השבר אף אם כל הבשר והעור נתמסמסו ונרקבו לא מצאתי בעניותי דבר מפורש ממי שיחמיר בדבר ואל תתפסני קורא נעים ממה שעדיין לחלוחית הדיו קיימת מהרב שב"י הנז' שאף בנמצא מחט בעובי הירך של עוף הדבר תלוי במחלוקת גאוני עולם אפי' בעוף בייתי וכ"ש באשר תעוף בשמים והדעת נותנת דאם בנקיבת הבשר ע"י מחט בלבד החמירו המחמירים כ"ש כשנרקב כל העור ובשר לא כן ידיד נפש דע"כ לא החמירו משום לקותא ונקיבת העור ובשר אף בהיות העצם קיים אפי' שלא במקום צה"ג רק מטעמא דתלינן דמהדקין שניקבו נכנס בבשר הירך כיון שאין דרך העוף להתחכך וא"כ לא בא שם המחט מבחוץ וכמבואר יפה בפוסקים סי' נ"א ולעולם דבליקוי הבשר והעור שלא במקום צה"ג דהיינו מחצי עצם האמצעי לצד הגוף אפי' למי שאינו יודע לשער וכמ"ש מור"ם סי' נ"ו ס"ט וכ"פ הרב תורת חטאת כלל פ"ז דין י"ב ורוקח סי' ת"ד ורב"ח ורט"ז ורש"ך דלעולם אין צה"ג למעלה מחציו אפי' בעוף קטן וכ"כ הרב כרתי ופלתי שם אות ה' וז"ל ולעולם אין צה"ג וכו' פי' בעוף קטן כמו יונה וכדומה שרוחב אצבע יותר מחצי אבר די בחצי אבר ובתרנגולת שחצי אבר יותר מרוחב אצבע די באצבע ופשוט הוא עכ"ל ואלה ג"כ דברי הרב פרי מגדים בשפתי דעת שלו אות י"ג מחצי העצם או אצבע בעוף אין צה"ג ונשבר ואין הריעותא כלל בעור ובשר אין להקל אם לא בהפ"מ ואם יש ריעותא בעור ובשר ולא נקשר יפה אין ראוי להקל אף בהפ"מ ומיהו אין גוערין במיקל בהפ"מ וצורך גדול ובנקשר יפה שרי אך אם לא נקשר כלל ויש ריעותא חוששין לדעת רש"י אף לצורך גדול ובעצם הקולית נמי דינא הכי זולת סמוך אצבע לגוף אף אם נקשר יפה לא מהני מחשש איעכול ניבי עכ"ל דהמורם ממנו דהכל תלוי בשבירת העצם וקשירתו אכן כל שהעצם לא נשבר מעולם דבר פשוט הוא לענ"ד להכשיר שאין לקוי ורקבון העור ובשר כדאין להטריף כיון שהלקותא היא שלא במקום צה"ג ואדמקיפנא דרי איעול בהא דדרך כבושה לפנינו בחולין דף מ"ט ע"ב דעלה דתניא אין אומרים בטרפות זו דומה לזו ואל תתמה שהרי חותכה מכאן ומתה חותכה מכאן וחיתה פירש"י וז"ל שהרי חותכה מכאן בצה"ג ומתה דמטרפה בכך חותכה מכאן למעלה מצה"ג וחיתה שחתך הבשר עד העצם כשרה כדאמרינן בבהמה המקשה וכו' עכ"ל והיש חיך מתוק מזה לאגמורי לן דשלא במקום צה"ג אפי' נחתך כל הבשר כשרה ומה שיש לעמוד על דבריו דלדוגמא נקט הא ולא דבר אחר כבר עמדו בו הרב ל"ח אות ז"ך והתוס' ז"ל על רשב"ם בב"ב שגם הוא הביא למשל מ"ש רש"י הנז' ואין כאן מקומו ועד אחרון עיין להרב מחזיק ברכה שם אות ד' וה' דבא לו בארוכה בבקיאותו ופלפולו העצום ע"ש ולכל הדברות ולכל האמירות מאשר וכל אשר שזפתו עין עטלף שלי לא ראיתי מי שיחמיר בזה כלל בנרקב או ניטל העור והבשר אפי' עד העצם שלא במקום צה"ג ואם אין לא ראינו ראיה אין אומרים למי שלא ראה להוסיף מדעתו על הטרפיות והוא ברור לענ"ד דבכל כה"ג שנרקב העור ובשר שלא במקום צה"ג או במקום שיש לחוש לעיכול ניבי יש להכשיר בלי חשש כיון שהעצם שלם ואם הרקבון במקום צה"ג או שיש לחוש לאיעכול ניבי נלענ"ד דאף דהעצם קיים צדדי החומרא נראין ביותר:

ו כבר נשאלתי זה ימים לא כביר מא' חכם מזקני הוראה רב חביבא ויפה דבר ובזמנו דבר בימות הגשמים של אשתקד התקס"ה לפ"ג וז"ל ודרך אגב באתי להגיד לאדוני במה שנסתפקתי במעשה שבא לידי בתרנגולת אחת שנמצא בראש עצם הירך מצד שלמעלה שהוא מחובר עם עצם הקולית כמין בועא גדולה כמו אגוז קטנה דבוקה על העור וכשפתחו אותה מצאוה מליאה מדם קפוי ומוגלא אמנם הבשר שבפנים כנגד מקום המכה לא היה בו שום ריעותא דנלענ"ד דיש להכשיר בשופי דהא במקום שנמצאת בו הבועה הוא שלא במקום צה"ג כיון דהוי מחצי עצם ולמעלה לר"ע לא הוי מקום צה"ג וכמ"ש מור"ם וכן מסקנת הש"ך שם בסי' נ"ו סק"ט ופר"ח סק"ז אאא סי' קע"ז עוד כתב הפר"ח סי' נ"ה דבנשבר מחציו ולמעלה לא בעי שאשי"י להכשיר וה"פ אאא שם דהוי שלא במקום צה"ג דאיכא מ"ד דאפי' נחתך שם כשרה יעש"ב והנה בדאיתא אאא מן החוץ במקום צה"ג כתב מור"ם בסי' נ"ו דכיון דאין אנו בקיאין בבדיקת צה"ג יש להטריף הא אם היינו בקיאין אף שיש מכה מצד חוץ היינו מתירין כיון שהגידים שמבפנים הם שלמים וכיון שכן בניד"ד דהוא מקום שאנו יכולים לבדוק מבפנים אם יש בו רקבון ואנו מוצאים דלית ביה ריעותא כלל הדבר ברור להכשיר ומצאתי דמות ראיה לזה ממ"ש אדמו"ן בספרו הבהיר זרע אמת חי"ד סי' ח"י סעיף י"ב בענין אווזות שנצרר הדם מחמת מכה תחת כנף הריאה ומבפנים בצלעות לא נראה מאומה דאף שנמצא סמוך לריאה והחזה הרכה דם קפוי דהוי אות ומופת שעברה המכה תוך הגוף דעת הרב נר"ו להכשיר דאין לנו להוסיף על הטרפות נגד הוראת הרב מהרי"ב יע"ש וכ"ש הכא שכל הריעותא הוא מצד חוץ בלבד נא יודיעני דעתו הרחבה בענין זה ואם בספרו הבהיר בחי"ד נכנס בענין זה עכ"ד נר"ו וקיימתי מצות שילוח טופס מה שכתבתי לעיל והסכים לכל מה שכתבתי כאשר אצלי בתכריך אגרתי סי' ק"ב ועיגכ"ל סי' ה' אות י"ז:

ז עוף שהיה בגפו כעין חתוך הנראה שנעשה ע"י קשירה חזקה בחבל ועברה המכה את הבשר ונכנסה תוך קצת העצם בצדו הא' לצד הגוף שמזה ניכר שבאה המכה מהחבל שכן דרך לקשור ב' אגפיה יחדו כשמביאין לשוק למכור ולכן מהצד הפונה לחוץ היה שלם בעור ובשר ועצם מפני שאין החבל נוגע שם והתיר לו העוף בלבד שהיתה המכה רחוקה מהגוף ברוחב גודל בריוח ובלי עוקץ כלל אלא אף האגף התיר מהמכה ולחוץ ושאין כאן מצות פרוש כיון שלא היה האבר חתוך לגמרי רק היה פגום קצת (שאלת יעב"ץ ח"א סי' י"א):

ח ידיו תביאינה שאלת חכם מהר"י זיין חמיו ותשובתה בדין שכתב רש"ך סי' ג"ן סק"ח בגף העוף שנשבר ונכנס העוקץ תוך הגודל סמוך לגוף דאע"ג דהשבר רחוק גודל מהגוף טרפה והעלה מהרי"ו הנז' כמרן סי' ס"ב שכתב דנשתברו אגפיו כשרה דוקא כשאין עוקץ בשבר העצם החיצון שאם היה בו עוקץ תבדק הריאה ע"כ ושכבר ידוע דאין אנו בקיאין לבדוק ולכן לדידיה היכא שהעוקץ נדבק ע"ג העצם הנשבר דאין בינו לבין הגוף כאצבע או שנשבר באלכסון ואין בין התחלת השבר שיש בו עוקץ לגוף כאצבע יש להטריף והרב המחבר נשא ונתן על דבריו ומסיק דבנשבר סמוך לגוף פחות משיעור גודל יש להטריף בכל ענין אף שאין בו עוקץ משום מנהג שנתפשט להטריף ואף למרן יש להתיר והוא מארי דאתריה אין לפרוץ גדר ובנמצא הגף שבור בלי עוקץ ונסתפק אם נשבר קודם או לאחר שחיטה יש להכשיר בפשיטות אפי' לרמ"א ואם השבר רחוק מהגוף בלי עוקץ אף שהשבר באלכסון וקצת מהשבר תוך גודל סמוך לגוף כשר לכ"ע ואם יש בו עוקץ והשבר באלכסון ויש מהשבר בעצם החיצון תוך גודל סמוך לגוף טרפה ואם השבר בשוה אף שנכנס העצם החיצון תוך גודל יש להכשיר ואין להפסיד ממונם של ישראל וחזר בו הרב המחבר והודה להרי"ז חמיו הנז' זולת בפרט כשהשבר באלכסון וקצת מהשבר תוך גודל דהכשיר לכ"ע לא כן לבבו יחשוב דלדעת הפרישה יש לאסור ומצא ג"כ סעד לסברתו מרט"ז שם סקי"ד ומ"מ אם נסתפק אם קודם שחיטה נשבר או לאחריה יש להקל ובהפ"מ אף אם יש בה עוקץ יש להכשיר הגם דממ"ש מהריק"ש לא משמע הכי ע"ש (מטה יוסף ח"א סי' ה' ו' ז'):

הד"ט ועיג"כ בח"ב שלו סי' י"ז י"ח וי"ט שהביא תשובת הריק"ש הנזכר ופוסקים אחרים בדין שבר העצם שנקשר ע"ש ועיג"כ להרב אהל יוסף סי' ט"ו בדין אגף שנשבר סמוך לגוף דהמנהג להטריף משום חשש נקיבת הריאה ושהתה העוף עד שהטילה ביצים מחדש שדעתו להכשיר דדמי לשמוטת הגף דלרש"ל פא"ט סס"ך והביאו הכנה"ג סי' ל"ו הגה"ט אות ו' דס"ל דאם חיתה יותר מי"ב חודש כשרה ודחה סברת הפר"ח סי' נ"ז סק"נ ע"ש ומייתי נמי בידיה תשובת הרב בעי חיי ומ"ש הפר"ח אם חזר וקשר אף שלא נקשר יפה דיש להקל וע"ל סי' א' אות נ"ב ולקמן אות ט' וי"ב ועיין להרב זרע אמת ח"ב סי' י"ד דדעתו להשוות ג"כ אפי' עוף קטן להרחקת השבר מהגוף רוחב אגודל ע"ש ואחר הס"ד אם לא נטה דעתו לדעת מור"ם שלא הזכיר שמו לא היה ראוי לדחות בשתיקה מ"ש הרב כנה"ג שכתב בשם הרב יאיר נתיב דפסק בעוף קטן שכל העצם שיעור גודל משערינן מחצי העצם לגוף ושלזה הסכים הרב שפתי דעת סק"ו ע"ש ומהו אגף עיין להרז"א הנז' בדיני קיצור טרפיות סי' נ"ג אות ר"מ דנחלק אסברת הרב פר"ח שכתב בסי' ג"ן סק"ח דבמקום הפ"מ יש לסמוך אסברת מי שפירשו שהביא הרא"ה בב"ה דף מ"ט ע"ב דס"ל דהיינו עצם א' המחובר עם הגוף וראשו נוגע בריאה ע"ש ואלו הרז"א נר"ו הנז' כתב דלדעתו אין לסמוך על זה ע"ש וע"ע לו שם בתשובותיו סי' ח"י שדעת מהר"י בריאל שעיקר הפי' כמו שפירשו האחרים הנז' ע"ש וע"ל סי' י"א אות ודעת הרב שער המים שם סקי"א להחמיר בשמוטה ולא בשבורה ע"ש:

ט תרנגולת חסרה גף א' ונסתפק אם נבראת כך חסרה מתחלת ברייתה דאז היתה ודאי כשרה (וע"ל אות ג') או אם לא היתה חסרה מברייתה רק נשברה אח"כ דודאי טרפה כיון דאלו היה שבר היה סמוך לגוף פחות מגודל ומנהג העיר כסברת מור"ם דכל שהשבר סמוך לגוף להטריף אף שאין בו עוקץ ומפני הספק הורה גבר למוכרה לעובד כוכבים ובדין יותרת הג' תמה על הרב פרישה שכתב דלרשב"א דס"ל דיתר כנטול דמי ר"ל כאלו ניטל עכשיו איכא למימר דגם יותרת הגף בעוף טרפה וליתא דדוקא כשהטרפות מחמת חסרון אותו האבר איכא למימר הכי לא כן בניד"ד דהטרפות משום חשש נקיבת הריאה ולא מצד חסרון הג' ושוב ראה שגם הרב"ח בקונטרס אחרון ורט"ז תמהו על הפרישה עוד לו שם סמוך ונראה בנמצא הגף שבור במקום שעושה אותה טרפה ונסתפקו אם קודם שחיטה או לאחריה נשבר הביא להקת הפוסקים ומסיק דבנשמט או נשבר ויש עוקץ בשבורה יש להחמיר ובאין עוקץ ודאי שריא דאיכא ס"ס המתהפך ומ"מ המחמיר לא הפסיד שאף הרב מ"ב שהקשה למחמירים מ"מ לענין מעשה ביטל דעתו אם לא לצורך שבת ע"ש וטעמא טעים הרב המחבר מאי שנא מסימנים הקודמים נ"א וע"א דפסק להכשיר בס"ס ואלו הכא לא התיר בלי פקפוק (בעי חיי סי' ע"ג):

הד"ט ועיגכ"ל אות ג' ולהרב בית יהודה ח"ב סי' ע"ח דחיזק יסוד הוראתו להטריף בנמצא בעוף שמוטת הגף ונסתפקו אם נשמט מחיים והביא דברי מרן סי' ג"ן ס"ד ופר"ח סי' ק"י ובכללי ס"ס כלל י"ז והרש"ך שם:

י עוף שנחתכו רגליה בפרק האמצעי הנקרא שוק דינו כבהמה וכסברת רובא דרבוותא דס"ל הכי ומ"מ אף שבבהמה אם נשבר שלא במקום צה"ג אפשר להכשיר אם עור ובשר חופין רובו משום ס"ס וכ"ש בעוף דיש בו ס"ס אחריתי ואפ"ה לא היה נוהג להקל אפי' בעוף רק בתערובתו או הפ"מ ואם נשבר בעצם הקולית וחזר ונקשר ובדק במחט אם עובר מעבר לעבר יש להם על מה שיסמוכו ושכן היה נוהג מהר"י עוזיאל והרב עזריה יהושע והאריך קצת במ"ש מהריק"ו ופוסקים אחרונים על דבריו ע"ש (וע"ל סי' י"א אות ז' ועוד לו שם לבאר מקום צה"ג בבהמה ובעוף (וע"ל אות ד') (שם מסעיף ע"ו עד פ"ו):

יא נשבר העצם במקום צה"ג וחזר ונתרפא יפה מחלוקת הפוסקים היא עיין בטור ס"ס נ"ו ובכנסת שלו ולכן יש להחמיר בעוף ובבהמה כיון דדינו מפוקפק ואין אנו בקיאים בבדיקת צה"ג (שם סי' פו):

הד"ט ותרנגולת שנשבר כנז' לקחוה מן השוק וכמשלש חדשים לא ילדה ואחר שחיטתה מצאו מטרין שלה מלאה ביצים קטנים זה היה מעשה והכשיר הרב המחבר בסי' קע"ב מס"ס דס' אם הלכה כמ"ד דכל שחזר ונקשר יפה כשרה בלי בדיקה או כמאן דאסר ואת"ל דקי"ל כמאן דמטריף שמא אחר שנשבר ונקשר נתעברה ועשתה ביצים היא הוכחה שאינה טרפה והוא ס"ס המתהפך ואם נשבר עצם הקולית ונקשרו שבריו זע"ז וחיה אח"כ יב"ח פסק בסי' ק"ן כיון דאין שם רק ספק ואין טרפותה מן הודאי כדתנן בפ' בהמה המקשה אם נשבר וכו' כל שעברו יב"ח מותר ודוקא בודאי טרפות אין שהיית יב"ח מתירתה וכמ"ש מרן סי' נ"ח בשם הרשב"א ח"א סי' צ"ח וגם הטור כ"כ שם בשם הגאונים ע"ז אך אם חיתה יב"ח אחר שנשבר ולא אחר שנקשר לא מהני כגון אם היתה עוף זו צולעת היה מטריפה וחיתה יב"ח ובתוך יב"ח נשברה הקולית ועתידה למות תוך יב"ח וכיון שנשחטה ונמצאת שבירת הקולית וא"א לעמוד על בירור הדבר תלינן דתוך יב"ח נשברה דהרי הריעותא לפנינו שהיא טרפה לדידן דלא בקיאינן לבדוק ואמרינן השתא הוא דאיתיליד ריעותא וטרפה משא"כ בנידון של מעלה שראינו שבירת הקולית קודם יב"ח וגם עתה שבורה תלינן לומר דאה"נ דהשבר הזה הוא שהיה לה קודם יב"ח ולפי שלא יצא העצם לחוץ או היו עור ובשר חופין רובו וכ"ש אם מקום השבר היה מסוים שהוא מה שהיה קודם יב"ח דמותר עכ"ל ונלענ"ד שיש כאן טעות סופר בסוף דבריו שכתב אבל וכו' דקודם יב"ח אתייליד ריעותא דטרפות שהיא ודאי טרפה לדידן וחיתה יב"ח אמרינן זה השבר הראשון וכשרה עכ"ל דהא ראש דברו אמת כבר השרישנו דבטרפות ודאי לא מהני שהיית יב"ח. ועיג"כ להרב נודע ביהודה סי' כ"א דהביא סיוע לכל צדדי האיסור וההיתר בדין עצם האמצעי שנשבר ונקשר לא שאשי"י שכתב להמתירים בעינן שנתרפא לגמרי אך אם נשתנה מראה הבשר אסור וה"ה אם יש בו עוקץ דאולי יעכב שלא יתרפא לגמרי ע"ש ועיין להרב פר"ח סי' נ"ה אות ל"ב דמסיק דהדבר פשוט להורות דבין בעצם שנטרף בשבירה בין באיסור אבר המדולדל כל שהעור שלם מבחוץ יפה לא שאני כלל בין חזר ונקשר יפה או לא נקשר כלל יש להכשיר וכמ"ש רש"ך שם סקי"ד ע"ש גם מצאתי להרדב"ז ד' ויניציאה סי' שצ"ג שפסק שכל שלא נשתנה מראית הבשר בחוץ או בפנים ודאי כשרה ושאף מהריק"ו יודה בזה ואי לאו לא צייתא ליה בהא לאבד ממונן של ישראל ופשיטא דדוקא שלא במקום צומת הגידין ולא קרוב לגוף ועיג"כ להרב בתי כהונה ח"א בחלק ב"ר סי' י"א שבירר אוכל מתוך אוכל בדין עצם הקולית סמוך לגוף דהביא תחלה מ"ש מור"ם בתורת חטאת כלל פ"ו סי' ו' בשם האו"ה דכתב דיש להטריף ולא מהני אפי' חזר ונקשר וכו' דשמא איעכול ניבי ולא נשמט העצם כתב רב"י בשם המרדכי דכשר ונשא ונתן בדבריו ונכנס בדיני ס"ס והאריך בהן ומשם חזר לענינו והביא סברת מור"ם בהג"ה ומ"ש הרש"ל ורש"ך והרים מהם דבוקא דאטמא דשף מדוכתיה וידעינן ודאי דלא איעכול ניבי יש להקל בהפ"מ ובנשבר סמוך לגוף אי איתבריר לו דלא איפסוק יש להכשיר אפי' בהפ"מ מעט ואי איתבריר דאיפסוק יש להטריף אף בהפ"מ (ובספק אי איפסוק בשף) ואם ספק אי איפסוק או לא יש להקל בהפ"מ דוקא ובנשבר סמוך לגוף וראינו דלא שף יש להקל כיון דאין ריעותא בבוקא ואי חזינן דשף ומספקי אי שף קודם או לאחר שחיטה ויש ג"כ שבר סמוך לגוף כיון דאיתא תרתי לריעותא יש לאסור ושלפי האמור אם הובא לפני המורה עצם הקולית בפ"ע אחר שנתבשל ונתמסמס הבשר וגידין והוא שבור סמוך לגוף הנה לדעת מור"ם יש לאסור ודעתו ז"ל דאף דאין ידיעתו מכרעת נגד פשט דברי רש"ך מ"מ הראה דיש בדין להקל מכח ספקות אחרות דמייתי בידיה ע"ש וע"ל אות א' ואות ו':

יב גף של עוף שנשבר וחזר ונקשר ששלחו אצל חכם ולא הספיקו להראותו כי נאבד מהשליח ולא נודע אם היה סמוך לגוף ואם היה בו עוקץ והשיב הרב המחבר לאחד חכם מאנקונה שכבר אירע לו כאלה איזה שנים בסעודת מצוה והיה שם הפ"מ והכשיר הכל מהראיות שהביא בידו ע"ש באורך (מכתם לדוד סי' ל"ה):

יג הסכים לדעת מהר"י חנדאלי במה שהתיר בפשיטות תרנגולת שאחר השחיטה ומריטה ומליחה תלאוה באונקליות של ברזל בכנפיהן ואח"כ הלכו לקחתן לבשלן ומצאו שתיהן אגפן שמוטות מהגף שהיו תלויות ולא היה בא' מהן שום מכה או קורט דם לחוש שנשמטו מחיים והביא מ"ש מהריק"ו שורש נ"ה ורשד"ם חי"ד סי' מ"ה ודליכא למיחש בניד"ד כלל אפי' מצד חומרא (מים רבים חי"ד סי' א' וב'):

הד"ט הדין דין אמת דכיון דיש אומדנא דמוכח דלאחר מיתה נשמטו כיון ששתיהן שמוטות מהצד שהיו תלויות אין ספק דאין לחוש כלל אמנם במה שלא מצאו בהן קורט דם לא היה בזה הוכחה כיון שהדיחום ומלחום היטב דאימור דהמים העבירו הקורט דם ואתינן למ"ש מרן בסי' נ"ג סעיף ד' ומור"ם שם אם לא שנאמר דקורט דם של שמוטה הי"ל להיות בין עור ובשר או בין בשר לעצם דאין המים מעבירין אותו ועיג"כ להרב פני יהושע מקראקא סי' ב' בענין שמוטת הגף שנסתפקו אם נעשה מחיים דלדעתו כשרה ע"ש שהאריך מ"מ בענין אוקים מלתא אחזקתיה ע"ש:

יד נשבר האסיתא של בוקא דאטמא מצד אחד ולא נשאר רק בשר אפי' לא שף מדוכתיה טרפה ודאי ולא ספק טרפה (בית יעקב סי' צ"ג):