איגרא רמה חלק ב ו

ומאתיים בוודאי הוי לוקח והכא הא אריא דלא הוה לה תוספות כתובה ובזה מתורץ מה שהקשיתי על פ"י מאי משני משום דשמואל הא יכולה לעשות למשכון אותה הכתובה ואח"כ למוחלה י"ל דהא באמת מה שכתבתי לעיל א"כ יקנה הכתובה השני' הא יכול לעשות כמו שנתבאר בחוה"מ סימן קי"א להתנות ע"מ שלא תהא משועבדת אד אי מקנה לגמרי בתורת אגב לא שייך למימר דיהא מתנה כמו דלא מהני לר"מ ע"מ שאין לבעלך רשות בה וכתבו המפרשים הטעם כיון דהדין הוא מיד שזכתה האשה זכה הבעל אי אפשר להתנות משום דידה כידו משא"כ בשיעבוד דלא הוי קני' גמורה דיכול לסלקו להבע"ה בדמים מהני תנאי משא"כ אי אמרי' דיקנה לו בתורת משכונא א"כ קשה הא מצי למיעבד כדינא דהרמב"ם וא"ל דהוי מתנה עמ"ש בתורה יכתוב כתובה אחרת מקודם וא"ל דימשכן כתובה האחרת נגד המשכון שפיר מהני תנאי ע"מ שלא תהא משועבדת לב"ח וא"כ צריך להקנות לגמרי הכתובה השני' על הכתובה השני' וע"ז שפיר משני משום דשמואל דאמר כו'

ובזה מיושב קושיות הפנ"י דהקשה האיך מצי להקנות הכתובה מי איכא מידי דאילו השתא לא מצי להקנות ולקמי' מצי להקנות וי"ל דה"פ דמצי למעבד כסברת הפ"י דימשכן אותה ובלא"ה מש עבד מכח דר"נ ואח"כ יכול למחול דשפיר יכול למחול דבר שלא בא לעולם וא"ל דיכולה למוחלה ולומר דבטל התנאי כדינא דהרמב"ם ז"א דהא הוי מתנה עמ"ש בתורה וא"ל דיכתוב מקדם כתובה אחרת א"כ יקנה הכתובה השני' באגב מקרקע וא"ל אין אדם מקנה דשלב"ל כסברת הפ"י הא באמת השיעבוד של שני מאות זוז ג"כ השתא יכול להקנות וא"כ הוי כמו דינא דהר"ן בנדרים דף ל' וא"כ שפיר יכולה להקנות ע"ז משני שפיר משום דשמואל דאמר המוכר שט"ח כו' ויכולה למחול הכתובה השני' כיון דהקנין הי' כדין אגב ולא מכח השיעבוד דמצי לאתנויי ע"מ שלא תהא משועבדת לבעל חוב ויכולה למחול הכתובה השני' ואח"כ לכתוב הכתובה שני' דלא שייך למוכרו כיון דלא שייך שיעבוד הגוף בהתחלה

וא"ל הא באמת רבא לא ס"ל בגיטין פלגינין דיבורא י"ל דהנה הגהת אשר"י כתב בגיטין דף ט' דיש חילוק בין גוף אחד לשני גופין דבגוף אחד גם רבא מודה דלא פלגינין דיבורא והכא דמי לשני גופין לגוף אחד ובפרט לפי מה שכתבו תוס' דיכולה מקודם לגרשה ולבטלה מקודם הגירושין דזה התנאי הוי בידו שלא לגרש ולבטלו אחר הגירושין גם לכשתתאלמן הואיל דלא פלגינין דיבורא. ובזה מיושב ג"כ קושיות הר"ן דנגד שיעבודא דר"נ שפיר שייך לעשות כסברת הרמב"ם ולהתנות בכתובה ע"מ שלא תהא משועבדת לב"ח ואם נאמר כסברת הפ"י דכתב אקושיות הר"ן דכיון דלא מצי למיזבן בדינר לא משועבד כלל דלא הוי מילי דמזדבנא בדינרי ומשמעות הש"ס אי אמרינין דמילי לא משתעבד אין יכול לכופו לזבן רק דהגמרא מקשה הא הוי מילי דמזדבנא בדינרי א"כ י"ל קושיות התוס' דמקשים דנכתוב שטרא בשמי' דאז לא מצי מחלה והכא ניחא כו' אבל בסמוך גבי היא שחבלה בבעלה קשה. ולפי סברת הנ"ל א"ש דהא איתא בגיטין בדף מ"ו בתוס' ד"ה דמי חמרא לא קאמר וכתבו תוס' דמי חמרא הוי דשלב"ל כדאיתא בפרק האומר משקלי ובאמת דדשלב"ל לא משועבד כלל ומשו"ה פסק בחוה"מ דאם נשבע קודם שיקנה שיתן לבע"ח מאוחר השבועה דקודם שב"ל לא שייך שיעבוד א"כ בשלמא גבי בע"ח אחר כיון דהדין נותן דאי בעי נוטל לעצמו בעד המעות שפיר משועבד לו משא"כ הבעל כיון דאין הבעל רשאי ליטול לעצמו בעד חוב דאסור להשהות כו' א"כ הוי דמשועבד לו רק הדמים שיבוא מן השט"ח הזה והוי דשלב"ל ואין משועבד לו וא"כ אי אפשר לכופו שתזבין וכו'. ובזה מתורץ קושיות התוס' מה קאמר אומדין הא שום אדם לא ירצה לקנות דכל לגבי בעל וודאי מחלה ומתורץ כמ"ש הפ"י דא"ל דאומדין דיבקש מהבעל שיכתוב שטרא בשמי'. אך קשה מה פריך הגמרא לעיל אף אנן נמי תנינא וא"א לזבין לכתובתה בטו"ה דהא התם בוודאי הבעל לא ירצה לכותבו בשמי' לענין שאם מתה היא מקודם תגבה הלוקח דהא אפסיד להבעל באם שלא תקנה הי' של הבעל. ויש ליישב דהנה לכאורה קשה מאי קאמר הש"ס משום דשמואל הא הוי דשלב"ל ואין אדם מקנה דשלב"ל וא"ל הא איתא בפרק הכותב דאדם מוחל דשלב"ל דמסתלק מדשלב"ל הא הכא לא שייך זאת דהא פסק הש"ך בסימן ס"ו ס"ק קי"ד בשם הריטב"א דצריך למחול דוקא היורש ולא לפטור מעצמו א"כ הכא גבי מכירת שט"ח אי אמרי' דהטעם הוא משום דמסתלק עצמו מדבר שלב"ל דהפי' הוא דאין רוצה לזכות א"כ הוי כמו נכסי הגר דפקע מעצמו ואין מוחל שום אדם דהדין הוא דאינו פטור מהלוקח וצ"ל דהנה איתא בש"ע סימן רי"א דאם אמר לאחר שב"ל אבל לאחר מיתה לא שייך שתמחול שאימת רוצה שתחול לאחר מיתה ובההיא שעתא אין ראוי שיחול דהא כבר מתה בשעה שראוי שתחול המחילה דהיינו לאחר מיתה וצ"ל דהא השתא בהא קיימינין דאפילו אם מתה מקודם נמי יחול ולא הוי דשלב"ל נ"ל

ויש לישב דלפמש"ל לפי הא דרב אידי ב"א דמצי למיזבין לגמרי אפילו תמות היא מקודם שייך גבי מעמד שלשתן דהא לא שייך גבי דינא דהרמב"ם וגם אין הדבר עומד בספק ולא מצי למחלה

אך קשה לפי סברת הפ"י דמכירת הכתובה הוי דשלב"ל מאי משני הש"ס משום דשמואל הא מחילת כתובה הוי ג"כ דשלב"ל ואא"מ דשלב"ל וא"ל הא אדם מוחל מדשלב"ל כדאיתא בפרק הכותב דמסתלק מדשלב"ל ז"א דהכא לא שייך זה דהא פסק הש"ך בסימן ס"ו ס"ק קי"ד בשם הריטב"א דגר שמכר שט"ח לאחר ואח"כ מת הגר דלא נפטר הלוה מן הלוקח רק כשפטרו המלוה או היורש ולא נפטר מעצמו א"כ הכא גבי מכירת הכתובה דמי להא אם אמרי' דמחילת האשה הוי מטעם דמסתלק עצמו מדבר שלב"ל דהפירוש הוא משום דאינו רוצה לזכות א"כ הוי כמו נכסי הגר דפקע לעצמו ואין שום אדם מוחל דהדין הוא דאינו נפטר מהלוקח בהכי וצ"ל כמו הדעה דאיתא בש"ע חו"מ סי' רי"א דאם אמר לאחר שב"ל שפיר קנה ומכאן מוכח הך דעה

ולפי תירץ הר"ן שתירץ על קושיא דהא משועבדת מדר"נ דבכתובה לא שייך שיעבודא דר"נ כו' י"ל קושיות התוס' בד"ה ואפילו מחלה לגבי בעלה כו' וא"ת הא וודאי אפסודי קח מפסיד דכי לא תמכור יגבה כתובתה אם תתאלמן או תתגרש כו' דהנה לכאורה קשה לר"י דס"ל קנין פירות קנין הגוף דמי ואם מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב לא קנה לוקח וכי קתני מתניתין מכר הבן לא קנה הלוקח כו' דלא מת הבן בחיי האב דאתי לידי דבן אבל מת הבן בחיי האב דלא אתו לידי הבן כי מת האב נמי לית לי' ללוקח ופירש"י דמה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו א"כ לפי סברת ר"י בוודאי כתובה לא מצי למוחלה אע"ג דמת הבעל או גירש מקודם דהא קנין הפירות כקנין הגוף דמי ובאמת בשעת מעשה לאחר הגירושין או לאחר מיתת הבעל לא מצי למחלה דהא לאח"כ שפיר משועבדת מדר"נ כמו שאר בע"ח וא"כ הוי כמו שם דמת הבן מקודם כיון דלא אתי לידי הבן מעולם ה"נ לא אתי ליד האשה מעולם דהא אח"כ הוי כשאר חיב דלא מצי למחלה והוי כמו שמתה האשה מקודם דלא מצי למוכרה אפילו בלא תקנת אושא כיון דבשעת מעשה (דבעי דפסק קנין פירות דבעל) דהתחיל להיות שלה כבר מת האשה מקודם ולא בא לידה כלל מעולם והשתא הוי קנין פירות והוי כקנין הגוף דמי ולא מצי למכרה ה"נ לא מצי למחלה השתא דהא הוי דשלב"ל דהא יש קנין פירות לבעל כמ"ש המל"מ וא"ל הא איתא בפרק הכותב דאדם מסתלק מדבר שלב"ל. הא כתב הריטב"א והביאו הש"ך גבי גר שמת ומקודם מיתה מכר לא נפטר הלוה בכך דאין נפטר רק אם פטרו היורש או המוכר וא"כ בכאן כשמסתלק הוי כמו נכסי הגר דנפטר ממילא כמ"ש שם. וא"כ כיון שמכרה האשה מקודם לא נפטר הבעל בכך בהסתלקות לחוד ואלא דבאמת לאחר שגירשה אינו משועבדת רק כפי שמגיע לב"ח ולא כפי טובת בת הנאה דהא לאחר הגירושין הוי ממון גמור אבל מה שיותר מן החוב אע"ג דבטובת הנאה אין שוה למוכרו השתא רק כפי הדמים שמגיע לב"ח מ"מ אין משועבדת כיון דהשתא הוי ספק ולא שייך שעבודא דר"נ ומתורץ קושיות התוס' דנגד החוב אין יכולה למוחלה ומתוך מה שכתבתי דדוקא בהתקבלתי מהני מחילה בכתובה מתורץ קושיות הש"ך בסימן ל"ט על הרי"ף על מ"ש הרא"ש דמתוך דברי רב אלפסי משמע דהא דאמרי' דלא אמרינן עידיו בחתומיו זכין לו אלא היכא דמטא לידו אינו כשובר א"כ אמאי הדין דמצא שוברין ה"ז לא יחזיר דדלמא כתובין הי' ונמלך עליהן שלא ליתנן וי"ל דהנה הקשה רש"י (רש"ל) מה משני משום דשמואל דאמר המוכר שט"ח וחזר ומחלו מחול דלמא לותה מקודם דלא שייך מכח מחילה משום שיעבודא דר"נ וי"ל משום דהא ע"כ איירי דכתב התקבלתי דבלא"ה לא מצי למחול הכתובה א"כ אי אמרי' דמחילה לא הוי מחילה א"כ הוי כמו לוה ולוה (דהא פסק הדמים דיכול לחייב עצמו באודייתא) ואין דין קדימה במטלטלין ואם קדם המאוחר ותפס הוי תפיסה דהא איתא בש"פ סימן ק"ד סעיף ג' מיהו אם תפס שטרות אפילו כי לא הוי כתפס משום דאין זה מקרי קצב וגבה משא"כ בכאן דהוי כאלו נתחייב המלוה להלוה בזה שכתב התקבלתי ובוודאי הלוה עצמו שייך גבי תפיסה והוי כמו שקדם וגבה גבה אך צ"ל דהא דפסק בש"ע סימן פ"ו סעיף ה' ואם אחר שנתחייב לוי לראובן הלך ופרע לשמעון חייב לפרוע לראובן פעם אחרת צ"ל דאיירי דהקנה לבע"ח הראשון מטלטלין אגב מקרקע והוי כמו קרקע דהוי דין קדימה ואם קדם ותפס מפקינין מיני' וכה"ג צ"ל בתי' תו בכתובות דלא מצי למוחלה מכח שיעבודא דר"נ ארי' ג"כ דהקנה אצלו מטלטלין אגב מקרקע ומשו"ה א"ש דאם לא אמר תנו אין נותנין דא"ל דחייב לאחר מקודם דלא מצי למוחלה ומשום מה פטור הבעל משום התקבלתי דהוי כאלו חייב המלוה להלוה והוי כמו לוה ולוה ואם תפס דמהני וא"כ הוי כמו שהאשה רוצה לחייב לבעלה והוי כמו שגם האשה נשתעבדת לבעלה מכח שיעבודא דר"נ וא"כ בוודאי בעינן מטא לידי' דהא נגד שיתחייב עצמו בוודאי בעינן מטא לידי' וכל כמה דלא מטא לידי' לא זכה דדוקא נגד המחילה שייך לומר דאין צריך שיבוא לידו. ובזה מיושב קושיות התוס' בב"מ דף כ' דמקשה שם תוס' בד"ה שובר בזמנו טורף וא"ת וניחוש דלמא זבנה הכתובה ביום שנכתב השובר דהשתא ל"ל עדי' בחתומיו זכין לו וי"ל דהא באמת אי לא מכר לאחר לדעת הרי"ף דשובר זכה אפילו לא מטא לידו אין יכול לחזור אפילו בו ביום אע"ג דבעינן מוכח מתוכו דכמו דהדין הוא אי אמרי' דשני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחרת מוציאין שט"ח על אחרים ולא חיישי' לנפילה והוי הדין דקטנה לא מצי לגרש אבל גדולה מצי לגרש אע"ג דאין מוכיח מתוך השטר מ"מ כיון דלא חיישי' לנפילה והגדולה מוציא הגט והוי כמו שמוכח מתוך השטר כיון דאין צריך לעדים רק מיד שמוציא השטר הגט בוודאי הגדולה מגורשת א"כ ה"נ האשה לא מצי לחזור אפילו בו ביום משום דאם תרצה לחזור בו ביום (והעדים) והבעל מוציא השובר אז הוי כמוכח מתוכה דהא אנו רואין השובר וממ"נ לכתוב השובר ואימת שכתוב לא מגרע החזרה אימת שיכתוב וממ"נ מה שחוזר קודם הכתיבה לא מהני דהוא נתרצה בכתיבת השובר אח"כ והחזרה שאח"כ אין נ"מ לה לאחר הכתיבה אין