איגרא רמה חלק ב מב

ד' ובאמת הגמרא דיצתה ב"ק ולפני ר"ל נכון דהגבעונים בעצמם אמרו בחור ד' אף דנתכוונו לבזותו דהגבעוני' סברו טעמא דמיתת הצדיקים משום דהעולם נידון אחר רובו וכטעם השני שכתבתי ולזאת אמרו בחור ד' והוכיחו דבודאי שאול לא מת בעון הדור רק בחטאו מת דקשה וכי קב"ה עביד דינא בלא דינא ואי משום דהעולם נידון אחר רובו לזה אמרו בחור ד' ובגמרא מבואר דמלך וציבור מלך נידון תחילה מקמי' דליפוש חרון אף והפסוק אומר כטעם דהצאן קדשים ולזה אומר על שאול שלא נספד כהלכה דהי' ראוי לספדו ולעשות חשובה כעל מיתת צדיקים ואי משום דהקב"ה לא עביד דינא וכו' לזה א מר על שהמית הגבעונים והי' בידו חטא אמנם ע"פ מדת הרחמים והדין לא הי' מת רק מחמת שלקחו מדת הדין לבד וכו' טעמא של הצאן קדשים. ובמקרא באיכה צאו וראו אם יש מכאוב כמכאובי אשר עולל לי ד' ביום חרון אפו ע"ד דאיתא בגמ' האי שתא מלויי מליא כדי שיבא ביום החרון אף בט' באב ואו פי' אם יש מכאוב כמכאובי דהא מפי עליון לא תצא הרעות ואצלי עולל לי ד' שיבא ביום חרון אפו. ובמקרא אמרו על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה ואנכי הסתר אסתר פני על כי פנה אל אלקי אחרים ע"ד דתשובה מיראה נשאר שגגות דהוי כקושי' ותירץ דהקושי' הוי דעל כי אין אלקי בקרבי דעיקר העונש רק על המחשבה וכעת כבר אני מתחרט ושב לזאת אומר ואנכי הסתר אסתיר פני לענשך אף על המעשה הנשאר כהא דאיתא בשבועות מצטער מהו דהיינו שמצטער למה אני שוגג ולזה אומר כי פנה אל אלקים אחרים דהיינו דכיון דעשית המעשה ואינך מתחרט רק מחמת יראת העונש על המזיד ומשוגג אינך שב ובאיכה סילה כל אבירי ד' בקרבי קרא עלי מועד לשבור בחורי וכו' על אלה אני בוכי' עיני עיני ירדה מים כי רחק ממני מנחם ר"ל סלה כל אבירי ומוכח כי ד' בקרבי ורוצה בתשובתי ואי משום טעמא של הצאן קדשים קשה הא מפי עליון לא תצא הרעות ובכאן קרא עלי מועד דהאי שתא מלויי מליא וכנ"ל. אמנם על אלה אני בוכי' כי רחק ממנו מנחם ע"ד דאיתא בשל"ה הן אל כביר לא ימאס דתשובות רבים מועיל אפי' מיראה אמנם זה דווקא בארץ ישראל שמגיע להקב"ה לבדו ומוחל על השגגות אבל לא בחוץ לארץ וזה כי רחק ממני מנחם ואינו מועיל חשובה מיראה עוד נ"ל על אלה אני בוכי' שיהי' תשוב' מאהבה שיהי' על אלה אני בוכי' כי רחק ממני מנחם. וזו פי' טומאתה בשולי' לא זכרה אחריתה וכו' דהנה מיתת צדיקים ג"כ מכח שהיו בידם למחות על עון הדור וזה טומאתה בשולי' בגלוי וגם לא זכרה אחריתה שלא הי' מאותם שאמרו אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה לזאת ותרד פלאים זו מיתת צדיקים אין לה מנחם כמאמר דהתחיל מתנחם בעשרה דמיום בחרב בהמ"ק אין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה וזו פי' אילו זכיתם אמרתם אלה מקראי ד' דהי' הקרבנות מכפרים ועכשיו על אלה אני בוכי' זו מיתת צדיקים. וזו פי' המדרש כפוי טובה שאני אומר למענכם שולחתי בבלה וא"כ לא רחוק מכם מנחם ומועיל תשובתם רבים אף בחוצה לארץ ואתם אומרים קרא עלי מועד דהיינו שמפי עליון יצא ח"ו לרעה ואינו כן רק שתעשו תשובה כי גם שם בבבל מועיל תשובה מיראה. ובמקרא נחנו פשענו ומרינו וכו' סכות בענן ופי' ממ"כ מפני מה לא נמחל השוגג משום דהוי חילול השם ושוגג כמזיד וא"כ למה סכות בענן כיון דנענש רק על שוגג הוי כשב על השוגג. ובזה מתורץ הגמ' דעל עזבם את תורתי דהקושי' הוי ממ"נ וכו' ואמר על עזבם תורתי וכפי' הפנ"י דנענש על העשה שלא למדו וזו פי' פסוק עוונתכם הטו אלה וחטאתכם מנעו הטוב וזו פי' המדרש הנ"ל שמא בשוגג חטאו ואמר עשית המזמתה וא"כ לא חזרו מן השוגג עכ"פ כיון שבאמת עשו ואינם שבים רק מיראה א"ל שמא מועטי' חטאו א"ל רבים וא"כ העולם נידון אחר רובו ושפיר לקחתי מהם הצדיקים ולא נשאר אף צדיק א' בירושלים וכמאמר צאו בקשו ברחובות ירושלים אם ישאר איש אמונה ואם לא א"ל די שמא ישובו א"ל רעתיכי אז תעלימי דהיינו שהי' מתכבדין בקלון חבירו וע"ז אינו מועיל תשובה מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יומם ולילה על חללי בת עמי שהרגו בת עמי הנני מסיר מירושלים כל משען לחם ומשען מים שר חמשים זקן ונשוא פנים ע"ד כי כל העולם נידון בשביל חנינא בני ושמא תאמר דמת בשביל זה דהן בקדושיו לא יאמין לזה זקן ונשוא פנים דכיון שעבר אדם רוב שנותיו ולא חטאו שוב אינו חוטא ובודאי לא מח משום דהן בקדושיו לא יאמין. טבעו בארץ שערי' ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון ר"ל הזקנים דבודאי לא מתו משום הן בקדושיו לא יאמין.. כה אמר ד' צבאות קראו למקוננת ותבואנה ואל החכמות שלחו ותבואנה ותמהרנה ותשאנה עלינו נהי ותרדנו עינינו דמעה כי קול נשמע מציון איך שודדנו בושנו מאוד כי עזבנו ארץ ומלואה וכי השליכו משכנותינו כי עלה מות בחלונינו בא בארמנותינו להכרית עולל מחץ ע"ד כי למה נקרא משכן שהוא משכון על עונותיהם של ישראל ואח"כ הצדיק הם משכון ואח"כ עוללים ויונקים וזה כי עזבנו ארץ דהיינו שכבר אבדנו בעונינו ארץ ישראל וגם כבר השלכנו המשכנות מיתת הצדיקים שמתו בעונינו וח"ו שלא יעלה המות בחלונינו להכרית העוללים ומ"ש בספר של"ה והחי יתן אל לבו דספיד יספוד ונ"ל מבלגיתי עלי יגון עלי ולבי דוי:

בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ד'

דהנה הספר עוללות אפרים פירוש על הפלוגתא שבגמרא גנוחי גנח ילולי יליל דהנה כל המפרשים פירשו על השופר שמורה על התשובה התקיעה הוא קול פשוט מורה על לידת אדם שנולד בלי חטא והשברים מורה שאח"כ נשבר האדם ונתחלל בחטאים ואח"כ תרועה הוא תשובה שעושה ואח"כ חזר תקיעה שיורה נקי בלי חטא הפלוגתא גנוחי גנח או ילולי יליל תלי דמספקא אם התשובה מועלת אפי' למי שנחשב כמת בחייו או דווקא לחולי שלא הרשיעו כ"כ עד שיחשב למת והוא ג"כ פי' על הכתוב כי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ד' אלקיכם וגו' דפירוש דקאי על מלחמות היצר והוא הצר הצורר והרעותם בחצוצרות מורה על התשובה וגם השל"ה פי' על דיני הלכות שופר דיבק שברי שופרות זה עם זה ועשה מהם שופר אחד פסול ר"ל שעשה עבירות הרבה ועשה מהם שופר אחד דהיינו שעשה תשובה אחת על כולם כבחמורה שבהם אפ"ה פסול שאינו קרוי בעל תשובה גמור ולהגיע בעוה"ב אל מדרגה עליונה אם לא שעשה תשובה על כל עבירה ועבירה אם נסדק לרחבו במעטו כשר אפי' עבר על מצות הרבה ע"ד רחבה מצותך הואיל והוא במעטו ר"ל נותן לבו לשוב במעט זמן כשר נסדק לארכו וכו' ניקב וסתמו שלא במינו פסול שהיתה סתימת עברה בתשובה חלא במין החטא כגון אם חטא באכילת איסר והוא שב בתשובה ותפלה אותה התשובה פסולה משום דצריך להיות תשובה המשקל. ועפי"ז נ"ל טעם ופירוש מהא דהאומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה ולא כמו שפירוש העולם דאין מספיקין בידו היינו דאין מניחין אותו רק דאינו מספיק ואין די תשובתו לכפר על החטא כיון דצריך להיות תשובה במין החטא דהיינו אם עבר באכילות איסור ושב בתענית שיהא כפרה על החטא ובזה דמשה מתחילה החטא שיעשה התשובה ראינו שיותר טוב לו תענוג של העבירה אף שיסבול צער התשובה וא"כ התשובה אינה סותמות החטא דהוי נסתם שלא במינו וכנ"ל וזה פי' הפסוק זה דרכם כסל למו ואחריהם בפיהם ירצו סלה ר"ל שמגונה הרשעים שעושים העבירות דהיינו כסלות ואחריהם בפיהם ירצו שמסתכלים ע"י האחרית על צער התשובה שאומרים אחטא ואשוב וזהו פי' הפסוק בתורה ויהי בשמעו דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום וכו' כי בשרירות לבי אלך למען ספות הרוה את הצמאה וגו' ר"ל בשמעו דברי האלה הנכתב אצלה שמועיל תשובה כמו שפי' העוללות אפרים בפי' הפסוק דאתם נצבים דקאי על התשובה והתברך לאמר בשרירות לבי אלך דהיינו שיעשה עבירות ואח"כ ישוב עליהם בתשובה לזה אומר לא יאבה ד' סלוח לו דאין מספיקין בידו ואף בשאר עבירות עבירה כזה שלא אמר אחטא ואשוב והוא עושה תשובה וראוי להיות שהזדון יהפך לשוגג אין מועיל אצל אדם זה שאמר פעם אחת אחטא ואשוב על עבירה זו כיון שאצלו התענוג של העבירה יותר מנגד הסבל של צער התשובה לזה אמר למען ספות הרוה את הצמאה וע"פ דברי המפרשים הנ"ל שפירושו ששופר היינו תשובה יובן הפסוק דלעיל בחצוצרות וקול שופר וגו' ע"פ דאיתא בכתבים אחורי ארי ולא אחורי אשה דקאי על התשובה שראוי לעשות קודם ר"ח אלול שהוא מזל בחולה לזה אמר בקול שופר היינו בתשובה הריעו לפני המלך ד' ר"ל קודם ר"ה שה' הוא מלך. ואם לא ישוב חרבו ילטוש קשתו דרך ויכוננה ולו הכין וגו' ע"פ דידוע דאדם תשע אף מה שעושה טוב נותן כח בסטרא אחרא וידוע הוא דאיתא בקרא אשר לקחתי מיד אמורי בחרבי ובקשתי חרבי זו תפלה קשתי זו תורה וזו אם לא ישוב בתשובה חרבו ילטוש קשתו דרך זו תורה ותפלה שיעשה לו הכין לכלי מות וכנ"ל וזו פי' קרא בקול רנה ותודה היינו חוגג בזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום בקול רנה ותודה שמתפללים ע שים חגים להמוני האומות וזו פי' הפסוק יען כי נגש העם הזה בפיו ושפתיו כבדוני וגו' ואין פירוש נגש לשון קריבה אלא לשון ניגש ולוחץ ופירושו שמה שהעם הזה בפיו ושפתיו כבדוני בתורה ותפלה הוא לנוגש לעם הזה לא הביט און ביעקב וג' לא איש ויכזב ובן אדם ויתנחם וגו' ד' אלקים עמו וגו'. ופרש"י ד' אלקיו עמו אף לאחר שחטאו קטונתי מכל החסדים וגו' ואיתא בגמ' שמא יגרום החטא והקשה מהרש"א דבפסוק לא נכתב כך רק קטונתי וגו' והגמ' פי' שמא יגרום החטא ונ"ל דהנה על הא דאיתא בגמ' שלשה ספרים נפתחים בר"ה וכו' ובשל בינונים לא נקט נחתמים רק נכתבים ופ' הפנ"י דעיקר הטעם דהבינונים תלוי' ועומדים עד יוה"כ משום דבר"ה הוא הכל במשפט ובאמת מן הדין לא ינקו הבינונים לזאת תלוי' עד יוה"כ שהכל בחסד לזאת לא נחתמין שחותמו של הקב"ה אמת וידוע מה דאיתא בגמ' קודם שנחתם ג"ד מועיל תשובה אבל לאחר שנחתם ג"ד שוב אינו מועיל ואין הקב"ה חוזר בו וק"ו למדה טובה שאין הקב"ה חוזר בו לאחר שנחתם וידוע שהקב"ה ברוב חסדו דן את האדם לפי צדקו שהוא עתה צדיק אף שיחטא אח"כ אין צופה על העבירה שיעשה כמו בישמעאל באשר הוא שם ובזה יובן דברי הפסוק והגמ' דיעקב כך אמר קטונתי מכל החסדים ומכל האמת והוא בגדר הבינונים