איגרא רמה חלק ב ה

ותירצו כשם שאין יכול להקדישו כך אינו יכול למוכרו לפי שאינו ברשותו. וא"כ מקשה ראב"א שפיר תזבין כתובתה לגמרי וא"ל דהבעל ימחול לעצמו קשה אמאי הבעל יורש אותה הא הוי ראוי וא"ל דבמלוה שעמו נוטל דמי נכסי' לגמרי והוי מוחזק א"כ האיך מצי למחול הא עיקר הטעם דיכול למחול משום דמכירת שטרות מדרבנן ומפני מה הוי מדרבנן לפי שאינו ברשותו הא כבעל מקנה הנכסים כדי שיהי' מוחזק דבלא"ה לא מצי יורש אותה דהוי מלוה שעמו וצ"ל דהוי מוחזק דמקנה נכסי' וא"כ אינו יכול למחול ושפיר מקשה כגמרא תזבן כתובתה דממ"נ או דאינו יכול לירש או דאינו יכול למחול וק"ל

עוד יש ליישב דהנה לכאורה קשה מה משני הגמרא משום דשמואל דאמר המוכר שט"ח הא כתב (התוס') הפ"י בכתובות דף פ"ה ע"ב כשמשכן שט"ח לחבירו אין צריך כתובה דהא עיקר הטעם דנבעי כתובה בהדי המכירה כתבו הקדמונים שם טעמים או משום דמכירת שטרות מדרבנן או משום דעיקר השיעבוד שיש למלוה על גוף הלוה אינו יכול להקנות לאחר א"כ לא שייך הני טעמי אלא במוכר משא"כ לענין משכון על חוב ידוע הא מדאוריי' משתעבד נמי הלוה לאידך נמי מדר"נ וא"כ במכירה לחוד סגי וכמ"ש בפנים עכ"ל והפ"י כתב בב"מ פרק איזהו נשך דף ס"ו ע"א בתוס' ד"ה ובגמרא בם אמר ר"נ שכתבו דשום אחד לא הזכר דבעינן שטר או קנין וכתב שם משום דבמשכון חשבינין המוחזק המלוה לפר"י משום דהוי כמסירה והמחילה אינה צריכה קנין וזוכה באמירה בדבר שתחת ידו וא"כ ה"נ כיון דחשבינן למלוה כמוחזק זכה באמירה בלבד נדין מחילה והפ"י כתב לקמן בתוס' ד"ה ומניומי דסברי התוס' דלעולם מקרי המלוה מוחזק במשכונות הקרקע אע"ג דהלוה מוחזק וא"כ מאי משני הש"ס משום דשמואל קשה מקודם משכן אצלו השט"ח וא"כ כיון דקנה שפיר המשכון מדאוריי' וא"כ אח"כ הוי כדין מחילה שניכרת באמירה ואיתא בפרק הכותב דמסתלק עצמו מדבר שלב"ל וא"כ שפיר קוה מדאוריי' ולא מהני מחילה שתמחול האשה אח"כ כיון דהמכירה הוי מכירה טובה וצ"ל דלא כמו סברת הפ"י דהוי מוחזק והוי מחילה ואין צריך קנין וא"כ מתורץ קושיתו של הגאון הנ"ל דהא התוס' כתבו בב"מ בדף מ"ה ע"ב ד"ה לכשיהי' לי מעות החזירם לי ול"ד למשכנתא בלא נכייתא דהכא אם לא יפדה אין זה מלוה אלא מכר אבל הכא (אם לא יפדה) משכנתא לעולם יכול לפדותו או הוא או יורשין נמצא דמה דהיורשין אין יכולין לפדותו אין זה הוי מכר א"כ פריך שפיר אף אנן נמי תנינא וא"ל דימחול הבעל לעצמו קשה הא מצי האשה למיעבד למשכון מקודם ואח"כ למחול דהוי מכירה טובה וא"ל הא באמת לא הוי מכירה דלא כסברת הפ"י הא לענין זה באם מתה האשה מקודם שפיר הוי מכר דשייך גבי מחילה דהא הוי דהיורש אין יכול לפדותו דהא היורש מי הוא הבעל והאיך שייך לומר דהיורש דהיינו הבעל יפדה דהיינו דיהי' נותן מעות א"כ אדרבה זאת הוי עיקר המכירה דהא עיקר המכירה הוא שיעבוד חוב על הבעל וכיון דהבעל פורע נתקיים עיקר המכירה של השט"ח וא"כ כיון דהיורש אין יכול לפדותו דהיינו הבעל בוודאי הוי כמו מכר ושפיר שיך בי' מחילה ויכול להסתלק מדבר שלב"ל ולא מצי הבעל למחול לנפשי'

ואם נאמר כסברת הר"ן דבכתובה לא שייך שיעבודא דר"נ א"כ בוודאי לא מצי למשכן דהא עקר טעמא דפ"י הוא מכח שיעבודא דר"נ. אך לשיטת הר"ן קשה לפי ת' התוס' דימחול אחר שיגרשנה א"כ בוודאי שייך שיעבודא דר"נ כמו גבי שאר חוב וי"ל דהנה הרמב"ם פסק בהלכות אישות פט"ו דין א' האשה שהרשית את בעלה אחר נשואין שימנע עונתה ה"ז מותר. וכתב הלח"מ א"נ דהכא אינה מחילה אלא שכ"ז שהיא אינה תובעת הוא פטור וכיון שכן הוא נותן הדין נותן כמ"ש הט"ז בחוה"מ סימן ט' גבי ריבית קציצה דלא שייך שיעבודא דר"נ כיון שאין כאן תביעה ה"נ לענין נידון דידן כיון שהדין נותן שצריך לתבוע אז לא שייך שיעבודא דר"נ וא"כ ה"פ שיעשה למחול תיכף קודם שיגרשנה והא דאין יכול למחול הוא מכח מתנה עמ"ש בתורה וא"כ נ"ז דלא תבעה האשה פטור וא"כ שפיר לאחר שיגרשנה מחול דהא לא שייך תו שיעבודא דר"נ ולפי מ"ש הפ"י צריך לתרץ כתירץ הראשון על קו' הגאון הנ"ל

עי"ל קושיות הגאון הנ"ל וגם קושיות הר"ן וגם מה שהקשיתי על פ"י דהנה לכאורה קשה אפילו בלא הא דשמואל דמוכר ש"ח וחזר ומחלו מחל דהא הרמב"ם פסק מהלכות גירושין (פרק יט הלכה ט' ועיין שם במגיד משנה) אע"ג דהבעל אינו יכול לבטל הגט בע"מ מ"מ כשיתרצו שניהם יכולים לבטלו מיהו דוקא כשהתנאי דבר שהוא בידו לקיימם וא"כ הכא הוי כמו חוב על תנאי כמ"ש המפרשים. בפרק אעפ"י גבי מה שהשיב הר"י לר' אלי' וא"כ בידם לכשיתרצו שניהם שלא יהא חוב כלל מעיקרא מבוטל מעיקרא כמו שם בקידושין ובגירושין דבטיל מעיקרא כיון דבידו שלא לגרשה וא"כ יבטל מעיקרא ומאי פריך הש"ס וא"ל דשפיר תזבין עכ"פ שאם תתאלמנ' תגבה הלוקח וזאת לא מצי לבטל כיון דבידו לא אפבר לקיים התנאי שימות הוא מקודם י"ל דהנה איתא בגיטין דף ט' פלוגתא דאביי ורבא אי פלגינן דיבורא או לאו ולאביי לא פלגינן דיבורא ונתבטל מכל וכל והש"ס פריך שם מר"נ שחוזר בנכסים ואינו חוזר בעבד אלמא פלגינן דיבורא דאם לא הי' פלגינין דבורא הי' חוזר ג"כ בעבד וכיון דכיון דחוזר לענין גירושין יכול לחזור ג"כ אם נתארמל' ויש לישב דבאמת כתבו כתוס' לר"ט דהוי מתנה עמ"ש בתורה רק התקבלתי מהני וא"כ לא שייך דחוזר שיבטל מעיקרו זאת לא מצי למיעבד דא"כ הוי מתנה עמ"ש בתורה אך קשה דהא מצי למיעבד שיכתוב מקודם כתובה אחרת ואח"כ יבטל התנאי דזאת לא הוי מתנה עמ"ש בתורה. אך כמו כן קשה בתוס' דאמאי לא משני אהך ק שיא דהוי מתנה עמ"ש בתורה דמקודם יכתוב כתובה אחרת ואח"כ ימחול ויש ליישב דהנה הפ"י הקשה דא"כ תהי' הכתובה השנית משועבדת מר"נ וי"ל דהנה איתא בש"ע חוה"מ דהנותן לחבירו מתנה יכול להתנות שלא תהא משועבדת לב"ח א"כ ה"נ מצי למיעבד כן דהבעל יתנה בכתובה השנית ע"מ שלא תהא משועבדת לב"ח וא"כ מתורץ דלא מצי תוס' לשנויי אהך דהוי מתנה עמ"ש בתורה דמקודם יכתבו כתיבה אחרת א"ר קשה קושיות הפ"י דתהא הכתובה השני' משועבדת מדר"נ וא"ל דיתנה ע"מ שלא תהא משועבדת א"כ הוי כמו מכר כיון דאי אפשר למוחלו באופן אחרת הכת בה השנית אלא דיכתוב מקודם כתובה אחרת א"כ הוי כמו מכר ובמכר נתבאר בחוה"מ שם דאי אפשר להתנות דהא הדמים עכ"פ משועבדת א"כ ה"נ הכא ונמצא דמכח הך קושיא דתהא משועבדת מר"נ צריך הש"ס לומר הא דשמואל וע"ז שפיר משני הש"ס משום דשמואל ומתורץ קושיות התוס' ממעמד שלשתן דהא באמת יכול לבטל הכתובה השנית כמו דינא דהרמב"ם אך שתהא הכתובה השנית משועבדת מדר"נ ויכולה לסלקה בדמים לא שייך מעמד שלשתן כמו דפסק מהר"מ אלשיך בסימן קכ"ו ס"ק ו' וס"ק י"א כיון דהמוכר אין מסלק עצמו לגמרי מן החוב לא תקנו מעמד שלשתן כיון דעדיין יש זכות להמוכר ומשו"ה פסק שם הש"ך בס"ק י"א דאין מעמד שלשתן יכול למוחלו דאם הוי מצי למוחלו לא הוי דינא דמעמ"ש כלל רק שיסלק עצמו לגמרי ואפשר דזהו כוונת ר"י בתירוצו דמעמ"ש אין מועיל בכתובה הוא מטעם דהא באמת יכול לחזור כמו דינא דהרמב"ם אך מכח שיעבודא דר"נ וא"כ יכולה לסלקו בדמים א"כ לא שייך מעמד שלשתן גבי' כמו שמשמע בש"ך שם

ובאופן אחר י"ל הך קושיא דלמא יכתוב מקודם כתובה אחרת ואח"כ ימחול. ובזה יתורצו שאר הקושיות דהנה לכאורה קשה לפי סברת תוס' בב"ב דגם הלואה ע"פ ניקנית באגב מקרקע א"כ קשה מאי משני משום דשמואל דהא באמת צריך לכתוב לה כתובה אחרת א"כ יהא מקנה הכתובה שנית אח"כ בשלמא בלא סברת התוס' בב"ב ל"ק דיהא מקנה הכתובה השנית דהא אין אדם מקנה דשלב"ל אך אם אמרי' דגם הלוואה ע"פ ניקנית קשה וא"ל דאין אדם מקנה דשלב"ל דהא כתב הר"ן בשם הרשב"א בנדרים דף ל' דתפשוט מהאומר שדה זו שאמכרנה לכשאקנה קנוי' לך דלא הוי דשלב"ל הואיל ובידו השתא להקנות ה"נ הכא כיון דהשיעבוד על השני מתחיל השתא א"כ הוי בידו ויש ליישב משום דבאמת הא אנן קי"ל דמנה אין כאן משכון אין כאן וכתב הרא"ש דכל חיוב האחריות הוא משום דמשעבד הגוף וממילא השיעבוד כדין נכסי דאינוש אינון ערבין לו. וא"כ ממילא לא שיך לומר דיקנה השתא באגב מקרקע הכתובה השנ' וא"כ כיון דשיעבוד הגוף אין יכול למוכרו כמ"ש ר"ת ובשלמא גבי שאר חוב א"ש דבתחלת השיעבוד נשתעבד הגוף וממילא נשתעבד אח"כ הנכסי' כדין נכסי דאינש אינון ערבין לי' כמ"ש הפ"י בכתובות דף פ"ז כיון דמכח שיעבוד הגוף כופין לשלם וממילא נשתעבדו הנכסים אח"כ וכאן האיך שייך להתחיל ולומר דנשתעבד הגף וכופין למאן נשתעבד הגוף אי ללוקח הא באמת שיעבוד הגוף אצל הלוקח ליכא ואי לאשה האיך מתחיל שיעבוד הגוף האיך יכולה האשה לכופה הא באמת הממון של החוב שניי' אינו שלו רק של לוקח וגם בהרשאה אין יכולין להקנות זל"ז דממון שלא בא לידו אין יכול להרשות ונמצא דאי אמרי' דניקנית אי אפשר שיהי' החוב של הכתובה שני' יחול כלל א"כ דמי להא דאיתא בקידושין דף כ"ד גבי ע"מ שלא יהא לבעלך רשות בה דהדין דאין הבעל קנה הוא הטעם משום דאי אמרי' דיהי' נקנה להבעל גם האשה לא תהא קנתה דהא אתני כך ונמצא דבין כך ובין כך הבעל לא יהא קונה והוי הדין דהאשה קנתה והבעל לא קנה א"כ ה"נ הכא דאי אמרי' דהלוקח, יקנה לא יקנה כלל אפילו האשה דהא לא שיך להתחיל שיעבוד הגוף וא"כ קנתה האשה ולא קנה הלוקח וא"כ מתורץ דלא יכילנא לתרץ דמקודם יכתוב כתובה אחרת דא"כ תקשי יקנה גם הכתובה השנית באגב מקרקע דהא גם הלוואה בע"פ ניקנית באגב וא"ל דהאיך יתחיל השיעבוד דהא באמת בשעת כתיבת הכתובה השני' עדיין לא מחלה הכתובה הראשונה וא"כ שפיר הוי מתחיל השיעבוד לאשה ואח"כ כשתמחול הכתובה הראשונה יחול המכירה. ובזה מתורץ קושיות התוס' ממעמד שלשתן. דהא בלא"ה בלאו מלתא דשמואל מכח דינא דהרמב"ם יכול לבטל וצ"ל משום דהוי מתנה עמ"ש בתורה קשה הא כחוב לה מקודם כתובה אחרת וצ"ל דיהא מקנה הכת בה השני' בתורת אגב ע"ז משני שפיר דיכולה למחול הכתובה השני' משום דשמואל דהא הכתובה השני' לא הי' במעמד שלשתן. ובזה מתורץ קושיות הרב הגאון הנ"ל דהגמרא מקשה שפיר אנן נמי תנינא הא יכולה למוכרו במעמד שלשתן וא"ל מכח דינא דהרמב"ם דהא היורש בוודאי אין יכול לבטלו דנעקר מעיקרא ובלא"ה קושיות הרב הגאון הנ"ל לא קאי רק אי הפי' בתו' דכיון דלא הגיע זמן הפרעון לא שייך גבי מעמד שלשתן א"כ שפיר קושיתו אכן אם הפי' בתוס' הוא כמ"ש הש"ך כיון שהדבר עומד בספק כמ"ש הש"ך בסימן קכ"ו ס"ק א' א"כ מתורץ קושיתו דהא השתא קאי בהא דאפילו אם מתה היא מקודם נמי יש לגבות דחשיב רק כיורש וא"כ בוודאי זכתה ולא הוי ספק כלל ושייך שפיר מעמ"ש ומקשה שפיר וא"ל אמאי לא פשוט מהאשה פגיעתן רעה לפי ה"א הא כתבו התוס' דבמנה