איגרא רמה חלק ב מג

ואינו מגיע לו הטובות ע"פ האמת וא"כ לא נחתם ויכול הקב"ה לחזור בו ולזאת ירא שמא יגרום החטא שעשה אח"כ ויחזור בו הקב"ה וזהו פי' הפסוק לא איש אל ויכזב כיון שלא הביט און ביעקב ואינו צופה על העבירה שעשה אח"כ כי אם באשר הוא שם הוא דן אותם לזכות וא"כ נחתם לטובה ושוב לא יחזר בו הקב"ה ולא בן אדם ויתנחם וא"כ ד' אלקיו עמו אף לאחר שחטאו ד' מדת הרחמים עמו עד ד' ד' אל רחום וחנון ופירשו ד' קודם שיחטא שאינו צופה על העבירות העתידים

בירמי' אני אמרתי דלים הם נואלו לא ידעו דרך ד' משפט אלקיהם אלכה לי אל הקדושים דהנה איתא בגמ' בתשובה מיראה זדונות נעשה כשגגות ואמאי נשאר שגגות ונראה דהנה איתא בגמ' מצטער עליו ואפלה מאי ופי' תוס' דמצטער מפני מה לא הי' שוגג וזה לא הוי שב מידיעתו לזאת בתשובה מיראה כיון שהוא עושה התשובה רק מיראת עונש א"כ הוא מצטער למה לא הי' שוגג ומשום זה נשאר עכ"פ שוגג אמנם זה שייך בעם הארץ אבל בת"ח דשגגות להם כזדונות א"כ אצלם מועיל תשובה מיראה שלא ישאר אף שוגג דהוא בוודאי אינו מצטער על שלא ה' שוגג כיון דאף אם הי' שוגג הי' ג"כ נחשב לזדון וזהו פי' הפסוק אך דלים המה דהיינו שהם בגדר עם הארץ וא"כ נשאר עכ"פ אצלם שוגג ונענשי' בעידן רותחין אמנם אלכה לי אל הגדולים שאצלם יועיל תשובה מיראה שלא ישאר אף שוגג

והנה דה"פ סתמו שלא במינו דהנה עיקר דבעל תשובה צריך להיות נכנע מאוד וכמאמר התנא מאוד מאוד הוי שפל רוח דהנה באמת שאלה לחכמה נפש חוטאת וכיון לא אמר דלהוי מהני תשובה רק הקב"ה בעצמו וימינו פשוטה לקבל שבים משני דהוא יותר ממה דהדעת נותן

איתא במדרש חושך זה מעשיהם של רשעים אור זה מעשיהם של צדיקים ואיני יודע באיזה מהם חפץ הקב"ה כשהוא אומר וירא אלקים את האור כי טוב הוי אומר זה מעשיהם של צדיקים והוא מדרש פליאה. בגמ' דיומא גדולה תשובה שמגעת עד כסא כבוד שנאמר שובה עד ד' אלקיך עד ועד בכלל ר' יוחנן אמר עד ולא עד בכלל אינו והאמר ר"י גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה שנאמר הן ישלח איש את אשתו וכו' שובו אלי בית ישראל והקשו כל המפרשים מאין הוכחה יש מהא דדוחה ל"ת שבתורה דעד ועד בכלל ואי משום לישנא דקרא שובו אלי ליקשי מגופה דקרא אר"י ומאי מקשה דידי' אדיד'

בגמ' דשבת בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע ירדו ס' רבוא מלאכי השרת ותלו לכל א' מישראל שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע. והקשה המפרשים כיון דעיקר נתינת הכתרים הי' מחמת הקדימה נעשה לנשמע סגי רק בכתר אחד בעד נעשה ולא בעד נשמע כיון דאי לא הקדימו לא הי' אז להם שום כתר

איתא במדרש בזכות שהקדימו ישראל נעשה לנשמע ניתן להם ק"ש והוא פליאה. ונראה ליישב המדרש חז"ל הנ"ל דהנה איתא בגמרא חישב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא משאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה והנה זה שייך דוקא בחישב לעשות מאהבה רק מחמת אונסא לא הי' יכול לעשות המצוה מעלה הכתוב כאלו עשאו אבל בחישב לעשות מצוה מיראה ונאנס ולא עשאה בודאי הסברא נותנת דלא הוי כאילו עשאה כיון דבאמת לא עשה המצוה ואי משום דהמניעה הי' מחמת אונס הא גם המחשבה לעשות המצוה הוא ג"כ מחמת אונס דאלולי היראה לא הי' מחשב כלל לעשותה רק מחמת אונסא דהיראה והשתא דלא עשאה אף דהוי מחמת אונס לא הוי כאילו עשאו

עפ"ז מתורץ הגמרא בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע ניתן להם שני כתרים דבאמת מחמת נעשה ונשמע לבד אף בלא הקדמה הי' ראוי ליתן שני כתרים ולמה נקט הקדימו דאי לא הקדימו לא הי' ראוי ליתן להם הכתרים משום דהוי מיראה דהא תנאי התנה הקב"ה במעשה בראשית דאם לא יקבלו ישראל התורה מחזיר העולם לתוהו רק מחמת דהקדימו נעשה לנשמע שפיר מוכח דהוי מאהבה דהנה קשה מאי שייך לעשות קודם השמיעה הא עדיין אינם יודעים מה לעשות אמנם דכוותה הי' דהוי חישב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאו דאמר נעשה שהם רוצים לעשות אף קודם השמיעה רק הם אנוסים דקודם השמיעה דעדיין אינם יודעין מה לעשות ובחישב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה לא הוי כאילו עשאה רק בעושה מאהבה וכנ"ל ולזה אמרו שפיר בשעה שהקדימו נעשה לנשמע ומוכח דעשו מאהבה זכו לב' כתרים א' כנגד נעשה וא' כנגד נשמע ומתורץ קושיות המפרשים הנ"ל (וא"ר דאיתא מי גילה לבני רז שמלאכים משתמשין בו ר"ל דהם רוצים לעשות רק שלא ציוה להם וא"כ הוי שעושין קודם הציווה). והשתא אתי שפיר דברי המדרש שבשביל שהקדימו נעשה לנשמע נתן להם הקב"ה ק"ש דהנה איתא בגמרא בק"ש שחרית וערבית מקיימין והגית בו יומם ולילה והוא מטעם א' המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים והנה הט"ז פי' בא"ח הטעם ופי' דברי א' המרבה וא' הממעיט היינו באחד שהוא אונס והוא ממעיט מחמת אונס וזה ג"כ אינו שייך רק בעושה מאהבה וממעיט מחמת אונס דהוי כמו חישב לעשות מצוה ונאנס אבל בעושה מיראה וממעיט מחמת אונסא לא הוי חשיב כמרבה. ולזה אמר שפיר בזכות שהקדימו ישראל נעשה לנשמע דהיינו שעשו מאהבה זכו לק"ש דמקיים בו והגית יומם ולילה משום דאחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים דהוי כחושב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאם וכו'. עפ"י דברינו הנ"ל נראה ליישב הגמרא הנ"ל דמקשה דר' יוחנן אדרבי יוחנן דהנה הכותב בעין יעקב מקשה הש"ס דר"י אדר"י דלמא כאן מאהבה כאן מיראה הוי עד ולא עד בכלל גם בכלל וגם לפי דברינו הנ"ל נראה להטעים הפשט דהנה ידוע למעלה מכסא הכבוד אין שכל אנוש יכול להשיג כי לא יראני האדם רק משכחת שיגיע עד ה' אלקיך מטעם שאנו אומרים קודם התפלה אף שאין בנו כח להשיג יחודי צירופי שמותיך הקדושים יוחשב כאלו השגנו כל הסודות והוי מטעם חישב לעשות מצוה רק דאנחנו אנוסים שקצר שכלינו להשיג וזה הוי דוקא מאהבה לאפוקי מיראה דעיקר המחשבה הוי מחמת אונס וכו' לזה שפיר הקושיא של הכותב דבתשוב' מיראה הוי עד ולא עד בכלל דלמעלה מכסא כבוד אין כבודינו להשיג וכאן מאהבה הוי עד ועד בכלל דאף דאין בידינו להשיג הוי כאלו השגנו דחסרון ההשגה הוי אונס לנו

והנה התוס' מקשה הוי מודעא רבא לאורייתא ואמאי נענשו ישראל קודם שקיבלוהו בימי אחשורוש ותירצו דנענשו מחמת השלשה מצות שחייבין עליהם בני נח עוד תירצו כיון דתנאי היו במעשה בראשית ע"ע שיקבלו וכיון דלא קיימו התורה ראוי לסלקם מן העולם אמנם לפ"ז קשה דברי ר' יוחנן דאמר גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה משום הן ישלם איש את אשתו והלכה והיתה לאיש אחר מאי ל"ת שייך כאן הא מקודם לא הוי רק בני נח ואמאי לא יועיל תשובתם לד' הא בזה דהלכו לאיש אחר המה אינם חייבי' כל כך קודם שקיבלוה משום דמודעא רבה לאורייתא אמנם י"ל דשפיר מוכיח דדוחה ל"ת שבתורה דממ"נ לא יועילו תשובתם דכאן מיירי בתשובה מיראה וקשה ממ"נ לא יועיל תשובתם אם הם בגדר ישראל מקבלי התורה בחיוב גמור א"כ הוי ל"ת דהן ישלח וכו' והלכה והיתה לאיש אחר ואם יאמרו שהם בגדר בני נח א"כ אינו מועיל תשובתם כלל דהא בתשובה מיראה זדונות כשגגות ובן נח נהרגו על השוגג כמזיד להכי מוכרח לחשבם בגדר ישראל והוי ל"ת שבתורה ומ"מ דוחה התשובה ושפיר אמר ר' יוחנן גדולה תשובה דדוחה ל"ת שבתורה עפ"ז לא קשה קושי' הכותב הנ"ל דכאן מאהב' וכאן מיראה דהא דברי ר' יוחנן דמוכיח מקרא דהן ישלח דדוחה ל"ת שבתורה מוכרח דמוקי ר' יוחנן הקרא בתשובה מיראה וכנ"ל דאל"כ קשה קושי' הנ"ל מכח קושי' התוס' וצ"ל דר' יוחנן מוקי הקרא בתשובה מיראה ואעפ"כ נאמר בקרא שובו אלי היינו עד ד' אלקך עד ועד בכלל עפ"ז מתורץ קושי' המפרשים הנ"ל דבאמת עיקר הקושי' הוא דמגופא דקרא שובו אלי מוכח דעד ועד בכלל רק דבלאו הכי בלא דברי ר' יוחנן דדוחה ל"ת שבתורה לא הי' יכול להקשות מגופא דקרא דהוי אמרינן כקושי' הכותב הנ"ל כאן מאהבה וכאן מיראה רק מדברי ר' יוחנן מוכח דהקרא מיירי בתשובה מיראה שפיר קשה דר' יוחנן אדרב יוחנן

ומזה יובנו פסוק תהלים הבינינו ואצרה מצות תורתך וכו' הקם לעבדך אמרתיך אשר ליראתיך העבר חרפתי אשר יגורתי וכו' משפטיך טובים דדוד המלך ע"ה ביקש להביניהו ולהכין לבבו לקיום התורה שכוונתו לקיים התורה ואף שאינו מקיים הוי כאילו קיים דדבריו ומחשבתו הנכונה הלז דהוי כחישב לעשות מצוה ונאנס וכו' לזה אמר העבר חרפתי אשר יגורתי היינו אשר הוא עושה מוראה שיעבור הקב"ה ויחשבוהו לעושה מאהבה כי משפטיך טובים פי' שרצונו לקיים התורה מחמת כי המצות בעצמותיו טובים ועושה מאהבה ולא מיראה כ"א נחשבוהו לעושה מיראה בחישב לעשות ולא עשאה לא הוי כאילו עשאה וכו'

בישוב המדרש שהתחלנו בה נ"ל דהנה בגמרא דקדושין על הקרא אמרו לצדיק כי טוב וכי יש לך צדיק טוב או רע ומסיק שם הגמרא וזה העלה מדברי הש"ס עפ"י פי' המהרש"א שם דצדיק שמקדש השם ומלמדין העולם ממעשיו הטובים הוי צדיק טוב ולהפוך ברשע המחלל השם הוי רשע רע והנה איתא במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד והנה באופן אחד צדיק יותר חשוב מבעלי תשובה דבצדיק יכולים העולם ללמוד ממעשיו ההמוני עם שאינם יכולים מעצמם לומדי' ממעשיו אבל מבעלי תשובה אינם יכולים ללמוד ממעשיו כי אותם שאינם יודעים מעצמם הם עמי הארץ ולהם זדונו' כשגגות ואף אם ילמדו ממנו לעשות תשובה בודאיי לא יעשו רק תשובה מיראה כי מאהבה הוא דבר מחשבות הקבוע בלב ומי יכול ללמוד זה ובתשובה מיראה זדונות כשגגות ואצל עם הארץ בלאו הכי זדונות כשגגות א"כ לא יפעלו במה שילמדו ממעשיו לאפוקי מצדיק

וזה פי' המדרש איני יודע באיזה מהם חפץ הקב"ה במעשיהם של צדיקים או במעשיהם של רשעים היינו בבעלי תשובה לזה אומר כשהוא אומר וירא אלקים את האור כי טוב טוב צדיק היינו שאחרים ילמדו ממעשיו זה אינו רק בצדיק ולא בבעל תשובה מזה מוכח דהקב"ה חפץ במעשה הצדיק יותר מבעלי תשובה

והנה לפמ"ש לעוי"ל דמה תשובה מיראה עושה אותם שגגה ותשובה מאהבה לא נשאר אפילו שגגה משני דבאמת לא יכול לתקן במחשבתו