עיקרי הד"ט יורה דעה י

הכשיר בבהמת ישראל וצידד גם כן להקל בבהמת עובד כוכבים ע"ש ובהשמטותיו (זרע אמת ח"ב סימן ח'(:

ו סניא דיבי מלאה ריאה שנתקשה ונסתם בחציה וקצת המעי חלל בלא ריאה יש להכשיר ואם נשתנה מראיתה ויש הוראה שלקתה יש למעכה או להטותה מצד אל צד ואם יובקע העור איגלאי בהתתה ויש להטריף (שם סי' ט"ו אות י' וי"א):

ז דקין של עוף שיש בהם בועות רבות תכופות זו לזו שקשה לבדוק הבשר שתחתיהן אם הוא בריא יש להטריף ויש להכשיר ענפים קטנים מהדקים המצויים במקומותינו משום ס"ס דפלוגתא ומשום הפ"מ וגם מטעם דשכיחי באתרין טובא ואמרינן דהיינו רביתייהו ונשא ונתן על סתירת מרן מס"א לס"ב והרש"ך והדב"ש סי' ט"ז והרב ן' המחבר שמש צדקה סי' ל' ע"ש שבירר ג"כ שיעור הפ"מ (שם סי' ט' וי'):

הד"ט וע"ע לו שם באות ז' שהביא מנמוקי מהרי"ב שבא לפניו סניא דיבי נפרד בפ"ע מהדרא דכנתא מלא פרש כעין מ"ש המבי"ט סי' מ"ז והטריפו ותרי סניא דיבי שדרכם להיות שוים בארכם והיה א' מהן ארוך מחבירו כשיעור אותו נפרד ואולי מחמת חולי נפרדה חתיכה א' מלאה רעי והבריא וכתב עליו הרב המחבר דהמעיין במבי"ט סי' קנ"ט שרמז הרב הנזכר יראה דאין ענין זה לזה דהתם משום יותרת אסרה והכא אינו רק משום נקב ועיג"כ שם אות י' וי"א וע"ל אות ז' וע"ע שם סי' י"ג וי"ח ס"ד בשם מהרא"י דס"ל דענף היוצא מהדרא דכנתא כאצבע ויותר וסתום והיה בו רעי דיש להכשיר בהפ"מ ע"ש וכן אני נוהג לענ"ד להכשיר הענפים הנז' כל שהם סתומים מצד החלל אע"פ שפתוחים מצד חלל הדקין דאינו רק התפשטות הדקין ויש לדונם כתרי סניא דיבי דמכשרינן בכה"ג במקומותינו משום דשכיחי טובא ואלו ג"כ מצויים הרבה ועיג"כ להרז"א הנזכר שם בסי' דהיינו דוקא ענפים קטנים דשכיחי גבן אבל אם הם גדולים אין אומרים דהיינו רביתייהו ועיין לרדב"ז ח"ג ד' פראנקפורט סי' ש"ט בדין ענף היוצא מהדרא דכנתא ארוך אמה ויותר ואין לו רק פה אחד דמחלוקת גאוני עולם הוא דלרמב"ם והר"ן יש להטריף ולהרא"ש וזקנו וזולתן יש להכשיר וכ"ז במעי שיש בו רעי אבל בלית רעי אף שהוא חלול אין להטריף דאינו אלא וריד נמשך מהכבד ולפעמים נפרד במעים ונפרד סמוך לכבד ונראה כמעי יתר וכ"כ הכל בו:

ח תולעים הנמצאים סביב הדקין נקובין לא תלינן שיצאו אחר השחיטה בריאה וקורקבן (וע"ל סי' ג' אות ז') וכן יש להטריף אווז הבר דלפעמים נמצאים בושט כעין כיסים בולטים מלאים תולעים (שם סי' י"ב):

ט אווזא שנמצאו לפנים מעצם החזה בחלל הגוף ב' עגולים של עופרת העלה דאם גדולים כקטנית יש להקל ע"י בדיקת כל אברים שנקיבתן במשהו ועכ"פ יש להקל במקום הפ"מ (שב יעקב סי' כ"ה):

הד"ט ועיין להרב זרע אמת ח"ב סי' ח"י אות ט"ז דכתב בשם מהרי"ב דעופות שנצודו בקנה השרפה בכדורים קטנים של עופרת אסור לאכלם דלפעמים נכנס א' מהם תוך הגוף ונסתם הנקב באופן שאינו ניכר ושמא ניקב א' מהאברים הפנימיים ושכן המנהג ע"כ. ויש מקום אתי לע"ד לזווג הסברות דדלמא שפיר דייק מהרי"ב בלישניה בכדורים קטנים לאפוקי גדולים דהיינו כקטנית דיש להקל בבדיקה וכדעת הרב ש"י הנזכר והכי מסתבר דאם הם גדולים אי איתא דנקבו קשה יותר שיעלה עליו קרום ולא ירגישו בבדיקתן ומ"מ לענין מעשה הייתי חושש לסברת מהרי"ב הנזכר:

י שר המסכים עם הגאון מהר"ד אופנהיים על מ"ש הגאון הרב כנסת יחזקאל בסי' כ"ה בדין מחט תחוב מעבר לעבר במעי הקיבה מצד אקשתא והמחט מכוסה מהחלב שבאותו האבר טרפה דחלב גמור הוא ואינו סותם שלא כסברת מורם בד"מ דס"ל דדוקא הקרום אינו סותם ולא החלב הזה (שם סי' כ"ז):

הד"ט ועיין להרב נודע ביהודה סי' י"ט בדין המסס ובה"כ שמחט בחללן וקורט דם מבחוץ ולא נתחב בו דהכשיר הרמ"א בסי' מ"ח ס"ח ועיין לרש"ך ורט"ז שם דלדעת הרב המחבר אין פירושם על מור"ם כמ"ש הם רק בענין אחר ושמצא אח"כ טעם לדבריו בפר"ח ופרי תואר וצ"ץ סי' מ"ט אכן להחמיר כשלא ימצא בכרס רק קורט דם מבחוץ בלי קוץ או מחט מבפנים לא שמענו מעולם להחמיר ומ"מ אם נהגו כרט"ז להטריף אף בלתי תחוב לא יזוזו ממנהגם ועי"ע להרנ"ב הנזכר סי' ט"ו דפסק דבית הכוסות סרוכה לטרפש יש לבדוק בכרס דודאי יש בו מחט או קוץ כמ"ש הרמ"א סי' מ"ח ומעולם לא כוון מור"ם להחמיר רק בושט:

יא שלפוחית מלאה מים שנמצאת מונחת בטחול שמצד א' בשר הטחול מקיפה כמעט כעובי אצבע קטן של אדם בינוני ובצד הא' מקיף הטחול בדקות עד שהיה נראה כהיקף עור הטחול בלבד יש להכשיר (יעב"ץ ח"ב סי' ק"ה):

הד"ט וכבר בא לידי טחול שהיתה בשפול סומכיה בועא מעבר לעבר דשפכי הדדי ככתוב בשותא דינוקא שלי סי' קי"ז והוכחתי לענ"ד דאם מלאה מים עכורים וסרוחים יש להטריף ובמלאה מים זכים להכשיר והמתקתי סוד עם הרב מהרי"ך ולא הרכין לי ראשו והעלה דבעינן שנשאר מכל צד סביבו מבשר טחול בריא אף שאין בו שיעור כעובי אצבע ואף אם לא נשאר רק עור הטחול בלי ליקוי דאל"כ מידי מחלוקת לא יצאנו ושאין חילוק בין מים זכים לעכורים או טינרי דלעולם יש להחמיר אם אין חוט עור הטחול מקיף והשיג על הרב בית יהודה דמיקל בטינרי אף שמגולה למעלה ואין למטה כעובי דינר ע"ש במנהגי ארגיל ס"ב וס"ה ושוב נדפסו תשובותיו וע"ש בזרע אמת סי' ז' שאלו היה הדבור והכתוב אצלי בתשו' הנז' סמוך ונראה למ"ש לענ"ד ובענין נקב בטחול ע"ל אות ט"ו יב מחט הנמצא בקורקבן כולו מובלע בבשר ואין שום ריעותא בפנים או בחוץ והיה יותר קרוב לצד חוץ מבפנים יש להכשיר כרשב"א בהפסד מרובה וכהרמ"א סי' מ"ח מעיל צדקה סימן ג'):

הד"ט ועיין להרב שבות יעקב ח"ב סי' ס"ד דהורה במעשה שנמצא בקורקבן מחט בשעת אכילה להכשיר בהפ"מ או לכבוד שבת וכדעת הרמ"א הנזכר ומהר"ם מינצי דלא כרט"ז האוסר שכדין תפסו עליו הרש"ך בנקה"כ ורדב"ז סי' קי"ג והפר"ח שם ועיין להרב נודע ביהודה סי' ח"י בדין קורקבן עוף א' שכל עור הכיס נרקב לגמרי והקורקבן קיים דטעה השואל להטריף ומה שרצה לדמותו למ"ש רט"ז סי' ל"ג סק"ט אין דמיונו עולה יפה ושרט"ז נמי יתיר בקורקבן ואף דממ"ש בחולין דמ"ג ע"א ניקב הקורקבן וכו' ולא אמר ניטל הקורקבן וכו' משמע דוקא ניקב אבל ניטל לא ועוד איבעיא להו ניקב הכיס וכו' דמשמע דיש סברא להחמיר יותר בכיס מקורקבן וכיון שכבר הוכיח דניטל הקורקבן והכיס קיים טרפה ממילא היה ראוי לומר דניטל הכיס וקורקבן קיים טרפה מ"מ כלל גדול בידינו שאין להוסיף על הטרפיות וכיון שלא נזכר בש"ס ושום פוסק שאם ניטל עור א' מקורקבן טרפה מכלל שאינו טרפה ע"ש ועיין להרב שתי הלחם להרב המני"ח דף מ"ח ע"א שכתב וז"ל שאלת קורקבן שניקב בתוכו מחמת חולי מצד חוץ ועבר כלפי פנים עד הקירום שמסירות הנשים בהסיר הלכלוך וטינופת מתוכו אך אותו הקירום לא ניקב דעתו הוא דעת התורה להטריף שאין העור ההוא מגין כלל ושפיר קרינן ביה ניקב מעבר לעבר ולא כמו שטעה אותו מורה שכתבת לי שהתיר ואלי תשמעון עכ"ל ואני בעניי לא ידעתי פירושו שאם אין הכיס שהפרש בתוכו א' מהב' עורות שבקורקבן וכמ"ש רט"ז בהדיא וזולתו שמגינים זה על זה וממילא בניד"ד פשיטא דכשר א"כ לדידיה מהו הקירום שמסירות הנשים שאינו קירום וצל"ע תלמוד היכן הדברים מגיעים:

יג שם נמצא ושם היה דבר זר בשנת התק"א בריה משונה מאד היינו כבש א' שהיו לו ששה קרנים וב' גידי ערוה והיה משתין משניהן בפעם א' וד' ביצי זכר ומאחוריו ב' נקבים שהיה מוציא ג"כ רעי משניהן גם היו לו ב' רגלים נוספות אחריו כצורת רגל ממש רק לא היו מגיעות לארץ וא' חכם הר"ד פונטו הטריפו ועל ספק א' ב' וג' לא מצא די ספוקן להטריף אך האחרון הכביד דכיון שיש לו ב' נקבים אולי היו בו ב' חלחוליות ושלכל הפירושים על יתר כנטול הו"ל ניקב הדקין וכ"כ במהר"ש הלוי סי' צ"ה הביאו הרב פר"ח סי' מ"ד סק"ד באופן מסיק שישחטוהו בלא ברכה כיון דאתייליד ביה ריעותא וכדעת מר"ן ר"ס י"ט ושוב יבדקו אם יש לו ב' חלחוליות להטריף ונחלק עליו הרב המחבר במ"ש להטריף מטעם ב' חלחוליות אלא משום יתרון הרגלים אף שאינן מגיעות לארץ וכסברת מרן ורוב הפוסקים ועיין לרשד"ם סי' נ"ה שיש חולקין דאפי' אין בו תואר רגל ואינו מגיע לארץ טרפה (אהל יוסף סי' ז'):

הד"ט ועיין להרב מכתם לדוד סי' ב' שבעירו איספלטרו נהיה המעשה זר הנזכר ופסק גם הוא כהר"ד פונטו הנזכר לשוחטו בלי ברכה ולבדוק אח"כ אם יש בו חלחולית א' או ב' ובסי' ג' שלאחריו הרבה להשיב על מה שהשיגו הר"י מולכו בספר שלחן גבוה סי' ז' דכל דבריו א' המה דאם יש להטריף אינו משום שהיה מוציא רעי מב' מקומות רק מטעם יותר רגל והרב המחבר חזר וחיזק הוראתו דאדרבה אין יתרת רגל מן השם להטריף רק משום ספק יותר במעי והדר דינא דאין לו תקנה רק לשוחטו בלא ברכה ולבדוק אם יש לו ב' חלחוליות ע"ש ועל דברת המעשה הזר הנז' הבט ימין להרב גבול בנימין על שו"ב בדף אחרון דבר פלא כמעט יותר מזה שבערב כפור שנת תע"ג שחטו תרנגולת א' ופתחוה ולא מצאו בתוכה לא לב לא קורקבן ולא מרה רק מעט מבשר הכבד ובני מעיה היו כמו שלחופית מלאה מים ואמרו שהיתה הולכת בבית כבריאה כמו רביע שנה ונשאל בזה הרב שבות יעקב והטריף וא"ל שהוא דבר פלא:

יד כוליית בהמה גסה שנשחטה בחנות עובד כוכבים ואחר זמן עבר משם יהודי א' וראה שהיתה בה בהרת שחורה ולא נתברר הדבר אם היתה מגעת ללובן שבה וכבר היה הבשר מלוחה והתירה (שם סי' י"ד):

הד"ט ועיין להרב פרי האדמה ח"ד דף כ' ע"ד דאירע בעיר הקודש ירושלים שנמצאת כוליא א' ובה שלחופית שחורה מאד והטריפו אע"פ שחתכוה ונמצאו בה מים זכים שהגיעו עד הלובן כיון שהמים עשו רושם שהיה הלובן שלה משונה קצת מחמת הריעותא ועיין לפר"ח סי' מ"ד ססק"ז וכנה"ג שם אות ה' בשם הראב"ד ועיג"כ להרב כנסת יחזקאל סי' כ"ה דפתחי תשובה פתח לשאלת חכם הרב פנים מאירות בדין מוגלא בכוליא דדוקא לקותא בעינן שתגיע הלקות ללובן אך במוגלא אף שלא תגיע ללובן טרפה וכדעת הרש"ל והרב"ח ורט"ז ורש"ך המחמירים שלא כדעת מי שהשיג על הרב פר"ח שרצה לעמוד לימין מרן ע"ש ועיג"כ להרב בעי חיי סי' ס"ה בנמצאו אבנים במקום חריץ דכשר דהיינו רביתייהו וכפסק מרן בתורת חטאת כלל פ"ט סי' ו' בשם רוקח שלא כרש"ל ורב"ח דמטריפין אם הן במקום חריץ גם מרן פסק סתם להכשיר ולא חילק בין מקום למקום ועיג"כ לו שם סי' ס"ו שביאר מ"ש בשיעור כוליא שהקטינה עד כפול ובגסה עד כענבה דדוקא בבהמה וחיה אמרו כן ולא בעוף וכ"כ הריב"ה בסי' מ"ד בשם רשב"א ושכן הורה הרמב"ם גם האגור בשם הר"י מולין והרב ל"ח סי' רל"ג וזולתם רבים הסכימו להכשיר אלא שהר"א סיים דראוי להחמיר ולדידיה שיעור כוליית העוף הכל לפי גדלה וקטנה אמנם אין אנו צריכים לזה שכבר פשט המנהג שלא לאסור שום טרפות בכוליא של עוף:

טו הורה להכשיר תרנגולים זכרים המסורסים ולא חיישינן שניקב א' מבני מעיים בתפירת העור או להפיכת בני מעיים בהחזרתם לפנים דודאי כל המתעסק בזה בקי ומומחה הוא שלא לנקוב בני מעיו ושלא יהפכו ושאח"כ נדפס דמשק אליעזר על חולין וראה שהתיר בשופי כוותיה וטעמיה (בעי חיי סי' ס"ח):

הד"ט גם בכה"ג שלו סי' מ"ו הגהת הרב"י אות ט' ראיתי שכ"כ בפשיטות ושמחתי בו ובתורתו שכוונתי לדעת גדולים כאלו בענין אחר כיוצא בזה הזכרתיו לעיל סי' ב' אות י"א. ועיין להרב זרע אמת ח"ב סי' ט"ו אות ח' שכתב בשם מהרי"ב דעוף מסורס בלי שום היכר חתוך ותפירה שפתחו בני מעיו ונמצא מעי האחרון סמוך לסופו בין עור לבשר סרוך ולא נמצא בתוכו רק ביצה אחת והטריפוהו כדעת הרב ל"ח פ' אלו טרפות סי' רע"ד אמנם הרב שבות יעקב ח"ב סי' ס"ח החליט להכשיר וכרש"ך סמ"ו סק"י והסכמת הפר"ח שם ודלא כהרב ל"ח הנזכר:

טז עמד בשמועתו להתיר כמ"ש במנחת יעקב שלו בדין נקבים המצויים להיות בטחולי עגליו. דרט"ז סי' מ"ג התיר ורש"ך בנקודות הכסף השיג עליו (שבות יעקב ח"ב סי' ס"ה(:

הד"ט ועיג"כ להרב מעיל צדקה סי' י"ז שהביא דברי רשב"א סי' שפ"ג והגיה לשונו להבנת דבריו והביא ג"כ דברי הרב צ"ץ סי' ע"א ונשא ונתן על מ"ש הרש"ך ודבר שבכלל הוא שרוב הפוסקים מתירין ונראין דבריהן ודחה ג"כ מ"ש הפר"ח שם סי' מ"ג ס"ק ב' שהסכים לאסור עפ"י ראיית הש"ך ועיין להרב נודע ביהודה סי' ז' ולהרב עה"ג סי' ק"ך ולהרב פני יהושע סי' י"ג וט"ו שכלם מקילין ועיין למהר"י הלוי סי' ל"ה ול"ו דפסק דטחול הנקוב בראשו העב טרפה אף אם הנקב במקום הדק שבו ועיג"כ להרב זרע אמת ח"ב מ"ש בקיצור הלכות טרפות סי' מ"ג רמזתיו לעיל בענין בועה בטחול באות יו"ד יז ידיו רב לו יד כותבת תשובה א' מהרב עפר יעקב סי' ע"ד כ"י על דבר טחול שנמצא בו ב' פיצולים דלדעתו אף אם היה להם תואר טחול יש להקל ולא להחמיר והביא דעת הפוסקים שהסכימו להתיר בענין יתר כנטול אם ניטל שכנגדו ג"כ או היתר בלבד או מקומו עמו (פחד יצחק אות ט' ערך טחול מפוצל):

הד"ט ועיין להרב פר"ח שם סק"י דסתר דברי הרב"ח להטריף ב' טחולים אם הם דבוקים בצד העב אפי' בהפ"מ ושלא כמור"ם דליתא כיון דאין טעם איסור היתר רק לפי סברת הרמב"ן בפירושו בדין יתר כנטול דמי ע"ש:

(שייך לעיל בסי' ד' אות ד') אחר סמוך לצאת מתחת המכבש ראיתי שבאות ד' יש בו טעות ושמתיבת אמנם עד מספקא יתר ונטול הוא ובריש אמיר בהגהתי החלושה יש להוסיף מדעתי הקלושה סדר אלה הדברים משה ודא"י הוא ידע מאי קאמר ואני אני הוא שאין בי ידיעה להבין דבריו על בוריין אשר דבר משה דמהרי"ט ורט"ז כתבו דטינרי לא מיקרו ריעותא ומשם הואיל משה באר דבועה במקום מרה אינה מטרפת דלדידיה ז"ל דינא דבועי ודטינרי חדא מלתא היא וכיון דטינר לא מיקרי ריעותא בועא נמי דכוותיה והיינו דהרב ז"ל פתח בכד וסיים בחבית וזימנין נקט בועה וזימנין טינר דלדידיה ז"ל היינו כד היינו חבית. גם הרב גור אריה שם פתח בטינר וסיים בבועה משמע דהני והני רבנן קים להו דבועה וטינר שויין בדינייהו והוא ברור. ולענ"ד הקצרה יפלא הדבר מאד ממה שפסק מור"ם בסי' ט"ל ס"ח בדין סרכא תלויה דאם יוצאת מטינר כשרה ואם מהבועה טרפה וא"כ איך פשיט מני"ר בעיא דבועה בכבד ממ"ש הרט"ז דטינר לא מקרי ריעותא ורט"ז גופיה שם בסס"ק י"ג מחמיר בבועה להצריכה משמוש משא"כ ביוצאת מטינר. והרט"ז עצמו בסי' ל"ז סק"ג כתב דשאני בועה מטינר דאלו ביוצאת מטינר כשר וטעמא טעים משום שאין עליו כלל שם לקותא ואלו בועה לקותא היא ע"ש וכיון שכן היכי יליף מני"ר הכשר הבועה מדין הטינר דהא תניא דלא לקותא והא תניא דהוי לקותא. וכאשר ראיתי כן תמהתי להרב המופלא מהרי"ך נר"ו אשר בא זכרונו לטובה לקמן שלא העיר כלום בפרט זה בספרו הבהיר. ולא זו אף זו קורא נעים ראה וחדש תמיהה קיימת שגם מהרי"ט ח"א בסי' ע"ז שפתיו ברור מללו לחלק בין בועא לטינרי בדין סרכא תלויה דמסיק התם דלא אסרינן לה אלא דוקא כשיש בה מים או ליחה אבל תלויה ע"ג צמחים קשים (דהיינו טינרי) לא חיישינן להו וכבשר חי דמיין ע"ש ועיין וכו' (כהובא שם בנדפס):

יח נשאל בדין אווזא שהיה טמון בבשרה נגד חלל הגוף קנה דק ארכו זרת ולא היה ניכר שום רושם וריעותא מבפנים ולא מבחוץ והשיב לשואל לשלוח לו משופרי שופרי דליכול ליה דאין לדמותו לאשר חשב השואל למ"ש מרן סי' מ"ח סי"א בשם הרשב"א וא"א לומר בניד"ד כמ"ש ג"כ מרן סי' נ"א ס"ג דדוקא בבהמה אמרינן דדרכה להתחכך בכתלים ולא בעוף וכמ"ש הרב"ח ורש"ך ופר"ח דלא כרט"ז דמיקל בלי ראיה מכרעת ומ"מ דעת הרב המחבר להתיר ולא נדפסו ראיותיו כי אמר דא"צ בשש אף שהאריך אצלו (יד אליהו סי' ס' והנמשכים):

הד"ט מי יבא אחרי גאון ישראל וברוך היודע מה תשובה השיב ומה הן ראיותיו מ"מ אין לנו בעניותין ידיעה למה אין דבר זה צריך לפנים דנהי דהכי פסק מרן בדין קורקבן דתולין להקל מ"מ למה לא נחוש למ"ש הרמ"א שם שיש לחוש לסברת האוסרין חוץ במקום הפ"מ גם הפר"ח לא גילה דעתו היכן נוטה דזיל הכא בסקפ"ו מפרש טעם האוסר וזיל התם