איגרא רמה חלק ב ד

בעין חייב משא"כ אם טבח כיון דפטור על הקרן פטור ג"כ מדו"ה וא"כ הא בלא"ה חייב הלוה בקרן א"ו כפסק הרמב"ם דאפילו אם שלח יד חייב והנה זה הוא אם נימא דלא כי"א דעדי ראוי מוציא ג"כ לקול לענין לגבות מלקוחות ומה שמביא הש"ך ראי' כי"א מגיטין אין ראי' וכמ"ש בס' אורים ותומים והא דחייב הלוה לשלם זאת הך דאיירי דלעת כזאת אין ללוה כלום רק מלקוחות שלקחו בנתיים מיקרי עכ"פ דחייב בקרן בלא"ה ומתורץ הרמב"ם והנה מה שהקשה בס' התומים על הך דעה דפסק גבי קילבד"מ אי תפס לא מפקינין מיני' תיקשי קושיות התוס' בב"ק בדף ע"א דאמאי לא נטלו רבא כי אהדרי' לי' הואיל ונפיק מפומא דרב דהא הוי תפס וי"ל משום דהנה באמת הא סתם גניבה יאוש בעלים והנה הא דלא מהני יאוש והוי הטעם משום דרק באבידה מהני אבל בגניבה דכיון דהוי ברשות דחבירו והוי כמו דהוי ברשות שלו דכל היכי דאיתא ברשותא דמרא איתא וא"כ כיון דאין יוצא בדיני אדם ולא יכול לכופו שיחזור לפי ס' רב וא"כ שפיר מהני יאוש דכיון דלא שייך דכל היכא דאיתא ברשותא דמרא איתא כיון דאינה יוצאה בדיינים ומתורץ קושיות התומים וכן הדמים לרב נמי פטור מ"ה דהא מפני מה אינו קונה ביאוש הוי נמי הך טעמא משום דכל היכא דאיתא ברשותא דמרא איתא. ואפילו למ"ד יאוש כדי קנה הוי הטעם משום דחייב בט"ע מקודם כמ"ש הח"צ וכאן לא חייב מקודם ואין הטעם חשוב לדעת

והנה י"ל הרמב"ם דפסק דגומרין דיני של שור שלא בפני השור ופסק דאם אתפסי' לב"ד לא מצי לומר הרי שלך לפניך וי"ל משום דהנה המ"א מביא ראי' מכאן דלא הוי מתהנה מאיסורי הנאה דמצי אמר הרי שלך לפניך ותי' מהר"ץ דאין ראי' דמשו"ה שפיר מצי א"ל הרי שלך לפניך ול"ק דמתהני מאיסורי הנאה דלהיפוך נמי תקשה דאם יהא צריך לשלם דוקא דמים יהי' המפקיד מאיסורי הנאה דהא הוי באמת של המפקיד וא"כ לכאורה בכאן קשה אמאי א"ל דמצי אמר לי' הרי שלך לפניך הא מתהני מאיסורי הנאה וא"ל כנ"ל דאם נימא דצריך לשלם יהי' המפקיד מתהני מאיסורי הנאה די"ל דאם צריך לשלם אזי לא הוי באמת שור הנסקל דכיון דאזי יקנה למפרע להנפקד והוי הנפקד בעלים למפרע ולא הוי שור הנסקל כיון דלא נגמר דין בפני בעלים אך אם תפסו הב"ד וא"כ לא מצי א"ל הרי שלך לפניך דכיון דהוי תח"י ב"ד וא"כ הנפקד הוי בעלים והוי כמו שנגמר דין בפני בעלים דהא הנפקד בעלים וא"כ שפיר הוי נגמר דין בפני בעלים הא לא"ה אפילו אם נגמר הדין בפני השומר מ"מ צריך השומר לשלם מכח קושיות המ"א דהא מתהני מאיסורי הנאה וא"ל כתירוץ מהר"ץ הנ"ל דהא להיפיך המפקיד מתהנה מאיסורי הנאה י"ל דאם משלם מרצונו נקנה לו להמפקיד ואיגלאי מלתא למפרע דהוא הוי בעלים ונגמר הדין שלא בפני בעלים ולא הוי כלל שור הנסקל וא"ל הא גם השומר קאי בב"ד י"ל דממ"נ לא הוי השומר בפני בעלים דאם נימא דנגמר הדין בפניו וא"כ אם נימא דנאסר אפילו דיהא שלו וא כ אין צריך לשלם משום תי' מהר"ץ דהוי מתהני המפקיד וא"כ כיון דאין צריך לשלם לא יקנה לו כלל וא"כ ממ"נ לא נגמר הדין בפניו בפני בעלים דממ"נ אם יהא נאסר לא הוי הוא בעלים וא"כ הוי כס' כנה"ג דלא ידע דהוא בעלים וא"כ כיון דלא ידע דהוא בעלים לא הוי כמו בפני בעלים ומשו"ה צרך לשלם ונקנה למפרע ולא הוי שור הנסקל אך כיון דאתפסי' לב"ד וא"כ הוי מיד דבר הגורם לממון וצריך לשלם וידעינין דהוא הנפקד בעלים ואזי אין צריך לשלם וא"כ ע"י שאתפסי' הב"ד אין צריך לשלם וא"כ שפיר חייב על זה דאתפסי' לב"ד אע"ג דגומרין דינו של שור שלא בפניו מ"מ בכאן גבי שומר הוי צריך שומר לשלה ובאמת לא הוי שור הנסקל רק ע"י תפיסה הוי (ואין) מיקרי בעלים דכיון דצריך לשלם וא"כ אזיק לי' ע"י תפיסה דאם לח הוי תפס הב"ד הוי צריך לשלם אך השתא פטור אם ערק מב"ד וא"כ חייב אך דהש"ס ס"ל כמאן דלא דאין דינא דגרמי וא"כ פ"כ ס"ל דאין זה סברא כקשיות המ"א דאלא"ה קשה והאיך משכחת לי' דיהא נסקל הא באמת צריך לשלם וא"כ הוי הכל שלא בפניו דהא לא ידע אם נקנה לו רק ששלם מרצונו וא"כ לא הוי שור הנסקל. ואך הרמב"ם פסק כמאן דדאין דינא דגרמי ומשו"ה שפיר חייב והשור הנסקל ולפי סברת הרמב"ם פליגי בזה אם אומרים בשור הנסקל הרי שלך לפניך משום קושיות המ"א או לא וא"ל כקשיות הש"ס דאמאי לא פליגי בחמץ בפסח שם באמת מצי אמר לו הרי שלך לפניך ול"ק קושיות המ"א משום תי' מהר"ץ משא"כ בכאן דיהא מותר ולא יהא שור הנסקל והא דאוקי כר"ש ולא כר"מ דדאין דני דגרמי וצ"ל כתי' התוס' אך רש"י בב"ק לא ס"ל כן וכדהקשה בש"ך או דדוקא לענין דו"ה כתירוץ התוס' הא לכל מילי דכיון דדאין דיני דגרמי הוי ממון ושפיר מתורץ הרמב"ם

והנה י"ל קושיות המפרשי' דמאי פריך אלא למ"ד דרבנן מא"ל נימא דהך מ"ד דס"ל מדרבנן לא מוקי בטובח ע"י אחר וי"ל דלפמ"ש א"ש דהא אביי משמע דס"ל כר"ל דחייבי מלקות שוגגין פטורין מתשלומין ע"ש בס' פ"י מה דמביא בשם היש"ש והנה אביי דאמר כל מלתא דאמר רחמנא לא תעבד אי עביד מהני דאי לא מהני אמאי לקה. ואמאי לא אמרי' דממ"נ אם נימא דלא עבר ולא עשה איסור וא"כ מהני א"ו דאביי לא ס"ל להך סברא וא"כ תיקשי לאביי א"כ דנימא דר"י הסנדלר אמר מ"ה אסור תקשי קושיות מהר"ם שיף אמאי חייב וא"ל א"כ דנימא דלא חייב הוי שפיר תיקון ומש"ה חייב וחייב מיתה אמאי דעבר אמימרא דרחמנא הא אביי לא ס"ל כן א"ו דאביי ס"ל דהוי רק מדרבנן ול"ק קושיות מהרמ"ש ופריך שפיר לאביי דהא ס"ל כר"ל דיליף מכה מכה בכתובות ומתורץ שפיר

והנה מ"ש לעיל ליישב קושיות התומים דהוי יאוש והנה הא דמים ג"ם לא חייב דהא כיון דאם נימא דמאי דתפס לא מפקי' מיני' לא הוי הטעם משום דחייב לצאת י"ש דהא בשאר לצי"ש מפקי' אם תפס וכמ"ש בס' התומים וא"כ הא כתב הח"צ בהגהה לט"ז דהוי הטעם משום דצריך לקיים מצות עשה דוהשיב את הגזילה מעיקרא קודם יאוש וכאן הא קודם דתפס לא נתחייב בוהשיב את הגזלה וכו' ומה דחייב לצאת י"ש לא מהני דנהוי מכח זה אם תפס לא מפקי' מיני' ומתורץ שפיר קושיות התומים והנה עוד י"ל לר"ל דיש חילוק בין מכר לטביחה דבאמת לא מכר טביחה בלחוד לא נקנה לנפקד דבאמת נ"מ לפירות לחד דעה משעת גניבה להרמב"ם אך דבאמת הוי יאוש שלא מדעת

והנה י"ל הרמב"ם דפסק רק בהמה לפירותי' לכפילא ומשמע באמת בפרק המפקיד דמקנה הבהמה עצמה וי"ל משום דהנה איתא במסכת ע"א דמקשה אם נימא דמעות דוקא קונה ולא משיכה בנכרי והקשה אמאי נהרג אם גזל נכרי מישראל ומקשים התוס' הא בישראל לא קנה משיכה ואפ"ה קונה הגזלן לענין חיוב שלו דהיינו דיהא חייב באחריות ה"נ קונה הנכרי לענין חיוב שלו מתה ותי' התוס' דבשלמא בישראל הוי הטעם משום דחסרי' ממון של ישראל חבירו משא"כ בפחות מש"פ דלא הוי ממון ולא חסרה ממון של ישראל וא"כ כיון דלא קנה ולא נתרבה ממונא אינו חייב ועוד כתבו התוס' דכיון דבעי בממון היכי דשייך וא"כ כאן דהוי איסורא לא קנה במשיכה אע"ג דהוי במצאה והפקר קונה משיכה ולכאורה קשה כאן נמי לא חסרה ממונא של הנפקד דהא ממ"נ אם לא גנב לא הוי שלו ולא נקנה לו אך דרבא לשיטתו דס"ל יאוש כדי קנה ובאמת סתם גניבה

והנה יע"ש בב"ב בדף צ"א החילוק לר"מ דס"ל קנין הפירות כקנין הגוף דמי והוי כאלו שניהם יש להם הקנין הגוף רק דלענין יום או יומים אז העיקר מי שיש לו פוחת יעוש"ה

והנה לפי מה דאיתא בשערי רב אלפס דגם א"י אם פרעתיך צריך לשבע שכנגדו לא תיקשי מה דאמרי' בפרק השואל לימא תהוי תיובתא דר"י ור"נ ומשמע דלר"ה ור"י דס"ל א"י אם נתחייבתי לך חייב א"ש וקשה אמאי לא נימא דהמשאיל צריך לשבע דהא עכ"פ לא עדיף מא"י אם פרעתיך וי"ל משום דהנה באמת התוס' מקשה דהא יש שבועה ע"י גלגול ותי' התוס' דאיירי במאמינו דכיון דאינו משקר וא"כ במצעתא נמי מאמינו דכיון דבאמת לא נראה דמשקר וקשה אמאי לא נימא דיהא נאמן במיגו או דיודע באמת דלא פשע ואמאי לא יהא נאמן במגו אלא באמת לא אמרי' מיגו להוציא אפילו בברי ושמא לחד תי' במרדכי ויעש"ה בתומים ומשו"ה לא שייך מיגו. והנה כן צ"ל לפי הך דס"ל דעיקר השבועה הוי אינו ברשותו וא"כ קשה האיך קאמר מיגו דמשתבע דבכדרכה מיתה דהא כיון דיודע דמיתה ליכא עיקר השבועה אינו ברשותו ועכצ"ל דצריך לשבע מכח מיג' דהוי טען אין דהוי צריך לשבע ודלא כתי' התוס' דלא הוי דומה ובזה מיושב שם הקושיא על הש"ע ואמאי השתא לא נימא כן דס"ל דמשום מיג' להוציא לא אמרי' ולהשביע אמרי' מיגו לשבוע לשכנגדו אך באמת א"ל דה"נ הוי השבועה רק כדי להפיס דעתו של הנתבע דהא התובע טוען ברי וכמו בחנווני הוי רק להפיס דכתב התומים בדין הגלגול בסימן צ"ד והנה הר"ן כתב דהיכא דאית לי' מיגו א"צ להפיס דהוי כבר מפיוס וא"כ אין צריך שבועה ומשו"ה א"ש א"ו כמ"ש בב"מ דהוי כמו עד המסייע וא"כ בכאן שפיר קשה דאמאי הוי מתוך שאיל"מ ת"ל דהא אינו מודה בדבר מסיום וא"ל כמ"ש הש"ך דלב"ד הוי מסיום דהא לא ידעי' דאפשר דישבע ויטול יותר ועכצ"ל כמש"ל דל"ל הך דינא דדבר מסיום דכפל ושבועה לא הוי חדא וכר"מ דס"ל דדינא דגרמי ושפיר מתורץ קושיות האסיפת זקנים וכמ"ש לעיל יעוש"ה: סוגיא דתקנת אושא

בכאן הקשה הרב הגאון הגדול המפורסים אבד"ק פ"פד מאי מקשה הגמרא אמאי ירשנה בעלה תזבן כתובתה לגמרי הא אמר שמואל המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול ואפילו יורש מוחל א"כ ימחול הבעל לעצמו ויש ליישב דהנה איתא (קכ"ד) אין הבעל נוטל בראוי ואין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק ואין הבכור נוטל פי שניה במלוה כו' וכתבו התוס' ה"ה דלא שקל בעל במלוה אשתו אפילו מה שלוותה אשתו מנכסי מלוג עכ"ל ומלוה שעמו פלגי פי' הרמב"ם מלוה שהבכור נתחייב לאביו פלגי חלק בכורה יחלקו ביניהן דהוי לי' ממון המוטל בספק חולקין ואין ידוע אם חשוב מוחזק לאביו שהרי הבכור רוצה לשעבד כל נכס' לאביו לגמרי ובעין יפה גמר ומקנה נכסי' לאביו כדי שיהא אביו מוחזק בהך מלוה ויטול בה אותן פי שנים או דילמא לא שנא משאר מלוה הלכך פלגי. והנה לכאורה קשה על רב אידי בר אבין שמדמה נכסי מלוג לנכסי צאן ברזל א"כ קשה האיך יורש הבעל הכתובה הא במלוה שעמו פלגי הבכור וא"כ גם הבעל אינו יורש במלוה שעמו א"כ האיך יורש הכתובה וצ"ל דראב"א הוי ס"ל לפי ה"א דבאמת במלוה שעמו יורש כולו דס"ל דמקנה נכסי' לגמרי כדי שיהי' מוחזק וא"כ מתורץ קושיות הרב הנ"ל דהא כתבו התוס' בב"ב דף ע"ז הטעם דיכול למחול משום דמכירת שטרות לא הוי אלא מדרבנן והקשו התוס' אמאי לא נקיט מדאוריי'