איגרא רמה חלק ב מד

שאין בנו כח להשיג יחד צירופי שמותיו הקדושי' דכיון דהוי מיראה ולא שייך חושבו נ"ל אך באמת גם החטא למעלה כיון דלא ידע לא הוי החטא למעלה כיון דלא ידע רק עשי' בעלמא בלא הכוונה והוי רק חטא בלא דעת וכונה

והנה נ"ל ג"כ מדרש הא דאית ר' פתחי' פתח על האלהים בתרועה עלה אלהים בשעה שהקב"ה יושב בדין הוא עולה ד' בקול שופר כישראל אוחזין בשופר הקב"ה עומד מכסא הדין ויושב על מדת הדין והנה ה"פ דהנה איתא בספר מדרש שמואל על מתניתין והוי מחשב הפסד מצוה שאי אתה יודע מתן שכרן של מצות דהנה ישב ולא עבר עבירה מחשב כאילו עשה מצוה וא"כ יש שני בחינות או שיאמר דעבירה חמורה ועונש החמור וא"כ אם לא עשה עבירה וישב הוי מצוה גדולה כמו שעונש עבירה גדולה עד למאוד או וכו' דאי אתה יודע מתן שכרה וכו' וא"כ ה"פ בשעה שהקב"ה יושב בדין ורוצה לענוש על עבירות ואח"כ עשה ישראל תשובה וא"כ נעשה כזכיות דחשובה זדונות נעשה כזכיות וכדאיתא ביומא ונ"ל דג"כ מהאי טעמא דישב ולא עשה עבירה כיון דבהך תשובה נעקר עבירה וחשיב כלא עשה עבירה וא"כ חשוב כאילו עשה מצוה וכו' ע"ש וחשבון המצוה גדולה כיון דעל עבירה א"כ לא עשו תשובה הוי הקב"ה יושב על כסא הדין ורוצה לענוש אותו ומה שעונשו גדולה המצוה גדולה נגד עונש עבירה הוי שכר המצוה וכדלעיל וא"כ נתעלה הקב"ה בדין ר"ל דרוצה הי' לענוש ולעשות דין ע"י כן נעלה השתא ר"ל דהשתא הוי ע"י העונש נתרבה זכיותיהן של ישראל וזהו שסיים המדרש סה"ד ה' בקול שופר דמדת שופר הוי בינה דהוי הדין וד' דהיינו מדת הרחמים נתהוה ע"י בקול השופר ע"י הדין דהיינו נגד הדין שהיו רוצה מקודם לעשות נתהוה השתא מדת הרחמים דהיינו ה' ומתורץ שפיר המדרש

ואתחנן אל ד' בעת ההוא לאמר וגו' אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך וגו' בגמרא וכי לאכול מפרי' הוא צריך ומשני כדי לקיים מצות התלויות בארץ ומקשה הפני יהושיע דזה סוחר למה דאיתא במדרש מנלן דתפילה עושה מחצה ממה שאמר בענין עלה ראש הפסגא וראה בעיניך דפעל משה בתפילתו מחצה שרצה לכנוס לארץ והרשהו לראות לבד דקשה לפי הגמרא דילן לא הוי כוונתו רק לקיים המצות הנהוגות בארץ וראיית הארץ וביאת הארץ לא הי' צריך

איתא בגמרא דשבת על הא דכתב ביחזקאל כתוב תו על מצחות האנשים וגו' ממקודשי תחלו מעולם לא חזר הקב"ה מטובה אלא באותו העת שפתח מדת הדין מה נשתנו אלו מאלו הללו רשעים גמורים הללו צדיקים גמורים הי' להם למחות ולא מיחו מיד ויחלו מאנשים אשר סביבות הבית אלו בני אדם שקיימו התורה מאלף עד ת' דקשה למה דווקא מאלו קודם לרשעי הדור י"ל עפ"י דאיתא בספר תורת חיים טעם על הא דבמקום שבעלי חשובה עומדין צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד ופ"י משום דבעל חשובה מקיים מצות ל"ת בקום ועשה כשעושה תשובה על מצות ל"ת משא"כ הצדיק מקיים מצות ל"ת רק בשב ואל תעשה לזאת בעלי תשובה חשובים יותר מצדיקים וזה שייך בתשובה על העברת ל"ת אבל בתשובה על מצות עשה אינה חשובה כ"כ כיון שהחיוב הי' עליו לקיים המצוה בקום ועשה לזאת האנשים הצדיקים הנ"ל בעברם על מצות עשה דתוכחה אין מועיל תשובתם כ"כ ישאר עכ"פ שגגות ושגגת תלמוד עולה זדון ואמנם הרשעים בעברם על מצות ד' אשר לא תעשנה מועיל תשובתם כי בהעלם תשובה יהפך לזכיות שיקיימו המצות ל"ת בקום ועשה ובמקום שבעלי תשובה עומדי' לזאת ויחלו מאנשים אשר סביבות הבית

והנה לכאורה אינו מובן הא דמבואר בגמרא דספק עברה חמור מוודאי עבירה גבי אשם תלוי מה טעם יש בדבר ונ"ל לומר טעם אחר למה במקום שבעלי חשובה עומדי' צדיקים גמורים אינם יכולים דהנה גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה משום דהמצווה ועושה היצה"ר מסיתו שלא יעשה וכובש יצרו והנה עיקר התשובה שעושה גדר ואף על דבר המותר להרחיק מן העבירה וכדאיתא בח"מ סי' ל"ד מאימתי חזרת סוחרי שביעית ושאר בעלי עברה שאפילו בחנם לא יעשה ולזה גדול כח הבעל תשובה כי הצדיק אף אם יפרוש מדרכי העולם ויעשה לעצמו גדרים וסייגים אינו מצווה על הגדרים אמנם הבעל תשובה שמצווה על עשיית התשובה לעשות לעצמו גדרים וסייגים וגדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה עפ"י זה מובן טעם דספק עבירה חמור מוודאי דהתשובה על הוודאי חשובה יותר דכובש יצרו על הגדרים שכבר מצווה עליהם אמנם ספק עבירה אין היצה"ר מסיתו כ"כ שאינו מצווה כ"כ דדילמא לא חטא ועפ"ז י"ל פי' הפסוק איך תאמר נקיתי וגו' הנני נשפט אותך על אמרתך לא חטאתי דכיון דאתה סובר שלא חטאת אינך מצווה על הגדרים ועל עשיות התשובה וא"כ אף אם תעשה חשובה ותעשה גדרות וסייגים לא יועיל כ"כ דהוי כאינו מצווה ועושה הנה ידוע שמתחלה עלה במחשבה לברא העולם במדת הדין וכיון שראה הקב"ה שאין העולם מתקיים במדת הדין בראה במדת רחמים ושיתף מדת הרחמים ועפ"ז י"ל פי' הפסוק האנוש מאלקי יצדק ומעושיהו יטהר גבר ר"ל האנוש מאלקי יצדק ואיך יוכל איש להצדיק ולהתקיים במדת הדן שם אלקים שהוא דין ומעושיהו יטהר גבר דהיינו כפי אשר הי' העשי' ולא כפי המחשבה יכול להתקיים דהיינו בהשתתפו' מדת הרחמים והנה ידוע גודל הנס דקריעת ים סוף שאמרו עליו בגמרא כמה פעמים על כמה דברי' שקשה לפני הקב"ה כקריעת ים סוף מה זו הפלגת הנס להקב"ה ופירשו המפרשים משום שהי' דין ורחמים כאחד רחמים גדולים לישראל שהי' עמהם פסל מיכה ונעשה להם ניסים גדולים ודין למצרים לענשם בעונשים גדולים וזו י"ל פי' הפסוק במאי דהתחלנו אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וגבורותיך ר"ל כמעשיך זו רחמים לישראל וכאשר הי' העשי' במדת הרחמים וכגבורותיך זו דין למצרים ומי אל בשמים ובארץ שיעשה כמעשיך וכגבורותיך זו דין ורחמים כאחד כאשר הי' בקריעת י"ס והנה במלת לאמר איתא במדרש מה לאמר שביקש משה שהקב"ה יאמר לו תשובה על תפילתו אם יכנוס לארץ או לאו דקשה מה הי' כוונתו שישיב לו הקב"ה אם יכנס לארץ או לאו הלא הוא לא ביקש רק שיכנוס לארץ ומה יתרון לו כשהקב"ה ישיב לו שלא יכנוס ועפ"י דברינו הנ"ל י"ל דכוונת משה הי' שיהי' בעל תשובה ובמקום שבעל תשובה עומד צדיק גמור אינם יכולים לעמוד ועפ"י הטעם שכתבתי משום דבעל תשובה הוי מצווה ועושה וזאת הי' כוונת משה שהקב"ה ישיב לו תשובה כי עד עתה הי' מסופק בעיניו כי הי' דעתו אולי כבר הועיל תשובתו ותפילתו וא"כ כיון שהוא ספק עון אינו מצווה כ"כ על התשובה ולא הוי מצווה ועושה ואינו צריך לכבוש יצרו כ"כ לזאת שישיב לו הקב"ה תשובה ואף שישיב לו שלא יכנוס לארץ וידע משה שלא הועיל תשובתו על העון ויעשה עוד תשובה ע"י עון ודאי וכנ"ל. והנה נ"ל לומר טעם על מה שנתאוה משה לכנוס לארץ דהנה איתא בגמ' לא תמצא בדוד עון בר ומקשה הגמ' הא איתא חטא דבת שבע ומשני כבר קיבל עונשו ששה חדשים נצטרע דוד וא"כ י"ל לזאת כיון משה כי באם לא יכנוס לארץ א"כ כבר קיבל עונשו על העבירה ואף אם יעשה תשובה לא יהא כמצווה ועושה לזאת ביקש שיכנוס לארץ וישאר בידו העבירה ויעשה תשובה ויהי' כמצווה ועושה ויהי' בגדר בעלי חשובה שבמקומם צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד וע"פ הנ"ל נראה בפירוש הגמרא וכי לאכול מפריה הוא צריך וכו' ומתורץ קושי' הפנ"י שהתחלנו בה דהכי פירושו ואתחנן אל ד' בעת ההיא לאמר דקשה מה מלת לאמר וצ"ל כדפירשנו שביקש משה שהקב"ה יודיע לו שלא יהי' בידו העון בספק שידע שהקב"ה עדיין לא מחל לו כדי שיעשה חשובה שיהי' כמצווה ועושה שהיצה"ר יסיתו שלא יעשה תשובה והוא יכבוש יצרו. והקשה להגמ' מאי לאמר דהא אף אם יאמר לו שלא יכנס כבר קיבל עונשי' וכנ"ל גבי דוד ע"ז משני וכי לאכול מפריו הוא צריך ולמה מסיתו היצה"ר שלא יתפלל ולא יעשה חשובה על חטאו כי מצוה יש בדבר שיתפלל ויעשה תשובה כדי שיכנוס לארץ וכי לאכול מפריו הוא צריך א"כ אינו מצווה כ"כ ולמה יסיתו היצה"ר שלא יתפלל לזה משני כי בזה גופא יש מצוה שיכנוס לארץ ויקיים מצות התלוים בארץ ושפיר יסיתנו יצרו שלא יתפלל ולא יכנוס והוא יתפלל ויעשה תשובה ויכבוש יצרו ויהי' מצווה ועשה במקום שבעל תשובה עומד' צדיקים גמורים וכו' ומתורץ קושי' הפנ"י ודו"ק. והקשה להגמרא מאי לאמר דהא אף אם יאמר לו הקב"ה שלא יכנוס לארץ לא יהא מצווה ועושה על התשובה כיון דכבר קיבל עונשו שלא יכנוס לארץ על זה משני וכי לאכול מפריו הוא צריך ואלא כדי לקיים מצוה הנהוגות בארץ וזה גופא הוי מצוה שיתפלל לכנוס לארץ ולקיים המצות ושפיר יסיתו ויהי' כמצווה ועושה על התשובה. ומתורץ קושי' הפנ"י דשפיר תפילה עושה מחצה שיראה הארץ שבתחילה הי' העונש שלא יראה כלל הארץ וכאשר יראה לא קיבל עונשו משלם ושפיר הי' קצת בעל תשובה על חטאו והוי בגדר בעל תשובה שאין צדיקים גמורים עומדים במקומם ודו"ק:

סליק